האם הצליח הארכיאולוג אדם זרטל לפענח את המשמעות המסתורית של האתר הפולחני המקראי "הגלגל"?
על הספר "כפות רגלי האל – כיצד גילינו את הגלגלים בבקעת הירדן"
”הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה.”[1]
אני קורא בעניין את ספרו של פרופסור אדם זרטל "כפות רגלי האל – כיצד גילינו את הגלגלים בבקעת הירדן" ספריית שיבולת, מהוצאת סלע מאירבעריכת צור ארליך ,2023), ספר שקניתי בשבוע הספר שמשום מה פורסם רק שנים לאחר מותו של זרטל ב-2015.
שלושת ספריו באנגלית של אדם זרטל
פרופסור אדם זרטל
אדם זרטל סופר וארכיאולוג ( וגם אחיה של החוקרת "עידית זרטל ) שהיה ידוע בעולם הארכיאולוגיה בעצמאותו ובעקשנותו ללכת כנגד דעות מקובלות ,כבר ידוע משני ספרים קודמים שלו.,
עטיפת ספרו הידוע הראשון של זרטל לאחר כמה ספרי אריכאולוגיה סטנדרטיים יותר.
"עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל",( ידיעות אחרונות ,2000) שבו סיפר על גילוי מזבח קדום בהר עיבל, וטען שהוא המזבח שמתואר בספר יהושע. טענה שעליה יש חולקים רבים בארכיאולוגיה.
למעשה רוב הארכיאולוגים שעוסקים בנושא.
וספר שני סודו של סיסרא – מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה (הוצאת דביר, 2010),
שבו סיפר כיצד איתר את עירו של הלוחם המקראי סיסרא, שלדעתו בא משבט שהיגר לארץ כנען מסרדיניה הרחוקה.
קיראו על ספר זה בבלוג זה
דבורה הנביאה מישראל וסיסרא הלוחם מסרדיניה
בספרו האחרון הטענה של זרטל היא דרמטית לא פחות ואולי אף יותר מבספריו הקודמים – מתחמים שונים שהתגלו בבקעת הירדן ומקומות קרובים לה, שלטענתו לא מוכרים משום מקום אחר בעולם, ויש בהם צורת רגל, היא לטענתו אותו אתר פולחני המוזכר תנ"ך ולא כל כך ברור למה הכוונה "הגילגל". צורת הרגל היא רגלו של האל הדורך על האדמה.
בשנת 2009 הציע זרטל את משמעות כף הרגל במקרא: בעלוּת על הארץ (”כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ – לָכֶם יִהְיֶה[10]), סמל לקיום העם (”וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם”[11]), שליטה על גוים ורשעים (”עַד תֵּת ה' אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָי”[12]) וסמל של רגל האל (”לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי וּמְקוֹם רַגְלַי אֲכַבֵּד”[13]). כך מבוארים מחדש גם המונחים 'עליה לרגל' ו'רגל' – חג ומועד.
הוא מביא פרשיה מעניינת מספר יהושע שבה אנשי שבטים הקשורים במקדש שילה, שאז, במאה ה-12 או ה-11 לפה"ס היה חשוב ומרכזי במיוחד, נאבקים בגלגל, שהיה כנראה אתר מתחרה חשוב במיוחד.
והנה הקטע בספר יהושע פרק כ"ב
ט וַיָּשֻׁבוּ וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשִּׁלֹה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן–לָלֶכֶת אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזָּתָם אֲשֶׁר נֹאחֲזוּ-בָהּ, עַל-פִּי יְהוָה, בְּיַד-מֹשֶׁה. י וַיָּבֹאוּ אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַיִּבְנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ, עַל-הַיַּרְדֵּן–מִזְבֵּחַ גָּדוֹל, לְמַרְאֶה. יא וַיִּשְׁמְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: הִנֵּה בָנוּ בְנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, אֶל-מוּל אֶרֶץ כְּנַעַן–אֶל-גְּלִילוֹת הַיַּרְדֵּן, אֶל-עֵבֶר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יב וַיִּשְׁמְעוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקָּהֲלוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׁלֹה, לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם, לַצָּבָא. {פ}יג וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד, וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה–אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד: אֶת-פִּינְחָס, בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן. יד וַעֲשָׂרָה נְשִׂאִים, עִמּוֹ–נָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אָב, לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל; וְאִישׁ רֹאשׁ בֵּית-אֲבוֹתָם הֵמָּה, לְאַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. טו וַיָּבֹאוּ אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד, וְאֶל-חֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה–אֶל-אֶרֶץ הַגִּלְעָד; וַיְדַבְּרוּ אִתָּם, לֵאמֹר. טז כֹּה אָמְרוּ כֹּל עֲדַת יְהוָה, מָה-הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לָשׁוּב הַיּוֹם, מֵאַחֲרֵי יְהוָה–בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ, לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בַּיהוָה. יז הַמְעַט-לָנוּ, אֶת-עֲוֹן פְּעוֹר, אֲשֶׁר לֹא-הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיְהִי הַנֶּגֶף, בַּעֲדַת יְהוָה. יח וְאַתֶּם תָּשֻׁבוּ הַיּוֹם, מֵאַחֲרֵי יְהוָה; וְהָיָה, אַתֶּם תִּמְרְדוּ הַיּוֹם בַּיהוָה, וּמָחָר, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִקְצֹף. יט וְאַךְ אִם-טְמֵאָה אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם, עִבְרוּ לָכֶם אֶל-אֶרֶץ אֲחֻזַּת יְהוָה אֲשֶׁר שָׁכַן-שָׁם מִשְׁכַּן יְהוָה, וְהֵאָחֲזוּ, בְּתוֹכֵנוּ; וּבַיהוָה אַל-תִּמְרֹדוּ, וְאֹתָנוּ אַל-תִּמְרֹדוּ, בִּבְנֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ, מִבַּלְעֲדֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. כ הֲלוֹא עָכָן בֶּן-זֶרַח, מָעַל מַעַל בַּחֵרֶם, וְעַל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל, הָיָה קָצֶף: וְהוּא אִישׁ אֶחָד, לֹא גָוַע בַּעֲוֹנוֹ. {ס}כא וַיַּעֲנוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה; וַיְדַבְּרוּ, אֶת-רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל. כב אֵל אֱלֹהִים יְהוָה אֵל אֱלֹהִים יְהוָה, הוּא יֹדֵעַ, וְיִשְׂרָאֵל, הוּא יֵדָע: אִם-בְּמֶרֶד וְאִם-בְּמַעַל בַּיהוָה, אַל-תּוֹשִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה. כג לִבְנוֹת לָנוּ מִזְבֵּחַ, לָשׁוּב מֵאַחֲרֵי יְהוָה; וְאִם-לְהַעֲלוֹת עָלָיו עוֹלָה וּמִנְחָה, וְאִם-לַעֲשׂוֹת עָלָיו זִבְחֵי שְׁלָמִים–יְהוָה, הוּא יְבַקֵּשׁ. כד וְאִם-לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר, עָשִׂינוּ אֶת-זֹאת לֵאמֹר: מָחָר, יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר, מַה-לָּכֶם, וְלַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כה וּגְבוּל נָתַן-יְהוָה בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, אֶת-הַיַּרְדֵּן–אֵין-לָכֶם חֵלֶק, בַּיהוָה; וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת-בָּנֵינוּ, לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת-יְהוָה. כו וַנֹּאמֶר–נַעֲשֶׂה-נָּא לָנוּ, לִבְנוֹת אֶת-הַמִּזְבֵּחַ: לֹא לְעוֹלָה, וְלֹא לְזָבַח. כז כִּי עֵד הוּא בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם, וּבֵין דֹּרוֹתֵינוּ אַחֲרֵינוּ, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת יְהוָה לְפָנָיו, בְּעֹלוֹתֵינוּ וּבִזְבָחֵינוּ וּבִשְׁלָמֵינוּ: וְלֹא-יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם מָחָר לְבָנֵינוּ, אֵין-לָכֶם חֵלֶק בַּיהוָה. כח וַנֹּאמֶר–וְהָיָה כִּי-יֹאמְרוּ אֵלֵינוּ וְאֶל-דֹּרֹתֵינוּ, מָחָר; וְאָמַרְנוּ רְאוּ אֶת-תַּבְנִית מִזְבַּח יְהוָה אֲשֶׁר-עָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ, לֹא לְעוֹלָה וְלֹא לְזֶבַח–כִּי-עֵד הוּא, בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם. כט חָלִילָה לָּנוּ מִמֶּנּוּ לִמְרֹד בַּיהוָה, וְלָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי יְהוָה, לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ, לְעֹלָה לְמִנְחָה וּלְזָבַח–מִלְּבַד, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר, לִפְנֵי מִשְׁכָּנוֹ. {פ}ל וַיִּשְׁמַע פִּינְחָס הַכֹּהֵן, וּנְשִׂיאֵי הָעֵדָה וְרָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר אִתּוֹ, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבְּרוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד וּבְנֵי מְנַשֶּׁה; וַיִּיטַב, בְּעֵינֵיהֶם. לא וַיֹּאמֶר פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל-בְּנֵי-רְאוּבֵן וְאֶל-בְּנֵי-גָד וְאֶל-בְּנֵי מְנַשֶּׁה, הַיּוֹם יָדַעְנוּ כִּי-בְתוֹכֵנוּ יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-מְעַלְתֶּם בַּיהוָה, הַמַּעַל הַזֶּה; אָז, הִצַּלְתֶּם אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–מִיַּד יְהוָה. לב וַיָּשָׁב פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהַנְּשִׂיאִים מֵאֵת בְּנֵי-רְאוּבֵן וּמֵאֵת בְּנֵי-גָד מֵאֶרֶץ הַגִּלְעָד, אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן–אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּשִׁבוּ אוֹתָם, דָּבָר. לג וַיִּיטַב הַדָּבָר, בְּעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיְבָרְכוּ אֱלֹהִים, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא אָמְרוּ, לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא, לְשַׁחֵת אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד יֹשְׁבִים בָּהּ. לד וַיִּקְרְאוּ בְּנֵי-רְאוּבֵן וּבְנֵי-גָד, לַמִּזְבֵּחַ: כִּי עֵד הוּא בֵּינֹתֵינוּ, כִּי יְהוָה הָאֱלֹהִים. {פ}
האם יש כאן מסורת היסטורית של משהו שבאמת התרחש?
או שמה זה בסך הכל סיפור מאוחר, מסוף ימי בית ראשון ואולי מימי גלות בבל או אף ראשית ימי בית שני, שמשקף את האידיאולוגיה של מקדש ירושלים שאסור שיהיו מקדשים אחרים חוץ ממנו, ותו לא?
זרטל לא עונה, וכמובן אי אפשר לענות, אבל נראה שהוא נוטה לאפשרות שהייתה כאן מסורת שהשתמרה מימים קדומים ביותר.
אפשר להניח ששילה היה מקדש מרכזי ביותר מתי שהוא, ואכן נאבק בימים קדומים במאה ה-12 לפה"ס נניח,עם מקדשים מתחרים.
אולי בהשראת המהפכה הדתית של אחנאתון במצרים שעשה משהו דומה?
אציין שמאמר חדש קובע שהחוקרים העכשווים בשילה סבורים שהם יכולים לתארך את המקדש שם לבערך שנת 1500 לפה"ס כלומר הוא התקיים גם בתקופת אחנאתון.
ישנן טענות חזקות שכותבי חלקים שונים במקרא, כמו שפן הסופר והנביא ירמיהו ואנשיהם, ראו את עצמם כצאצאים של כהני שילה. אם כך מסורות כאלו הם בהחלט היו משמרים.
לספר הוסף "אחרית דבר", מאמר עדכון מסיים, של ד"ר שי בר, שבודק מה קרה עם האתרים שנחפרו לאחר מותו של זרטל. המאמר קובע שעם מותו של זרטל המחקר נקטע באיבו. בכמה מקומות המוזכרים בספר מחקרים חדשים יותר שבוצעו לאחר מות זרטל לא אישרו את המסקנות שהוא הגיע אליהם, במקומות אחרים דווקא כן.
המחקר נמשך…
בין שהתיאוריה נכונה ובין שלא הספר הוא מרתק מאין כמוהו. אחד הספרים המרתקים שקראתי על ארכיאולוגיה של ארץ ישראל.
קיראו גם
דבורה הנביאה מישראל וסיסרא הלוחם מסרדיניה: על עוד ספר של אדם זרטל
ארוכה הדרך משילה :המשפחה הקדומה והמקדש הקדמון של שילה
עטיפת המהדורה האנגלית של הספר
