נבואת אמת – סקירה על הספר "יום מחייו של אופריצ'ניק " מאת ולאדימיר סורוקין-ספר דיסטופי משנת 2006 שהוא נבואת אמת על רוסיה בשנת 2022

הופיע בגליון נכון מספר 9

#

הערה חשובה. גירסה קצרה יותר של מאמר זה כבר פורסמה בעבר ב-2015 במגזין בעריכתי יקום תרבות בשם "פורנוגרפיה סדיזם ונבואה " ".

אז הספר שפורסם בשנת 2006 נראה כסאטירה מפחידה אבל לא יותר מזה.

אבל מאז שהמאמר פורסם שם בשנת 2015 חלו התפתחויות דרמטיות בחודשים האחרונים והתברר שהרומן הבדיוני הוא נבואת אמת על המתרחש ברוסיה.

וכיום בסוף 2022 ברור ששוב אינו מתאר את העתיד לבוא.

.הוא שיקוף מדוייק של מה שמתרחש ברוסיה בהווה ב-2022

אז הנה המאמר שוב מעודכן .

לפניכם רשימה על הספר "יום מחייו של אופריצ'ניק", אחת מיצירות המופת של הספרות הרוסית העכשווית וספר שלמרות שפורסם לפני שני עשורים  לא התיישן כלל − נהפוך הוא הוא התממש במציאות.

בעת פרסום מאמר זה בסוף 2022 כמה חודשים לאחר שרוסיה פלשה לאוקראינה בפברואר 2022 ומשטרה האוטוריטארי הפך למשטר רודני מפלצתי, זה הזמן להיזכר בספר שחזה את הכל   יום מחייו של אופריצ’ניק  ושנכתב בשנת 2006 ותורגם לעברית בידי פיודור מקרוב ;  עם אחרית דבר של ואדים רוסמן. ובעריכת דינה מרקון בשנת 2010  בהוצאת "מחברות לספרות ".

 כשרוסיה עוד נחשבה לדמוקרטיה.

פחות או יותר.

ואני קראתי אותו אז לראשונה בזמן אמיתי בשנת 2010 .

מהדורה רוסית של "יום מחייו של אופריצ'ניק"

הרוסיה שמתוארת בספר משנת 2006 רוסיה של שנת 2027- 2028 היא הרוסיה שאנו מכירים היום בשנת 2022 מדינה הנשלטת בידי גנגסטרים רצחניים בשיתוף פעולה עם הכנסיה הפרובוסלאבית שהיא משרתת השלטון אבל צוברת כוח בהתמדה, בראשות צאר מבודד ורודני המשתמש באמצעי הטכנולוגיה המתקדמים ביותר.רוסיה שהיא מבודדת מהעולם גם הודות לחומה גדולה שאותה הקים הצאר.

למרות עוצמת השליטים רוסיה אינה יותר מבעלת ברית עלובה של הסינים מעצמת העל של האיזור ופרט להם התנתקה מהעולם.

הכל מתממש עכשיו בשנת 2022

, כיום בשנת 2022 אנחנו יודעים שנשיא  רוסיה ולדימיר פוטין, ששולט ברוסיה מזה למעלה מעשרים שנה  הוא רודן מסוכן  שכעת תקף את שכנתו אוקראינה ומנהל נגדה מלחמת השמד.

. על פי דיווחים פוטין הוא כיום האדם העשיר ביותר בעולם − כל זאת הודות לכספים שצבר בתקופת שלטונו הארוכה, הידועה כיום כאכולה בשחיתות ובאלימות נוראה.

על בסיס שלטונו של פוטין ברוסיה יצר ב-2006  הסופר  הרוסי ולדימיר סורוקין אליגוריה עתידנית על פוטין ועל שלטונו, בספר המתאר את פניה של רוסיה בשנת 2027, במקרה ששלטון דמוי  השלטון הפוטיני ימשיך להתקיים ולהתחזק שם באין מפריע.

תחזיתו של סורוקין באשר לרוסיה בעשור השלישי של המאה ה-21   התממשה פשוטו כמשמעו לאור המתרחש ברוסיה בימים אלו.

ה"ילד הרע" של עולם הספרות הרוסית העכשווית

.ולדימיר סורוקין בתקופה שבה כתב את "יום מחייו של אופריצ'ניק" בראשית המאה ה-21.

ספרו הראשון, "התו", פורסם בשנת 1985 בצרפת − ולא בברית המועצות − בגלל נושאו הנפיץ.  הוא תיאר שורה של אנשים הממתינים בתור בחנות במשך ימים, כל זאת עבור מוצר עלום.

הספר מורכב משיחותיהם ומהתרשמויותיהם של הממתינים,  ורק בסופו נחשף שכל אותם אנשים ממתינים, בעצם, לכלום

היוצר ולדימיר סורוקין הוא אחד הסופרים הפופולאריים והמוערכים ביותר ברוסיה העכשווית ואחד השנואים ביותר על המשטר והממסד. הוא ידוע  כ"ילד הרע" ומחולל השערוריות של עולם הספרות הרוסית העכשווית ומוגדר לעתים כ"טרוריסט ספרותי". והוא מומחה ביצירת שערוריות. הכתיבה שלו בוטה מאוד, ולעתים אף גסה ועוברת את גבול הפורנוגרפיה הקשה. הוא נודע לשמצה כמי שמשלב פורנוגרפיה  קשה ואלימות קשה אף יותר בטקסטים הקשורים, לעתים, לאנשי מפתח בפוליטיקה הסובייטית. בספריו אפשר למצוא מנה נדיבה של תיאורי מין הטרוסקסואלי והומוסקסואלי, לצד עינויים אכזריים, פדופיליה, קניבליזם, הזיות, סמים, וכל מה שהמוח האנושי יכול לדמיין, נוסף על דברים שהוא מתקשה לדמיין.

בספר נוסף בשם "הנורמנה", שראה אור בשנות התשעים, מתוארים חיי חברה סובייטית מקבילה, שבה האנשים נדרשים לאכול מדי יום צואת אדם − זהו רמז סאטירי לחברה הסובייטית האמיתית ולמה שהאנשים נדרשים לחוות כדי להחזיק בה מעמד.

סורוקין עורר שערורייה גדולה במיוחד בספרו "שומן חזיר כחול". עלילת הספר, כהרגלו של סורוקין, היא עלילת מדע בדיוני: סופרים רוסים דגולים מן העבר זוכים לשכפול גנטי, על מנת שימשיכו לכתוב. בתהליך כתיבתם רודים מהם המדענים את "השומן הכחול", מעין חומר קסום, שבו כל אחד רואה את מה שהוא חפץ לראות –  נשק בעל עוצמה אדירה, חומר מרפא, או סוג של אנרגיה מיסטית. בספר מככבים מנהיגי ברית המועצות לשעבר, סטלין וחרושצ'וב − או יותר נכון שיבוטים שלהם − בסצנת מיטה סדו-מזוכיסטית זה עם זה. 

כתגובה לספר הזה ולסצנות הקשות שהכיל, "זכה" סורוקין לכבוד העצום שרק מעט מאוד סופרים זכו לו − ספריו הוטבעו באסלת ענק שהוצבה בכיכר מרכזית במוסקבה בידי חברי תנועת נוער המזוהה עם פוטין. אלה האשימו את סורוקין  בזעם בפגיעה בשמם הטוב של סטלין וחרושצ'וב.  נוסף על כך נפתחה נגדו חקירה פלילית באשמת הפצת "פורנוגרפיה". אך הגינויים שספג סורוקין רק תרמו להפצת שמו ברחבי העולם. ביפן, למשל, מתנהלת סביבו תת-תרבות שלמה של מעריצים יפניים.

מדע בדיוני אפוקליפטי לצד ליברטו לאופרה

אין ספק כי סורוקין מתבלט כסופר מוכשר במיוחד בסוגת המדע הבדיוני. יצירה בולטת נוספת שלו בתחום המדע הבדיוני היא ספרי טרילוגיית "קרח" המתארת כיצד כתוצאה מנפילת מטאור ענק בסיביר, בשנת 1908, מוקמת ברוסיה כת מתוחכמת ומסוכנת בשם "ילדי האור". חברי הכת הזאת, שהטרילוגיה עוקבת אחר מעלליה, מאמינים שהם התגלמויות של האור הקדמוני שיצר את היקום וכי תפקידם להחריב את העולם. זאת, על מנת לשחרר את ישויות האור מכלאם ולהשיב ליקום את הסדר, המופרע בידי היצורים החיים בכדור הארץ − אלה מייצגים את חוסר הסדר.

ספר נוסף של ולדימיר סורוקין, "טלוריה" ראה אור בשנת 2013. עלילתו  מתרחשת בעתיד אפוקליפטי, שבו רוסיה הגדולה  התפרקה למחוזות ולנסיכויות קטנות . הוא מתאר את עלייתה לגדולה של "רפובליקת טלוריה", שקמה באזור מחוז אלטיי בסיביר וצוברת כוח באירופה, בשל כריית משאב טבעי המשמש כסם ממכר.

באירופה יש "ימי ביניים " חדשים. המדינות שם התפרקו לנסיכויות קטנות רובן נשלטות בידי מוסלמים  קיצוניים להוציא מחוז אחד  בפרובאנס שבו הקתוליות עדיין שולטת על ידי מסדר האבירים הטמפלרים שקם לתחייה ומכריז על מסע צלב חדש כנגד התורכים כשהאבירים רוכבים כעת על רובוטים מעופפים.

סורוקין כתב גם מחזות ותסריטים ואף את הליברטו לאופרה המקורית הראשונה שהוצגה מאז שנות השבעים בידי תיאטרון בולשוי המפורסם −  

   Children of Rosental  − שהוצגה בשנת 2005.

 העורכת ומבקרת הספרות אירינה ורובל-גולובקינה גרובמן, עורכת כתב העת ברוסית "זרקאלו" אומרת על סורוקין:

"לצערנו רוב הספרות הרוסית העכשווית לא תורגמה לעברית בכלל. מתוך הסופרים והמשוררים הרבים שפעילים היום ניתן להצביע על  הסופר הפוסט מודרניסט  ולדימיר סורוקין − אחד מהסופרים הכי חשובים של זמננו. הוא תורגם לכל השפות, אם כי רק ספר אחד שלו קיים גם בעברית ("יום בחייו של אופריצ'ניק", א"א) וזה חבל מאוד. סורוקין כותב פרוזה אקטואלית וסוציאלית מאוד חשובה, גם מבחינה סגנונית. הוא ללא ספק אחד מהסופרים המרכזיים והמדוברים בספרות הרוסית העכשווית"

ב-2018 הופיע בעברית קובץ הסיפורים של סורוקין מרק סוס בתרגום : פולינה ברוקמן ; אחרית

דבר: טניה ווינובה  אלה ארבעה סיפורים מתוך הספר המשתה מאת ולדימיר סורוקין, העוסק כולו במזון ובמקומו בחיינו. בהומור אכזרי ובנימה פרודית ן כותב על רעב, על תשוקה למזון גופני ורוחני, על אוכל על שלל צורותיו, על תרבות הבישול

ספר נוסף שלו בעברית היה ; מנרגה 

מרוסית: פולינה ברוקמן  הוצאת לוקוס 2019

העלילה :

בעולם שלא מדפיסים בו עוד ספרים צומח טרנד מחתרתי

סעודות גורמה על אש המוזנת מכרכי קלאסיקות י–סעודות של יצירות ספרותיות שנשדדו ממוזיאונים. שיפודי חדקן על 'אידיוט' או צלעות טלה על 'דון קישוט' הם מסוג המנות המוגשות לאניני הטעם. גזֶהָ, טבח מומחה בשורותיו של המטבח, נודד בין יעדים אקזוטיים וצולה מטעמים ללקוחותיו האקסצנטריים\

וב-2021 הופיע ספרו של סורוקין "סופה "בתרגום פולינה ברקמן ,לוקוס 2021  על רוסיה בעתיד כלשהו שבו היא נשלטת בידי הסינים ובחוץ משוטטים ענקים שונים ורופא יוצא בעת סופה להגיש עזרה לכפר שבו מתרחשת מגיפה משונה . .שגורמת לאנשים להפוך לזומבים.

..

לסיכום, אין ספק כי סורוקין הוא סופר המדע הבדיוני החשוב ביותר הפועל כיום ברוסיה, ויש האומרים שמדובר בסופר הרוסי החשוב והבולט ביותר של ראשית המאה ה-21.

רוסיה −  שש שנים   מהיום על פי סורוקין

עטיפת מהדורה רוסית של "יום חייו של אופריצ'ניק " המתארת רוסי לכאורה קדום משתמש בטכנולוגיה מודרנית

המדע הבדיוני הרוסי כיום עוסק בעיקר בנושאים פנטסטיים הקשורים לכישוף וליצורים על טבעיים. סורוקין, לעומת זאת, לוקח ברצינות רבה את תפקידו הוותיק של הסופר:  לדמיין כיצד עלול העתיד הלא רחוק להיראות. הוא מתאר ביצירותיו את עתידה של רוסיה ועוסק במה שמכונה נושאים "דיסטופיים". יש לראות בו את יורשם המרכזי של זמיאטין, מחבר הדיסטופיה הראשונה "אנחנו", ושל סופרים כגון בולגקוב בספרות הרוסית העכשווית.

 ספרו הבולט ביותר של של סורוקין , "יום מחייו של אופריצ'ניק" (פורסם במקור בשנת 2006 וראה אור בארץ בשנת 2010 בהוצאת "מחברות לספרות", בתרגומו של פיודור מקרוב) הוא מותחן עתידני סאטירי המתרחש לכאורה ברוסיה של שנת 2027 − ואולי זאת שנת 2028? בספר עצמו לא ניתן תאריך מדויק ובמהדורות השונות בעברית ובאנגלית נקבע תאריך שונה לעלילה. בכל אופן, מדובר בערך ב6 שנים מפרסום רשומה זאת.

הספר מתאר עתיד שבימים אלו נראה שהתממש במדוייק : ברוסיה של 2027 שולט מעין צאר חדש בעזרת טכנולוגיות עתידניות ובסיוע צבא בריונים מרושעים ואכזריים באופן מיוחד המכונים "האופריצ'ניקים". הצאר הוא למעשה ולדימיר פוטין תחת שם אחר, והוא מחזיר בהדרגה את הארץ הענקית אל ימי הצאר איוון האיום ואל אלימות בלתי מרוסנת של אנשי המשטר כלפי האזרחים.

יודעי דבר, ובראשם הסופר סורוקין עצמו, טוענים שחשיבותו של הספר אינה נעוצה בתיאור המציאות העתידנית של שנת 2027 או 2028, אלא בתיאור המשטר של ולדימיר פוטין בעשורים הראשונים של  של המאה ה-21. התיאור אמנם מוקצן, אך לאחרונה בשנת 2022 התברר שלא בהרבה או בכלל.

עטיפה של מהדורה רוסית של "יום מחייו של אופריצ'ניק " עם סמל האופריצ'ניקים על הכריכה.

בעתיד שאותו מתאר סורוקין, שולט ברוסיה בעשור השלישי של המאה ה-21   מנהיג רודני יחיד, ושלטונו עובר בירושה בנוסח הצארים הקדמונים. המנהיג מחדש את תארי האצולה של תקופת הצארים, וסביבו נמצאים בני משפחתו השולטים תחתיו. לרוסיה של שנת 2027 יש טכנולוגיה גבוהה מסוגים שונים והיא מנתקת את עצמה מהעולם הרחב באמצעות חומה רוסית גדולה. ברם, למעשה היא נמצאת תחת השפעה סינית אדירה − מבחינה תרבותית, כלכלית וטכנולוגית, השפעה הנמצאת בכל מקום, אפילו בלשון הדיבור.

השלטון פועל נגד יריביו באמצעים עברייניים שונים ובהם מעשי אלימות ורצח,  המבוצעים בידי פעילים מיוחדים שזהו תפקידם. לשליט יש גדוד של סוכנים, "אנשי זרוע", הלוא הם האופריצ'ניקים. סוכנים כאלה אכן היו לצאר איוון האיום במאה ה-16 (תיאור מפורט של פעילות האופריצ'ניקים המקוריים נמצא ברומן ההיסטורי מאת אלכסי טולסטוי, "נסיך הכסף", הקיים בתרגום לעברית). הם מענים, אונסים,   שורפים ומחסלים בעינויים שונים ומשונים את כל מי שנחשב לאויב השליט, ותוך כך נהנים מחסינות מוחלטת, מעושר רב וגם מסמים יקרים.

תכנית יום העבודה של האופריצ'ניק: קודם לשרוף, אחר כך לאנוס

 סיפור העלילה עצמו מתאר יום עבודה אחד בחייו של אחד האופריצ'ניקים מנאמני השליט, אנדריי קומיאגה, והוא מתואר מפיו בגוף ראשון. זהו יום שני בשבוע המתחיל בהנגאובר קשה לאחר הרבה שתייה והרבה סקס, אך נמשך מכאן ליום עבודה רגיל.  התכנית: לשרוף עד היסוד את ביתו של "בוגד במולדת" − אציל שעורר מסיבה זאת או אחרת את זעמו של השליט − לאנוס את אשתו ולשרוף את אחוזתו.

מכאן ממשיך האופריצ'ניק  לטפל ב"לצים ובמוקיונים", הלוא הם האמנים והיוצרים המעזים לפתוח את הפה ולכתוב שירים נגד המשטר ונגד שעשועי המין של אשת השליט היהודייה למחצה. משם הוא שב למוסקבה, כדי לסעוד בחברת השליט שמוציא  פסק דין נגד חתנו − האחרון, מתברר, איש משטר בכיר, אוהב לאנוס נשים בעת שריפות גדולות שאותן הוא גם מצית. כעונש הוא מסולק כעת מהמעמד העליון.

יש לציין כי זעמו של השליט לא מתעורר עקב האונס, אלא בעיקר משום שחתנו שורף בתים − ובכך פוגע ברכוש המדינה.

 בערב יוצא קומיאגה להזיע בבית מרחץ בחברת "אחיו" האופריצ'ניקים ומנהיגם. במקום מתרחשת אורגייה הומוסקסואלית המתוארת בפירוט ומסתיימת בהריגה  קבוצתית של קרוב המשפחה של השליט, אשר בא לבקש סיוע מהאופריצ'ניקים. לרוע מזלו הגיע האיש אל האנשים הלא נכונים − נאמנותם של האופריצ'ניקים נתונה אך ורק לשליט העליון של רוסיה.

זהו בסך הכול יום רגיל בחייו של אופריצ'ניק. יום הגדוש ברצח, בעינויים ובמעשי אונס הטרוסקסואליים והומוסקסואליים. מחר יזרח יום חדש.

הספר בהחלט אינו מומלץ לבעלי קיבה חלשה, אלא רק לבעלי מערכת עצבים יציבה. עם זאת, הוא מכיל קטעים מצחיקים מאוד, עתירי הומור שחור משחור.

"יום מחייו של אופריצ'ניק" הוא סאטירה פוליטית, שגם אם עלילתה מתרחשת בשנת 2027 (או 2028), היא בוחנת את ההווה הרוסי יותר מאשר את העתיד. זהו הווה שבו הכנסייה הפרוסלבית הנרדפת לשעבר הוחזרה למעמדה החזק מלפני התקופה הקומוניסטית − ומעמד זה רק הולך ומתעצם. השליט, שכאמור אינו אלא גרסה עתידנית של פוטין, שולט בעוצמה השייכת לצארים של העבר הרחוק ולסטאלין בעבר הלא כל כך רחוק.

סורוקין עצמו אומר בראיונות חדשים שמה שתיאר בספר בשנת 2006 קרוב הרבה יותר למה שמתרחש במציאות כמה שנים מאוחר יותר. בעת שכותב שורות אלו ביקר במוסקבה לפני כמה שנים , הוא קרא בעיתון רוסי באנגלית ראיון עם סורוקין, שבו הזהיר כי משטר פוטין מחזיר את רוסיה לימי איוון האיום.

ממש כפי שמתואר בספר "יום מחייו של אופריצ'ניק". 

האם כאשר שנת 2027 תגיע לבסוף, עדיין יוכל סורוקין − בהנחה שיחיה עד אז − להמשיך ליצור ולבטא את דעתו כפי שהוא עושה עכשיו?

האירועים האחרונים ברוסיה, שהפכה למדינה טוטליטרית רודנית ובה אוייבי המשטר מהם מקורבים למשטר בעבר נרצחים בבתיהם בידי אלמונים ביחד עם בני משפחותיהם ( בדיוק כמו שמתואר בספר )", אינם משאירים מקום לאופטימיות רבה בנושא זה.

ספר ההמשך

עטיפת הספר "קרמלין מסוכר "ברוסית ספר ההמשך ל"יום מחייו של אופריצ'ניק" המתאר את רוסיה בשנת 2028

סורוקין כתב ב-2008 ספר המשך

"קרמלין מסוכר Сахарный кремль (AST, 2008). Sugar Kremlin

קובץ של 15 סיפורים דיסטופיים -סטיריים המתרחשים באותו עתיד של שנת 2028 של "יום מחייו של האופרצ'ניק"

ובחלקם מופיעות דמויות מהספר הקודם ובחלקם דמויות אחרות באותה מילייה.

בסיפור הסופי בספר מופיע גיבור הספר הקודם האופרצ'ניק הרצחני אנדרי קומיאגה. הוא מחוסל במהלך הפיכת חצר בקרמלין.

הספר הזה לא תורגם ( עדיין?) לעברית בעת כתיבת שורות אלו.

אבל בנתיים נראה שגם העתיד שמתואר בו הולך ומתממש.

נביא אמת ?

ולדימיר סורוקין בשנת 2022 בעת שנבואתו התממשה במציאות

אילו היה חי סורוקין בימי קדם הוא היה נחשב על פי כל הגדרה לנביא אמת.מאחר שמה שתיאר בספר בדיוני בשנת 2006 ובהמשכו משנת ומשנת 2008 התממש בדייקנות בשנת 2022.

הוא נמלט מרוסיה שבה חי לסירוגין עם מגורים בברלין כמה ימים לפני פרוץ מלחמת רוסיה ואוקראינה ולא חזר אליה יותר .

אם כף רגלו תדרוך שוב על אדמת רוסיה תחת המשטר הזה יש להניח בוודאות שיעצר מיידית עוד בנמל התעופה.

הוא בנתיים חתם על עצומה של אינטלקטואלים רוסיים שקוראים להפיץ את האמת על המלחמה בכל העולם כולל רוסיה.

ביוני 2022 התקיים ראיון עיתונאי עם סורוקין שברח למערב בעוד מועד כמה ימים לפני המלחמה.

כאשר נשאל בידי העיתונאי גי חזן כיצד חזה בדייקנות כה רבה את מה שמתרחש כעת ב-2022 ברוסיה  בשנת 2006 תקופה של אופטימיות יחסית לגב רוסיה ענה סורוקין תחילה שאינו יודע להסביר.

יום מחייו של אופריצ'ניק" אמר סורוקין היה בסך הכל סאטירה ,סוג של בדיחה שחורה. הוא לא ניסה לחזות דבר".

אך לאחר מכן ניסה להסביר:

כבר בראשית המאה הנוכחית "פטריוטים רוסיים " אנשי פוטין ואחרים דיברו על הצורך לבודד את רוסיה מהעולם כדי לשמר את תרבותה.

סורוקין שמע את הטענות האלו והחליט לכתוב פנטסיה עתידנית שבה הבידוד של רוסיה יתממש ומה יקרה כתוצאה מזה.

וכעת מה שכתב התממש…

"אנשים צחקו בתחילה מהספר שלי " הוא אומר " אבל עכשיו כבר אינם צוחקים ".

למען האמת גם לא הערכתי נכונה את טירופו של פוטין" אומר כעת הסופר שחזה בדייקנות גדולה יותר מכל אדם אחר את הכיוון של המשטר הרוסי בשנים ובחודשים האחרונים.

העיתונאי שאל את הסופר אם הוא חשוב שפוטין אכן יבנה חומה שתפריד בין רוסיה והעולם כפי שמתואר בספר?

סורוקין ענה  "חצי מהלבנים יגנבו ממקומות אחרים" כשהוא רומז למסע השוד השיטתי המתנהל כעת באוקראינה. 

הסופר אינו אופטימי לגבי העתיד. בכל אופן הוא מאמין שפוטין יובס במלחמה ועימו רוסיה.

 אבל התרבות הרוסית תמשיך למרות הכל .

קיראו גם :

סורוקין בויקיפדיה

ראיון מ-2022 עם ולדימיר סורוקין

עוד ראיון עם סורוקין