לציון מאמר אקדמאי שלי עם דניאל גלילי על הבלש דוד תדהר כבונה חופשי וכהיסטוריון של הבניה החופשית בארץ ישראל שהופיע באנגלית ,הנה הגירסה העברית של מאמר זה.

ציור של הבלש דוד תדהר מאת אורי פינק.מהספר "הגולם" מאת אלי אשד ואורי פינק, 2003
דוד תדהר הבלש העברי הראשון ובונה חופשי
מאת אלי אשד
הופיע במקור בגרסה שונה בספר "מטרזן ועד זבנג "
דוד תדהר היה הבלש הפרטי העברי הראשון ובנוסף לכך היה גם הסלבריטאי העברי הראשון הודות לסדרת חוברות בלשיות דמיוניות שנכתבו סביב דמותו .וחוץ מזה הוא היה גם ביוגרף ויצר אנציקלופדיה שלמה שתיעדה אלפי אנשים שבלעדיה היו נשכחים לחלוטין . בזמן האחרון ניכרת התעניינות מחודשת בדמותו כמו גם במיתוס שנוצר סביבו .
"מה יש !" שאל המפקד בעצבנות את הנכנס בהפסיקו לעיין בפרוטוקולים שברר עם הקצין .
"אני תדהר"-ענה הנכנס .
המפקד והקצין קפצו ממקומותיהם כנשוכי נחש ומיהרו לקראת הנכנס.
שלום לךֱ ! שלום רב! " קרא המפקד בהושיטו לקראת תדהר את זרועותיו"
( הצלבים הכחולים : מעלילות מבריחי החשיש מאת שלמה נ. גלפר, 1932)
הבלש מתל אביב

דוד תדהר,בלש פרטי. (גלויה משנות השלושים ).
הספרות הבלשית המקורית ( והספרות הלא קנונית העברית בארץ ישראל בכלל ) החלו בעברית בראשית שנות השלושים והיא התמקדה בדמותו של אדם אמיתי הבלש הפרטי העברי הראשון מזה 2000 שנה ,דוד תדהר .
עד כמה שידוע הראשון שכתב סיפורי בלשים מקוריים בשפה העברית היה העיתונאי שלמה בן ישראל. לבן ישראל היה ניסיון רב בכתיבה של ספרות פופולארית בלשון הידית והיה המזכיר של הסופר אביגדור המאירי שנודע בחיבתו לספרות לא קנונית .
על דעתו של בן ישראל עלה על סמך ידיעתו את השוק הספרות ביידיש שכתב לו ושם ספורי הבלש היו פופולאריים שיכול להיות שוק גם בשפה העברית לסדרה של סיפורי בלשים. ואז עלה בדעתו רעיון עוד יותר מדהים לקחת דמות מהחיים האמיתיים שתשמש כבלש בסדרה שלו. זה היה רעיון מקורי למדי אם כי היו לו כבר תקדימים . בארה"ב יצאו לאור בסוף המאה ה19 סיפורים בחוברות בפרוטה מסביב לבלש האמיתי פינקרטון ואנשי חוק (ופושעים ) מהמערב הפרוע כמו איש המערב הידוע "בופאלו ביל " שהיה חייב את כל פרסומו לסיפורים הדמיוניים שנכתבו עליו בידי סופר בשם נד בונטלין . אך מחוץ לארה"ב הייתה זאת תופעה נדירה. בן ישראל חשב ליצור אותה כאן בארץ ישראל ובראש ובראשונה כדי להראות את הגבורה של היהודי מהישוב החדש.
הראשון שחשב עליו היה הרפתקן ידוע ירמיהו הלפרין מראשי ארגון בת"ר שהיה דמות נערצת בחוגי הנוער הארץ הישראלי בגלל אומץ ליבו, אך משום מה זה סירב הוא היה צנוע מידי בשביל רעיונות כאלה ..

דוד תדהר עם שלמה בן ישראל (צילום משנות החמישים )
האדם השני שבן ישראל חשב עליו היה דוד תדהר.
השוטר והבלש

דוד תדהר היה דברים רבים במהלך חייו הסוערים.
בצעירותו הוא היה אחד הכדורגלנים הראשונים של היישוב וממיסדי קבוצת הכדורגל "מכבי תל אביב " והיסטוריון של אירגון "מכבי " בספורט ובין השאר התמודד במשחק כדורגל כנגד קבוצת קצינים תורכיים ש בראשה עמד לא אחר מאשר מוסטפה כאמל לעתיד "אתתורק" מייסדה ושליטה של תורכיה המודרנית .
.תדהר עבד במשך כמה שנים במשטרת פלסטינה והייתה לו הצלחה רבה בלכידת פושעים. הא אף כתב ספר על "פושעים וחטאים בארץ ישראל" בשנות העשרים שתיאר פרשיות שונות מעלילותיו כנגד עולם הפשע הארץ ישראלי.

ספר זה היה ראשון מסוגו בארץ בתארו את העולם התחתון על סוגיו השונים בארץ. בין
השאר תיאר שם את העדות השונות של יושבי הארץ ו"דרג" את נטייתם הכללית לפשע ( מה שהיה נחשב היום ובהחלט לא פוליטיקלי קורקט ) למרות זאת ואולי בגלל זאת הספר זכה להצלחה רבה ותורגם גם לאנגלית ואפילו לערביתץ


. ב-1926 פתח תדהר שעזב את המשטרה הבריטית ( שאיתה הסתכסך כנראה מסיבות שונות ) את משרד החקירות פרטי הראשון מסוגו בישוב.

ומלבד זאת היה מעורב מאוד בענייני הישוב והיה בין הפעילים בהקמת ארגון הספורט
"מכבי " שמטרתו היה ליצור יהודי חדש וספורטיבי. . השוטר והבלש הפרטי העברי הראשון היה מעורב עד מעל צווארו במרבית האירועים והשערוריות שהסעירו את היישוב היהודי בין שנות העשרים ,ובמרבית בפעולות החשאיות של הישוב כמעין סוכן חשאי עברי ראשון .
בין השאר סיפר שכשהיה שוטר סייע בהסתרת מבצעי רצח הפעיל החרדי דה האן והצהיר שאם היו דורשים ממנו לחסל את דה האן היה מבצע זאת ללא חוכמות .
לאחר מכן היה תדהר מעורב בפרשיות ידועות נוספות כמו פרשת רצח ארלוזורוב ב-1933 .אנשי המפלגה הרוויזיוניסטית שאנשיהם הואשמו ברצח ביקשו מימנו לחקור אותה עבורם אולם לדבריו הוא קיבל "רמז " מהמישטרה הבריטית לשמור מרחק מכל העניין .
פרשה נוספת שבה היה מעורב היה פרשת רצח המהנדס צוואנגר בידי יהודי בשם שינצהויט ,פרשיה שבה היו מעורביים כנראה השירותים החשאיים של גרמניה הנאצית ( פרשיה שתוארה בצורה בדיונית בספר של אהרון אמירתחת השם "מיכאלה נדיבי " בשם "הרודפים ".) . ואלו רק פרשיות מועטות מתוך רבות
תדהר היה האדם שהתאים בצורה מושלמת לצרכיו של בן ישראל ביצירת דמות של "גיבור " חדש. הוא היה אדם שהיה ידוע באומץ ליבו ובפעולותיו כשוטר ובלש במשטרה הבריטית. הוא היה הדוגמה ל"יהודי הארץ ישראלי" החדש . זה היה אדם שאותו יכול היה להציג ללא מאמץ דמיוני רב כבלש שאין שני לו גיבור סדרה. והוא היה האדם שיכל לתת עם שמו לגיטימציה לסיפורים כנגד הביקורת העוינת שידע שתבוא .
תדהר שהבין שסדרה כזאת תיתן לו פרסומת חינם גדולה הסכים מיד ( וקשה לחשוב על אנשים רבים מלבד הלפרין שהיו מסרבים להצעה להפוך אותם ל"אגדה חיה" ) והוא אכן צדק. הסיפורים שאותם כתב והוציא בן ישראל ב"סדרת הבלש" כחוברות בנות 32 עמודים שעליהן התנוססה בגאון תמונתו של תדהר זכו להצלחה גדולה ונמכרו במאות טפסים במחיר זול ביותר בחמישה פרוטות (כמחירן של מנת גלידה וכוס סודה או חצי מנה פלאפל ) מה שאמר שהחוברות היו גם היו בהישג ידם של ילדים .

\החוברת הראשונה בסדרה "הרצח המסתורי " נמכרה ב-400 עותקים. החוברת השנייה
"בצפורני מפלצות האדם " נמכרה כבר ב-1000 עותקים , והחוברת הרביעית "נקמת המהרג'ה" נמכרה כבר ב-4000 עותקים ! ( וסביר להניח שהשמות ה"דרמטיים" תרמו רבות להצלחה ). כמה מהחוברות הראשונות אף יצאו בשתי מהדורות , כה גדול היה הביקוש. … בן ישראל כתב את הרוב המוחלט של הסיפורים תחת שמות בדויים שונים כמו "א. בן שבע " "ב. חבקוק" "א. השונמי " ועוד ועוד כשהוא נעזר מידי פעם בכותבים אחרים כמו העיתונאי הידוע אורי קיסרי .
זה כתב סיפור בשם "המלתחה המסתורית בתערוכת 1928 " , ושאיתו הסתכסך בן ישראל מאחר שזה כתב סיפור בשני חוברות בשם "הפנס האדום " על נערה שהפכה לזונה, סיפור שבן ישראל הפוריטני לא רצה בתחילה לפרסמו. כותב נוסף היה מחבר ספרי הלימוד לעתיד מנשה דובשני שכתב סיפורים כמו "תער הדמים "והמוות המעופף . אך בדרך כלל התקשה בן ישראל למצוא אנשים שיכתבו בלשים בהתאם לדרישותיו הצנועות אם כי הזמין את הקהל לשלוח לו סיפורי בלשים והוא קיבל כתבי יד רבים. . .
תדהר הופיע בסיפורים אלה כבלש כל יכול שביחד עם עוזריו סעדיה התימני וירמיהו ( הבלש האמיתי דוד אלמוג ששימש בעת היותו נער כעוזרו של תדהר) פותר תעלומות שונות שנציגי משטרת המנדט עומדים חסרי אונים לעומתם. שם בערים של תל אבי בחיפה תדבר נאבק כנגד פושעים אכזריים כמו "הערפד" שהיגיעו לארץ מבירות הפשע של לונדון ופריז וניהל מרדפים אחרי אוצרות זהב וצוואות מסתוריות . והכל כאן בארץ ישראל המנדטורית בערים של תל אביב וחיפה ברחובות שהיו מוכרים היטב לקוראים כמו אבן גבירול וחוף תל אביב כמו גם מקומות אקזוטיים יותר כמו הרים נידחים בסביבות שכם, מערות ליד ים המלח ( אבל לא, תדהר לא גילה שם את המגילות הגנוזות…). שם התמודד תדהר עם אויביו המפלצתיים .
הנבל מקורפו

כמו לכל בלש גדול בספרות גם לתדהר היה את "הארכי אויב " הגדול שלו. במקרה שלו היה זה "התליין מקורפו" פושע ורוצח ערמומי במיוחד, יהודי שהתנצר בשם יעקב פרזל. הלה היגיע לארץ ישראל ושם פתח במסע שוד ורציחות עד שגבר עליו תדהר ובמאבק שנמשך לאורך שתי חוברות שלמות , והעביר אותו לידי המשטרה הבריטית.
אך לא זה היה סוף הסיפור. בן ישראל פירסם סיפור נוסף בשם "התליין מקורפו חי!" שבו מסתבר שפרזל שנחשב למת לאחר שהספינה שהעבירה אותו לביתה סוהר טבעה הצליח להינצל ומגיע לשיקגו שם הוא הופך לגנגסטר בכיר בשירות אל קפונה ושוב נאלץ תדהר להיאבק בו והפעם מביא אותו אל הכיסא החשמלי.. פרזל בסיפור מת לאחר שסירב לקבל קבורה כיהודי מאחר ש"זיהם את שם היהדות" בפשעיו.
אבל אפילו זה לא היה סופו של הפושע. הדמות של התליין מקורפו הייתה כה פופולארית כנראה אצל הקוראים עד שסדרה מתחרה "ספריית הכרך" של דויד קרסיק ואליעזר כרמי פירסמה סיפור שונה על חייו ומותו בשם "סופו של התליין מקורפו" מאת "עזר כרמיאלי ( אליעזר כרמי ) בו גילו הקוראים הנדהמים שלאמיתו של דבר מת פרזל לאחר קרב יריות עם שוטרים בשיקאגו. זוהי דוגמה נדירה ביותר של דמות פושע שהפכה להיות "פופולארית" כמעט כמו דמות הבלש עד שהופיעו עליה סיפורים בהוצאות שונות . . . .

התליין מקורפו כפי שצוייר בידי אורי פינק בספר "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי ".
הכתיבה של סיפורי ספריית הבלש הייתה סטנדרטית ביותר. : כמעט בכל חוברת הופיעו קטעים סטנדרטיים כמו :" הבלש (תדהר) ישב בכורסתו מילא מקטרתו טבק והתעטף בענני עשן כבדים… " או :" תדהר התכופף ,בתנועה מהירה הרים מעל לשטיח חפת קטן ומבריק ויכניסהו בחשאי לכיסו ( מתחת לעיני המשטרה כמובן )" . בסוף הפרק האחרון תמיד התברר שהחפץ הנ"ל לא היה אלא כפתור ממעילו של הפושע או משהו דומה שהוליך את תדהר אל פתרון התעלומה.

עטיפת חוברת בכיכובו של דוד תדהר
למעשה העלילות נלקחו כמעט תמיד מסיפורים תוצרת חו"ל ועובדו לצרכי המקום .
הקוראים קראו זאת בהתפעלות תדהר הפך בעינהם למעין ענק שאין דבר שנבצר מימנו אדם הגדול מהחיים . והשמות הביזאריים של הסיפורים כמו "חיידקי פרופסור קוך " שנכתב למטרה חינוכית להזכיר מלאת מאה שנים למציאת התרופה לשחפת בידי קוף) ו"סוד קרני המוות " ו"פצצות בהר הכרמל" ו"מזבח הדמים" ו"המת החי" ו"בית החרושת למתים" ו"אדם בלי ראש " ו"מכונית הגיהנום" ו"ערפד ה אימים " ו"נקמת הערפד" ו,"האדם הכחול ( מסתרי מכשף הירקון ") בהחלט תרמו לכך.

והחוברות בהחלט הישגו את מטרתן . הם הפכו לחומר קריאה פופולארי ביותר. ל"מגפה " כלל ארצית. נערים ומבוגרים הקדישו כל רגע פנוי כדי לעקוב במסירות אחרי הרפתקאותיו החדשות של תדהר . במקרים רבים הפסיקו תלמידים לקרוא כל ספרות אחרת ואף קראו בשעת הלימודים מתחת לשולחן. המורים החרימו כל חוברת כזאת שהתגלתה. לפעמים על מנת לקרוא אותן בעצמם בביתם. לא היה כמעט ילד בארץ ישראל של התקופה שבביתו לא הייתה ערימה של החוברות הדקות ולרוב בקרן זווית נסתרת מחשש ל"עין הרע " ולהחרמתן בידי ההורים הנזעמים . כמו כן התפתח סחר ער של החלפות של חוברות עם חברים וכך ילדים קראו בממוצע חמישה חוברות כאלה לשבוע .
כתוצאה בלתי נמנע היה שמבקרים נזעמים בהתקפה בכתבי עת ספרותיים כמו "מאזניים" כנגד החוברות הפופולאריות האלה והגדירו אותם כ"ככדורי הקאה מעוררי בחילה " או "כדורי רעל ".

אך קמו להם גם מגינים כמו אביגדור המאירי שטען שסיפורי הבלשים יכולים לשמש
לחינוך הציבור לערנות ולשמירה על הביטחון מפני האלימות האויב הערבי עם הכישורים הבלשיים שהיא מעבירה לקוראים.
תדהר עצמו יצא גם הוא להגן על הסיפורים על עלילותיו מפני חמת המבקרים בין השאר הוא הזכיר שורה של אישים ידועים שאהבו לקרוא סיפורי בלשים כמו ז'בוטינסקי חיים ויצמן ואפילו המשורר הלאומי ביאליק. והוא שם דגש על החשיבות של החוברות בלמדן את הקורא את תורת ההגנה העצמית . "כשיתחנכו הילדים להיות יהודים טובים ובלשים בריאים יביאו תועלת לארץ …בתורת הבלשות לומדים את ההגנה העצמית לכל מקרה את
תורת הגבורה ,התמצאות בימי מבוכה ואפס עצות " קבע תדהר. לחוברות של "סדרת הבלש " צורפו לא פעם חידות בלשיות שמתפקידן היה לחדד את חושם הבלשי של הקורא ולהעניק לו כפי שכתב בן ישראל " חינוך בלשי המפתח בלב האזרח את חוש הבלשות וכישרון החקירה הפלילית ואת חוש האחריות הציבורית ". בהנמקות אלו השתמשו גם שאר ספריות הבלשים הרבות שקמו בשנות השלושים כחיקוי לספריית הבלש המקורית של בן ישראל ותדהר.
לעניות דעתי חוברות בזויות אלו של שלמה בן ישראל על דוד תדהר מ-1931 הן הן ההתחלה של הספרות הישראלית "האמיתית ".אלו היו הסיפורים הראשונים שעסקו באופן רציף ובלתי מתנצל בישוב העברי בתל אביב וחוצה לה ותיארו את אנשי הישוב כגיבורים ארץ ישראליים שאינם קשורים בכל אבריהם למקום מוצאם בתפוצות .
בסופו של דבר "עזב " תדהר את הסדרה בסוף 1931 . הוא סיפר מאוחר יותר שנמאס לו ממאות הנערים והנערות שבאו למשרדו רק כדי לראות את "שרלוק הולמס הישראלי " כמו גם המבוגרים שהפריעו לשגרת חייו מאותה הסיבה,כאשר הוא היה הולך ברחוב אנשים היו מצביעים עליו בהערצה או עוקבים אחריו בעיניים מוקסמות ,אחריו אחרי הבלש המפורסם והגיבור הענק מהחוברות . נמאס לו להיות "מוצג " או מה שאנו היינו קוראים היום "סלבריטי " תופעה שלא הייתה ידועה אז בישוב ותדהר היה (ביחד עם המשורר הלאומי ביאליק ) הדוגמה הראשונה שלה. . ניתן גם לתמוה עד כמה השפיע על תדהר ההבדל בין המציאות הפרוזאית והלא תמיד מצליחה, שבה חי מציאות שבה הוא היה מסוכסך עם המשטרה הבריטית שעליה כתב מאמרי ביקורת שונים ובין החוברות שבהן הוצג כגיבור כל יכול הנלחם בפושעים בינלאומיים בשיתוף פעולה מלא עם המשטרה . יתכן שההבדל היה כזה שהוא לבסוף כבר לא יכול לסבול אותו.הוא המשיך לעבוד כבלש פרטי ובו זמנית מילא משימות חשאיות עבור הישוב.
בשלב מסוים הוא שכר כעוזר נער צעיר בשם אורי אבנרי. והנ"ל לעתיד עיתונאי חוקר עורך "העולם הזה" למד רבות על ענייני חקירות ובילוש מעבודתו עם תדהר ולמד כמה וכמה דברים במקביל על יכולת התקשורת (_ במקרה זה חוברות בלשיות ) להפוך אדם ל"סלבריטאי "נערץ ויישם את הלקחים האלו לעתיד במגזין שלו שבו יצר את הסלבריטאיות כתופעה המונית בישראל.

החוברת הראשונה בסדרת "הבלש אלמוג "
את מקומו של תדהר כגיבור הסיפורים תפס עוזרו לשעבר דוד אלמוג . בחוברות הראשונות אלמוג הוצג כ"ירמיהו " עוזרו הלא כל כך חכם של הבלש הדגול תדהר. כעת הוא הוצג כבלש הכל יכול כשלצידו עוזרו לשעבר של תדהר סעדיה התימני וגם …ירמיהו . הוא הוצג כדמות פעילה ופעלתנית יותר מתדהר ובן השאר היה לו את הכבוד "למות " כמה פעמים במהלך הסדרה כולל בסיפור בשם "מותו של הבלש אלמוג ". כמובן המוות היה בשביל להטעות הפושעים ומרגלים שונים שהיו אמורים לנשום לרווחה ולאבד את זהירותם כאשר חשבו שאלמוג הגדול שוב אינו בעקבותיהם. . אלמוג האמיתי המשיך כמובן לחיות.

חוברת בסדרת "הבלש אלמוג"
אך משום מה אלמוג התגלה כדמות פופולארית הרבה פחות מתדהר, אולי לאלמוג
המקורי לא הייתה את עוצמת האישיות שהייתה לתדהר האיש שהיה פעיל מאוד בענייני ישוב שונים וזה הפריע להצלחת הסדרה. .

.הבלשים דוד תדהר ודוד אלמוג על רקע תמונות חוברות המבוססות עליהם .
בכל הסיפורים האלה לא הופיעה ארץ ישראל הקרתנית של הקיבוץ והמושב והערים
הפרובינציאליות כפי שהיכירו אותה הקוראים אלא כארץ שבה שורצים בהמוניהם מדענים מטורפים שחקנים ידועי שם מהוליווד מרגלים קומוניסטים גנגסטרים מארה"ב ארכיאולוגים רדופי קללה סוחרי נשים פליטים מכל פינה בעולם ועוד ועוד. העולם התחתון הארץ ישראלי הוצג שם כמי שקשור קשר אמיץ לבירות פשע בארה"ב ובאירופה וכלל לא רק את תל אביב וחיפה אלא גם את אלכסנדריה דמשק ובירות . הבלש העברי קיים בסיפורים אלה קשרים הדוקים עם משטרת המנדט שנעזרה בו ללא הרף בהכירה בכישוריו העליונים במאבק כנגד עולם הפשע הכנופיות הערביות והמרגלים הקומוניסטיים שכולם מנסים לערער את הסדר של המנדט.

סיפור ביידיש על דוד תדהר
בסוף שנות השלושים עבר בן ישראל לארה"ב והחל לפרסם שם במגזין הידוע "פארבארטס" סיפורים חדשים על הרפתקאות תדהר ואלמוג ביידיש עבור קהל נלהב לא פחות מזה שבארץ ישראל. אלא שהפעם לא היו אלה סיפורים קצרים כמו בחוברות אלא רומאנים בלשיים באורך מלא. . לפחות שמונה חוברות יצאו על עלילות תדהר ביידיש ,כשהן נושאות את תמונתו .

בעברית הופיעו תדהר ואלמוג עוד פעם אחת ביחד בספר באורך מלא שפירסם בן ישראל בשנות הארבעים בשם "הבית הארור " שבו אלמוג ביחד עם שלושת עוזריו סעדיה התימני , ירמיהו ( שבסיפורים המקוריים הראשונים היה הוא עצמו …) שותפו סנדר , וכלב זאב בשם "גבור " חוקרים תעלומה מסובכת במיוחד של העלמו אישה ושל בית שנראה כרדוף שדים .תעלומה שאותה פותר לבסוף תדהר דווקא שמופיע משום מקום
בעמודים האחרונים לאחר שלא הוזכר כלל במהלך הספר .הייתה זאת הפעם הראשונה (והאחרונה ) ששני הבלשים הוצגו כמשתפים פעולה (לפחות בשפה העברית ).ש. בן ישראל סיפר שכאשר החל תדהר לעסוק בהוצאת האנציקלופדיה לתולדות הישוב ביקש מבן ישראל לחדול להשתמש בשמו בכלל בסיפוריו ובן ישראל הסכים ותיאר כיצד מחליט תדהר הבלש הדגול להפסיק

"גד מגן" סדרת חיקוי לסדרות על הבלשים תדהר ואלמוג מאמצע שנות הארבעים.
אבל .. עם קום המדינה דומה היה שהבלש העברי סיים את תפקידו וסיפורים עליו הפסיקו להופיע למשך שנים רבות , למה קשה לאמר : אולי הציבור התעניין כעת יותר בהרפתקאותיו של הלוחם העברי והבלש העברי כבר לא ניראה כטיפוס אקזוטי כל כך כפי שנראה בשנות השלושים . .
עם זאת תדהר הופיע שוב בספרות הפופולארית בסוף שנות הארבעים מגזין ילדים בשם "מיקי מעוז " מגזין הקומיקס הראשון בעברית בעריכת המשורר יהושע טאן פי שפירסם סיפורים מצויירים של וולט דיסני וגם סיפור על "הבלש דוד " שהחל כקומיקס וסיים כסיפור כתוב רגיל ועסק במעלליו של הבלש דוד ( בבירור תדהר ) בלכידת עוד כנופיית פושעים.

בן ישראל המשיך לכתוב בארה"ב סיפורי בלשים על תדהר עד שזה ביקש ממנו (בפעם השנייה ) להפסיק להשתמש בשמו . ואז כתב בן ישראל סיפור כיצד תדהר מחליט להוציא לאור אנציקלופדיה (כפי שאכן היה במציאות ) ומוסר את עסקיו הבלשיים לעוזריו ירמיהו אלמוג , סנדר וסעדיה התימני שהמשיכו לעבוד בבלשים בשותפות.
בן ישראל כתב על החבורה כמה וכמה סיפורי בלשים שהאחרון בהם שהופיע גם בעברית היה "אות הנקם" . היה זה רומאן באורך מלא שהופיע במקור ביידיש ב-1960 ובעברית בהוצאת שחף ב-1962.
סיפור זה שבו נאבקים ירמיהו אלמוג הבלש המוכשר ועוזריו בנאצים וביהודי שיצא לנקום ולרצוח את שרידי הנאצים. בספר זה אנו לומדים כמה פרטים על חייו של סעדיה שהתברר לראשונה (בעברית לפחות) שהתחתן והפך לאב למשפחה גדולה ואדם מכובד בקהילה . אך "ירמיהו" אלמוג נשאר דמות חסרת אישיות וחיים פרטיים כפי שהוא ותדהר היו מאז ומתמיד בסדרה. ספר זה היה שירת הברבור של סדרת תדהר ואלמוג.
בלש כמוציא לאור

דוד תדהר על רקע כירכי האנציקלופדיה שכתב והוציא לאור.
תדהר עסק בנתיים בדברים נוספים חוץ מבלשות : הוא היה תומך נמרץ בקשרי תרבות
עם מצרים בשנות השלושים והארבעים כמנוף להתקרבות לערביי ארץ ישראל .בהיותו בקהיר אף עסק ברכש ספרי ספרות ערבית חדשה עבור הספרייה הלאומית בירושלים.
באמצע שנות הארבעים הוא הוציא לאור את ספרי :"ספריית הראשונים " שערך וכתב ידידו הסופר יעקב חורגין ,חוברות של ביוגרפיות של וותיקי ישוב שונים כמו החוקר נחום סלושץ ורבים אחרים . לתדהר הייתה תודעה חזקה מאוד של הצורך בשימור העבר . הוא היה אחד הפעילים המרכזיים של אירגון "הבונים החופשיים " בארץ ישראל ובמסגרת זאת כתב כמה מהספרים הראשונים שהופיעו בעברית על תולדות האירגון בארץ ישראל . הוא גם עסק בעידוד נמרץ של הספורט ,ובעיקר במסגרת אירגון "מכבי " . ושוב גם בנושא זה הוא ערך את אחד הספרים הראשונים על תולדות "מכבי ".
תדהר עזב אחרי קום המדינה את הבלשות כליל והתרכז בכתיבת "האנציקלופדיה לבוני היישוב " שפרסם ב19 כרכים ובה פירסם כ-6000 מאמרים קצרים על חייהם של אנשים שונים . האנציקלופדיה הזו היא מפעל ענק, בעל חשיבות הסטורית, וביוגרפית ממדרגה ראשונה. והיא משמשת את המחקר הארצישראלי בתחומים אלה עד היום.
הבלש העברי הראשון המשיך למעשה במקצוע הבילוש רק שהפעם הוא ביצע פעולות בילוש אחרי תולדות חייהם של אנשים שונים .
סבו של כותב שורות אלו, הסופר והמחנך יוסף זונדל וסרמן שהיה ידיד טוב של תדהר , הוא שהעלה את רעיון הפרויקט הענק בפני תדהר במהלך שיחה משותפת על נושאים שונים ( אם כי בהחלט לא ציפה שזה יהפוך אצל תדהר למפעל חיים ). יוסף זונדל וסרמן, עודד אותו במהלך הכתיבה ועזר באיסוף החומר ובהוצאתו לאור.( וגם מופיע בעצמו בלקסיקון ביחד עם הסב נוסף שלי הד"ר אליהו בלנק, ועם עוד שני דודים משה אשד ונחמיה אשד ) . |
בספטמבר 1970 העניקה לתדהר הוועידה הבין-לאומית השנתית של ארגון הבלשים העולמי, שבראשה עמד דוד אלמוג, את הפרס השנתי של האיגוד עבור פעילותו בתחום הבלשות, היותו 'אבי הבלשים העבריים', ועבור היותו חלוץ הספרות הבלשית העברית. הוא נפטר שלושה חודשים לאחר מכן.
דוד אלמוג המשיך במקצוע הבלשות עד לפנסיה , הוא ייסד משרד חקירות ידוע בשם 'ארגוס', היה לסוכן של גדולי משרדי החקירות בעולם,ועמד בראש הארגון המקצועי של הבלשים בארץ.
דוד תדהר בונה חופשי ובן ברית

חוץ מכל העיסוקים האלו תדהר מצא איך שהוא זמן פנוי להיות חבר בכיר ובולט באירגונים שונים "מכבי " " בני הארץ ובנה חופשי בלשכת "ברקאי " ובן ברית בלשכת יצחק ילין.
הוא לא היה רק חבר באירגונים אלו הוא היה גם מתעד שלהם ופירסם עליהם ספרים וחוברות שונות.
על לשכת ברקאי של הבונים החופשיים הוא פירסם את :
ספר כיס לשכת ברקאי מספר 17 של הבנאים החופשיים קדמונים ומקובלים בארץ ישראל סודר ונערך בידי דוד תדהר, הוצאת לשכת "ברקאי " ,1945. כולל את התקנון הפנימי של הלשכה.

לשכת ברקאי מספר 17 של הבונים החופשיים קדמונים ומקובלים אלבום היובל -50 שנה , 1906-1956 . נערך בידי דוד תדהר, הוצאת לשכת ברקאי , 1957.

הבונים החופשיים לשכת ברקאי:ספר האחים 60 שנה להיווסדה של הלשכה . סודר ונערך בידי דוד תדהר ,הוצאת לשכת הבונים החופשיים ברקאי 1966.הוא חיבר במקביל גם שלושה ספרים על לשכת "יצחק ילין
בבני ברית שגם בה היה חבר
לשכת בנ י ברית -יצחק ילין ( על לשכה של "בני ברית ") .1950.
לשכת יצחק ילין -120 שנה למסדר העולמי .1963.
בני ברית –לשכת"יצחק ילין ". 1969
ספרים נוספים מסוג זה על אירגונים אחרים שבהם היה חבר :
התאחדות בני הישוב בא"י .1945.
אלבום יובל ה"מכבי" יפו- תל אביב , 1905-1956 . סודר ונערך בידי יוסף יקותיאלי ודוד תדהר,
בימים ההם :לפגישה החגיגית של ותיקי יפו-תל אביב במלון שרתון בתל אביב ( 23.4.1961) ערוך ומסודר על ידי דוד תדהר .הוצאת "התאחדות בני הישוב בישראל " ולשכת בני ברית "יצחק ילין ,1961. ( מפגש חגיגי של וותיקי תל אביב יפו נווה שלום ונווה צדק שגרו בהם עד 1914 ואורגן בידי תדהר )
בכל זאת למרות כתיבתו הרבה יש רק פרטים מעטים ביחס על פעילותו בבונים החופשיים ובני ברית .ואם כי היה דמות חשובה מעולם לא היגיע לדרגת נשיא לשכה בבירור הוא לא נחשב עד כדי כך חשוב.
הוא היה חבר בלישכה העברית וותיקה ביותר הפעילה עד היום"לשכת ברקאי ( השחר) שהוקמה עוד ב-1906 והיתה מבוססת על לשכה צרפתית ביפו שהוקמה עוד ב-1891.
"ברקאי פירושו "האיר השחר"ומקורו בעבודת יום הכיפורים בבית המקדש עם קורבן תמיד של שחר.
שם שלפי תדהר הוצע בידי יוסף פיינברג מהבילויים.אביו שלח אבשלחום םפיינברג חבר אירגון ניל"י.
הוא מספר באוטוביוגרפיה שלו "בשם המולדת "( ע' 320 )שהוא קודש לבנייה החופשית ב-26 בפברואר 1926 כאשר היה שוטר בכיר בירושלים.הלשכה היתה אז בתקופה של בנייה מחדש לאחר שכוננה מחדש ב-1924. ומאז וכנראה עד מותו היה אח בלשכה.ובדרך כלל שימש כמזכיר בלשכה.

חברי לחשכת ברקאי ב-1938 .ץמכתב העת "הבונה החופשי".
אבל כאמור עם כל פעילותו לא היגיע לתפקיד נשיא הלשכה אולי גם משום שלא היה לו
זמן לזה.
הוא מספר שפרק זמן מסוים שימש בתפקיד "גבאי הצדקה".
הוא מספר שהיה מיוזמי יצירת"קופת חיים" על שם האח הנישא לשעבר הסופר חיים הררי ז"ל במטרה לתת הלווא7ות בלי ריבית לאחים נצרכים בלשכה.
פעילותו החשובה ביותר היתה ביזום ועריכת ספרים שתיעדו את פעילות הלשכה הוא פירסם שלושה מהם והביא בהם רשימה מלאה של כל שמותה אחים התקנון הפנימי ותקנון קופת האחים שהוכרז על ידי הנשיא לשעבר של לשכת ברקאי יצחק ילין.
לשנת יובל החמישים הקים הלישכה הוא פרסם ספר בשם "אלבום היובל" שבו פרטים רבים צמחיי הלשכה ווחגיגות היובל שלה. וגם תיאור מפורט ונדיר מאירוע מיוחד שנערך לכבודו של אח רב זכויות הסופר והמשורר הידוע יעקב כהן מידידיו של ביאליק.

במקביל כאמור הוא חבר בלשכה של בני ברית "יצחק ילין" על שמו של עמית בבני ברית שגם הוא היה חבר ונשיא של לשכת ברקאי.
היה זה תדהר שאירגן את הלישכה הנ"ל בראשית 1949 ביוזמתו של ידיד השופט שלום קטאן
גם שם היה אחראי לתרומות והקים קופת אחים להלוואו7ת לאחים נזקקים.
הוא מספר שהוציא לאור שני ירחונים נאים בענייני הלשכה ורעיונות בני ברית ופרסם בהם גם דו"ח כספי רבע שנתי של כל ההכנסות וההוצאות.
וגם על לשכה זאת פירסם שלושה חוברות מיוחדות על תולדות וחברי הלשכה.
תדהר מעולם לא היגיע לתפקיד ראש לשכה בבניה החופשית כנראה מחוסר זמן. אבל הוא היה ההיסטוריון של אירגון זה בישראל וככזה הוא דמות חשובה ביותר.

.תמונה של דוד תדהר הצעיר בספר שלו שהניתן בהקדשה למשורר חיים נחמן ביאליק
.
2 תגובות על “הבלש דוד תדהר כגיבור ספרות פופולארית כבונה חופשי”
אח שלי, כתבה מדהימה ואסופה גדולה של סיפורי בלשים שברובם כבר הספקנו לשכוח.
תודה רבה.
בילדותי ב-1951 כנער מעברה ללא ספרים וללא ספריה מצאתי הודות למזלי הטוב בפח אשפה קובץ של החוברות של דוד תדהר וכך הפך לגבור ילדותי . המשכתי לעקוב אחרין בכל גיל ותודה לך על הכתבה המעניינת הזו .