הבדחן סיפור מצמרר את מאת רוברט ארתור

The Jokester" in Stories They Wouldn't Let Me Do on TV (1957)

ה"בדחן" מאת רוברט ארתור הוא אחד מארבעה סיפורים שהבמאי אלפרד היצ'קוק פירסם ב-1957 באנתולוגיה של סיפורים שלה קרא היצ'קוק Stories They Wouldn't Let Me Do on TV

"סיפורים שלא הרשו לי להציג בטלויזיה….. כי היו מפחידים מידי". היא הפכה לרבת מכר ענקית וגם תורגמה לעברית בידי עמוס גפן בהוצאת "מצפן". .

האנתולוגיה זכתה להצלחה אדירה כל כך שהצנזורים של הטלויזיה האמריקנית חזרו בהם וארבעה מהסיפורים באנתולוגיה כן הוסרטו לבסוף עבור הסדרה של היצ'קוק . ( אבל שאר הסיפורים באנתולוגיה לא הוסרטו. הם כנראה נשארו מפחידים מידי עבור הצנזורה ועבור הקהל ).

"לילה במוזיאון בובות השעווה" שפירסמתי בבלוג זה הוא אחד מהסיפורים האלו והוא הוסרט לבסוף עבור הסדרה של היצ'קוק בכיכובו של לא אחר מאשר השחקן הישראלי שייקה אופיר.

"הבדחן" הוא עוד אחד מהם.כך שהוא די מצמרר למרות שלא מתרחש בו לכאורה הרבה.

הסיפור עוסק במתיחה לא ממש מצחיקה שלא בדיוק הולכת כמתוכנן עבור המתחן.

המחבר שלו רוברט ארתור אגב היה עורך הצללים של אותה אנתולוגיה מפורסמת . היצ'קוק רק נתן לה את שמו כעורך ואולי כתב את ההקדמה. ואולי גם זה לא ורוברט ארתור כתב אותה עבורו בשמו כשהוא מעמיד פנים שהוא אלפרד היצ'קוק הכותב משל היה כותב נאומים לפוליטיקאי , זה לא לגמרי ברור.

אלפרד היצ'קוק היה אדם עסוק כבמאי ורוברט ארתור עשה בשבילו את העבודה השחורה של ליקוט הסיפורים לאנתולוגיות וכתיבת ההקדמות עבורן שהוצגו כיצירתו של היצ'קוק.

היצ'קוק הסתפק בקבלת הכסף על השימוש בשמו הידוע על הכריכה ובספרים.

נראה שארתור השתמש בבפריבילגיה שלו כעורך צללים שעשה את כל העבודה השחורה בעבור שכר זעום (_ רוב הכסף הלך לכיסו של היצ'קוק ) כדי להכניס סיפור שהוא כתב בעצמו בניגוד למקובל ( אחרי הכל שמו לא הופיע בקרדיטים כעורך אלא שמו של היצ'קוק ) וזכה בגדול.האנתולוגיה הפכה לרבת מכר. הסיפור התפרסם .ולבסוף "כן" היסריטו אותו לטלביזיה.

רוברט ארתור היה סופר מתח ומדע בדיוני ידוע ,אבל יותר מכל התפרסם כמי שערך עבור היצ'קוק את האנתולוגיות המצליחות שלו.

ולאחר מכן הוא כתב סידרה מצליחה מאוד ומצויינת לנוער"שלושת הבלשים:" שבה שלושה נערים הנעזרים באלפרד היצ'קוק (המופיע כדמות בסדרה וכמובן שולם לו כסף טוב עבור השימוש בדמותו ) פותרים תעלומות שונות שהן לכאורה על טבעיות אבל תמיד מתבררות כטבעיות.

רוברט ארתור כתב את עשרת הספרים הראשונים בסדרה זאת וכולם תורגמו לעברית בידי " אבנר כרמלי " הוא שרגא גפני בהוצאת מ.מזרחי. לאחר מכן כתבו את ספרי הסדרה סופרים אחרים וגם ספריהם תורגמו לעברית.

פרט לכך פורסמו בעיברית כמה סיפורים בודדים שלו :

סיפור המדע הבדיוני "קץ ההתפתחות " באנתולוגיית המדע הבדיוני המוקדמת "היה היה בעתיד" שתירגם לעברית יונתן רטוש ותוכלו לקרוא עליה בבלוג זה כאן.

וסיפור המתח המפתיע "משפחה מקסימה " An Attractive Family בקובץ "אלפרד היצ'קוק מחוויר ומתרגש"/ עברית – ב' מארק [=מרם בוים].הוצאת ספיח תשכ"ד 1964 ( ושם הסיפור פורסם ללא ציון שם המחבר)

אבל פרט לספרי סדרת "שלושת הבלשים " נראה שסיפורו הקצר הידוע ביותר הוא "הבדחן" .

הסיפור פורסם במקור במגזין

The Mysterious Traveler in the March 1952 issue

הסיפור תורגם לעברית פעמיים בשתי אנתולוגיות שונות של אלפרד היצק'וק.

אחת מהן בהוצאת "מצפן" יצאה לאור בשתי מהדורות שונות בשמות שונים :

13 סיפורים נוספים שלא התירו לי להציגם בטלביזיה ,[תל אביב] : מצפן, ראשית שנות השישים.

אלפרד היצ'קוק מגיש : 25 סיפורי פחדים שלא התירו לי להציגם בטלביזיה / בתרגום עמוס גפן [תל אביב] : מצפן, ראשית שנות השישים.

ובקובץ נוסף בהוצאה אחרת ולשם הסיפור "נדחף" כנראה במיוחד בידי ההוצאה העברית או בידי המתרגם שכנראה התרשמו מאוד מהסיפור כי הוא לא מופיע במהדורה האנגלית המקורית של האנתולוגיה:

היצ'קוק מגיש :סיפורים לשעות הלילה בתרגום נ.בעל גיל הוצאת ספיח תשכ"ג 1963

הסיפור הוסרט לבסוף לסדרה הטלויזיונית של היצ'קוק בשנת 1958 שנה לאחר פירסומו המקורי באנתולוגיה ב-1957 שבה נמסר שהסיפור היה מפחיד מידי להקרנה בטלוויזיה.

בסיום מובא קישור לגירסת סרט הטלוויזיה שלו בהגשת אלפרד היצ'קוק שמשום מה אינו מזכיר את העובדה המעניינת שהסיפור הזה במקור לא אושר להסרטה בידי רשת הטלוויזיה כי היה מפחיד מידי.

אולי לא רצה להרגיז את האנשים שמעליו.

אבל יש לו דברים אחרים לספר.