web analytics
קטגוריות
Uncategorized

השחר שלאחר הלילה הארוך:מה קרה למנורת בית המקדש על פי סטיפן צוויג

פורסם ב"מקור ראשון "

סקירה על "המנורה הטמונה "מאת סטיפן צוויג בתרגום הראל קין .הוצאת תשע נשמות ,2021,146 עמודים.

אחד מכלי הקודש העיקריים של המשכן ושל שני בתי המקדש הייתה מנורת  שבעת הקנים

היא נלקחה מבית מקדש הראשון על ידי הבבלים לאחר חורבנו אולם בניגוד לכרובים ולארון הברית  היא נוצרה מחדש עבור הבית השני.

בין השאר היא התבלטה במקדש בכך שהיו עליה ציורים רבים אם כי היהדות בתיאוריה לפחות אוסרת כל תמונה.

לאחר חורבן בית שני המנורה   נלקחה בידי הרומאים  והיא מוצגת בתבליט המפורסם של תהלוכת הניצחון ושל  טיטוס  ברומא שהוא אחד השרידים המפורסמים ביותר של רומא העתיקה שהשתמרו עד עצם היום הזה. וכנראה השתמר כי הכנסיה  דאגה לשמרו כעדות לתבוסת היהדות.

תבליט מנורת בית המקדש בעת מצעד הניצחון של טיטוס ברומא

בניגוד לכל שאר כלי בית המקדש  שנעלמו כולם ויש להניח שהותכו תוך זמן קצר לאחר לקיחתם בידי הרומאים ונמכרו בשוק יש לנו ידיעות מדויקות על גורלה של המנורה. היא נילקחה בידי הונדאלים הברברים לבירתם בצפון אפריקה קרתגו לאחר שבזזו את רומא במאה החמישית לספירה .

הברברים שודדים אוצרות שונים מרומא ובהם המנורה של בית המקדש. מתוך אנציקלופדיה "עולם התרבות -העולם מראשיתו ועד ימינו" שנות השישים

לאחר מכן במאה השישית לספירה היא חזרה לידי הביזנטים הנוצרים של הקיסר יוסטיאנוס שגברו על הואנדאלים.

עד היום המנורה היא אחד הדברים שזכורים בערגה הרבה ביותר מבית

המקדש וישנם ספקולציות שונות לגבי גורלה .

הקיסר יוסטיניאנוס הביזנטי .החזיר את המנורה לירושלים מצפון אפריקה. מתוך אנציקלופדיה "עולם התרבות -העולם מראשיתו ועד ימינו" שנות השישים

לפי כמה ידיעות הקיסר יוסטיניאנוס הפקיד את המנורה  בירושלים באחת הכנסיות לאחר שיהודי הזהיר אותו מאסון שיפקוד את ממלכתו אם ישאיר אותה בקוסטנטינופול בדומה לאסונות שפקדו את רומא ואת קרתגו הונדלית שבהן הוחזקה המנורה בעבר.

לפי כמה ידיעות יוסטיניאנוס שלח את המנורה  כתוצאה מהזהרה זו  למשמרת בכנסיה בירושלים  ששם נעלמו עיקבותיה לאחר שהפרסים כבשו את העיר מידי הביזנטים במאה השביעית לספירה. ועל פי הערכת החוקרים היא ככל הנראה נקברה באדמה איפה שהוא בקרבת ירושלים על מנת להסתירה מידי הפרסים הכובשים ( והיהודים ) .

ועם כך היא עדיין נמצאת איפה שהוא בירושלים או בסביבותיה.

לפי ידיעות אחרות המנורה נשארה בקונסטנטינופול עד 1204 כאשר העיר נכבשה ונהרסה בידי צלבנים נוצריים ואז נעלמו עקבותיה ואולי נשדדה בידי הצלבנים.כנראה על ידיעות אלו מבוססות הטענות שהמנורה נמצאת בגנזי הוותיקן עד היום.טענות שאין להם ביסוס .כי חפץ קדוש כזה הכנסייה לא הייתה מסתירה. נהפוך הוא : היא הייתה מציגה אותה בגאווה מידי שנה כעדות נוספת לניצחון הנצרות.

מאז המנורה כיכבה בעיקר בסמלים של היהדות. בין השאר היא הופיעה על חזהו של גיבור הקומיקס הישראלי דמוי הסופרמן  אורי און והיא מככבת בכמה סיפורי הרפתקאות לילדים על גילויה במקום מיסתור זה או אחר. היא אחד הסמלים הראשיים של מדינת ישראל.

 הסופר היהודי האוסטרי המפורסם סטפן צוויג שכיום מוכר כאחד מגדולי סופרי המאה ה-20   עסק במנורה הזאת בספרו העיקרי שעוסק בנושא יהודי משנת 1937.

סטיפן צוייג

כאשר כתב אותו היה צוויג גולה אנגליה  מהנאצים שהוא כבר מזה שנים רבות זיהה את הסכנה הטמונה בהם . הוא עזב את ארצו אוסטריה עם כי זאת עוד לא הייתה בשליטה נאצית ( אבל בהחלט נשלטה בידי משפטר פשיסטי קרוב לנאצים )  והספר פורסם במקור באנגליה.

ספר זה תורגם לעברית פעמיים.

בפעם הראשונה הוא תורגם לעברית  בשם "המנורה הגנוזה " בתרגומו של ישראל פישמן  בהוצאת יוסף שרברק ב-1946.

וכעת  ב-2021 הספר יוצא לאור  תחת השם "המנורה הטמונה "   בתרגום שני של הראל קין בהוצאת תשע נשמות .

ובספר זה סטיפן צוויג מתאר את עולמה של קהילה יהודית השרויה  במצב של טלטלה  כתוצאה מפלישות ברבריות בלתי פוסקות שמאיימות להביא להשמדת כל מה שהיהודים האלו מכירים.

ובכך תיאר סיטואציה מקביל למה שחש בעצמו הוא שנאלץ  . לברוח מארצו אוסטריה ושכתב לאחר מכן  את ה"עולם של אתמול "  ( 1941) ספר הגעגועים והנוסטלגיה למה שהיה ולא יחזור עוד של תרבות כלל אירופית.

אבל צוויג לא באמת הופתע מעליית הנאצים במכתב שכתב לידידו שבדרון אספן  אוטוגרפים ודיוקנאות   שלימים עלה לארץ ישראל כתב לו עוד בזמן מלחמת העולם הראשונה שלאחר המלחמה צפוי ליהודים חורבן גדול מידי הגרמנים .

ברוב פירסומיו נמנע צוייג מלעסוק באופן בולט בשאלות הקשורות ליהודים וכאשר עסק בנושאים תנכיים כמו במחזה הידוע "ירמיהו" על הנביא התנ"כי שאותו בכתב בימי מלחמת העולם הראשונה  היה זה כדי לדון בשאלות כלל עולמיות של מלחמה ופציפיזם .

 אמנם הוא העריץ. את הרצל שהיה זה שקנה ממנו לראשונה יצירות ספרותיות אבל הסתייג מהציונות שלו שכן ראה בה ירידה בדרגה.

במכתבים שכתב צוויג לסופר הצעיר הנס רוזנקרץ שנתרמו לספריה הלאומית כתב צוויג :: "אין דבר שאני שונא יותר מאשר הסגידה העצמית של העמים וסירובם להכיר במגוון של צורות עם ושל סוגי האדם ולחוותם כיופייה של ההוויה. מבחינת ההיסטוריה גרידא ברי לי כמובן שהיהדות משגשגת כעת מבחינה תרבותית ופורחת כפי שלא פרחה זה מאות בשנים. יתכן שזו ההתלקחות שלפני הדעיכה. יתכן שאין זה אלא הבזק קצר בפרץ השנאה העולמית…" בהמשך כתב צוויג כי "על היהודי להתגאות ביהדות שלו ולהתפאר בה – אך אין זה יאה להתרברב בהישגים שהשגת במו ידיך, לא כל שכן בהישגיו של גוף המוני והומוגני שאליו אתה משתייך… גם האנטישמיות, גם השנאה, גם השיסוע העצמי הם מרכיבים עתיקי יומין של גורלנו ההיסטורי – הבעייתי תמיד… אל לנו אפוא לחפש דרך החוצה; עלינו להיות אמיצים כדי להישאר בתוך גורלנו. אם היהדות היא טרגדיה, הבה נחייה אותה".

מצד שני הוא הסתייג מהציונות  שכן העריץ מידי את התרבות הכלל  "האירופית "   שהוא הפך לאחד מסמליה אם כי לא דווקא את הגירסה הגרמנית –אוסטרית " שלה שבה חי.

  למרות הסתייגותו מהמפעל הציוני, העריץ צווייג את תיאודור הרצל ובאחד המכתבים  ששלח לסופר צעיר שחשב לעלות לארץ ישראל  כתב: "בימים האחרונים קראתי ביומניו של הרצל: כל כך גדול היה הרעיון, כל כך טהור, כל עוד היה חלום בלבד, נקי מפוליטיקה וסוציולוגיה… אנחנו, שהיינו קרובים אליו, היססנו למסור את כל חיינו בידיו… אמרתי לו שאיני יכול לעשות דבר כלשהו אלא בשלמות… האומנות והעולם כמכלול היו חשובים לי מכדי להתמסר ללאום ותו לא… לך לשם (לארץ ישראל) רק אם אתה מאמין, לא מתוך גועל מן העולם הגרמני הזה או מתוך טינה המחפשת מוצא בבריחה".

צוויג הפך לאחד הסופרים המפורסמים ביותר בעולם ידידם של א.ג ולס תומאס מאן וגדולים אחרים .

אבל  דווקא הוא  שאהב כל כך את התרבות האירופית העל לאומית הבין היטב את הסכנה הצפויה מהיטלר לפני רוב האנשים  ועזב את אוסטריה בזמן .

ובלונדון כאמור  הוא כתב את "המנורה הטמונה".

ועתה נערי , הסכת לדברי . בין כלי המקדש נמצאים שולחן הפנים ,המחתות בהן הקטירו לבונה ,שני לוחות האבנים שעליהם חרוטים עשרת הדברות ,ומנורת הזהב בעלת שבעת הקנים ,אשר האירה תמיד את פני קודש הקודשים . האור , נערי ,  הוא המתנה הגדולה ביותר שאלוהים נתן לבריותיו .וכאשר האירה המנורה לפנינו בליל שבת נהפך ליבנו לעבודת קודש  אלוהים . ולכן אין לך בעולם דבר יקר יותר ללבו של כל יהודי מאשר מנורה זו בעלת שבעת הקנים . …ועתה שים לב לדבר בנימין ,למען תוכל לעמוד על מהות נדודינו הלילה . שום דבר בעולם עשוי בידי אדם אינו כה קדוש כה עתיק וכה שבע נדודים כמנורה זו , המשמשת ערובה יקרה ביותר לאחדות עמנו וטהרתו. תמיד כאשר הראנו הגורל פנים זעופות , כבו הנרות במנורה.

( סטפן צוויג , המנורה הגנוזה בתרגום פישמן ע' 25 , 28 )

זהו רומן היסטורי המתרחש בימי חורבן רומא בידי הוונדלים שכובשים אותה במאה החמישית לספירה. גבירת העולם לשעבר היא כעת מרמס לברברים ,ובין החפצים שהם גונבים לבירתם בצפון אפריקה היא מנורת שבעת הקנים . אנשי הקהילה היהודית של העיר מנסים לעצור  את הגניבה ואך לשווא. המנורה נילקחת. ובלקיחתה צופה ילד קטן  שלא שוכח את המנורה ואת כל מה שהיא  מסמלת.  הוא גודל והופך להיות אחד ממנהיגי הקהילה והוא חי כאשר הקיסר הביזנטי יוסטינאינוס כובשים את הבירה  הונדאלית   העיר קרתגו ומביאים את המנורה לקיסר.

אז הילד שהוא כעת איש זקן מבקש את המנורה לידי היהודים.:

קיסר אדיר מנורה זו היא השריד היחידי שנשאר לעמנו מכל מחמדיו מימי קדם .את עירנו החריבו ,את חומותינו הרסו עד היסוד. את מקדשנו שרפו. רק מנורה זו מוסיפה להתקיים . היא קיימת זה יותר מאלף שנים . עתיקה היא מכל הדברים שעל פני האדמה. היא נדדה מאות בשנים ללא מנוח . כל שמן שיארכו נדודיה לא ידע גם עמנו מנוח .אדוני המלך ,חמול עלינו נורה זו היא האחרונה מקניינינו המקדשים השב אותה לנו ..הרשה .. לשים קץ לנדודיה למען תנוח בביתה ובמולדתה…

אדוני המלך ,מלכותך ועירך נתונות בכף המאזנים . אל ירום לבבך . אל תנסה להחזיק בדבר ששום בן תמותה לא הצליח להחזיק בו לאורך ימים . בבל הייתה אדירה וכן גם רומא וקרת חדשת . אבל ההיכלות שבהם הייתה המנורה גנוזה ,נפלו והקירות שסגרו עליה מוט התמוטטו . רק היא , המנורה לא נפגעה בעוד שכל סביביה הפכו עיי חרבות .  כל מי שינסה לקחתה זרועו תיבש וכל מי שיגזול מנוחתה הוא עצמו לא ידע מנוחה לעולם. אוי לו לאיש שישלח ידו בדבר שאינו שלו . הוא לא ידע שלום ושלוה עד שיחזיר את הגזלה לעיר הקודש . אדוני המלך מתרה אני בך השב את המנורה טהורה למקומה הראשון .

( המנורה הגנוזה בתרגום פישמן ע' 69-70 )

הקיסר שונא היהודים מסרב ודואג שהמנורה תישלח לארץ ישראל אך לכנסיה .

אך לפני המשלוח דואג היהודי הפיקח שיצרו עותק  זהה של המנורה   ומה שנשלח הוא העותק של המנורה.

היא עצמה נקברת באדמה לעתיד הרחוק.

בבירור הספר הוא משל על גורלו של העם היהודי המסומל בידי המנורה שכמו העם היהודי לא תושמד לעולם אם כי היא נודדת ממקום למקום.

סטיפן צוויג עצמו היגר מאירופה לברזיל ושם התאבד ביחד עם אישתו ב-1942 בזמן שבאירופה השתוללה המלחמה שאותה צפה וחזה שתחריב  את התרבות  האירופית .ובלי תרבות זאת לא יכול היה לחיות .במכתב ההתאבדות שלו כתב :" עולמה של לשוני שלי שקע ואבד לי ומולדתי הרוחנית, אירופה, איבדה את עצמה לדעת

.הוא סיים במילים " אני מברך את כל ידידי: הלוואי שיזכו לראות את עלות השחר לאחר הלילה הארוך. אני, שחסר סבלנות הנני ביותר, מקדים ללכת לפניהם".

ידיעה על ההתאבדות המשותפת של סטיפן צוויג ואישתו בברזיל.

הלילה הארוך שאליו התכונן כעת היה הלילה הארוך שאותו תיאר כזה שהיהודים נכנסים אליו ב"המנורה הגנוזה".\\\

אבל ככל הנראה הוא חשב שגם לכל לילה יש סיום כפי שתיאר צוויג בסיום הספר כפי שהוא מובא בתרגומו הישן של פישמן "

 

מנורת משה חבויה בקברה הנעלם בלתי מודעת וללהשחת , עדין מצפה לגאולתה.

מעל לה התחוללו סערות הזמן .דורות אחרי דורות נלחמו העמים האחד בשני בגלל השליטה על הארץ המובטחת . אולם שום שודד לא תפס את המנורה הקדושה , שום יד חמדנית לא השיגה להרוס אותה….אף רמז קל לא גונב לאיש על מציאותה ואף יד סקרנית לא חיטטה במקום ששם היא מוטלת  ..וכן ינקפו יובלות אחרי יובלות ודורות אחרי דורות ואין יודע ואין מגיד מה אחרית צפויה למנורה : האם תוסיף להיות גנוזה לעולמים ואבודה לעמה הנודד ללא מנוחה בארצות הגויים  או תעלה ממחשכי קברה ביום בו ישובו נידחי יהודה לארצם ותזרע כקדם אור יקרות בהיכל השלום.

( המנורה הגנוזה בתרגום פישמן ע' 102).

פסל המנורה ליד הכנסת

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 − 11 =