הירהור גנאלוגי בעקבות קריאת ספרה המרתק של רחל סבוראי "שלושה שחיברו – מבט חדש על יוצרי התנ"ך, הוצאת "תמוז", 2012
רחל סבוראי מוכרת יותר כלוחמת פלמ"ח נועזת ואחת מאלו שיצאו למסעות מסוכנים לסלע האדום בירדן ביחד עם מאיר הר ציון וחזרו משם.
אבל בשנותיה האחרונות היא עסקה גם בחקר התנ"ך, היא הייתה הסטודנטית המבוגרת ביותר לתנ"ך באוניברסיטת בן גוריון בנגב. והיו לה ממצאים מעניינים ביותר.
רחל סבוראי מעלה בספרה המצויין המבוסס על מחקר מפורט ביותר את הטענה המשכנעת למדי המתבססת על המחקרים של הרופא וחוקר התנ"ך הידוע אליהו אורבך ,שהיוצר המקורי של ספר שמואל או בכל אופן של המקור העיקרי ששימש לספר זה היה כוהן המלך דוד, אביתר.
שלדעתה כתב גם מיזמורים ידועים בספר תהילים .
אבל מי היה אביתר ?
הוא היה בן נינו של הכהן עלי במקדש שילה.
ולימים גורש בידי המלך שלמה לכפר ענתות.
ויש סיבות להניח שהוא אבי המשפחה של הנביא ירמיהו.
ואולי גם של הסופר מימי המלך יאשיהו שפן שיש הרואים בו את מחבר ספר "מלכים ".
אבל מי היה עלי הכוהן בשילה ?
סבוראי על סמך מחקריו המפורטים של אליהו אורבך מעריכה שהוא היה נינו של משה רבנו (ולא של אהרון אחיו כפי שיש טוענים )
דרך אלעזר בן משה, ופנחס בן אלעזר.
את פנחס מדרשים שונים מזהים עם אליהו הנביא מימי המלך אחאב.
אולי המדרשים האלו מבוססים על מקורות לא ידועים לנו שטענו שפנחס היה אבי אבותיו של אליהו התשבי.כלומר הוא היה מאותה המשפחה.
סבוראי ממשיכה וטוענת שהנביא המוכר לנו כ"ישעיהו השני" היה בעצם אדם בשם "משולם " שם שמוזכר בספר,ועל סמך הסקות שונות היא מגיעה למסקנה שהוא היה ממשפחת שפן הסופר.
משפחה שלדעתה הייתה מקורבת ואולי אף משפחתית מקורבת למשפחתו של הנביא ירמיהו בענתות שהייו צאצאיו של אבייתר.
לדעתה האיש שאנו מכירים כישעיהו השני כתב או לכל הפחות ערך עוד כמה מספרי הנביאים המוכרים לנו כמו "עובדיה " ו"יונה" ולא רק את "ספרו " שלו.
למעשה את כל קובץ "תרי עשר" ואת ספר ישעיהו.
לטענתה משולם ובני מישפחתו הם שכתבו וערכו כמה מספרי התנ"ך הם שהפיצו את המהדורות הראשונות של ספרים אלו.
אותי טענותיהם של אורבך וסבוראי עיניינו במיוחד מאחר שהם מקבילים לטענות שהשמיע באוזני סבי יוסף זונדל וסרמן שטען שיש למשפחתי קרבה אל כל אלו שצויינו למעלה, למעשה צאצאים.
יוסף וסרמן בהחלט הכיר את ספרו של אורבך בנושא "המדבר וארץ הבחירה: תולדות ישראל בתקופת המקרא" [שני כרכים] – עם עובד, 1955 (בגרמנית 1932, 1936) שהיה בספרייתו.
אולי הכיר את אורבך גם אישית ושוחח עימו על נושאים אלו.
את ספרה של רחל סבוראי הוא לא יכול היה לקרוא. הוא עזב את העולם הזה שנים רבות לפני שפורסם
.אבל ככל הנראה רעיונות דומים היו מקובלים באירגון החשאי " האחים הנאמנים ( ידוע גם כ"בני ציון " ו"בני משה") שהוא היה ממנהיגיו.
אנשי האירגון האמינו שהם ממשיכיהם של אנשי מקדש שילה מהמאה ה-11 לפה"ס.
מישהם כתבו את הספרים התנכיים האלו בגירסה ראשונית לפני שעברו עריכות והרחבות במשך מאות שנים, והטענות של אורבך ורחל סבוראי לגבי זהותם נראות כאפשריות ואף משכנעות.
ראו גם :
5 תגובות על “הצאצאים של משה רבנו”
הבלים והזיות
לא הבלים ולא הזיות.אורבך וסבוראי התבססו על הכתוב בתנ"ך למיטב ידיעתי איש לא הציע עד עצם היום הזה הסברים טובים יותר מאלו שלהם לגבי מי כתב את ספרי התנ"ך הנ"ל שמואל וישעיהו השני. אבל אם לך יש הסברים טובים יותר ואתה יכול להראות במה הם טעו אתה מוזמן להביא.
האדריכל גדעון חרל"פ טרח ושלח לי את התגובה הזאת שמשום מה לא נקלטה למעלה : ראשית כל הכבוד על פעלך המתמשך..
אתה עוסק בדברים שלא כל אחד מתעסק..
אבל בכל הדעות מחוץ לקופסה יש יותר הזויים.
ופחות ..
גדעון
גדעון חרלפ פירסם לאחרונה את הרומן "שבתאי ":סוד מעמקיה של מעלה אדומים ועתידה הפסיכו היסטורי .
תקציר הספר:
מדבר ירואל (דברי הימים ב, כ, טז), המדבר סביב מעלה אדומים, הוא נושא הרומן הזה.
כביכול, את המקום הזה ירה וייסד האל בעצמו – מה שמחייב אותנו לחשוב מחדש על פיסת קרקע מדברית ומיוחדת זאת של קדושה ואלוקות. למה דווקא מדבר זה מיוחס לאלוקים של היהודים?
הספר נכתב לא רק סביב המדבר הזה אלא גם סביב דמותו של הטייס שבתאי בן-אהרון שמטוס הפוגה שלו הופל מעל מעלה אדומים במלחמת ששת הימים, בעת שמנע את הגעתה לירושלים של חטיבת שריון ירדנית שטיפסה בדרך יריחו. בן-אהרון נרצח בידי חיילים ירדנים. בזכותו ובזכות חבריו לטייסת שלו שוחררה ירושלים, לא בזכות חטיבת הצנחנים של מוטה גור ולא בזכות חטיבת ירושלים.
ברומן זה, שבתאי נותר בחיים ומביט על התפתחות הציוויליזציה והקוגניציה העירונית וסביבתה המדברית. הוא מלווה את הקמת העיר ואת דמויותיה מתוך הוואדיות העמוקים שמסביבה. מתברר כי יש כאן מקום מיוחד המצמיח אנשים מיוחדים ותובנות מתחדשות ומיוחדות, וכל אלה יוצרים את הניגון המקומי של מדבר אלוהים זה, מדבר ירואל.
המחבר, גדעון חרלפ, הוא אדריכל ומתכנן ערים במקצועו, תושב מעלה אדומים ומהנדס העיר שלה בעת הקמתה. בעת שתכנן עשרות פרויקטים של מבני ציבור וקהילה, הוא נחשף לפרמטר של ”רוח המקום” בהערכת איכותם של פרויקטים ציבוריים ומוסדות ציבור והסמליות האורבנית והסביבתית הממשיכה להתעצם סביב בנייתם, ול”דעת המקום” – היא ידיעת ממד הנסתר והאורגן של מקרקעיה של מעלה אדומים ואדמת המדבר שמסביבה. כלו אלו הובילו לכתיבת ספר זה, שביסודו זרמים תודעתיים הנובעים מהקרקע.
”האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו” (שאול טשרניחובסקי) ותו לא.
אתה מוזמן לשלוח לי את הספר לביקורת אפשרית ב"יקום תרבות " גדעון.שלח את הספר עצמו למשפחת שרון נורדאו 91 ראשון לציון. או את הטקסט בפי די אף ל- elieshe@inter.net.il