לפניכם סיפור ידוע מאוד על מגע ראשון עם חייזרים שמגיעים לכדור הארץ ומנסים בקשיים גדולים לנחות עליו.
הסוף הוא מפתיע ביותר.
המחברת היא סופרת מדע בדיוני ידועה ומהסופרות הראשונות שבלטו בז'אנר קתרין מקלין ( 1925-2019)
קתרין מקלין
למרבית הפלא ניראה שהסיפור תורגם לעברית ב-1959,והוא אחד משני סיפוריה של מקלין שקיימים בעברית.
הסיפור המצויין השני שלה בעברית "כדור שלג" פורסם כעשרים שנה לאחר הסיפור שתקראו במגזין "פנטסיה 2000" על עמותה זעירה שהודות לניסוי מדעי ושימוש יעיל באמצעי פרסום הופכת לכוח שאינו ניתן לעצירה המאיים להשתלט על העולם.
תוכלו לקרוא אותו ב"יקום תרבות " כאן .
אבל הסיפור הנוכחי פורסם בעברית לא תחת שמה של מקלין אלא תחת שם בדוי של גבר "גורדון קליי " שנוצר אולי בידי ההוצאה העברית.
אולי חשבו אנשי ההוצאה שהקוראים הישראלים לא יתלהבו לקרוא סיפור מדע בדיוני מאת אישה בגלל דיעה קדומה על נשים ככותבות מדע בדיוני?
וזה היה במקום נדיר ביותר שאינו מוכר אף לאספנים הגדולים ביותר של מדע בדיוני בישראל .
זהו מגזין שיצא לעברית בשנות החמישים בשנת תשי"ט 1959 לשם הדיוק בשם “סיינש פיקשן ” שממנו יצאו ארבעה גליונות נדירים ביותר.
חוברת 1. של המגזין כללה את:"פלישה לכדור הארץ ” רומן פנטסטי מרתק מאת “גורדון קליי “.שבעצם פותח את הגליון ואת המגזין כולו.
למעשה זהו תרגום די מדוייק וכתוצאה פלגיאט של “תמונות לא משקרות ”מאת קטרין מקלין ( השוו עם הגירסה האנגלית בקישורים למטה).
יש להניח שהמחברת האמיתית אף לא ידעה על הפרסום בעברית ( אם הייתה יודעת הייתה תובעת ).
אבל השוואה עם הסיפור באנגלית מראה שזהו אותו הסיפור.
מה שמפתיע עוד יותר הסיפור הנ”ל הוסרט לעתיד כסרט קצר של 20 דקות בשם” רשות נחיתה" ( 1977) “עם יוסי גרבר ומשה טימור בידי הבמאי ריקי שלח,שאולי התבסס על התרגום של הסיפור משנות החמישים.
וזהו סרט המדע הבדיוני הישראלי הראשון.
לדברי שלח סיפר בראיון שנתן לכתב העת “פנטסיה 2000 ” על הסרט שנודע לו על קיומו של הסיפור רק לאחר שצילם את הסרט בעל העלילה הכמעט זהה.
אולי קרא הבמאי או מי שנתן לו את הרעיון וכתב את סיפור הסרט דוד אורן את הגירסה הזאת של הסיפור בילדותו ושכח זאת אבל היא נשארה במוחו?
( עוד סיפור שפורסם באותו הגיליון היה "אל תביט עכשיו" שפורסם ללא שם מחבר אבל פורסם גם במגזין אחר בעברית באותה התקופה "קוסמוס" תחת שם המחבר" הנרי קטנר.
הסיפור הופיע במקור באנגלית ב-
Galaxy Science Fiction, August 1951
כניספח אני מביא את גירסת הסרט הישראלי ומאמר עליו שפורסם בגיליון השני של מגזין המדע הבדיוני הקלאסי "פנטסיה 2000".
נספח : הגירסה הקולנועית הישראלית של "תמונות לא משקרות ":
הסרט "רשות נחיתה " של ריקי שלח ודוד אורן. מ-1977 נראה כמבוסס על הסיפור של קתרין מקלין.
תקציר: מגדל הפיקוח בנמל התעופה בן-גוריון מקבל תקשורת מוצפנת מכלי טיס בלתי מזוהה. פענוח ההצפנה מראה שמרחף באזור, אמנם עדיין מחוץ לאטמוספירה, כלי טיס בלתי ידוע המבקש רשות נחיתה. כל הניסיונות לזהותו על הרדאר עולים בתוהו, כלי הטיס מתקרב מאד, מוכרז מצב חירום בשדה התעופה וברדיוס גדול סביבו. כל נתיבי התחבורה סביב לשדה התעופה נסגרים וגדוד חיילים מוכנס לכוננות בשערי נמל התעופה.
לבסוף נוחתת החללית לתוך שלולית בקצהו של אחד המסלולים. בכל תהליך ההנחתה לא הביא איש בחשבון את גודלה של החללית.
הסרט נבחר לנעול את פסטיבל סרטי המדע הבדיוני בטריאסטה 1978 שהיה אז מן החשובים בפסטיבלי המדע הבדיוני בעולם, בספר הפסטיבל כתוב "…גם סטיבן ספילברג עושה עכשיו משהו דומה…", כוונת הכותבים הייתה לסרטו "מפגשים מהסוג השלישי" שהיה אז בתהליכי הפקה. הסרט כולו נעשה כמעט ללא תקציב והוא צולם באתרים שונים בארץ כשהמרכזיים ביניהם הם מגדלי הפיקוח בבן-גוריון ובעטרות. צולם ב-16 מ"מ.
מן הסרט:
"קיימת הנחה שישנם יצורים אינטליגנטיים בחלל החיצון, אלא שהתקשורת איתם עשויה להיות בעייתית עד בלתי אפשרית. טרמינולוגיה שונה ודפוסי דמיון נורמטיביים עשויים לגרום לשיבוש בהבנתם של מושגים כמו גודל, מרחק, מהירות וזמן. זהו סיפורו של ניסיון תקשורת כזה. המקום: נמל התעופה בן-גוריון"
הנה מאמר שהופיע במגזין פנטסיה 2000 גליון 2 בפברואר 1979 על הסרט סרט המדע הבדיוני הישראלי הראשון שאף הוקרן בטלביזיה הישראלית.
במהלך הראיון מודה הבמאי ריקי שלח ש":למען האמת אינני חובב מד"ב מושבע ,וענייני בו גבר רק לאחר עשיית הסרט..אז גיליתי גם בעצם , שהרעיון המרכזי שבסרט הופיע באופן דומה למדי בסיפור קצר של סופרת שאת שמה אינני זוכר כרגע".
האזינו לתסכית רדיו על פי הסיפור
צפו בסרט הישראלי "רשות נחיתה " שהוא מעין עיבוד של סיפור זה
קיראו את "כדור השלג " עוד סיפור קלאסי מאת קטרין מקלין
תגובה אחת על “תמונות לא משקרות- סיפור מדע בדיוני קלאסי מאת קתרין מקלין”
לא, זה לא נשאר במוחו והוא כתב על פיו. זהו תרגום. איך אני יודע? סימני זיהוי פליליים (פליאולוגיים – עקבות חקר כתבי יד). דוגמה אחת:
"גם במוחו שלו נצנצו שאלות מרובות, אולם הוא שמר אותו לעצמו…"
היה צריך לומר: אולם הוא שמר אותם לעצמו.
הטעות נובעת מהתרגום לעברית מאנגלית: בת היא כפ"ת *אית* תו הים סלף.
והנכון היה: אך הוא שמר את זה לעצמו. או בשחזור הביטוי האנגלי כתרגום של דבר המקרא, כן כן, התנ"ך שלנו: אך הוא שמר את הדבר. כפי שכתוב על יעקב בדבר דברי הרהב של יוסף על חלומותיו.