web analytics
קטגוריות
ארכיאולוגיה

מתי נכתבו ספרי עזרא נחמיה ודברי הימים ?

סקירה על ספר של הארכיאולוג פרופסור ישראל פינקלשטיין שטוען על סמך החפירות העכשוויות ביותר שספרי עזרא נחמיה ודברי הימים הם מאוחרים הרבה יותר ממה שחשבנו ונוצרו רק בתקופה החשמונאית בימי הנשיא יוחנן הורקנוס.

 

סקירה על על ספרו של  הארכיאולוג פרופסור ישראל פינקלשטיין

Hasmonean Realities behind Ezra, Nehemiah, and Chronicles: Archaeological and Historical Perspectives

מ-2018

פרופסור ישראל פינקלשטיין הוא מהארכיאולוגים הידועים של מדינת ישראל ושל העולם. הוא מראשי המחלקה לארכיאולוגיה באוניברסטיטת תל אביב ומראשי "האסכולה התל אביבית " של המחקר הארכיאלוגי. מימצאיו ומחקריו עוררו עניין רב וגם עוינות עזה.

והוא ידוע כמי שנתון להתקפות אישיות בלתי פוסקות גם מצד אנשים שאינם מכירים אותו כלל שדיעותיו מרגיזות אותם במיוחד. 

לא רבים יודעים שפרופסור פינקלשטיין הוא גם בן למשפחה וותיקה ביותר של מייסדי פתח תקווה שהיגיעו לארץ ישראל עוד במאה ה-19.

אולי כתוצאה מהעניין שלו בתולדות משפחתו בפתח תקווה שיש ויכוחים גדולים על שאלות שונות הנוגעות לייסודה במאה ה-19 החל להתעניין גם בתקופת התנ"ך ובית שני.

( ראו דיון בנוגע לכמה שאלות מעוררות מחלוקת  כאלו לגבי יסוד פתח תקווה ברשימה :בבוקר לח בשנת תרל"ח")

.ספרו הנ"ל הוא מעורר מחלוקת באופן מיוחד.הספר מביא טיעוני מחץ המבוססים על הארכיאולוגיה בשטח לכך שספר "דברי הימים " התנ"כי נכתב או כולו או לכל הפחות בחלקו נכתב בתקופה ספציפית מאוד בימי המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס במאה השנייה לפה"ס .וזאת מאחר שכל החלקים שמופיעים שם שאינם מבוססים על ספר "מלכים " הקדום הרבה יותר נראים כמקבילים בתיאוריהם של אירועים היסטוריים למה שהתרחש בימי החשמונאים.

פינקלשטיין מראה שסביר מאוד שהאירועים ההיסטוריים של ימי החשמונאים הועברו בידי מחבר דברי הימים לימי מלכי יהודה הקדומים.הוא מראה שכל מיני מקומות שמתוארים כמיושבים בספר דברי הימים לא היו מיושבים כלל בתקופה הפרסית בה חושבים בדרך כלל שהספר נכתב וגם לא בתקופה הלניסטית הקדומה .ורק חלקם היו מיושבים בתקופת ממלכת יהודה הקדומה.

אבל על סמך החקירות הארכיאולוגיות המפורטות מאוד שנערכו במהלך מאה השנים האחרונות אפשר לקבוע בוודאות שכולם היו מיושבים בימי החשמונאים.

לדעתו גם חלקים מספר נחמיה שהוא אמנם ספר קדום נכתבו ושובצו בימי החשמונאים .החלקים המתארים בניית חומה גדולה מסביב לירושלים.שום שריד לחומה כזאת מהתקופה הפרסית לא התגלה בחפירות.אבל חומה כזאת נבנתה בהחלט בימי החשמונאים.

אז מה המסקנה ? שספר דברי הימים הוא בחלקו וכנראה כולו ספר חשמונאי .

ואם כך כיצד הוכנס לתנ"ך? הרי עורכי התנ"ך לכאורה לפחות לאו הכניסו לאסופה התנכית ספרים של התקופה החשמונאית כמו ספר היובלות וספר החשמונאים הראשון.

אני מציע על סמך הממצאים אלו שהאסופה התנכית נוצרה בתקופה החשמונאית .וספר דברי הימים נכתב במיוחד כדי להשלים אותה .והסיבה שהוא הוכנס ,הייתה משום שמחברו היה העורך או אחד העורכים והיוזמים של אסופת התנ"ך והוא כתב אותו במיוחד כדי להשלים את אסופת התנ"ך ( שאותה היה זה הוא עצמו שאולי יזם אותה ) עם פרספקטיבה חשמונאית על העבר ההווה וגם העתיד. 

הספר המסיים האמיתי של האסופה התנכית במהדורה אלף שלה בימי החשמונאים הוא לדעתי ספר המכבים הראשון .וזה סולק בידי צנזורה לאחר המרד הגדול ברומאים שנכשל. והספר שבא לפניו "דברי הימים " בא במקומו כספר המסיים של התנ"ך כפי שרצו העורכים במהדורה א' החשמונאית של אסופת התנ"ך שאחד מהם היה מחבר דברי הימים והאחר היה לדעתי מחבר ספר המכבים הראשון.

 

קיראו את Hasmonean Realities behind Ezra, Nehemiah, and Chronicles: Archaeological and Historical Perspectives

 

 

האזינו להרצאה של ישראל פינקלשטיין בנושא באנגלית כאן

 

https://www.youtube.com/watch?v=IVOO85WdTjo

 

קיראו גם את מאמרי בנושא:

התנ"ך -המהדורה הראשונה

וקיראו ראיון עם פרופסור פינקלשטיין על תולדות ממלכת ישראל :

"הימים הראשונים והאחרונים של ממלכת ישראל 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

13 תגובות על “מתי נכתבו ספרי עזרא נחמיה ודברי הימים ?”

הוא ארכיאולוג ורק ארכיאולוג של תקופת הברזל ..
גם שם מוגבלותו ידועה
ואין לו שום הסמכה לתקופה הפרסית. על הרעיון כי התנך נכתב לכל המאוחר בתקופה הפרסית כתבה כבר המלומדת פרופסור שרה יפת כי אין שום מקור ושום בדל של ראיה שנכתבו בתקופה הפרסית כל השערתו זאת מבוססת על ידיעתו כביכול מתקופת הברזל ועל רצונו לבסס את השערותיו הבלתי מתקבלות על הדעת בתקופת מלכי ישראל ויהודה

זה מעניין אבל צורם לי הביטוי "טיעוני מחץ". לא נראה לי שאפשר להוכיח חד משמעתי מתי נכתב ספר מסוים מהתנ"ך. ודאי לא על סמך טיעונים שמקומות מסוימים לא היו מיושבים בתקופות מסוימות כאשר לרוב אין וודאות לגבי מיקום של ישובים המוזכרים בתנ"ך

ארז סולברג בפייסבוק :
מדוע היה לכותבים צורך להסוות את מלכי החשמונאים בני זמנם ?רואה בעיה כלשהיא בעובדה שכותבי דברי הימים בתקופת ממלכת החשמונאים שאינם צאצאי שבט יהודה שהמליכו עצמם גם למלכים וגם לכוהנים עושים תעמולה לממלכת בית דוד שהם אינם צאצאיה ?

דעתי היא… שהתעמולה בדברי הימים היא תעמולה מוסווה לחשמונאים בדמות מלכי בית דוד.חזקיהו למשל הוא דמות מסווה ליוחנן הורקנוס וכשהוא מתואר יודעי הדבר היו צריכים ןלהבין שזהו יוחנן הורקנוס. בספר מלכים התעמולה לבית דוד היא אמיתית בדברי הימים זאת כבר הסוואה ..בית דוד כבר הפסיק להתקיים כמובן בתקופה החשמונאית מזה שנים רבות וספק רב אם צאצאים שלו אף היו ידועים בכלל.התעמולה יצאה מהמסווה בספר החשמונאים הראשון שלדעתי סיים את התנ"ך במהדורה אלף שלו החשמונאית ביחד עם דברי הימים . והוא הראה את הגשמת הנבואות של הספרים הקודמים. בספר החשמונאים הם לא היסוו. בספר "דברי הימים" הם העבירו אירועים מהתקופה החשמונאית לזמנים קדומים. זהו סוג של אליגוריה פוליטית מקובלת כמו בסיפורים על המלך ארתור מהמאה ה-12 שבהם נרמז המלך הנרי השני .הנוצרים לימים היסבירו שכל התנ"ך זה בעצם אליגוריה כזאת לסיפור ישו.משהו כזה אנחנו רואים במדור הסטירה התנכית של מוסף הארץ ביום שישי שבו מובא אירוע תנכי שמרמז לאירועים הפוליטיים בישראל במאה ה-21.

ארז סולחברג: אוריה החיטי
האם האלגוריה הפוליטית בעצם מרמזת שלא מין הנמנע שאותם כותבים חשבו שהמלכים לבית חשמונאי לא פחות מושחתים אולם חששו מאוד לגורלם אם וידברו גלויות ..,?

וב זה מסובך מידי לדעת מה מחבר "דברי הימים " חשב כשכתב. בעיקרון זה ידוע שעל מלכי בית דוד הוא מנסה לדבר בעיקרון טובות .לא מעתיק את הדברים השליליים שכתבו על דוד ולא מתעניין בכלל בממלכת ישראל. זאת אליגוריה אז הוא מעביר בעיקר את הדברים הטובים כמסר לבני זמנו ולכן הרבה פחות מעניין מספרי שמואל ומלכים.

Richard Chung
Israel Finkelstein is pretty good, but most of us also have the tools to unlock the secrets of the Tanakh without being a “scholar”.
https://www.biblegateway.com/passage/?search=Genesis%2034&version=NIV
To me ch34 of Genesis was written by the Hasmoneans, at least the part about the killing of the Samaritans. If we follow Finkelstein’s analysis of the Hasmoneans writing about who returned as a justification for their conquest, then we see in Gen 34 the same rationale.
It has always been clear to me that the Hasmoneans wrote most of the anti-Samaritan passages in the Tanakh as a justification to their conquest, destruction and murder.
Ch34 makes very little sense. Why was Jacob, supposedly connected to the North, being offered to marry into the North not take the opportunity to do so? May be Dina did marry Shechem but the Hasmoneans changed it.
Ch34 also gave us a glimpse into what the Hasmoneans did to the Samaritans. After killing all the males, the sons of Jacob looted and stole whatever was valuable. I believe the Hasmoneans, after killing the Samaritan’s and destroying their cities and temples looted and stole whatever was valuable.

אליהו מצאצאי הגאון , גם אנחנו מצאצאי הגאון אבל אין לנו פרנויה של שכתוב , וקונספירציה לא נכתב דבר בימי החשמונאים והכול השערות שאין להן סימוכין אפילו בכתובים עצמם.. קל וחומר אין כל ראיה חיצונית . פרופסור שרה יפת מומחית לתקופה הפרסית ולתנך כתבה בודאות שכל התנך היה כבר משוכתב בתקופה הפרסית…

אבל היא לא מסתמכת על ממצאים ארכיאולוגיים או העדרם. השאלה היא לא אם התנ"ך שוכתב בתקופה הפרסית .וודאי ששוכתב. אלא למתי יש לתארך קטעים מסויימים בספרי עזרא נחמיה ודברי הימים או כולו.השאלה הגדולה מכל היא מתי בדיוק הפך התנ"ך לקובץ המוכר לנו של תורה נביאים וכתובים :והראיות הארכיאולוגינת והאחרות מראות שזה היה בימי החשמונאים.

Yaakobi Oded בפייסבוק:

נדמה לי שכל המקומות אשר *זוהו בודאות* מתוך רשימות היחס בדברי הימים היו מיושבים גם במהלך ימי בית ראשון – חלקם דווקא בשלבים מוקדמים שלו ואח"כ חרבו… זה שפינקלשטיין *מעדיף* לייחס את אזכורם דווקא לתקופת יישובם המאוחרת יותר, ולא לקדומה יותר, זה כבר העדפה אישית שלו…
אגב, מעניין שהארוע ההיסטורי האחרון שנזכר בחלק הזה של דברי הימים הוא ההגליה של תגלת פלאסר דווקא. במאה ה-8 לפסה"נ… קצת מוזר שמישהו במאה ה-2 זכר מה התרחש 600 שנים לפניו מבלי שהיו לפני רישומים קדומים, וגם לא טרח להוסיף כל מיני עדכונים לדברים שקרו בתקופה מאוחרת יותר…
הנה דוגמא לקטע שהייתי מת לדעת איך ולמה הוא נוצר וכיצד הוא מתקשר לתקופה החשמונאית:
"בְּנֵי רְאוּבֵן, בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל: חֲנוֹךְ וּפַלּוּא, חֶצְרוֹן וְכַרְמִי. בְּנֵי, יוֹאֵל–שְׁמַעְיָה בְנוֹ גּוֹג בְּנוֹ, שִׁמְעִי בְנוֹ. מִיכָה בְנוֹ רְאָיָה בְנוֹ, בַּעַל בְּנוֹ. בְּאֵרָה בְנוֹ–אֲשֶׁר הֶגְלָה, תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר; הוּא נָשִׂיא, לָראוּבֵנִי. וְאֶחָיו, לְמִשְׁפְּחֹתָיו, בְּהִתְיַחֵשׂ, לְתֹלְדוֹתָם–הָרֹאשׁ יְעִיאֵל, וּזְכַרְיָהוּ. וּבֶלַע, בֶּן-עָזָז, בֶּן-שֶׁמַע, בֶּן-יוֹאֵל; הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר, וְעַד-נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן. וְלַמִּזְרָח, יָשַׁב עַד-לְבוֹא מִדְבָּרָה, לְמִן-הַנָּהָר, פְּרָת: כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ, בְּאֶרֶץ גִּלְעָד. וּבִימֵי שָׁאוּל, עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם-הַהַגְרִאִים, וַיִּפְּלוּ, בְּיָדָם; וַיֵּשְׁבוּ, בְּאָהֳלֵיהֶם, עַל-כָּל-פְּנֵי, מִזְרָח לַגִּלְעָד. וּבְנֵי-גָד לְנֶגְדָּם, יָשְׁבוּ בְּאֶרֶץ הַבָּשָׁן–עַד-סַלְכָה. יוֹאֵל הָרֹאשׁ, וְשָׁפָם הַמִּשְׁנֶה; וְיַעְנַי וְשָׁפָט, בַּבָּשָׁן. וַאֲחֵיהֶם לְבֵית אֲבוֹתֵיהֶם, מִיכָאֵל וּמְשֻׁלָּם וְשֶׁבַע וְיוֹרַי וְיַעְכָּן וְזִיעַ וָעֵבֶר–שִׁבְעָה. אֵלֶּה בְּנֵי אֲבִיחַיִל, בֶּן-חוּרִי בֶּן-יָרוֹחַ בֶּן-גִּלְעָד בֶּן-מִיכָאֵל בֶּן-יְשִׁישַׁי בֶּן-יַחְדּוֹ–בֶּן-בּוּז. אֲחִי בֶּן-עַבְדִּיאֵל בֶּן-גּוּנִי, רֹאשׁ לְבֵית אֲבוֹתָם. וַיֵּשְׁבוּ בַּגִּלְעָד בַּבָּשָׁן, וּבִבְנֹתֶיהָ, וּבְכָל-מִגְרְשֵׁי שָׁרוֹן, עַל-תּוֹצְאוֹתָם. כֻּלָּם, הִתְיַחְשׂוּ, בִּימֵי, יוֹתָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה–וּבִימֵי, יָרָבְעָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל.
בְּנֵי-רְאוּבֵן וְגָדִי וַחֲצִי שֵׁבֶט-מְנַשֶּׁה, מִן-בְּנֵי-חַיִל, אֲנָשִׁים נֹשְׂאֵי מָגֵן וְחֶרֶב וְדֹרְכֵי קֶשֶׁת, וּלְמוּדֵי מִלְחָמָה–אַרְבָּעִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף וּשְׁבַע-מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, יֹצְאֵי צָבָא. וַיַּעֲשׂוּ מִלְחָמָה, עִם-הַהַגְרִיאִים, וִיטוּר וְנָפִישׁ, וְנוֹדָב. וַיֵּעָזְרוּ עֲלֵיהֶם–וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים, וְכֹל שֶׁעִמָּהֶם: כִּי לֵאלֹהִים זָעֲקוּ, בַּמִּלְחָמָה, וְנַעְתּוֹר לָהֶם, כִּי-בָטְחוּ בוֹ. וַיִּשְׁבּוּ מִקְנֵיהֶם, גְּמַלֵּיהֶם חֲמִשִּׁים אֶלֶף וְצֹאן מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף, וַחֲמוֹרִים, אַלְפָּיִם; וְנֶפֶשׁ אָדָם, מֵאָה אָלֶף. כִּי-חֲלָלִים רַבִּים נָפָלוּ, כִּי מֵהָאֱלֹהִים הַמִּלְחָמָה; וַיֵּשְׁבוּ תַחְתֵּיהֶם, עַד-הַגֹּלָה.
וּבְנֵי, חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה, יָשְׁבוּ, בָּאָרֶץ; מִבָּשָׁן עַד-בַּעַל חֶרְמוֹן, וּשְׂנִיר וְהַר-חֶרְמוֹן–הֵמָּה רָבוּ. וְאֵלֶּה, רָאשֵׁי בֵית-אֲבוֹתָם: וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי וֶאֱלִיאֵל וְעַזְרִיאֵל וְיִרְמְיָה וְהוֹדַוְיָה וְיַחְדִּיאֵל, אֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי חַיִל–אַנְשֵׁי שֵׁמוֹת, רָאשִׁים לְבֵית אֲבוֹתָם. וַיִּמְעֲלוּ, בֵּאלֹהֵי אֲבֹתֵיהֶם; וַיִּזְנוּ, אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-הִשְׁמִיד אֱלֹהִים, מִפְּנֵיהֶם. וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, וְאֶת-רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי, וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה; וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא, וּנְהַר גּוֹזָן, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה."

זה מוזר רק קצת יותר מהשאלה איך מישהו במאה החמישית או הרביעית זכר את האירועים האלו. התשובה לפניו בתקופה הפרסית ,ההלניסטית או החשמונאית עמד נוסח של ספר מלכים והוא השתמש בו לגבי תגלת פלאסר. אבל כנראה זה לא היה הנוסח שלפנינו. הוא לא ידע ש"כל ישראל " הוגלו בידי האשורים. כי זה לא היה כתוב שם.

Yaakobi Oded בפייסבוק :
לדעתי, לשם שינוי, זה לא ספר מלכים אלא אולי באמת איזה רשימות אוכלוסין או יוחסין חלקיות כלשהן ששרדו איכשהו מימי בית ראשון, בליוי איזה הערות היסטוריות… נראה לי שבימי עזרא ונחמיה היו בידם אי-אלו רשימות כגון אלו ששרדו את ההגליות (הן נזכרות בטקסט של עזרא), והמספרים הנלווים והמוגזמים בהחלט אופייניים למקור P שכנראה חלקו נכתב בתקופה זו (עובדה שהוא מופיע גם בתורה השומרונית)..
די ברור שבימי בית שני זייפו רשימות גניאולוגיות של כהנים, בעיקר, ועשו עם העניין הזה קומבינות. זה בטח היה רלוונטי, והאינטרס ברור. השאלה המסקרנת פה זה מאין האינפורמציה על שבטי עבר הירדן ומשפחותיהם השונות שגלו בימי תגלת פלאסר – או, למה הן הומצאו בתקופה שכל-כך לא רלוונטי לעסוק בהן, לכאורה, עם הפניות ומראי מקום לימי יותם מלך יהודה וירבעם (אני מניח שהשני) מלך ישראל, דווקא…

ייתכן. אבל השאלה הגדולה היא איך כל רשימות האוכלוסין האלו היגיעו לבבל עם הגולים וחזרו עם עזרא כפי שנטען לכאורה במקרא .זה בהחלט לא היה דבר שמישהו היה סוחב אותו לבבל במהלך הגליה ,(את כתב היד של ספר מלכים אולי כן) ההיגיון אומר שהיו רשימות כאלו ושרדו בתקופה הפרסית וגם לאחריה. אבל הן מעולם לא היגיעו לבבל כדי להגיע לידיו של עזרא. הן נשמרו בארץ ישראל איפה שהייתה להן רלבנטיות וחשיבות לא בירושלים דווקא שנהרסה אבל במקומות אחרים כמו מצפה ושכם ששרדו ובעצם לא נפגעו ומשם הן היגיעו לידיו של כותב ספר דברי הימים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5 × 1 =