עשרים שנה מלאו להתחלת הכתיבה של ספרי הידוע "מטרזן ועד זבנג : סיפורה של

הספרות הפופולארית הישראלית " שיצא לאור בהוצאת בבל ב2003 ואזל לחלוטין.

אז הנה אחד הפרקים הידועים מהספר על סידרת הילדים הכי לא פוליטיקלי קורקטית אי פעם בספרות העברית.

" זה כבר הרגיז את תוכידס . בקפיצה אחת התנפל על השכן צבט לו קשה בשתי עניו ,תקע לו כדור נייר בפה ואמר לו :" אימא שלך היא תרנגולת מגונדרת ואתה תינוק גאוותן" ( תוכידס מוכר עיתונים )

**יחזקאל לופבאן הוא "עידו סתר" " יוצרם של עוז יעוז ותוכידס**

הסופר חזי לופבן כתב תחת השם הבדוי "עידו סתר " את סדרת עוז יעוז שבה עסקנו בפרק "האיש מר.נ.ר 9 על עלילות סוכן חשאי ישראלי

ואת עלילות חבורת המרובע הכחול על חבורת ילדים דמויית "חסמבה"

אבל אף מפורסמת משתיהן הייתה סדרת "תוכידס " (1963-1966 ) בהוצאת טברסקי , סדרה בת שמונה ספרים על עלילות

" תוכי שובב ופיקח מעורר צחוק גדול בתעלוליו המפתיעים " כפי שתואר כל ספר בסדרה. הייתה זאת סדרת חיקוי ל"קופיקו " של תמר בורנשטין לזר וכמוה תיארה את עלילותיו ותעלוליו של בעל חיים מדבר שגר עם משפחה ישראלית ממוצעת אבל תוכידס הירחיק לכת מעל ומעבר למה שהעזו קופיקו והיוצרת שלו תמר בורנשטין לזר בחלומות הפרועים ביותר שלהם.

"תוכידס זומם מזימות .צייר מ.אריה מתוך "תוכידס משגע פילים

תוכידס איננו ההיסטוריון היווני בעל השם הדומה , הוא תוכי בעל יחוס נכבד ביותר הוא הנכד של פולינסיה התוכית של דוקטור דוליטל. לאחר שנסע במשך שנים עם רב חובל בספינה , נחת לבסוף בביתה של משפחה ישראלית ממוצעת מרחוב העטלפים 99 בתל אביב ושם הוא חי עד ליום שבו יוכל לחזור למולדתו אפריקה.בספר הראשון אגב תואר תוכידס באיורים כתוכי רגיל , אבל בספרים הבאים בסדרה הוא היה לבוש כילד , ילד שבמקרה יש לו מקור… בנתיים הוא עושה שמות בסביבה ובחיי השכנים המסכנים שלו שסובלים מנחת ידו ומהתעלולים שלו שעוברים לא פעם ולא פעמיים את גבול הסדיזם .

האיורים היו של המאייר הקבוע של סדרות הילדים הישראליות מ. אריה ( אריה מוסקוביץ') שלרוב חתם את שמו אך הפעם מסיבותיו השמורות עימו העדיף להישאר אנונימי.,אולי לא רצה להיות מזוהה עם הסדרה הספציפית הזאת ?

הרעיון לסדרה בא ללופבן בהשראת תוכי אמיתי שחי אצל שכנה של מ. אריה . ובכל פעם שלופבן היה בא לבקר את מ. אריה השניים יכלו לשמוע את התוכי אצל השכנה מנהל שיחה רצופת קללות עם עצמו…וכך נוצר הרעיון לתוכידס , אם כי אין לאמר שמ. אריה עצמו התלהב מהרעיון…

בסדרה שכללה שמת כמו "תוכידס משגע פילים " ו"תוכידס מחשמל גנבים "(!) תוארו התעלולים של התוכי כנגד שכנות שמנות של המשפחה ילדים "חנונים " שעוררו את זעמו של התוכי על שהעדיפו לשבת בבית ולנגן בפסנתר במקום לצאת החוצה, גברים זעפניים וכו'.

"תוכידס עצם את עיניו וחשב כיצד יעניש את הגברת פשקוביצי ." אצבוט לה את האף עד שיהיה נפוח כמו בלול תוכים " …אכניס לה זחלים וחיפושיות בין השערות אשפוך לה חול בעיניים שלא תוכל לראות שבוע ואולי אף שבועיים " (תוכידס מנקה ארובות ) .

. מתוך "תוכידס משגע פילים". הגברת פשקוביצי זוממת מזימות אפלות כנגד תוכידס.

אוייבתו הגדולה של התוכי הייתה השכנה גברת פשקוביצי ( או פשקו כפי שמכנים אותה שכניה) שאותה כינה "מכשפה מחורבנת" ושהצייר האנונימי של הסדרה תיאר אותה כאישה מכוערת עד להדהים עם שיניים רקובות שאכן נראית כמו מכשפה .

תוכידס היכניס נחש למיטת פשקוביצי יצק לה נפט לכלי המיים (!!!) הזעיק מכבי אש כדי שיציפו את דירתה במים וזרק לה כפתורים לפה לצד שלל דברים אחרים .

צייר מ.אריה מתוך"תוכידס מחשמל גנבים ".

וגם ציוה על פיל שיניף אותה באויר

" " תארו לכם איזה מראה זה היה . כל הרחוב התפקע . אכן גם בדרך כלל היא לא ניראית כשיא היופי עם חותם נפוח כמו שיש לה –אבל עכשיו בין שמים וארץ חבוקה בחדקו של הפיל הייתה דומה למכשפהלה מארץ המכשפות וצרחותיה היו דומות למקהלה של אווזים , צפרדעים ועכברים". (תוכידס משגע פילים)

תוכידס , אגב, והסכים להוריד אותה רק אחרי שהתחייבה לתת כסף לקבוצת הכדורגל של השכונה (מאה לירות ) ,

הוא פותח לה באופן קבוע את המכתבים וכאשר לחה מכתב תלונה עליו למשטרה החליף את המכתב באשפה וגרם למאסרה בידי המפקח קוקורצ'ה הנזעם על הפגיעה בכבודו…

פשקו ונציג החוק .מתוך "תוכידס משגע פילים "

כן חיבר עליה שירים מדהימים ממש בגסותם לגבי ספרי ילדים משנות השישים כמו הפזמון שהופיע בספר הראשון בסדרה "תוכידס מגיע "

פשקוביצי רוצי טוסי

ושברי לך את התוסיק".

או

"פשקוביצי פשקוביצי

די תפסיקי אל תשוויצי

כל היום על המרפסת

תחתונים את מכבסת

ובלילה-מה קורה לך?

את שותה קפה עם מלח

איזו מן אשה שמנה את

רק בקושי מתנועעת

אבל פיך הוא קרוסלה

מי ישווה לך ,מי ידמה לך

אם את במראה תציצי

לעולם כבר לא תשוויצי

יש לך חוטם-אבטיח

שערות כמו קש עם טיח

את בשוק ביצים גונבת

חתולות שחורות אוהבת

פשקוביצי פשקוביצי

לכי לישון ואל תקיצי!!

(תוכידס מופיע )

תוכידס היה טיפוס יצירתי ובספרים מפוזרים שירים רבים כאלה פרי יצירתו .

עוד שיר כזה הוא שר כשהוא מחליט להרוס כביש (בעקבות ויכוח עם השוטר ששון חלפלפי) הוא שר במהלך העבודה את השיר הבא:

הך בפטיש

ואל תישן

ושבור הכביש

כי הוא ישן

אם מחר

יבוא שוטר

כבר לא יהיה פה

כביש יותר.

אויבים נוספים של התוכי היו הדייר פיפיקובסקי הקרוי בפיו "אבטיח רקוב" וילד מהסוג שהיום היינו קוראים "חנון " שנשמר מכל מישמר בידי אימו סיבה בשבל תכידס לתקוף אותו ללא הרף כולל ביום ההולדת שלו .וכפי שאומר סתר בהערצה על התוכי " גם מי שלא מתחיל עם תוכידס , תוכידס מתחיל איתו ".

לעומת זאת הקפיד תוכידס להתחבר עם מפקח המשטרה קוקורצה אם כי זה תפס אותו כמה וכמה פעמים בעבירות שונות על החוק כמו ספסרות בכטיסי קולנוע . אך תוכידס תמיד ידע לשמור על יחסים טובים עם החוק גם על ידי שימוש באמצעי החנופה ולהמשיך תוך כדי כך במעשי ההתעללות שלו בשכניו כאשר החוק (בדמותו הגמלונית של קוקורצה ) עוצם את עיניו.

תוכידס הרבה כמו כל תוכי שמכבד את עצמו לנבל את פיו :

"ומאיפה אתם לעזאזל " התפלא תוכידס "

" אל תגיד לעזאזל זו מילה לא יפה "

"אולי לא תלמדו אותי נימוסים אני כבר מספיק גדול ויודע בעצמי איזו מילה יפה ואיזו מכוערת " ( תוכידס משגע פילים).

גפ כאשר גברת פשקוביצי נמלטה לבסוף ממנו לחו"ל בספינה בשני הספרים האחרונים בסדרה "תוכידס מנקה ארובות " ותוכידס מלמד ריקודים " רדף אחריה התוכי הנורא לספינה והמשיך כנגדה בתעלוליו האכזריים שבהחלט עוברים את גבול הסדיזם . גם כשהושלך בידי רב החובל מהספינה למי הים שרד התוכי חזר אל הספינה והמשיך במעשי ההתעללות שלו בפשקוביצי.

כפי שאומר אוריאל אופק : "מה לא עשה תוכי שטני זה כלפי עלובים אלה ".

אכן תוכידס היא הסידרה שהיא הלא פוליטיקלי קורקט ביותר בספרות הילדים העברית . אין כמעט סדרה אחרת שמתארת בכזאת הנאה התעללות במבוגרים ובילדים שאינם חלק אינטגראלי מהחברה . אם את קופיקו (דמות בכל זאת מעט מתונה יותר מתוכידס גם בשיא תעלוליו ) ניתן להשוות עם אלף החייזר השעיר מסדרת טלוויזיה קומית אמריקנית שמבצע תעלולים אך לרוב למטרה טובה כפי שהוא מבין אותה , הרי את תוקידס ניתן יותר להשוות לגיבורים של סרט פנטסיה אמריקני ידוע בהפקת סטיבן שפילברג "הגרמלינים " יצורים שעוברים טרנספורמציה מיצור שעיר וטוב לב ליצורים שדיים שעושים שמות בבית משפחה אמריקנית ממוצעת.

הספרים הם ללא ספק מצחיקים.אבל כפי שאמר אוריאל אופק :"אבוי לו לאותו צחוק".הגיבור הוא ללא ספק סדיסט בעל מוח שטני במיוחד וכיום הספרים אינם נראים לנו מצחיקים כלל וכלל אלא מזוויעים ממש.תוכידס הוא התגלמותו המושלמת של בריון הרחוב הישראלי הממוצע שהתגלמות טובה ומדויקת יותר ( שלא לאמר על אוהדת יותר ) אין למצוא בספרות העברית .