חכם היה וליבו מר…
הפתיחה ל"על סוסו בשבת" מאת משה שמיר. 1947
לפניכם סיפור היסטורי קלאסי של משה שמיר ב"פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי " שלנו. אחד הסיפורים ההיסטוריים הידועים והמוערכים ביותר בספרות העברית החדשה בכלל וביצירתו של משה שמיר עצמו בפרט. הוא הגדיר אותו בקצרה בהקדמה לקובץ הסיפורים שלו "החוט המשולש" " כסיפור "העוסק בחורבן הנפש לאחר חורבן הבית ".
הסיפור "על סוסו בשבת " פורסם במקור בשנת 1947 בגליון היחיד של כתב העת " דף חדש: לספרות אמנות ובקורת, בעריכת חיים גליקשטיין, שלמה טנאי, משה טנאי ומשה שמיר, בספטמבר 1947.כתב העת לא שרד מעבר לאותו גליון. אבל "על סוסו בשבת" שפורסם שם הוא שיא יצירתו של משה שמיר בתחום הסיפור הקצר. אם כי לכאורה הוא לא יותר ממקדימון ( וגם ההמשך ) ליצירתו הגדולה של שמיר הטרילוגיה החשמונאית שאותה פירסם במהלך שנות החמישים. במרכזה הרומן המפורסם "מלך בשר ודם" וסיומה הוא המחזה "מלחמת בני אור" .טרילוגיה שאת הפתיח שלה "פך אחד של שמן " סיפור קלאסי על מרד החשמונאים וטיהור בית המקדש פירסמנו כאן.
"על סוסו בשבת" שמתרחש כ-300 שנה לאחר אירועי הטרילוגיה החשמונאית הוא ללא ספק סיפורו הטוב ביותר והידוע ביותר עד היום של משה שמיר ומדהים שנכתב בגיל צעיר כל כך,26 בלבד.
הסיפור היה יוצא דופן בזמנו ונשאר כזה גם בימינו.
אלישע בן אבויה.ציור מאת לודויג מיידנר 1920 (Ludwig Meidner 1884–1966)
בסיפור קצר זה,שהוא מעין המשך לסיפור של "בוקי בן יגלי" שמו הבדוי של הסופר הרופא וההיסטוריון , "יהודה ליב קצנלסון " "מערפילי העבר" על הפגישה הארחרונה בין רבי עקיבא ואלישע בן אבויה ( שתוכלו למצוא בבלוג זה כאן) תאר שמיר בלשון המשנה (מדהימה לסופר צעיר כל כך שהיה צריך לחקור את הנושא ואת התקופה היטב היטב ,דבר שהיה בגדר בל יאמן ממש אז כמו היום ) סיפור פגישה בין הרב הכופר מהמאה השניה לספירה אלישע בן אבויה עם רב "מימסדי" שהופכת להתנגשות אידיאולוגית.
אלישע בן אבויה היה אחד התנאים אנשי דורות המשנה הידועים ביותר, חכם מחכמי יבנה מחבריו של רבי עקיבא שנודה בידי היהודים בגלל דעותיו הכופרות באחדות האל ומשום שהתייאש מהיהדות אחרי כישלון מרד בר כוכבא ודבק בתרבות ההלניסטית.
אולי הפך ל"גנוסטי" אחד מאנשי כתות "הגנוסיס" שצמחו בתקופה זאת ממש והתחרו ביהדות הרבנית והנצרות הקדומה שצמחו גם הן במקביל בתקופה זאת ממש.
ידוע שקיבל אז ( ואולי דורות מאוחרים יותר נתנו לו ?) את הכינוי "אחר".
ספר מחקרי על אלישע בן אבויה
הסיפור של משה שמיר תיאר פגישה של "אחר" הכופר הגדול עם תלמידו הצעיר איש הממסד הרבני רבי מאיר זאת כשאלישע רוכב על סוסו בשבת בשכונת היהודים וכך פוגע במכוון בדתם במהלך שיחה שהופכת להתנצחות אידיאולוגית בשאלת טוב ליבו של האל.
משה שמיר
נראה שיש בסיפור זה רמזים אוטוביוגרפיים לתחושות שחש אז שמיר שהרגיש כי נודה בקיבוצו בגלל דעות שסתרו את הדעות המוסכמות שם ועזב אותו כתוצאה , וספרו "הוא הלך בשדות " שהיה אמור להתפרסם נדחה כתוצאה בידי ההוצאה.( ראו על כך בסוף קישור למאמרה של חוקרת הספרות חגית הלפרין שדן בפרוט בנושא זה ).
ואם נרצה אפשר לראות בסיפור זה נבואה של משה שמיר הצעיר המתארת בדייקנות את מצבו של משה שמיר המבוגר עשרות שנים מאוחר יותר לאחר מלחמת ששת הימים כשנודה ממחנה השמאל בגלל תמיכתו בארץ ישראל השלמה והפך בשנות השבעים והשמונים לאחד מאנשי הימין הקיצוניים ביותר ממייסדי מפלגת הימין הקיצוני "התחייה".
כאשר ביקרתי אצל משה שמיר בביתו ושוחחתי עימו כמה שנים לפני פטירתו ב1998 בנושאים שונים ( למשל על ספרו "במו ידיו -פרקי אליק" על אחיו אליהו שמיר שהוא אחד מחמשת האנשים שאני נקרא על שמם ,אליהו ) שמעתי את המרירות בקולו כאשר דיבר על "השמאל",מרירות שהפכה מידי פעם להתפרצות של זעם קר כששוחחנו.
הירהרתי אז ב"אחר" ב"על סוסו בשבת " ובשיחתו עם רבי מאיר שנראתה כעת כתחזית מדוייקת של אותה שיחה ביני ובין משה שמיר.
כיום כמדומה "על סוסו בשבת" יכול לדבר לחוזרים בשאלה שהם כל כך נפוצים כיום בחברה החרדית. וכמו כל סיפור טוב וקלאסי באמת ליחו לא נס כלל.
דף הפתיחה לכתב היד של משה שמיר ל"על סוסו בשבת" באדיבות אילן ברקוביץ מארכיון משה שמיר ממרכז קיפ לחקר הספרות העברית על שם לאורה שוורץ קיפ
הסיפור פורסם לראשונה בגיליון הראשון והיחיד של :"דף חדש: כתב עת לספרות אמנות וביקורת " שנערך בידי חיים גליקשטיין, שלמה טנאי, ומשה שמיר בתשרי תש"ח ספטמבר 1947 עמ' 10-17.
וזוהי היצירה הספרותית הבולטת ביותר שהופיעה שם.
עטיפת הגיליון היחיד של כתב העת הנדיר "דף חדש" תש"ח ספטמבר 1947 באדיבות מחלקת הספרים הנדירים בספריה הלאומית בירושלים.
העמוד הראשון של הסיפור "על סוסו בשבת " כפי שהופיע ב"דף חדש ".
הסיפור "על סוסו בשבת" – הופיע מאז אותו פירסום מקורי בדפוס כמה וכמה פעמים עדות לפופולאריות הגדולה שלו להערכה כלפיו בידי עורכים שונים.
הסיפור הופיע בשלושה קבצי סיפורים שונים של משה שמיר :
משה שמיר -נשים מחכות בחוץ: יג סיפורים מרחביה ספרית הפועלים 1952
משה שמיר –החוט המשולש : סיפורים (חיפה : מועצת פועלי חיפה, תשט״ז) <הופיע גם בהוצאת ספרי גדיש, בתשי״ט 1958 ובהוצאת ספרית פועלים, 1960.
הסיפור מופיע שם במדור "סיפורי האבן " העוסקים בעבר הרחוק.
משה שמיר –אפילו לראות כוכבים : סיפורים (תל-אביב : עם עובד : ידיעות אחרונות : ספרי חמד, תשנ״ד 1993
הקובץ הסופי והמסכם של סיפורי משה שמיר.
הסיפור הופיע גם לאורך השנים באנתולוגיות שונות של מיטב הסיפור העברי:
מבחר סיפורי ישראל בעריכת דב קמחי תל-אביב : שרברק, 1957 ( ויצא לאור לאורך השנים בעוד כמה מהדורות לפחות שש עד 1976 )
הסיפור העברי בעריכת יוסף ליכטנבום . הוצאת נחום טברסקי ,1960
הסיפור הישראלי במבחר חדש / בעריכת יהודה האזרחי ירושלים : ש. זק, תשכ"ב 1962. מהדורה מורחבת מ- 1970
"שבעה מספרים – אנתולוגיה" בעריכת הלל ברזל תשל"ג 1973 עמ' 173-183
.כולל הקדמה ממצה של הלל ברזל על הסיפור.
אסופת סיפורים : לקורס בין בדיון לממשות – סוגים בסיפור הישראלי / ליקטה ארנה גולן תל-אביב : האוניברסיטה הפתוחה, 1983-תשמ"ד.
כולל ניתוח של הסיפור מאת ארנה גולן.
הגירסה של משה שמיר שנבחרה כאן לפרסום היא הגירסה הסופית מ"אפילו לראות כוכבים ".
ק
קראו גם:
דוד שחר, ברכה למשה : על דמותו של אלישע בן-אבויה בסיפורו של משה שמיר "על סוסו בשבת", בצרון 342-343, אוקטובר 1981, עמ' 012-016
ארנה גולן בין בדיון לממשות : סוגים בסיפור הישראלי:כר' ב' (יח' 4-6); יח' 4. על סוסו בשבת: שמיר משה. / תל-אביב : האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ד-תשמ"ו 1984-1986.
ידידיה יצחקי, “על סוסו בשבת, עולמו של ‘אחר’ עפ”י משה שמיר", יהדות חופשית, בעריכת יעקב מלכין, מס' 18, דצמבר 1999, עמ' 20 – 21.
אברהם וולפיש, החיפוש אחר אלישע בן אבויה הספרותי וההיסטורי, קתרסיס11, תשס"ט, עמ' 57-23
ראו עוד סיפורים של משה שמיר :
אברהם ובנו בבוקר :סיפור על עקידת יצחק
משה שמיר מחבר "על סוסו בשבת"
10 תגובות על “הרב הכופר אלישע בן אבויה : "על סוסו בשבת" -סיפור היסטורי קלאסי מאת משה שמיר”
Rotem Guetta כותב בפייסבוק :
מעניין שלמרות שהוכרז ככופר – עדיין המשיכו התנאים להתחשב בדעתו המלומדת בסוגיות הלכתיות כבדות משקל. מלמד משהו על הליברליות המחשבתית של הרבנים עוד לפני אלפיים שנה ביחס לרבנים היום שבטוחים שיש להם חוזה זכיינות מול אלוהים לכפות את השקפתם הבלעדית על כלל האוכלוסייה
[…] שמיר כתב עוד סיפור בלשון זאת המוקדם מכולם "על סוסו בשבת " ( תש"ח)שעוסק בימי רבי מאיר ואלישע בן אבויה במאה […]
[…] את העבר. שיא יצירתו בתחום הסיפור הקצר היה הסיפור "על סוסו בשבת (1947), שהיה מעין מקדימון ליצירתו הגדולה "מלך בשר […]
[…] שמיר הרב הכופר :על סוסו בשבת סיפור קצר על אלישע בן אבויה […]
[…] עליו מאוד ובהשראתו כתב גם סיפורים אחרים ובראשם "על סוסו בשבת" ו"מלך בשר ודם". ( ראובהן קריץ דן בסיפור זה […]
[…] עליו מאוד ובהשראתו כתב גם סיפורים אחרים ובראשם "על סוסו בשבת" ו"מלך בשר ודם". ראובן קריץ דן בסיפור זה בספרו […]
[…] על סוסו בשבת :סיפור קלאסי על הרב הכופר "אחר " הוא אל… […]
[…] על סוסו בשבת :סיפור קלאסי על הרב הכופר "אחר " הוא אל… […]
[…] שמיר כתב עוד סיפור בלשון זאת המוקדם מכולם "על סוסו בשבת " ( תש"ח 1947 )שעוסק בימי רבי מאיר ואלישע בן אבויה במאה […]
אריק גלסנר כותב על "על סוסו בשבת :: 1947 פרסם הסופר הצעיר בן ה-26 משה שמיר סיפור קצר ומבריק בן תשעה עמודים בסך הכול. הסיפור נקרא "על סוסו בשבת" והוא עוסק בתנא ששנה ופירש, אלישע בן אבויה, "אחֵר" בפי חז"ל. הסיפור הזה נחשב לאחד מסיפוריו הקצרים הטובים של שמיר, ואולי ניתן להתייחס אליו כאחד הסיפורים הקצרים הטובים שיש לנו בעברית.
כל כולו של הסיפור הוא תיאור ביקורו המתריס של בן אבויה, הרכוב על סוסו בשבת (כלומר מחלל שבת), ברובע היהודים בטבריה; פגישתו עם ר' מאיר, תלמידו לפנים; הליכתם בצוותא ושיחתם; ואז חזרתם לבית המדרש, שם פוגש בן אבויה בכמה "תינוקות", כלומר ילדים, הפוסקים את פסוקם בפניו, ופסוקם זה כמו נועד לאוזניו ומבשר לו שלא יוכל לחזור בתשובה כי אין מקבלים אותו.
כדי להבין את תורף החידוש של שמיר, ואת הסיבה שהסיפור הזה מרשים כל כך, צריך לבדוק מה הוסיף שמיר מדעתו על מה שחז"ל מספרים לנו על בן אבויה. ניכר וסביר שהמקורות שעמדו לנוכח עיני שמיר הם עמ' קפ"ז עד קפ"ט בחלק א' של "ספר האגדה", שם קיבצו ביאליק ורבניצקי את האזכורים הבולטים בחז"ל לחיי אלישע בן אבויה.
ואכן, מצויה שם הרכיבה על הסוס בשבת לטבריה; כך גם הפגישה עם ר' מאיר והשיחה ביניהם שבה מפציר ר' מאיר בבן אבויה לחזור בתשובה ("חזור בך"); מצויות שם הסיבות (המובאות גם בסיפור המודרני) ליציאתו של בן אבויה "לתרבות רעה". אלישע היה עד לכך שאדם שמילא אחר מצוות שילוח הקן, שלמקיימה מובטחת בתורה אריכות ימים, מת מהכשת נחש – ואילו אדם אחר טיפס על העץ ולא מילא את המצווה האמורה, ועוד טיפס בשבת (וגם בכך יש חילול שבת), אך שרד (חז"ל מתרצים בדוחק שאריכות הימים המובטחת היא בעולם הבא). סיבה נוספת ל"יציאה לתרבות רעה" היא התוודעותו של "אחר" לסופו של אחד מ"הרוגי מלכות" – אותם חכמים שהוצאו להורג בידי הרומאים בעקבות מרד בר כוכבא: "ראה לשונו של חוצפית המתורגמן נגררת בפי חזיר, אמר: פה שהפיק מרגליות ילחך עפר! יצא וחטא"; אפילו התינוקות המבשרים לבן אבויה שאין תקווה אף אם ישוב בתשובה מצויים אצל חז"ל.
אם כן, מה הוסיף משה שמיר?
הטענה שלי במאמר זה היא שהתוספת שהוסיף שמיר עקרונית, והיא אינה מתמצה בעיבוד המקורות באמצעים ספרותיים ודחיסתם לנרטיב הדוק.
כלומר, שמיר בהחלט עושה גם זאת. הוא, למשל, מאפיין את אלישע בן אבויה כמי שנמצא בתווך, בין שתי החברות, היהודית והלא יהודית, באמצעות בגדיו ("גלוי ראש היה, כדרך האלופים, ועליו גלימת-משי להבדיל מטליתם של אֶחיו כרגיל, אולם תחתיה עדיין היה שרוי במלבושים ישנים שלו. סנדלים כסנדליו מוצא היית בפרוזדורו של כל בית-מדרש, והוא הדין בפוזמקותיו") – אמצעי המחשה "ספרותי" שלא מצוי במקורות. שמיר גם מהדק הדֵק היטב את הנרטיב על ידי יצירת התפתחות ברורה בסיפור: בתחילתו של הסיפור אלישע בן אבויה מעוניין להתחכך ביהודי טבריה כי הוא מעדיף להיות שנוא על פני היותו נשכח: "עד שהם צוהבים בו ומטיחים כנגדו קללות ומרבים בו לשון רעה – הוא חי-וקיים". ואילו לקראת סוף הסיפור משתנה דעתו: "שעה שעלה ובא לכאן מן העיר אמר לנפשו, והוא מחלל את השבת: אהיה שנוא בלבד שאהיה קיים. עכשיו, שהוא דורך אסקופה של בית-מדרשו של ר' מאיר התנחם ואמר: איני קיים – ובלבד שלא אהיה שנוא".
חידושו העיקרי של שמיר גם לא מצוי ב"מדרש" המלבב שיצר הסופר על מנת ללכד את שתי הסיבות שהובאו בחז"ל לכפירתו של בן אבויה (המעשה בשילוח הקן ורצח חוצפית המתורגמן): "ראו עיני עשרת-הרוגי-מלכות. והוא [ קרי הקב"ה] עצמו, כלום הוא מטריח עצמו עם האֵם ועל הבנים? מאיר בני… הוא עצמו, כביכול…" (ההדגשה במקור, וכן להלן). בן אבויה מתרעם על כך שהקב"ה, שציווה מצווה המביעה חמלה ביחס לאם בעלת הכנף החסה על בניה (כפי שמפורש טעם המצווה בפי חלק מהמפרשים) – אינו חס על בניו שלו, על עמו. וביד אמן הוסיף שמיר כאן את היחס האבהי של בן אבויה לתלמידו, הוא מאיר "בנו", ואת המחנק שפוקד לפתע את גרונו של בן אבויה לזכר אי-חמלת הקב"ה על בניו, מחנק שאנו עדים לו בעקיפין מעודנים בלי שצוין ותואר במפורש שבן אבויה נתון בסערת רגשות חונקי-גרון כאלה.
התוספת החשובה של שמיר בסיפורו על חז"ל אינה מצויה גם בכך שהעניק עולם פנימי, פסיכולוגי, לאלישע – מעשה שהוא אכן חידוש גדול של הפרוזה המודרנית. ואכן שמיר מעניק לבן אבויה פסיכולוגיה ומסביר, למשל, את הליכתו לרחוב היהודים, בין יתר סיבות שתכף נגיע אליהן, בבדידותו של בן אבויה, בלֵאוּתו מהכפירה שפג טעם חידושה המסעיר, ובכעסו הנובע מהפגיעה הנרקיסיסטית שבהשתכחותו מלב העם. בכלל, חז"ל לא הסבירו לנו מדוע רכב אלישע בן אבויה על סוסו בשבת לרחוב היהודים, ושמיר מביא לנו את המניע, ולמעשה המניעים לכך.
אך כאן אנחנו מתקרבים לעיקר העיקרים של החידוש שבסיפור.
(כתבתי ב"השילוח" על סיפורו של משה שמיר; להמשך המאמר ב"השילוח" ראו להלן;
כופר מחפש עם :https://hashiloach.org.il/a-heretic-looking-for-people/?fbclid=IwZXh0bgNhZW0CMTAAAR2agcVbKgDGVL5XHT20CfkJNU7N2CaufHLOhtiXdfb_A5RhBnsWEEuI7T0_aem_GTjAtu21boDXqNtpUL9S2Q