מסעותיה ונדודיה של גורית אכסלרד

אחד מספריה החביבים עלי  של גורית אכסלרד "כובע טמבל בגו'נגל " הוא ספר נוער שיצא לאור במסגרת ספריית "דן חסכן" לספרי ילדים ונוער של הוצאת עם עובד  ותיאר את מסעה של המחברת לניגריה בראשית שנות השישים. אקסלרד כבר התפרסמה בספרים ,ראשונים מסוגם בשפה העברית,שחיברה על מסעותיה בסין וביפן .

 גורית אכסלרד  נולדה בווינה ב1929-  בשם גרטרוד להוריה הכובענים עשירים  גדלה והתחנכה בעיר ילדותה.

לאחר השתלטות הנאצים על אוסטריה נמלטה עם הוריה למזרח הרחוק והמשיכה שם את לימודיה בבית הספר האנגלי בשנחאי  היא הרבתה לסייר ברחבי סין ויפן ונעשתה בקיאה בלשונות המזרח הרחוק

.והחוויות שספגה באותן השנים תוארו לאחר מכן בספריה הראשונים.

גורית אכסלרוד. מכון גנזים 

ב1950 עלתה לישראל , היא גרה תחילה במחנה עולים ואחר כך בבית נטוש ביפו.הייתה  זבנית בבית מסחר ,מעטרת אהילים וכלים בסגנון סיני ומדריכת תיירים.

יום אחד היא נפגשה  פגישה  מקרית  בעת ששמה היה עדיין גרטרוד עם סגן עורך "הארץ שלנו " הסופר ומחבר  סיפורי הקומיקס יעקב אשמן  ( שעליו יש פרק שלם ומפורט בספרי החדש "הקומיקס הישראלי -מהצבר ועד גיבור העל ")  .היא עבדה  אז כזבנית בחנות של הוריה וכמדריכת תיירים.

אשמן  שמהות היחסים שלו איתה אינה ברורה לי לחלוטין  ( האם היו רק ידידים טובים או גם בני זוג לפחות במשך תקופה?)  ,העניק לה את השם העברית "גורית" והפציר בה להעלות על הכתב את הסיפורים שהרבתה לספר. את הסיפורים האלו פירסם במגזין "הארץ שלנו".

 תחת השם "גורית "  אכסלרד תרמה כתבות רבות מפינות שונות בישראל ל"הארץ שלנו " ( שבו היה אשמן סגן עורך ולאחר מכן העורך). .

בתוך זמן קצר הפכה אכסלרד ל"כתבת הנודדת" של השבועון המתחרה "דבר לילדים" במדור מיוחד  

ועל מאמריה במדור זה קיבלה פרס יציב לספרות ילדים בשנת תשט"ו.

והנה כמה הודעות ורשימות על זכיותיה בפרס זה ובאחרים :

ידיעה ב"דבר"⁩⁩, 9 פברואר 1956 

גורית אכסלרד זוכה בפרס "יציב" 

 דבר, 17 בפברואר 1956.

ידיעה ב"דבר לילדים " 

רוב ספריה עוסקים  במסעות ונדודים של גיבורים צעירים וסקרנים בארצות רחוקות.או בדרכי מדינת ישראל,ובבירור התבססו על חוויותיה שלה 

היא הסבירה :"אני כותבת לילדים בלבד כי הילדים רגישים הרבה יותר לנעשה סביבם .דמיונם עשיר ,הם עשויים לקלוט קליטה עמוקה יותר רשמים ,חוויו תערכים של אמת. אני סקרנית גדולה ,ותכונה זאת אני מוצאת גם בילדים.הם סקרנים ,הם רוצים לדעת הכל  וזה טוב". 

 סיגנונה בהיר ונמרץ רצוף דיאלוגים חיים ומתובל בהומור מילולי .

ספרה "סין סונג ואני" שתורגם מכתב היד  ( בגרמנית ? או אולי מאנגלית ? זה לא ברור)   בידי יעקב אשמן פורסם ב1955 וזכה בפרס למדן ומתאר את מסעה של המחברת כנערה בסין לשם נמלטה עם הוריה מפני השתלטות הנאצים באוסטריה.

ידיעה ב"דבר" ⁩⁩, 30 מרץ 1956 

ספר נוסף "צ'יפנגו"  תיאר את קורותיו של ילד יהודי ביפן במלחמת העולם השנייה.[2]

עוד ספר ילדים ידוע שלה היה "החמור המעופף" שאוייר בידי עמיתה מאייר  
דבר לילדים"נחום גוטמן  שהיה לכאורה בסיגנון סיפור חבורות "חסמבה"  ו"הבלשים הצעירים"

על מנת לזכות בכרטיס מטעם האו"ם כנוסעים  ברקטה לירח הם מקימים חבורה על מנת להילחם ברע ולא צודק סביבם.\

ולבסוף מקבלים את הכרטיס הנכסף אך מעדיפים לוותר עליו כדי להמשיך בעבודתם.

גורית אכסלרד באפריקה 

ב-1963 היא פירסמה מדור ב"דבר לילדים " שעסק במשפח "מזל טוב המבוססת על משפחתה שלה מסופר מנקודת המבט של הילד במשפחה וחתמה עליו כ"גורי ".

על המשפחה הזאת היא המשיכה לפרסם סיפורים שהושמעו ברדיו כתסכיתים ופירסמה אותם כקבצי סיפורים.

אקסלרד נסעה לשנים אחדות לאפריקה עם בעלה, אלי בר נתן, שליח מטעם המדינה במסגרת פעולות הסיוע ליבשת השחורה היא מצאה ארץ שיש לה עתיד מזהיר.

במכתבים ששלחה לישראל תיארה בהתפעלות את הארץ היפה

במקביל ב-1963 היא פירסמה ב"דבר לילדים " סיפור בהמשכים על הרפתקאות נער ישראלי בניגריה.

סיפור שאוייר בידי נחום גוטמן ( שהתפרסם שנים קודם לכן  על ספר שכתב ואייר על מסעות משלו באפריקה "בארץ לובנגולו מלך זולו ")

סיפור שמשום  מה מעולם לא פורסם כספר .

ותוכלו לקרוא אותו בבלוג זה כאן:

ג'וגו' צהוב בג'ונגל 

שנה לאחר פירסום סיפור זה  ב"דבר לילדים פורסם ספר מסעות לא בדיוני שלה על מסעותיה בניגריה. 

ספרה שבו נדון כאן  "כובע טמבל בג'ונגל"  ( יצא לאור בהוצאת הוצאת עם עובד 1964),תיאר את מסעה בניגריה מרכז אפריקה המתעוררת.

הוא התבסס ככל הנראה על מכתבים ששלחה ליעקב אשמן מניגריה.

וכנראה היה זה אשמן שהיציע להפוך אותם לספר. 

 בדומה לספרו של  נחום גוטמן "בארץ לובנגולו מלך זולו "( 1940) שהתבסס על מסע אמיתי שערך  גוטמן  ב-1935  בדרום אפריקה ( וגם הוא פורסם במקור כסיפור  בהמשכים ב"דברלילדים "). גם כאן הספר מבוסס על מסע אותנטי.

ביקורת מעניינת במיוחד נכתבה על הספר ב"הארץ שלנו " המבקר האנונימי הוא אולי ידידה של גורית  יעקב אשמן סגן העורך באותה התקופה. הוא מציין שאינו  יכול לכתוב על הספר באופן אובייקטיבי מאחר שכתבה אותו ידידה וותיקה שלו  ו"אנו שמרנו בשבילה את כל המכתבים שכתבה אלינו כדי שתוכל לכתוב בעזרתם ספר".

לפי ביקורת זאת אנו למדים שהספר מבוסס על מכתבים שאותם שלחה גורית  ליעקב אשמן ולוקטו כספר.

המבקר מסיים "אני יכול להעיד שהיא באמת הייתה שם "ראיתי בביתה את מסכות הג'וג'ו הפסלים והקשתות והחניתות שהביאה משם".

גורית   בספרה מתעניינת  מאוד באפריקה אבל לא דווקא  בחיות הבר אלא בבני  אדם ,הספר מלא פגישות ושיחות עם אפריקנים החיים שם ואותם מקפידה אקסלרוד לתאר בצורה סימפטית ולא מתנשאת. . היא כותבת בפתיחת ספרה :"נקלעתי לעולם אחר לגמרי –עולם ירוק ומוזר של צמחים אנשים ומנהגים שונים.וגם מבחינת הזמן היה זה מרחק עצום חזרתי אל התקופה שלפני 2000 שנה יותר !"

אכסלרד מתייחסת עם כך למקום נסיעתה באפריקה כתרבות שהיא פרימיטיבית ב-2000 שנה בהשוואה לתרבות המוכרת לה.

בספרה של אקסלרוד  שומעת המחברת  מאזרחית  ניגרית "המהרני "  שבחים על מנהיגי הארץ "מנהיגיה של ניגריה הם הנאורים והשקולים שבמנהיגי אפריקה .עוד לפני שכתה ניגריה בעצמאותה הוכשרו המנהיגים האלו לתפקידיהם על ידי ניהול הממשל העצמי בפיקוח הבריטים…כל העיניים מופנות אל ניגריות כאל סמל ומופת של המדינות האפריקאיות האחרות  שזכו בזמ ן  האחרון בעצמאותן.

] ניגריה מוצגת עם כך כמדינה שהיא סמל ומופת לשאר אפריקה ומנהיגיה אנשים מוכשרים  היודעים את אשר לפניהם. אכסלרוד עצמה אינה מחווה את דעתה ישירות בעניין זה ( ואם היתה  עושה כך אולי הייתה מואשמת אז והיום בגזענות ). 

היא נותנת לחוויות ולאירועים שהיא עוברת לדבר בעד עצמן. אין לאמר שהחוויות שאותן עוברת אכסלרוד באפריקה הן דרמטיות במיוחד ,היא בעיקר נוסעת ממקום למקום ומתארת מכל מקום התרשמויות ויזואליות לעיתים מידע היסטורי וגיאוגרפיה שאינו תורם להתפתחות העלילה.

אבל יוצר רושם אותנטי יותר מהמסע שאותו מתאר נחום גוטמן בעקבות אוצר אבוד.

כך היא מתארת חיים בכפר שבו היא עוברת : אנו מתקרבים לכפר. הכל נישא כאן על הראש "סלים וכדים ,שרפרפים ,כלי עבודה וכלי מכונת תפירה וגם ..נעלים .הלא חבל לשפשף אותן בהליכה בכביש. מולנו בשולי הדרך ,מתקרבת משפחה בשיירה .איש איש במקומו ובתפקידו הקבוע .האב מוביל ,צועד בכובד ראש כשכלי עבודתו –גרזן ,סכן ג'ונגל ויעה מחודד על ראשון.אחריו צועד הבן הבכור שגילו כ13-14 שנה נושא קרדום קטן .האחות הקטנה באה בעקבותיו ונושאת כד מים ובסוף השיירה –האם ,על ראשה סל מלא מרכולת וסיר בישול ,ועל גבה תלוי תינוק. 

קטעים דרמטיים במיוחד בספר הלא במיוחד דרמטי עוסקים בכישוף הג'וגו של השחורים בניגריה ובמכשפים שעוסקים בגירוש רוחות רעות ומגלים את העתיד. באמצעות תיאור זה מדגישה אקסלרוד את הזרות והמרחק של ניגריה מכל המוכר במערב.

אחד הגיבורים  המאופיינים  היטב בסיפור  והוא לדעתי מראה על התפתחות בתיאור הילידים  הוא גודזוויל המשרת השחור שמלווה את המספרת.  מתיאורי  ממקרים פעוטים ומעלילות דברים קטנים מתקבלת  בפנינו תמונה על חיי נער אפריקני טוב לב נדיב ישר ומכיר טובה נער השואף ללמוד ולהיות אדם משכיל  אף שבאפריקה לא קל להשיג זאת.  נוגעים ללב געגועיו לאמו שנשארה בכפר הקטן ותיאורביקור החג אצלה עם האורחים הלבנים. דהיינו אקסלרוד יוצרת הומניזציה של הדמות .הוא אינו רק "כושי " מיסתורי  כמו "אומבגמבה " הכושי המלווה את נחום גוטמן בהרפתקאותיו באפריקה ואיננו יודעים עליו דבר.

זוהי דמות שהמספרת והקורא יכולים לחוש אליה אמפטיה אמיתית.

המבקר האנונימי ( אשמן ?)   כותב " עם תום הקריאה יש בך הרגשה שכל האפריקנים הפשוטים והצנועים הם ידידיך הטובים ביותר ,ואפריקה היא מקום של בני אדם ולא של טרזנים ומלכי פרא וחיות  טרף. "

אכן. זאת בהחלט תחושה שונה בהשוואה לקריאה בספרו  הידוע של נחום  גוטמן  שבו האפריקני אינו מוגדר בין ידידיו של המספר בניגוד ל"אנגלי " אלא הוא נמצא אי שם בסטטוס נפרד.

ספרה של אקסלרוד כבר יש יחס שונה אל השחורים. היא יוצאת מנקודת ההנחה שאפריקה היא ארץ שונה מאוד מכל מה שהיכרה יבשת שנמצאת אלפי שנה בעבר ,אבל פוגשת שם אנשים שעימם היא מתיידדת ואינם שונים בהרבה מהאנשים שהיא מכירה במערב לטובה.

בספרה של אכסלרד היא מנסה להציג את המשותף  לשחורים באפריקה ולאנשים מכל מקום אחר. הם  חיים במקום מוזר עם מנהגים מוזרים אבל הם עצמם אינם שונים מאנשי שאר העולם.  ספרה של אקסלרוד  הוא משנות השישים  התקופה שבה קיבלו מדינות אפריקניות שונות עצמאות ובראשן ניגריה המעצמה האפריקנית הגדולה והחזקה ביותר שבה מתרחשת עלילת הספר. המחברת אמנם מודעת לכך שאפריקה היא שונה מאוד מכל מה שהיא מכירה וכמו "תקועה בעבר". אבל גם מודעת לכך ששוב אין אין להתייחס לשחורים כאל פרימיטיבים תמימים.

אם נרצה בספר זה כבר יש סימנים של "פוליטיקאלי קורקטיות " שבהחלט אין למצוא בספרים הקודמים.

והנה שתי רשימות ביקורת על הספר שהופיעו לאחר פירסומו :

 לאחר השיבה מניגריה בשנת 1964 עברה  גורית אכסלרד להתגורר בעשרת  מושבה ליד גדרה  יחד עם בעלה אלי בר נתן. בשנת 1977 הקימה את חדר העיון בבית הספר היסודי "גדרות", בו המשיכה לעבוד עד ימיה האחרונים. בזכות גישתה המיוחדת ושיטות הלימוד הלא שגרתיות התחבבה אקסלרוד על ילדים רבים והפכה לדמות מוערכת ביישובי גדרות. פיתחה את חדר העיון שבראשותה למקום מיוחד, שעודד וטיפח את יכולת הביטוי, צבירת הידע והסקרנות של הילדים, אם בכתיבת חיבורים, שהמצטיין שבהם נבחר מדי חודש על ידי ועדת תלמידים, ואם בחידוני ידע בתולדות ישראל. למתקשים שבהם סייעה בשיחה, באוזן קשבת, בסיפורים ובמוזיקה.

כל השנים האלו היא  עבדה כמורת דרך.

והנה סיפור שכתבה על חוויותיה  אלו ופורסם ב"דבר לילדים" בראשית שנות   השבעים :

  בשנות השבעים כתבה אכסלרוד עוד ספרים וסיפורים בסדרת "משפחת מזל טוב "קורותיה המשעשעות של משפחה שעברה מן העיר אל הכפר ובבירור מבוססים כרגיל עליה ועל משפחתה  מסופרות בגוף ראשון. אותם פירסמה תחילה כמדור קצר ימים ב"דבר לילדים ". 

הרשימה הראשונה במדור "משפחת מזל טוב" בדבר לילדים " שהםפך לימים לסדרת תסכיתי רדיו ולספרים .המדור היה תחת השם הבדוי "גורי" " כביכול נער כותב אותו .

הסיפורים הושמעו לראשונה כתסכיתי רדיו לאחר מכן פורסמו בשני ספרים.

הרפתקה לילית :   וספורים אחרים /   ציורים א.ברקו  [ירושלים] :   ניצנים,   [1978]

גורית אכסלךרוד מכון גנזים 

היא תיכננה עוד שני  ספרים לפחות בסדרה זאת 
המטמון ועוד סיפורים" שאמור היה לצאת ב-1980"

ו"והירושה מן הדודה" 

אבל אלה כבר לא יצאו לאור. 

אני תמה אם היא זאת שכתבה בשם בדוי את סיפורי איש המערב בני על עלילות ילד במערב הפרוע  שיצאו גם הם באותו הזמן בהוצאת ניב והתחזו לסדרה מתורגמת 

ההומור מזכיר קצת את זה שלה אבל לא מספיק כדי לתת קביעה וודאית. 

היא חביבה עלי כסופרת עד היום .

גורית אקסלרוד .ויקיפדיה