הסופר אלפרד אלטון ואן-ווגט היה סופר מדע בדיוני ידוע מאוד בשנות ה-40 והחמישים בארה"ב למרות שהיה בכלל קנדי.כמה מספריו וסיפוריו פורסמו גם בעברית ובהם בולט הספר "מסעו של שפלן החלל" שהוא מקור השראה לסדרת "מסע בין כוכבים " והסרט "הנוסע השמיני".
כאן אפרסם את הסיפור הפופולארי ביותר של וואן ווגט בעברית אם לשפוט לפי מספר הפעמים שתורגם לשפה זאת.
אבל תחילה נסקור את כלל יצירתו של סופר זה בעברית.
ספרים באורך מלא של וואן ווגט בעברית.
לעברית תורגמו שני ספרים של וואן ווגט אחד מהם הוא מיטב יצירתו השני בכלל לא והוא אחד מספריו הפחות ידועים. שניהם פורסמו באותה השנה.
מסעותיה של שפלן-החלל ( The Voyage of the Space Beagle 1950) / עברית: עמוס גפן מסדה 1982
תקציר הספר :אל תוך המעמקים מטילי האימה של החלל שבין הגאלאקסיות מזנקת שפלן-החלל, במסעו השאפתני ביותר של האדם אל קצותיו הרחוקים של היקום. מגאלאקסיה לגאלאקסיה חוקר צוותה את שרידיהם של גזעים שגוועו ושל תרבויות שעברו מן העולם על כוכבי לכת שוממים ובקרב צורות חיים בלתי נתפשות המתקיימות בחלל עצמו. לא רק נגד סכנות מבחוץ היה על החוקרים להאבק: בקרבם, בתוך הספינה עצמה, נשאו את הגדול שבאיומים לגזע האדם, בעצם – לכל החיים ביקום
2. ספינת התעתועים ( 1965) Rogue Ship/ עברית תמר שטרן כץ (ירושלים) : אלישר, (1982).
שייך לסדרת קנטאורוס של וואן ווגט שהסיפור הראשון שבה תורגם לעברית פעמיים בנפרד מספר זה.
תקציר:ספינת חלל ענקית משייטת במרחבי החלל האינסופי, בשליחותו של בעל הון רדוף שגיונות. החפץ להציל את הגזע האנושי מכלייה. הוא זה שבנה את ספינת החלל, הוא זה ששכר את הצוות – גברים ונשים והוא זה שקבע את המשימה והיעד: הקמת מושבה חדשה בחלל האינסופי, מושבה שתשמש כבסיס להתחדשותו של המין האנושי. זו היתה נסיעה בכיוון אחד – כרטיס לכיוון אחד, ליעד בלתי ידוע! אבל אותו בעל הון רדוף שגיונות לא צפה את העלול לקרות במסע אינסופי זה – מרידות, השפעתו של טירוף החלל הידוע לשימצה, שינויי זמן, מזימות ואהבות. ספר מתח המתרחש בחלל, פרי עטו של סופר ידוע, שאיכות כתיבתו משתווה לזו של קלארק בסדרת "ראמה" המפורסמת.
מהדורה שנייה: אסטרולוג 2001
Automaton 1950
- הסיפור אוטומט בתוך אוסף "היה היה בעתיד" של קנדל פוסטר קרוסן (אנ'). הוצאת קרני, 1952. תרגום: אוריאל שלח.
- פורסם שוב בפנטסיה 2000
- אוטומט פנטסיה 2000 גליון 29 1981
Far Centaurus 1944
2. מסע לכוכב קנטאורוס סיפורי דמיון גליון 4 1957
פורסם שוב בתרגום אחר :
כמטווחי כוכב פרוזה 9 ספטמבר 1976
( שייך לסדרה המקובצת בספר "ספינת התעתועים ")
3. Defense 1947
3. הגנה פנטסיה 2000 מספר 7 יולי 1979
"The Weapon Shop" (1942)
4.הסיפור חנות הנשק בתוך מבחר הסיפורת הבדיונית של רוברט סילברברג. תרגום: עמנואל לוטםהוצאת עם עובד, 1981.
Process (1950)
5. תהליך – – (תרגום: גילה אולייר) פנטסיה 2000 גליון 35 ,1983
6. הסיפור הקצר הידוע ביותר שלו בעברית הוא השופט הגדול
העוסק בנושא רלבנטי ביותר :במאבקו של אדם בודד במשטר רודני כל יכול,
מי יצא כמנצח ?
הסיפור פורסם במקור באנגלית ב:Fantasy Book, Vol. 1, No. 3 בשנת 1948
ושימש כבסיס לרומן בשם The Mind Cage מ-1957
סיפור שפורסם בלא פחות משלושה מגזינים שונים בעברית.כנראה סוג של שיא ישראלי לסיפור מדע בדיוני מתורגם.
אחד בסוף שנות החמישים השני בסוף שנות השבעים והשלישי בראשית שנות השמונים.
א. הופיע במדע דמיוני מספר 1
ב-1959
חוברת שיצאה עם שתי עטיפות שונות (!)
ב. עולם המחר : המגזין הישראלי למדע דימיוני. ת"א [=תל אביב] : חותם – פרסומים והוצאה לאור, [1979].
ג. בשם "השופט העליון" בפנטזיה 2000 מספר 23 בתרגום שאול שרצר 1981
התרגום כאן הוא מ"עולם המחר".
השופט הגדול
"גזר הדין" הודיע הרדיו, "'במשפטו של דאגלס אירד, שהועמד
לדין באשמת בגידה בשני באוגוסט שנת.."
באצבע רועדת הגביר אירד את עוצמת המשדר. המילים הבאות ניחתו
עליו כמהלומות:
":.
דאגלר אירד יסגיר את עצמו בעוד שבוע מהיום, בשבעה-עשר בספטמבר,
שנת 2106 לספירה, לתחנת המשטרה המקומית, וילקח לממיר הקרוב ושם
יוצא להורג.
קליק
הוא לא זכר את עצמו מכבה את הרדיו. רגע אחד שאג הקול במשדר,
וברגע הבא השתררה דומית-מוות. אירד שקע בכיסאו ולטש את עיניו
המבוהלות בגגות המבריקים של "עירו של השופט'..כל אותם שבועות
הוא ידע שאין לו סיכוי, הוא ניסה לשכנע את עצמו, שהישגיו
המדעיים יטו את כף המאזניים לטובתו.
אבל בסתר ליבו הוא ידע את האמת. לשופט הגדול היו שיקולים משלו.
הוא עשה טעות פטאלית, כאשר טען בנוכחות חברים, כי אדם פשוט כמו
דאגלס אירד יכול לשלוט לא פחות טוב מהשופט הגדול, בן האלמוות.
ולאמיתו של דבר יהיה זה רעיון טוב, אם אדם הקרוב יותר לצרכי
ההמונים יהיה אחראי לניסוח החוקים.
קצת פחות מגבלות ואיסורים, הוא טען, וקצת יותר חופש פרט. זה מה
שדרוש לחברה שלנו. הוא דיבר בחופשיות ובחוסר זהירות שכזה, ביום
בו הצליח להשתיל מערכת עצבים של תרנגולת במערכת עצבים של כלב.
הוא ניסה להציג את תגליתו כעדות לכך שהיה באותה עת במצב נפשי
נסער ונרגש.אבל השופט דחה את הטענה כבלתי משכנעת. הוא סירב
לשמוע מה היה טיבה של התגלית וקבע: "החוקר הרשמי לענייני מדע
מטעם השופט הגדול יבקר אצלך בבוא הזמן, ואתה תמסור לידו את
המצאתך."
אירד הניח בעוגמה, שהחוקר יבקר אצלו תוך יום או יומיים. הוא
השתעשע ברעיון להשמיד את הניירות והמסמכים הקשורים בתגליתו.
צלילות דעתו גברה, והוא דחה את רעיון, ההתמרדות. שליטתו של
השופט הגדול בחיי נתיניו היתה כה מושלמת, עד שהניח לאויביו
להישאר חופשיים עד יום הוצאתם להורג. מחלקת התעמולה של השופט
הגדול הדגישה את הנקודה הזאת.
החברה האנושית, נאמר בתעמולה הרשמית, לא הגיעה מעולם לדרגה כה
גבוהה של חרות. אבל לא היה טעם להתגרות בסבלנותו של השופט
הגדול ולהשמיד את ההמצאה. אירד היה משוכנע שיינקטו כנגדו צעדים
הרבה פחות נעימים אם יסרב להשתתף במשחק.
אירד נאנח. הוא ישב בדירתו, והיאוש כירסם בלבו. הוא יבלה את
השבוע האחרון שלו עלי אדמות בכל דרך שירצה. לא היה עינוי גדול
מזה. להיות חופשי, להרגיש שאם- רק תוכל לחשוב על משהו, תצליח
להימלט. ועם זאת, הוא חש שהבריחה היתה בלתי-אפשרית. אם הוא
ימריא במטוזינק שלו, יהיה עליו לעצור בתחנת המשטרה הקרובה
ולהחתים את לוחיות הרישוי האלקטרוניות. לאחר מכן ישגר מטוסו
אותות מיוחדים, שידווחו למטוסי המשמר על מיגבלות הזמן והמרחב
של רשיון התנועה שלו.
מיגבלות דומות פיקחו על תנועתו האישית. המכשיר האלקטרוני,
המוטבע בזרועו הימנית, ניתן להפעלה מכל מרכז בקרה. תוצאת
ההפעלה היתה תחושת כאב, שהתגברה בהדרגה, איש לא היה מסוגל
לעמוד בכאב במשך זמן רב. לא היה שום מנוס מהחוק של השופט
הגדול.
אירד נעמד על רגליו, מוטב להכין את החומר לקראת ביקורו של
החוקר לענייני מדע, חבל שלא תהיה לו הזדמנות לנסות את תגליתו
על צורת חיים מפותחת יותר, אבל, אירד קפא במקומו בפתח המעבדה,
גופו רעד מעוצמת הרעיון שקפץ למוחו, הוא נשען בכבדות 'על הדלת
ואחר כך התהלך לאיטו."זהו זה" הוא אמר את המילים בקול נמוך
ונרגש. גל עצום של תקווה סיחרר את ראשו.
הוא חש בחולשה נוראה, והתמוטט על השטיח שמחוץ למעבדה. הוא שכב
שם ומילמל לעצמו בשגעון;
"אצטרך להשיג רשת יותר גדולה, ועוד נוזל ו…
–
ג'רג' מאירס, החוקר המיוחד לענייני מדע, חזר לחצרו של השופט
הגדול וביקש מיד ראיון פרטי עם השופט הגדול,
"תגיד לו" הוא אמר לראש משמר הארמון, "ישנתקלתי בתגלית מדעית
חשובה ביותר, הוא יידע מה הכוונה אם תגיד לו שמדובר בקטגוריה א'א""
שעה שהמתין, אירגן החוקר המיוחד את מכשיריו וסקר באדישות את
חדר ההמתנה דמוי הכיפה. מבעד הקיר השקוף יכול היה לראות את
הגנים מסביב. נערה צעירה טיילה בין העצים, והוא נזכר בשמועות
שאמרו שהשופט הגדול מחזיק, בהרמונו לפחות שבע יפיפיות בכל
זמן.
"לכאן, אדוני. השופט הגדול יקבל אותך עכשיו".
האיש שישב מאחויי השולחן נראה כבן שלושים וחמש. רק עיניו ופיו
נראו מבוגרים יותר, עיניו הכחולות של האיש, שאינו מזקין לעולם,
בחנו בדממה את האורח, האורח לא ביזבז זמן,ברגע שנסגרה מאחוריו
הדלת, הוא לחץ על הכפתור, שהתיז סילון של גז ישר בפניו של
השופט הגדול,
האיש מאחורי השולחן שקע בכיסאו, האורח פעל בשלווה ובמהירות,
הוא גרר את הגוף המסומם, השכיבו על הארץ ופשט את חולצתו. הוא
שטף את הגוף בנוזל, שהביא עימו, והחל לחבך את האלקטרודות. שש
מצד אחד, ושש מצד שני. הצעד הבא היה לחבר את החוטים לגופו,
לשכב לצידו של השופט הגדול, ולהפעיל את המכשיר.
* * *
השאלה, שהטרידה את דאגלס אירד, ביום בו הצליח להעביך את מערכת
העצבים של התרנגולת לגופו של הכלב, היתה: עד כמה מושלמת היתה
ההשתלה?
האישיות היתה מבנה מורכב ביותר. היא הורכבה מהמוני חוויות
זעירות, שבסופו של דבר, כפי שגילה, הענייו לכל גוף את הרטט
המיוחד לו.
האם יתכן כי כפייה מלאכותית של אותו רטט על גוף אחר, תיצור זרם
של אנרגיה עיצבית בין שני הגופות? זרם כה טבעי וקל עד שכל תא
בגוף יקלוט אה המחשבות והזכרונו של הגוף השני – זרם מושלם עד
כדי כך שהאישיות של הגוף האחד תזרום לגוף האחר! העובדה שהכלב
התנהג כמו תרנגולת לא היתה הוכחה מושלמת; במצב אחר, הוא היה
עורך נסיונות זהירים לפני. שהיה מנסח את תגליתו על יצור אנושי:
אבל אדם שנידון למוות לא יכול להרשות לעצמו לחשוב על סיכונים,
וכשהחוקר לענייני מדע הגיע לדירתו, יומים לפני תאריך ההוצאה
להורג, הוא סימם את האיש, וערך עליו את הניסוי, ההעברה לא היתה
לגמרי מושלמת, בתת ההכרה נותרו כמה זכרונות מעורפלים, שעזרו לו
להתמצא בשיגרת החיים של חצרו של השופט הגדול, זה היה טוב, חשוב
היה לדעת כיצד משיגים רשות להיפגש עם אדם, שבדרך כלל לא התיר
לאיש – פרט, לנאמניו להתקרב אליו.
התוכנית פעלה כשורה, אירד נכנם לפעולה ברגע שהרגיש באותה תחושת
סחרור, שציינה את ראשית המעבר של אישיותו מגופו שלהחוקר
לענייני מדע, לגופו של השופט הגדול, הוא התיז על השופט הגדול
גז שיעיר אותו תוך חמש דקות. במקביל הוא התיז גז מרדים על
גופו הנוכחי.
* * *
חמש דקות לאחר מכן נפקחו עיניו של השופט הגדול, ודאגלם אירד
הביט סביבו בדריכות, הניסוי הצליח.אישיותו של אירד שכנה עתה
בגופו של השופט הגדול, הוא אסף בזהירות את מכשיריו וקרא
לשומר, כצפוי מראש, איש לא תהה למעשיו של השופט הגדול.
הוא נסע לדירתו של דאגלס אירד, העביך את אישיותו של השופט
הגדול לגופו של דאגלס אירד – ובאותו זמן החזיר את אישיותו של
החוקר לענייני מדע לגוף לו היתה שייכת. בתור אמצעי זהירות הוא
דאג לאשפז את החוקר בבית החולים.
"החזיקו אותו שם שלושה ימים תחת פיקוח קפדני" הוא ציווה.
הוא חזר לחצרו של השופט הגדול ובילה את הימים הבאים בהסתגלות
לשיגרה הנעימה של שלטון אבסולוטי, היו לו אלפי תוכניות להפיכת
מדינת המשטרה למדינה חופשית. בהיותו מדען הוא ידע שהמעבר חייב
להיות זהיר והדרגתי.
בסוף השבוע הוא שאל כבדרך אגב על גורלו של בוגד בשם דאגלס
אירד. הסיפור היה מעניין. דווח שהאיש ניסה להימלט. הוא טס למרחק של
כאלף קילומטר במטוס בלתי רשום לפני שיורט על ידי המשטרה
המקומית. אחר כך הוא נמלט אל ההרים, כאשר לא הופיע להסגיר את
עצמו במועד שנקבע הופעל המכשיר המוטבע בזרועו הימניח.
עם ערב הופיע בתחנת המשטרה המקומית אדם תשוש ומיוסר, שטען כי הוא השופט הגדול.
האיש הוצא מיד להורג.
בסופו של הדיווח נאמר: "רק לעיתים רחוקות היינו עדים להתנגדות כה עזה של נידון למוות."
השופט הגדול שישב מאחורי שולחנו בארמון המפואר, האמין לכל מילה.
קיראו גם:
וואן ווגט באנציקלופדיה למדע בדיוני
2 תגובות על “השופט הגדול – סיפור מדע בדיוני קלאסי על מאבק בעריצות מאת א.א. ואן ווגט”
[…] השופט הגדול.– מאת אלפרד וואן ווגט ( עולם המחר מספר 1) […]
[…] "השופט הגדול" מאת וואן ווגט […]