סקירה על ספר שעוסק במפיק הספרים בכתבי יד שהביא את התחום לשיאו במאה ה-15 וצפה בקריסתו כתוצאה מהופעת הדפוס.והרהור בשאלה :האם גורלו יכול היה להשתנות אם היה קופץ על העגלה של הדפוס בזמן.
"
ממליץ מאוד על הספר "מוכר הספרים מפירנצה" של מחבר הרומנים והספרים ההיסטוריים רוס קינג, הידוע בספריו על תולדות האמנות, כמו ספר שתורגם לעברית על מיכאלאנג'לו וציור הקפלה הסיסטינית. הספר "מוכר הספרים" הוא בתרגום עמנואל לוטם, שזהו כנראה אחד הספרים האחרונים שתירגם.
כאן קינג עוסק בחייו של מוכר ספרים חשוב מאוד, למעשה מוכר הספרים החשוב ביותר בפירנצה ובאיטליה של המאה ה-15, שכל כולו עסק בכתבי יד בתקופה שבה החל להתפתח הדפוס.
לא אכנס לפרטי הספר, שמתאר את חייו של המוכר, וספסיאנו דה ביסטיצ'י, שעד לאחרונה היה ידוע בעיקר כמחבר ספר זיכרונות על חיי אישים שונים בתקופה, אבל רוס קינג שם בעיקר דגש על הקריירה האמיתית שלו – כמפיק ומוכר ספרים.
מצאתי זאת כמעניין מאוד לקרוא על אספני הספרים במאה ה-15, שליקטו כתבי יד מאויירים, והיו נפגשים בחנותו של וספסיאנו כדי לדון על נושאים ספרותיים ופילוסופיים, ובראש ובראשונה על יצירות הספרות של ימי יוון ורומא, שבזמנם היו מתגלות מחדש בספריות מנזרים שונות.
נקודה מענינת וחשובה: למרות שוספסיאנו היה מפיק ומוכר כתבי היד הגדול של תקופתו, שהעסיק צוות שלם של כותבים ואמנים שיצרו כתבו ואיירו את כתבי היד עם ציורים מדהימים בהזמנה אישית של עשירים שונים, הרווחים שלו, כמו אלו של מו"לים רבים אחרים עד לימינו, היו מועטים באופן יחסי.
פרנסתו, גם בשיא הקריירה, כנראה לא הייתה מי יודע מה. למרות שללא ספק זכה לפירסום רב ולא רק באיטליה אלא בכל רחבי אירופה.שולי הרווח לאחר ששילם לכל המעורבים היו צרים מידי.
מתברר שבמהלך חייו היה עליו להיעזר כלכלית באחיו שהיה רופא ומצליח הרבה יותר כלכלית.
כשהאח נפטר פתאום זה גרם נזק כלכלי רב למפיק ומוכר הספרים.
בשלב מסויים בחייו החל הדפוס שפותח באותה התקופה בידי גוטנברג בגרמניה לאחר שהיגיע מסין , לחדור גם לפירנצה. וספסיאנו בז לספרים המודפסים והזולים בהרבה מכתבי היד שהפיק, וראה בהם "המוניים", ואכן הם היו בהישג ידם של אנשים פשוטים, בניגוד לכתבי היד. הוא סירב לקחת חלק בתעשייה החדשה ונשאר עם כתבי היד, אבל בתוך זמן קצר תעשיית כתבי היד, שהגיעה, כפי שמראה המחבר, לשיאה בימי חייו, הפסיקה להתקיים.
אם היה קופץ על העגלה של הדפוס מי יודע אולי היה מצליח להתפרנס בכבוד, ואולי אף להתעשר עם כל קשריו הענפים. עובדה שלימים היו מדפיסים ומו"לים שבהחלט התעשרו הודות לדפוס.
בימי כתבי היד בכל אופן לוספסיאנו לא היו מספיק שולי רווח על מנת להתעשר ממש.
לכאורה אפשר להשוות זאת עם ימינו, להופעה הדרמטית של הבינה המלאכותית, שאולי אפשר להשוות להופעה של הדפוס בימיו של וספסיאנו, שגם הוציאה אנשים כמוהו מהעסקים, אבל בעצם פתחה עבור מי שידע להסתגל תחום עיסוק חדש ומורחב.
מומלץ מאוד לקרוא, ולחשוב על ההקבלות לזמננו אנו, בעשורים של ראשית המאה ה-21.
