תיק אודיסה: סיפור מתח על נאצים נמלטים מאת פרדריק פורסיית

השבוע בתשיעי ביוני עזב את העולם הזה אחד מסופרי המתח והרגול הידועים בעולם והחביבים עלי ביותר פרדריק פורסיית .סופר שהיה בעברו עיתונאי וגם כן סוכן חשאי.

אז לציון זה הנה פרקים מספרו הידוע "תיק אודסה כפי שהופיע בשבועון "הארץ" עם איורים.

תיק אודסה" הוא רומן מתח מאת הסופר הבריטי פרדריק פורסיית, שיצא לאור בשנת 1972. העלילה עוסקת בהרפתקאותיו של עיתונאי גרמני צעיר, הפועל לחשוף את מקום מחבואו של מפקד לשעבר במחנה ריכוז נאצי.אדם אמיתי בהחלט שאכן היה במחבוא בעת שיצא הספר לאור.

פרדריק פורסיית בעת שכתב את "תיק אודיסה"

"תיק אודסה" – רומן מאת פרדריק פורסיית

הנאצים לא נעלמו: על הארגון החשאי, הפושע מריגה, ומותחן שהפך לנבואה שמגשימה את עצמה

הספר לפניכם מבוסס על מידע שקיבל פורסיית מצייד הנאצים שמעון וינזטל על פושע נאצי נמלט ועל אירגונים עזרה הדדית של נאצים נמלטים.ומזה יצר רומן מתח מצמרר שהפך לסרט מצמרר והישפיע על המציאות האמיתית/

פורסיית כבר התפרסם בספר המתח שלו
"יום התן" שתיאר בצורה מצמררת ביותר נסיון להתנקש בחיי הנשיא דה-גול.

וקיראו פרקים ממנו בבלוג זה כאן :

מנהיג על הכוונת

ברומן המותח תיק אודסה (1972) של פרדריק פורסיית, האיום הנאצי לא הסתיים ב-1945.

לפי הספר, ארגון מסתורי בשם ODESSA – קיצור של "הארגון של יוצאי האס-אס" – ממשיך לפעול במחתרת גם בשנות ה-60, עם תוכניות שאפתניות להריסת מדינת ישראל.

שם הספר, "אודסה"אינו מבוסס על העיר האוקראינית הידועה בשם זה (שמופקת בעת כתיבת שורות אלו בידי הרוסים )

(ODESSA), הוא ראשי תיבות של הביטוי הגרמני
"Organisation der ehemaligen SS-Angehörigen"

– "הארגון של יוצאי האס.אס."
הספר טוען כי מדובר בארגון נאצי בינלאומי שנוסד עוד לפני תבוסת גרמניה הנאצית, במטרה להגן על אנשי אס.אס. לשעבר לאחר המלחמה.

בראש הארגון מתואר גנרל האס-אס ריכרד גליקס, אדם קנאי ונוקם ששרד את המלחמה, בעוד שבגרמניה פועל תחתיו קצין נוסף בשם "הזאב" (The Werwolf), שמזוהה באופן מרומז עם הנס-אדולף פריצמן. השניים מסמלים את הדור שנמלט מהמשפט ההיסטורי – והספר מתאר כיצד עיתונאי צעיר מנסה לחשוף את המנגנון שנועד להצילם מהעמדה לדין.

אדוארד רושמן.פושע נאצי אמיתי בהחלט.ויקיפדיה

הספר, כמו גם הסרט שבא בעקבותיו (1974), מציג את אדוארד רושמן – מפקד לשעבר של גטו ריגה – כקלישאה של רוצח נאצי: קר רוח, מחושב ויעיל. דמותו של רושמן זכתה לעיבוד קולנועי בדמותו של מקסימיליאן של, וצייד הנאצים שמעון ויזנטל מופיע גם הוא בעלילה, בגילומו של השחקן הישראלי שמואל רודנסקי. שאכן דמה לויזנטל מאוד.

שמעון ויזנטל האמיתי.ויקיפדיה

מה שהצופים לא ידעו הוא שוויזנטל היה גם יועץ אמיתי להפקת הסרט – והייתה לו

מטרה ברורה: לגרום לרושמן האמיתי לצאת ממחבואו.

אבל מה בין הדמות הספרותית למציאות ההיסטורית?

ההיסטוריונית בטינה שניידר ביקרה בחריפות את הדמות שיצר פורסיית: היא טענה שרושמן האמיתי לא רצח קצין בוורמאכט כדי לעלות על ספינת מילוט, לא הסתתר במנזר בגנואה שלא היה קיים, ולא נזקק ל-7,000 דרכונים ארגנטינאיים – כפי שטוען הרומן. גם קראוזה, שמוצג כעוזרו של רושמן, היה בעצם קודמו בתפקיד. ודובדבן נוסף: גליקס, ראש ODESSA בספר, בכלל התאבד ב-1945.

ובכל זאת – המציאות המורכבת לא מבטלת את כוחו של הסיפור. החוקר מתאו סן פליפו סיכם זאת היטב: "פורסיית לא כתב ספר היסטוריה – הוא כתב מותחן. חלקים נבנו על עובדות, אחרים על דמיון. ובסך הכול, התחושה לא רחוקה מהאמת."

ואכן, פורסיית הצליח במקום שבו ממשלות כשלו:

בעקבות הסרט, אדם בשם אמיליו וולף – אסיר לשעבר של רושמן – זיהה אותו ברחוב באסונסיון, פרגוואי. רושמן נתפס, אך נמלט שוב, ומת באורח מסתורי ב-1977.

צייד הנאצים שמעון ויזנטל, מצידו, הודה לימים כי עודד את פורסיית להוסיף פרטים "ספקוליטיביים"צייד הנאצים כדי למשוך את רושמן לצאת מהצללים.

אז האם תיק אודסה הוא פנטזיה פוליטית, תעמולה מוסרית או תחקיר מתוחכם בתחפושת של רומן? ייתכן שהתשובה היא – גם וגם. לפעמים, בדיון טוב יכול לחשוף אמיתות שהמציאות עצמה מנסה להסתיר.

היבטים היסטוריים וריאליים

עיבוד קולנועי לספר יצא לאקרנים בשנת 1974, בכיכובם של ג'ון ווייט ומקסימיליאן של, ובבימויו של רונלד נים. אף על פי שהסרט התרחק מהספר המקורי, הוא עורר הדים ציבוריים שהובילו לחשיפתו ולמעצרו של הפושע האמיתי שכונה "הקצב מריגה" – אדוארד רושמן. רושמן נעצר על ידי המשטרה הארגנטינאית, אך הצליח לברוח לפרגוואי, שם מת ב-10 באוגוסט 1977.

התגובה של ההיסטוריון מתאו סן פליפו

החוקר מתאו סן פליפו, שחקר את הפערים בין הדמות הספרותית לבין המציאות ההיסטורית, כתב:

"אי אפשר להאשים את פורסיית בחוסר דיוק – הוא כתב מותחן, לא מסה היסטורית. האירועים מבוססים על עובדות, והתחושה הכללית לא שקרית: אכן היו מוסדות דתיים שאיפשרו מחסה לנמלטים (גם אם לא בגנואה), רושמן רצח רבים (גם אם לא קצין בוורמאכט), ואודסה אכן סיפקה מסמכים מזויפים מסוגים שונים."