חושפי התורה האבודה – המלך יאשיהו ושפן הסופר בתיאטרון ספרות ובטלויזיה

שפן בן אצליהו הסופר מקריא ספר אבוד בעל חשיבות עצומה לפני המלך יאשיהו המופתע.צייר אנונימי. . – The story of the Bible from Genesis to Revelation 1873 ויקיפדיה

זהו מאמר נוסף בסדרה בבלוג זה על יצירות ספרות קולנוע וטלווזיה על דמויות תנכיות והיסטוריות שונות.

תמצאו קישורים למאמרים אחרים בסדרה למטה.

והפעם על המלך יאשיהו בן אמון ועוזרו הראשי שפן הסופר שחוקרים רבים חושבים שהוא הכותב הראשון של מה שידוע כיום כ"ספר מלכים" וגם של ספרים אחרים במקרא.

ודיון בנושא האם המלך יאשיהו הוא האחראי להיעלמותו של ארון הברית המקראי ולמעשה לשריפתו.

המלך יאשיהו בן אמון שליט ממלכת יהודה במאה השביעית לפני הספירה.

https://www.biblefunforkids.com/2014/04/king-josiah.html

ז

שפן הסופר.איור מאת ערן וולקובסקי למאמר של יגאל בן -נון

גילוי נאות: במשפחתי יש מסורת שאנחנו צאצאים של משפחת שפן בן אצליהו הסופר.אין לכך כל הוכחה כלשהיא ולא יכולה להיות אבל זאת המסורת וראו על כך עוד כאן

ממשולם מלוקה ועד אלי אשד

עד לשנים האחרונות עסקו במלך יאשיהו ובשפן הסופר ובזמנם באופן יחסי מעט גם בספרות היפה וגם בספרות המחקרית .

העדיפו לעסוק בימי ירמיהו המאוחריוהחורבן המאוחרים קצת יותר . או בתקופות מוקדמות יותר של דוד ושלמה וחזקיהו

עד שחילחלה התזה בערך רק בסוף המאה הקודמת שבעצם ליאשיהו ולגילוי ספר התורה בזמנו יש חשיבות מרכזית בתולדות עם ישראל.והעולם כולו.

וכתוצאה בשנים האחרונים מופיעות יצירות רבות על יאשיהו וזמנו.

לאחרונה צפיתי במחזה על ימי המלך יאשיהו בשם

FAKE

וקיראו סקירה מפורטת עליו ב"יקום תרבות

המחזה מתאר כיצד שפן סופר המלך של הנער יאשיהו שאותו העלה לגדולה מבן בלי שם כיורש המלך הקודם אמון שמת ללא צאצאים ,מפברק גילוי ספר קדמון בעת שיפוץ בית המקדש. ויוצר על פי הכתוב בספר זה רפורמה דתית שיהיו לה השלכות מרחיקות לכת על פני העולם.

שפן הסופר מקריא לפני המלך יאשיהו את הספר הקדמון שהתגלה בעת שיפוץ בית המקדש.תמונה של יוליוס שנור פון קרולספלד 

Woodcut for "Die Bibel in Bildern", 1860(1860) ויקיפדיה

וכך הפרשה של גילוי התורה האבודה בימי המלך יאשיהו מתוארתת בספר מלכים ב:

בֶּן־שְׁמֹנֶ֤ה שָׁנָה֙ יֹאשִׁיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֤ים וְאַחַת֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְדִידָ֥ה בַת־עֲדָיָ֖ה מִבָּֽצְקַֽת׃ לגבוַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל־דֶּ֙רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

גוַיְהִ֗י בִּשְׁמֹנֶ֤ה עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ יֹאשִׁיָּ֑הוּ שָׁלַ֣ח הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־שָׁפָ֨ן בֶּן־אֲצַלְיָ֤הוּ בֶן־מְשֻׁלָּם֙ הַסֹּפֵ֔ר בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ דעֲלֵ֗ה אֶל־חִלְקִיָּ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְיַתֵּ֣ם אֶת־הַכֶּ֔סֶף הַמּוּבָ֖א בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁ֥ר אָסְפ֛וּ שֹׁמְרֵ֥י הַסַּ֖ף מֵאֵ֥ת הָעָֽם׃ הויתנה וְיִתְּנוּ֗הוּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בבית בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְיִתְּנ֣וּ אֹת֗וֹ לְעֹשֵׂ֤י הַמְּלָאכָה֙ אֲשֶׁר֙ בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֔ה לְחַזֵּ֖ק בֶּ֥דֶק הַבָּֽיִת׃ ולֶחָ֣רָשִׁ֔ים וְלַבֹּנִ֖ים וְלַגֹּֽדְרִ֑ים וְלִקְנ֤וֹת עֵצִים֙ וְאַבְנֵ֣י מַחְצֵ֔ב לְחַזֵּ֖ק אֶת־הַבָּֽיִת׃ זאַ֚ךְ לֹא־יֵחָשֵׁ֣ב אִתָּ֔ם הַכֶּ֖סֶף הַנִּתָּ֣ן עַל־יָדָ֑ם כִּ֥י בֶאֱמוּנָ֖ה הֵ֥ם עֹשִֽׂים׃ חוַ֠יֹּ֠אמֶר חִלְקִיָּ֜הוּ הַכֹּהֵ֤ן הַגָּדוֹל֙ עַל־שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֔ר סֵ֧פֶר הַתּוֹרָ֛ה מָצָ֖אתִי בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּתֵּ֨ן חִלְקִיָּ֧ה אֶת־הַסֵּ֛פֶר אֶל־שָׁפָ֖ן וַיִּקְרָאֵֽהוּ׃ טוַיָּבֹ֞א שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּ֥שֶׁב אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָ֑ר וַיֹּ֗אמֶר הִתִּ֤יכוּ עֲבָדֶ֙יךָ֙ אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ הַנִּמְצָ֣א בַבַּ֔יִת וַֽיִּתְּנֻ֗הוּ עַל־יַד֙ עֹשֵׂ֣י הַמְּלָאכָ֔ה הַמֻּפְקָדִ֖ים בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃ יוַיַּגֵּ֞ד שָׁפָ֤ן הַסֹּפֵר֙ לַמֶּ֣לֶךְ לֵאמֹ֔ר סֵ֚פֶר נָ֣תַן לִ֔י חִלְקִיָּ֖ה הַכֹּהֵ֑ן וַיִּקְרָאֵ֥הוּ שָׁפָ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ יאוַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ הַמֶּ֔לֶךְ אֶת־דִּבְרֵ֖י סֵ֣פֶר הַתּוֹרָ֑ה וַיִּקְרַ֖ע אֶת־בְּגָדָֽיו׃ יבוַיְצַ֣ו הַמֶּ֡לֶךְ אֶת־חִלְקִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֡ן וְאֶת־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁ֠פָ֠ן וְאֶת־עַכְבּ֨וֹר בֶּן־מִיכָיָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שָׁפָ֣ן הַסֹּפֵ֗ר וְאֵ֛ת עֲשָׂיָ֥ה עֶֽבֶד־הַמֶּ֖לֶךְ לֵאמֹֽר׃ יגלְכוּ֩ דִרְשׁ֨וּ אֶת־יְהֹוָ֜ה בַּעֲדִ֣י וּבְעַד־הָעָ֗ם וּבְעַד֙ כׇּל־יְהוּדָ֔ה עַל־דִּבְרֵ֛י הַסֵּ֥פֶר הַנִּמְצָ֖א הַזֶּ֑ה כִּֽי־גְדוֹלָ֞ה חֲמַ֣ת יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁר־הִיא֙ נִצְּתָ֣ה בָ֔נוּ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־שָׁמְע֜וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ עַל־דִּבְרֵי֙ הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה לַעֲשׂ֖וֹת כְּכׇל־הַכָּת֥וּב עָלֵֽינוּ׃ ידוַיֵּ֣לֶךְ חִלְקִיָּ֣הוּ הַ֠כֹּהֵ֠ן וַאֲחִיקָ֨ם וְעַכְבּ֜וֹר וְשָׁפָ֣ן וַעֲשָׂיָ֗ה אֶל־חֻלְדָּ֨ה הַנְּבִיאָ֜ה אֵ֣שֶׁת ׀ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־תִּקְוָ֗ה בֶּן־חַרְחַס֙ שֹׁמֵ֣ר הַבְּגָדִ֔ים וְהִ֛יא יֹשֶׁ֥בֶת בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם בַּמִּשְׁנֶ֑ה וַֽיְדַבְּר֖וּ אֵלֶֽיהָ׃ טווַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִמְר֣וּ לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽי׃ טזכֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְעַל־יֹֽשְׁבָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר קָרָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ יזתַּ֣חַת ׀ אֲשֶׁ֣ר עֲזָב֗וּנִי וַֽיְקַטְּרוּ֙ לֵאלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְמַ֙עַן֙ הַכְעִיסֵ֔נִי בְּכֹ֖ל מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וְנִצְּתָ֧ה חֲמָתִ֛י בַּמָּק֥וֹם הַזֶּ֖ה וְלֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ יחוְאֶל־מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה הַשֹּׁלֵ֤חַ אֶתְכֶם֙ לִדְרֹ֣שׁ אֶת־יְהֹוָ֔ה כֹּ֥ה תֹאמְר֖וּ אֵלָ֑יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתָּ׃ יטיַ֠עַן רַךְ־לְבָ֨בְךָ֜ וַתִּכָּנַ֣ע ׀ מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֗ה בְּֽשׇׁמְעֲךָ֡ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֩רְתִּי֩ עַל־הַמָּק֨וֹם הַזֶּ֜ה וְעַל־יֹשְׁבָ֗יו לִֽהְי֤וֹת לְשַׁמָּה֙ וְלִקְלָלָ֔ה וַתִּקְרַע֙ אֶת־בְּגָדֶ֔יךָ וַתִּבְכֶּ֖ה לְפָנָ֑י וְגַ֧ם אָנֹכִ֛י שָׁמַ֖עְתִּי נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ כלָכֵן֩ הִנְנִ֨י אֹסִפְךָ֜ עַל־אֲבֹתֶ֗יךָ וְנֶאֱסַפְתָּ֣ אֶל־קִבְרֹתֶ֘יךָ֮ בְּשָׁלוֹם֒ וְלֹא־תִרְאֶ֣ינָה עֵינֶ֔יךָ בְּכֹל֙ הָרָעָ֔ה אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מֵבִ֖יא עַל־הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיָּשִׁ֥בוּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ דָּבָֽר׃

המלך יאשיהו מקריא את המגילה שהתגלתה לפני אנשיו.

למעשה ספר זה הוא, כפי שגילה המחקר עוד במאה ה-19 , הבסיס לספר דברים החותם

את קובץ התורה.

המלך יאשיהו, שעולה לשלטון כילד לאחר רצח אביו אמון, מקבל את דרישות הספר לקיים פולחן לאל רק במקום מרכזי אחד ,בעיר ירושלים ללא עירעור, ופותח ברפורמה עקובה מדם בירושלים, ולאחר מכן בממלכת ישראל לשעבר, שאליה הוא פולש והורס בה מקדשים.

אולם האם הספר שהתגלה הוא אמיתי, ספר קדמון שנשכח משום מה, והוסתר משום מה? או שמה זהו זיוף של מגליו הסופר שפן בן אצליהו והכהן חלקיהו שהוא אולי אביו של הנביא ירמיהו בן חלקיהו ?

רוב החוקרים חושבים כי הספר שכביכול “התגלה” במקדש היה זיוף שנוצר זמן קצר לפני הגילוי. זיוף מסוג שהיה מקובל במאוד במזרח הקדמון, בממלכות מצרים, אשור, בבל, וגם ביוון העתיקה, על מנת להצדיק רפורמות פולחניות וגם ממלכתיות חדשות. זאת בטענה כי כך היה מאז ומעולם עד לאחרונה כשהוכנסו שינויים שיש לתקנם מחדש, ובסך הכל מחזירים “עטרה ליושנה”.

המלך יאשיהו

.Josiah from Guillaume Rouillé's Promptuarii Iconum Insigniorum, 1553 ויקיפדיה

"מצד שני יש חוקרים שחושבים שהסיפור על גילוי הספר בבית המקדש הוא בעצמו זיוף מאוחר, וכי שום אירוע כזה לא התרחש, והסיפור הומצא במאה החמישית או הרביעית לפני הספירה, אולי בימי נחמיה, הפחה מטעם ממלכת פרס, על מנת להצדיק רפורמות דתיות שנקבעו רק אז.

לאמיתו של דבר אין שום הוכחה ארכיאולוגית ברורה שאכן התרחשה רפורמה מסוג זה בימי המלך יאשיהו, שנכון לעכשיו אין לנו אף עדות חוץ מקראית לעצם קיומו.

המלך יאשיהו על חלון ויטראז' בכנסיית נוטרדאם דה פמלה, אודנארדה , בלגיה .

אולם רוב החוקרים והארכיאולוגים חושבים שאכן הייתה רפורמה כזאת במאה השביעית לפני הספירה, שהתבססה על תקדימים שהתרחשו בממלכת אשור שהייתה אימפריה גדולה עד שנחרבה זמן קצר לפני האירועים. משום כך השימוש בנושא הברית בין האל והעם, שהוא העתק מדויק לאלמנט מרכזי בחוזים בין האשורים והממלכות הנשלטות על ידיהם.

שפן הסופר מקריא את המגילה האבודה שנמצאה למלך יאשיהו.

המלך יאשיהו וארון הברית

אני משער שהעלמותו המסתורית והמפורסמת של ארון הברית המקראי מוסברת בכך שהוא נשרף

ביחד עם חפצים פולחניים אחרים בימי יאשיהו כחפץ אלילי טמא.ולכן אין מה לחפש אותו בקצוות העולם או בתחתיות הר הבית. ארון הברית אינו קיים יותר.

ישנו איזכור אחד ברור של הארון במקרא, ממנו ברור שהארון עדיין היה קיים בימי המלך יאשיהו, נכדו של מנשה, האיש שהביא לרפורמה דתית מקיפה ביהודה ושכנראה בימיו נכתבו ספרי התנ"ך העיקריים בצורתם המוכרת לנו כיום. ספר דברי הימים מספר: "ויאמר ללוויים … תנו את־ארון־הקודש בבית אשר בנה שלמה בן־דויד מלך ישראל אין־לכם משא בכתף עתה עבדו את־יהוה אלוהיכם" (דברי הימים ב' ל"ה ג'). מפסוק זה ניתן להבין כי הארון לא היה כל הזמן בקודש הקודשים, אלא הלוויים היו נוהגים לשאת אותו על כתפיהם. האם יתכן שמה שסופר לנו עד כה לא היה מדוייק כלל וכלל, והיה רק השלכה לזמן עבר של מנהג מאוחר מאוד, שהחל להיות מיושם רק כתוצאה מרפורמה דתית?

לא מן הנמנע שרק בימי יאשיהו הוחלט שאיש לא יתקרב יותר לארון הקודש, שאליו החלו להתייחס בחשדנות גוברת והולכת.

חיזוק לטענה זאת אפשר למצוא במזמור בתהילים שהוא אחד האזכורים הבודדים של ארון הברית לאחר ימי שלמה: "נבואה למשכנותיו נשתחווה להדום רגליו: קומה יהוה למנוחתך אתה וארון עוזך: כוהניך ילבשו־צדק וחסידיך ירננו" (תהילים קל"ב ז'-ט'). זהו מזמור קשה לפירוש, אך יש החושבים כי מתואר בו טקס קבוע שהיה מקובל בימי בית ראשון, של מסע מסביב לירושלים עם הארון על כתפי הלוויים. יש חוקרים המאמינים שהיה זה טקס ראשי בדת הישראלית הקדומה, שבו נחגגה השנה חדשה בחג שאנו מכנים היום פסח, ובו נחגג בין השאר נצחונו של האל על כוחות התוהו כמו רהב ולוייתן. לפי תיאוריה זאת, רק בימי ישעיהו בוטל טקס זה וכל האזכורים לו צונזרו מהתנ"ך. ארון הברית, עם כוחותיו המיתולוגיים, נראה יותר ויותר כאלמנט מביך בעיני הרפורמיסטים של יאשיהו ובעיני הנביאים שתמכו בו – ובראשם הנביא ירמיהו, כפי שניתן ללמוד ממה שהוא ככל הנראה האיזכור המאוחר ביותר לארון הקודש בתנ"ך כולו. מנבואה זאת נראה שירמיהו (האיש שעליו כזכור סופר שגנז את ארון הברית) התייחס לאמיתו של דבר בזילזול רב לארון הברית, וקרא בפה מלא לגניזתו כחפץ שאין בו כל צורך – כפי שגנז לפניו המלך חזקיהו את נחש הנחושת וכפי שנגנזו כנראה האורים והתומים. האם יתכן שירמיהו יצג בפסוק זה חוגים חזקים שתמכו במלך יאשיהו, וראו בארון הברית חפץ מזיק לרפורמות, שיש להיפטר ממנו

שפן יאשיהו והמגילה האבודה.

יש לציין שבספר דברים, אותו הספר שמקורביו של המלך יאשיהו טענו שמצאו בבית המקדש, וששימש כבסיס לרפורמות שלהם, ארון הברית מוצג בצורה שונה מאוד משהוא מוצג בשאר המקרא. הוא אינו מוצג כחפץ הקדוש מכל, שבו שוכנת נוכחות האל, אלא רק ככלי חשוב בו נמצאים לוחות הברית. הדורות הבאים, התמהים על השוני בצורה בה הוצג ארון הברית, הסבירו כי מדובר בעצם בשני חפצים שונים, אבל באותה המידה אפשר לטעון שהיה כאן ניסיון נחוש להמעיט בחשיבותו ובערכו של הארון.

המלך ישעיהו מלך יאשיהו בחלון השורש של ג'סי בסנט מרטין בגרוסל ויקיפדיה.

בספר מלכים ב' יש פרק מפורט מאוד, שנכתב מן הסתם בידי עד ראיה, ובו מסופר כיצד השמידו המלך יאשיהו ונציגיו את כלי הפולחן הישנים בכל מקום אפשרי, בחגיגה של הרס. הושמדו כלי פולחן שנחשבו בידיהם למתועבים ולמזיקים, אף שלא נחשבו ככאלה עד אז. מהמסופר נראה כי יאשיהו לא היסס לבצע מעשים קיצוניים ביותר בעת ביצוע "הטיהור הגדול": בין השאר הוא פקד להוציא עצמות מתים מקבריהם כדי לטמא עימם מזבחות. הוא גם לא היסס להוציא כוהנים להורג: "ויזבח את כל־כוהני הבמות אשר־שם על־המזבחות וישרוף את־עצמות אדם עליהם" (מלכים ב' כ"ג כ').

אנשי המלך יאשיהו מסלקים כל חפץ שנחשב כעת לפגאני מבית המקדש. בהם היה ככל הנראה גם ארון הברית המפורסם שנשרף בשדה ביחד עם כל השאר.

יאשיהו ואנשיו, שלא היססו לבצע את המעשים הקיצוניים ביותר למען הפולחן החדש שהציעו, לא היו מהססים לפגוע מתוך אותה אמונה פנאטית גם בכלים הקדושים ביותר של הפולחן הישן. האם יתכן שחוגים אלה הם שהיו אחראים לגניזתו של ארון הברית, כחפץ שעשוי להזיק לפולחן החדש והטהור יותר שאותו יזמו? לאור פעולתם התקיפה כנגד כלים שונים של הפולחנים הישנים – שכללה תמיד השמדה של כלים אלה – סביר להניח שארון הברית לא היה יוצא דופן. נהפוך הוא: כלי שעליו היו סיפורים כה משונים, על אנשים כה רבים שמתו בעטיו מסיבות בלתי ברורות, לא יכול היה שלא להיראות בעיניהם ככלי אלילי מזיק ומסוכן, ומן הסתם גניזה בלבד לא הייתה מספיקה, שהרי החפץ עלול היה לשמור על השפעתו המסוכנת על העם גם ממקום גניזתו. היה צורך בפעולה דרסטית יותר נגד כלי הפולחן העתיק.

"ויצו המלך את־חלקיהו הכהן הגדול ואת־כוהני המשנה ואת־שומרי הסף להוציא מהיכל יהוה את כל־הכלים העשויים לבעל ולאשרה ולכל צבא השמים וישרפם מחוץ לירושלים בשדמות קדרון ונשא את־עפרם בית־אל." (מלכים ב' כ"ג ה').

לי נראה שנציגי המלך יאשיהו (ובהם אולי גם הסופר המקראי של ספר מלכים עצמו) טרחו והשמידו במסגרת "הטיהור הגדול" את מה שנראה בעיניהם כסמלים האליליים האולטימטיביים שטימאו את בית המקדש – ארון הברית ביחד עם פסלי הכרובים. האחרונים נראו ודאי מביכים במיוחד, שהרי "לא תעשה לך פסל וכל תמונה", והפסלים עד הוסיפו חטא על פשע בכך שהוצגו כמקיימים יחסי מין בקודש הקדשים. לעניות דעתי, זהו הפתרון הסביר ביותר לשאלת היעלמותו המסתורית של ארון הברית. לא המצרים, לא הבבלים וגם לא האתיופים היו האחראים להעלמו של החפץ הקדוש מכל: האחראים האמיתיים היו בכירי ממלכת יהודה, האנשים שהיו מקורבים לחוגי הכהונה והמלוכה ולחוגי האנשים שחיברו את ספרי התנ"ך.

הארון לא נלקח לבבל כשלל חשוב מבית המקדש, משום שסולק זה מכבר מבית המקדש כחפץ "אלילי" המהווה איום על דת ישראל הטהורה, ועמו פסלי הכרובים, כפי שסולק בעבר נחש הנחושת (שגם הוא כזכור נחשב לתוצר של משה רבנו). זו גם הסיבה שחפץ מקביל לו לא היה בבית שני (כפי שלא ניתן היה למצוא שם את נחש הנחושת את האורים והתומים ואת פסלי הכרובים). חוגי חז"ל היו ככל הנראה מודעים היטב לסיבה האמיתית להיעלמו של ארון הברית, ולפיכך גם הם מיעטו מאוד לעסוק בו.

נשאלת השאלה, אם זה מה שאכן קרה, מדוע לא פורסם הדבר במפורש בתנ"ך? והתשובה היא, שבגלל ההערצה הגדולה שרחש העם לארון הברית (שהייתה הרבה מעל ומעבר למה שרחשו לכלים אחרים, כמו נחש הנחושת, שגם השמדתם גררה התנגדות גדולה). חוגי הסופרים והכוהנים והנביאים שיזמו את סילוקו והשמדתו של הארון כלל לא טרחו לפרסם את דבר המעשה: הם העדיפו להשתיק את זכר ארון הברית, בתקווה שישכח. הם לא יכלו למחוק את זכרו של הארון לחלוטין מהתנ"ך, אולם לעניות דעתי הם עמלו בתיאורו ובסיפור המיתות המוזרות שלהם גרם, וחוסר השימושיות הכללי שלו לאחר ימי משה ויהושע, ליצור רושם של חפץ שנזקו גדול לאין ערוך מתועלתו. תהליך דומה בוצע עם נחש הנחושת, שגם הוא תואר כחפץ שהיה שימושי בימי משה אך לא לאחריו.

אך ארון הברית, לצערם הרב של כותבי התנ"ך וחוגיהם, לא נשכח. כל מיני ספקולציות הושמעו לאורך הדורות לגבי גורלו, והוא הפך לכלי מרכזי אצל עמים ששמעם בקושי הגיע ליהודה, כמו האתיופים. עד היום יש המקווים שבעתיד, לכשיבנה בית המקדש, יוחזר ארון הברית למקומו שם.

הנביא ירמיהו בן חלקיהו (הבן של הכוהן הגדול של יאשיהו ? אולי ) בכל אופן, לעולם לא היה מסכים לכך:

"והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאום־יהוה לא־יאמרו עוד ארון ברית־יהוה ולא יעלה על־לב ולא יזכרו־בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד." (ירמיהו ג' ט"ז).

יאשיהו הוצא לבסוף להורג בידי פרעה נכו המצרי ( שלגביו אין שום ספק שהתקיים היסטורית ) לאחר שיצא לפגוש אותו ולא כל כך ברור למה.

מה היה לפרעה כנגד המלך יאשיהו?

בספר דברי הימים מוסבר שזה היה בגלל שיאשיהו יצא נגד פרעה נכו לקרב.

אבל זה כלל לא נאמר בספר מלכים האמין יותר.

מות המלך יאשיהו.ציור מאת

 Francesco Conti

העליתי את ההשערה שלפרעה נכו נודע על הרפורמות של יאשיהו ביהודה ובראש

ובראשונה על סדר הפסח שהתבסס על סיפורי יציאת מצרים שנמתארים מאבק בפרעה המצרי והתייחס לכך בצדק גמור מבחינתו כתעמולה אנטי מצרית וכאיום על מצרים ועל פרעה.

וראו על כך במאמר שלי ב"יקום תרבות ".

המלך יאשיהו פרעה נכו וסדר פסח הראשון

האם שפן הסופר התקיים ?

האם באמת היה שפן הסופר וגם המלך יאשיהו ? או שהם המצאה של כותבים מאוחרים

יש על כך ויכוח.

אבל נראה שכן.

נמצאה חותמת של גמריהו בנו של שפן שאולי הוא גמריהו בן שפן הסופר המוזכר במקרא.

בשנת 1982 גילה פרופ' יגאל שילה בחפירות עיר דוד חדר ובו 51 בולות – טביעות חותם שהיו קשורות למסמכים שעלו באש ולא שרדו. החדר זכה לפיכך לכינוי בית הבולות. על אחת מהחותמות נמצא השם גמריהו בן שפן – פקיד בכיר בממשלת יהודה בסביבות שנת 600 לפסה"נ, ערב החורבן, הנזכר פעמים אחדות בספר ירמיהו והיה מתומכיו של הנביא.

שמו של גמריהו נזכר במקרא בהקשר לפעילות באזור בית המקדש ("בית ה'"): וַיְהִ֣י בַשָּׁנָ֣ה הַ֠חֲמִשִׁ֠ית לִיהוֹיָקִ֨ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֤הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֔י קָרְא֨וּ צ֜וֹם לִפְנֵ֧י יְהֹוָ֛ה כׇּל־הָעָ֖ם בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְכׇל־הָעָ֗ם הַבָּאִ֛ים מֵעָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ יוַיִּקְרָ֨א בָר֥וּךְ בַּסֵּ֛פֶר אֶת־דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָ֖הוּ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה בְּלִשְׁכַּ֡ת גְּמַרְיָ֩הוּ֩ בֶן־שָׁפָ֨ן הַסֹּפֵ֜ר בֶּחָצֵ֣ר הָעֶלְי֗וֹן פֶּ֣תַח שַׁ֤עַר בֵּית־יְהֹוָה֙ הֶחָדָ֔שׁ בְּאׇזְנֵ֖י כׇּל־הָעָֽם׃ יאוַ֠יִּשְׁמַ֠ע מִכָ֨יְהוּ בֶן־גְּמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן אֶת־כׇּל־דִּבְרֵ֥י יְהֹוָ֖ה מֵעַ֥ל הַסֵּֽפֶר׃ יבוַיֵּ֤רֶד בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־לִשְׁכַּ֣ת הַסֹּפֵ֔ר וְהִ֨נֵּה־שָׁ֔ם כׇּל־הַשָּׂרִ֖ים יוֹשְׁבִ֑ים אֱלִישָׁמָ֣ע הַסֹּפֵ֡ר וּדְלָיָ֣הוּ בֶן־שְׁ֠מַֽעְיָ֠הוּ וְאֶלְנָתָ֨ן בֶּן־עַכְבּ֜וֹר וּגְמַרְיָ֧הוּ בֶן־שָׁפָ֛ן וְצִדְקִיָּ֥הוּ בֶן־חֲנַנְיָ֖הוּ וְכׇל־הַשָּׂרִֽים׃)

ירמיהו לו

לגמריהו, שהיה סופרו של המלך יהויקים, היה תפקיד חשוב כשר בחצר המלוכה. חשוב להבין כי הכתב כאמצעי תקשורת לא היה נחלת הכלל, ולכן מעמד הסופר בימים אלו היה מכובד ומשמעותי.

הארכאולוגית אילת מזר גילתה בעיר דוד שבירושלים טביעות חותם של יהוכל בן שלמיהו, ושל גדליהו בן פשחור שרים שחיו בירושלים בתקופת חורבן בית ראשון (587 לפה"ס), ושמם נזכר בספר ירמיהו.

.ממצאים אלו הובילו את החופרים לזהות את המבנים שנמצאו במקום כחלק מקרית השלטון של העיר ירושלים בשלהי ימי בית המקדש הראשון.

חותם "גמריהו בן שפן "

:האם יכול להיות שמישהו כמו שפן הסופר כתב היסטוריה לאומית של ממלכות יהודה וישראל על סמך מקורות שונים שהשיג ,ספרי שופטים ושמואל שאותם ערך במקביל ? תיאורטית יכול להיות כי במאה השביעית לפני הספירה עשו דברים כאלו גם במקומות אחרים .ביוון במצרים באשור. זה לא היה דבר שאף אחד לא שמע עליו. לפי מיטב ידיעתנו על סמך מימצאים ארכיאולוגיים שונים של כתובות חותמות וגרפיטי במקומות שונים בתקופה הזאת הפצת הכתב והקריאה התפתחה יותר מאי פעם בעבר וגם יותר מאי פעם בעתיד עד המאה השנייה לפני הספירה והיה קהל גדול יחסית של יודעי ספר ואליטה שתתעניין בפרוייקט כזה.

מצד שני יש חוקרים שטוענים שכל זה עורבא פרח אין הוכחה לכך שהיסטוריה לאומית כזאת ניכתבה גם בימי שפן ויאשיהו במאה השביעית לפה"ס.הם טוענים שאם כבר אז היסטוריה כזאת נכתבה רק בימי גלות בבל במאה השישית לפה"ס .ואם אכן כך אז נשאלת השאלה מאיפה היו המקורות להיסטוריה כזאת בגלות בבל לאחר חורבן של ארצם.

קשה להאמין שבידי הכותבים בבבל היו את המקורות שיכלו להיות לאנשים במאה ה-7 לפה"ס שפועלים כשספריות וארכיונים עדיין קיימים.להמציא את הכל אכן קשה מאוד בבבל. ויש המאחרים וטוענים שהכל נוצר במאה החמישית -רביעית לפני הספירה בימי שלטון פרס בארץ ישראל.אני לא חושב כך כי החפירות הארכיאולוגיות מראות שידיעת הכתב אז הייתה נמוכה למדי והאליטה הקיימת הייתה מצומצמת בהרבה מזאת שבמאה השביעית לפה"ס .לדעתי מי שחי אז התבסס על מקורות קיימים. אכן מהמאה השביעית לפה"ס..הם הכניסו שינויים ותוספות אבל לא המציאו.

והנה רשימת ספרים וסיפורים וגם כמה ספרי מחקר על ימי יאשיהו המלך ושפן הסופר

שהופיעו בעברית וגם כמה בשפות אחרות.

ספר לילדים על המלך יאשיהו

רומנים וסיפורים על ימי המלך יאשיהו

כפי שתראו תקופת המלך יאשיהו לא עניינה במיוחד את הכותבים והיוצרים במשך הדורות.עם כבר הם התעניינו יותר בימי חורבן יהודה קצת לאחר מכן.

אבל זה משתנה מסוף המאה העשריםככלש החדרה ההבנה שייתכן שדווקא ימי מלך זה המרכזיים ליצירת התורה המוכרת לנו.

פרנץ ורפל ,( 1890-1945)    ירמיהו איש ענתות : שמעו דבר ה'   רומן היסטורי / במקור הופיע ב-

1937 עברית ברוך קרופניק   תל-אביב :   נ. טברסקי,   תש"ו 1946.

הפרקים הראשונים עוסקים בימי המלך יאשיהו.
‬

מנחם זלמן וולפובסקי )1893-1975)

   ירמיהו ובית הרכבים / ספר 1 בסדרת "לנתיבות עולם " על חיי ירמיהו הנביא  ספרית "שחרות"    [תל-אביב] :   עם עובד,   תש"ז 1947

ספר ב סדרה "מושל ונביא הוצאת עם עובד תש"ז

‬=

עיבוד של

מלך ביהודה :   מעובד על פי מקורות שונים /    תל-אביב :   יזרעאל,   (תרצ"ו 1937).

  א. יוחנן בן קרח — ב. העיר במצור — ג. אודים אחרונים

טרילוגיה שתיארה את חיי הנביא ירמיהו החל מימי יהויקים אך התעלמה מהתקופה המוקדמת בחייו.

עטיפת ספרי טרילוגיית "מלך ביהודה" של ולפובסקי

סיפור קומיקס בריטי על המלך יאשיהו מ-1983

December 1983  /  art by FRANK BOLLE

גירסה נוספת של הסיפור מאותו הצייר מ

1993

אלי שרייבר (חתולי)

השדה והמערה אשר בו (הוצאת זמורה ביתן, 1998)

הסיפור הראשון שבו יש לשפן הסופר ולפרויקט יצירת ההיסטוריה המקראית שלו תפקיד חשוב.

הקוצר מאת יונתן בן נחום

מטען 2005 מספר 9

סיפור על ירמיהו והנביאה חולדה.

Kingdoms » Kingdoms #1 – The Coming Storm

כתב

 Ben Avery

סדרת קומיקס ששני הגליונות הראשונים שלה מספרים על המלך יאשיהו ובנו יהואחז ומאבקם במצרים של פרעה נכו.הסיפורים מסופרים דרך עיניו של הנביא עידו.

הסדרה ממשיכה בחוברות 3 ואילך לימי גלות בבל ודניאל ושיבת ציון אבל זה כבר מחוץ לענינינו.

סיפור קומיקס בריטי מ-

2008

 art by ANTHONY CASTRILLO

רומן הראשון בטרילוגיה של אוהד אזרחי -פלא

קדשה ,הוצאת דופן 2016

מאמר על ספר זה

סיפור מתן תורה על פי אוהד אזרחי

 Robyn Langdon

Consuming Fire: The Story of Josiah, King of Judah

FRiesenPress (September 19, 2019)

יוסף עמרני

ירמיהו : סיפורו של נביא החורבן והגאולה 2022

Gerard Troise

King Josiah The Untold Story: Author's Republic 2023

סרטים ירמיהו

סרט טלויזיה מ-1998

המלך יאשיהו מופיע בסרט על חיי ירמיהו .

אבל לא ממש מופיע שם.

לעומת זאת מופיע שם גנרל שפן ( בגילומו של אוליבר ריד) אבל זהו אינו שפן הסופר.

זהו גנרל של המלך יהויקים.

המקדימון

הסרט המלא :

המלך יאשיהו עצמו הופיע לבסוף בקטע סאטירי של "

היהודים באים בעונה השלישית

"מנגל במקדש"

ספרי עיון על המלך יאשיהו

‫ אפרים  ירושלמי   מפעלות יאשיהו ודורו :   (מחקרים בתורה) /    תל-אביב :   דביר,   תרצ"ה-תרצ"ו.

‫ זמירין, שלום,( 1915-1948 )   יאשיהו ותקופתו /  עבודת סיום בחוג לתולדות עם ישראל, תקופת המקרא, מוגשת לב. מייזלר. 1947   ירושלים :   מוסד ביאליק,   תשי"ב 1951.

תקציר :

תולדות ימי מלכותו של יאשיהו מלך יהודה נגללו בספר זה ביריעה רחבה. שלום זמירין ז"ל בנה את סיפור מאורעות התקופה כפי תיאורם במקרא, ועל גבי המצע הגיאוגראפי ההיסטורי של המזרח הקדמון, שהעלה אותו מגנזי המקורות ההיסטוריים, הקבילם וצירפם זה לזה כדי תמונה בהירה של נסיבות הריפורמה המדינית והרוחנית שתיכן יאשיהו המלך. מחקר זה זיכה את מחברו בפרס קלוזנר של עיריית תל אביב , אבל לא זכה המחבר לראות את מחקרו זה יוצא לאור, כי נפל בקרב על מבואותיו של עמק הירדן . 

ריצ'רד אליוט פרידמן   מי כתב את התנ"ך

/ Who Wrote the Bible?, Harper San Francisco, 1987 (second edition 1997).

תרגום ועריכה שלמה אלולעפיה, דני רובינשטיין, הוצאת דביר, תל אביב תשנ״ה 1995
‬ספר פופולארי לציבור הרחב שבו הוסבר שמקורה של חלק מהתורה הוא בימי המלך יאשיהו.
‬

 Marvin A. Sweene

King Josiah of Judah : the lost messiah of Israel 2001

תקציר:

King Josiah of Judah is a figure of extraordinary importance for the history of Israel. Using synchronic and diachronic analyses of the Deuteronomistic History, Deuteronomy, and selected prophetic books, Marvin Sweeney reconstructs the ideological perspectives of King Josiah's program of religious and national restoration.

נדב נאמן העבר המכונן את ההווה: עיצובה של ההיסטוריוגרפיה המקראית בסוף ימי הבית הראשון ולאחר החורבן.בעריכת אלחנן ריינר, ישראל תא שמע, גדעון עפרת. · הוצאת  ארנה הס,2002

שראל פינקלשטיין וניל סילברמן :

   ראשית ישראל : ארכיאולוגיה, מקרא וזיכרון היסטורי /

 "The Bible Unearthed 2001

   תל-אביב :   אוניברסיטת תל-אביב,   תשס"ג 2003

The King and the cemeteries : toward a new understanding of Josiah's reform

Barrick, W. Boyd,

Leiden Netherlands : E.J. Brill; 2002

נדב נאמן :המלך כיוזם רפורמות פולחניות בממלכתו :יאשיהו ומלכים אחרים במזרח הקדום רושלים : האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשס"ז2007

Kavanagh, Preston

The Shaphan group : the fifteen authors who shaped the Hebrew Bible Eugene, Or : Cascade Books; c2011

Summary:A group of authors led by Shaphan, King Josiah's secretary, wrote some three hundred chapters of Scripture–one-third of the Hebrew Bible. For the first time ever, we can learn the names of those who composed Joshua, Isaiah, Psalms, Proverbs, Job, Songs, Daniel, and half the Minor Prophets. (Probabilities throughout the book strongly support these findings.) Moreover, those authors together constitute Dtr, the long-sought editors of Deuteronomy through Second Kings. One of the most important discoveries of The Shaphan Group is that Huldah the prophetess signed many chapters of Hebrew Scripture. Judged from her use of coded writing, Huldah was arguably the most accomplished writer among the group's fifteen authors. She was joined by the Priestly Source and Second Isaiah (both of whom are named), as well as others–unrecognized until now–who risked their lives to shape the Hebrew Bible. The Shaphan Group offers students of whatever age, not only a book full of discoveries, but also a new way to approach Holy Scripture.

Lauren A. S. Monroe

Josiah’s reform and the dynamics of defilement :Israelite rites of violence and the making of a biblical text/ Oxford : Oxford University Press, 2011.

Summary:Chapters 22 and 23 of 2 Kings tell the story of the religious reforms of the Judean King Josiah, who systematically destroyed the cult places and installations where his own people worshipped in order to purify Israelite religion and consolidate religious authority in the hands of the Jerusalem temple priests. Josiah's Reform and the Dynamics of Defilement is the first study to explicitly address the ritual dimensions of the text. Lauren A.S. Monroe argues that the use of cultic and ritual language in the account of the reform is key to understanding the history of the text's composition, and illuminates the essential, interrelated processes of textual growth and identity construction in ancient Israel.

By attending to the specific acts of defilement attributed to Josiah as they resonate within the larger framework of Israelite ritual, Monroe's work illuminates aspects of the text's language and fundamental interests that have their closest parallels in the priestly legal corpus known as the Holiness Code (Leviticus 17-26), as well as in other priestly texts that describe methods of eliminating contamination.

יגאל בן נון קיצור תולדות יהוה – האם היה פסל של יהוה בבית המקדש,רסלינג 2016

The last century in the history of Judah : the seventh century BCE in archaeological, historical, and biblical perspectives

C̆apek, Filip, 1971- editor.; Lipschits, Oded, editor.

Atlanta : SBL Press; 2019

Handy, Lowell K.,

Josiah : from improbable stories to inventive historiography

Bristol : Equinox Publishing Ltd; 2020

תקציר::This book considers the various ways in which the last major King of Judah has been presented in biblical texts and the subsequent cultures that have made use of the biblical narratives. It is posited that there is no reliable material that can be dated to the time of Josiah and that the literary constructions of Josiah's reign in Kings, Chronicles, and First Esdras already provided the inventive memory of a no longer recoverable monarch's life. Aspects of these narratives are considered as well as the history of Josiah in historiographical renditions of world history and in presenting his story in narrative artistic productions.

Feld, Edward

The Book of Revolutions : the battles of priests, prophets, and kings that birthed the Torah

Lincoln : University of Nebraska Press ; Philadelphia : Jewish Publication Society; 2022

Summary:

The Torah is truly the Book of Revolutions, born from a military coup (the Northern Israelite revolution), the aftermath of an assassination and regency (a Judean revolution), and a quiet but radical revolution effected by outsiders whose ideas proved persuasive (Babylonian exile). Emerging from each of these were three key legal codes—the Covenant Code (Exodus), the Deuteronomic Code (Deuteronomy), and the Holiness Code (Leviticus)—which in turn shaped the Bible, biblical Judaism, and Judaism today.

In dramatic historical accounts grounded in recent Bible scholarship, Edward Feld unveils the epic saga of ancient Israel as the visionary legacy of inspired authors in different times and places. Prophetic teaching and differing social realities shaped new understandings concretized in these law codes. Revolutionary biblical ideas often encountered great difficulties in their time before they triumphed. Eventually master editors wove the threads together, intentionally preserving competing narratives and law codes. Ultimately, the Torah is an emblem of pluralistic belief born of revolutionary moments that preserved spiritual realities that continue to speak powerfully to us today.

מאמר על הספר

משה גרנות ההונאה שקבעה את גורל העולם ,אוריון 2024

פרק מהספר :

מי כתב את ספר דברים ?

הרצאות על חיי ישעיהו

גירסה מורמונית מוסרטת של חיי המלך יאשיהו

חקירה ארכיאולוגית של זמנו של יאשיהו

ישראל פינקלשטיין על יאשיהו

הסיפור שלא סופר על יאשיהו

יגאל בן נון על גיעלוי ספר התורה בימי יאשעיהו

בסדרה זאת הופיעו כבר:

מאור כשדים ועד סדום ועמורה: אברהם אבינו ומקורביו בספרות ובקולנוע 

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

תמר אשת ער בקולנוע 

יוסף הצדיק כוכב קולנוע וטלויזיה 

בצאת ישראל ממצרים :משה רבנו ויציאת מצרים בספרות בקומיקס ובפיזמון העברי

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

בימי שמגר בן ענת ,בימי יעל : השופט שמגר בן ענת בספרות ובאמנות 

המתנקש הבודד :אהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

גדעון בן יואש הוא ירובעל השופט: גיבור ספרות אמנות קומיקס וקולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

שושלת בית עמרי -אחאב בספרות בתיאטרון ובקולנוע 

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

ההפיכה האמונית: המלך יהוא בספרות בקולנוע ובתיאטרון  

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

בר כוכבא גיבור ספרות וקומיקס