לרגל יום העצמאות ה-77 של מדינת ישראל.גירסת הסרט של אחד המחזות הידועים ביותר על ימי מלחמת העצמאות שנכתב על ידי נתן שחם על פי סיפור קצר שלו.
סיפורה של יחידת חיילים שמוצאים את עצמם על גבעה ממוקשת וכדי להציל את עצמם עליהם לשלוח מישהו שיברר איפה המוקשים גם במחיר חייו.
האם ישלחו לשם כך שבוי ערבי ?
לרגל יום העצמאות הנה סרט המתאר אירוע ממלמת העצמאות סיפור של יחידה שנתקעת במקום ממוקש ועל חברי היחידה להתמודד עם המוקשים.
הם עושים זאת על ידי שליחת שבוי אל המוקשים.
" הם יגיעו מחר מבוסס על סיפור קצר בשם "שבעה מהם ".
הסיפור הקצר הפך למחזה ידוע מאוד,אחד המחזות העבריים הידועים ביותר שהוצג בכמה גירסאות שונות לאורך השנים.
ב־1990 עובד המחזה
"הם יגיעו מחר" לדרמת טלוויזיה בערוץ הראשון, בידי שמואל אימברמן, בכיכוב דן תורג'מן בתפקיד המפקד גו'נה, צופית אלישיב (לימים גרנט) בתפקיד נוגה, גל זייד גילם את אבי, וגם שלמה תרשיש הופיע, כמי שהיה בגרסת 1973 של ההצגה.
הניסיון להפוך את ההצגה והסיפור שמאחוריה לסרט היה ותיק. זכויות ההסרטה נרכשו כבר ב־1964 בידי המפיק הבריטי קורט אונגר, שהסריט בארץ את הסרט ‘יהודית’ עם סופיה לורן ופטר פינץ'. נתן שחם היה יועץ התסריט שלו, ומאוד לא אהב את התוצאה הסופית.
שחם אף זומן לאירופה לעיר קאן שבצרפת לשמש כיועץ לשני תסריטאים ידועים: האחד איטלקי –בזיליו פרנקינה, והשני קנדי – בן ברזמן (השניים כתבו במקביל את הסרט האפי המעולה ‘נפילת האימפריה הרומאית‘), כדי לחבר עימם טיוטה לתסריט על פי ‘שבעה מהם’ שיופק לסרט הוליוודי בידי חברת יונייטד ארטיסטס.
נעשו לא פחות מארבעה ניסיונות להפוך את הסיפור לסרט.
אבל ניסיונות ההסרטה לא הצליחו. בסיפור ובמחזה יש בעיה כי כל הסיפור מתרחש בחדר אחד. אבל זאת לא הייתה בעיה אמיתית ואפשר היה לפתור זאת בשלב התסריט.
מה שחשוב יותר, בהוליווד חששו לעשות אז סרט פוליטי על הסכסוך במזרח התיכון (בניגוד לשנות החמישים שאז נעשו סרטים כמו ׳אקסודוס׳ ו-׳הטל צל ענק׳ שאז לא הייתה עם זה שום בעיה),
ולכן אף נכתבה בידי השלישייה גרסה שהעבירה את הסיפור לקבוצת חיילים אוסטרליים בבונקר במלחמת קוריאה!
אבל גם זה לא יצא לבסוף לפועל למרבית הצער, וכך כשל אחד הניסיונות הנחושים ביותר להפוך סיפור ישראלי לסרט מלחמה הוליוודי. לנו לא נותר אלא להצטער על מה שיכול היה להיות.
תמונה מסרט הטלוויזיה "הם יגיעו מחר". באדיבות סינמטק תל אביב
עשרים ושש שנים מאוחר יותר הצליח המפיק הישראלי משה לוינסון איפה שאונגר נכשל. הוא הגיע להסכם עם אונגר על העברת הזכויות להסרטה בעברית ובידי אונגר נשארו זכויות ההפצה בחו"ל.
את הדרמה כתב אימברמן בשיתוף פעולה עם הסופרת סביון ליברכט.
עטיפת ספר הזכרונות של שמואל אימברמן
שמואל אימברמן, במאי ותיק, שזכור גם בגלל הודות לגירסה הטלויזיונית שלו לספר הקלאסי ""במו ידיו : פירקי אליק" אהב את המחזה "הם יגיעו מחר" עוד מצעירותו כאשר נתקל בו כספרון בבית הוריו. הוא החל לביים אותו כמחזה בקן השומר הצעיר שלו בחולון, אך מהר מאוד התגלה ששני שחקנים חובבים – חניך שגילם את המפקד ג'ונה ומדריכה בקן שגילמה את נוגה – מגלמים בכישרון רב מדי את זוג הגיבורים במחזה; הם נסחפו בהבנת הנקרא ומאחורי הקלעים החל סיפור אהבה לוהט בין נער צעיר בן שש־עשרה ובין אשה צעירה פחות, בת עשרים ושתיים, שמצאו שהדמויות שלהם במציאות מתמזגות עם הדמויות שבמחזה.
כתוצאה נאלץ אימברמן להפסיק את ההצגה, את פרויקט הבימוי הראשון שלו ואת הסיפור הבלתי אפשרי שיצר במו ידיו, לפני שהתפתחות הרומן תתפוס תאוצה לא רצויה. אבל הוא לא שכח את ׳הם יגיעו מחר׳.
הוא חזר למחזה עשרות שנים לאחר מכן, והפעם כבמאי מקצועי שכמה וכמה סרטים מאחוריו, ובהם כאמור עיבוד טלוויזיוני ל-׳פרקי אליק׳ של משה שמיר
תמונה מסרט הטלויזיה"הם יגיעו מחר" באדיבות סינמטק תל אביב.
הצילומים נערכו במשך שבועיים בחודש יוני 1990 על גבעה מבודדת בהרי ירושלים באזור בית ג'וברין שעליה בית ערבי. אימברמן שם דגש על דיוק היסטורי מרבי. ההתאמה לרוח התקופה הייתה ללא דופי; המדים החגור, הנשק, הג'יפ הבריטי, וחדר הפיקוד שנבנה בתוך חורבה ישנה, נדמה שנלקחו הישר מהסליקים של הפלמ"ח.
לסרט נוסף סיפור מסגרת שבו אחד מהחיילים של אז, אבי, מגיע לגבעה בהווה, ארבעים ושתיים שנה אחרי ההתרחשות, עם נכדתו. הוא נזכר בפרשה, ובקרב העקוב מדם על הגבעה, ומספר לנכדתו הילדה את הסיפור המצמרר. הקטע עם הערבי הנשלח למותו עם המוקש לא צונזר הפעם, גם לא מאוזני הילדה.
הדרמה ששודרה בערוץ הראשון התקבלה יפה בקרב הצופים.
אני אהבתי אותה בזמן אמיתי , והתרשמתי מאוד מסיפור העלילה והמשחק. עד אז לא ראיתי כלל את ההצגה.ולא יכולתי כלל להשוות.
אבל הסרט חטף כמה ביקורת מרושעות. בביקורת ׳חירבת חיזבאללה׳ כתב המבקר רון מייברג כי ׳הם יגיעו מחר׳ הוא אנטי תזה של 'חרבת חזעה' של ס. יזהר – זו חרבת החיזבאללה, מתאבדים חסרי מצפון, המתאכזרים לעצמם ולסביבתם. בשנים שחלפו מאז חרבת חזעה תם עידן הדילמות המוסריות בטלוויזיה ונשארו הקהות והאכזריות. המבקר אמיר אוריין הגדיר את הסרט כ"מוקש נעל".
היוצר נתן שחם גם הוא לא אהב את הגרסה הטלוויזיונית של ההצגה. הוא התנגד לסיפור המסגרת מההווה, ולאווירה השמאלצית של הסיום. הוא ציין ש"הסרט לדאבון הלב הוא יצירה של הבמאי ושל הכותב, ונעשו שינויים בין המחזה והתסריט שלא היו סבירים בעיניי, ואין בהם כדי להסביר את התנהגות האנשים על הגבעה הממוקשת. מה שנשמט מהמחזה קבע את אופיו של הסרט".
הוא סיפר שבצפייה עקב אחרי אי־הדיוקים בלבד, ושבמשפחתו אמרו שהסוף היה פשוט מחפיר.
אני חושב שהוא היה קשוח מדי עם הסרט, שבאופן כללי שמר על האווירה והתכנים של ההצגה.ואני נהנה בצפיה ממנו גם היום.
והנה הסרט לפניכם.
ראו גם :
"שבעה מהם " סיפור מתח מלחמתי קלאסי
פרקי אליק" עוד סרט טלויזיה של שמואל אימברמן על מלחמת העצמאות"
כרזה של הצגה של "הם יגיעו מחר" משנות השבעים.
