הספרות העברית החדשה נמנעת בדרך כלל לתאר את האנטישמי המסוכן הרצחני מנקודת המבט שלו . רק שני סופרים בולטים עסקו בכך .אלו הם עמוס עוז בסיפורו "עד מוות " המתאר צלבן רצחני ןמטורף אכול דיבוק שנאה ליהודים שמזכיר יותר מכל דבר אחר את תיאורטיקן הקונספירציה ברשת היום. וניר ברעם שבספרו "אנשים טובים "מציג אנטישמי מסוג אחר לגמרי אדם שעסוק רק בקידומו האישי ומעוניין בהשמדת היהודים לא כדי להציל אתה אנושות אלא כדי שהסביבה תהיה נקיה ונוחה יותר. ..
ונשאלת השאלה שאין לה תשובה קלה: מי מהשניים הוא המסוכן יותר?