לפני שבוע הלכתי לצפייה בהצגת בכורה בסינמטק תל אביב סרט תיעודי בשם "עלילות תלמי המנגב וחיים הזורק החוצה, – " על הסופר מנחם תלמי .
הבמאית של הסרט קיבלה את פני בדרישה שאסתלק מיידית מהמקום.ככל הנראה משום זעמה על מאמרי ביקורת שכתבתי עליה בעבר.על הסרט אכן כתבתי מאמר ביקורת ב"יקום תרבות ".
ותוכלו לקרוא אותו כאן "בחזרה ליפו של מנחם תלמי ".
וזה עורר אצלי הירהורים על מערכת היחסים בין יוצרים ומבקרים.


.
זה מזכיר לי קטע מספר שיצא לאור בשנות השבעים של סטיבן גולדין מסע לעולם מטורף :בתרגום דוד קרסיק תל-אביב : זמורה, ביתן, מודן, תשמ"ב 1982
בסדרת ספרי "מסע בין כוכבים ".שבו צוות הספינה האנטרפרייז מגיע לכוכב לכת מרוחק שבו שולט גמד בעל כוחות ובכן למעשה אלוהיים.הוא יכול לברוא כל דבר שהוא רוצה .אבל משהו חסר לו משהו גורם לו אי שביעות רצון.מה המשהו הזה? את זה הוא דורש מאנשי צוות האנטרפרייז לחקור ולגלות בעולם שברא במיוחד בשבילם.ואנשי הספינה אכן מוצאים תשובה שלדעתי אומרת הכל לגבי מערכת היחסים המשונה בין היוצר ובין המבקר:
"אני חושב שיש לנו פתרון לבעייתך" אמר קפטין קירק לגמד"עכשיו אתה הוא המדבר בחידות קפטין " אמר אנואיל מסוקרן " אנא ספר לי מהו רעיונך".
קירק הסביר "האם זכור לך כמה מאוכזב היית כאשר סירבנו להמשיך בסיורנו בגן החיות ?ומפח נפשך כאשר האריה שבראת למען לוטננט אוהורה לא מצא חן בעיניה? ואי שביעות רצונך בעת שמאסנו בהמשך ההרפתקה שתכננת למעננו ?רצית שניהנה מן הדברים האלה ממש כמוך ורוחך נפלה עליך כאשר לא מילאנו את התפקידים שיעדת לנו.מה שדרוש לך אנואיל זה קהל".אנואיל נעץ את מבטו בקירק והירהר רגע בקימוט מצח "אתה מתכוון לקהל צופים כזה "?
היציעים שהקיפו את הזירה שסביבם התמלאו לפתע בבני אדם ,חלקם מריעים בהתלהבות ,כמה מהם צוחקים בעליצות ,אחרים עוצרים נשימתם באימה .שאגות הקהל החרישו אזניים.
קירק עצם את עיניו והניע אט אט בראשו :""לא.כלל וכלל לא. כבר הוכחת שביכולתך לברוא בני אדם ,אתה יכול להפיח בהם רוח שמחה או עצב לעשותם גיבורים או מוגי לב.אתה יכול לברוא אנשים שיסכימו עימך או יתנגדו לך.אבל מטבע הכוחות המצויים בך אינך מסוגל לברוא מישהו שיתקיים ללא כל תלות בך.שיהיה בעל כוח שיפוט משלו לגבי יצירותיך,בלי שתוכל להשפיע עליו. זה מה שדרוש לך.הבאת אותנו לכאן כדי להפגין את מעשי ידיך ולהתפאר בהם .בדרכי עקיפין ביקשת לדעת את דיעותנו בקשר לכל מה שבראת .אם התפעלנו ממשהו היית מאושר.אדישותנו דיכאה אותך.
הבאת אותנו כדי להיות המבקרים שלך אנואיל ,קהל הצופים הביקורתי שלך משום שזה מה שאתה זקוק לו.לא משלמים לנו כדי שנצחק לבדיחותיך ,או או על מנת שנתווכח עימך.אינך יודע לעולם מה תהיה תגובתנו האמיתית
זה מה שמייחד אותנו מכל יצירי בריאתך משום כך דעותינו האובייקטיביות והלא משוחדות חשובות לך מכל.
וכדי להבהיר זאת בצורה ברורה ביותר :מבקר טוב אינו ראוי לכבוד אם אינו יכול להגיד בפה מלא וללא חשש שההצגה גרועה ושהוא מבזבז את זמנו היקר בצפייה בה".( מסע לעולם מטורף ע' 184 מאת סטיבן גולדין)
Sthephen Goldin Trek to Mad world
2 תגובות על “להיות מבקר של אלוהים”
פוסט חשוב מאוד!
לא בטוח שהגברת שופעת בעודף חוכמה…
כמי שזוכה וזכה לחבטות מ"משוררים" או מ"צלמים" למדתי להבחין היטב מתי יש טעם לכתוב בקורת המשקפת את עמדתך המלאה. צריך שתהא מנומקת, לא תגע ב"גופו של יוצר", אבל ובהחלט תצביע על כשלים הנובעים מבורות, תבנית נוף מולדת וכו' לבין תגובות לאנשים שאינם יוצרים מקצועיים. אלה אגב, האחרונים, תגובותיהם כלכך חריפות, שלפעמים בא לצחוק מעודף החשיבות העצמית.
על אף התנגדותה של השרגל, שמטרתה היתה להציב בפיך את "מראת המבוקר" הצלחת להכנס לסרט. לא קראתי את מה שכתבת עליו, כי אין לי ענין לצפות בו בכלל, ואינני מחזיק בתלמי כ- או. הנרי הישראלי.