סקירה על רומן היסטורי תנכי שמציג את ימי שאול ודוד מנקודת מבט מאוד לא קונבנציונלית,מנקודת ההשקפה הפגאנית דווקא.
הרשימה הזאת פורסמה לראשונה לפני שנים במגזין "האייל הקורא" והינה היא שוב מעודכנת במקצת לרגל הקרנת מיני סדרה בנטפליקס על חיי דוד.
בהמשך אפרסם עוד כמה כתבות נוספות על דוד בקולנוע בטלויזיה ובספרות
למה צחקה מיכל?
מאת אלי אשד
ביקורת על הספר
מאת טלה בר
הוצאת חלונות
שנת 2001
174 עמודים.
החזקתי בספר "מיכל בת המלך" בידי. עוד רומן תנ"כי אחד מני רבים על ימי שאול ודוד המלך , התקופה "הטחונה " ביותר בסיפורת התנכית. מה עוד אפשר לחדש בנושא זה? מאיזה זווית ראיה אפשר להציג את הדמויות בצורה שלא בוצעה כבר מאות פעמים ב-2000 השנים האחרונות ?
כפי שטלה בר מראה בספר הזה עדיין יש מה לחדש ובצורה מפתיעה מאוד.
הרומן התנ"כי דהיינו סיפור המבוסס על אירועי התנ"ך הוא כיום ז'אנר כמעט בלתי נראה בספורת העברית המודרנית כמו הסיפורת ההיסטורית בכלל. זאת ממשיכה להתקיים כיום רק בקרב ספרות הנוער החרדית וגם שם יש התעלמות מכוונת מנושאים תנכיים .
בעבר היה לסיפורים כאלה מקום חשוב הרבה יותר כפי שלתנ"ך עצמו היה מעמד חשוב הרבה התודעה העברית –הציונית. ראשית הסיפורת העברית המודרנית היא ברומנים התנכיים של אברהם מ אפו מהמאה ה-19 שהם שהראו כי ניתן לכתוב גם ספרות מודרנית בשפה העברית .לאורך השנים תפסו הסיפורים התנכיים מקום חשוב בעיקר בסיפורת הנוער עם סופרים ידועים בספרות זאת שהתמקדו בהם כמו יעקב חורגין וצבי ליבנה.
לרוב סיפורים אלה העלו על נס את הערכי התנ"ך והנביאים המונותאיסטיים קיצונים כבסיס לתרבות היהודית ציונית המודרנית .
אך בד בבד צמחה גם סיפורת תנכית מסוג שונה מאוד שניתן לקרוא לה "חתרנית".סיפורת ששמה דגש דווקא על המפסידים הגדולים במאבק כנגד המונותיאיזם הנבואי העיקש ורמזה שאולי לא נעשה צדק היסטורי מספיק עם צד זה שתואר בצורה כה שלילית בידי כותבי התנ"ך המנצחים ובכך הייתה כמובן גם ביקורת קשה כנגד היהדות של זמנם שהייתה אמורה להתבסס על ערכי התנ"ך. מייסד הז'אנר היה דוד פרישמן שחיבר סדרת סיפורים תנכיים בשם" במדבר" ( 1923) שבהם תיאר בצורה סימפטית מאוד את אנשי דור המדבר הפגאניים שהתנגדו לתפיסתו המונותאיסטית הקיצונית של משה שכל כולה חיסול החופש האנושי וחיי הרגש העצמאיים.
אחרי פרישמן הופיעו עוד סופרים שכתבו בסיגנון זה שבו נרמז שאולי הפגאניזם לא היה נורא כל כך כפי שתואר בתנ"ך.
סופרים כמו חיים הזז בסיפורו הקלאסי "חתן הדמים" ( 1925) על הניסיון של ציפורה אשת משה רבנו להקריב את ילדה כקורבן לאלוהיו של משה , מחזור השירים של זלמן שניאור "לוחות גנוזים" שהציג במפורש את ההיסטוריה של הצד השני הפגאני של נביאי השקר שצונזר לחלוטין במקרא, ביצירות של משוררים "כנעניים " כמו רטוש בשיריה המודרניים של המשוררת ש. שפרה , וביצירה החשובה ביותר של סיפורת תנכית בזמננו טרילוגית הסיפורים התנכיים של שולמית הראבן צימאון-טרילוגית המדבר ( 1996) שיש בה חזרה ברורה לנושאים של דוד פרישמן של המאבק בין האנשים צמאי החופש ובין האל המקראי הזועם ונציגיו הזועמים והמפחידים עלי אדמות. ביצירות מסוג זה הועמדו הערכים התנכיים בסימן שאלה גדול מאוד.
וב-2001 הופיע ספרה של חוקרת המיתולוגיה והמתרגמת טלה בר "מיכל בת המלך "שניתן לראות בו כהרחבה ויותר מכך הקצנה חסרת תקדים של רעיונות זרם זה.
כיום ב-2025 עם התעצמות של הנטיות האנטי דתיות בחברה הישראלית אני חושב שהרומאן הזה היה מעין סנונית שבישרה גל שעוד יתעצם כתגובה kהתעצמות נטיות דתיות חרדיות ומשיחיות.
בספר זה עוסקת בר בסיפור הטראגי של מיכל בת שאול המלך שאתרע מזלה להתאהב באויבו הגדול ולבסוף ביורשו של שאול בדוד בן ישי וסיימה את חייה כאישה דחויה ובודדה בהרמון הנשים של דוד.
תֹּרֶד מִיכַל אֶת-דָּוִד, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיֵּלֶךְ וַיִּבְרַח, וַיִּמָּלֵט. — ספר שמואל א', פרק י"ט, פסוק י"ב מיכל מורידה את דוד מהחלון. ציור מעשה ידי גוסטב דורה משנת 1865.
מטבע הדברים בר אינה הראשונה שטיפלה בנושא זה.
המשורר י"ל גורדון חיבר פואמה בצעירותו על אהבת דוד ומיכל שהיציגה קשר זה בצבעים רומנטיים ופסטורליים ביותר.
המחזאי יעקב אשמן חיבר טרילוגיה של מחזות על חייה של מיכל שהוצגה ב"הבימה" .
סצנה מהמחזה של יעקב אשמן "מיכל בת שאול"
היה הפזמון הידוע של נעמי שמר שאותו שרו שלישיית ה"גשש החיוור".
ב-1989 הופיע בהוצאת ירון גולן ספר אחר על הנושא הזה בשם "מיכל בת שאול" של לאה שנער.
כל אלה עקבו בדרך כלל אחרי גירסת התנ"ך בסיפור הפרשה עם הרחבות ותוספות משלהם אך לא כאלה שישנו באופן משמעותי את הבנתנו לגבי מה שהתרחש באותה תקופה רחוקה וכה משמעותית בתולדות ישראל. דוד יכול היה להיות מוצג כדמות לא חיובית ואף שלילית בחלקה ( כמו בספרו של שנער ) והוצגו פקפוקים לגבי תפקידו של שמואל הנביא בכל הסיפור אם הלה היה דמות חיובית וקדושה כל כך.אך בסופו של דבר לא הוצג כל עירעור לגבי התפיסה המונותאיסטית החזקה שעומדת בבסיסו של ספר שמואל והתנ"ך וצידקתה.
לא כך הדבר אצל טלה בר.
דוד ומיכל על פי טלה בר
טלה בר.
בספרה טלה בר מציגה את מיכל כבתה של כוהנת האלה עשתורת. ואנו למדים ( בניגוד למה שמסופר בתנ"ך) שבזמנה היו שתי דתות דומיננטיות בישראל, דת יהוה האל המדברי הקשוח אך שמתנגד לקורבנות אדם ודת עשתורת האלה הגדולה אלת הטבע. כוהניה של עשתורת מעודדים קורבנות אדם אך לרוב של אנשים מבוגרים שמסכימים להקרבה מרצונם החופשי בגלל אהבתם לאלה וזאת כדי לאשר את המשך "מחזור החיים הטבעי".
הסיפור מוצג כזיכרונותיה ב"פלאש באקים" ובגוף ראשון של מיכל בעת זיקנתה כאשר היא חושבת על אירועי העבר ועם זאת מידי פעם חוזרת לאירועי ההווה "ימי מלכותו הראשונים של שלמה. מהסיפור אנו למדים על כמה אירועים בחייה שלא נודעו לנו כלל מהתנ"ך כמו סיפור נישואיה בכפיה עם אחיה אשבעל וכיצד לאחר אינוסה בידיו הולידה לו בת את תמר ,. תמר נאנסה לאחר מכן בידי בנו של דוד אמנון אך כפי שמראה הסיפור הכל היה שונה לחלוטין ממה שנתן לנו הסופר המקראי לחשוב.
בר מציגה גם את סיפור שאול ודויד בצורה שונה מאוד מכל מה שהוא הוצג עד היום. הפלישתים למשל כמו גם אויבים אחרים של ישראל מוזכרים רק כבדרך אגב. הדגש הוא כולו על המאבק הדתי בין חסידי עשתורת שעימם נמנה שאול ובין חסידי יהוה שבראשם עומד שמואל ועימם נמנה דוד . . ובמרכז המאבק עומד הרעיון הפגאני של חסידי עשתורת שיש להקריב את המלך השולט לאחר זמן מסויים בעודו במלוא אונו לאלה .לכאורה רעיון מאוד לא סימפטי ודוחה ביותר. אך באר מציגה אותו מנקודת המבט הפגאנית ומראה שמבחינתם היו כמה וכמה נקודות לזכות רעיון זה וכי אולי אין לדחות אותו על הסף כרעיון של טירוף עיוועים פרימיטיבי.
דוד המוצג בצורה מאוד לא סימפטית (בלשון המעטה ) כבי סקסואל ערמומי וחסר רגשות הוא זה שמביא לבסוף לביטול מנהג זה והחלפת קורבנות אדם בבעלי חיים. אך בספר הכתוב מנקודת מבט פאגאנית מובהקת מועלית השאלה האם אכן עדיפים בעלי חיים שהם "קדושים לאלה" על בני אדם שמודעים היטב לערך של קורבנם .
למעשה כל ההרוגים הרבים בסיפורי שאול ודוד כמו שאול , אבנר בן נר , אבשלום וכו' כולם מוצגים כמי שהוקרבו קורבן בדרך זאת או אחרת לאלה האם בהתאם לדרישת העם ולרוב ( לא תמיד ) מרצונם החופשי.
לבר יש אהדה חזקה לדת העשתורת המוצגת כדת פמיניסטית של התמזגות עם הטבע החי ,הרבה יותר מאשר עם דת ה' המדברית והקשוחה שבה הגברים הם דומיננטיים לחלוטין על הנשים והופכים אותם לרכושם.
היא עצמה בהשקפותיה היא "ניאו פגאנית " שעוסקת בחקר התפיסות הפגאניות המופיעות בתנ"ך ובמיתולוגיה.
מאידך היא אינה מתעלמת גם מצדדים לא סימפטיים כלל של הפגאניות כמו הקרבת תינוקות שבו היא רואה עיוות של הפגאניות "האמיתית" .
האם אכן כך היה במציאות ההיסטורית שאותה מנסה בר לתאר ?
ספק רב. אמנם מצד אחד וממצאים שונים שהתגלו בסיני חשפו שה' נחשב לבן זוגה של האלה אשרה לפני שהפך לאל היחיד בתקופה מאוחרת יותר. אך אין כל עדויות ברורות לקיומה של דת מעין זאת שמתארת בר.
. הרעיונות שמבוטאים בספרה על דת "האלה האם" לקוחים בראש ובראשונה מיצירותיו של הסופר והמשורר רוברט גרייבס ( מחבר "אני קלאודיוס " ) שבספרו " האלה הלבנה" ( שאותו תירגמה בר לעברית בהוצאת אסטרולוג בשנת 2002 שנה לאחר פרסום "מיכל בת המלך" , ) תיאר את הפגניזם הקדמון כמבוסס על עבודת האלה בדת שבה היה לנשים מקום מרכזי עד שהופיעו שבטי הברברים ( הן ביוון והן בארץ ישראל ) ויצרו דת חדשה אכזרית ופנאטית , עבודת האל האב צמא הדם ושונא הטבע שהתבססה על דיכוי הנשים.
גרייבס תיאר את החברה שהתבססה על פולחן האלה האם כמעט כאוטופית. לרעיונותיו אם כי אין להם ביסוס רב במציאותה היסטורית הייתה השפעה גדולה. כיום יש אלפי מאמינים ( ובעיקר מאמינות ) " ניאו פאגאנים ברחבי אירופה וארה"ב שדתם מבוססת למעשה על התפיסות של גרייבס ושל חוקרים אחרים כמו מרגרט מורי שעוד שנים לפני גרייבס טענה שתציד המכשפות באירופה במאה ה-17 נוהל למעשה כנגד מאמינות של פולחן האלה האם הישן . שוב תפיסה שאין לה שום ביסוס היסטורי אך הייתה לה השפעה גדולה על אנשים שרצו לישם אותה במציאות . גרייבס ומורי טענו שמה שהם תיארו בספריהם היא התורה הפגאנית "נאמיתית " כפי שהיית המקובלת בימי קדם , וזה לא בדיוק נכון …אבל מאידך התורה שתיארו התאימה מאוד לזמנים המודרניים , לפחד ההולך וגובר מהמדע והטכנולוגיה "ההרסניים" ומהרס הסביבה , ותאמו לרצון לחזור ל"חיים פשוטים וטבעיים " בשילוב עם הטבע והאדמה שאותו מראה מספר גדול של אנשים ( שאינם מודעים כלל למחיר הגדול שיאלצו לשלם אם אכן יעשו זאת ).
ניתן לאמר שהמדובר ב"מיתוס מודרני " המבוסס יותר על צרכים ורעיונות מודרניים ולא כל כך על התפיסות והצרכים של העבר שהיו שונים מאוד .אבל אחרי הכל החלק החשוב ב"לגיטימיות " של כל אמונה חדשה הוא בטענה שהיא בעצם ההמשך הישיר של אמונה קדומה כל שהיא . מבחינת הניאו פאגנים אם כך הם ההמשך הישיר של הפגאנים ( והפגאניות ) הקדומים , והם ממשיכים ומפתחים את התורה כפי שהיא נוצרה בידי מורי וגרייבס.
וכמו גרייבס הם מתארים את ההיסטוריה ברומאנים היסטוריים שונים כמו אלה של מריון צימר ברדלי מחברת "הערפילים של אבאלון" בצורה שאותה תיאר גרייבס כמאבק בין חסידי האלה האם נציגי הטבע וטהור והבלתי מושחת כנגד וחסידי האל האב הפנטיים הרצחניים והמטורפים הורסי הכל מאבק שסופו העצוב היה בניצחון האחרונים וכתוצאה מכך לטווח הארוך בהרס המוחלט של הטבע והעולם שבו אנו חוזים כיום.לתפיסה זאת יש גם השלכות פוליטיות ותרבותיות עכשוויות , ואין זה מקרה לניאו פגאנים יש תפקיד לא קטן בקרב תנועת מתנגדי "הגלובליזם " ( בשיתוף פעולה נדיר עם אויביהם הפנטים הנוצרים והמוסלמים).
בר הולכת בעקבות הרעיונות של ידידו ושותפו של גרייבס החוקר הישראלי רפאל פטאי ( שחיבר ספר שלם על "האלה העברית" ) ונותנת לרעיונות אלה רלבנטיות "תנכית". .
היא מראה כיצד הקונפליקט הזה ( שגרייבס ותלמידיו תיארו אותו כמתרחש בדרך כלל באירופה וביוון הקדומה ) בין חסידי האל וחסידי האלה בין הטבע והמדבר ולמעשה בין הגבר והאישה היה מרכזי גם בישראל בתקופת התנ"ך. נראה שהמחברת מתארת במסווה היסטורי קונפליקט שמתרחש היום בחברה הישראלית המודרנית.
מיכל בת שאול צופה מחלון ביתה בדוד רוקד לפני ארון הברית, ציור מעשה ידי פרנצ'סקו סאלוויאטי משנת 1552 – 1554.
מבחינת המחברת הצד הלא נכון ניצח בעבר הרחוק והתוצאה הנוראה היא הרס וחורבן של מאזן הטבע והחיים בידי הכוחות האנטי טבעיים שבאו מהמדבר, דויד המלך וכל מה שיצר הוא בעיני מיכל הזקנה ו בעיני המחברת התגלמות הרשע האנושי.
ספר זה הוא מעניין במיוחד מכיוון שהוא מראה לנו נקודת מבט אחרת והפוכה על האירועים התנכיים , נקודת המבט של המפסידים במאבק ההיסטורי , המפסידים שאם זאת תפיסותיה זוכות היום לחיים חדשים ביחד עם אלה של מתנגדיהם הגדולים.
ונראה לי שבימים אלו באמצע העשור השלישי של המאה ה-21 הקונפליקט מתעצם שוב.
קישורים
ביקורת על עוד ספר שרואה את ימי דוד בצורה לא בדיוק מקובלת . דיקטטורת שלמה. מאת יוסי גורביץ
דוד המלך חי וקיים רק בשירים.מאת איתן קלינסקי
הסופר רוברט גריבס , יוצר הפגניזם המודרני
הכנענים המודרניים והניאו פאגניים בישראל -מאמר מחקרי מאת אלי אשד ומריאנה רוח מדבר
הנשים בחיי דוד בן ישי על פי חוה עציוני הלוי
תמונה מודרנית של מיכל בת שאול
תגובה אחת על “המאבק הפגאני כנגד המונותאיזם :סקירה על הספר "מיכל בת המלך " מאת טלה בר”
כתבתי בעבר על פולחן המצבות שהיה מור על פי פרשנות האבן עזרא והרמבם במאמרי 'מצבות עומדות ל-ה' '