web analytics
קטגוריות
היסטוריה

גזר דין מוות בחולות -פרשת חיסולו של מנהיג הלח"י אליהו גלעדי בידי עמיתו יצחק שמיר-פרשיה מסתורית מתולדות הלח"י והסרט העלילתי על פי הפרשה

פרשיה מיסתורית בתולדות אירגון הלח"י שימשה כמקור השראה לסרט טלויזיה נשכח אבל מעניין בסוף שנות התשעים : האם יזם ראש אירגון מחתרת וראש ממשלה לעתיד את רציחתו של חברו להנהגה? האם חיסל אותו במו ידיו או שלח אחרים לבצע את החיסול ? ואם כן מה היו הסיבות שלו ?

שני סרטים דרמטיים ( ולא תיעודיים !)חשובים נעשו על פרשיות שנויות ביותר במחלוקת בתולדות אירגון המחתרת הלח"י.

אחד מהם הוא הסרט "זעם ותהילה " מ-1984 של אבי נשר שעוסק במבצע נקמה אמיתי בהחלט של האירגון זמן קצר לאחר מותו /רציחתו של מנהיג האירגון אברהם שטרן,מבצע שמטרתו הייתה להביא להשמדת הנהגת המנדט בארץ ישראל שלדעתי הוא אחד הסרטים החשובים של הקולנוע הישראלי ודנתי בו בפירוט ב"יקום תרבות " ובקשר שלו לסופר והעיתונאי ברוך נאדל כאן.

המבצע האחרון של האירגון

וראו תוספות על כך בבלוג זה כאן .

ברוך נאדל אבי נשר והסרט "זעם ותהילה "

וישנו סרט שני ידוע הרבה פחות .סרט טלויזיה בן 50 דקות שנעשה לטלוויזיה עבור ערוץ הוט 3 בשנת 1999 ועוסק בפרשיה מצמררת אחרת בתולדות הלח"י פרשת חיסולו של בכיר הלח"י אליהו גלעדי בהוראת ואולי אף בידי יצחק שמיר לימים ראש ממשלת ישראל.

וגם לו יש קשר לסופר ברוך נאדל כמו במקרה של "זעם ותהילה".

. עטיפת גליון של מוסף "סוף שבוע " של מעריב מ-1981 עם מאמר מיוחד שהוקדש לפרשת החיסול של אליהו גלעדי ומחזה שהוקדש לו. המאמר מובא בנספח מיוחד למטה

פרשת החיסול תוארה לראשונה בספר "חיילים אלמונים " של בכיר לח"י יעקב בנאי ( מזל) ב- 1958 ספר שלו כתב יצחק שמיר הקדמה .

דהיינו שמיר נתן אישור רשמי מטעמו לפרסום.

ומאז תוארה בעוד כמה ספרים ומאמרים ובספרות היפה עסק בה לראשונה נאדל.

ואתן כאן סיכום שלה.

אליהו גלעדי , בכיר אירגון הלח"י שחוסל בידי עמיתו להנהגה יצחק שמיר. העמותה להנצחת לוחמי חירות ישראל

אליהו גלעדי היה אחד מבכירי אירגון הלח"י .לאחר מותו של מפקד האירגון אברהם שטרן "יאיר "הוא  נמלט  בבריחה נועזת  מהכלא בספטמבר 1942 ביחד עם יצחק שמיר שהעריך אותו מאוד אז אם כי השותף לכלא ולימים מפקד משותף בלח"י נתן ילין מור הזהיר אותו מפניו  והזהיר אותו שיום יבוא וגלעדי ינסה לרצוח אותו.

ילין מור מספר על כך בספרו "לוחמי חרות ישראל " אולם אינו מספר מה גרם לו לחשוד כל כך בגלעדי ובאישיותו .אני מנחש שהיו לו היתקלויות לא נעימות כלל עם גלעדי כפי שהיו לרבים אחרים בשורות הארגון לפני ואחר.

בספטמבר 1942 השניים ברחו יחד לאחר שקיבלו סיוע מקבוצה מבחוץ של עולים מפולין שבראשה עמד אנשל שפילמן.הם היגיעו לביתו של ירחמיאל אהרונסון ( שם מחתרתי "אלישע") בחיפה, שסידר להם מקום לינה, דאג להחלפת בגדיהם למדי נוטר (לגלעדי) וקצין פולני (לשמיר) ולהעברתם למרכז הארץ .

השניים הפכו כעת למנהיגי האירגון שיהפוך להיות "לוחמי חרות ישראל " הלח"י".

מכאן ואילך למשך כמה זמן גלעדי היה זה שניהל את המבצעים של האירגון  תחת השם המחתרתי "שאול" ולמעשה סמכותו הייתה כמעט שווה או אף שווה לזאת של יצחק יזרניצקי שמיר שנודע בכינוי המחתרתי "מיכאל".

 אליהו גלעדי ביצע פריצות לבתים פרטיים ושדד כסף ותכשיטים והיו שלחששו שהמדובר בפשעים פליליים לכל דבר. שאול התעלם . הוא סבר שתחילה לפני המלחמה בבריטים יש להטיל אימה על הישוב היהודי ולחסל את מנהיגיו המשתפים פעולה עם הבריטים. הוא ראה את עצמו מהפכן בסיגנון אנשי אירגון "נארדויה ווליה ( רצון העם ") שנחשבו ל"ניהליסטיים" בראשות מנהיגים כמו נאצ'ייב ופיסארב שקבעו שלפני מהפכה יש להרוס את החברה ואת המשטר וכל אמצעי ראוי לכך. כמו אנשי אירגון זה  הוא ביקש לשחרר את אנשי הלח"י מערכים הומניסטיים והיה אומר שמהפכן הוא טיפוס חופשי כאשר הוא  נתקל במשהו מדכא לא חשוב מה הוא  הורס אותו כאוות נפשו.כרגע הדברים המדכאים הם המנדט הבריטי והסוכנות היהודית.  

בינתיים היחסים בין גלעדי ושמיר אז יזרניצקי   ובשמו המחתרתי "מיכאל" התערערו. גברו התלונות על גסות רוחו ועל איומיו הבלתי פוסקים על אלו שפעלו עימו. היו שהעריצו אותו והלכו אחריו באש ובמים בגלל כושר מנהיגותו אולם היו אלו שפחדו ממנו פחד מוות ובצדק.הוא היה מתעמר בהם בגסות ובאכזריות בלא להבחין בין בחור לנערה.

הוא היה סוטר על פניהם בלא שידעו במה חטאו. התפרצויותיו היו בלתי צפויות לחלוטין ומטרתן הייתה להבהיר לפיקודיו כי חייהם ומותם הם בידיו.לא אחת ולא שתיים היה מאיים על אנשיו באקדח ומבהיר כי "ידפוק אותם כמו כלב" " על אי הציות הקטן ביותר. והאיומים בוטאו כשחיוך על שפתיו. אבל העיניים קרות לחלוטין.

בשלב מסויים הוא בהחלט התכוון לקיים את איומיו.  

 היו סיפורי זוועה על יחסו לבנות.

"הוא הסביר "מהפכן לוקח בחורה ולא מתחשב ברצונה. תפקידה במהפכה לשמש אותו".

 וסיפרו שהוא דרש מנשים לעבוד בזנות כדי לאסוף כסף לאירגון.

הוא הצהיר שיש לחסל את כל מנהיגי הישוב  היהודי את בן גוריון את ויצמן שרת גולומב וכל האחרים. ולהשמיד לא רק את המנדט הבריטי אלא גם את הסוכנות יהודית.

אחד הפעילים  פסח שחורי שהיה המקשר האישי  של גלעדי  לא יכול היה עוד לעמוד באווירה האיומה זאת והתאבד ביוני 1943לאחר שעבר סדרה של התעללויות מידי גלעדי  והשאיר אחריו פתק "בתנועה כפי שהיא כיום ,אין לי מקום ובלי התנועה ,אין ערך לחיי" ".

נציין כבדרך אגב אבל המידע הוא לא אגבי כלל אם כי נחשף בציבור רק שנים רבות מאוד לאחר הפרשה  בראיון של אורי מילשטיין עם בכיר הלח"י פנחס גינוסר בכתב העת "מוניטין" שתמצאו כנספח לרשימה זאת למטה   שבת זוגו של אותו  פסח שחורי הייתה  אחת שרה לוי שבמחתרת  קיבלה את הכינוי " שולמית" לימים הקשרת האישית ולבסוף אישתו של יצחק שמיר.

על פי דוח מודיעיני של אירגון האצ"ל על הנעשה בשורות הלח"י שחורי עמד להינשא לבת זוגו שולמית לוי אך התחרט והיא נפרדה ממנו בשל כך.אולי ( גם ) בגלל זה התאבד

העניין לא ברור.

יש להניח שבחוגים מסויימים בלח"י היו שמועות משמועות שונות לגבי העניין הספציפי הזה ומה בדיוק היו הקשרים בין שחורי שולמית וגלעדי והעניין מוצא את ביטויו בסרט "גופה בחולות " שעליו בהמשך.

הקש ששבר את גב הגמל "מיכאל " לגבי גלעדי  הייתה תוכניתו של גלעדי לארגן הפגנה נגד הבריטים בכיכר מגן דוד בירושלים לאחר טביעת ספינת המעפילים "סטרומה"( ספינת מעפילים שכנראה הוטבעה מסיבה בלתי ברורה בידי צוללת רוסית ורוב המעפילים עליה מצאו את מותם ) ואז להטיל רימונים על השוטרים שיבואו לפזר את ההפגנה. גלעדי שיער שהשוטרים יפתחו באש על המפגינים ויהרגו רבים מהם וכך תלובה שנאת הישוב כנגד הבריטים. המבצע לא יצא לפועל מאחר שהשוטרים הבריטים לא פתחו באש על המפגינים כצפוי.

אחד מבכירי הארגון אנשל שפילמן שהתגורר בחדר אחד עם גלעדי ברחוב הכרם 4 בתל אביב וישן עימו על אותו מזרן  לקח את  כל חומרי הנפץ מהבחורים במקום ושלח אותם לביתם לאחר שהודיע להם שהפעולה מבוטלת.

גלעדי השתולל מזעם בגלל ביטול הפעולה והודיע למפקד בשטח פנחס  גינוסר שיחסל אותו בגלל זה.

בנתיים דיווחו שפילמן ודוד בלאו על הפעולה המסוכנת וביטולה לשמיר.

הוא הודה  שלא ידע על כך כלל.

יצחק יזרניצקי שמיר הוא "מיכאל "

 לאחר שעה היגיע גלעדי לשמיר ושאל אותו אם הוא זה שהורה לבטל את הפעולה.

 לפי גירסה אחת שמיר אישר זאת ( אם כי לא היה לו כל קשר לעניין ).

" גלעדי בתגובה איים על שמיר בפני פיקודיו:"שזאת תהיה הפעם האחרונה,אם תעיז לשנות פקודה שלי ,אדפוק אותך "כמו כלב!" וליתר המחשה הצביע על אקדח הקולט הדרוך שלו. שמיר ענה לו "גם אני יכול לירות ".

הוא ניסה להרגיע את גלעדי והסביר לו ש"קודם יש לבנות את המחתרת ורק אחר כך לעסוק בטיהורים וחיסולים".

גלעדי נרגע ועזב.

אבל  יצחק שמיר לא נרגע.

לפי גירסה אחרת גלעדי הודיע אז לשמיר   שיש לחסל את גינוסר מפקד המבצע שבוטל  וגם את יהושע כהן שגם הוא לא מילא פקודת חיסול כלשהיא בגלל חשש לפגוע בעוברי אורח יהודיים ואת ירחמיאל אהרונסון מפקד לח"י בחיפה וכמובן את כל ההנהגה היהודית המתנגדת ללח"י.( סביר להניח שכל הדברים  האלו לא נאמרו דווקא באירוע הספציפי הזה אלא באירועים אחרים )

שמיר שנמלט מהכלא עם גלעדי זכר את הזהרותיו של ילין מור  והיגיע כעת למסקנה שגלעדי הוא מטורף מסוכן לאירגון ולישוב כולו.

ואז החליט מיכאל החלטה גורלית .

מה שקרה לאחר מכן הוא שנוי במחלוקת.

ברור שלא הייתה החלטת בית דין כל שהוא.הייתה  רק התייעצות בין "מיכאל" ומקורביו.שמיר פחד מהתפוררות פנימית ושיצוצו תומכים לגלעדי.

למעשה הוא חשש שיתברר שהחלק הגדול של תומכי לח"י הם תומכים של גלעדי.

אבל התברר לו בהתיעצויות שהמקורבים תומכים ומעוניינים בחיסולו של גלעדי .

המקורבים שעימם התייעץ שמיר לא כללו את מתתיהו שמואלביץ מבכירי האירגון שהיה אז בכלא ( ולא במקרה לא הזכיר את הפרשה לימים בספרו "ימים אדומים " כנראה לא רצה להסתכסך עם שמיר ) ויהושע כהן מבכירי הפעילים באירגון שנחשב למעריצו של גלעדי למרות שזה שהיה מדריכו של כהן וזילזל בו בגלוי , ואף על פי הלחישות ניסה למשוך אליו את נחמה בת זוגו של כהן.

ידוע שנתן ילין מור שהיה אז בכלא חשש מאוד מגלעדי והוא סיפר שבמכתבים שקיבל ממיכאל לגבי גלעדי שמיר סיפר  ש"שאול "יצא מגדרו ותוכניותיו התגלו כהזיות .

 יש הטוענים שמיכאל חיסל את גלעדי במו ידיו. וכך נטען בספרו של ברוך נאדל ( שלא היה חבר באותה התקופה בלח"י) שכנראה התבסס על סיפורים ששמע שבעל פה וראו למטה.

ככל הנראה שמיר לא חיסל את גלעדי במו ידיו אלא "רק" נתן את ההוראה לחיסולו

.

ירחמיאל אהרונסון .האיש שהיה אחראי להצלתו של אליהו גלעדי והאחראי לחיסולו. העמותה להנצחת לוחמי חרות ישראל .

שמיר שלח אותו עם שני  לוחמים ירחמיאל אהרונסון ( האיש שכזכור שאירגן את בריחת שמיר וגלעדי מהכלא וכעת היה אחד מהאנשים  שגילעדי "בתור תודה " דרש לחסל) וצפוני שומרון ( שם אמיתי מרדכי ,שמו המחתרתי היה "צפוני " שהפך להיות לשמו "הרשמי ) פעיל אמין ונאמן של הלח"י  על מנת לדון עימו על תוכנית מסויימת

.צפוני שומרון.אחד משני המחסלים של אליהו גלעדי. לימים עורך בכיר במשך שנים רבות ב"ידיעות אחרונות " העמותה להנצחת לוחמי חירות ישראל

באותם ימים היה קשה ללח"י להבריח נשק לחיפה וצפון הארץ. גלעדי שוכנע שישנה אפשרות להעביר את הנשק באמצעות סירות של בית הספר הימי זבולון.

ביום שבת -7 באוגוסט 1943 הוא הלך לפגישה בבית הספר זבולון שהיה בצפון תל אביב יחד עם שני לוחמי לח"י, צפוני שומרון וירחמיאל אהרונסון.  

דוד בלאו ( שם מחתרתי "דן ") הביא את גלעדי למקום מפגש במרכז תל אביב, שם חיכו אהרונסון ושומרון, והם נסעו לחולות בת ים או לחולות ראשון לציון ( לא ברור בדיוק לאיפה ) לשיחה.  

גלעדי  היה  כתמיד חמוש וחשדן ויש להניח שאצבעו הייתה קרובה כתמיד לאקדח אך במהלך השיחה מישהו מהשניים ירה בו כדור מאחורי ראשו  והרגו.

מי ?

אפשר לנחש רק שהיה זה אהרונסון.

אהרונסון ידע מן הסתם שגלעדי תיכנן לחסל אותו את האיש שהיציל אותו ולא היו לו שום סנטימנטים לגביו.

אולי שניהם ירו בו במקביל ?

אני משער שברגע מסויים מישהו מן השניים ירה בגלעדי ואז השני הצטרף אליו ושניהם ירו בגלעדי ככלב שוטה.

אפשר להניח בוודאות ששניהם זכרו טוב טוב את כל הסיפורים על פרצי האלימות של גלעדי ועל מה שעשה ואיים לעשות לגברים ולנשים.

אולי תקעו בו עוד כמה כדורים גם לאחר שמת סופית.

אחר כך חפרו בור, הטילו את הגופה וכיסו אותה.

עד היום לא ידוע היכן נקברה הגופה – בחולות בת ים, ראשון לציון  או מצפון לתל אביב

והנה עדותו של צפוני שומרון בנושא כפי שהיא נשמרת בארכיון לח"י והיא הובאה לראשונה במאמרו של ד"ר יצחק פס ""חיסול במחתרת " אדפוק אותך כמו כלב" איים גלעדי על שמיר" "בכתב העת "האומה "גליון 226 במאי 2022.ובו מתוארים לראשונה פרטי החיסול כפי שתואר בידי אחד משני מבצעיו

לראשונה מובאת במאמר זה עדות של אחד משני המחסלים צפוני שומרון שנשמרה עד כה בארכיון לח"י שמתאר בפרטי פרטים את החיסול. צפוני מתברר מהעדות בניגוד לשותפו והאחראי עליו בביצוע החיסול אלישע כלל לא היה מאויביו של גלעדי ודווקא היו לו איתו יחסים טובים. אבל שמע על ההתעללויות שזה ביצע בחברים והיגיע למסקנה שהאיש חייב לעזוב את עולם החיים .

אני בשיחזור שלי החיסול לפני שפורסמה העדות שיערתי ש"אלישע" היה הראשון שפגע בגלעדי שהוא ידע שכבר מעוניין בחיסולו .

אבל לפי עדות צפוני שניהם ירו בגלעדי בבת אחת .

צפוני מאשר את ההשערה שלי ששניהם ירו בגלעדי כמה כדורים ותקעו בו עוד כדורים גם לאחר שמת.

צפוני מסכם את הפרשה בהצהרה ש"המעשה היה הכרחי ושלא היה מנוס ממנו.הוא מוכרח היה להיעשות והוא נעשה וטוב שנעשה".

לדבריו המעשה נעשה בחולות שבין תל אביב והרצליה ( עד כה לא היה ברור כלל איפה בדיוק החיסול נעשה )

והנה העדות:

גלעדי לא הועמד אם כך למשפט תנועה הוא חוסל מיידית לאחר ששותפו להנהגה היגיע למסקנה שגלעדי הוא מטורף מסוכן.

ויש כל סיבה להניח שאם שמיר לא היה פועל אז גלעדי  עם חוש הריח שלו לזהות אויבים היה מחסל אותו זמן קצר לאחר מכן.

ולאחר מכן היה פותח בקציר דמים בישוב היהודי בארץ.

בדיעבד ברור שטוב שחוסל.

לאחר החיסול אסף מיכאל  13  מהאחראים בסניפים ובמחלקות והם ישבו כולם בחולות בת ים .בפניהם  מסר מיכאל את פרטי העניין על גלעדי שהיה מוכר לכל המנהיג בכיר באירגון על התפרצויותיו המסוכנות ועל החורבן שצפוי ממנו לאירגון.

הוא דיווח להם ( וחלק מן הסתם כבר ידעו על כך ) ששאול תכנן לחסל חלק ממנהיגי המחנות המתנגדים בישוב ללח"י.לאחר שסיכם את הפרשה אמר מיכאל למכונסים "אני בידיכם "תשפטו".איש לא פצה את פיו. הוא ביקש שהנוכחים יביעו את דעתם ורק פנחס גנוסר הביע את דעתו שלא הייתה דרך אחרת.

 במקביל מיכאל שלח הודעה לגרא (נתן ילין מור ) שהיה אז במעצר בריטי מכתב שבו הודיע לו על הסכנה בהתנהגותו של שאול ועל ההחלטה לחסלו אך לא יכול היה לחכות לתשובה. במכתב שני הודיע לגרא על ביצוע פסק הדין. גרא מצידו שלח מכתב שבו הודיע לעניות דעתו יש לחסל את גלעדי לפני שיביא לחיסול האירגון. ( לישראל אלדד  השלישי הנהגה של הלח"י לימים לעומת זאת לא היה כל יד וכל חלק בהחלטה לחסל את גלעדי ואיש לא נועץ בו בעניין ).

גם המשתתפים בפגישה וגם נתן ילין -מור מהכלא אישרו  פה אחד את ביצוע פסק הדין של מיכאל. אל פי הדיווחים אפילו מחסידיו הנלהבים של שאול לא נשמעו בגלוי תלונות.

אמנם לימים היו מי שטענו מבין מעריציו של גלעדי,ובכל אופן טען אלישע קוצר בספרו "מרבד אדום "  שהגזימו בטענות כנגד גלעדי וכי הוא רק קישקש ביפני בחורה ששכבה עימו והיא זאת שהפיצה את הטענות האלו שהיה משמיע באוזניה לכל דיכפין בלח"י.

.קוצר טען שהתבטאויותיו של גלעדי לא היו יותר מ"שחצנות ילדותית" וכי חיסולו היה "פשע".

 .אבל לי נראה על סמך קריאת העדויות בעניין ששמיר לא טעה כלל בהערכתו את מסוכנותו של גלעדי שהתנהגותו האלימה רק התחזקה מיום ליום ככל שראה שאיש אינו מגיב כנגדו.

ירחמיאל אהרונסון נהרג לימים ב-1944 בירי של שוטרים בריטיים.

כעבור מספר ימים נקמו לוחמי לח"י את מותו והרגו מספר שוטרים בריטיים. כמו כן התנקשו במפקד משטרת תל אביב, פורד, אך נכשלו. פורד נפצע קל וכעבור זמן קצר עזב את הארץ.

צפוני שומרון ( 1923-2003) הפך לימים לעיתונאי ולעורך חדשות החוץ של העיתון "ידיעות אחרונות " במשך 32 שנה והיה גם מתרגם ולעורך ספרותי.

ובין השאר תירגם לעברית מבחר ציטוטים מכתבי המנהיג הסיני מאו וספר שנכתב בצרפתית על המרגל הישראלי אלי כהן.

אם כי מסר עדויות על פעילותו בלח"י לא ידוע לי אם מסר משהו על פעולת החיסול של אליהו גלעדי.

YITZHAK SHAMIR…פורטרט, יצחק שמיר.

יצחק שמיר שפיקד על הלח"י ביחד עם שותפיו נתן ילין מור וישראל אלדד הפך לאחר קום המדינה לסוכן "מוסד " בכיר " ובין שאר דברים שימש כמודל ( גם ויזואלי ) לדמות מפקד המחתרת "אברהם אבידן " בסדרת "הימאים " של פיקודו בלחי "שרגא גפני הוא "אבנר כרמלי.

לאחר שעזב את ה"המוסד" נכנס לפוליטיקה .והפך לבכיר במפלגת "הליכוד".

בפרשה נוצר עניין מחודש לאחר ששמיר מונה לשר החוץ .על הפרשה נוצרה הצגה .שאמנם לא זכתה להצלחה רבה אבל עוררה עניין מחודש.

בסוף ספטמבר 1981 פנה חבר הכנסת יוסי שריד בשאילתה בכנסת, לשר החוץ דאז יצחק שמיר וביקש לדעת מה היו נסיבות הוצאתו להורג של אליהו הגלעדי בתקופה בה שימש שמיר מפקד לח"י, מה היו סיבותיה, מדוע לא תענה בקשת המשפחה לדעת את מקום קבורתו מדוע לא תענה בקשת המשפחה לטהר את שמו ולראות בו חלל מערכות ישראל. ח"כ שריד ציין כי הוא מגיש שאילה זו לבקשת המשפחה, הטוענת שכל ניסיונותיה במשך יותר מ-30 שנה לברר מה עלה בגורלו של גלעדי נתקלו בקיר אטום של שתיקה והשתקה.

בהמשך נענתה המדינה לבקשת המשפחה ושמו נכלל ברשימת חללי מערכות ישראל ומופיע באתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון.

שמיר עצמו התייחס לנושא בספר זיכרונותיו ולא הכחיש כלל   שהיה אחראי למותו של גלעדי. הוא אמר וכתב שגלעדי לא היה טוב למחתרת כי רצה, בין היתר, שנשים יהודיות תשמשנה כזונות בקרב הבריטים וכך תאסופנה ידיעות, הוא רצה לשדוד את עשירי חיפה על מנת לממן את המחתרת ומצהיר שהעניין גרם לו חיבוטי נפש ונדודי שינה אבל היה צורך לעשות זאת. .

המעניין הוא שבתו נקראה גלעדה והיו שתמהו אם זה לזכר אליהו גלעדי אבל נראה שאיש אינו יודע.

כולל גלעדה עצמה.

לי קשה להאמין שאישתו של שמיר הייתה  מסכימה לקרוא לבתה על שם האיש שהתעלל בבן זוגה. והביא להתאבדותו. 

ברוך נאדל על הפרשה

ברוך נאדל רמז לסיפור של אליהו גלעדי בצורה ברורה ביותר בסיפור הבדיוני אך המבוסס על עובדות אמיתיות "פרשת הלוחם יונתן " ( ספריית תרמיל מספר 104הוצאת משרד הביטחון 1976) .

ושם כתב נאדל :"".. על יונתן שמעתי סיפורים בתנועה,בעיקר לאחר פירוקה של המחתרת כאשר החלו האנשים –שנאלצו לשתוק במשך שנים על שנים לדבר ולספר ככל העולה על רוחם"

. יונתן זכה לכבוד המפוקפק להיות אחד משני חבריה של התנועה אשר הוצאו להורג בידי אנשי התנועה.

הראשון נורה למוות על ידי "בית " בכבודו ובעצמו תוך כדי ישיבה של מרכז המחתרת . המרכז כלל אז את אלף,את בית ואת גימל ,הלא הוא האדם שהוצא להורג בדרך מקורית זאת.

שיחק לה אז המזל לתנועה והיא נוקתה כליל מאותה הרעה של בוגדים מבית. וגם גימל לא היה בוגד ממש אף כי יריבי התנועה ניסו לא פעם להיאחז בפרשת הריגתו כדי לנגח את המחתרת.

גימל היה איש אירגון גאוני ,מתכנן מזהיר ,מבריק במבצעים ובעל חוש כמעט נבואי לגבי פעולותיהם של מתנגדים ..חוש זה כמעט והיצילו ,כאשר ירה בו בית מבעד לטבלת השולחן וגימל עוד הספיק למראה עיניו הלוהטות של תליינו,להניח את ידו על האקדח שהיה צמוד תמיד לירחו ולהרימו מתוך הנרתיק.

גימל היה הרפתקן חולני ,עריץ מוזר ,שאיים להפוך את המחתרת לכנופיית אקדוחנים .אדם ששיעבד לרצונו וליצריו גברים ונשים.חסד גדול עשה בית עם התנועה ,בכך שהוציא את גימל להורג בעוד זמן". ( פרשת הלוחם יונתן ע' 45-46

"אפילו הבוגד היחיד שנתגלה בתנועה אמרתי לא היה בעצם אלא הרפתקן ""

למי אתה מתכוון –" שאל ואני דימיתי לראות את שממונו פג באחת "

"לגימל זה שבית הרג אותו בישיבת המרכז".

אה " קולו של דלת נשמע לי נבוב כלשהוא אך ייתכן ורק דמיוני הטעני "-כן זה היה עניין לא נעים "

( פרשת הלוחם יונתן ע' 94)

נתן ילין מור (שם מחתרתי "גרא") אחד ממנהיגי לח"י הזהיר ממסוכנותו של אליהו גלעדי ותמך בחיסולו. העמותה להנצחת לח"י.

מורה נבוכים לספרו של נאדל :

בית הוא יצחק שמיר, גימל הוא אליהו גלעדי. אלף הוא ישראל אלדד,דלת הוא נתן ילין מור.

פרשת אליהו גלעדי הגירסה הטלויזיונית

סביב סיפורו של אליהו גלעדי נוצר סרט טלוויזיה בלתי ידוע כמעט בשם "גופה בחולות "( 1999) ויש לו סיפור מעניין משל עצמו .

הסרט מבוסס על המחזה " מסיבת פרידה לאקדוחן" שכתבו בני זוג שחקנים אסי הנגבי ודינה לימון והוצג בצוותא בתל אביב.

התסריט נכתב בידי אסי הנגבי ריקי שלח והמפיק רוני פלדמן ועם יעוץ של אריה קרישק.

ריקי שלח הבמאי שצפה במחזה החליט להפוך אותו לסרט קולנוע.

התסריט שכתב שלח על בסיס המחזה  היגיע עד להוליווד לידי השחקן הידוע ג'ון וייט כוכב קאובוי של חצות ווייט אף הביע עניין בתפקיד של יוסף  מפקד המחתרת ( הלא הוא יצחק שמיר ) ודיבר על כך בטלפון עם שלח.אך לבסוף העניין לא יצא לפועל וכך ניסיון נוסף לעניין כוכב אחר אליוט גולד בפרויקט.

 כל הפניות למימון מקרנות קולנוע לא הואילו ( אולי בגלל אופיו הפוליטי של הסרט?)  הסרט הקולנועי לא התרומם ולבסוף בלית ברירה  שלח נאלץ להתפשר ולהפכו לדרמה טלוויזיונית במימון של מאה אלף דולר מ"הקרן למימון הפקות בכבלים " .

בדרמה שנוצרה לבסוף מככב ישראל פוליאקוב פולי מהגששים בתפקיד הדרמטי החשוב ביותר בכל הקריירה שלו ביחד עם ששי סער עזרא דגן אברהם סלקטר ורחל דיין.

תמונה מהסרט "גופה בחולות "

בסיפור המחזה והסרט על פיו מתוארת תחילה פרשיית התנקשות במחתרת אחת מני לא מעטות שבוצעו במחתרות.

הזמן הוא חורף 1946 מפקד המחתרת נתפס בידי השלטון הבריטי ונרצח .ועל ירושת תפקידו מתמודדים שניים : האחד בנקו הוא גבר כריזמטי אקטיביסט ורודף שמלות מוטרף המואשם בידי יריביו כחסר ערכים וכעבריין מועד. מולו עומד יוסף אידיאליסט מתון ושקול שניהם מנהיגים ביחד את המחתרת אך זאת מגיעה למצב של שיתוק כתוצאה מהקונפליקט המתגבר בין שניהם.דווקא יוסף המתון הוא זה שפועל ראשון .הוא מזמן את בנקו לפגישה חשאית על חוף הים ושם שולף ראשון אקדח ומחסל את בנקו.

נאמניו  של יוסף  קוברים את הגופה בחולות ונוצרים את הסוד בליבם

.המשך הדרמה 33  שנים לאחר ההתנקשות בעקבות מהפך מפלגתו של יוסף שהוא כעת איש פוליטי זוכה בבחירות  ויוסף מתמנה לשר החוץ. בערב חגיגת הניצחון מצחצח יוסף את נאומו לקראת השבעתו לתפקיד שר בממשלה החדשה .אך להמולת הנצחון  מתפרץ הצל מהעבר.

 בעת המסיבה החגיגית להיבחרו של מנהיג המחתרת לשעבר לשר החוץ  בעת שהאורחים שרים את המנון המחתרת ( המומצא לצורכי הסרט אבל מזכיר מאוד במכוון את המנון הלח" האמיתי "חיילים אלמונים " ) נכנס לבית אורח לא קרוא   (ישראל פוליאקוב )הוא פוגש את מנהיג המחתרת לשעבר ושר החוץ בהווה  יוסף אליקים ( ששי סער) מזכיר את הפרשיה מן העבר ומביא חבילת תמונות של ההריגה   מטושטשות אמנם אך עדיין ברורות מספיק.ואיום בחשיפת סודו האולטימטיבי של שר החוץ החדש. לתקשורת.הוא מאיים לפרסם את ההוכחות אם לא יודיע  יוסף על כוונתו שלא לכהן בממשלה  כל שנשאר לשר החדש  הוא להודיע שיתפטר  מידית מתפקידו.

וכך במהלך שעת הדרמה אנו מתוודעים לפרשיה האפלה  מהעבר לאותו רצח בחולות ולאותו רגע שבו הוכרעו חייו של מנהיג המחתרת.

 יוסף נועץ בחבריו שהינהיגו עימו את המחתרת (עזרא דגן אברהם סלקטר ושמואל אדלמן  במציאות נתן ילין מור וישראל אלדד)  בשיא הדרמה מתכנסים חבורה של ארבעה מנהיגי המחתרת בעבר לדון בנושא כולם שמחו אז כשאותו אדם חוסל.  לכולם יש מה להפסיד מהחשיפה האם יקחו על עצמם את האחריות ?

במהלך הדיון הדרמטי נחשפות עובדות עלומות ודרמטיות  שלא היו ידועות  בזמן אמיתי לכל שותפי הסוד.  

ובהן רומן שהיה קיים בין בנקו ואישתו של אלייקים .

בסרט אם כי מצויין בו שאין שום קשר לאירועים היסטוריים בהחלט מופיעים סימנים ברורים לאירועים שונים וגם פחות ידועים מפרשת אליהו גלעדי.

במציאות כמובן הסוד נחשף לתקשורת וכלום לא קרה לקריירה של שר החוץ שרק הפך לראש ממשלה.

אני תמה עם יצחק שמיר ובני משפחתו צפו בסרט.

יש להניח שכן.

אני משער שאם צפה שמיר בסרט הוא נהנה ממנו הרבה פחות מאשר הסרט שבו צפה גם כן "זעם ותהילה " של אבי נשר וומנו התרשם מאוד לטובה.

אריה קרישק שהיה יועץ היסטורי לסרט והיה אחד מכותבי התסריט נזכר

קרישק:  

ברוך נאדל כתב ספר על זה בשם "פרשת הלוחם יונתן ( 1976) . ב"העולם הזה " פירסמו על זה מאמר . המחזה היה של אסי הנגבי ודינה לינון . המחזה הוצג רק כמה פעמים ואחר כך ירד מהבמות .עד שהחליטו לעשות ממנו סרט . אבל ריקי שלח לא היה מרוצה מהמחזה הוא ביקש מימני לבצע תחקיר על הנושא. שימשתי יועץ היסטורי וטיפלתי בכמה סצינות אבל כדי לא להסתכסך עם המחזאים הקרדיט שלי בסרט הוא קטן .

 .

המחזה אכן היה חיוור למדי והבמאי שלח נדלק מהנושא בעיקר. אני זוכר שיחות על אמצעי-חיסול וניסיונות 'לפתוח' את המחזה. אין לי שום עותקים אבל היו כמה סצינות שחיברתי והן בהחלט יכלו להרחיב – אבל לשלח לא היה תקציב(כרגיל..) ובסופו של דבר זה הפך למעין תיאטרון מצולם.

לדעתי הסרט לא היה טוב . הביצוע היה חיוור למדי  מאוד צעקני ומלודרמטי .הסיפור היה מספיק חזק ומלודרמטי בלי קלישאות וחבל שזה מה שיצא
ותדע לדעתי יצחק שמיר לא רק נתן את הוראת  החסול .  לדעתי הוא גם ירה בגלעדי במו ידיו.  

לגבי שאלת החיסול – אין,כמובן, שום עדות לזהות המחסל – כמה ותיקי ל"חי טענו שזה שמיר עצמו. קשה לדעת..   תוכל להיעזר בשני מקורות מעולים – ספר שאיני זוכר שמו כרגע של היסטוריון לח"י שמתייחס לפרשה ולאחרונה ספרו של אריה אלדד (בנו של שייב אלדד האגדי) שאף אמר לי בטלפון כי "יתכן מאד ששמיר עשה זאת" – מומלץ ליצור עימו קשר. איש משכיל ונבון ביותר.

בהיותי הביוגראף של מוטקה ציפורי יצא לנו לדבר הרבה על – שמיר. כשהעליתי את נושא גלעדי, מוטקה – איש הגון וישר – אמר בלי כחל ושרק – "אין עובדות כאן, אבל שמיר היה בהחלט הטיפוס שהיה עושה את זה בלי למצמץ.  והוא גם עשה זאת במקומות אחרים."

לצורך הגילוי הנאות ייאמר שציפורי ושמיר היו די מסוכסכים (ראה גם ספרנו המשותף "בקוו ישר") אבל אני בוחר להאמין לציפורי. כאמור, הוא היה מאד הגון וישר.

יש לי שני זכרונות יפים מההסרטה  –  שיחה קטנה עם פולי (שהיה אגב קרוב משפחה רחוק) -המופלא  – שדומני שזה תפקידו הדרמטי היחיד.  והופעתה הקצרה של בתי יסמין,כזמרת מקהלה,בסצינה ארוכה. היא אגב זוכרת מאד לטובה את נחצ'ה היימן, שהיה מחבר הפסקול, שהיה מאד אנושי וחביב לדבריה.

עם שלח היה לי עוד ניסיון, כעבור שנים רבות, כשרצינו להעלות גרסה קולנועית למחזה המצליח שלי "נפילה בשידור חי" (שהצליח מאד עם אלכס אנסקי) אבל לא קבלנו תקציב מקרן הקולנוע והעניין,לצערי, נפל.

עד כאן קרישק .

העדויות בשטח כפי שראיתם מראות שלא שמיר ביצע את החיסול אלא שני אנשים בפקודתו .

זה לא פוגע בעוצמה של הסרט שלדעתי הוא מוצלח מאוד .וראוי בהחלט לצפייה והוא התפקיד הדרמטי הטוב ביותר של ישראל פוליאקוב אי פעם.

והנה הוא לצפייתכם.:

צפו גם ב:

דוד בלאו שהיה קשור לחיסול מספר על חיסולו של אליהו גלעדי

וכבונוס: ארבעה מאמרים מהעיתונות העוסקים בפרשה:

מאמר של אביעזר גולן בידיעות אחרונות מ-1964

305

מאמר של שרית פוקס ממוסף "סוף שבוע " של מעריב " מ-1981 העוסק בחיסול ובהצגה שהתבססה על הפרשה שלימים שימשה כבסיס לסרט הטלויזיה.

מאמר על הפרשה של תום שגב ממוסף סוף השבוע של "הארץ מ-1981 13-11

ראיון מכתב העת "מוניטין "מנובמבר 1987 של ד"ר אורי מילשטיין עם פנחס גינוסר עוד אדם שהיה קשור לחיסול על אליהו

גלעדי

אפשר להגדיל את הדפים עם "העכבר" .

241

241
241
241
241

ביבליוגרפיה על אליהו גלעדי

זכרונות של ידידים ומחסלים :

יעקב בנאי ( מזל ) חיילים אלמונים :ספר מבצעי לח"י /בעריכת ישראל אלדד.  תל-אביב : חוג ידידים, 1958. הכותב הוא מפקד החטיבה הלוחמת של לח"י

מהדורה ב' מעודכנת :תל אביב הוצאת "יאיר " 1987 מהדורה ג' 1989

תקציר הספר :יעקב בנאי – "מזל", שהשתתף ברוב מבצעי לח"י מתוקף תפקידו כמפקד מחלקת הפעולות של לח"י ומאוחר יותר כמפקדה של החטיבה הלוחמת של לח"י, מתאר בספר זה את דרכי לחימתם של אנשי לח"י ואת התקפותיהם על הבריטים. הספר כולל תמונות, רשימת פעולות כרונולוגית ורשימות של חללי לח"י ושל חברי לח"י שברחו מבתי סוהר וממחנות המעצר.

בספר הזה הובאה לראשונה בפני הציבור גם זה של אנשי לח"י לשעבר פרשת חיסולו של גלעדי וזה נעשה בברכת יצחק שמיר שכתב לספר את ההקדמה.

  נתן  ילין -מור   לוחמי חירות ישראל :   אנשים, רעיונות, עלילות /    ירושלים :   שקמונה.1975

מביא את גירסת ילין מור שמעיד שהוןא קלט שגילעדי היה מסוכן מהרגע הראשון.שפגש אותו.

אריה קוצר    מרבד אדום :   דרכי עם יאיר /    תל-אביב :   [חמו"ל],   תשל"ז 1977

.גירסה נדירה של תומך של אליהו גלעדי שטוען שלא היו דברים מעולם סתם היו פיטפוטים של הנשים ולא מבין מה רצו מגלעדי המסכן.

יעקב אליאב    מבוקש /  בעריכת אהרן אמיר. סדרת "מבצעים במחתרת באצ"ל ובלח"י, 1936-1948"  ירושלים :   במחתרת,   תשמ"ג 1983.

יצחק חסון    הזקן ואני :   סיפורו האישי של ראש המודיעין של לח"י (מחלקה ו')   תל-אביב : ברירות, תשנ"ג1993

יצחק שמיר ‫    סיכומו של דבר /    תל-אביב :   עידנים,   תשנ"ד 1994.

גירסת בעל הדבר. לא מכחיש כלום. רק מציין שהיו לו נדודי שינה בגלל ההחלטה.

דעת המחקר

יוסף הלר, לח"י: אידאולוגיה ופוליטיקה 1949-1940. הוצאת מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, 1989

נחמיה בן-תור   ספר תולדות לוחמי חירות ישראל (לח"י) /  : כרך ראשון –עד 1943   [תל-אביב] :   הוצאת יאיר ע"ש אברהם שטרן,   תש"ע 2010.

תקציר :כרך א' עוסק בתולדות לח"י עד 1943 ומספק מבוא על הרקע ההיסטורי של העם העברי ועל הקשר שבין המולדת והעם. הספר דן בהתבססות השלטון הבריטי בארץ ישראל, בהתיישבות היהודית בארץ בתקופת העליה הראשונה והשניה, בלידתם וצמיחתם של ארגוני המחתרות בארץ תוך התמקדות בהקמתו של לח"י, רציחתו של אברהם שטרן – "יאיר" ותוצאותיה.

מביא את גרסת יצחק שמיר לגבי החיסול של אליהו גלעדי.

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

5 תגובות על “גזר דין מוות בחולות -פרשת חיסולו של מנהיג הלח"י אליהו גלעדי בידי עמיתו יצחק שמיר-פרשיה מסתורית מתולדות הלח"י והסרט העלילתי על פי הפרשה”

מרשים ומרתק! כתמיד- תחקיר מקיף ומעמיק. יש לקוות שיוצרי קולנוע ותיאטרון יפנו משאביהם לשדות הטעונים האלה….

אחד הדברים ששווים במיוחד בסרט : השיר המחתרתי הבדוי שהוא "לא " חיילים אלמונים " של יאיר שטרן" אבל קרוב אליו עם המוזיקה החדשה של נחום היימן . מי כתב את המילים זה חבוי אי שם בקרדיטים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

eighteen − 6 =