הקיסר יוסטיניאנוס נגד האוסטרוגוטים -הסרט הענק "הרומאי "האחרון-אפוס קולנועי על שקיעת המערב

הקיסר יוסטיניאנוס הוא אורסון וולס והקיסרית תיאודורה (סילביה קוסצ'ינה) בסרט הגרמני הענק מ-1968 "המאבק על רומא"או
"הרומאי האחרון"

סקירה מפורטת על סרט גרמני- רומני לא כל כך ידוע אם כי לדעתי מעניין מאוד "המאבק על רומא" או " הרומאי האחרון " הסרט החשוב ביותר על התקופה הביזנטית שאחד מגיבוריו הוא הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס בגילומו של האחד והיחיד אורסון וולס.הסרט שמבוסס על רומן היסטורי גרמני מפורסם של ההיסטוריון והסופר פליקס דאן מהמאה ה-19 באורכו המלא היה למעלה משלוש שעות אבל בדרך כלל הוקרן מחוץ לגרמניה חתוך בחצי.

וכתוצאה היה קשה מאוד להבין את העלילה המסובכת.

הסרט מתאר את המאבק שנמשך שנים בין הביזנטים,מעצמת העל של המאה השישית לספירה בהנהגת הקיסר יוסטיניאנוס ( לא אחר מאשר אורסון וולס )ואישתו תיאודורה,והאוסטרוגוטים שבטים גרמניים ששלטו באיטליה.

מאבק שהסתיים בתבוסתם של שני הצדדים.

האוסטרוגוטים הושמדו.

הביזנטים נחלשו בצורה מאסיבית ולא חזרו להיות יותר מעצמת על באירופה.

תחילה סקירה מפורטת על הסרט.

וגם קישורים לשני חלקי סרט המלא בגירסתו המלאה כאן בסיום, עם כיתוביות באנגלית .לכל מי שצופה בתשומת לב לא אמורה להיות בעיה להבין את המתרחש

כדי להקל על הבנת הסרט המסובך שגם למשתתפים בו היו בעיות להבינו הוספתי הסבר מפורט על המתרחש,מיהן הדמויות ומהם האירועים ההיסטוריים שבהם הוא עוסק.

פוסטר החלק השני של הסרט בגרמנית.

אולי בעיקר בגלל החיתוכים הדרסטיים שספג הסרט זכה בדרך כלל בביקורות קשות גם מהכוכב אורסון וולס שספק רב אם טרח בכלל לצפות בו אי פעם לאחר שהסתיימו הצילומים.

.אבל לדעתי הסרט לא כל כך גרוע.

אפילו, במלואו, בכלל לא גרוע.

לא צפיתי בגירסה הערוכה ומקוצצת של הסרט באנגלית שיצאה לאקרנים בארה"ב ב-1973 היא לא ברשת .

.לפי הביקורות של התקופה היא בגדר בלתי מובנת.

אם תופיע אי פעם ברשת אעלה אותה כאן.

תחילה מקדימון הסרט הגרמני -רומני הענק בין שני החלקים "הרומאי האחרות"

המקדימון לצערנו הוא בגרמנית ללא כותרים באנגלית אבל מובן מעצמו.

פוסטר של הסרט "הרומאי האחרון" בשפה האנגלית.באנגלית ובשפות אחרות הסרט קוצץ באכזריות וכתוצאה קשה היה להבין את העלילה.

האפוס הקולנועי הביזנטי הגדול מכולם

עסקתי בבלוג זה בקיסר יוסטיניאנוס.

הקיסר הביזאנטי השנוי מאוד במחלוקת יוסטיניאנוס במאה השישית לאחר הספירה ובאישתו תיאודורה .ובמחלוקות הקשות על אישיותו ושיטותיו של הקיסר.ודיון בשאלה האם ישנם לקיסר מהמאה השישית לספירה,שנשלט לחלוטין בידי אישתו, שחשד בכל מי שהיה סביבו, בחר במכוון בעוזרים לא מוכשרים והתעלל באלה שהיו מוכשרים ,והכניס .את ארצו למלחמה אינסופית וכושלת

נעשו על חייהם כמה וכמה סרטים .

הסרט המעניין והמרשים ביותר שנעשה על ימי הקיסר יוסטיניאנוס הוא סרט גרמני/רומני משנת 1969 של הבמאי רוברט סיודמאק Kampf um Rom שהגרסה האנגלית שלו נקרא ” הקרב על רומא ” או ” הרומאי האחרון “. על פי רומן היסטורי גרמני מפורסם מ-1876 של ההיסטוריון חוקר התקופה הביזאנטית פליקס דאן.

ספר שהפך לרב מכר ענק ולספר קלאסי עבור בני נוער בעולם דובר הגרמנית לאורך שנים רבות.

זהו מעין סרט המשך לסרט ענק אחר גם הוא בשני חלקים "הניבולנגים " ששני חלקיו יצאו לאקרנים בשנים 1966-1967 פרי יצירתו של אותו מפיק היהודי ארתור בראונר שתיאר את עלילות הלוחם זיגפירד במאה החמישית לאחר הספירה ואת הנקמה של אישתו את מותו.

סרט שבו אחת הדמויות הוא דיטריך מברן הוא המנהיג האסטרוגוטי תיאודיריך.

"הניבולנגים " על שני חלקיו זכה להצלחה קופתית גדולה. וכתוצאה בראונר החליט ליצור לו מעין סרט המשך אפילו גרנדוזי עוד יותר.סרט שיעסקו בעלילות ילדותיו של תיאודיריך הנ"ל.

במקור זהו סרט ארוך מאוד של למעלה משלוש שעות אם כי הגירסה האנגלית קיצצה אותו ללא רחמים. הוא מתאר את מסע הכיבוש של יוסטיניאנוס באיטליה ואת מלחמת האזרחים שמתנהלת בקרב אויביו האוסטרוגוטים ובין שתי האחיות היפהפיות ששולטות בהן.

המאבק על רומא": קינה גותית בשני חלקים

על העיבוד הקולנועי הגרנדיוזי לרומן של פליקס דן

תמונה מהמאה השישית לספירה של הקיסר יוסטיניאנוס ואנשי צוותו. רובם מופיעים כדמויות בסרט "הרומאי האחרון"

בשנת 1968 הוצג בגרמניה המערבית הסרט "המאבק על רומא" (Der Kampf um Rom), עיבוד קולנועי רב־תקציב לרומן ההיסטורי האפי של ההיסטוריון והסופר פליקס דן מ-1876. הסרט הופק בשני חלקים, בהיקף כולל של כמעט ארבע שעות, והיה אז הפקת הקולנוע הגרמנית היקרה ביותר אי־פעם. בסרט הייתה השקעה אדירה , ליהוק נוצץ וניסיון אמנותי לשלב בין דרמה היסטורית למיתולוגיה לאומית,

הדו- הסרט, שמורכב משני חלקים בני כשעתיים כל אחד, משרטט את הדעיכה הסופית של איטליה הרומית מול האוסטרוגותים שנכחדים גם הם במלחמה איומה והביזנטים שהאימפריה שלהם קורסת מגדולתה – תוך שילוב בין דמויות היסטוריות ממשיות לבין גיבורים בדויים דרמטיים, ובראשם מרקוס יוליוס קטגוס, פוליטיקאי רומאי ערמומי הנלחם על כבודה של רומא הנושנה.

מקור הסרט – האפוס הספרותי של פליקס דן

הרומן Ein Kampf um Rom מ-1876נכתב בידי פליקס דן, היסטוריון גרמני שהתמחה בתקופת שקיעת האימפריה הרומית ונדידת העמים. ןכתב מחקר מוקדם על חייו של ההיסטוריון של התקופה פרוקופיוס מקיסריה.הוא ביסס את ספרו על מקורות היסטוריים ובעיקר על כתביו של אותו פרוקופיוס מקיסריה, היסטוריון ביזנטי בן התקופה.

הרומן עוסק בנפילתה של ממלכת האוסטרוגותים באיטליה, משנות שלטונו של תיאודוריך הגדול ועד לתבוסה הסופית של עמו בשנת 552.

הרומן הענק של דן, שנכתב ברוח רומנטית-לאומית גרמנית של המאה ה-19, נצמד יחסית לעובדות הידועות אז על התקופה והוא מתאר את האירועים מנקודת המבט האוסטרוגוטית "הגרמנית " שעימה הזדהו הגרמנים הקוראים של התקופה.

הספר, שהיה פופולארי מאוד בגרמניה במאה ה-19 נשאר פופולרי מאוד במיוחד בקרב בני נוער גרמניים בתחילת המאה ה-20, עד לתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. שילב דיוק היסטורי עם עלילה דרמטית ביותר , שירה אפית ושפה עשירה. שיר הסיום של הרומן, "צעדת הגותים", נושא את שורת המוטו:
"פנו דרך לעַמִּים לצעדנו, אנחנו אחרוני הגותים. לא כתר אנו נושאים – כי אם גופה."

סביב אותם אירועים היסטוריים המתוארים בפירוט עצום בספר של דאן נכתב גם רומן היסטורי ידוע אחר של הסופר הבריטי וברט גרייבז "הרוזן בליזריוס " מ-1938 ספר שתורגם לעברית בידי אהרון אמיר ב-1988.ומתאר את האירועים שדאן מתאר מנקודת המבט האוסטרוגוטית, מנקודת המבט הביזנטית.

נקודת המבט הביזאנטית של האירועים האלו הייתה מוכרת יותר לכוכב הסרט אורסון וולס שראה את עצמו כמומחה לימי הקיסר יוסטיניאנוס שאולי היכיר את הספר הזה.

יש גם רומן מפורסם של מדע בדיוני והיסטוריה חלופית

lest darkness fall מ-1939של הסופר ל. ספראגו דה קאמפ

שמתאר את אירועי התקופה הזאת ומתאר מה היה קורה עם בהמצאות טכנולוגיה מודרנית שמועברת להם בידי נוסע בזמן האוסטרוגוטים היו מצליחים לנצח לבסוף את הביזנטים.

סרט שהוא אפוס

הסרט בוים על ידי רוברט סיודמק, במאי אמריקאי ממוצא גרמני, בשיתוף עם סרג'יו ניקולסקו הרומני ואנדרו מרטון היהודי. הצילומים התבצעו ברומניה ובברלין, וכללו למעלה מ-3,000 ניצבים רומנים, מערכות קרב רחבות היקף, סטים מושקעים ותלבושות ססגוניות. שחקנים ידועים כיכבו בו: לורנס הארווי (כקטגוס הסנטור הרומאי שהוא הרומאי האחרון ), סילביה קוצ’ינה (הקיסרית הביזנטית תיאודורה), מייקל דאן הגמד (כמצביא הביזנטי נארסס), והבולט מכולם – כקיסר יוסטיניאנוס השתתף השחקן-במאי המפורסם אורסון וולס שנודע בתפקידי מנהיגים שונים כשגילם ( שגילם בעבר למשל את שאול המלך בסרט "דוד וגוליית").

אורסון וולס על הסרט

אורסון וולס בתור הקיסר יוסטיניאנוס בסרט "הרומאי האחרון". הוא התלונן במהלך הצילומים שהכתר על ראשו כבד מידי ודרש ללא הצלחה להחליפו בכתר קל יותר.

וולס סיפר על הסרט בקצרה לפיטר בוגדנוביץ שראיין אותו לספר.ממש לאחר שסיים את הצילומים בבוקרסט ברומניה. הוא סיפר שהוא. גילם את הקיסר יוסטיניאנוס דמות שבה התעניין ואף זה היה חלום ישן שלו לעשות על יוסטיניאנוס ואישתו תיאודורה סרט בעצמו לאורך השנים אבל זה מעולם לא התממש.

עד שקיבל הצעה לגלם את יוסטיניאנוס בסרט הגרמני.

עטיפת ספר שיחות בין פיטר בוגדנוביץ' ואורסון וולס ,שבמהלכן סיפר וולס בקצרה על חוויותיו הלא סימפטיות במהלך הסרטת הסרט "הרומאי האחרון" בבוקרשט .הוא לא פירט יותר מידי מה באמת התרחש שם.

במהלך השיחה הישווה וולס את הסרט לסרט קודם ומקביל שבו שיחק "דוד וגוליית " שבו גילם את המלך שאול ,והסרטתו שבה עסקו שלושה במאים שונים והוא כבמאי רביעי ביים את הקטעים בהם הופיע כשחקן הייתה מבולגנת לחלוטין מבחינתו של וולס.

הסרט של סיודמאק ( שגם אותו ביימו למעשה שלושה במאים שונים ..)לדעת וולס היה גם הוא "בלגן" מוחלט ולא היו לו כל ציפיות ממנו.

. מאידך וולס הודה שלמרות שהיכיר היטב את חיי הקיסר יוסטיניאנוס כלל לא היכיר את האירועים המתרחשים באיטליה וכי בסרט ישנן דמויות ראשיות שהוא לא שמע עליהן.כוונתו מן הסתם הייתה לדמויות האוסטרוגוטיות באיטליה שהתבססו על מחקר של הסופר הגרמני פליקס דאן.

וולס היה מומחה לימי יוסטיניאנוס אבל לא לגבי המלחמה שניהל באיטליה.

עלילת הסרט הייתה לדעתו בלתי ניתנת לפיענוח.

( לדעתי אם עוקבים בתשומת הלב אחרי שלוש השעות של הסרט המלא ,לא זה החתוך העלילה דווקא ניתנת לפיענוח )

.ניתן לתמוה אם הביקורת הקשה של וולס על הסרט הייתה גם בגלל שלא הוא ביים אותו כפי שהיה מעדיף.

וולס לא סיפר לבוגדנוביץ עד כמה ההפקה הייתה באמת כאוטית מבחינתו.על כמה דברים הוא העדיף לעבור בשתיקה.

הבמאי הרומני של הסרט ניקולאסקו סיפר לימים בזכרונותיו שיום אחד "שחקן זר" בסרט ( כנראה אורסון וולס)" פנה למפיק בדרישה להחליף את הבמאי סיודמאק הזקן בן ה-68 כשהוא נתמך בשחקנים הזרים האחרים.

אבל ניקולאסקו ששימש בסרט כמעין במאי מישנה סירב להצעה -דרישה שיחליף את סיודמאק.

יכול מאוד להיות שוולס היציע שהוא יביים את הסרט בכיכובו והצעה זאת לא התקבלה בידי המפיק.

הפוסטר הרומאני של הסרט

ניקולאסקו המשיך וסיפר שלוולס היו בעיות בזכירת התסריט והאשים בכך את הכתר שחבש שהיה כבד מידי עבורו והפריע לו מאוד.ואף זרק אותו בכעס על ריצפה.

הבטיחו לוולס שיביאו לו כתר קל יותר לשאת.אבל כתר כזה לא נמצא. וולס נאלץ להמשיך את הצילומים עם הכתר הכבד עד הסוף.

יש להניח שהטירחה הזאת לא תרמה לחיבתו לסרט ואולי פגעה גם באיכות משחקו .

יוסטיניאנוס ותיאודורה בסרט בלי כתרים

"הרומאי האחרון היה הפקה משותפת גרמנית איטלקית שצולמה ברומניה והוקרנה בגרמניה בשני חלקים .בארצות אחרות כמו ארה"ב הסרט הוקרן רק כחלק אחד וחצי ממנו נחתך באכזריות.

הסיפור הוא על השליט האוסטרוגוטי תיאודוריך (כאמור דמות משנה תחת השם "דיטריך מברן " בסרט קודם "הניבולנגים ") שכובש את רומא והאמפריה הרומאית המערבית . אבל עם מותו הוא לא בוחר יורש ראוי. יש לו שתי בנות יפות ואכזריות (מתצאסוינטה ( הרייט אנדרסון )ואלסוינטנה ( הונור בלקמן הזכורה מסידרת הריגול הטלויזסיונית גומלים ומסרט ג'ימס בונד המםפורסם מכולם גולדפינגר)אמלסיטה משתלטת ומסלקת את אחותה לטירה רחוקה. בנתיים מקונסטנטינופול הקיסר יוסטיניאנוס ( אורסון וולס)מורה למצביא שלו בליסריוס לכבוש את רומא.

בנתיים מסאסוינטה בורחת מהטירה הורגת את אחותה עולה לשלטון במקומה ומנסה לכבוש מחדש את רומא.

מבקרים התלוננו שבמקום תוצאה מרהיבה – התקבל סרט כבד, מסורבל, ולעיתים מגוחך. הביקורת העיקרית נגעה לעובדה שהסרט מתמקד בעלילות רומנטיות תפורות, במקום במורכבות ההיסטורית. תסריט מלא פיתולים, בגידות וקרבות ענק – אך ללא עומק פסיכולוגי או אמירה משמעותית. הסצנות הקשות נראו לעיתים כמו תיאטרון פומפוזי, מלא פאתוס, אך ריק ממשמעות.

אני חושב שזהו סרט מרשים ביותר ויזואלית על תקופה כמעט לא ידועה באופן יחסי בעולם הקולנוע והסיפור המסובך מנסה לשקף שורה של אירועים מסובכים ביותר שהתרחשו במציאות גם אם הוא מעוות ומשנה פה ושם.

המשחק לדעתי של אורסון וולס והאחרים הוא בכלל לא רע למרות שלאורסון וולס היו בעיות קשות עם הסרט.וייתכן שמשחקו יכול היה להיות טוב יותר.

עיוותים היסטוריים

פוסטר ספרדי של הסרט

הסרט מבוסס על הרומן של פליקס דאן , אך גם מרחיק ממנו – ולעיתים אף מההיסטוריה עצמה.הסרט אינו מחויב לחלוטין לאמת ההיסטורית, ולעיתים הוא מתיר לעצמו פרשנויות יצירתיות מאוד

אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא דמותו של הגנרל הביזנטי נרסס, שהפך בסרט לגמד ערמומי ( השחקן מיכאל דון ), בניגוד מוחלט לדמותו ההיסטורית.

נארסס לא מאוזכר כגמד במקורות ההיסטוריים.הוא היה סריס, אבל לא גמד.ערמומי הוא אכן היה.

העיוות החמור מכל הוא לגבי דמותו של בליסאריוס (השחקן לאנג ג'פריס) , מגדולי מפקדי הצבא הביזנטי בכל הזמנים שמוצג כאן כבריון חסר מזל , נהרג כאן כבר בקרב הראשון – אף שבמציאות חי עוד שלושים שנה לאחר מכן וחווה עוד קרבות רבים.ונחשב למפקד צבאי מוכשר ביותר אולי אף גאון צבאי.

עוד דוגמה לעיוות היסטורי : הופעת "צי הוויקינגים של המלך הרלד" שמגיע לקראת סוף הסרט ומסמלת את חורבנו הסופי של המערב , למרות שמבחינה היסטורית מדובר בתקופה שלפני הופעתם של הוויקינגים בכ־200 שנה.

גם דמויות כמו הרומאי האחרון קטגוס שיש לו תפקיד מרכזי בעלילה כסנטור הרומאי שמבקש מיוסטיניאנוס לפלוש לאיטליה הן פרי דמיון.

כך כמובן גם בתו של קטגוס ג’וליה, שבאופן צפוי מוצאת את עצמה בהתאהבות בלתי אפשרית בלוחם האוסטרוגותי טוטילה.

הסנטור הרומאי קטגוס ( לאורנס הרווי) מופיע בחצר הקיסר הביזנטי בקונסטנטינופול ומבקש מהקיסר יוסטיניאנוס שיפלוש לאיטליה וישחרר אותה מעול האוטסטרוגוטים הברבארים.

עם זאת, דווקא החירות הזו מאפשרת לסרט להציע דרמה מרתקת, לעיתים אפילו טרגית, על רקע השקיעה האפוקליפטית של רומא שפעם הייתה בירת העולם.

הלחימה עצמה מצולמת כבליל מבולבל של ברברים, ביזנטים ורומאים בתחפושות מהמאה הראשונה לספירה ולא השישית – הרבה יותר בגדר פנטזיה מאשר דרמה היסטורית.

גם הסיפור המרכזי – מאבקי הירושה בין בנותיו של תיאודוריך, מזימות הארמון של קאטגוס ברומא, אהבות אבודות בין נסיכות רומא לגותים – מתואר ברוח אופרה סבונית יותר מאשר רומאן היסטורי.

יש מי שרואה בסרט "פנינה נשכחת", אפוס קלאסי שנעשה במקצועיות יחסית ונשען על מסורת סרטי הפלפום ("חרבות וסנדלים") האיטלקיים. פס הקול של ריז אורטולאני מוסיף תחושת גרנדיוזיות, והקרבות – בעיקר התקפת ה-1,000 על חומות רומא – מרשימים בקנה מידה ויזואלי. אך רבים אחרים רואים בו עיסה מבולבלת של תלבושות, סצנות אהבה גמלוניות, וקריקטורות של ביזנטיון. הניסיון של הסרט להציג את הביזנטים כ"אחר מזרחי" – עם תסרוקות בסגנון קליאופטרה וריקודי חושפנות חצי־קומיים – מחזק עוד יותר את הפער שבין ההיסטוריה המדויקת לבין הדימוי הפנטסטי של המזרח בעיני המערב.

גרסאות שונות וניסיון לקהל בינלאומי

פוסטר גרמני של החלק הראשון.

הגרסה המקורית בגרמנית הוקרנה בשני חלקים (103 דקות ו-91 דקות ושניהם ביחד כמעט 200 דקות ). בארצות הברית שבה הוקרן הסרט ב-1973 ובמדינות אחרות הוצג הסרט בגרסה מקוצרת (כ-94 דקות), שקיצצה לא רק את העלילה – אלא גם עיוותה כתוצאה את הכוונה המקורית של היוצרים. גם באיטליה, ברית המועצות ומדינות נוספות – הוקרנו גרסאות חתוכות עוד יותר.

אין ספק שהחיתוכים האלו פגעו בהנאת הצופים וביכולתם לעקוב אחרי עלילת הסרט.

שירת הברבור של סיודמאק

פוסטר גרמני של החלק השדני של הסרט.

"המאבק על רומא" היה סרטו האחרון של רוברט סיודמאק – במאי שהתחיל בברלין של שנות ה-20, פרח בהוליווד עם סרטי פילם נואר כמו המתנקשים והמדרגות הספירליות, וחזר לגרמניה בשנות ה-50. סיום הקריירה שלו עם סרט זה נחשב בעיני מבקרים שונים למפלה צורבת – אך גם למעין שירת ברבור מלאת כוונות טובות, שבצילה של הפקה מורכבת מדי ובימוי מיושן – קרסה תחת משקל שאיפותיה.

המאבק על רומא" – אפוס גרמני על שקיעת המערב

כמו רבות מההפקות האפיות של התקופה (ובייחוד אלו שהופקו מחוץ להוליווד), גם "המאבק על רומא" לוקה לעיתים באלמנטים תיאטרליים, משחק לא אחיד ותפאורות ססגוניות יתר על המידה. אך למרות המגבלות, מדובר ביצירה שאפתנית מאוד, שניסתה לא רק לשחזר תקופה אלא גם להציע פרשנות היסטורית ופוליטית דרך דרמה סוערת של בגידות, אהבות, תככים ונפילות.

במרכז הסרט עומדת דמותו של קטגוס – אציל רומאי קשוח וחסר מעצורים – שנלחם לא רק באויבים החיצוניים אלא גם בביורוקרטיה הביזנטית, במוסר הכפול של תושבי רומא ובשחיקת ערכי הרפובליקה והקיסרות הרומאית הקדומה. סיפורו הוא גם סיפורו של עידן: המעבר מרומא העתיקה אל ימי הביניים.

פוסטר גרמני של החלק הראשון.

במובן מסוים, הסרט מבקש לתאר לא רק את קריסת רומא אלא גם את קריסת רעיון התרבות הקלאסית – תוך הצגת ביזנטיון כתמונת ראי מושחתת של האימפריה המקורית, והגותים כעם שבין ברבריות לניסיון לגאולה תרבותית.

ההפקה, בניצוחו של הבמאי רוברט סיודמאק נושאת חותם ברור של מפיק-העל היהודי ארתור בראונר – שידוע בסרטים ראוותניים ונע בין קיטש לארוטיקה רכה. ב"מאבק על רומא" מופיעות סצנות עירום קצרות אך בולטות, תפאורות מוגזמות, ובו בזמן – לא מעט קרבות מתוזמרים היטב, כולל סצנות קרב סבירות לגמרי לזמנן, שמצולמות בהיקף רחב וכוללות מאות ניצבים.

הצד הביזנטי מובהק מאוד מבחינה ויזואלית: קונסטנטינופול מוצגת כעיר של תככים, שמלות זהב וכיפה מעוטרת; בעוד רומא מתוארת כעיר רפאים מרוקנת, אך מלאה בזיכרון עבר. העולם הגותי, מצדו, מקבל גוון אפלולי ואכזרי – אך גם רומנטי במובנים מסוימים, במיוחד בדמותו של טוטילה, לוחם צעיר המפלס את דרכו מכיבוש לטרגדיה אישית.

"המאבק על רומא" אינו רק סרט היסטורי רגיל – הוא משקף גם את התפיסות והמתחים של תקופתו, שנות ה-60 של המאה ה-20, כשאירופה המערבית מתמודדת עם זיכרונות מלחמת העולם השנייה, חלוקת הגוש המזרחי והמערבי, והמאבק על זהות תרבותית.

הדימוי של רומא המתפוררת והנאבקת לשמור על עצמאותה אל מול כוחות זרים הוא מטאפורה ברורה למצב גרמניה שלאחר המלחמה: מדינה מפוצלת, שברובה תחת שליטה חיצונית, המתמודדת עם טראומה קולקטיבית, חלוקת זהות וניסיונות לאחד מחדש. דמותו של קטגוס, הנאבק בממסד הישן ובכוחות חיצוניים במקביל, משקפת את הרצון לעצב מחדש את הזהות הלאומית תוך התמודדות עם עבר מורכב וטעון.

הקונפליקט בין האוסטרוגותים, המנסים לשמר ממלכה פרימיטיבית ואלימה, לבין הביזנטים המנסים לשחזר את האימפריה הרומית המזרחית, מייצג את המאבק בין מסורת לחדשנות, בין ברבריות מתחדשת לבין ניסיון לשימור תרבות קלאסית. זהו מאבק שגם העולם המודרני מכיר – בין ישן לחדש, בין זהות לשינוי.

הפקה אירופית כה רחבת היקף בשנות השישים הייתה אתגר לא פשוט, והסרט נושא אופי של סרט קיטשי לפעמים, עם אפקטים מוגזמים ותלבושות צבעוניות. עם זאת, הקרבות הגדולים והצילומים הנרחבים ברומניה ובספרד (שהחליפה את איטליה ההיסטורית) מעניקים לסרט הילה של סרט אפי אמיתי.

המשחק לעיתים קרובות הוא דרמטי מדי, אך דמויות כמו בליסריוס ויוסטיניאנוס מצליחות לייצג באופן משכנע את הדינמיקה הפוליטית הסבוכה. הצילום וההפקה זכו להערכה על אומץ הלב והיקף הצילומים.

י.

מוטיבים בסרט

יוסטיניאנוס ותיאודורה ביחד עם המצביא הגמד נארסס

המאבק על זהות ותרבות – הסרט מראה רומא כמוקד למאבק תרבותי בין עידן קלאסי שנגמר לבין עולם חדש ומחודש. המאבק בין רומא, הגותים והביזנטים אינו רק מלחמה צבאית, אלא קרב על משמעות, זהות ושימור ערכים.
בגידה ושלטון – בגידות חוזרות ונשנות בין דמויות מרכזיות, שבמקרה זה מייצגות את חוסר היציבות של התקופה. הקונפליקטים הפוליטיים מוצגים כמשחק סכום אפס, שבו כל צד מנסה להשיג יתרון על חשבון האחר.
אהבה בין אויבים – הקשר הרומנטי בין יוליה לטוטילה מדגיש את הקושי והמורכבות של תקופה שבה הגבולות בין "אויב" ל"חבר" מטושטשים. האהבה ככוח מאחד אך גם כמקור לסבל ולבגידה.
נפילתה של אימפריה – הסרט משלב אלמנטים אפיים של נפילה טראגית, כשהמערכות הגדולות מתקלקלות מבפנים ומאבדים שליטה על גורלן.

בגלל הטענות השונות של כוכב הסרט אורסון וולס ושל מבקרים שונים ש"עלילת הסרט אינה ניתנת לפיענוח" אני מכניס תיאור מפורט של עלילת שני חלקי הסרט ואירועים היסטוריים עליהם הם מתבססים.

לדעתי הסרט המלא בן שלוש השעות בהחלט ניתן לפיענוח ולהבנה..

כמובן אפשר לעבור ישר לסרט עצמו על שני חלקיו.

הדמויות המרכזיות

מרקוס יוליוס קטגוס – דמות בדיונית שנוצרה כדי לייצג את רוח ההתנגדות הרומית מול הכובשים. פוליטיקאי ערמומי, בעל שאיפות אישיות ומאבק פנימי בין נאמנות לרומא לבין שיקולים אישיים. הקונפליקט הפנימי שלו מייצג את האתגרים של תקופה של קריסות פוליטיות ומוסריות.
תיאודוריך הגדול – המלך האוסטרוגותי הגדול, מנהיג חכם וקשוח ששלטונו מסמל את שיאה של ממלכת הגותים באיטליה. מותו מפיל את הממלכה לידי מאבקים פנימיים ולריבים אכזריים בין יורשיו.
אמלאסונטה ומאטאסונטה – שתי האחיות, ייצוג לסכסוך ירושה ולמלחמת הכוחות הפנימית באצולה הגותית. אמלאסונטה מציגה ניסיון להתפשר ולשמר קשרים עם הביזנטים, בעוד מאטאסונטה מייצגת את עוצמת הכוח והנוקשות.
ויטיגס – הלוחם הפשוט שהופך למלך בעקבות משבר. דמותו מדגישה את הזמנים המשתנים, כאשר לוחמים פשטנים תופסים את ההגה במקומם של האצילים.
בליסריוס – המצביא הצעיר של הביזנטים, סמל לכוח המתחדש של האימפריה המזרחית. דמותו מדגישה את הניגוד בין המזרח העתיק והחזיר לבין המערב המתפורר.
תאודורה – הקיסרית הקנאית, דמות דרמטית שמושכת בחוטים מאחורי הקלעים, בעלת כוח משמעותי שהשפעתה מורגשת בכל המעגלים הפוליטיים.

המאבק על רומא – הרקע ההיסטורי

יוסטיניאנוס ותיאודורה

הסרט נפתח בסקירה היסטורית קצרה: בסוף המאה הרביעית התפצלה האימפריה הרומית לשתי ישויות – האימפריה הרומית המערבית והאימפריה הרומית המזרחית (הביזנטית). בסוף המאה החמישית, נכבשה איטליה בידי השבטים הגרמאניים: בשנת 476 הודח הקיסר האחרון של רומא המערבית, רומולוס אוגוסטולוס, בידי הגרמני אודואקר, שהיה בשירות הצבא הרומי. ב־490 פלשו האוסטרוגותים, בראשות תיאודוריך הגדול ויועצו הילדברנד, וכבשו את איטליה. אודואקר הודח ברוונה בשנת 493, והאוסטרוגותים הגרמנים הקימו ממלכה משלהם באיטליה ובסיציליה, שבירתה ברוונה.

תיאודיריק וזה חשוב הוא דמות בסרט בן שני החלקים "הניבולנגים" על פי אפוס מפורסם שבויים לקולנוע עבור אותו מפיק גם כן בשני חלקים.

תחילת העלילה הדרמטית – ראשית המאה השישית

בבירת האימפריה הביזנטית – קונסטנטינופול – שולטים הקיסר יוסטיניאנוס הראשון ואשתו הקנאית לשלטון, הקיסרית תאודורה (היסטורית, שלטונם החל רק ב־527, לאחר מות תיאודוריך). כדי להתגונן מהאוסטרוגותים, הם מחזיקים צבא חזק בגבול המערבי. במערב, רומא הנשלטת בידי האוסטרוגותים נאלצת לשלם מס כבד.

526 – תיאודוריך הגדול מת ברוונה. ברומא, תושביה – רומאים מושפלים תחת כיבוש – דנים בחדשות. מנהיגם, מרקוס יוליוס קטגוס (דמות בדיונית ממשפחת קטגוס), יוצא לקונסטנטינופול לנהל משא ומתן עם הקיסר יוסטיניאנוס.

527 – בקונסטנטינופול, בעידודו השקט של המצביא נארסס, נכנס קטגוס למערכת יחסים אינטימית עם תאודורה, ונפגש עם בליסריוס, מפקד הצבא הצעיר של ביזנטיון. בעזרת חסדיה של תאודורה, הוא משיג הבטחה לתמיכה ביזנטית במאבק הקרב מול האוסטרוגותים.

533 – הניצחונות בצפון אפריקה על ממלכת הוונדלים והאלנים מחזקים את ביזנטיון. באותו זמן, חצר המלוכה האוסטרוגותית ברוונה סובלת ממאבקי ירושה בין אמלאסונטה למאטאסונטה (היסטורית: מאטאסונטה הייתה בתה של אמלאסונטה ונכדת תיאודוריך). אמלאסונטה, שהצליחה להכתיר את עצמה, שואפת לקשר עם ביזנטיון – אך האצולה הגותית מתנגדת ותומכת בחשאי במאטאסונטה.

אמלאסונטה מגלה את מאטאסונטה לאי באגם בולסנה, מאפשרת לקטגוס לבצע תיקונים ברומא, ושולחת את הדוכס הצעיר טוטילה להשגיח עליו. בכיכר רומא, טוטילה מציל את בתו של קטגוס, יוליה, מאריה שברח. נרקם רומן ביניהם. קטגוס מנצל את הסחת דעתו של טוטילה כדי לבצר את רומא ולצבור נשק לקראת מרד עתידי.

534 – האצולה הגותית, שחוששת לחוסן הממלכה, זוממת יחד עם הילדברנד להדיח את אמלאסונטה ולהחזיר את מאטאסונטה לשלטון. אמלאסונטה נמלטת בעזרת קטגוס אל האי. (היסטורית: בנה של אמלאסונטה, אטאלריך, מת, ובן-דודה תאודאהאד עלה לשלטון).

535 – מאטאסונטה נוקמת באמלאסונטה וסוגרת אותה באמבט אדים, שם היא מוצאת את מותה. מאטאסונטה מתכוננת להכתרתה, אך מועצת האצילים רוצה גבר על כס המלכות – לוחם פשוט ונועז בשם ויטיגס. לבסוף מוצאים פשרה: נישואין פורמליים בין ויטיגס למאטאסונטה.

קטגוס ממהר לקונסטנטינופול עם הבשורה על הפילוג הגותי, ומעודד את הביזנטים לצאת למסע ל"שחרור רומא". הצבא בפיקוד בליסריוס יוצא לדרך. נארסס הוותיק מקווה להגיע לקרב הסופי. קטגוס חוזר לרומא, מסלק את חיל המצב הגותי הקטן.

536 – (היסטורית: תאודאהאד נהרג וויטיגס מוכתר). מאטאסונטה מתאהבת בויטיגס אך הוא לא סולח לה. בליסריוס מתקרב לרומא. קטגוס מסרב לאפשר לצבאו להיכנס ודוחה אותו במשא ומתן אינסופי (היסטורית: בליסריוס נכנס בקלות).

537 – צבא עצום של האוסטרוגותים בפיקוד ויטיגס ומאטאסונטה יוצא לקרב, מביס את הביזנטים. רק לאחר מכן פותחים הרומאים את שערי העיר בפני שרידי הצבא. בליסריוס נפצע ומת למרגלות קטגוס (היסטורית: בליסריוס שרד). רומא נצורה.

המאבק על רומא – חלק שני: בגידה

537 – החל המצור על רומא בידי האוסטרוגותים.

538 – ניסיון הפריצה נכשל וויטיגס נהרג בקרב. טיה, מפקד גותי נוסף, מגלה את בגידת מאטאסונטה והורג אותה.

541 – בקונסטנטינופול, תאודורה נחשפת כבוגדת בשיתוף קטגוס. היא מתאבדת. ברומא, יוליה מבקשת להינשא לטוטילה; כשאביה מסרב, היא בורחת למחנהו. קטגוס רותח מבגידתה. טוטילה בדרום וטיה בצפון הופכים למנהיגים של האוסטרוגותים.

543 – נאפולי נכנעת לטוטילה. הוא מציע את הכתר להילדברנד, שמסרב, ולכן טוטילה מוכתר. טוטילה וטיה ממתינים לעזרת צי מיתולוגי של "מלך הוויקינגים הרלד" (סמליות מופרכת – הוויקינגים יופיעו רק בעוטד מאתיים שנה במאה ה־8).

546 – טוטילה ויוליה נכנסים לרומא ללא קרב. קטגוס נמלט לביזנטים.

552 – הקרב הגדול בטאגינאה. טוטילה נפצע, קטגוס הורג בטעות את בתו יוליה במקום את טוטילה. הצבא האוסטרוגותי מובס, טוטילה מת. טיה מוכתר למלך. נארסס מגיע בראש צבא ביזנטי עצום, מאלץ את קטגוס להתאבד, ולוכד את רומא.

נארסס מביס את שארית האוסטרוגותים בקרב סופי באפנינים ליד וזוב. טיה נהרג. בכך מסתיימת סאגת הגותים באיטליה. נארסס מרשה לשורדים לשוב צפונה. הילדברנד מוביל את גופת מלכם, אך בסיום הסמלי – האוסטרוגותים רואים באופק את צי הוויקינגים של הרלד עושה דרכו לרומא.

דעתי על הסרט על שני חלקיו

לי נראה שהמאבק על רומא הוא לא סרט גדול,אבל הוא סרט שאפתני שחשב בגדול. – הוא תיעוד מרתק של התקופה שבה הקולנוע האירופי ניסה עוד לחלום בגדול. סרט שביקש להיות המשך לניבלונגים ( אפוס שעלילתו אכן מתרחשת כמה שנים לפני עלילת הסרט הזה ), להתכתב עם הרוח של בן-חור, אך הסתיים כסמל למיתולוגיה גרמאנית מפוארת אך נבובה."המאבק על רומא" מציע חוויה קולנועית אפית עם שילוב של היסטוריה, פוליטיקה ודרמה אישית.

מאבק על רומא" הוא לא רק סיפור מלחמה אלא גם מטפורה על משברי זהות פוליטיים וחברתיים, מה שהופך אותו לרלוונטי מעבר להקשר ההיסטורי המדויק. הסרט מציע חוויה קולנועית מלאה בניגודים – יופי ואלימות, נאורות וברבריות, נאמנות ובגידה.

הסרט הוא לא סרט מושלם – אלא יצירה עם נקודות חוזק וחולשה, שמזמינה לצפות בו הן כאנדרטה לשקיעת רומא והן כסמל להתמודדות תרבותית עם שינו.

הסרט מהווה עדות להתעניינות האירופית בתקופת המעבר בין העת העתיקה לימי הביניים, ומזכיר לנו איך סיפורים על נפילות אימפריות ממשיכים ללוות אותנו, במיוחד בזמנים של משבר זהות.

היצירה הזאת מתאימה לצופים שמתעניינים בהיסטוריה של תקופת המעבר בין העת העתיקה לימי הביניים, באפוסי מלחמה, וביצירות קולנוע עם עומק פוליטי ותרבותי, למרות מגבלות התקציב וההפקה.

אולי כישלון מפואר ומרשים – אך כזה שלא ניתן להסיר ממנו את העיניים.

מקדימון