סקירה על השופט השני במקרא אהוד בן גרא המתנקש הראשון בספרות העולמית שחיסל את המלך המואבי השמן עגלון כפי שהופיע לאורך הדורות ביצירות אמנות שונות בספרות העברית ובטלביזיה. עד וכולל סדרת "היהודים באים". ולראשונה גלריה של ציורים מכל הדורות מימי הביניים ועד היום של חיסול עגלון בידי אהוד.
אהוד מחסל את עגלון לאחר שהוא מטיף לו על רקע ציורים קדומים.
Original artwork for illustration on p24 of The Bible Story issue no 13.
מיוחס לPeter Jackson, British (1922–2003) או ל:Philip Corke’
יב וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה. יג וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים. יד וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה. טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת–גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ. יז וַיַּקְרֵב, אֶת-הַמִּנְחָה, לְעֶגְלוֹן, מֶלֶךְ מוֹאָב; וְעֶגְלוֹן, אִישׁ בָּרִיא מְאֹד. יח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְהַקְרִיב אֶת-הַמִּנְחָה; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעָם, נֹשְׂאֵי, הַמִּנְחָה. יט וְהוּא שָׁב, מִן-הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת-הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר, דְּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הָס–וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, כָּל-הָעֹמְדִים עָלָיו. כ וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר-לוֹ לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵהוּד, דְּבַר-אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ; וַיָּקָם, מֵעַל הַכִּסֵּא. כא וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ. כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב–כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה. כג וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ–וְנָעָל. כד וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה. כה וַיָּחִילוּ עַד-בּוֹשׁ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה; וַיִּקְחוּ אֶת-הַמַּפְתֵּחַ, וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם, נֹפֵל אַרְצָה מֵת. כו וְאֵהוּד נִמְלַט, עַד הִתְמַהְמְהָם; וְהוּא עָבַר אֶת-הַפְּסִילִים, וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה. כז וַיְהִי בְּבוֹאוֹ, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָהָר, וְהוּא לִפְנֵיהֶם. כח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי, כִּי-נָתַן יְהוָה אֶת-אֹיְבֵיכֶם אֶת-מוֹאָב בְּיֶדְכֶם; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב, וְלֹא-נָתְנוּ אִישׁ, לַעֲבֹר. כט וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ–כָּל-שָׁמֵן, וְכָל-אִישׁ חָיִל; וְלֹא נִמְלַט, אִישׁ. ל וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא, תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, שְׁמוֹנִים שָׁנָה. {פ}
שופטים פרק ג'
לפניכם רשימה נוספת בסדרה שלי על גיבורי התנ"ך בספרות באמנות בקולנוע ובטלביזיה.והפעם על השופט השני המופיע בספר "שופטים" אהוד בן גרא.
שאמנם על פי כל הגדרה מודרנית לא היה שופט כלל אלא מתנקש ורוצח. אבל הוא בהחלט היה מנהיג.
שופטי ישראל משמאל לימין עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא, שמגר בן ענת , דבורה אשת לפידות וגדעון בן יואש
הסיפור על אהוד בן גרא שחיסל בעורמה את עגלון מלך מואב ששלט בשבטי ישראל הוא אחד מהסיפורים הראשונים של ספר שופטים.וייתכן מאוד שהוא זה שפתח את הספר במהדורה המקורית שלו שנוצרה בממלכת ישראל במאה התשיעית או השמינית לפה"ס . לדעתי "שופטים " היה באותה גרסה הראשונית הראשון מבין הספרים שנכתבו מבין אלו שמרכיבים את מה שמכונה היום "המקרא" לפני ספר "יהושע " שנראה כיצירה מאוחרת יותר ולפני ספרי החומש.
ההנחה של החוקרים היא שהסיפורים על עתניאל בן קנז השופט משבט יהודה ואישתו עכסה בת כלב שבאים בגירסה שבידינו של ספר "שופטים" לפני הסיפור על אהוד בן גרא היא תוספת מאוחרת מממלכת יהודה שנים רבות לאחר שגירסה ראשונית של הספר כבר פורסמה במממלכת ישראל. ובגרסה הראשונית הזאת לא היה שום איזכור של עתנאל ועכסה שמן הסתם לא היו מוכרים כלל למחבר – מלקט- עורך המקורי שהיכיר רק את סיפורי שבטי וממלכת ישראל.
מי היה המחבר המקורי של ספר "שופטים" ? הוא כנראה התעניין בסיפורים קדומים וליקט אותם במחוזות שונים בממלכת ישראל של זמנו המאה השמינית לפני הספירה,אולי בימי המלך ירבעם בן יואש שהייתה תקופת שיא בממלכת ישראל.
אני מאמין שאותו כותב -מלקט-עורך ביצע מסעות במחוזות ובישובים שונים של ממלכת ישראל אולי אגב ביצוע משימות בירוקרטיות שונות במינהל ממלכת "ישראל" ( או יותר נכון "שומרון" כפי שכנראה היה שמה הרשמי של הממלכה בזמנו) שהיו במסגרת תפקידו כסופר , ומן הצד כתחביב אישי ליקט סיפורים שונים ומסורות שונות. שהרי אחרת לא יכול היה להגיע אל החומרים שהכניס לספר שופטים שהיו מפוזרים במקומות שונים ומגוונים .
חלקם או רובם ואולי כולם או כמעט כולם מן הסתם היו קיימים רק בעל פה עד שהיגיע וראיין זקנים ומספרים לגבי דמויות מהעבר באיזוריהם וכתב את הסיפורים ששמע.ולאחר מכן שילב אותם בספר שהפך להיות ספר "שופטים".
אני בהחלט מעלה על דעתי שמחבר ספר שופטים שמע יצירות כמו שירת דבורה באיזה מקדש ורשם אותו.ואחר כך שמע סיפור אחר על דבורה ורשם גם אותו כהסבר או להפך.
"שירת דבורה" היא לדעת החוקרים כיום כנראה החלק הקדום ביותר של המקרא אבל זה לא אומר שכרונולוגית האירוע שהשירה מתארת אכן התרחש לפני ימי אהוד או לאחריו.בעצם איננו יודעים וכנראה גם מחבר ספר שופטים לא באמת ידע מתי בדיוק התרחשו.יכול להיות שהבחירה שלו של המיקום הכרונולוגי של האירועים הייתה שרירותית מחוסר מידע מדוייק.
מוסרי המידע שלו מן הסתם יכלו לאמר לו רק שאירוע זה וזה של יפתח או גדעון או דבורה או שמשון או יאיר הגלעדי התרחש באופן כללי נניח לפני 300 שנה או 200 שנה ולא לפרט יותר מכך.
(זאת אגב בניגוד למחבר ספר "מלכים" שיש להניח שהחומר שכינס היה קיים במרוכז בכמה ספרים שאליהם הייתה לו גישה ממקום מושבו בירושלים ובהחלט היה לו רושם כרונולוגי ברור מתי בדיוק התרחשו האירועים שהוא מתאר. ,ואולי כך היה גם לגבי מחבר ספר שמואל ,אבל זה פחות ברור.).
הגירסה המוקדמת של ספר שופטים צברה מן הסתם פופולאריות.ולא רק בממלכת ישראל.
היה מי שטרח ליבא אותו לממלכת יהודה. וגם שם גילו בו עניין. והיה מי שיצא לשכתב את הספר הזה ולהוסיף לו סיפור על מנהיגים משבט יהודה שלא היה בגירסה המקורית. אולי היה זה כותב ספר מלכים שהתעניין מאוד באירועים קדומים ולכן התעניין בספר שופטים שהיגיע מממלכת ישראל.
ש להניח שספר שופטים נשמר פחות או יותר בצורתו המקורית מלבד התוספות שהוצבו בהתחלה וגם בסוף ( סיפור הפילגש ) וכל מיני הערות של העורך היהודאי על כך שבני ישראל עשו הרע בעיני האל שספק בעיני אם היו חלק מהגרסה המקורית וקל לזהות אותן כתוספות יהודאיות.
לאחר התוספות נראה שהפורמט הוא כמו שהיה בגירסה הישראלית המקורית ולא שינו אותו יותר מידי. אז כנראה שסיפור אהוד אכן היה הראשון בגירסה הישראלית המקורית. ואם המחבר שם אותו ראשון אז כנראה הייתה לו כוונה מיוחדת בזה.
אם אכן סיפור אהוד בן גרא פתח את ספר שופטים בגירסתו המקורית אז אולי זה אומר שזה היה הסיפור הקדום מכולם.
או שאולי העורך -מחבר החשיב אותו באופן מיוחד והייתה לו כוונה מיוחדת בהשמתו ראשון בספר.
אולי החשיב את עצמו כצאצא לאהוד בן גרא?
סיפור אהוד בן גרא הוא בכל אופן הסיפור הקדום ביותר הקיים הספרות העולמית על התנקשות במלך. אם כי מן הסתם היו אחרים שלא השתמרו אבל הסיפור הזה נשמר.
בספרות הסיפור לא עורר תשומת לב רבה.
באמנות העולמית כפי שתראו הוא עורר תשומת לב רבה יותר.
יש על פיו כמה וכמה תמונות לאורך הדורות. אולי הסיפור על המתנקש הערמומי שרוצח בבוגדנות מלך עורר עניין וסימפטיה אצל רוב היוצרים.
וכאן לראשונה אביא גלריה של מבחר ציורים כאלו לאורך הדורות.
גם בעברית יש רק מעט מאוד עיסוק באהוד בן גרא לאורך השנים.
אבל כפי שתראו בהמשך סיפורו של המתנקש הבודד והמלך השמן הוא בולט בתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים במדינת ישראל.
ספרים על אהוד בן גרא:
הספר הבולט בעברית על אהוד בן גרא הוא ספרו של המורה ישראל שף שהיה רק שני בטרילוגיה לאחר ספר קודם שעסק בעכסה בת כלב ובבעלה השופט עתניאל בן קנז.
ישראל שף ( 1865-1938) כנראה תיכנן לכתוב סדרת ספרים שתכסה את כל ימי השופטים אבל הוא הספיק לכתוב רק שלושה ספרים והחל לכתוב ספר רביעי על יותם בן ירובעל ולא יסף.
מאלו הספר שמעניין אותנו כאן הוא הספר השני בסדרה :
אהוד בן גרא : ספור היסטורי. פרנקפורט ע"נ מין : אמנות, [תרפ"ג 1923)
זהו ספר המשך לספרו הקודם של שף "עכסה בת כלב" ומתאר בסגנון אפי מרתק את תלאותיה של אימו של אהוד ( ששמה אינו מוזכר כלל במקרא)שנפלה בשבי בידי עגלון ועונתה על ידו עד ששלחה את בנה האיטר לנקום את נקמתה הקשה.
בעברית יש גם סיפור לילדים על אהוד למרות שאני תמה כמה הסיפור הזה מתאים לילדים אבל עובדה.
חרבו של האטר : ספורו של השופט אהוד בן-גרא. עבדה שלומית רוזינר ציירה מריים אורן ספריית קשב [רמת-גן] : מסדה, [1984].
אהוד בן גרא בשירה העברית
יש גם שיר אחד על אהוד בן גרא בספרות העברית המודרנית ומעניין שכתבה אותו דווקא אישה.
אהוד
מאת עמית דרבקין מתוך: במשעול התנ“ך, הוצאת "ספרי ניב", תש״פ 2020
ויש גם סיפור באנגלית על אהוד בן גרא An Assassin's Tale byReev Robledo סיפור קצר של 30 עמודים שפורסם כקינדל בשנת 2012.
סיפור חייו של אהוד המתרחש בשנת 1320 לפני הספירה.
והנה גלריה של תמונות על אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב.
המלך עגלון ואהוד
דוגמאות של ציורים לאורך הדורות של חיסולו של עגלון בידי אהוד בן גרא
אהוד מתקרב לעגלון עם החלרב בזמן שאנשים עומדים בחוץ .
Erlangen, UB Ms. 1 (Bible from the Gumpertuskloster in Ansbach), fol. 70 BC Bavarian, before 1195
New York, Morgan Libr. Ms. 638, fol. 12. Painted in Paris around 1250
אהוד תוקע בשופר .from 13th Century manuscript known as the Morgan, Crusader, Maciejowski Bible, or Shah ‘Abbas Bible.
אהוד מתנקש בעגלון. איור משנת 1360.The Speculum Humanae Salvationis or Mirror of Human Salvation
אהוד מחסל את עגלון .German stained glass, panel 14, Church of St Etienne, Mulhouse, France
Miniature depicting Ehud murdering King Eglon by Rudolf von Ems (1350 to 1375)
Miniature 1401-1402 Part of: Wenceslas BiblThe Assassination of the Moabite King Eglon by Ehud by Gabriel Angler (1404-1483) in Monheim (Swabia) 1483 Munich painter panel and fresco of the Gothic German Germany(Ilustrador de Speculum humanae salvationis, 1450
Miniature by Lienhard von Kötz ., AROUND 1450
כאן לאהוד יש שותף בביצוע החיסול.
אהוד דוקר את עגלון. Ehud Stabbing Eglon Anonymous Germany (Augsburg) Illustrations from Speculum Humanae Salvationis. 1476,
Godefroid Ballain (?), Around 1567.
The Moabite king Eglon is treacherously murdered by Ehud, one of the Judges of Israel, who escapes the king's guards
a drawing by Mary Evans Picture Library
Illustration by Ford Madox Brown
אהוד מחסל את עגלון. ציור מאת מאיה סגל.
Eglon Slain by Ehud by James Tissot.
אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :
11 תגובות על “המתנקש הבודד : אהוד בן גרא באמנות בספרות ובקומיקס”
אחרי חורבן ארה"ב שרושמי תולדות העולם קבעוהו ביום כג בטבת התשפא אף שכיום שלוש מאות שנים הלאה איננו יודעים מה אירע ביחוד ביום מסוים זה, והמחיקה הגדולה של גוגל ביום כח באיר של אותו השנה, כמעט שאיננו יודעים דבר על אירועי אתה תקופה.
אך מסמך אחד מרשים נותר מהתקופה, אמנם מקוטע וקשה להבינו, ועם זאת מרתק. והוא הנקרא בימינו כתב אלי המלאטי (חכם משה שלהבת סבור שיש לקראו המולאטי) אשר נכתב בעיר ושמה יקום ששרידיה נמצאו ברצועת החוף של כנען.
נראה מהכתוב שם שלא היתה מדינה ושמה ישראל אלא שכל המסמכים על כך זויפו בידי קבוצת מאמינים שנקראו יהודים ונראה הכוונה לשומרונים ששרידיהם חיים עד היום בקושטא, תוגרמה.
לפי אחד הקטעים הארוכים ביותר ששרד, "ישראלים" אלו הוצגו על פי האמונה המוכרת ליהודים ההם שסגדו לאל בעל שפסלו נמצא שם איתם: "חלקם או רובם היו קיימים רק בעל פה." זו עברית ארכאית שמשמעותה ככל הנראה חלקם או רובם סוגדים לאל בעל הנמצא "כאן" בסמוך אליהם. נראה גם שהארץ בה חיו היתה חלק ממלחה גדולה יותר שנקראה כאן וו. יש דעה שמדובר במספר 11 ולא במילה וו אבל רוב החוקרים דוחים סברה דחוקה זו.
מעניין, תודה.
קצת משעשע שבחלק מהציורים אהוד משתמש ביד ימין וברבים מהם יש לו חרב גדולה שלא מתאימה לתאור…
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] שסקרנו את עתניעל בן קנז השופט הראשון ואת אהוד בן גרא המתנקש הבודד ואת דבורה וברק בן אבינועם ואת גידעון בן […]
11 תגובות על “המתנקש הבודד : אהוד בן גרא באמנות בספרות ובקומיקס”
אחרי חורבן ארה"ב שרושמי תולדות העולם קבעוהו ביום כג בטבת התשפא אף שכיום שלוש מאות שנים הלאה איננו יודעים מה אירע ביחוד ביום מסוים זה, והמחיקה הגדולה של גוגל ביום כח באיר של אותו השנה, כמעט שאיננו יודעים דבר על אירועי אתה תקופה.
אך מסמך אחד מרשים נותר מהתקופה, אמנם מקוטע וקשה להבינו, ועם זאת מרתק. והוא הנקרא בימינו כתב אלי המלאטי (חכם משה שלהבת סבור שיש לקראו המולאטי) אשר נכתב בעיר ושמה יקום ששרידיה נמצאו ברצועת החוף של כנען.
נראה מהכתוב שם שלא היתה מדינה ושמה ישראל אלא שכל המסמכים על כך זויפו בידי קבוצת מאמינים שנקראו יהודים ונראה הכוונה לשומרונים ששרידיהם חיים עד היום בקושטא, תוגרמה.
לפי אחד הקטעים הארוכים ביותר ששרד, "ישראלים" אלו הוצגו על פי האמונה המוכרת ליהודים ההם שסגדו לאל בעל שפסלו נמצא שם איתם: "חלקם או רובם היו קיימים רק בעל פה." זו עברית ארכאית שמשמעותה ככל הנראה חלקם או רובם סוגדים לאל בעל הנמצא "כאן" בסמוך אליהם. נראה גם שהארץ בה חיו היתה חלק ממלחה גדולה יותר שנקראה כאן וו. יש דעה שמדובר במספר 11 ולא במילה וו אבל רוב החוקרים דוחים סברה דחוקה זו.
מעניין, תודה.
קצת משעשע שבחלק מהציורים אהוד משתמש ביד ימין וברבים מהם יש לו חרב גדולה שלא מתאימה לתאור…
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס […]
[…] שסקרנו את עתניעל בן קנז השופט הראשון ואת אהוד בן גרא המתנקש הבודד ואת דבורה וברק בן אבינועם ואת גידעון בן […]