השואה כמיני סדרה טלויזיונית - סיפורה של סדרת הטלויזיה מאת ג'רלד גרין

לציון 80 שנה לניצחון על הנאצים ב-8 במאי 2025 הנה סקירה על מיני סדרה טלויונית אמריקנית מפורסמת שעסקה במאבק היהודי בנאצים מראשיתו ועד הסיום.

בתוספת פרקים מהספר המבוסס על הסדרה של ג'רלד גרין התסריטאי שהופיעו בעיתונות הישראלית.

וקישורים לפרקי הסדרה עצמה.

לציון 80 שנה לניצחון על הנאצים : כתבה על סדרת הטלויזיה האמריקנית "שואה
"שבשנות השבעים הביאה את השואה היהודית לכל בית בארה"ב ובחלק גדול מהעולם.

כולל קטעים שהופיעו בעיתונות הישראלית מהספר המבוסס על הסדרה מאת התסריטאי ג'רלד גרין.

וכבונוס מיוחד כל חמשת פרקי הסדרה המפורסמת לצפייה בסיום !

לאחר התרחשותה של השואה חששו מנהיגי הוליווד היהודים לטפל בה ואף להתייחס אליה מפורשות מחשש שהדבר ישמש כנשק בידי יריבים אנטישמיים והבדלניים לטעון שהם מחרחרי מלחמה ולא אמריקנים אמיתיים.

רק צ'רלי צ'פלין "אאוטסיידר " בהוליווד ואם זאת אמן בעל עוצמה גדולה מאוד הודות למעמדו כמצליח בכוכבי הקולנוע בתבל הרשה לעצמו להפיק סרט על גרמניה הנאצית והשואה "הדיקטטור הגדול" .סרט שבמבט לאחור נראה מביך במקצת בגלל הדרך ההומוריסטית שבה מוצג בו היטלר אך עוצמתו והעזתו אינה פחותה בגלל זה.

חלפו שנים עד שהעזו יוצרים נוספים כמו מל ברוקס לחזור לטפל באותו אופן בשואה על ידי הומור שחור בסרטים כמו "המפיקים".

הוליווד עצמה נמנעה מלגעת בשואה עד לסוף שנות החמישים והסרט "יומנה של אנה פרנק
" יצירה ספרותי שנמצאה בטוחה וראויה לקהל האמריקני , משום שלא היציגה את הצדדים האכזריים באמת של השואה אלא השאירה אותם באופן דיסקרטי "מעבר לפרגוד ". ומעבר לכך היא שמה דגש חזק מאוד על הצד האוניברסאלי של כל הסיפור כך שמי שרצה יכול היה להתעלם מכך שבני משפחת פרנק היו יהודים .זה תרם תרומה חשובה להצלחה העולמית של הסיפור אבל בו בזמן הפך אותו למקור לקונפליקטים בלתי פוסקים עם אלה שדרשו לשים יותר דגש על האופי היהודי של הסיפור ושהתלוננו שהוא מוסתר במכוון.

אולם בכך הלך הסרט אחרי הגישה השלטת בהוליווד בתקופה זאת של אוניברסאליות ו"אופטימיות למרות הכל ".

בשנות השבעים באירופה החלו להקרין סרטים שונים על תקופת השואה. .

אולם מה שבאמת הביא את השואה לכל בית בארה"ב הייתה סדרת טלוויזיה בשם "שואה". שכתב ג'רלד גרין בבימויו של מרוין חומסקי ב-1978 שם ניתנ( לראשונה היסטוריה של השואה והוצגו מפעילי השואה כמו היטלר והידריך ואייכמן לצד סיפורה של משפחה יהודית בגרמניה על רקע השואה. לראשונה סופר סיפור השואה עם דמויות שאיתן יכול היה הצופה האמריקני להזדהות.

"שואה" נוצר כתוצאה מהצלחתה של המיני סדרה שורשים" ב- 1977 בהפקתו של דיויד וולפר ובבימויו של מרוין חומסקי ואחרים על פי ספר של אלכס היילי על סבלות השחורים בעבדות בארה"ב שתוארו דרך סיפור קורותיהם ודרך עיניהם של בני משפחה שחורה מימי התקופה שלפני המהפכה האמריקנית ועד לימי מלחמת האזרחים ושיחרור השחורים, "ושתי התוכניות משקפות את צמיחת הזהות האתנית בארה"ב לאחר שבמשך עשרות רבות של שנים פעלה שם "כור ההיתוך" שדאג שכולם יהפכו לאזרחים אמריקנים אחידים

"שורשים" שהפקתה החלה אף לפני שהספר שהתבססה עליו יצא לאור ( והפך לרב מכר) זכתה בניגוד לציפיות לאחוזי הצפייה הגבוהים ביותר בטלוויזיה האמריקנית ולא רק של שחורים. וכעת החליטו המפיקים בטלוויזיה ובהם במאי "שורשים " מרוין חומסקי לעשות סדרה מקבילה על היהודים .

הם החליטו לבחור באירוע שבשנים האחרונות הפך למייצג הראשי של הזהות הלאומית של כל היהודים באשר הם יותר מכל דבר אחר : השואה. והדבר הנכון במיוחד לגבי היהדות האמריקנית שאם כי לא חוותה את השואה הרי דומה שהיא הדבק החזק ביותר המאחד את בני הקהילה הזאת עם ספרים ,תצוגות מוזיאונים . ייתכן שגם האמריקנים ככלל חשים נוסטלגיה לאותה התקופה שבה יותר מכל הזמן אחר היה הבדל ברור בין הטוב ובין הרע וכאשר הרשע נראה בממדים מיתולוגיים ממש ( אם כי ייתכן שכיום יש חזרה לסוג חשיבה במאבק בין הציליביזציות של הנשיא בוש ).

הסידרה "שואה " הייתה בין הסרטים הראשונים שהתייחסו לאירוע השואה כאירוע יהודי ספציפי. ויש בכך חשיבות שהמפיק הרברט ברודקין עסק בנושא עוד מ-1959 כשהפיק את הגרסה הטלוויזיונית המקורית של "משפט נירנברג" .

מחבר התסריט וגם הספר שהתבסס על תסריט "שואה " ג'רלד גרין (1922-2006)כתב קודם לכן ספר על הנושא בשם "האומנים של טרזין " ( 1969 ) ששימש כסוג של בסיס לסיפור ב"שואה ".

אבל נראה שהסדרה לא יכולה הייתה להתקיים ללא העלייה המודעות לאירועי השואה במהלך שנות השישים והשבעים. המפיקים אמנם היו מודעים לעובדה שלא יוכלו להקיף את כל אירועי השואה אבל כוונתם הייתה לתאר אות הסיפור של ההתקפה הנאצית על יהודי אירופה דרך חייה של משפחה יהודית הנקרעת בידי אירועי השואה.

זאת הייתה משפחה של המעמד הבינוני משפחה שרואה את עצמה כגרמניה לא פחות ואולי יותר מיהודיה בדומה למשפחות של המעמד הבינוני היהודי בארה"ב שרואות את עצמן בראש ובראשונה אזרחי ארה"ב ולאחר מכן יהודים . הסדרה הראתה למעשה עד כמה האמונה של בני משפחה זאת בהתבוללותם בחברה הגרמנית הייתה שגויה .

עם זאת למפיקים היה חשש שמאחר שהשואה תוצג כאירוע יהודי היא תאבד את העניין ושבה לבני עמים אחרים ,בעיה שאולי באמת אין לה פתרון.

"שואה" מציגה שלב אחרי שלב את אירועי החורבן את ההתנגדות כנגד הפאסיביות ,את תפקיד הכנסייה , את התפקיד של קבוצות מיעוטים שונות שעזרו לנאצים את התגובות הגרמניות לתוכנית הנאצית .

אבל בגלל שזאת אחרי הכל תוכנית אמריקנית כמו ב"דיקטטור בגדול" וכמו ביומנה של אנה פרנק יש סוף טוב ואופטימי פחות או יותר שבו הניצול היחיד של המשפחה יוצא לפלסטינה. והיו על כך ביקורות רבות בגלל המסר "הציוני " של הסיפור.טענות שבכלל יש כסדרה ניסיון להציג "בצבעים ורודים" כמעט אופטימיים את המציאות הטראגית באופן מוחלט של הפתרון הסופי.

ובכך מוצג לצופים סיפור שקרי שכל כולו ( כולל שרידתם של כמה מהדמויות ) הוא בגדר אשליה המייפה את המציאות.

אבל נשאלת השאלה האם אשליות אינן חיוניות לשרידה שהרי האם הכל נגמר בפסימיזם איום ונורא כי אז באמת אין טעם להמשיך לחיות ואשליות הן חשובות להמשך הקיום .

האם ניתן לאמר ש"שואה " הייתה מה שאנו מגדירים כסדרה איכותית ?

כלל לא. זאת הייתה סדרה קלישאית מהסגנון המקובל מאוד בטלוויזיה האמריקנית אבל דווקא משום כך הייתה כל כך אפקטיבית לקהל הרחב שאליו יועדה ודיברה אליו . אפקט שספק אם סדרה איכותית יותר ברמה "גבוהה " יותר שהייתה מנסה לתאר גם היא את זוועות השואה הייתה משיגה.

הסדרה זכתה לתשומת לב עצומה והפרסומת לה הייתה ככל הנראה ללא תקדים בתולדות הטלוויזיה האמריקנית.

היום של הקרנת הפרק הראשון 16 באפריל 1978 קיבל את הכינוי "יום ראשון של השואה" והחל במקומות רבים שבוע של מחשבה ועל השואה. בכנסיות רבות בוצעו טקסים מיוחדים לרגל השואה.

ההקרנה לוותה גם בכמה תופעות צנזוריאליות מוזרות כך למשל הרשת הטלוויזיונית צנזרה תמונות של נשים ערומות בתאי הגזים בגלל אופיין הארוטי כביכול למרות שבאלה כמובן לא היה שום דבר ארוטי שהוא.

(הצנזורה הזאת חוזרת כידוע גם כיום באתרי פייסבוק בידי הבינה המלאכותית.)

הסדרה נצפתה ככל הנראה בידי 120 מיליון אמריקנים שהוא חמישים אחוז של האוכלוסייה. התגובות סך הכל היו חיוביות.ניצולי שואה רבים התרגשו מהסדרה ומהעובדה שהיא מביאה אתה סיור התנסותם לדורות הצעירים.

אלי וייזל,ניצול שואה וסופר ידוע על השואה שהפך במשך השנים לסוג של דובר ראשי של השואה בארה"ב לא התלהב מהסדרה וקרא "לה מלאה חצאי עובדות וחצאי שקרים ,זולה מעליבה "

הוא קבע ש"כהפקת טלוויזיה הסרט הוא עלבון לאלה מתו ולאלה ששרדו .למרות שמה ה"דוקו דרמה הזאת " אינה נסבה על מה שחלקנו זוכרים כשואה מצבים מאולצים ,אפיזודות סנטימנטליות ,צירופי מקרים שאינם מתקבלים על הדעת ."אם הדברים האלו יגרמו לך לבכות יהיה זה מנסיבות הלא נכונות " וייזל הזהיר :" אני נבעת מן המחשבה שיום אחד השואה תימדד ותישפט על פי סדרת טלוויזיה בשם זה שהפירה רשת אן בי סי .השואה חייבת להיזכר אבל לא כסדרת טלוויזיה". פחדו של וייזל שהוא בהחלט מבוסס הוא שאחרי כל שכל ניצולי השואה ילכו לעולמם יעומעם האירוע ההיסטורי של השואה ואת מקומו תתפוס הסימולציה של הצגתו הקולנועית.

למעשה נראה שיותר מכל יצירה קודמת על השואה בלי היוצא מהכלל של אנה פרנק "שואה " הביאה יותר אנשים על פני כוכב הלכת שלנו להבנה מה בעצם התרחש עם היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. הסדרה הביאה גם להוצאת גל של ספרים על השואה.

רק חמישה חודשים לאחר הקרנת "שואה " הנשיא ג'ימי קרטר הקים וועדה להקמת מוזיאון לשימור זכר השואה. הועדה גם בדקה דרכים ליצירם יום זיכרון עבור קורבנות השואה.

תרומות נדיבות ניתנו מארגונים יהודיים להקמת קורסים על השואה עד שבמהרה התברר שלמעלה ממחציתה אוניברסיטאות בארה"ב הקורסים היחידים הנלמדים על היהדות תולדותיה ותרבתה הם קורסים על השואה,עם כלה השלכות של זה.

אולי במפתיע הסדרה הייתה גם הצלחה גדולה בגרמניה ואולי זאת הייתה הפעם הראשונה שגרמנים רבים התמודדו באמת עם עברם והיו שהתאבדו לאחר הקרנתה ב. ברפובליקה הפדראלית של גרמניה צפו בה כ-20 מיליון איש ,דהיינו כל מבוגר.

העיתון דר שפיגל סיכם את הסדרה ::

" סדרת טלוויזיה מהסוג הטריוויאלי הצליחה לעשות את מה שמאות סרטים ספרים ומחזות ושידורי טלוויזיה ואפילו מסמכים וכל משפטי השואה במשך שלושים שנה לא הצליחו לעשות .היא הציגה לגרמנים את הפשעים שבוצעו בשמם נגד היהודים ,וגרמה להם להזדעזע." ( Ibid, p. 192 )

הסדרה בגרמניה הייתה אירוע תרבות של ממש ושברה עבור מיליוני גרמנים 35 שנה של טאבו שעל דיונים בנושא השואה. .אפילו בחירת התחנה שבה הוקרנה הסדרה הייתה אירוע פוליטי היא הוקרנה בתחנה אזורית כדי לצמצם את השפעתה .קיצונים ניאו נאצים פוצצו חוטי טלוויזיה בכמה אזורים כדי שאי אפשר יהיה לצפות בה. הלמוט שמידט, הקנצלר של מערב גרמניה, המליץ על צפייה בה ובסופו של דבר כמות הצפייה בה הייתה כפולה מהצפוי. . מורים גרמנים רבים דרשו שתלמידיהם יצפו בסדרה כחלק משיעוריהם .מערב גרמנים רבים החלו לשלוח מידע על פושעי מלחמה למרכז של סימון ויזנטל .הצגות רכבות על נושאים יהודיים ותערוכות על נושאים כאלה החלו להיות מוצגות והיה גם גידול עצום במספר המבקרים במחנה דכאו. נושא השואה הוכנס לבסוף לגרמניה בידי סדרת טלוויזיה האמריקנית.

ניתן לטעון שהתגובות בגרמניה היו תגובות "צבועות " וכי דווקא המיני סדרה ההוליוודית כל כך אפשרה לעם הגרמני להתמודד עם העבר כפי שלא הצליחו לעשות זאת סרטים קודמים כמו זה של לנצמן ,משום שנראתה כתחליף "קל לעיכול " ומשום שנחוותה בעטיפה הלא מזיקה של סדרת טלוויזיה שאפשר לכבותה בכל שעה . ( קייס 1991 , ע' 31) נראה שההתמודדות עם הייצוג הבדיוני של האירוע היא קלה יותר מאשר התמודדות עם הייצוג האמיתי שלו שהוא כל כך נורא ותגובתם של מרבית הגרמנים אליו עד אז הייתה פשוט להפנות את מבטם מימנו כמשהו שהם לא רוצים להתמודד עימו .התעלמות היא התשובה הקלה והבטוחה לתיעוד הזוועות .

עם זאת החלק האחרון שבו רודי וייס השריד האחרון של המשפחה יוצא לפלסטינה צונזר כנראה כדי למנוע תעמולה ציונית מסיבות פוליטיות מודרניות.

"שואה " הייתה סידרת "קיטש " ואולי "נמוכה" מבחינת רמתה הדרמטית . אולם ספק רב אם יצירה ברמה גבוהה יותר הייתה מצליחה להעביר את הסיפור שסיפרה באותה עוצמה דווקא בגלל שהחומרים שבהם השתמשה היו הדרמטיים נמוכים בסגנון "אופרות הסבון " ולכן אפקטיביים הרבה יותר עבור קהל רחב יותר של אנשים.

מאז נעשו עוד מיני סדרות דרמטיות מצליחות מאוד שהביאו את סיפור השואה אל כלל הציבור האמריקני והעולמי .אלו היו "מלחמה וזיכרון ( 1980 ) והמשכה "רוחות מלחמה "( ב-18 פרקים 1983) " על פי ספריו של הרמן ווק שהיצגו את סיפור מלחמת העולם השנייה כולו ובתוכו סיפור השואה מזווית ראות לא יהודיות ואולי בכך הייתה עוצמתן.

.המיני סדרות הציגו תיאורים מפורטים של פרשיות כמו הרצח בבי יער והחיים במחנה אשוויץ כפי שאלה לא הוצגו מעולם בעבר . הן הגיעו לקהל אפילו גדול יותר מזה שהגיע אליו "שואה " מאחר שהנושא נראה לא רק יהודי אלא כלל אמריקני.

140 מיליון אמריקנים "חיו מחדש" את מלחמת העולם השנייה דרך מיני סדרות אלו ועד לפני סוף הקרנתה של "רוחות מלחמה " צפו בה כמעט כל האמריקנים שגילם עלה על 12( קהל עצום שהוא בלתי אפשרי כיום עם שפע ערוצי הצפייה בטלווזייה )

אריכותם ( כל מיני סדרה ערכה עשרות שעות ) אפשרה ליוצר המפיק דן קרטיס להציג את האירועים באריכות ופירוט שלא נודעה עד אז לקהל רחב יותר מאי פעם.

מאז מספר הסרטים וסרטי הטלוויזיה שעסקו בשואה עלה מאוד כאילו הנושא קיבל לגיטימציה הודות למיני סדרות האלו.

וכך בהוליווד "הרשמית" נעשו סרטים מצליחים על השואה כמו "בחירתה של סופי" (( בבימויו של אלן פקולה על פי רומאן של ויליאם סטירון , 1982). סרט שאם כי מתרחש בימינו תיאר את הדילמה הנוראית שעמדה בפני אישה פולניה ( לא יהודיה ) איזה מילדיה להקריב בזמן השואה. הסרט הזה הצליח להביא משהו מהאכזריות של תקופת השואה לצופים האמריקניים . אולם הוא עשה זאת דרך סיפור מודרני וכך עידן השואה נשאר למעשה "מחוץ לתחום ".

דומה שרק סרט דרמטי היסטורי אחד על השואה זכה מאז ל"הצלחה " דומה לזאת של המיני סדרות הטלויזיוניות "שואה" וממשיכותיה "רוחות מלחמה "ומלחמה וזיכרון ואולי אפילו היא הייתה פחותה .זה היה סרטו של סטיבן שפילברג "רשימת שינדלר " ( 1993 ). סרט שהתבסס על רב מכר של תומאס קנילי ושתיאר את פרשת ההצלה האמיתית של המוני יהודים בידי גרמני רחום ( אם גם שנוי במחלוקת מבחינה מוסרית ) בשם שינדלר סרט זה שגם הוא זכה להצלחה קולנועית אדירה ( אם כי ייתכן שאילו היה שמו של הבמאי ידוע פחות גם ההצלחה הייתה פחותה בהרבה ).

ושוב ניתן לטעון שהנושא בו הוא הוליוודי ואופטימי וגם כזה שימצא חן בעיני הגרמנים : מתוארת בו פרשת הצלה עם סוף אופטימי פחות או יותר להצלת היהודים ולא פחות חשוב מכך מוצגת בו דמות של גרמני סימפטי. דהיינו הסרט מראה שלא כל הגרמנים היו "כאלה " דהיינו מפלצות אדם וכך הסרט הוא שוב קל יותר לעיכול בהשוואה לסרטים תיעודיים כמו זה של לנצמן. סרט זה שיש בו נראטיב ברור ודרמטי המוכר היטב לצופים ממיליוני סרטים אחרים בז'אנרים אחרים של הצלה הפך את השואה לקלה יותר לעיכול עבור הצופים שאינם מסוגלים להתמודד ברובם עם השואה כפי שהייתה.

סרט זה סיים את התהליך שבו החלה המיני סדרה של האיקוניזציה של השואה בתודעה של התרבות המערבית כולה.

כיום השואה היא חלק מרכזי בתודעה של התרבות המערבית האירופית –אמריקנית כולה ובמידה רבה גם הודות לספרים וסרטים כמו יומנה של אנה פרנק "שואה " ורשימת שינדלר " ואולי בגלל זה השואה נמצאת כעת בידי התקפה בילתי פוסקת של אויבי המערב והיהודים האיסלאם הקיצוני.

והנה פרקים מהספר "שואה" על פי הסדרה" כפי שהופיעו במוסף"ימים ולילות " של העיתון "מעריב " מה-12 במאי 1978.