"שיש האומרים כי אין יותר משיח לישראל שכבר אכלוהו בימיו של אותו שר וחסיד,בלפור".
הסופר יצחק שנהר ( שנברג) ( 1902-1957) שהיה בין דברים רבים אחרים מחבר של סיפורים תנכיים מעולים שאותם פירסמתי בבלוג זה ובמגזין "יקום תרבות " היה ידידו הטוב של חוקר הקבלה גרשון שלום שאת מאמריו היה מפרסם במוסף הספרות והתרבות של "הארץ" שאותו ערך. היה יושב במחיצתו ושומע ממנו על מחקריו בנושאי תולדות הקבלה וכתבי יד עתיקים.את עניינו בנושאים אלו אפשר לראות בסיפורים שונים כמו “שעה שנפלה”, ו“משיח בקברים”סיפורים מצויינים מסוגם.
והנה סיפור שלו המוקדש לגרשום שלום, סיפור שרוחו של שלום ומחקריו שורה על כל שורה ושורה שבו שאני מחבב מאוד ובבירור מבוסס על דברים ששמע המחבר משלום, סיפור על יהודי אספן של ספרי סוד עתיקים ומחשב קיצים ועוסק בחיפושיו אחר סודות הקבלה המוזרים ביותר שאותם, לדעתו, טמן מקובל בקברות הסנהדרין ובירושלים. הוא מסתיים כמעט ויותר מכמעט כסיפור אימה המזכיר את אלו של הסופר האמריקני ה.פ.לאבקראפט בארה"ב ( שאמנם ספק אם שנהר שמע עליו בכלל אם כי אפשרי שדווקא ידע עליו).
מה חשב גרשום שלום על הסיפור אין זה ידוע. וחבל מן הסתם היה לו הרבה מה להגיד על סיפור זה.
עוד מישהו שרוחה שורה על הסיפור היא הסופר ש"י עגנון ידיד טוב אחר של יצחק שנהר שגם אותו היה שנהר מפרסם במוסף הספרות של "הארץ" כעורכו.
ויש להניח ששנהר חשב בעת הכתיבה גם על הסופר חיים הזז שגם הוא כתב סיפורים מקבילים לזה.
מיותר לציין שגם אני כאספן של ספרים ישנים ומוזרים העוסק כחלק ממסורת משפחתית עתיקה (מהמאה ה-12 ) בחישובי קיצים שונים ומוזרים לאורך הדורות מוצא עניין רב בסיפור זה.
הסיפור הופיע במסגרת קובץ סיפורי יצחק שנהר (קובץ), א-ג, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, תש"ך 1960 שהופיע לאחר מותו של שנהר במסגרת המדור "סיפורי ירושלים" שעוסק בסיפורים על העיר שאותה אהב שנהר מאוד ואותה תיאר ברבים מסיפוריו.
הסיפור פורסם לראשונה בכותר שונה "נהורא קדישא " תחת השם הבדוי "ש. עדיא "בגליון של כתב העת של אגודת הסופרים "מאזניים" תש"ג ב-1943.
הוא הופיע ולא במקרה לפני מאמר ביקורת על ספר מפורסם באנגלית של גרשום שלום.
..Major trends in Jewish mysticism,
על מי מרום : סיפור מכיבוש הארץ בימי יהושע
זימרת הארץ : סיפור קאסי על ימי ירבעם ורחבעם ופלישת פרעה שישק לארץ ישראל
לילה בשומרון :סיפור על הימים האחרונים של ממלכת ישראל
