web analytics
קטגוריות
ספרות פופולארית תקשורת

מאמן הכושר הסקסי מראשון לציון-סקירה על רומן של רועי ארד מ-2003

מאמן ומתאמנת במכון כושר

בשבוע שבו מתפרסמת רשימה זאת רעשה הארץ כתוצאה מפריצה למצלמות במכון כושר ביבנה והפצה של הסרטונים שהיו בהם של בעל המכון מקיים יחסים עם כמה וכמה מלקוחותיו הנשואות .

הפרשיה עוררה סערה .

ולי זה מזכיר ..

רומן של רועי ארד מ-2003 שמתאר סיטואציה קצת הרבה דומה על מאמן כושר שגר אמנם לא ביבנה אלא בראשון לציון.

וחוץ מזה קורים לו דברים דומים..

רועי צ'יקי ארד כותב על כך בפייסבוק שלו :נבואה? לא מכחיש ולא מאשר. ב2003 התפרסם "אירובי", הספר השני שלי, בהוצאת שדוריאן הנערצת. "אירובי" תאר יום בחיי מאמן הכושר הרב-שגל ג'קי קזאן שמדלג ממיטה למיטה של הנשים הנשואות שאותן הוא מאמן בראשל"צ. הספר בוסס על "זכרונות קזנובה" שיצא בהוצאת מ. מזרחי. דורש תמלוגים מהמתחרה החטוב מיבנה! שימו לב לעטיפה היפה של אדם רבינוביץ'

כתבתי ביקורת על "אירובי ב-2003 ופירסמתי אותה באתר קולמוסנט.

אותו האתר לצערנו ירד מהרשת ,אבל לשמחתנו כל מה שהיה בו נמצא בארכיב הרשת. אם כי כמעט בלתי אפשרי לחיפוש.

אז מכיוון שאותו הספר התגלה כנבואי או בכל אופן כחוזה משהו שאכן התרחש במציאות… הנה אותה רשימה על ספר שוב ועם כמה עידכונים לגבי מה עלה בגורלו של המחבר ב-22 השנים שחלפו מאז.

תחילה תיאור קצר בכותרות כתבות של הפרשה של מאמן הכושר מיבנה.:

וכעת לביקורת מ-2003 על הספר מ-2003 מעודכנת במקצת.

הופיע באתר קולמוסנט ב-2003

Roy Arad (Autor, Israel), Foto: stephan-roehl.de

רועי ארד מחבר הספר שהתגלה השבוע כנבואי "אירובי"


בשנת 1992 הופיעה במגזין התל אביבי "העיר" כתבה של העיתונאי יורם בר בשם "אני רוצה למות מהר, כדי שלא יצחקו עלי". בכתבה דיווח בר כי "זן חדש של ילדי רעש מתפתח בבאר שבע והנציג של הזן החדש עונה לשם רועי ארד (16 וחצי)". בר מספר בכתבה כי רועי ארד הנ"ל הוציא לאור "פנזין" (שם שלקוח מעולם חובבי המדע הבדיוני ומשמעותו מגזין פרטי המוצא לאור בידי חובבים) בן עשרה עמודים שעונה לשם "סוס" מגזין שהוגדר על העטיפה כ"עיתון זרם תת -תרבות האינדי". בפנזין זה עסק ארד באישים כמו אוהד פישוף, אז דמות ידועה בבוהמה התל אביבית.

העיתונאי בר ניצל את הכתבה ואת דמותו של רועי ארד כדי לדון בהבדלים בין בני דורו שלו ("אני, מה אני יודע. אני זקן אני. בדור שלי, כמו שאומרים הזקנים הקלאסיים, אף אחד לא היה מסומם כתוצאה משימוש יתר באינפורמציה לא מסוננת. לא ידענו כלום אנחנו. אפילו לא חלמנו על כבלים. כשרצינו להתעדכן היינו נוסעים לעמק החולה מייבשים עוד קצת את הביצה ושולים מן הבוץ השחור איזה גיליון של "מלודי מייקר" או של "ווליום" מה שהצליחו להביא המשוריינים באותו יום") ובין בני הדור החדש המתוחכם "המחוברים קודם כל למקינטוש שלהם ושהאישונים שלהם מורחבים מרוב בהייה במסך" שנציגו הבולט בעיניו הוא רועי ארד.

בר דיווח לקוראים שהפנזין הנ"ל "עמוס בהגיגים מבולבלים ובהתחכמויות סופר מתחכמות". הוא תיאר את הכתבות השונות במגזין שכללו מאמר בשם "הזיקנה כמחלת מין" (שכללה את הציטוט שעל שמו נקראה הכתבה של בר). ארד הסביר לבר בשיחה טלפונית ש"הוצאת עיתון היא הדרך הזולה ביותר להיות קדוש". הוא הבטיח שבגיליון הבא הוא יכניס כתבה על טחורים ש"זה נושא שמעניין את הנוער מאחר שהעתיד הוא טחורים וחוקן".

מאז אותה הכתבה חלפו שנים רבות.יורם בר העיתונאי הלך לעולמו. ואילו רועי ארד הוסיף לעצמו את הכינוי "צ'יקי", עזב את באר שבע, עבר לתל אביב והפך שם לאחד מאושיות העיתונות ועולם התרבות האלטרנטיבית בתל אביב אליה השתייך בר במקור, ולדמות בולטת וידועה ב"סצנה" התל אביבית שם הוא עומד במרכז קבוצה שלמה של אנשי תרבות שונים שאיתם הוא יוצר אירועים ספרותיים ותרבותיים שונים.

ארד התפרסם במיוחד כאשר היה אחד מזמרי להקת "פינג פונג" שייצגה את ישראל באירוויזיון של שנת 2000 ועוררה שערורייה כאשר הניפה בגאון את דגלי סוריה על הבמה והוסיפה חטא על הפשע כשהגיעה לאחד המקומות האחרונים בתחרות. כתוצאה מ"פשעים" אלה זכו חברי הלהקה לגל של התקפות ארסיות שתרמו רבות לפרסומם, על "מופע האימים" שלהם באירוויזיון (שהונצח בסרט תיעודי) אפשר לאמר שהוא הוסיף הרבה צבע לאותה תחרות משעממת עד מוות בדרך כלל. ארד ועמיתיו הואשמו אז בידי גורמים שונים בביזוי שמה של מדינת ישראל בהתנהגותם המרדנית והלא מקובלת וכדוגמה קלאסית להתדרדרותו של הדור הצעיר.

כותב שורות אלה נזכר באותה כתבה ישנה של בר מאחר שלימים הופיע בסדרת "יהדות כאן ועכשיו" הספר "מה אתה יותר יהודי או ישראלי?" כשפרצופו של ארד מתנוסס על העטיפה לצד פרצופיהם של פרויד הרבי מלובביץ' ובן גוריון כנציג הישראליות החדשה.. בספר הסבירו שורה של עיתונאים צעירים את עמדתם בסוגיה מורכבת מאוד זאת, מי בהצלחה גדולה למדי ומי הרבה פחות.

אחד המאמרים המוצלחים ביותר בספר הוא זה של רועי ארד שהוא בעצם שורה של קטעים קצרים ומצחיקים מאוד על התנ"ך שזר יתקשה מאוד להבינם. נראה שגם העורכים של הספר התרשמו מאוד מהקטעים הנ"ל, ובכל אופן הם שמו גם את פניו של ארד על העטיפה לצידם של זיגמונד פרויד, דוד בן גוריון והרבי מלובביץ' כנציג הישראלי והישראליות החדשה.

מסתבר שבר לא טעה בהבחנה שלו לגבי רועי ארד ב-1992.

בעבר ארד היה העורך של המגזין המצויין "פירמה" ( גילוי נאות ונדרש : אני כתבתי שם ) של העיתון הכלכלי "גלובס" ( כנ"ל) והוא אחד האמנים היותר רב תחומיים בישראל. הוא שולח את ידו באמנות, במוזיקה, בקולנוע ובספרות. והוא היה חבר בולט בקבוצה הספרותית "האקדמיה החופשית" (לשעבר קבוצת "אוניברסיטת שינקין") הוא דמות פעילה ברשת, ועסק גם בעבר ב"כמו" פעילות פוליטית כאשר אירגן אירועים מוסיקליים "ריב" כמחאה על עוולות פוליטיות שונות.

ארד ביים וכיכב באחד הסרטים הישראלים המעניינים ביותר שהוסרטו אי פעם  "זהירות מצלמה" על חייו של אבי סרטי המתיחות בישראל "מקס טונה שרייבר. סרט שבו עסק בז'אנר חדש בישראל "המוקודרמה" סרט כביכול דוקומנטרי על נושא דמיוני.

תוכלו לקרוא על סרט זה עוד בבלוג זה כאן :

לעבוד על העולם כולו

תוכלו לצפות בסרט במלואו כאן :

הוא פירסם גם ספרי שירים שבו כתב שירים שהתבססו על סגנון שירה יפני. הוא פירסם גם שני ספרי סיפורים.

ב- 2000 פירסם ארד בהוצאת "שאדוריאן" את הספר "הכושי" שכלל את הנובלה הגרוטסקית "השיננית" על אדם שחייו משתנים כתוצאה משרבוט מכתב המלצה על מברשת שיניים ישנה.

בנוסף כלל אותו ספר שירים קצרים בסגנון הייחודי לארד "הקימו" שהוא מעין גרסה ישראלית של סגנון ה"הייקו" היפני שממנו ארד מושפע מאוד.

לאחר מכן במקביל להקרנת סרטו, ולהצגה של עוד תערוכה של יצירותיו, ארד פירסם ספר שני בשם "אירובי" (הוצאת שדוריאן, 2003)שלשמו התכנסנו כאן ברשימה זאת.

ספר שלמעשה חזה אירוע שהתרחש בינואר 2025.

זהו ספר מעניין לקריאה ומבדח למדי. מה שבכל תקופה אחרת היה נחשב לדבר של מה בכך, הרי שבתקופה קשה כמו זו, עצם העובדה שמישהו הצליח להוציא תחת ידיו ספר שיש בו חוש הומור, לא תאמן.

דומה שארד הוא אחד משומרי גחלת ההומור בספרותנו ובכך הוא ממשיך את סירובו העיקש לקחת את עצמו ברצינות, סירוב שניכר היטב באירוויזיון .

העלילה היא זניחה לחלוטין אבל מדהימה כשאתה קורא אותה מחדש בסוף ינואר 2025 . במרכזה עומד ג'קי קזאן מאמן אירובי לא מצליח במתנ"ס במלכת ערי הקניונים שלנו ראשון לציון ותלמיד ארכיאולוגיה בעברו ששאיפתו הלוהטת בחיים היא להיהפך לסלבריטי לאומי. לרשותו עומד רק כלי נשק אחד למימוש מטרה זו, אי שם בעברו הסוער בארה"ב הכיר הכרות מרפרפת (מאוד) סלבריטי אמריקני ממדרגה שמינית, את שחקן הטלוויזיה, תום סלק (שלמי שאינו יודע כיכב בשנות השמונים בסדרת בלש מצליחה באופן סביר בשם "מאגנום" וכמעט הופיע בתפקיד הארכיאולוג "אינדיאנה ג'ונס" אך התפקיד נתפס על ידי האריסון פורד שהפך כתוצאה מכך לכוכב קולנוע מפורסם בזמן שסלק נשכח לגמרי לאחר שנות השמונים).

כעת מוזמן קזאן להופיע בתוכנית ראיונות יוקרתית שבה יספר על חייו וקשריו עם אותו תום סלק. אך במהלך היום הזה עובר קזאן שורה של אירועים גרוטסקיים ומטורפים שמונעים ממנו להגיע לתוכנית ולסלבריטאיות הנכספת.

מה אפשר להגיד על הספר ? אין להגיד שיש בו מסר חשוב לאומה וזו גם לא כוונתו של המחבר שכל רצונו הוא לבדר ולבדח את הקורא בימים קשים אלה. אבל מהספר אפשר גם להסיק כמה דברים מעניינים על החברה של המחבר ועל הדרך שבה הוא רואה את העולם שאותו הוא מכיר כל כך טוב, עולם התקשורת והסלבריטאים .

אינני מעוניין שיתייחסו אלי כאל סוס הצריך לעמוד בציפיות דמיוניות כלשהן, לעיתים לא דמיוניות ל"עוד". אבל מנהגו של העולם חזק ממני : העולם רואה בנו, אמני האירובי, מעין בהמות הרבעה, עבדי מין מודרניים שקיומם נועד לספק את דרישות הנשים.(מתוך "אירובי " מאת רועי ארד)

קזאן הוא בבירור סוג של קזנובה מודרני, אדם שעובר מאישה לאישה לא רק לשם ההנאה (שנראה שאינה קיימת עבורו באמת) אלא בראש ובראשונה לשם הוכחת גבריותו. אבל בניגוד לקזנובה המקורי ששלט לגמרי בנשים המרובות שאיתן קיים יחסים, המצב הפוך לגבי קזאן שלנו. הוא זה שנשלט בידי הנשים השונות שעמן הוא מקיים מערכות יחסים שונות.

מצבו הוא נורא כל כך שהוא עדיין נאלץ להתגורר בבית אימו ששולטת במידה מסוימת על חייו. דומה שיש כאן הערה כלשהי על המעמד המשתנה של גברים ונשים בחברה שלנו כאשר הנשים דווקא הן הדומיננטיות. כמסתבר מהסיפור זהו אדם מטופש למדי שחלומו הוא להיהפך למפורסם ויהי מה ולברוח מהמקצוע העלוב שלו כמדריך אירובי במתנ"ס. אבל ארד מנצל אותו כדי להעביר דרכו כמה הערות מרושעות על אנשי התקשורת שדומה שכמה מהן אינן של הדמות אלא גם של המחבר.

במהלך הסיפור קזאן פוגש באישתו החדשה של אביו שמסתבר שהייתה "ידידה" שלו שעימה נהג לקיים יחסי מין לא מלאים במגוון של מקומות ציבוריים מנהג שאותו השניים מחדשים. גם כאן יש נקודה בעלת עניין לגבי החברה שאותה מתאר המחבר. כותב שורות אלה זוכר שכל העניין של קיום יחסי מין במקומות ציבוריים היה עד שנות השמונים עניין שהיה הס מלהזכירו עד שהחלו לדון בו במקומונים כתוצאה מראיון עם הזמר אסף אמדורסקי שסיפר בגאווה גדולה על פעילותו המינית בשירותים של פאב כלשהו. לאחר מכן הכחיש אמדורסקי בתוקף את כל מה שאמר באותו ראיון והסביר שרק התבדח. אבל מאז כל העניין הפך לנושא שיחה נפוץ בתקשורת ואם להאמין לטענות של אנשים שונים בפאבים שונים ובאינטרנט, לדבר מקובל למדי.

בספרו של ארד קיום יחסי המין בשירותים תופס מקום מרכזי למדי כמעט שגרתי, אם כי ברור ששני המשתתפים אינם נהנים כל כך מהמין עצמו כמו מביצוע הדבר האסור. המין בספר זה הוא לא כל כך ביטוי של הנאה כמו של שבירה של טאבו שאינה מעניינת באמת את הדמויות בספר. הם עושים זאת כמעט באופן מכני משום שזה "הדבר המצופה" במיליה שלהם.

ניתן למצוא בספר כמה הערות מושחזות על סלבריטאים ועל פולחן הסלבריטאיות (אם כי לעולם אין לדעת עד כמה המחבר אירוני כלפיו ומתי הוא לוקח אותו במלוא הרצינות). לכאורה ארד כותב על האנשים הריקניים ביותר הקיימים ועדיין הוא מצליח להעביר פה ושם מסרים מעניינים עליהם ועל העולם שסביבם.

האם בספר זה ניתן לאמר שרועי "צ'יקי" ארד מתאר משהו בישראליות החדשה, התקשורתית, המטורפת אחרי סלבריטאים וכל הקשור בהם וסקס חסר כל משמעות ? יכול להיות.

אבל סך הכל זהו ספר שניתן להעביר איתו בהנאה שעה של קריאה לא מחייבת ומידי פעם אף לצחוק ממנו באמת (למשל בקטע שבו נחתכת ידו של ידידו של המספר, יוסקה, קטע שהוא בה בעת סדיסטי ומצחיק ). בימים קשים ועצובים אלה זה גם כן משהו.

עד כאן הרשימה מ-2003.

עידכון מ-2025

ובדיעבד מנקודת המבט של 2025 הספר מעורר עניין כי איך שהוא חזה שאירוע שאכן משהו כמוהו ,התרחש במציאות.

רועי ארד הפך מאז במשך כמה שנים לדמות בולטת ואף חשובה בעולם התקשורת וגם הספרות העברית כעורך של כתב העת הספרותי "מעיין " ומארגן אירועי שירה רבים ושונים.

בחייו של רועי ארד התרחשו שינויים דרמטיים ב-23 השנים האחרונות שאין צורך לעבור על כולם. אפשר למצוא פירוט שלהם בערך הויקיפדיה המפורט עליו.

הוא עזב את העיתונים הישראליים בגלל שערוריה שבה היה מעורב.

לאחר מכן ירד אל מתחת לקרקע למשך כמה שנים ובעצם יצא לנדוד בארצות זרות. ואז חזר לעולם הספרות הישראלי.

הוא ממשיך להיות קשור לעולם השירה ומתרגם שירים .

למשל השיר המרשים הזה של קנת קוך,משורר אמריקני ידוע.

"בקרים במיטה.

ולאחרונה חזר לתקשורת העברית כבלוגר ועיתונאי עצמאי הנודד בעולם המדווח בבלוג שלו "צ'יק'י בדרכים" על הנעשה בעולם .

הוא כותב :

בבלוג החדש שלי "צ'יקי בדרכים". בינתיים כתבתי על מסע למוחים נגד המשטר בגאורגיה, מסעות ברחבי אלבניה, מקסיקו ובלרוס, ראיינתי כותב ספר על הקשר נשכח בין הפרדסנים הפלסטינים ליהודי, סיפרתי איך גיליתי את חני בלייוויס, ונסעתי לשוק הפשפשים המדהים באירופה . מוזמנות לקרוא, להירשם ולרכוש מנוי במחיר ספל קפה מדי חודש, כדי שאוכל להמשיך לטוס בעולם ולחפור עוד ועוד

מומלץ לכולם לקרוא את הכתבות של רועי ארד על המתרחש בארצות כמו גיאורגיה. יש לו עין חדה ונוקבת לגבי המתרחש במקומות קרובים ורחוקים ופה ושם כמו בספר "אירובי " ובפואמה שלו "ינשוף האבן " שהיא יצירת המופת שלו הוא חוזה את העתיד לבוא.


קישורים

דף הפייסבוק של רועי ארד

קטע מ"אירובי"

ביקורת על "אירובי"


"השיננית" סיפור מאת רועי ארד

חיי צ'יקי ארד

הגיגים פילוסופיים של רועי ארד

להקת "פינג פונג" של צ'יקי ארד

צ'יקי ארד באירוויזיון

הבלוג הישן של צ'יקי ארד

עוד בלוג

אתר "האקדמיה החופשית"

הפייסבוק של רועי ארד

הפייסבוק האישי של רועי ארד

צ'יקי נודד בדרכים :הבלוג האיש של רועי ארד


רועי ארד ב"יקום תרבות "

אלי אשד על רועי ארד

הסרט "זהירות מצלמה" של רועי ארד

דיוקן האמן כסדיסט משועשע

יומה של באר שבע :אלי אשד על הפואמה "ינשוף האבן" של רועי ארד

רועי ארד בדרכים

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

three × 3 =