לזכרו של אליהו "אליק" שמיר שנפל בקרב ב-22 לינואר 1948

צ**בי אשד במרכז אליק שמיר מימין וחברים .אמצע שנות ה-**40 "

אליק שמיר ידוע היום בעיקר הודות לספר שכתב עליו אחיו הסופר

.משה שמיר "במו ידיו -פרקי אליק" ( 1951) ספר שהפך לקלאסיקה

תוכלו לקרוא את "במו ידיו" כאן "

אבל משה שמיר כתב עליו עוד כמה סיפורים לילדים .ואחד מהם התפרסם עוד בחייו של אליק ותיאר אותו כילד

.אם כי אליק כבר היה אדם מבוגר כשהסיפור התפרסם בן 24.

אליהו אליק שמיר הנ"ל היה אז ידידו הטוב של אבי צבי אשד.

ולא מן הנמנע שאחת הדמויות בסיפור מבוססת ישירות עליו.

הסיפור שלפניכם הופיע בגליונות הראשונים של "משמר לילדים ".גליונות 1-4

בספטמבר 1945.

משה שמיר תיאר את הקבוצה של אחיו הצעיר אליהו "אליק " וחבריו בעת פעילות משחקית ועזרה לחבר טוב.

את הסיפור איירה אז רות שלום .

הסיפור הופיע מאז בשלושה קבצי סיפורי ילדים שונים של משה שמיר

אחד אפס לטובתנו : סיפורים (תל-אביב : טברסקי, 1951) עם איורים של שמואל כץ

לאחר מכן פורסם בספר:

כולם ביחד : ספורים לילדים בשני קולות. עיטורים של יחזקאל קמחי. מרחביה : הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1959.

בספר שהודות לו היה "1 אפס לטובתנו"מועמד סופי ( ולא זוכה כפי שנכתב בטעות במקור מסויים ) לפרס הבינלאומי לספרות ילדים "מדלית האנס כריסטיאן אנדרסן".

**מדליית האנס כריסטיאן אנדרסן הפרס החשוב ביותר בעולם לספרות ילדים ,המקבילה לפרס נובל לספרות למבוגרים**

זהו הפרס החשוב ביותר בעולם לספרות ילדים המקבילה לפרס נובל לספרות

והוא מוענק כל שנתיים על ידי האגודה הבינלאומית לספרות ילדים

( את רשימת הזוכים בפרס והמועמדים לו תוכלו למצוא כאן )

הוא התחרה בין השאר עם ספר הפנטסיה הקלאסי "הרפתקאות ויפללא " של סופרת הילדים ההולנדית החשובה ביותר אני שמידט.

אבל למרבית הצער שניהם הפסידו לספרו של סופר הילדים הידוע והחשוב ביותר בעולם אז אריך קסטנר "כאשר הייתי נער קטן"

לאחר מכן הסיפור הופיע בקובץ נוסף של סיפורי ילדים :

סיפורים בשלושה קולות : קול מכפר, קול מעיר, קול מאתמול איורים, תמי בצלאלי (תל-אביב : דביר, תשל״ח 1978 )

ספר שהופיע גם במהדורה מעובדת לעברית קלה אבל ללא הסיפור "אחד אפס לטובתנו "

והנה הוא בגירסה המקורית מ"משמר לילדים " ב-1945 כשאליק שמיר היה בחיים ויש להניח שהוא וידידו צבי אשד קראו אז את הסיפור ומן הסתם דנו עליו על כוס קפה בבית הקפה החביב עליהם שבו היו נפגשים.

ולא ניתן אלא לתמוה : מה חשבו עליו ?