שובו של הדיקטטור הגדול

לפני כמה שבועות דנתי בבלוג זה בסרטה של השחקנית ההוליוודית הידועה בזמנה פולט גודראד על המלכה איזבל שבו גילמה רודנית סקסית ומרושעת.

אז הנה רשימה על הסרט המפורסם באמת של אותה השחקנית שבו היא מגלמת דמות הפוכה בתכלית "הדיקטטור הגדול" מ-1940 עם בעלה דאז צ'רלי צ'פלין.היא מופיעה שם בתור היהודיה הנרדפת חנה.

הדמות של חנה היהודיה העדינה היא ההפך המוחלט והאבסולוטי מהדמות שאותה תיצור גודראד לימים של איזבל המלכה.

זה די מזעזע לחשוב ששחקנית אחת גילמה את שתי הדמויות המנוגדות האלו.

כמובן שחקנים מעדיפים ובצדק לגלם דמויות שונות ומנוגדות כדי להראות את יכולותיהם כשחקנים.

"הדיקטוטור הגדול " הוא סרט שיש להודות שלצערנו נעשה עכשווי מחדש כאשר שוב "צצו רודנים כמו אלו המתוארים בסרט ברוסיה ובסין וגם במקומות אחרים.

צפו במקדימון הסרט

זוהי היצירה הידועה ביותר  של הוליווד עד  סוף שנות ה-50 והכמעט יחידה עד לסרט "יומנה של אנה פרנק "של ג'ורג' סטיבנס מ-1959  שעסקה בנושא השואה. יצירה שהיא יוצאת דופן במיוחד דווקא  מאחר שהיא סוג של קומדיה שחורה שנוצרה בידי הקומיקאי הגדול ביותר של זמנו צ'רלי צ'פלין והסרט "הדיקטטור הגדול"  אולי סרטו הגדול האחרון של צ'פלין.

ובמידה מסוימת היה זה מדהים במיוחד שדווקא הקומיקאי המפורסם מכולם יעסוק בנושא רציני ומפחיד כל כך של היטלר והנאציזם ויחסם ליהודים.

 אמנם היו היו שמועות ,לא נכונות , שהוא הכחיש אותם לגבי צ'פלין שהוא ממוצא יהודי (  וכך בארץ ישראל ששם שמועות אלו היו חזקות במיוחד  הוא הוזכר על מוצרים שונים כ"יהודי מפורסם ") .

אבל במשך השנים החלו  גם לשים לב יותר ויותר לדמיונו המוזר והבולט של צ'פלין עם פוליטיקאי גרמני בשם אדולף היטלר שנראה כמעט כמו כפיל של הדמות המפורסמת של צ'פלין "הנווד

".השניים אף נולדו בהבדל של ארבעה  ימים בין זה לזה.והושמעה טענה שהיטלר "גנב "  ובמודע את שפמו המפורסם מהנווד של צ'פלין שכמובן השתמש בו שנים לפני שהיטלר החייל  החל לעסוק בפוליטיקה.  

כחייל במלחמת העולם הראשונה היה להיטלר סוג שפם אחר לגמרי.

האם אכן כך היה ?

לא בלתי אפשרי אבל אין שום עדות לכך. אבל בהחלט יכול להיות שהיטלר אכן בחר בסוג השפם הזה כי ראה אותו בסרטים של צ'פלין..

ככל הנראה הדמיון המוזר הזה  בין השניים שצ'פלין נעשה מודע לו עוד לפני שנת 1933 (היטלר מן הסתם היה מודע לו מהרגע הראשון שהחל להשתמש באותו שפם)  גרם לצ'פלין את הרעיון לעסוק בסרט שעוסק בדיוק בכך בדמיון בין נווד, ספר  יהודי ובין דיקטאטור בעל שאיפות גדלות  בשם "הינקל .

צ'פלין החל לעבוד על הסרט עוד ב-1937 ארבע שנים לאחר שהיטלר עלה לשילטון אולי משום שהוא יותר מכל יוצר הוליודי  אחר חש קשר מזור לדיקטטור שדמה לו כל כך חיצונית.ושתי הדמויות הספר הרך והעדין והדיקטטור האלים בעל השאיפות המטורפות שניהם משקפים שני צדדים שונים באישיות שאותה גילם במשך כמה שנים של "צ'רלי" הנווד.

צ'פלין שיחק תפקיד דומה עוד ב-1918 בסרטו הקצר "נשק החטף!" שבו גילם חייל אמריקני המתחפש לקצין גרמני כדי להימלט משבי האויב במלחמת העולם הראשונה ושבה לבסוף בטעות את  הקיסר הגרמני.

צפו בסרט זה כאן

ב"הדיקטטור הגדול"  התפקיד שלו  היה אף משולש הספר היהודי הדיקטטור הגרמני והספר המתחפש לדיקטטור.

למעשה שתי התפקידים שאותם גילם צ'פלין היו אימפרסוניזציה מושלמת אחת של טרוף הגדלות והשנייה של הקרבן .

סיפור הסרט  היה לכאורה פשוט: ספר יהודי אומלל קרבן של מלחמת העולם הראשונה יוצא מבית החולים לאחר עשרות שנים שבהם איבד את זכרונו כתוצאה מהלם המלחמה הקודמת .בצאתו מביתה חולים הוא מוצא את עצמו בעולם חדש ומטורף של הדיקטטורה של מדינת "טומניה "( גרמניה כפי שהיה ברור לכל אם  כי בעת הסרטת הסרט צ'פלין לא יכול היה לנקוב בשם המפורש  של מדינה שארה"ב עוד לא הייתה ביחסי מלחמה עימה. )

הספר מתיידד עם היהודייה היפה חנה ( פולט גודראד אישתו של צ"פלין באותה התקופה )אך קלגסי הדיקטטור באים להרוס את אושרם. .רודפים אותם כפי שהם רודפים את שאר היהודים ושורפים את המספרה .הספר נאסר בעוון מתן מפלט לבורח  מן החזית .שניהם נשלחים למחנה ריכוז. חנה נמלטת למדינת "אוסטרליק" השכנה  .

לאחר מכן מראה לנו צ'פלין מה המתרחש "שם למעלה" אצל מנהיגי המדינה. הדיקטטור הינקל דן עם עוזרו ( המקביל לגבלס ) מזמין את נפוליאוני ( הלא הוא רודן איטליה הפשיסטי מוסוליני) לדון עימו על הפלישה שהוא מתכנן לאוסטרליק.

וכאן מציג צ'פלין בהומור מושחז את טירופם ושיגעון הגדלות של שני המנהיגים צ'פלין נותן כאן אימפרסיוניזצזיה מצויינת של היטלר על הפוזות האופייניות שלו ,אופן דיבור

אני תמה מה חשב גבלס כשצפה בסרט כפי שעשה ואולי יותר מפעם אחת ובקטע הזה.

ואם כבר מה חשב היטלר עצמו שעל פי עדות של פליט מגרמניה הנאצית צפה בסרט פעמיים לגמרי לבדו. ( בעותק שנשלח אליו ישירות בחוצפה רבה בידי צ'פלין עצמו ).

ובקטע אפקטיבי ביותר נותן חיקוי של אחד מנאומיו המטורפים של היטלר שניתן בשפה  בלתי מובנת כל שהיא, למעשה שפת ג'יבריש   על רקע תשואות ההמון המוסת  קטע שהוא מדהים ממש.  

בבירור צ'פלין צפה בנאומים רבים של היטלר ולמד אותם היטב.

לצד היטלר הקומי המבעית בסרט מופיעים דמויות נוספות שהן פרודיות על דמויות

אמיתיות מוסוליני גבלס וגרינג. צ'פלין מתאר בסרט את שיגעון הגדלות להיטלר המתבטא באחת הסצינות המפורסמות ביותר  של צ'פלין הקטע שבו רוקד הדיקטטור עם הגלובוס סצינה שביטאה אולי יותר מכל סצינה קולנועית אחרת את הפוליטיקה הבינלאומית בשנת 1940 שבה היו דיקטטורים ששאפו ופעלו להשיג שלטון עולמי.

צפו בקטע :

 בהמשך הסרט הספר וידידו נמלטים ממחנה הריכוז ( הדיקטטור הגדול היה אחד הסרטים הראשונים ואולי הראשון בכלל שעסקו בצורה כלשהי  בנושא זה) .הם נקלעים לסביבה שבה עורך הינקל מסע של צייד אווזים .הינקל הנחשב לספר  נאסר והספר נחשב בעיני השומרים למנהיג .הוא נאלץ לפלוש לאוסטרליק .  ונותן  ונאום בפני ההמונים המוסתים כמנצח .וכאן הוא נואם נאום של חזון שלום ונחמה שבו הוא קורה להמונים שלא יכנעו למשעבדיהם . בסיום הסרט אנו רואים את פניה של חנה שאליה  מופנה הנאום  הזוהרות למשמע דברי הדיקטטור.

הסרט עורר סערות פוליטיות אפילו לפני שהושלם .

הנאצים שחששו  ובצדק מהשפעתו של הסרט ניסו למנוע את השלמתו ואת הקרנתו . הציר הגרמני בלוס אנג'לס אף התבקש לעשות כמיטב יכולתו כדי למנוע את השלמת הסרט. הגרמנים  איימו להטיל חרם על כל הסרטים מתוצרת אמריקנית  ולאסור את יבואם לגרמניה וצ'פלין אף קיבל מיכתבי איום אישיים .

מאידך הוא  נתקל גם בהתנגדות של הבדלנים האמריקניים .אבל  הוא שימש עם פרוץ המלחמה ככלי חשוב של העלאת מורל במערב.

זה היה הסרט הראשון שהעז לטפל באמת בנאציזם אבל צ'פלין הודה מאוחר יותר שאם היה יודע על מחנות ההשמדה כשיצר אותו לא היה יוצר  יוצר את הסרט ובוודאי לא משתמש בהומור . ( ׂ כאשר הסרט הושלם ויצא לאקרנים היטלר כבר השתלט על צרפת ודמותו ושאיפות הגדלות שלה  כבר לא נראו כה מצחיקים.  .

"הדיקטטור הגדול" היה פיסגת הצלחתו של צ'פלין. הסרט אמנם נאסר להקרנה עד כניסתה של ארה"ב למלחמה אבל הוא גם גרף יותר כסף מכל סרטי צ'פלין עד אז. אולי משום שדיבר לרגשות האנשים .

הסרט יצא למסכים ב-1940 והיה הצלחה הגדולה ביותר  של  צ'פלין ומועמד לחמישה פרסי אוסקר. באנגליה שאז הייתה בשיאו של הבליץ הסרט התקבל באהדה רבה  ותרם רבות למורל שם.
אחת הסיבות שצ'פלין העז לעשות את הסרט כשעשה אותו היו דיעותיו השמאלניות הרדיקליות דיעות שהביאו אחר כך לגירושו מארה"ב וכך הוא העז לעשות דברים

שהממסד היהודי של הוליווד לא העז לעשות. כאשר צ'פלין עבד על הסרט שאר הוליוד לא העזה לעשות דבר כנגד הנאצים במיוחד כאשר סקרים הראו ש96 אחוז מתושבי ארה"ב בהתנגדו לכניסה למלחמה

מאידך כמה מהמבקרים הרגישו שהסרט הגזים  ופגע במטרתו שלו בהציגו את היטלר כליצן ומוקיון ותו לא. .

במידה רבה מה שהתרחש לאחר הקרנת הסרט ב-1940 במחנות ההשמדה הופך את vסרט אנכרוניסטי .אולם  אין להאשים בכך את צ'פלין שככלות הכל תיאר את החיים בגרמניה כפי שהיו בתקופה שבה יצר את הסרט/ והחיים בגטו היהודי תוארו בריאליזם רב לגבי שנת 1940 .  .

מעניין שצ'פלין שהעדיף עד אז את השתיקה בסרטיו בחר בדיקטטור הנאצי כאובייקט לסאטירה בגלל המילוליות הנבחנית שלו וככל הנראה צ'פלין ישב רבות מול סרטים של

היטלר מדבר  ובמיוחד הסרטים של הבמאית לני ריפנשטאל  שאותם חיקה בפרודיה אולטימטיבית.

היום זה אולי נראה  מוזר שהיטלר הדיקטטור הנורא והרצחני ששום דבר בו כבר לא נראה מצחיק לאחר שרצח שישה מיליון יהודים  הותקף על ידי הומור ויש בכך  אף משום שבירת טאבו. אבל הטאבו הזה עוד לא היה קיים ב-1940 כאשר פשעיו הנוראים באמת של היטלר עוד לא היו ידועים ( ואת חלקם עוד לא התחיל לבצע ). הייתה  זאת תקיעת סיכה אפקטיבית ביותר בפרצופו של הפיהרר וקריאה לסובלנות לעם היהודי ומבחינה זאת זהו הסרט האפקטיבי יותר שנעשה על השואה ועל הנאצים ודווקא בידי לא יהודי.ואם יש הומור בסרט ויש הוא לעולם לא על חשבונם של היהודים רק על חשבונם של הנאצים. צ'פלין היה היחיד בהוליווד שהעז להתמקד בספלם שהיהודים בגרמניה הנאצית בצורה ישירה ובוטה ובכך הראה אומץ לב אישי עצום שהמוגולים היהודיים של הוליווד לא הראו.

 אמנם השימוש בהומור שחור כלפי הנאצים לא היה רק של צ'פלין.אנחנו מוצאים אותו גם בסרט של ארנסט לוביץ 'להיות או לא להיות"  ( 1941)  אבל סרט זה לא עסק כלל ביהודים  אלא במאבקם של הפולנים בנאצים .  .

 במידה מסויימת הגישה הזאת היא הגישה של סרטו של מל ברוקס "המפיקים" שגם בה מוצג היטלר כליצן במחזמר. הסרט הפך מאז למחזמר מצליח בעצמו והוא שם לחוכה ולאיטלולה את כל היחס הרברנטי לשואה שהשתלט על הקולנוע העולמי  ובכך למעשה חוזר לגישת סרטו של צ'פלין.ברוקס  היהודי גם הפיק גירסה חדשה של "להיות או לא להיות " ובכך הראה שגם יהודים יכולים לקחת את השואה בהומור ( שחור משחור ) .

בכל אופן  לאחר "הדיקטטור הגדל " חלפו שנים רבות ביחס עד שהוליווד העזה לעסוק שוב בשואה.

צפו בסרט תיעודי על "הדיקטטור הגדול"