תיאור של גילגוליה של מלכה מצרית נקמנית קדומה שאולי התקיימה ואולי לא מההיסטוריון היווני הרודוטוס ,דרך הסיפור The Vengeance of Nitocris פנטסיה הראשון של המחזאי המפורסם טנסי ויליאמס בצעירותו, וכלה בסיפור קומיקס על קונאן הברבארי שממשיך את אותו סיפור של טנסי ויליאמס.
עטיפת קובץ שני סיפורי אימה העוסקים במנצרים העתיקה ואחד מהם עוסק במלכה רצחנית קדומה.
אני חובב של יצירותיו של סופר הספרות הפנטסיה האמריקני רוברט ה.הווארד שאמנם התאבד בגיל 30 אבל חי היום ומפורסם כיום יותר מרוב הסופרים בזמנו שנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. כתוצאה גיבוריו: קונאן הברבארי גיבור ספרות הפנטסיה וקומיקס הםנטסיה וסרטי הפנטסיה,מפורסם והמצליח מכולם ,קאל המלך מאטלנטיס שבו עסקתי לאחרונה בבלוג זה, סולומון קאן ,בראן מק מורן,סוניה האדומה ואחרים ואחרות בספרים בקומיקס בסרטים ובסדרות טלויזיה .
אז הפעם סקירה דווקא על סיפור ש"נדבק" להווארד בקומיקסים המבוססים על יצירתו שאותו כתב דווקא סופר מפורסם ונחשב הרבה יותר בעולם הספרות של "הזרם המרכזי " האמריקני אבל כיום דווקא ידוע פחות מהווארד בציבור הרחב ….,המחזאיטנסי ויליאמס הנחשב לאחד המחזאים האמריקניים הגדולים ביותר במאה העשרים.
טנסי וויליאמס בתחילת דרכו – טרם הצלחתו ופריצתו לתודעה כאשר כתב את הסיפור למטה.בלוג המגוף
המלכה הרצחנית
הסיפור המקורי הוא מעניין ביותר בפני עצמו.
זהו סיפור על מצרים העתיקה שאותו סיפר ההיסטוריון היווני מהמאה החמישית לפני הספירה הרודוטוס ואותו שמע הרודוטוס במקדש מצרי מכוהנים מצריים מומחים להיסטוריה של מצרים.
ניטוקריס הייתה מלכת מצרים שנקמה ברוצחי אחיה.
הרודוטוס מזכיר את סיפורה של ניטוקריס כבדרך אגב, תוך כדי תיאורו את מצרים. הוא מספר שאזרחי מצרים מרדו במלכם והרגוהו והמליכו את אחותו ניטוקריס. אולם היא רצתה לנקום ברוצחי אחיה ועל כן בנתה חדר ארוך תת-קרקעי ואמרה שהיא רוצה לחנוך אותו, והזמינה לחניכה את החשודים העיקריים ברצח. למעשה היא הכינה תעלה שהזרימה את מי הנילוס היישר לתוך החדר והטביעה את הרוצחים. לאחר שנקמה את נקמתו של אחיה קפצה אל חדר מלא גחלים בוערות ומתה.[]
והנה הסיפור של הרודוטוזס בתרגום לעברית של אלכסנדר שור
הוא מספר שביקר במקדש מצרי ששם סיפור לו כוהנים את תולדות מצרים.
. אחריו קראו הכהנים לפני מתוך ספר את שמות שלש מאות ושלשים המלכים האחרונים במספר הדורות הגדול הזה היו שמונה־עשר כושיים, גם אשה אחת מבנות הארץ, והשאר היו אנשים מצרים. שם האשה, אשר מלכה, היה כמו זו אשר מלכה בבבל, ניטוקריס.
היא נקמה, ככה ספרו הם, את נקמת אחיה אשר המיתו המצרים במלכו עליהם, ואחרי אשר המיתוהו מסרו לה את המלוכה. והיא נקמה את נקמתו בהשחיתה מצרים רבים בערמה. כי היא עשתה חדר ארוך מאד מתחת לארץ ואמרה, כי רוצה היא לחנכו, ובדעתה היה אחרת. היא הזמינה מהמצרים את אלה אשר ידעה כי הם האשמים ביותר ברצח ואֵרחה אותם במספר רב, ובעת אשר ישבו אל הסעודה הביאה שמה את מי היאור דרך תעלה נסתרה גדולה. כל זה ספרו על אודותיה והוסיפו כי אחרי עשותה זאת השליכה עצמה אל תוך חדר מלא רמץ, למען לא ינקמו ממנה.
המתרגם לעברית אלכסנדר שור מציין :הפרסים היו ממיתים את הנדונים למות בזה, שהשליכום לתוך כדר מלא רמץ. לפי ספר החשמונאים 13–5–8, מת מינילאוס באופן זה. אולי פה המקור למה שנזכר הרבה פעמים בספרותנו העתיקה: „השליכו לתוך כבשן האש“.
גירסה מאויירת מודרנית של הסיפור של הרודוטוס תמצאו כאן .
(22nd century BCE pseudohistory)
The 6th Dynasty's Worst Banquet Host
מקובל להניח כיום שניטוקריס אינה דמות אמיתית, אם כי קטע מכתביו של ההיסטוריון המצרי מהמאה השלישית לפני הספירה מנתון המצוטט אצל הסופר היווני יוליוס אפריקנוס מזכיר אותה, ומתאר אותה כאמיצה יותר מכל גבר, ויפה יותר מכל אישה. כמו כן הוא טוען שהיא בנתה את "הפירמידה השלישית בגיזה", המיוחסת כיום לפרעה מנכאורע ולפיכך סביר שמנתון טעה.
חוקרים מסוימים טענו שזיהו את השם "Nitiqreti" ברשימת המלכים מטורינו, וסברו שהשם "Nitocris" הוא שיבוש יווני.
אולם בדיקה מיקרוסקופית גילתה שנפל שיבוש בשם והוא למעשה שם זכרי.
אם אכן מדובר בדמות היסטורית, ההשערה היא שניקטוריס הייתה הבת של פפי השני משושלת הפרעונים השישית של מצרים העתיקה.
ייתכן שהסיפור מבוסס במקור על מלכה בבלית בשם זה שגם אותה מאזכר הרודוטוס אימו או אישתו של בלשצאר הידוע מהתנ".
יכול להיות שברשימות של הרודוטוס נפל איזה שהוא שיבוש והוא קרא לדמות המצרית בשם של מלכה בבלית.
הסיפור של טנסי ויליאמס
המחזאי טנסי ויליאמס הוא אחד המחזאים האמריקניים המפורסמים של המאה העשרים.הוא כתב מחזות כמו "חשמלית ושמה תשוקה"ו"ביבר הזכוכית " ו"חתולה על גג פח לוהט" שעוסקים בבעיות בחיי המשפחה של וכיוצא בזה.
בגיל 16 ב-1928 ויליאמס פירסם את סיפורו הראשון , סיפור פנטסיה "ניקמתה של ניטוקריס" על הפרעונית הקדומה שמבצעת טבח מזעזע שהופיע במגזין סיפורי פנטזיה לצד סיפור של יוצר קונאן הברבארי רוברט הווארד שלא היה הרבה יותר מבוגר, בן 21 ועסק בגיבורו המםפורסם הראשון של הווארד סולומון קאן הלוחם הפוריטני מהמאה ה-16 בעל טבעי.
הסיפור עוסק בנושאים שהמשיכו להעסיק את ויליאמס במחזותיו המאוחרים והידועים כמו יחסים בתוך המשפחה וכקוריוז הוא מעניין.
ויליאמס טען שלא שלח יותר לפרסום סיפורים נוספים מסוג זה .אם כי ידוע שכתב עוד סיפור אימה המתרחש בזמננו.אבל הוא פורסם רק לאחר שנים רבות.
והנה הסיפור של ויליאמס בתרגום ראשון למיטב ידיעתי לשפה העברית:
עטיפת המגזין שבו פורסם הסיפור של ויליאמס המוקדש לסיפור של רוברט ה. הווארד על סולומון קאן הלוחם הפוריטני מהמאה ה-16 בעל טבעי .ואיור פנימי של הסיפור של ויליאמס.
הדף הראשון של הסיפור בפרסום המקורי שלו.
וכעת לתרגום -עיבוד לעברית של הסיפור :
:
נקמת ניטוקריס
אגדה אפלה מימי מצרים הקדומים
"מתיקות איומה יכולה הייתה למצוא בהיזכרותה במראה ההוא."
א. נקמת אוזיריס
דממה כבדה רבצה על רחובות תבאי, עיר ההמון והרעש.
רק צללים חלפו בין הסמטאות, חומקים כאפרוחים מפני אור השחר,
ופניהם מורדות ארצה — פן יישאו עיניהם אל שמים
ושם יראו חזיונות פורענות המתנופפים בדמיונם.
מתוך בתים חתומים בקעו קולות לחש וכשפים,
קינה מתמשכת כיללת רוחות במדבר.
בפינות הרחוב הטילו עצמם כוהנים ערומים ומדממים
על אבני הדרך, שוקעים בהן בזעקות נואשות.
גם הבהמות — הכלבים, החתולים והשורים —
כרעו תחת מורא לא־נודע,
והסתובבו כיצורים היודעים כי גורלם נחתם.
כי אכן — זוועה שאין דומה לה התחוללה.
בדברי ימי מצרים לא נרשם חילול קודש נורא ממנו.
חמישה ימים כבו מזבחי אוזיריס, אדון החיים והמוות.
והנה — אפילו רגע אחד של חשיכה על מזבחו
נחשב בעיני הכוהנים לחטא הממיט שנות רעב ובצורת.
אך כאן — בכוונה וביד רמה — כובו האש והאור
ונעזבו לאפר ולצינה.
העיר המתינה לפורענות.
רעידת אדמה אולי תבקע את הקרקע,
אש שמימית תיפול ותכלה,
מגפה שחורה תזחל מן הצללים,
או מפלצות המדבר ישטפו את החומות.
ואולי — אוזיריס עצמו יקום מזעמו
ויבלע את מצרים כולה.
אלא אם ינוקם חילול הקודש.
ומי יחויב בנקמה?
כי יד אחת עשתה זאת — יד המלך עצמו.
פרעה — אשר השקיע חמש שנות עמל בגשר אדירים,
כדי לעבור עליו במרכבתו כאל החוצה נהרות —
ראה את מפעלו נשטף במי הנילוס הגואים.
ובזעמו הפך לאש.
הצליף בכוהנים וגירשם מן המקדש,
נעל את שעריו ונשף בכוח נשימתו על האש הקדושה עד שכבתה.
את המזבחות טימא בפגרי בהמות,
ואף — כך לחשו בפחד —
שרף על המזבח הזהוב את פגר הצבוע,
היצור המתועב ביותר בעיני אוזיריס.
כאשר נשמע גזר הדין מפי הכוהן הגדול,
רעדה האספה.
מוות נגזר לפרעה.
שערי הברזל נפתחו,
וההמון שטף ברחובות כתופת המתעוררת,
נוהר אל הארמון.
במרומי השערים עמד פרעה,
גבו זקוף כעמוד נחושת מלוטשת,
ועיניו יוקדות בבוז לאדם ולאל.
לצידו נאחזה אחותו — ניטוקריס, יפיפייה כזריחת זהב.
גלימת שמש כרכה את גופה,
ועטרות אבן שחורה עיטרו את מצחה.
"אחי," התחננה,
"השב את האש למזבחות!
הרגע את העם — כי הם באים להרוג אותך."
אך לבו היה כאבן מדבר.
הוא הדף אותה, שלף חרבו,
וציווה:
"פתחו את השערים!"
הוא ירד במדרגות הארמון
כאל מלחמה,
וההמון ראה אותו —
וקול יללה עלה כגל סערה.
אך דמותו ניצבה איתנה.
גופו זרח כאור ברונזה,
ותעוזתו הפילה אימה על הקהל.
זרועות מורמות רעדו,
ולבבות כמעט כרעו ברך.
ואז — יד הגורל פעלה.
אבן עתיקה במדרגות נשברה תחת סנדל הזהב.
המלך התנדנד, נאבק באוויר כמי שנלכד בלולאות נחש בלתי נראה,
וזעקה קרועה פרצה מפיו.
חרבו נפלה.
גופו התגלגל במדרגות
עד שנחת למרגלות ההמון.
רגע של דממה —
ואז נשמעה זעקה:
"אות מאוזיריס!"
וההמון התנפל.
גופו נקרע בידי אדם.
וכך — נוקם האל.
ב. נקמת המלכה
שבוע חלף.
והעם נאסף שוב מול הארמון —
אך הפעם לא להרוג, אלא להמליך.
ניטוקריס הוכתרה למלכה.
יפה הייתה כחלום, אדוקה כחוק קדום,
וחכמה כרחש נהר נסתר.
והיא חייכה לעם —
אך בלבה אמרה:
"אלה הם הורגי אחי."
ימים עברו ולחישות התפשטו בעיר.
עבדים שחורי עור הובלו בסירות מדי בוקר אל מקום נסתר.
איש לא הבין את מלאכתם,
אך נאמר כי המלכה בונה מקדש מפואר לאוזיריס.
ואכן — באביב קם המקדש.
עמודים אדירים, קירות מצוירים,
מזבחות זהב ועשן בשמים,
גן ירוק מקיף אותו ככתר חיים.
ונקבע יום חנוכה ומשתה עצום.
כוהנים ואצילים הוזמנו כולם.
בנהר הפליגו אחר המלכה בדוברות צבעוניות,
שרים וצוחקים תחת שמש הנילוס,
כתינוקות הנמשכים אחר חליל קסמים
ואינם יודעים את סופם.
האולם היה מפואר מכל חזון.
שולחנות עמוסים, יין נוצץ, נגנים ונערות שירות.
והקהל ירד בהתלהבות אל אולם תת־קרקעי עצום.
והמשתה החל.
יין נשפך כנהר נוסף,
צחוק הפך לשאגות,
והשמחה הפכה להילולה פרועה.
רק המלכה ישבה לבדה,
עיניה בורקות כלילות חתול במדבר.
בחצות קמה חרש.
יצאה.
ציוותה לסגור את פתח האבן.
הלכה בשביל סודי אל רציף נסתר.
שם אחזה במנופים —
כזרועות הגורל עצמו.
האחד פתח מעבר אל האולם.
השני שחרר את מי הנילוס.
נהמת מים קמה.
נהר של מוות שוחרר.
זעקת ניצחון פראית פרצה מפיה.
"נוקם פרעה."
בתוך האולם
הצחוק הפך לצעקה.
הקיר נבקע.
המים השחורים פרצו.
המדרגות קרסו.
האור כבה.
האימה עלתה עד הברכיים —
ועד הנשמה.
שולחנות נסחפו,
גופות נרמסו,
וזעקות טבעו באפלה הרועמת.
ובמקדש אוזיריס
מתו כוהניו ואציליו
במי הנילוס —
סמלו של האל עצמו.
נקמה מושלמת כאירוניה של גורל.
ג. אחרית המלכה
למחרת נפוצו שמועות האסון.
כאשר חזרה המלכה לעיר,
ההמון דרש תשובות.
והיא ידעה — קצה קרב.
היא ציוותה למלא חדר באפר לוהט.
נכנסה.
נעלה את הדלת.
ונשכבה בשלווה על ספה.
החום והעשן עטפו אותה
כמעטפת גורל.
וכך מתה ניטוקריס —
והשאירה אחריה אגדה של נקמה
כה אפלה עד שההיסטוריה עצמה
רועדת מלספרה.
עד כאן הסיפור של טנסי ויליאמס.
ניטוקריס פוגשת את קונאן
לימים כעבור 65 שנה ב-1993 לאחר מותם של ויליאמס והווארד הסיפור הזה שויליאמס כתב בגיל 16 עובד לסיפור קומיקס על קונאן הברבארי שחי אלפי שנים לפני ניטוקריס במגזין הקומיקס בשחור לבן Savage Sword of Conan #216 בסיפור הוא ניתקל בניטוקריס מלכת "סטגיה " התחליף הקדמון למצרים בעידן הפרהיסטורי הבדיוני שאותו יצר הווארד מאות שנים לאחר מותה , בידי הקומיקסאירוי תומאס.
קומיקסאי שאני מעריך מאוד.
הסיפור של רוי תומאס הוא בסדר לא יותר גם לא פחות.
אני מוצא את הסיפור המקורי של טנסי ויליאנמס כמעניין אם כי ילדותי במקצת.
אבל זה מתאים לסופר שכתב אותו כשהיה בן עשרה.
זהו סיפור חזק וכבד — יש בו כמה שכבות, לא רק עלילה דרמטית של נקמה. אם מזקקים אותו, אפשר לראות כמה רעיונות מרכזיים שהוא משחק איתם:
הנקמה בסיפור מוצגת ככוח אדיר, כמעט מיתי — אבל גם הרסני לגמרי.
ניטוקריס משיגה נקמה מושלמת, מתוכננת, סימבולית, "אמנותית" אפילו — אבל היא יודעת מראש שגם היא לא תשרוד אותה.
המסר פה כמעט טראגי־קלאסי:
ברגע שהאדם מקדיש את חייו לנקמה — הוא כבר ויתר על חיים רגילים.
הכוהנים והאצילים הורגים את הפרעה בשם הדת והכבוד לאוזיריס — ואז הם עצמם נהרגים במקדש לאוזיריס ובמי הנילוס, סמל האל.
כלומר הסיפור רומז ש:
- צדק דתי יכול להפוך לאלימות המונית
- מי שמפעיל "צדק קדוש" עלול להיות קורבן לאותו מנגנון
יש כאן כמעט ביקורת על קנאות דתית והמון מוסת.
ההמון בסיפור:
- הורג את הפרעה
- אחר כך מעריץ את המלכה
- ואז שוב מתהפך נגדה
זה מציג את ההמון ככוח בלתי יציב,ומסוכן שמונע מפחד, שמועות וסמלים יותר מאשר משיקול דעת
הסיפור כל הזמן משחק עם השאלה:
האם האלים שולטים באדם?
או שהאדם משתמש באלים להצדיק מעשים?
הכוהנים מדברים בשם אוזיריס.
המלכה משתמשת באוזיריס כדי לבצע נקמה.
ובפועל — כל הצדדים מבצעים מעשי זוועה בשם כוח עליון.
ניטוקריס מוצגת כדמות מעניינת מאוד:
- גם מלכה חכמה ומתוחכמת
- גם אחות אבלה
- גם נוקמת כמעט שטנית
- וגם דמות טראגית שמודעת לסופה
זו דמות בסגנון טרגדיות יווניות — כמו מדיאה או אלקטרה.
גם הפרעה וגם ניטוקריס בטוחים שהם שולטים בגורל:
- הפרעה מתגרה באלים → נהרג במקרה קטן של אבן מתפוררת
- ניטוקריס מתכננת נקמה מושלמת → מתאבדת כדי לא להירצח
כלומר הסיפור רומז שהאדם חושב שהוא שולט — אבל הגורל, או הכאוס, תמיד אורב.
הנקמה של ניטוקריס היא לא רק רצח — היא הצגה תיאטרלית מלאה סמלים:
- מקדש → הופך למלכודת
- משתה → הופך לטבח
- הנילוס → הופך לכלי עונש אלוהי
זה נותן לסיפור תחושה כמעט פולחנית.
אם אני צריך לזקק את "לב הסיפור" במשפט אחד —
הוא על איך פחד, אמונה, וכאב אישי יכולים להוליד מעגל אלים שבו כולם בסוף מפסידים.
את הסיפור המקורי אפשר לקרוא כאן :
https://en.wikisource.org/…/The_Vengeance_of_Nitocris
את הקומיקס המבוסס עליו שכתב רוי תומאס וצייר
E.R. Cruz
אפשר לקרוא כאן.
https://readcomiconline.li/…/The-Savage…/Issue-216…
העמוד הראשון של הקומיקס על פי טנסי ויליאמס.
וקיראו גם :
סקס תככים והפירמידה הגדולה : על הסרט "ארץ הפירמידות " שמזכיר במעט את הסיפור על ניטוקריס
ניטוקריס הפרעונית הנוקמת בסיפור על קונאן הברבארי מאת רוי תומאס.צייר
E.R. Cruz
