המתנקשת הסקסית מבתוליה -הספר החיצוני של יהודית והסרט של ד.ו.גריפית

יהודית עורפת את ראשו של הולפרונס. קרווג'יו.. 1598–1599 1602 ויקיפדיה

בבלוג זה פירסמתי ואני מפרסם סקירות על סרטים שונים בז'אנר הסרט התנ"כי וההיסטורי על דמויות כמו השופט שמשון המלכים שאול דוד ושלמה המלך על מלך אישראל אחאב ואישתו איזבל.
ובהמשך אפרסם סקירות כאלו על סרטים על נח והמבול על האבות אברהם ,יעקב יוסף, והמלכים הנביאים משה וירמיהו החוזה דניאל והמלכה אסתר.
וכעת סקירה על סרט העוסק בדמות הקשורה למקרא אך שאינה בתנ"ך של היהודים אלא במה שמוגדר בספר חיצוני ,ספר יהודית.

השחקנית בלאנש סויט בת השבע עשרה בתפקיד יהודית הקטלנית בסרט יהודית מבתוליה מ-1913 של ד. ו.גריפית.הסרט האמריקני הראשון באורך מלא.

לסיום החנוכה סקירה על הסרט המפורסם האילם על אחת מגיבורת החנוכה יהודית מהעיר בתוליה, מתנקשת קרת דם סקסית ורצחנית.

וסקירה על הסרט האילם שנעשה על פי סיפורה ב-1913 ושינה את פני הקולנוע העולמי ולמעשה הפך את יוצרו ד.ו גריפית לקולנוען החשוב בעולם.

וגם מאמר קלאסי של חוקר תולדות הקולנוע יוסי הלחמי על הסרט כבונוס וכמובן הסרט עצמו שתוכלו לצפות בו שוב, 112 שנים לאחר שנעשה!

וגם גירסה קצרה מאוד דוברת צרפתית של הסיפור מקנדה מהמאה ה-21

דיסק הדי וי די של סרטו של גריפית על יהודית מבתוליה

המתנקשת הסקסית

חג החנוכה הוא גם חגה של יהודית מתנקשת קרת דם שיצאה בשירות העיר בתוליה ( מעולם לא התקיימה עיר בשם כזה אבל לא חשוב,משערים שאולי הכוונה לשכם ) לרצוח את המצביא האשורי הולפורונס שפעל בשירות המלך הבבלי נבוכדנאצר בתקופה שלאחר שיבת ציון ( אם זה נראה לכם מבולבל אינכם טועים ). וחיסלה אותו לאחר סקס פראי וכרתה את ראשו.

וכדי שהמסר יהי עוד יותר ברור לכל הציבה בעת רכיבתה מהמקום את הראש הכרות על חזה למען יראו ויראו ואכן גרמה בכך פאניקה בשורות האוייב האשורי -בבלי שנמלט על נפשו מפני המראה הזוועתי.

ובכך היצילה את עירה.וזכתה לכבוד גדול מתושבי העיר.

את הטקסט המלא של הספר תוכלו לקרוא כאן .

יהודית והמשרתת מעלות את ראשו הערוף של הולפרונס. מיכאל אנג'לו הקפלה הסיסטינית.ויקיפדיה

ההיסטוריה החלופית הראשונה ?

זהו סיפור ראשון מסוגו של היסטוריה חלופית.משום שלא פלשו אשורים בשירות בבלים לארץ ישראל בתקופה שהיא בבירור לאחר שיבת ציון בימי האימפריה הפרסית כפי שמתואר בסיפור וכפי שידעו המחבר וקוראיו. או אמורים היו לדעת.

אבל כנראה נכתב בימי החשמונאים,אולי בימי המלכה הנועזת שלומציון שאכן נאבקה במלך ארמני זר בשם טיגראנס , עם מסר ברור על מרד החשמונאים.

הדמות של יהודית כנראה מבוססת באופן ספציפי על כמה דמויות מספר שופטים שאותו קרא המחבר ( ואולי המחברת ? ) בתשומת לב. אלו הן הנביאה דבורה, יעל רוצחת המצביא סיסרא ,דלילה המרגלת הפלישתית שפיתתה ולכדה את שמשון ,והאישה חסרת השם בעיר תבץ שחיסלה את מלך שכם אבימלך בן גדעון עם אבן שהפילה על ראשו.. .יהודית מבתוליה היא מעין שילוב מנצח סקסי וקטלני של כולן

יהודית הופיעה ביצירות ספרות ובעיקר אמנות רבות לאוך הדורות .

והיא מופיעה גם בספרות העברית החדשה.

בסיפור של שמחה בן ציון "מעשה הנזירה"

במחזה של משה שמיר "יהודית של המצורעים "(תל אביב: אור עם, תשמ"ט )1989

שנעשה גם לתסכית רדיו.

שתוכלו להאזין לו כאן.

יש להניח שיהודית כיום מפורסמת יותר מכל הודות לציורים שנעשו עליה לאורך הדורות מהם של נשים.כמו צייתר הרנסאנס ארטימסיה ג'ילנבסקי שחוותה אונס ,וציירה לאחריו ציור של יהודית עורפת את ראשו של אנס.

יהודית והמשרתת שלה עורפות את ראשון של הולפרונס .ציור מאת האמנית Artemisia Gentileschi 1612

והודות לסרט הקולנוע האילם עליה.

הסרט המפורסם של גריפית

אז לציון סיום החנוכה הנה רשימה על הסרט האמריקני המפורסם והחשוב "יהודית מבתוליה" של הבמאי המפורסם של הסרט האילם ד.ו. גריפית גריפית שיצר את הסרט ב-1913 לפני 112 שנה כסרט האמריקני הראשון באורך מלא.

יהודית מבתוליה בקולנוע האילם

כדאי לציין שהיו גירסאות קולנועיות קודמות של סיפור יהודית והולפרונס.

הייתה גירסה איטלקית של שש דקות בבימויו של מריו קסריני שנוצרה בין 1906 ל-1908.

יגירסה של הסיפור באורך כשמונה דקות נעשתה בידי הבמאי הצרפתי לואיס

פלאליאד ב-1909 ואולי הייתה מוכרת לגריפית .

ומעריכים שהיו עוד גירסאות לא ידועות כיום.

בבירור הסיפור היה פופולארי ביותר בימי הסרט האילם הרבה יותר פופולארי מסיפור יהודה המכבי למשל שעליו יש רק סרט אילם אחד שלא שרד.

ותוכלו לקרוא עליו כאן.

כנראה שנשים סקסיות ורצחניות כמו יהודית עניינו את היוצרים ואת הקהל הרבה יותר מאשר לוחמים נועזים כמו יהודה המכבי בימי הסרט האילם.

יכול להיות שהיו שלושה ואולי אף ארבעה סרטונים על פי סיפור יהודית לפני סרטו של גריפית.

אבל סרטו הוכר מיד כחשוב ביותר ונשאר הגירסה הידועה ביותר על פי הסיפור .

תמונה מהסרטון "יהודית והולפרונס"של לואיס פלאליאד מ-1909

הגונב מהגנב לא פטור

גירסה צרפתית של הדיסק על יהודית מבתוליה.

תקציר הסרט של גריפית :"

( !הזהרה יש כאן ספויילרים לסרט שמובא למטה )

האשורים צרים על העיר בתוליה אשר מגינה על ירושלים. במהלך המצור הם לוקחים בשבי את נעמי (מאי מארש), אישה יהודייה תושבת בתוליה, וקושרים אותה לעמוד באוהל. פרנסי העיר המורעבת מוכנים להיכנע אבל ליהודית (בלאנש סוויט), אלמנה יהודייה תושבת העיר, יש רעיון כיצד להציל את עמה מרעב וכניעה,

יהודית מתקשטת והולכת בליווי שפחתה (קייט ברוס) אל המחנה האשורי. שם היא מצליחה להקסים את מפקד המחנה הולופרנס (הנרי וולת'אל), גנרל בצבאו של נבוכדנצר. היא מפתה אותו וגורמת לו לשתות לשוכרה ואז, לאחר שנרדם, עורפת את ראשו בעזרת סיף פרשים.

היא חוזרת לבתוליה כגיבורה עם ראשו הערוף של הולופרנס.

כאשר חייליו של הולופרנס מגלים את גופת מפקדם חסר הראש הם נכנסים לפאניקה, נסים לכל עבר ונעמי משוחררת בידי אהובה, נתן (רוברט הארון).

הסרט מסתיים בתיאור יהודית מתפללת תפילת הודיה לאלוהים, לבדה.

בלאנש סוויט בתפקיד יהודית

זה היה הסרט האמריקני הראשון באורך מלא 61 דקות.

והוא אף יצא בגירסה ארוכה יותר ב-1917 תחת שם אחר.

ישנה טענה שבגירסאות שקיימות היום שרדו כ-47 דקות מ-61 הדקות האלו .

ככל הנראה נחתך מהגירסאות הקיימות רובו של סיפור משנה בסרט שנועד במיוחד להאריך אותו. עלילותיהם של זוג אנשים מאוהבים נעמי ( מה מארש ) ונתן ( רוברט הרון ).נעמי נלקחת לכלא בידי האשורים הפולשים ונתן מנסה להציל אותה בנמקביל הגעתה של יהודית למחנה האשורי הבבלי על מנת לחסל את הולפרונס.

הסרט עורר סערה גם בגלל קטע של אורגיה פראית שמופיעה בו והיה נועז לזמנו (וגם לזמננו המשיחיים הפוריטניים).

סרטו של גריפית הוא חשוב מאוד גם כי הוא היה אחד הראשונים שהתעמתו עם נושא זכויות היוצרים.

שנתיים קודם להסרטה ב-1911 החליט בית המשפט העליון האמריקני בעקבות פרשת הסרטת הספר בן חור שעלילתו מתרחשת גם היא בארץ ישראל הקדומה של ימי בית שני שהוסרט ב-1907 ללא רשות כותבו הגנראל לו וואלאס וללא רשות המחזאים שקיבלו זכויות להעלות את הסיפור על הבמה , שדברים כאלו אסורים.

כעת ב-1913 הבמאי גריפית היה צריך להתעמת לראשונה עם השלכות פסיקה זאת..

זאת מאחר שהוא לא התבסס רק על ספר היהודית המקורי מהמאה הרביעית או השנייה או הראשונה לפני הספירה שעליו אין כמובן זכויות יוצרים .

אלא כמקובל הוא התבסס על יצירה מודרנית שעיבדה את הסיפור מחדש לקהל הרחב.

הוא למעשה התבסס על מחזה מ-1904 שראה בצעירותו של תומאס בילי אולדריץ' (1836-1907) שמצידו התבסס על פואמה שלו שהתפרסמה ב-1896.

אולדריץ' ידוע היום בעיקר הודות לספרו שתורגם לעברית "סיפורו של ילד רע"

( The Story of a Bad Boy

במקור פורסם כספר ב-,1870 בתרגום יצחק לבנון ,הוצאת זמורה ביתן מודן ,1980) המתאר את חוויותיו של ילד פרוע באמצע המאה ה-19 בארה"ב ומבוסס על ילדותו של המחבר. ספר שהוא מקור השראה חשוב לספר "תום סוייאר" של מרק טווין שהיה ידידו של אולדריץ.

עטיפת הספר היחיד של תומאס ביילי אולדריץ' שתורגם לעברית.המחזה והפואמה שלו על יהודית לא תורגמו .

פרט לספר זה הוא זכור כיום בעיקר בגלל שכתב את המחזה ששימש כבסיס לסרטו של גריפית.

המחזה עלה על הבמה בדצמבר 1904 ורץ במקומות שונים בהצלחה..

וכעבור 9 שנים עובד לסרט הידוע.

כרזה על הסרט "יהודית מבתוליה" שנותנת קרדיט מלא למחזאי אלדריץ'. גריפית בתחילה לא רצה לתת לו שום קרדיט.אבל החששות מפסיקת בית המשפט העליון הכריעו את הכף.

נראה לפי עדויות של שחקנים בסרט שבתחילה גריפית החסכן בדברים מסויימי כמו תשלום לתסריטאים ( אבל בהחלט לא בדברים אחרים, הוא ביזבז כסף כל חייו על יצירת בניינים ענקיים וערים גרנדיוזיות לחיזוק תחושת האמינות בסרטיו ) לא רצה לתת ליורשיו של אולדרי'ץ שנפטר כבר ב-1907 נתח מרווחי הסרט וקנה תסריט מיוחד מתסריטאית אלמונית

Grace A. Pierce.

אישה שעבדה עד כה על כמה סרטונים בלבד כדי להסוות את העובדה הזאת.

אבל הוא מצא שהתסריט שלה שיועד לסרטון כמקובל עד אז לא מתאים לצרכי סרט ענק כפי שתיכנן כעת וביקש מתסריטאי מנוסה יותר

Frank Woods

תסריט חדש שהתבסס על המחזה והתסריט הקודם.

שחקני הסרט דיווחו בראיונות ובזכרונות שכל מקום גריפית הלך בעת ההפקה עם נוסח המחזה של אולדריץ' כבסיס לסרטו.

יהודית והולפרונס בסרט של גריפית

האלמנט החשוב שהכניס אולדריץ' שאינו בספר יהודית המקורי היה שלפני מעשה הרצח יהודית ( שאותה מגלמת בלאנש סויט שהייתה רק בת 17 בעת ההסרטה) מתאהבת בהולפרונס (הנרי ואלתאל )ומתקשה לבצע את מעשה הרצח וכריתת הראש.אבל מבצעת אותם בכל זאת

ובכך הוכנסה לסרט האלים מלודרמה רומנטית.וכך האימה בעלילה עוד מתחזקת.

סביר להניח שגריפית לא ידע שגם אולדריץ לא ממש חידש והתבסס בפואמה ובמחזה שלו על מחזה איטלקי של Paolo Giacometti מ-1857שהוצג בארה"ב באמצע המאה ה- 19 כשאולדריץ' היה ילד בתקופה שעליה כתב את ספרו המפורסם "סיפורו של ילד רע".

והתברר שגם המחזאי האיטלקי לא המציא כלום.הוא לקח את הרעיון של יהודית המתאהבת באיש שאותו היא רוצחת מהמחזאי הגרמני פרדריק הבל שכתב מחזה ידוע בנושא ב-1840..

(את המחזה של הבל שתורגם לעברית בידי שמואל ליב גורדון תוכלו לקרוא בפרויקט (בן יהודה כאן :

במאה ה19- זאת נראתה דרך טובה להומנזיציה של הדמות של האישה הרוצחת .

כיום מבקרות פמיניסטיות רואות בכל הרומנטיקה הזאת כפגיעה זכרית פטריארכלית בדמות של יהודית שהן מעדיפות אותה כפי שהיא בספר המקורי,כלוחמת פמיניסטית קשוחה המבצעת את מה שעליה לעשות בגבר אנס ( ולא חשוב שהיא פיתתה אותו מכלתחילה ) ,כורתת את ראשו ללא גינונים , וללא סנטימנטים מיותרים.

יש להניח שאם גריפית היה יודע על כל זה היה מתעלם מאולדריץ במתן הקרדיטים לסרט בבחינת "הגונב מהגנב פטור".

אבל בגלל החשש מפסיקת בית המשפט העליון אולדריץ' הוזכר לבסוף בקרדיטים של הסרט.

את המחזה משנת 1904 תוכלו לקרוא כאן.

את הפואמה שעליה הוא מבוסס מ-1896 תוכלו לקרוא כאן.

ההונאה הגדולה

עשיית הסרט בידי גריפית הייתה שערורייתית ובהחלט אפשר לקרוא לה עבריינית כי במהלכה הונה הבמאי את החברה המפיקה שכלל לא רצתה להסריט סרט באורך כזה ובתקציב כזה.

גריפית היה הראשון שהסריט סרטים בלוס אנג'לס ובהוליווד.ולכן היה מסוגל ליצור סרט ארוך כשהחברה המפיקה שלו ביוגרף ששכנה בניו יורק סירבה ליצור סרט ארוך כפי שרצה.

הוא הסריט את "יהודית מבתוליה" במשך חמישה חודשים מנובמבר 1912 ועד מרץ 1913. ובמהלך התקופה הזאת הסרט עבר שינויים גדולים מאוד מהתכנון הראשוני שלו כעוד סרטון נוסף כמו העשרות שגריפית עשה עד אז.

בעת התחלת הצילומים שבוצעו באולפנים בניו יורק גריפית חשב ליצור עוד סרט קצר כפי שהיו שאר סרטיו ושאר הסרטים האמריקניים עד אז.

אלא שתוכניותיו עברו שינוי דרסטי כשסביבות ראשית שנות 1913 נודע לו על הצלחת הסרטים ההיסטוריים האיטלקיים כמו קו ואדיס,סרטים שהיו ארוכים הרבה יותר מכל מה שהוקרן עד אז. שעה וחצי ושעתיים ואפילו שלוש שעות !

אם כי לעתיד הכחיש זאת לחלוטין בראיונות עיתונאיים והסביר שזה היה רעיון מקורי לחלוטין שלו.וכמובן שלחידושים האירופאיים לא היה שום קשר למה שעשה.

וכרגיל במה שסיפר על סרט זה שיקר.

הבמאי גריפית במאי גדול וטיפוס נכלולי.ויקיפדיה

גריפית שבהחלט צפה עם צוות השחקנים שלו בסרט האיטלקי ההיסטורי "קו ואדיס " על ימי נירון קיסר למרות שהכחיש זאת לעתיד, ראה שבסרט כזה אפשר להכניס סטים גדולים ומפוארים הרבה יותר ומספר רב של ניצבים וזה רק מושך את הקהל אל הסרט. הוא העריך שעבור סרטים כאלו הקהל יהיה מוכן לשלם מחיר יותר גבוה לכרטיס.

הוא החליט לעשות סרט כזה בעצמו ובכך שינה את הקריירה שלו והפך מעוד במאי רגיל של התקופה לגדול במאי התקופה ואת תולדות הסרט האמריקני.

גריפית היציע לחברה שלו לעשות גם הוא סרטים כאלו. הם סירבו. ומסיבות עסקיות טובות בהחלט מבחינתם :למה לעזוב את הסרטים הקצרים הבטוחים עבור סרטים ארוכים שלא ברור כלל אם לקהל קצר הרוח ( בדומה לצופי הטיקטוק של היום ) יהי הכוח לשבת במהלך במהלך שעה שלמה ?

מנהלי החברה העריכו שהם יקומו ויעזבו באמצע.

גריפית שלכאורה קיבל את טענות אנשי החברה אז סיפר לחברה שהוא יצלם בלוס אנג'לס כי יש שם שם מזג אוויר טוב לצילומים. כפי שאכן היה.

החברה הבינה ממנו שהוא הולך לעשות שישה סרטונים כולל סרטון קצר על יהודית שיעלה 18 אלף דולאר ובהחלט לא סרט ארוך אחד על אותה יהודית שיעלה 36 אלף או אף ארבעים אלף דולאר.

חמש פעמים המחיר של סרטון רגיל באותה התקופה.

הסרט אם היה נכשל בקופות עלול להביא לקריסתה של החברה.

כפי שבעצם קרה.

בקליפורניה הזולה בהרבה מניו יורק שכר גריפית ניצבים רבים להסרטה ונגריו וצוות בנאים בנו בתוך כמה שבועות מעין עיר מבוצרת כמודל לעיר בתוליה.

דבר שמעולם לא נעשה כמוהו כסרט אמריקני ( עם כי עשו זאת כבר בסרטים האיטלקיים "קוו ואדיס ו"ימי פומפי האחרונים")

המצור על העיר בתוליה בסרט מ-1913.מעולם עד אז לא נבנתה עיר קדומה עבור סרט אמריקני.בפרסומים של הזמן נטען שבתמונות המצור היו מעורבים 1000 ניצבים ו300 סוסים.

באיזה שהוא שלב אנשי חברת ביוגרף שנודע להם לבסוף על ההוצאות הענקיות של הסרט שהם חשבו שיהיה כמה סרטים קצרים נפרדים זולים להפקה ונדהמו שלחו רואה חשבון לאתר הצילומים כדי לבדוק מה קורה שם. והוא נדהם ממה שראה. אתר צילומים ענק ופעיל עיר קדומה שנבנתה , כפי שלא ראה מעולם.

אלא שאותו רואה חשבון הוקסם מהשאפתנות של גריפית והפך מאז ליד ימינו. גריפית התעלם מהדרישה לעצור את הסרטת הסרט והעבודה על הסרט נמשכה.

עד להשלמתו.

וזהו אגב הסרט הראשון שממנו נשמרו גם סצינות מאחורי הקלעים של גריפית מסריט את הסרט.

גריפית שהבין היטב את חשיבותו ההיסטורית כסרט האמריקני הראשון באורך שעה הקפיד לשמור גם עליהן.

אבל הנתק עם אנשי החברה לא נרפא.

אנשי החברה הנזעמים שקיבלו סרט ארוך שכלל לא הזמינו וכלל לא אישרו רצו תחילה לחתוך את הסרט לשני סרטים נפרדים כדי לקבל החזר על ההשקעה ההענקית.

אנשי החברה שדעתם על הצופים שלהם הייתה זהה לדעת אנשי חברת טיק טוק היום על טווח הקשב של צופים צעירים היום לא האמינו שצופים יהיו מוכנים לשבת ולצפות בסרט במשך שישים דקות שלמות.

הם גם חששו שצפיה ארוכה כל כך עלולה להזיק לעיני הצופים.

ואז אולי יתבעו אותם על הנזקים הבריאותיים לצופים ?

גריפית בתגובה עזב את החברה שבה עבד מאז 1908 ולקח עימו את אנשי צוותו הקבועים השחקנים ואנשי הצוות הטכני.

עזיבתו התבררה בתוך זמן קצר כהרסנית עבור חברת "ביוגרף" שהוא היה הבמאי החשוב והמפורסם ביותר שלה עם סרטיו הקצרים השונים.

את שני סרטים הידועים שלו "הולדתה של אומה " ו"אי סובלנות " הוא כבר עשה עם חברות אחרות..

כרזה מ-1914 של הסרט באירלנד

אנשי חברת "ביוגראף" הזועמים ובצדק מבחינתם על גריפית שרימה אותם סירבו במשך זמן להפיץ את הסרט אם כי הוא כבר הוקרן בהקרנת בכורה בלונדון עוד בנובמבר 1913. אבל בשאר העולם כולל ארה"ב רק מ-1914 לאחר שגריפית כבר לא עבד בחברה. ולא יכול היה לקחת חלק ברווחים.

אנשי החברה המרוגזים לא רצו להתחלק עימו ברווחים והיו להם סיבות טובות לכך.

הסרט הפך להצלחה אבל זה לאחר שגריפית עזב את החברה עם ביחד עם להקת השחקנים שלו

הסרט זכה לביקורות טובות היו שהגדירו אותו כיצירה שירית אמיתית וכשלב חדש באמנות הקולנוע. כפי שאכן היה.

ביקורת על "יהודית מבתוליה " ממגזין ב-1914

היום הסרט נראה ככבד וכאיטי אבל כך הם רוב הסרטים שהוסרטו לפני שנות השבעים.

זה לא אומר כלום על הסרט. זה אומר משהו רק על הצופים במאה ה-21.

יש לראות אותו מנקודת המבט של אדם מ1914- שעבורו סרט זה היה מדהים ומרעיש ממש.

זה היה אחד הסרטים הראשונים שהוקרנו בבתי הקולנוע של ארץ ישראל ב-1914.

ויש בו עניין רב אפילו היום.

. חברת ביוגראף המשיכה ליצור סרטים עוד שנה ואחר כן קרסה. התברר שאין תחליף לגריפית כבמאי.

לגריפית הייתה האפשרות לחוות תחושת ניצחון כשחברת "ביוגראף" הוציאה מחדש את סרטו ב-1917 עם שם חדש "חטאה שכופר " בגירסה מורחבת ועם סצינות נוספות שהסריט ולא היו בגירסה המקורית, אמנם ללא התיעצות או רשות מהבמאי.שלא היו לו בכל אופן שום זכויות על הסרט שעשה.

זאת כדי לתפוס "טרמפ" על פרסומו של גריפית ב-1917 כגדול הקולנוענים בעולם.

כולל תמונתו של המפוטר מהחברה בפוסטר הסרט כאיש העשור הודות לשני הסרטים המפורסמים שלו שהוקרנו זה עתה.

זה היה אולי ההשג הגדול של חייו.

שני פוסטרים של הסרט של חברת ביוגראף מ-1917 שבהם הם מהללים את האיש שפיטרו זה לא מכבר.

כעבור שנה החברה הפסיקה להתקיים.

הם לא התאוששו מעזיבתו של גריפית.

כמה שנים מאוחר יותר גריפית קנה את הזכויות לסרט ושיחזר אותו עם כמה שינויים.

שלושת הגירסאות שרדו עד היום.עדות לחשיבות הסרט אם כי לא לחלוטין בשלמותן.

גריפית היה במהלך בעשור השני והשלישי של המאה העשרים הבמאי המפורסם והחשוב ביותר בעולם.

הודות לסרטים חשובים ומצליחים שעשה "הולדתה של אומה " ואי סובלנות. " .

אבל כבר בימיו עורר "הולדתה של אומה" שהתבסס על רומן גזעני ביותר שתיאר את יצירת האירגון הגזעני הקיצוני "קו קלאס קלאן " שתיאר את המאבק של הדרום כנגד אנשי הצפון לאחר מלחמת האזרחים בארה"ב אי נחת בגלל המסר הגזעני הקיצוני שבו כנגד אנשים שחורים, והעובדה שהוא תרם תרומה חשובה ביותר להתעצמות אירגון הקו קלאס קלאן הגזעני.

כביכול כדי לכפר על המסר הלא סובלני הרצחני בסרטו המפורסם גריפית יצר מיד לאחר מכן סרט שבו הזהיר מפני אי סובלנות בתקופות שונות של ההיסטוריה.

"אי סובלנות " שבו הושקעה כמות חסרת תקדים של כסף ונוצרה עיר שלמה של בבל בפאתי הוליווד, עיר שהייתה גדולה ומפוארת בהרבה מהעיר שבנה עבור "יהודית מבתוליה" , לא ממש נכשל.

אבל גם לא היה הצלחה גדולה.גריפית שהשקיע בו את כספו שלו נכנס בגללו לחובות גדולים.

לאור חשיבותו כסרט תנכי היסטורי אעסוק בו בבלוג זה בעתיד.

סרטיו האחרונים של גריפית שכללו את "תאומי הסערה" על המהפכה הצרפתית ,את "אמריקה" על מרד האמריקנים בראשות ג'ורג' וושינגטון בבריטים לא היו כל כך מצליחים.

בעידן הסרט המדבר גריפית כבר הפך ל"מי שהיה" כמו רוב כוכבי הסרטים האילמים שלו.

סרט מדבר שלו על חיי הנשיא לינקולן נכשל.

פוסטר סרטו הכמעט אחרון של גריפית על הנשיא לינקולן עם תמונת גריפית אז הבמאי המפורסם ביותר בהוליווד.הסרט נכשל בקופות.

.יצא לו שם בחוגי המקצוע של בזבזן כרוני ואדם שקשה לעבוד עימו. כפי שאכן היה.

שנים רבות עד לסוף חייו לא מצא יותר עבודה בהוליווד והאיש שהיה פעם "המלך" הבלתי מעורער של הוליווד, האיש שבעצם ייסד אותה מת בבית מלון זול שבו חי כאדם ממורמר החולם על תהילת העבר שלא שבה.

דוגמה אולטימאטיבית של הכוכב ההוליוודי ששקע.

שזה אמנם בעצם גורלם של הרוב המוחלט של אנשי הוליווד.

כיום בעידן "הביטול " הוא ידוע בעיקר לשמצה בגלל אותו סרט ארכי גזעני."הולדתה של אומה".

נשכח לגמרי סרטו "אי סובלנות ". שבו ניסה לכפר על סרטו הקודם.

ושמו הוסר מפרס חשוב שניתן לבמאים אמריקניים עוד בשנת 1999

אבל היו לו כמה סרטים מעניינים בהחלט שאעסוק בהם כאן בהמשך .

שני סרטים על חיי האדם הקדמון שהם הראשונים מסוגם

והסרט "אי סובלנות" העוסק בין השאר בנביא דניאל ובישוע הנוצרי.

וכעת הנה מאמר קלאסי של חוקר תולדות הקולנוע העברי יוסף הלחמי על הסרט "יהודית " כפי שפורסם בגליון 128 של מגזין הסינמאטק.

באדיבות אנשי ספריית סינמטק תל אביב.