web analytics
קטגוריות
קולנוע

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי ובטלויזיה הישראלית :מבוריס שץ ועד ל"היהודים באים"

סקירה פרטנית ומפורטת על תולדות ז'אנר הסרטים התנכיים בקולנוע הישראלי ובטלויזיה הישראלית.ז'אנר שצפו לו גדולות אבל לא שיגשג כלל חוץ מבתחום אחד מפתיע תחום ההומור והפארודיה .דבר שעורר ומעורר מהומות והפגנות גם בעשור השנישל המאה ה-21.

פוסטר של היצירה הישראלית הידועה ביותר כיום על ימי התנ"ך סדרה קומית סאטירית שעוררה זעם רב

(הופיע במקור בכתב העת למורים לתנ"ך ""על הפרק" גליון מספר 16 ספטמבר 1999 )

התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה הישראלים.

מאמר זה הוא המשך של מאמר אחר  שעסק בסרטים על נושאים תנכיים שהופקו בחו"ל.במקור בפרסום בכתב עת מודפס""על הפרק": כתב עת למורים לתנ"ך הם היו מאמר אחד. שהופיע בגליון מספר 16 של כתב העת בספטמבר 1999.

לאחר מכן הוא פורסם ברשת במשך שנים כחלק מסדרת מאמרים שעסקה

בתנ"ך בספרות העברית

ו

ובתנ"ך בקומיקס הישראלי ,

באתר בשם "קולמוסנט" שפעל ברשת מ-2003 עד שאתר זה ירד מהרשת .

אז הנה הוא שוב מעודכן במקצת .

הנה החלק השני של המאמר על התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה שוב וגם מעודכן ,כי לשמחתנו יש מה לעדכן על ההתפתחויות בתחום זה מאז שנת 1999.

ב-2018 אף הופעתי בהרצאה בכנס על סרטים תנכיים של המחלקה למיקרא של אוניברסיטת תל אביב ועידכנתי את המאמר עבורו.

דומה שאם יש איזו שהיא ארץ שבה היו צריכים להיות מופקים סרטים תנכיים הן במספר הגדול ביותר והן ברצינות הרבה ביותר לקולנוע ולטלביזיה היא ארץ התרחשותו ויצירתו של התנ"ך ישראל בידי עם התנ"ך ובלשון התנ"ך. אך במציאות למרות תוכניות גרנדיוזיות שונות שאכן קראו להסרטה של כל התנ"ך , מצבו החלש תמיד  של הקולנוע הישראלי וסיבות נוספות בהן  נדון בהמשך מנעו את יצירתם של יותר  ממספר מועט ביותר של סרטים המבוססים על התנ"ך.

נראה שבבתי הקולנוע בארץ ישראל סרטים היסטוריים ותנכיים היו תמיד פופולאריים, ידוע ששני  הסרטים הראשונים שהוקרנו בבית הקולנוע הראשון בתל אביב "עדן "

היו שני סרטים היסטוריים איטלקיים  "ספרטקוס " ו"ימי פומפי האחרונים " ובחירה זאת הראתה מן הסתם על ידע  של המפיצים ושל בעלי בית הקולנוע של מה הקהל "רוצה " לראות. .

התוכניות ליצור סרט תנכי  עברי   ראשיתם בתקופת  ראשית הקולנוע הארץ שראלי בכלל ושלא במפתיע  התסריט העברי הראשון שנכתב בארץ ישראל היה על נושא תנ"כי . כותבו היה בוריס שץ מיסד ומנהל בית הספר לאמנות בירושלים " בצלאל " .

במסגרת בית ספר זה שאף שץ להחיות את האמנות היהודית ובמרכזה להעמיד את נושאי התנ"ך וההיסטוריה הקדומה של העם שרק אתם, האמין, ניתן יהיה ליצור תרבות עברית חדשה.                           

וכך לאחר שהחל להתעניין באמנות הקולנוע ( כנראה לאחר הסרטה של בית ספרו בידי חברה זרה  לאחד מהסרטים הראשונים שנעשו על ארץ ישראל) החלו שץ וכמה ממורי בית  ספר לדון  ברעיון של הקמת תעשיית קולנוע ארץ ישראלית שתתמקד בהפקת סרטים תנכיים. הם דנו עוד ב-1912  בהקמת  " חרושת להפקת סרטים " לה קראו " מנורה".

 במסגרת התוכנית כתב שץ תסריט של סרט תנכי מקורי: "חורבן בית המקדש ושיבת ציון". התסריט היה על הנביא ירמיהו והתבסס על מסכתה אותה כתב והוצגה ב"בצלאל"" בחגים.

עטיפת ספר החיזוי העתידני שבו חזה בוריס שץ סרט עתידני תנ"כי על הנביא ירמיהו

 למרבית הצער הסרט המוצע לא יצא מגדר חלום .אבל בספרו האוטופי "ירושלים הבנויה: חלום בהקיץ"" (1924) תאר שץ כיצד הוא מתעורר בעתיד בארץ ישראל האוטופית בה התגשמו כל חלומותיו ובהם הסרטה של תסריטו התנ"כי. שץ תאר באוטופיה שלו בפרטי פרטים את עלילת הסרט "חורבן בית המקדש  והשיבה לציון "  הצבעוני והמדבר המתאר את סיפור מאבקו של ירמיהו הנביא נגד השחיתות  בממלכת יהודה . הסצינות בסרט החזוי כללו את  נבואות החורבן של ירמיהו , את טקסי עבודת האלילים והקרבת  קורבנות ילדים בגיא בן הינום ,את כליאת הנביא  בבור בידי  צדקיהו ,ואת כיבוש  העיר וחורבנה בידי הבבלים ואת הגליית העם . ברוח הציונות הסרט מסתיים בתיאור  ארץ ישראל הבנויה והמודרנית והחזרת העצמות של הרצל  לירושלים בעתיד הקרוב.

הסרט נועד בגלוי לצורכי תעמולה ציונית, אבל  שץ כאמן מנוסה הבין היטב שיצירת אמנות אינה יכולה להיות מורכבת רק מסיסמאות  רעיוניות ועליו לספק לצופים גם ריגוש אמנותי . לשם כך צירף לתסריט תיאור של  "השימוש המתוחכם ( שהוא מתקדם מאוד לזמן כתיבת התסריט) שיש לעשות בתמונה, " "בצליל , בצבע ,באפקטים, בסצינות המונים (!) ובעיצוב " כמו פיסולי " של הנביא " "ירמיהו ( שץ היה אחרי הכל בראש ובראשונה פסל ), הוא ניסה ליצור סרט תנכי " שישלב תעמולה ציונית עם רמה אמנותית גבוהה בדומה לסרטים שנוצרו באיטליה  ובארה"ב.

אך שץ לא הצליח למצוא מימון להפקת תסריטו הגרנדיוזי שהקיף הן את העבר הרחוק והן את העתיד , למרות איכויותיו הציוניות  התעמולתיות, ולא נותר לו אלא לתאר את הצפייה בהקרנתו בעתיד אוטופי רחוק .

עדכון : ב-21 במאי 2018 הופעתי  ביום עיון  של המחלקה למקרא של אוניברסיטת תל אביב

התנ"ך בקולנוע ובטלויזיה הישראליים שעסק בסרטים תנכיים  ישראליים ובהשראה תנכית  לסרטים ישראלים

שם נתתי הרצאה המבוססת  על מאמר זה "״האם אפשר להסריט את התנ"ך כפשוטו: התנ"ך בקולנוע ובטלוויזיה הישראלית״ עסקתי בסרטי הז'אנר וגם בתסריט המוצע של בוריס שץ ודנתי בשאלה מה היה בוריס שץ חושב אילו היה נוסע בזמן  כמתואר בספרו "ירושלים הבנויה " משנת 1924 ומגיע לשנת 2018 האמיתית, מגיע לכנס הזה וצופה בסרטים שהוקרנו בו האם היה מרגיש שחזונו הוגשם ?

את התשובה תקבלו בסוף המאמר.

למרות כשלונו של שץ  להסריט סרט תנכי מורי בצלאל המשיכו בתכניותיהם להסרטת סרטים המבוססים על התנ"ך וב1919 פורסם בעיתון ""הארץ"" מאמר בחתימת ג.א הוא מאיר גור אריה אחד מהמורים בבצלאל.

במאמר זה " ראינוע עברי  מעין הצעה"  העלה גור אריה את התוכנית של אנשי בית ספר ""בצלאל "" לגבי המהות והתכנים התנכיים של הסרט העברי לעתיד. במאמר זה כתב " "גור אריה ""החזיון העברי מהיכן נקחנו …. ראשית נקחנו מכתבי הקודש מן התנ"ך!"….הם הגויים מבינים את העניינים האלה באופן אחר לגמרי ושמשון של רמברנט ואותו  "הזקן שבתמונת ""על נערות בבל"" אינם ביבליים לפי רוחנו שלנו . ושאול המלך טרגדיה אנושית זאת שלא מצאה עד היום את ביטויה המודרני אצל שום יוצר -האם לא טרגדיה עברית גדולה תהיה זו לכשתופיע בתוך הפילם העברי מעל הרי ישראל ? וכל אותם  המחזות הקטנים שבנביאים למן שמואל .. ועד אותה השורה המזעזעת על רצפה בת איה  והגבעונים כלום דללו כבר מקורות אלה? ועוד וזאת האגדה העברית מעיין נעול זה  החתום בפני האחרים כלום חומר מעט יכול הוא להמציא לראינוע העברי שלנו? …הפילם העברי יכול להחיות תקופות שלמות של ההיסטוריה העברית מימות חכמי  התלמוד עד ימינו אלה..התחלתו של מוסד זה תהיה בארץ ישראל וכאן יכול "הטבע בעצמו לשמש אותו בכל הנחוץ שם למחזות גיבורים סצינות בודדות מן התנ"ך ,מחזות קטנים מימי בית שני ,מחזות של עליה לרגל , של הבאת ביכורים וכו'..

גור אריה סיים את מאמרו בהצעה: " צריך שמוסד עברי בארץ ישראל יתחיל ביצירת פילם עברי . ואת העבודה הזאת הלא אפשר להטיל על בית האמנות "" בצלאל ""בירושלים." "ביה"ס בצלאל אמניו ומנהליו יחד עם חבר סופרים עבריים יגשו עד מהרה לייסוד מוסד" הראינוע העברי … ויניחו את היסוד הראשון לפילם הגדול של הדרמה העברית התנכית "וההיסטורית".

זאת הייתה הפעם הראשונה בה הועלו בפירוט  התוכניות הגרנדיוזיות אותם כפי שנראה העלו בעתיד אנשים כמו מרגוט קלאוזנר ואחרים  אך תמיד התגלו כבלתי אפשריות  להגשמה.

תוכניותיהם של מורי בצלאל היו גרנדיוזיות מדי עבור האמצעים המוגבלים  והמצומצמים של הישוב וההסתדרות הציונית ואם כי אחד ממורי בצלאל, בן דוב  אכן הפך לצלם הסרטים הראשון בארץ, הוא התמקד לחלוטין רק בצילום והסרטת אירועים דוקומנטריים ולא בביום סרטים תנכיים.  

ואם זאת בשנות ה20 נעשה ניסיון רציני להביא את חלומם של אנשי בצלאל על  קולנוע תנכי עברי לכלל מימוש. הניסיון נעשה בידי ידידו הטוב של בוריס שץ  יוסף גל-עזר. גל עזר ניסה להקים בארץ לראשונה חברת סרטים אמיתית שתהיה  מבוססת על תקציבים נמוכים יחסית ותוכנית הפקת סרטים ששיאה תהיה הפקת סרטים מקראיים. בניגוד לחלומות של שץ תוכניתו של גל -עזר התבססה על הבנה מעשית  של תנאי הארץ ואפשרויות ההפקה שבה.מ-1921   הוא החל לשלוח לגורמים שונים בהסתדרות  הציונית הצעות מפורטות למימון חברת סרטים ארץ ישראלית שתנצל את  הנופים המקראיים האוטנטיים של פלסטינה.

גל עזר היה ראליסטי מאוד בהערכת אפשרויות ההסרטה של דרמות בארץ. בשלב ראשון קבע, לא תוכל חברה מאין זאת ליצור דרמות מקראיות והיסטוריות ,הם ידרשו סכומי  הפקה גדולים מידי וסטודיו מודרני שבו אפשר יהיה לצלמם. בשלב ראשון יהיה צורך  לצלם רק דרמות מחיי היישוב החדש בפלסטינה . אולם בשלב מאוחר יותר בשיתוף פעולה של חברות סרטים גדולות מחו"ל אפשר יהיה לגשת לצילום סרטים תנכיים . הוא ציין שיותר ויותר חברות בחו"ל  החלו מתענינות בהסרטת סרטים תנכיים ויהיה זה רק טבעי שישתפו פעולה בנושא עם חברה ארץ ישראלית. הוא הציע כפרויקטים להסרטה את הרומן התנכי המפורסם על ימי המלך חזקיהו   "אהבת  ציון"   של אברהם מאפו.

 לפיו כתב תסריט, ותסריט מקורי רומנטי משלו  בשם "" בימי המלך שלמה " על פילגש של שלמה המגורשת לאי רחוק ומתאהבת שם בעבד של שלמה.

גל עזר הצהיר שביצירת סרטים אלה יוכל להעזר באומנים של ""בצלאל " שייצרו עבורו" את הלבוש ואת התפאורות התנכיות בסכומים זולים יחסית ובשיתוף פעולה עם  הארכיאולוגים של פלסטינה שישמשו כיועצים ) הוא היה מיודד עם הארכיאולוגים    סוקניק בעתיד מגלה המגילות הגנוזות, ונחום סלושץ ,שהשתתפו עמו בלהקת שחקנים  חובבים  וישמרו על אמינות הסרטים . וכמובן הערבים והיהודים המזרחיים יוכלו  לספק  ניצבים ריאליסטיים לחלוטין לסצינות המוניות ללא כל צורך להוציא כסף על  איפורם שכן הם יראו אותנטיים לחלוטין…. 

אם כי תוכניותיו של גל עזר היו פרקטיות למדי הם לא זכו לתשומת לב. יתכן שאם היו הצעותיו זוכות למימון הדרוש מההסתדרות הציונית  היה כל עתידה של "תעשיית הקולנוע הארץ הישראלי ושל הסרט התנכי משתנה , אך לא זה מה שקרה.

רק בשנות ה-30 החלו לצוץ בארץ ניצני תעשיית קולנוע בידי אנשים כמו ברוך אגדתי ונתן אקסלרוד.אך אנשי הישוב העדיפו לעסוק בהסרטת הישוב החדש עם האמצעים המוגבלים שבידיהם ולא בנושאים תנכ"יים.

עם זאת מידי פעם נשמעו רעיונות על הצורך בהסרטת סרטים תנכיים.  ידוע שהמשורר חיים נחמן ביאליק שאף להפוך את האגדה הקלאסית שלו על שלמה המלך ""אגדת שלשה וארבעה"" לסרט תנכי בעל אוירה מזרחית בנוסח " סרטי אלף לילה ולילה שנעשו בהוליווד  וחיפש משקיעים .הסופר ל. חנוך  עיבד את הספור לתסריט  תחת פיקוחו ההדוק של ביאליק  והתסריט נשלח לחברות הפקה בארה"ב ובצרפת אך  לא התקדם לכל שלב ביצוע מעבר לכך ,לאכזבתו הגדולה של   ביאליק.

 הסיפור המקראי היחיד של התקופה שנכתב בידי סופר עברי ( אם כי בשפה הרוסית )  ונעשה לסרט היה "שמשון"   של זאב  ז'בוטינסקי שנעשה  לסרט חשוב ב-1949  בידי דה מיל  אך הדמיון בין   הסרט והספר היה קלוש ביותר לאכזבתם הגדולה של מעריצי הספר. 

 מאידך היו בארץ  יזמים  שכאשר לא היו בידיהם  האמצעים ליצור סרטים  תנכיים מקוריים  השתמשו לצורכיהם בסרטים זרים.וכך ב-1932 הקרין בעל בתי הקולנוע  יעקב דוידון  גירסה ערוכה מחדש של הסרט ההוליוודי התנ"ך  שהיה   שיחזור של מספר סיפורים  מקראיים שנוצר כסרט אילם ב1920  ומאוחר יותר התוסף לו פס קול באנגלית עם  באורים לאירועים התנכיים המתוארים.

 דוידון ""שיפץ " את הסרט המקורי בצורה דרסטית,  נתן לסרט את השם "המפוצץ"  "דברי ימי ישראל" ושיבץ לתוכו קטעי יומנים  ותמונות שהיללו את המתיישבים החדשים בארץ והחליף את הפרשנות התנכית המקורית באנגלית בפסוקי תנ"ך מלווים  בביאורים  "ציוניים"  בעברית. כך למשל לאחר הסיפור על שלמה המלך אמרה הקרינות החדשה"" ועם  "ישראל הוגלה מארצו .. אבל יום הגאולה קרוב ושבו בנים  לגבולם .."" ובעיקבות זאת  בא סרט קצר שפיאר את הקידמה הציונית  בארץ  ביחד עם מילות שיר ציוני  חלוצי…

כך נוצל הסרט התנכי ההוליוודי בשירות התעמולה  הציונית ולשם הדגשת הקשר בין  "תקופת התנ"ך ותקופתנו אנו , מסר שהיה  תמיד מרכזי בעיני כל מי שרצה לעשות סרט" מקראי מקורי בארץ

הסרט הארץ ישראלי ההיסטורי הראשון

האיש שיצר בארץ  את ז'אנר הסרט העברי ההיסטורי  היה נתן אקסלרוד שב-1937-38 יצר את  הסרט מעל החרבות  ביחד עם הבמאי ארי וולף מטובי במאי התיאטרון בארץ ישראל באותה התקופה .

  כמה שנים קודם לכן קודם לכן צילם  אקסלרוד ביחד עם הבמאי התסריטאי והמפיק חיים הלחמי  את הסרט העברי הראשון באורך מלא  "עודד הנודד"  (1932)  לפי ספרו  של צבי ליברמן,סרט שלמרות היותו אילם  זכה להצלחה רבה.

ליברמן היה ידוע גם כמחבר רומנים  היסטוריים תנכיים לבני הנוער והפרויקט הבא  של אקסלרוד היה להסריט את ספרו מעל החורבות  ( לו תרם ליברמן את התסריט)  שתיאר  כפר יהודי בתקופת המרד הגדול ברומאים.

 היה זה הסרט היסטורי העברי  הראשון. כמו כן  היה זה  אחד הסרטים  העלילתיים  הראשונים המדברים   באורך מלא שכולו תוצרת הארץ ( קדמו לו רק "צבר" של אלכסנדר פורד מ-1932 ו"זאת היא הארץ" של ברוך אגדתי מ-1934-35 ) . הפקתו הייתה כרוכה בקשיים  גדולים ביותר בגלל מאורעות הדמים שהיו אז בארץ והביאו להפסקות  בצילומי הסרט  כאשר על היוצרים והשחקנים היה להימלט על נפשם מאימת הערבים. כתוצאה הסרטת הסרט נמשכה  כשנה וחצי   ומקומות הצילום והילדים השחקנים הוחלפו ללא הרף ( וכך   למשל מעמד שבו ילדה שאלה ילד אם הוא רוצה מיים והילד השיב שאינו רוצה צולם  חציו בבנימינה  וחציו השני כעבור שנה בתל אביב) . בעיה נוספת שצצה מחדש   בכל פעם שניסו ליצור בארץ סרט תנכי\ היסטורי  היה התקציב "המצומצם ביותר , אלף לירות של אז , תקציב שאמנם היה ענק לעומת "עודד הנודד " שעלה רק 400 לירות אך התרחש בימינו,מה  שלא אפשר את התפאורות והתלבושות  הראליסטיות שנדרשו לתחושת האמינות בסרט ,רוב התלבושות נלקחו לבסוף ממחסן  ההצגות של עיריית תל אביב או אולתרו כמו חליפותיהם של החיילים הרומאיים שהיו למעשה חצאיות פשוטות… כדי לתאר את ""גדודי "" הרומאים התוקפים" את הכפר שכולם גולמו  בידי אותם עשרה כדורגלנים הם הוצגו כמופיעים שורות שורות  כשבכל שורה היו כמובן תמיד אותם אנשים וליתר אפקטיביות צולמו בעיקר רגליהם הורסות ומועכות על רקע מוזיקה סוערת של משה וילנסקי….

בעיה נוספת הייתה חוסר היכולת להפיק משחקני הסרט הילדים משחק ראליסטי ומה שיצא מהם היה רק דיקלום פטטי שהתאים יותר למסכתות בבית ספר מאשר לסרט באורך מלא בעל מגמה ציונית ככל שתהיה.  אם זאת  יש לזכור שמגמה זאת לא הייתה רחוקה מהתפיסה  שהייתה קיימת באותה תקופה בתיאטראות חשובים כמו ""הבימה ו"אהל" כשהציגו מחזות  היסטוריים .

התוצאה הייתה שהסרט נכשל בקרב הקהל לו יועד.הביקורת של התקופה ( עם כל "היותה ""צמחונית"" וציונית לעומת המבקרים של היום ) כינתה את הסרט ""פשטני בעל " "מגמה חינוכית מוסרית ברורה"" . המבקר של עיתון ""דבר"" עזרא זוסמן ביטא את " "הרצון לבטא את ההסתייגות תוך ניסיון שלא לתקוף את הסרט כשכתב " גם בתמונות " המוצלחות חסר ליטוש אחרון בידי רג'סור מומחה … רבים חסרונותיו של הסרט העברי "הראשון".  מבקר מודרני היה תקיף יותר וקבע ש"" מעבר להתרגשות שבעצם העשייה " "הפילמאית קשה למצוא ב""מעל החורבות  אפילו נקודה חיובית אחת . הגיחוך שבתסריט" שמנסה לחבר שני מישורים של שואה ותקומה -חורבן בית שני והמעשה הציוני-מקבל  משנה תוקף בבימוי הסטאטי ,בהופעה המלאכותית של הילדים מול המצלמה ובגודש מחולות ההורה המשובצים בסרט."    

  

הסרט  לא השאיר כל חותם ובודאי לא יצר תעשיה של סרטים מקראיים היסטוריים בארץ  שבה היה קשה מספיק ליצור סרט על החיים המודרניים והוא נשאר לא יותר מקוריוז. במשך שנים רבות מאוד הוא לא הוקרן כלל אך לאחרונה הוא שוחזר וניתן  היה להשיגו כקלטת וידיאו מידי החוקר והיסטוריון הקולנוע הישראלי ,יעקב גרוס.

צפו בקטע מהסרט "מעל החורבות :

לאחר מלחמת העולם השניה ב-1947 נעשה ניסוי מעניין במיוחד של יצירת סרט תנכי , כסרט בובות קצר . הסרט נעשה במימון של קרנות ציוניות בוים בידי הלמר לרסקי  והופק באמצעות "להקת העץ " תיאטרון הבובות של פאול לוי. הסרט שעסק בסיפור בלעם והאתון היה באורך 20 דקות ואם כי במקור נוצר כיצירה עצמאית  הוא שולב לבסוף בסרט תעמולה ציוני ארוך בשם "קללה לברכה"(1950)   בבימויו של יוסף קרומגלד שעסק בחייהם של חלוצים בארץ ישראל.  

במהלך הסרט צופים הגיבורים  בתיאטרון הבובות בסיפור הבובות על בלעם , סיפור מעברו הרחוק של עם ישראל שכביכול סימל את הקללה שהוטלה על עם ישראל, להיות עם חסר ארץ , ואת הסבל הנורא שלו בשואה  אותה הופכים החלוצים בארץ ישראל לברכה. 

קרומגלד הצליח לשלב היטב את סיפור המסגרת עם סרט הבובות התנכי , שהוא הראשון מסוגו בקולנוע הארץ ישראלי ואחריו נעשו נוספים.

צפו בקטעים מ"קללה לברכה " כאן :

 התנ"ך בקולנוע הישראלי בשנות ה-50

לאחר הקמת המדינה בשנות ה50 כאשר שוב נעשו מאמצים להקים תעשיית קולנוע מקורית  הושמעו  טענות לגבי הצורך להסריט סרטים תנכיים בארץ , בכל הזדמנות, במיוחד  על רקע הפופולריות של הסרטים התנכיים באותה תקופה בהוליווד ובאיטליה פופולאריות שגרמה לכך שכמה  סרטים הוליוודים על רקע הברית החדשה הוסרטו בחלקם בארץ .בנוסף לכך באותה תקופה נהנה התנ"ך מפולאריות כמעט חסרת תקדים בארץ הן כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות של מצביא כמו יגאל ידין ותגליות מדהימות כמו המגילות הגנוזת , והן  כתוצאה מחיבתו הרבה של ראש הממשלה בן גוריון אליו ( שאף חיבר מחקרים על התנ"ך ואירח בביתו חוג מיוחד שעסק בלימוד התנ"ך ). 

בין היזמים העקשניים ביותר בנושא הייתה מייסדת " אולפני הרצליה" מרגוט קלאוזנר שהייתה ממייסדי תעשיית הקולנוע בארץ . במשך שנים ניהלה קלאוזנר מאבק מתיש  להפקת סרטים תנכיים מקוריים . היא טענה שהמגרעות של סרטי התנ"ך האמריקאיים  שהם הוסיפו לטקסט התנכי המקורי דברים שלא היו ולא נבראו בו ( היא התלוננה "על כך ש40% מסרטו של דה מיל "עשרת הדברות "   הם דברים שאינם מצויים כלל בתנ"ך)." לדעת קלאוזנר כל סרט מקורי על התנ"ך צריך להישאר צמוד לחלוטין לטקסט ללא כל " תוספות ושינויים . היא הוסיפה וטענה שבהשג ידי המפיקים המקומיים  (דהינו היא עצמה ) נמצאים  האמצעים  להסריט את כל התנ"ך עד סוף ספר שמואל ,כאשר העם התגורר במדבר באוהלים .רק    לתקופת המלכים שלאחר מכן  ידרשו תפאורות כה עשירות ומספר כה רב של ניצבים  שיהיה צורך בעזרה של  אולפנים ומשקיעים זרים…

קלאוזנר ניסתה פעמיים לממש בעצמה את חלומותיה על הפקת סרטים תנכיים . פעם אחת  ניסתה להפיק עם רשת

C.B.S האמריקנית סדרה של 36 סרטי טלביזיה באורך של חצי שעה לפי סדר כרונולוגי החל באברהם וכלה בשלמה המלך. אך למרות שהחברה גילתה עניין  רב בתוכנית היא לא יצאה לפועל לטענת קלאוזנר בגלל התנגדויות שונות של נציגי היהדות הקתוליות והפרוטסטנטיות שהתנגדו לתפיסתה לא להדגיש את הכוונה הדתית  בתנ"ך אך מאידך לשמור על נאמנות מוחלטת כשדברי הסופר יושמעו בידי קריין .

( לימים תוגשם תוכנית דומה לזאת בידי השחקן חיים טופול כפי שנראה בהמשך).

קלאוזנר קיוותה שכאשר תתחיל הטלוויזיה הישראלית לשדר היא תתחיל בשידורי סדרה   "תנכית צבעונית ש""תפעל להפצת התנ"ך יותר מכל החידונים למינהם". היא תיכננה   " "להפיק לטלוויזיה הישראלית סדרה של 12 סיפורים מן הדרמתיים והמפורסמים שבתנ"ך" לעבד אותם לפי סדר כרונולוגי בלי לשנות מאומה מהטקסט ולהציגם מדי שנה ביום  "העצמאות  בטלביזיה ולהקרינם בחו"ל בקולנוע. אך גם מפרויקט זה לא יצא דבר .

"קלאוזנר טענה ש"סכנתם"" של סרטי התנ"ך נעוצה בתוספות ובשינויים שהוכנסו בהם.  אך  כאשר היא עצמה  חיברה מחזה כתוב על יוסף ואשת פוטיפר לא ראתה ברירה אלא להכניס שינויים ותוספות לסיפור המקורי . היא ניסתה למכרו להסרטה  בהוליווד ולטענתה לא הוסרט מאחר שחריגותיה מן המסורת לא היו לרוחם של  המפיקים….  קלאוזנר עם כל תוכניותיה  הגרנדיוזיות להפקת סרטים תנכיים מעולם לא הצליחה להגשימם ולא מן הנמנע שהדרישה לנאמנות לתנ"ך הייתה אחת הסיבות , שכן המילה הכתובה והמדיום הקולנועי" הם שני צורות כה שונות שמן הנמנע הוא ליצור סרט תנכי לקהל הרחב שלא יהיו בו  "תוספות לחומר המקראי, שצמצומו פשוט אינו מתאים למדיום הקולנועי הדורש מעצם " טבעו פרטים והרחבה כפי שגילתה קלאוזנר עצמה כשכתבה את המחזה והתסריט על  יוסף.

(בכל אופן בנה של קלאוזנר עמוס מוקדי חיבר ברבות הימים את אחד הרומנים התנכיים המעולים ביותר בשפה העברית ,"חיי נביא " ספר ענק על חייו של הנביא עמוס .)

בנוסף לקלאוזנר היו בשנות ה-50 מפיקים נוספים שחלמו על יצירת סרטים תנכיים והיסטוריים בארץ. וכך חברת מולדת שיצרה בארץ את אחד הסרטים הראשונים לאחר קום המדינה ""קריה נאמנה "" תכננה לעשות לאחריו סרט על יוסף ואשת פוטיפר בחצי " "מליון דולר . חברת " ברנע "" שתיכננה להקים ב1950 עיר סרטים באשקלון שבה יופקו" סרטים רבים , הודיעה בקול תרועה רמה שסרטה הראשון יהיה סרט על המלך הורדוס " לפי רומן היסטורי "הורדוס אחי "  ותסריט  של  הסופר יעקב וינשל אך מהסרט ומעיר הסרטים לא יצא דבר.

אלה היו רק כמה מהפרויקטים התנכיים היסטוריים שתוכננו בתקופה זאת,

הסרט התנכי הישראלי בשנות ה-60   

תפיסה שונה מהתפיסה הראלי סטית של קלאוזנר ועויזרמן  על הדרך בה יש ליצור בארץ סרטים תנכיים בוטאה בידי הבמאי ,מבקר  והיסטוריון הקולנוע הישראלי , נתן גרוס.

במאמרי הביקורת שלו על הסרטים התנכיים הזרים שהוקרנו בארץ קבל גם הוא על שאין מפיקים בארץ כלל סרטים תנכיים .אך  בניגוד לקלאוזנר ואחרים שחלמו על סידרות "סרטים גרנדיוזיים ונאמנים לתנ"ך טען גרוס כי יהיה זה חסר טעם להפיק סרטים  תנכיים שיהיו ""נאמנים"" למקור אלא אם כן יהיה סרט מצוייר,סרט בובות  או אם ילדים יגלמו  את  הדמויות התנכיות שכן כל ניסיון להציגו בצורה רצינית "כפי שהיו  " "הדברים""  רק  יהרוס את הקסם האגדי הלא ראליסטי של המקור ויהפוך אותו  למעורר" גיחוך בעיני  הצופה המודרני המתוחכם. 

 גרוס ניסה ליישם את תפיסתו זאת בסרט אותו יצר ב-1952 שבו יצר בנוסח הסרטים ההוליוודים התנכיים של שנות ה-20 סרט בעל עלילה כפולה ,עלילת מגילת רוח משוחקת" בידי ילדי בית ספר במסגרת הצגת סיום אותה הם מעלים ועלילה מקבילה על חיי ילדים אלה בבית הספר שבמרכזה סיפור אהבה בין נער ונערה מעדות שונות המגלמים  את בועז ורות  בהצגה  וניתקלים בהתנגדות מצד משפחותיהם ובית הספר לאהבתם,כאשר שני העלילות מקבילות ומשלימות זו את זו. הרעיון של הסרט היה מעניין וללא ספק ייחודי אך הוא נגנז בגלל איכותו הטכנית הירודה .

סרט אחר שיישם את תפיסתו של גרוס ובאופן מוצלח יותר לעין ערוך היה סרט הבובות  של אחיו של נתן,  האנימטור  יורם גרוס  

יורם גרוס היוצר של "בעל החלומות " סרט האנימציה התנ"כי הראשון בעבודתו.

  הסרט בעל החלומות  (1962)ניכתב בידי נתן שיישם בו את תפיסתו המיוחדת על הצורך ליצור סרט  אגדי מיתי ללא ניסיון להציגו כריאליסטי וכך לשוות לו "צורה אמנותית חדשה  ההולמת את התקופה שבה אנו חיים" . ועם זאת הקפיד להיצמד לחלוטין למקור התנכי מבלי לשנות בו אפילו פסוק אחד. 

סרט זה היה הסרט התנכי המקורי הראשון שנעשה בארץ לאחר    שנים רבות של נסיונות וכשלונות.זהו סרט האנימציה הראשון באורך מלא (80 דקות ) שנעשה בארץ וזהו עדיין סרט   הבובות היחיד באורך מלא שנעשה אי פעם  בארץ .השג נוסף אותו קבע הסרט הוא שזהו  הסרט  התנכי הישראלי היחיד שזכה לשבחים  בלתי מסויגים של הביקורת.

יוסף בסרט הבובות "בעל החלומות ".

הסרט שמתאר את סיפור יוסף ואחיו מחולק ל-2 חטיבות חטיבה אחת ""ראליסטית "" יותר המתארת את סיפור יוסף והחטיבה הפנטסטית יותר המתארת בפירוט  את החלומות    והפנטאסטיים אותם פותר יוסף לפרעה  חטיבה שהיא הקטע המוצלח ביותר בסרט ונותנת לו אופי חלומי ופיוטי   . את הקולות לבובות בסרט סיפקו שחקנים ידועים היום שהיו אז   בראשית דרכם כמו שלמה בר שביט , עודד תאומי, שמואל עצמון , אילי גורליצקי  ואחרים.

 "בעל החלומות"  זכה לביקורות מהללות שהדגישו שהדגישו את יתרונו לעומת הסרטים  "התנכיים הזרים. גרוס התאמץ מאוד לעשות לו פירסום מוקדם והזמין עיתונאים משלושת עיתוני הילדים הגדולים , דבר לילדים , הארץ שלנו ומשמר לילדים שיראו אותו עוד לפני גמר העריכה ואלה גמרו עליו את ההלל בכתבותיהם.  משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לבתי הספר במדינה , הוצג " "בפסטיבל הקאן , וזכה לכבוד גדול במיוחד כאשר הוזמן לפסטיבל של סרטים תנכיים" בוינה פסטיבל יוקרה שהשתתפו בו רק 7 סרטים שנבחרו במיוחד משפע הסרטים התנכיים שנוצרו באותה תקופה.  אך כל ההצלחה הביקורתית והשבחים שהומטרו  על הסרט לא עזרו לו מבחינה מסחרית. מבחינת משיכת הצופים הוא היה כישלון חרוץ אולי בגלל היותו סרט בובות שנחשב כמיועד רק לילדים. ראו אותו רק כ40.000 איש מספר קטן ביותר לאותה תקופה והוא ירד בתל אביב לאחר שבועיים בלבד של הקרנות .  אמנם משרד החינוך המליץ עליו כסרט חובה לתלמידים בשעות הלימודים (!)  אך אלה לא היו צריכים לשלם על מנת לראותו., ונראה שעצם העובדה שזה הוכרז כסרט חובה עליהם לא תרמה לחשק שלהם  לצפות בו … .                                            

הבמאי נאלץ במשך שנים להחזיר את החובות על הסרט (שעלה 180.000 לירות )  ולשם כך נאלץ לביים קומדיה מסחרית ללא כל זיקה לאנימציה או לתנ"ך  בשם רק בלירה  . לבסוף  ב-1968 הוא  ירד מהארץ לאוסטרליה שם הקים  את חברת האנימציה המצליחה ביותר שם, הוא עשה מאז  סרטים מצויירים באורך מלא , סדרות טלוויזיה ופרסומות  מצליחות  רבות . עזיבתו הייתה אבדה גדולה לעולם האנימציה הישראלי.

בראשית המאה הנוכחית הסרט  "בעל החלומות" "שופץ"  בידי יורם  גרוס ואחינו היסטוריון הקולנוע הישראלי ,יעקב גרוס והוא שוב נגיש לקהל ואפשר להשיגו בקלטת.

כישלונו המסחרי של הסרט היה איתות הזהרה לכל מי  שרצה לעשות בארץ  סרט מקראי מקורי  וחלפו שנים עד שנעשה סרט תנכי מקורי נוסף.    

צפו ב"בעל החלומות ":

קיראו עוד' על "בעל החלומות " כאן .

"המנפיש"              

במהלך שנות ה-60 ניסה המפיק המצליח מנחם גולן ליצור סרט אפי על  פי המחזמר המצליח בקאמרי ""שלמה המלך ושלמי הסנדלר""  שאת זכויותיו רכש ממרגוט  קלאוזנר (שגם היא ניסתה ללא הצלחה  להביא להסרטת המחזה)   . אם היה הפרוייקט  מתממש הוא אמור  היה  להיות הסרט היקר והמפואר ביותר אותו יצר הקולנוע הישראלי מעולם, ואולי אף להשתוות לסרטים התנכיים  מחו"ל  אך מאמציו הסתיימו בכישלון, וחבל.

בשנות ה-60 נעשו  בארץ רק  סרטים  שהקשר שלהם לתנ"ך לא היה ישיר. כמה סרטים  התבססו על האובססיה הלאומית באותה תקופה אחרי ארכיאולוגיה . ב-1960 נעשה סרט בבימויו של רפאל נוסבאום בשם חולות לוהטים   שתיאר תגלית של מגילות גנוזות  בעיר העתיקה סיטרה ( המבוססת על פטרה)בידי חבורה של ישראלים צעירים הרואיים שאחד מהם הוא ארכיאולוג , שהוא גם היחיד שנשאר בחיים מכל החבורה בסוף הסרט.  . הסרט עורר סערה ציבורית בגלל שמומן  בחלקו בכסף גרמני ובגלל ההערצה  למטיילים הנועזים לפטרה הנמצאת בסרט והיו ניסיונות למנוע את הקרנתו.אבל למרות ואולי בגלל הסערה הציבורית הוא זכה להצלחה יחסית בקופות. 

סרט אחר על פי מחזה של אפריים קישון  בשם  אף מילה למורגנשטרן (1963) שאחד  משלושת במאיו היה בן עויזרמן הציג את הארכיאולוגיה הישראלית באור שונה מאוד מהאור ההרואי שבו הוצגה ב"חולות לוהטים".  הסרט לעג  לאובססיה הישראלית עם הארכיאולוגיה ותקופת התנ"ך" המוצגת כדבר נלעג וחסר שחר מאחר שהוא חסר חשיבות לצרכי ההווה.

  סרט נוסף בשם מורדי האור  (1964)  בבימוי ותסריט של אלכסנדר רמתי לקח עלילה תנכית ושם אותה במסגרת סיפור עלילה ממלחמת העצמאות שבמהלכה תיירת  אמריקנית ומלוה הישראלי  נלכדים בכפר ערבי . במהלך הסרט יש עימות דרמתי בין  ראש הכפר דאוד הפציפיסט  ובנו המורד-הטרוריסט סאלים על השאלה אם יש לפגוע   ביהודים  או  לעזור להם    עימות שאינו אלא גירסה  ערבית לסיפור דוד ואבשלום  כפי שמרמזים השמות (סיפור המסגרת נתון במסגרת של ציטוטים מהתנ"ך ) כמו השם  עצמו הלקוח מציטוט מציטוט מספר איוב( כמו גם ציטוטים חזותיים שונים כמו הריגת "סלים הרכוב על סוסו בידי חברו הטוב של אביו ,וניסיונו של סאלים להאחז בעץ אך נופל ומת , התייחסות לסיפור אבשלום שמרד באביו והומת בידי מצביאו של אביו  יואב כשברח על סוסו ושערו הארוך הסתבך בענפי העץ) . להתייחסות תנכית זאת מרמזים גם הפסוק המסיים את הסרט משמואל ב פס' יט' 1" וירגז המלך ויעל על עלית השער  ויבך כה אמר בלכתו בני אבשלום בני בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום  "בני בני" ביחד עם תמונת הסיום של האב המתאבל הכורע על בנו המת כל אלה מרמזים שלפנינו גרסה מודרנית של הסיפור המקראי.

אך אפילו התייחסויות מעין אלה לסיפור המקראי היו בודדות ונדירות בקולנוע  הישראלי, של שנות ה-60 מה שמוזר במקצת בהתחשב בהתעניינות הכללית שהייתה אז בחברה הישראלית  בארכיאולוגיה ובתנ"ך  התעניינות שהופגנה בהצלחה הגדולה של סדרות לילדים כמו "עולם התנ"ך לילד" של שרגא גפני.

הסרט המקראי בשנות ה-70

 בשנות ה-70 חלה תחיה מסוימת בקולנוע התנכי בישראל,גם מאחר שכמה חברות אמריקניות ואיטלקיות החלו לצלם סרטים תנכיים והיסטוריים רבים יותר בישראל הודות להתפתחות אמצעי הקולנוע והטכניקה כאן . וכך צולמו סרטים כמו סדרות הטלביזיה משה נותן החוק , יעקב ויוסף , מצדה  (1981)  כולן  מיני סדרות עבור הטלוויזה האמריקנית ,  וסרטים על חיי  ישו כמו כמו" ישו כוכב עליון" (1973)  ו "קשר הפסחה"  (1976)  סרט  בהפקה ישראלית של מנחם גולן ויורם גלובוס .סרטים אלה היוו במשך תקופה ארוכה את החלק המרכזי  והמכריע של  הסרטים הזרים שנעשו בארץ וסיפקו עבודה לשחקנים ישראליים רבים.

אך ההפקות הישראליות  (רובן המכריע בשיתוף חברות זרות)  בנושאים  מקראיים היו  מוגבלות ומצומצמות וזכו להצלחה מועטה ביותר אם בכלל הן בקורתית  והן קופתית.

סרט שאף לא זכה להגיע למסכים היה  "הסיקריקי " של מנחם בינצקי   מ-1971 בכיכובן של אופליה שטראל ואורנה פורת. . הסרט הראשון מאז "מעל החורבות"  שניסה לטפל בתקופת בית שני  והוא גם האחרון מאז.

סרט זה ניסה לתאר תקופה חשובה זאת שהרוב המכריע של הסרטים שנעשו עליה בחו"ל דנים עליה רק מבחינת הסיפור של ישו, יוחנן המטביל, וראשית הנצרות . יוצאי דופן הם  רק שני סרטים איטלקיים, אחד מהם אילם, על מרד החשמונאים,וסרט איטלקי מראשית שנות ה-60 על חיי הורדוס, ומעל לכל המיני סדרה הטלביזיונית   על מצדה.

סרט זה  שיחד עם מעל החורבות  ומצדה   הוא היחיד שמטפל בתקופת המרד   הגדול ברומאים מתאר בריון סיקריקי אכזר המשעבד את סביבתו האלימה פחות ונותן תיאור מעניין ( ללא קשר לאיכותיו הקולנועיות הירודות של הסרט ) של הפילוגים  בחברה היהודית  של התקופה כפי שהם משתקפים ביחסי הסיקריקי עם משפחה יהודית.

התקציב הנמוך שעמד לרשות הבמאי  מנע מימנו להציג את התקופה בצורה משכנעת כלשהיא. בינצקי  לא הצליח למצוא לסרטו  כל מפיץ , וכתוצאה הסרט  הוקרן רק פעם אחת בסינמטק ולמעשה נגנז מאז  , אם כי במהלך השנים הוקרנו על המסכים סרטים גרועים בהרבה. מאז לא נעשז בארץ סרטים נוספים  בז'אנר זה,  הז'אנר של הסרטים על ימי בית שני, ז'אנר הכולל 2 סרטים ….בינצקי עצמו ירד לארה"ב ונהפך לבמאי סרטי טלוויזיה מצליח בסדרות כמו "פרקליטי אל.אי וסדרת המדע הבדיוני "בבילון 5".

סרט תנכי של ממש שנעשה באותו הזמן והופץ ב-1972 היה ההפקה המשותפת לישראל  ולאיטליה  תמר אשת ער . הסרט בוים בארץ בידי במאי איטלקי ידוע בשם ריקרדו  פרדה(שהתפרסם הודות לסרטים ההיסטוריים וסרטי האימה השונים שאותם יצר)  והתבסס על מחזהו באותו השם של הסופר הישראלי יגאל מוסינזון  הנחשב לאחד  ממחזותיו החשובים ביותר והועלה ב1952 בתיאטרון ""אוהל", ואף פורסם כספר .

אך עם הקרנת הבכורה של הסרט מיהר הסופר,  לרחוץ ממנו את ידיו במסיבת עיתונאים וטען שהבמאי שינה לחלוטין את תסריטו. הסרט שהוא עיבוד לפרקים ל"ד ול"ח מספר  בראשית מתאר במקביל את פרשת תמר שנישאה לבנו של יהודה ער  ולאחיו אונן ולבסוף מגישה עצמה לאביהם יהודה בתחפושת של זונה בתקווה לקבל ממנו בן שימשיך את  שושלתה. במקביל מתוארת פרשת האונס של  דינה בת יעקב וניקמתם של אחיה בעיר שכם.בסרט הופיעו בתפקידים הראשיים שחקנים ישראליים כמו יוסף שילוח ולאה נאני ביחד עם שחקנים איטלקיים.

"הסרט ""זכה"" לביקורות קטלניות ביותר שהתלוננו על הוולגריות שלו ( הוא החל בסצינה של אונס דינה) ולפחות מבקר אחד קבע שזהו הסרט הגרוע ביותר  אותו ראה בימי חייו .לשמו הרע של הסרט תרמה העובדה שבמהלך צילומיו אירעה  "דליקה באתר הצילומים ששבה נספו כמה מסוסי ההפקה ,ודליקה זאת עם מות הסוסים " נראתה בסרט. לא פלא שהסופר יגאל מוסינזון ראה עצמו מחויב להתכחש לסרט אם כי לפחות מבקר אחד הזכיר לו ששמו עדיין נמצא ברשימת הקרדיטים כמחבר התסריט

קיראו רשימה על הסרט "תמר אשת ער" כאן.

יש רחל"  (1975) . סרט זה תיאר את תקופת  שהותו של יעקב ( השחקן לאונרד ויטלינג)  בבית לבן ( השחקן הידוע מיקי רוני ) וסיפור אהבתו לרחל ( מיכל בת אדם) .מזרחי שהתפרסם בזכות סרטו אני אוהב אותך רוזה   שבו תיאר בצורה משכנעת את  ירושליים בסוף המאה הקודמת ,  ניסה להציג את התקופה התנכית של האבות  בצורה  ראליסטית ככל האפשר על סמך מחקר מעמיק שקיים על התקופה.  הבמאי  הסביר שמספר הסרט  הוא למעשה איש המאה   השמינית לפני הספירה, שאז כנראה נוצרו הסיפורים ,  שנקודת מבטו אינה זהה דווקה לעורך  התנכי המאוחר יותר.

הרקע של התקופה הקדומה הוצג  כשילוב של חיי הבדואים כיום עם תיאור "ארכיאולוגי" של המזרח הקדמון,וחיי היום יום של העברים הקדמונים תוארו כחלק "אינטגראלי מהסביבה הפגאנית וכלא שונים בהרבה מהסביבה הבדואית סביבם . דבר  שהוא כנראה נכון מבחינה היסטורית. כתוצאה היו שמצאו בסרט זה השפעות של תנועת הכנענים של יונתן רטוש  שראתה בעברים הקדמונים חלק בלתי נפרד מהעמים של ארץ  "כנען . אך למעשה תפיסה זאת הופיעה גם במחזה המפורסם של תאטרון ""אהל"" משנות "ה-30 ""יעקב ורחל " אשר כמה מהמבקרים הישוו אותו עם הסרט ולא לטובת הסרט , הסרט לא שינה הרבה מהתפיסה הבדואית הפרימיטיבית של ההצגה  שעוררה רושם רב  בזמנו.למרות ההשקעה הרבה בסרט שהייתה מעל המקובל לסרט ישראלי "הסרט זכה לביקורות פושרות ביותר ,היה כישלון מוחלט בקופות וירד מהמסכים לאחר ""שבוע הקרנה בלבד .מזרחי ייחס את כישלונו להיות הסרט ""שאטנז"" סרט ישראלי תנכי ""דובר אנגלית דבר שכפי שהסביר הוא ""מוות לקולנוע"".

בעוכריו של הסרט הייתה גם   העובדה שבתקופה בה נעשה ""איש  רחל"" בארץ הופקו שתי הפקות תנכיות גדולות אחרות שתיהן לטלביזיה, ""משה נותן החוק  "" עם ברט לנקסטר שצולם בסיני ,ושני סרטי טלביזיה   של   הבמאי היוני קאוקיאניס על סיפורי יעקב ויוסף. סרטו של קאוקיאניס על יעקב ויוסף שצולם באותו הזמן עם  "איש רחל "  אף זכה לביקורות טובות יותר מההפקה הישראלית כאשר הגירסה הקולנועית שלו  שאיחדה את שני סרטי הטלביזיה    היגיעה לארץ תחת השם "סיפור יעקב ויוסף"   (1974) וזכה לשבחים רבים בגלל פשטותו ונאמנותו לסיפור המקורי )גם הוא שמר על נאמנות להווי הבדואי( .סביר להניח  שהקהל  התעייף  מהסיפור אותו כבר ראה בגירסתו של קאוקיאניס כאשר היגיש לו מזרחי את אותו הסיפור בגישה דומה .הבמאי עם כל רעיונותיו החדשניים לצילום  הסיפור המקראי היה ביש מזל שבחר לעשות את הסרט בדיוק באותו זמן שבו צולמה בארץ הפקה דומה על אותו הסיפור.  

שנות ה-70 היו גם שנים שבהם עלו מחדש הרעיונות של פרויקטים גרנדיוזיים לצילומי כל התנ"ך  בנוסח רעיונותיהם של קלאוזנר ועויזרמן . פרויקט אחד כזה שנוצר " בהשראת הבמאי קלוד ללוש וחברת הפקה צרפתית . התוכנית שזכתה לתמיכתה הנלהבת "של הסוכנות הציונית קראה להסרטת 26 סיפורי תנ"ך כל אחד באורך שעה . לפי התכנית ועדה מיוחדת של החברה לחקר התנ"ך בראשות פרופסור חיים גבריהו וחוקרים  שונים מתחומים אקדמאים שונים כמו דב נוי היו אמורים לשמור על אמינות ונאמנות הסיפורים לתנ"ך.  הסרטת הסיפורים השונים היו אמורים להתבצע בידי במאים שונים "בעלי שם בין לאומי כמו אינגמר ברגמן וקלוד ללוש  (רעיון אותו כזכור ניסה  לבצע כבר דינו דה לורנטיס בסרטו התנ"ך ללא הצלחה). הסידרה היתה אמורה להיות  מותאמת להקרנה בטלביזיה האירופית והאמריקנית ולהקים במסגרת הצילומים עיר תנ"ך שהייתה אמורה להישאר אחרי ההסרטה כאתר תיירות .

ההפקה הראשונה הייתה אמורה להיות על אליהו הנביא והוכנו כבר תיוטות התסריטים  ל-12 מסיפורי הסדרה. אך לרוע המזל הפרויקט היה גרנדיוזי מדי בשביל הבירוקרטיה בארץ והוא לא  הגיע מעולם לכלל מימוש  .

פרויקט מקביל שאכן היגיע בחלקו לכלל מימוש היה יציר מוחו של השחקן הישראלי הידוע חיים טופול  שיצר קשר עם קבוצות נוצריות  דתיות  בארה"ב והקים את חברת  " "גנסיס   שמטרתה הייתה להסריט את כל סיפורי התנ"ך והברית החדשה בישראל בעברית" ועם שחקנים ישראליים. רעיונו היה  שהסרטים הקצרים שיופקו כל אחד באורך כ-30  דקות יעבור  דיבוב בארץ בה יופץ וישמש כחומר לימוד בבתי ספר ובתי כנסת וכנסיות "המטרה הייתה לשמור על נאמנות מוחלטת לסיפורי התנ"ך  כפי ששאפה קלאוזנר " בשעתה תוך כדי קבלת יעוץ ממומחים נודעים בכל התחומים הרלבנטיים והפצת חומר  לימודי  שילוה את הסרטים /.                    

המטרה הייתה לצלם בסופו של דבר לא פחות מ-350 סרטים קצרים המבוססים על כל "סיפורי התנ""ך והברית החדשה. בסופו של דבר הוסרטו כ-40 פרקים שכיסו את מרבית   " "ספר בראשית (טופול שיחק את אברהם ) ואת האונגליון לפי לוקס , אך צילום כל התנ"ך היה מעבר לכוחם כשם שהיה מעבר לכוחו של דה לורנטיס כאשר ניסה "פרויקט" דומה.

מאלפת העובדה שהמימון וההפקה כאן היו לחלוטין זרים רק המפיק הראשי טופול והשחקנים היו ישראליים , בארץ לא היה איש שהיה מוכן לבצע פרויקט דומה בכוחות עצמו.

הסרט המקראי בשנות ה-80

לאחר הפסקה של כמה שנים שוב נעשו כמה נסיונות בודדים בידי הקולנוע הישראלי לטפל בנושאים תנכיים ,שניים מהם ( מתוך שלושה) היו עיבודים של מגילת אסתר.

העיבוד הראשון של המגילה שנעשה ב-1983 נקרא  "המגילה 83 " בבימויו של אילן אלדד,  והיה  עיבוד של חיים חפר   לשירי המגילה של איציק מאנגר שזכו להצלחה רבה על הבמה הישראלית.יותר משהתעניין בסיפור המקראי עצמו עסק הסרט  בעיירה היהודית המאנגרית שמעלה את סיפור המגילה בפורים שפיל עליז .הסרט נעשה בשיתוף פעולה עם רשת טלביזיה גרמנית בשבילה כבר ביצע אלדד עיבוד למחזה הידוע "" הדיבוק"".כתוצאה מהאופי הבינלאומי של ההפקה העלילה התרחשה באנגלית פרט לשירים שהושרו באידיש.

 בזמן שהסרט הוצג בארץ הוצגה גם הגירסה הבימתית של מחזהו של מאנגר בתיאטרון וספק אם הזימון תרם להצלחתם של כל אחת מהגירסאות.

עטיפת המגזין "סינמטק" עם צילום מהסרט "שוברים " מחזמר תנכי של אבי נשר

ב-1985 הופיע סרטו של הבמאי אבי נשר "שוברים"   סרט שמבחינות רבות יש בו הרבה מה להראות על השינוי שחל ביחסה של החברה הישראלית  לתנ"ך . נשר שהתפרסם בזכות  סרטים מצליחים שעשה כמו  הלהקה  ודיזינגוף 99 ,נכשל כשלון נחרץ בסרט  שאפתני שעשה  על אנשי המחתרות בתקופת המנדט, "הזעם והתהילה" . וכעת כדי לחלץ עצמו מקשייו הכלכליים עשה סרט על עשית סרט בידי חבורת צעירים היורדת לנגב לעשות סרט  כשהסרט שבתוך הסרט הוא  אופרת רוק על המאבק בין דוד לגולית. הסרט אמור היה להיות פרודיה עכשוית  על  התנ"ך ויש מן הענין במה שהיה לבמאי לאמר על התנ"ך בהקשר לסרט .

נשר אישר שמסע הפרסום ניסה להצניע ככל האפשר את חלקו של התנ"ך בעלילה  (שהוא אכן מינימלי) והסביר שהוא בחר בפרודיה על התנ"ך מאחר  שהתנ"ך הוא הדבר הכי " "דבילי" והכי אבסורדי  שיכולתי לחשוב  עליו , אצלנו התנ"ך הוא מילה נרדפת לפיהוק" " אף אחד לא  רוצה לגעת בתנ"ך ….אין בסרט מילים תנכיות אין רצון לעסוק " "בתנ"ך כחומר יצירתי … התנ"ך הוא רק קישוט ואין פלא שהשתדלנו להצניע את חלקו לאורך כל מסע הפרסום של הסרט""

הסרט שאמור היה לפתור את בעיותיו הכלכליות של נשר הפך לאחד הכישלונות הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי והוא נחשב עד היום לאחד המועמדים המובילים  לתואר הסרט הישראלי הגרוע של כל הזמנים . הקהל סירב לבוא . המפיץ שאל ביאוש : "אפילו להקרנה הראשונה אף אחד לא בא, איך הם ידעו שהסרט כל כך גרוע?"  והסרט וכל מי שהיה קשור בו קיבלו בעיתונות את הכינוי ""שבורים"".הבמאי נאלץ לברוח על נפשו מאימת נושיו לארה"ב שם הוא מתפרנס כיום מביום סרטי  אימה סוג ד'."

צפו בקטע ידוע מהסרט "שירו של שפשף"

צפו בקטע מ"שוברים"

למרות ש"שוברים" עצמו נכשל כישלון חרוץ , הרי מחזמר רוק   בשם "דוד" על חיי דויד המזכיר מאוד את זה שתואר בסרט זכה להצלחה גדולה  ב-1993 יצאה "להקת "החברים של צ'יץ'"  במחזמר פרי עטו של ירון  כפכפי " דוד " שהוצג בהצלחה גדולה  ,וכמה מכוכביו כמו יעל בר זוהר ששיחקה את בת-שבע הפכו מאז לאלילי נוער.   הקהל של המחזמר הורכב בעיקר מבני נוער כך שנראה שרעיונו של  אבי נשר כפי שהוא מבוטא בסרט  על אפשרות ההצלחה המסחרית של מחזמר רוק תנכי  המיועד לנוער  לא היה  שגוי מעיקרו כלל וכלל.

הצלחתו של המחזמר  ופירסום כוכביו היו  כה גדולים  עד  השחקן שגילם  בו את דוד אף  "קיבל מדור מיוחד לביטוי הגיגיו במגזין"" פנאי פלוס"" תחת השם "מלך ישראל "", כבוד" שיוחד עד אז רק  לדוגמניות מצליחות  ולכוכבות טלביזיה. נוסח אהובתו במחזמר , יעל בר זוהר .  בעיתונות אף דווח שערוץ 6 בכבלים תכנן להסריט את המחזמר  עם צוות כוכביו המקוריים בסדרה של שלושה חלקים אך מסיבות שונות תוכנית זאת לא יצאה לפועל . כפכפי בכל אופן העלה מאז את שוב את "דוד " על הבמה שוב  כאופרת רוק ואף  מתכנן להכין אופרת רוק נוספת בשם "עבד אדומי" על חייו של הורדוס.וכפי שנראה בהמשך יצר מאז סידרת טלוויזיה "תנכית ".

קיראו עוד על המחזמר "דוד "

שובו של המלך

רק במאי קולנוע ישראלי אחד ניסה לאחר מכן לעשות סרטים המבוססים על התנ"ך וזהו הבמאי הישראלי הידוע ביותר בחו"ל עמוס גיתאי וגישתו לתנ"ך שונה באופן קוטבי מזאת של אבי נשר.  בראיונות עימו אמר גיטאי פעמים רבות שהוא אוהב את התנ"ך " משום שהוא מציג דמויות לא מושלמות שסובלות וחוטאות והתנ"ך מציג את מגון " הניגודים שלהם . בסרטיו ניסה גיטאי להציג את האנושיות ועם זאת את העל זמניות  של גיבורי התנ"ך אותם הציג על רקע סביבה מודרנית ללא כל ניסיון ליצור רקע" תקופתי אותנטי.

ב-1986 שנה לאחר סרטו של נשר ביים את הסרט  "אסתר". ושלא במפתיע בשיתוף עם   חברה זרה הפעם צרפתית . גיתאי שהתפרסם הודות לסרטי הטלוויזיה הדוקומנטריים שלו שבהם הציג באור ביקורתי ביותר את יחסי היהודים עם הערבים, הציג בסרט את סיפור מגילת אסתר תוך הקפדה  שלא לסטות לכאורה  מהטקסט המקורי. אך את הסרט צילם בשכונת העוני ואדי סאליב שבה ללא ניסיון להסתיר את הריקבון וההרס מסביב, מתרחשת העלילה הקדומה וחלק  מהשחקנים היו ערבים פלסטיניים ובכך העביר הבמאי מסר פוליטי שבו מגילת אסתר היא מטאפורה  לגבי מצב הפלסטיניים כיום ולמעשה הופכת לטקסט חתרני .חיזוק למסר זה היה בסוף הסרט  כאשר השחקנים חרגו מתפקידיהם התנכיים וסיפרו כל אחד על חייו בישראל המודרנית.

אולי לא במפתיע הסרט מעולם לא הוקרן בהקרנה  מסחרית בישראל.

גיתאי עזב את הארץ כדי ליצור באירופה ושם יצר בין שפע רב של סרטים דוקומנטריים גם טרילוגיה של סרטים שקיבלה את השראתה מהאגדה הידועה של הגולם מפרג.

הסרט השני בטרילוגיה זאת היה "גולם נדודים" (1991) הוא מעין שילוב מוזר של  סיפור הגולם עם מגילת רות המתאר את סיפורם של נעמי ואלימלך המהגרים עם בניהם  לצרפת של היום ועומדים שם תחת הגנתו של הגולם ) משוחק בידי השחקנית הגרמניה חנה שיגולה. כמו שעשה ב"אסתר"  גי תאי לוקח את ""מגילת רות"" ומעביר אותה " למציאות של היום וכך הוא מקפיד על טופיקליות גמורה אך בו בזמן מראה את העל  "זמניות של סיפורי התנ"ך . סרט זה כמו סרטו הקודם "אסתר"   זכה בשבחים רבים של " "הביקורת בחו"ל .

גם סרט זה הוקרן בארץ רק בהקרנה בודדת בסינמטק.

סרטים תנכיים בשנות ה-90

 מאז אמצע שנות ה-80 לא נעשה כל סרט מסחרי לקולנוע שמבוסס בדרך כלשהיא על  התנ"ך  רק פה ושם נעשו סרטים חובבניים  קצרים המבוססים על התנ"ך .

כך למשל  נעשה סרט מצויר ( בציורים "דוממים" )  על הנביא יונה  בשם "צו קריאה"   (1989)  בידי יפה כלב  שהוקרן גם בטלוויזיה . הסרט מתאר את מאבקו של הנביא יונה בשליחותו תחילה בצורך לנבא לאנשי נינוה  ולאחר מכן בסליחה הקולקטיבית לעיר של האל שהיא למורת רוחו ,הסרט מתאר כיצד  הנביא נעשה  עד למעשי עוול בעיר כמו פגיעה הילד בידי מרכבה של גבירה מתנשאת והוא מוצא שאינו יכול לסלוח לאנשי העיר.

"צו קריאה "  ממשיך למעשה  את שיטתם  של נתן ויורם גרוס על  האפשרות ליצור סרט תנכי רק באופן לא ריאליסטי , וכפי שציינה הבמאית ברעיון: "

 ההחלטה לעשות סרט מצוייר אפשרה להביא סיפור בעל אופי אגדי ולשמור על אופיו "המיתי , בעוד שמימושו הקונקרטי באמצעות שחקנים ותפאורה היה עלול לפגוע במיתוס" "התנכי" ..

היו כמה  סרטי סטודנטים שנעשו על נושאים תנכיים. למשל " קח נא את בנך"  (1994)  של דן גבע , סטודנט בבית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים שנתן פירוש אישי על סיפור עקידת יצחק .

בסינמטק  יצא להקרנה מיוחדת  סרט בן חצי שעה בשם "איוב"   (1996) בבימויו של בן קדישמן.הסרט שצולם בשחור לבן מתאר את הסיפור   הידוע על האיש שנוסה בידי האל והשטן וכל הדמויות בו מגולמות בידי אותו השחקן  שימעון פינקל.כדאי להזכיר גם  בהקשר זה סרט חובבים  קצר וחביב   שנעשה בידי אחינו של כותב שורות אלה , חן שרון , וכמה חברים  ועסק בסיפור אדם וחווה  הנחש והאלוהים  בהשראת סיפור קומיקס  בריטי על הנושא. .  

אך  פרט לניסיונות בודדים ולא מסחריים מעין אלה , הסרט התנכי שמעולם לא היגיע להשגים מיוחדים ( בניגוד לכל הציפיות ) נעלם למעשה מהקולנוע הישראלי ,ומסוף   שנות ה-80 כל הסרטים  התנכיים נעשו עבור הטלביזיה.

פרט לכך הסרט ההיסטורי היחיד שנעשה בשנות התשעים בקולנוע הישראלי היה סרטו דובר האנגלית של רפי בוקאי  "המסע האחרון של מרקו פולו " ( 1994) 

  זהו סרט שעסק  בימי הביניים דווקא בתקופת מסעי הצלב בארץ ישראל וכלל בין השאר אלמנטים מהברית החדשה בסיפור על אבירים ששודדים  ארון מכנסיית הברית בירושלים שהם מאמינים שבתוכו יש את גופתו של ישו הנוצרי .זהו הסרט הישראלי היחיד שנעשה אי פעם שעוסק בימי הביניים.

הסרט התנ"כי בשנות ה-2000

מאז שפורסם מאמר זה לראשונה חלו כמה התפתחויות חשובות בתחום הסרט התנכי בישראל

הסרט התנ"כי המצליח ביותר אי פעם בישראל היה " זוהי סדום " סרט קומי פארודי של יוצרי וצוות סדרת הטלוויזיה הסאטירית "ארץ נהדרת " שעסק בסיפור אברהם והעיר סדום שהוצגו כשיקוף מדויק של החברה הישראלית העכשווית.

וסרט זה היה הסרט התנ"כי ההיסטורי הישראלי הראשון שזכה להצלחה קופתית גדולה . קומדיה שיצר צוות תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת". במאי הסרט הם מולי שגב ואדם סנדרסון. ה על פי נתוני יחסי הציבור של הסרט, הוא היה לסרט הישראלי הנצפה ביותר ב-25 השנים שקדמו להפצתו, כאשר למעלה מ-557,000 כרטיסים לסרט נמכר

הסרט הוא קומדיה מטורפת על התנ"ך ועל סיפור אברהם  אחיינו לוט  וסדום המקראית. סדום היא בעצם עיר ישראלית מודרנית.

בבירור הקהל הישראלי לא מחפש ריחוק היסטורי בסיפורים על התנ"ך אלא את הדמיון לכאן  לעכשיו.

צפו במקדימון "זוהי סדום "

ב-2018 נעשה סרט מצוייר ישראלי בהפקה משותפת של ישראל עם הונגריה "אגדת המלך שלמה " בבימוי חנן קמינסקי ,המתאר את מאבקו של המלך שלמה הצעיר בשד אשמדאי ביחד עם השמיר

אגדה מרשימה לילדים.

>צפו במקדימון ל"אגדת המלך שלמה

קיראו רשימת ביקורת עליו כאן.

התנ"ך בטלוויזיה הישראלית

גם הטלוויזיה הישראלית לא הראתה עצמה כמדיום  נוח במיוחד לנושאים תנכיים.

פרט לתוכניות חג  לפורים ולחנוכה   ולפסח שהסריטו באופן קבוע את סיפורי משה רבנו  מגילת אסתר והחשמונאים.

הדרמה המקראית הראשונה   שנוצרה לטלויזיה הייתה "כתר בראש" (1989) של במאי הטלביזיה הידוע רם לוי. התסריט של לוי ואפריים סידון היה עיבוד נאמן של מחזה של המשורר יעקב שבתאי על התככים ומלחמת הירושה בחצר דוד המלך הזקן בין תומכי שלמה ותומכי אדוניה. ( מחזהו של שבתאי הוא אחד  משלושת  המחזות הישראליים המקראיים היחידים שהוסרטו יחד עם ""תמר אשת ער"" של   מוסינזון ו"המגילה " של מאנגר שהוא בעצם יידי במקורו ) .שלא במפתיע הדרמה עוררה שערורייה זוטה לפני הקרנתה בועד המנהל של   הטלוויזיה ,כאשר נציגים מהמפד"ל טענו שיש שם קטעים העלולים לפגוע ברגשות הציבור  של דוד הזקן מלטף את הנערה  אבישג.  הם התלוננו שדוד הוצג בקטעים אלה נואף קל דעת העסוק רק בסיפוק צרכיו האישיים וביקשו לקצצם. אך כנגד דרישה זאת יצאו חברי ועד מנהל אחרים כמו נציג הליכוד שלמה קור   שהיה ידוע כמי שלא היסס  לדרוש לצנזר תוכניות, דרש להקרין את הדרמה בציינו שהיא אינה אומרת דבר" שלא נאמר בתנ"ך. הוא המשיך וטען שמן הראוי שהטלביזיה תקרין יותר דרמות תנכיות  והיסטוריות כמו הבריטים וטענותיו אלה זכו לתמיכה רחבה בקרב חברי הועד . הסרט  אושר להקרנה וזכה לביקורות הטובות ביותר להם זכה סרט תנכי ישראלי מאז בעל החלומות.

צפו ב"כתר בראש " כאן

לאחר דרמה מוצלחת זאת נשארו מאמצי הטלביזיה בתחום הסרט התנכי מצומצמים  ומוגבלים ביותר כתוצאה מבעיות התקציב והחשש מלעורר סערה פוליטית נוספת  .

דומה היה ששינוי במצב יחול לאחר הפיכת ערוץ 2 לערוץ מסחרי . אחד הזכיינים הבטיח להסריט את הרומן המפורסם מימי החשמונאים של הווארד פסט " אחי גיבורי התהילה" אך דבר לא יצא מהבטחות אלה והזכיין העדיף להתמקד בהסרטת ""רמת אביב ג'" המסחרית  והזולה יותר.וגם מאז למרות כל ההבטחות לא נוצרה שום סידרה היסטורית דרמטית על ימי התנ"ך. 

התפתחות חיובית יותר חלה בערוץ של הטלביזיה הלימודית שלראשונה הסריט סדרה  המתרחשת בתקופה התנכית בשם  חצי המנשה 

 . הסדרה נכתבה בידי אפריים סידון תסריטאי "כתר בראש " ומחבר קומיקס פרודי על התנ"ך בשם "לחיות בתנ"ך " "" ששימש כהשראה " לסידרה. "חצי המנשה"    תיארה כפר ישראלי בימי שמשון הנתון לשליטת חיילים פלישתיים . ההומור בסידרה ( שיוצריה טענו שהיא ראשונה מסוגה בעולם כולו, אם כי סדרות קומיות המתרחשות באימפריה הרומית ובימי הבינים כבר הוסרטו באנגליה מזה שנים  רבות) היה מבוסס על האלמנט האנכרוניסטי שבו רבות מהבדיחות הן למעשה על מצבים  ותופעות של היום . המוצלח בפרקי הסידרה היה פרק בו הופיע הזמר יורם גאון  בתפקיד מחבר ספר שופטים שבא לאסוף חומר לספרו מתושבי הכפר והפרק עוסק  במאמציהם הנואשים והקומיים להיות מוזכרים בדרך זו אחרת  בספר שופטים .

למרות שהייתה זאת סידרה מוצלחת  למדי ואף  זכתה במדליית כסף בפסטיבל סרטי טלביזיה בניו יורק בקטגורית ההומור והסאטירה ,וזכתה להצלחה רבה מבחינת  הצופים,  היא נתקלה  להתעלמות כמעט מוחלטת מהתקשורת פרט למאמר שבח אחד או שניים.נעשו ממנה 13 פרקים ואם כי היו תוכניות להמשיכה הם התבטלו מסיבות שונות של חילופי גברי במשרד החינוך, וחבל.אין ספק שהיא גרמה לבני נוער רבים להתמודד לראשונה מרצונם החופשי עם חומר הקשור  לתנ"ך .

מעניין לציין שבזמן הסרטתה צולם עבור ערוץ 2 פילוט לסידרה קומית  מתחרה    המתרחשת גם היא בימי השופטים בבר של רחב הזונה שבו נפגשים דמויות תנכיות     מתקופות שונות ובראשם שמשון . יתכן מאוד שאם "חצי המנשה " הייתה זוכה להצלחה  גדולה יותר, פילוט זה ( שלא הוקרן ) היה הופך מיד לסידרה והיו צצים חיקויים "תנכיים"  נוספים.

בנוסף לכך ערוץ 1 הקרין  מחזמר בכמה חלקים על שלמה המלך שאמור היה להיות מבוסס על אגדות ביאליק אך כל קשר בינו ובינהם היה מקרי בהחלט ( שלמה טס במסגרת הסרט בחלל ונסע בזמן)  ולא היגיע לקרסוליהם של סרטוני פלסטלינה  של צבי אורן.

ב-2003 בכל אופן הוקרנה סדרת טלוויזיה חדשה ומעניינת על נושאים תנכיים בערוץ הטלוויזיה "תכלת " . סדרת "חברים מהתנ"ך " של ירון כפכפי ( יוצר  המחזמר "דוד ") שמציגה דמויות ידועות שונות מהתנ"ך דרך "ראיונות " שנעשו עליהם כביכול עם ידידיהם. סדרה זאת שייכת לז'אנר החדש של  סרטים "מוקומנטאריים " שמציגים עלילות דמיוניות לגמרי בצורה דוקומנטארית כביכול.

ההשג הגדול ביותר עד כה של הטלוויזיה הישראלית בעיסוק בתנ"ך וגם השנוי ביותר במחלוקת הוא כמובן סידרת המערכונים "היהודים באים ". שמשודרת בערוץ "כאן" מאז 2013 ועד כה שודרו ממנה חמש עונות

יוצרי ושחקני הסדרה נעים לאורך כל התקופות שלה היסטוריה היהודים והישראלית בחופש מלא ובכלל זה תקופת התנ"ך ועוסקים גם בנושאים תנכיים שאיש לא עסק בה ם לפניהם . כמה ממערכונים הם יצירות מופת ממש. אחרים לא מוצלחים.אבל בעיקרון זה הטיפול הטוב ביותר עד כה בעולם התנ"ך בטלויזיה הישראלית

לא מפתיע  כמו במקרה של "כתר בראש"  ואף ביתר עוצמה רבנים יצאו כנגד סדרה זאת ואף רתקיימו נגדה הפגנות.מה שמראה שהיא נגעה במקומות כואבים. נראה שאחד הדברים שהרגיזו את התקופים היה שהיא נגעה במקומות במקרא שהם היו מעדיפים שלא יגעו בהם ושלא ידעו עליהם בכלל

 נספח :סרטים על ארכיאולוגיה

   למרות העניין  העצום בישראל  בארכיאולוגיה , מספר הסרטים שמתמקדים בנושא זה הוא מזערי . מאז "אף מילה למורגנשטרן"  נעשה רק סרט טלביזיה אחד בנושא "רצח בים המלח (1994) של יוסי גודארד,העוסק בפרשת רציחות בין ארכיאולוגים העוסקים בחקר המגילות הגנוזות ( והתבסס במידת מה על אירועים,ושערוריות ידועות  בתחום שנוי במחלוקת זה ).   נוסף לכך מאז הקמת ערוץ 2 נשמעו דיווחים שונים  על תוכניות להפיק סדרת מתח  רבת פרקים שתעסוק במצוד ארכיאולוגי כלל עולמי נוסח סרטי "אינדיאנה ג'ונס "" של שפילברג  אחרי סוד האפרסמון הקדום  של עין גדי  שלפי האגדה יכול להאריך את חיי האדם. בנתיים דומה שהפקה זאת לא תתממש אחרי הכל כתוצאה מבעיות כספיות  וכתוצאה מהאשמות בפלגיאט של תסריטאי מתחרה שכתב גם הוא תסריט על פשעים מסביב לחפירות בקומראן ( תסריט שכבר יצא כספר).

מאז ההודעות הראשונות על הפקת הסדרה, גילו הארכיאולוגיים בעין גדי עדויות לדרך  הפקת האפרסמון בימי קדם בחפירות במקום, וה"סוד" שוב אינו סוד….

רלבנטי לנושא הוא הסרט שהוזכר למעלה "המסע האחרון של מרקו פולו " של רפי בוקאי שעוסק בגילוי "ארונו של ישו " וחשיפת "תכריך פני ישו "  בידי צלבנים בימי הביניים .

ב-1996 ביים הבמאי ודני וקסמן את סרט הטלוויזיה "שירת הגליל" . מעין דוקודרמה שעסקה במאמציהם של אנשי  כת קנאית בגליל הרואה את עצמה כצאצאי כוהני בית המקדש למצוא את אוצרות בית המקדש הקבורים מתחת להר מירון. סרט זה מראה אולי יותר טוב מכל סרט אחר את  הקסם שמהלכים התנ"ך וההיסטוריה היהודית הקדומה על הדמיון של אנשים שונים .

ניתוח התופעה

אין ספק שהרקורד של הקולנוע והטלוויזיה הישראליים בנושא סרטים תנכיים והיסטוריים קדומים  בכלל היה עד לשנים האחרונות מאכזב ביותר  במיוחד כאשר  משווים אותו לחלומות של  בוריס שץ ומורי בצלאל ,יוסף גל-עזר ומרגוט קלאוזנר  להפוך את הפקת  סרטי התנ"ך לבסיס ולמרכז של תעשיית הסרטים  בארץ .

מספר הסרטים התנכיים שנעשו כאן הוא מועט מכדי שאפשר יהיה לבצע הכללות כל שהם  לפיהם , אך ניתן לאמר ששניים מהם ,  "תמר אשת ער" ו"שוברים"   הם בין הסרטים הגרועים ביותר שנוצרו אי פעם בקולנוע הישראלי .

  כל סרט  ישראלי שהיה קשור איכשהו בתנ"ך נחל כישלון מוחלט  בקופות ורוב במאיהם אף  ירדו מהארץ.  בכמה מהמקרים ( יורם גרוס , מנחם בינצקי , אבי נשר ) הם זכו בחו"ל להצלחה שלה לא זכו  בארץ.  .

יש לציין את הכישלון המוחלט של תפיסתה של קלאוזנר על הצורך לצלם בארץ רק סרטי תנ"ך ראליסטיים מבחינה היסטורית ונאמנים למקור התנכי. רק סרט אחד "איש רחל"  של מזרחי ניסה לשמור על נאמנות היסטורית כל שהיא, דבר שאינו מפתיע בהתחשב באמצעים   המוגבלים שעמדו בפני היוצרים הישראליים שלא יכלו להתקרב לנאמנות ההיסטורית לא היה מסוגל מפיק הוליוודי כמו  דה מיל.  

לעומת זאת תפיסתו של נתן גרוס על חוסר האפשרות וחוסר הטעם ליצור סרט תנכי  היסטורי  ראליסטי  נחלה יתר הצלחה. בסרטים המצויירים של יוסף ויונה ובסדרות הטלביזיה על שלמה, ובקלטת וידאו מצוירת מצליחה ביותר של הסופר מאיר שלו שבה הציג בהומור רב את סיפורי ספר בראשית לילדים ,ובכמה פרקים של ""חצי המנשה" שבסירובה לקחת את עצמה ברצינות עונה למעשה על  הקריטריונים של גרוס  על הסרט  התנכי הטוב. נראה שתפיסה  זאת התאימה יותר ליכולת ולשאיפות של  התעשייה  הקולנועית בישראל וחבל שלא נעשו יותר נסיונות  בכיוון זה.      

הקולנוע הישראלי הראה עצמו ככישלון במיוחד בהשוואה לכלי תקשורת  כמו הרדיו שעיבד נושאים תנכיים והיסטוריים בהצלחה אמנותית גדולה לתסכיתים(  נושא מרתק ומורכב הדורש דיון מפורט משל עצמו )

מדוע הכישלון הזה של הקולנוע הישראלי בהתמודדות עם גורמים  כה מרכזי בעיצוב התודעה היהודית  והישראלית כמו התנ"ך ותקופת בית שני ?         

ניתן לתת על כך כמה סיבות :

1.הסיבה הפשוטה שבכולם היא העלות. סרט תנכי והיסטורי הוא יקר מאוד, יש להוציא כסף רב על תלבושות ותפאורות משכנעות כמו גם על ניצבים רבים כדי להוסיף   לאמינות.הקולנוע הישראלי מעולם לא היה משופע בכסף והיה זה קל וזול  יותר לעין ערוך ליצור סרט על תקופתנו או לפחות על עבר קרוב. גם העובדה שסרטים  הוליוודים תנכיים רבים יחסית צולמו בארץ רק עזרה לרפות את הידיים ליוצרים ולמפיקים המקומיים בראותם את הכספים הרבים שהיה על הזרים להשקיע כדי ליצור סרט אמין יחסית . יתכן מאוד שאלולא  הסרטים הזרים, היו נעשים סרטים מקומיים  רבים יותר על התנ"ך. "

גם העובדה שהייתה צריכה למעשה לעזור להפקת סרטים אלה  שכאן הם הנופים  והמקומות המקוריים של התרחשות האירועים התנכיים לא עזרה הרבה ,שכן קצב הפיתוח  המהיר אותו עברה הארץ הגדיל את הקושי למצוא אתרי צילום מתאימים שיראו ""תנכיים""

והדבר השפיע גם על מפיקים זרים שמעדיפים יותר ויותר להסריט סרטים תנכיים

בארצות  כמו תוניסיה ואלג'יר ששמרו על המראה ה""פרימיטיבי תנכי " שלהם בניגוד  לישראל המודרנית והממוכנת .  וכמובן תרמו להחלטה זאת גם שיקולים של מצב  הביטחון הבילתי יציב בארץ ( שגרם קשיים רבים להפקות כמו "משה נותן החוק " שצולמו בעיצומה של מלחמת יום הכיפורים דבר שגרם בעיות רבות למפיקים).  כמו  גם  לעיתים הבירוקרטיה הטרדנית שבה   ועצם העובדה שארצות אלה הם זולות יותר

2. הפיחות בעניין הציבורי בתנ"ך . אין ספק שכיום יש פחות עניין ציבורי

"בתנ"ך בהשוואה לשנות ה-40 וה50 פיחות המתבטא בהצטמצמות במספר הספרים ויצירות האמנות המבוססים על התנ"ך ובמספר הסטודנטים ההולכים ללמוד תנ"ך והמקצועות  הקשורים בו  כמו היסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטה.פיחות זה משפיע על  שיקוליהם של המפיקים והיוצרים בבחירת נושאי סרטיהם שבדרך זו או אחרת מושפעים ממה שהם חושבים שהקהל רוצה לראות , במיוחד בתקופה זאת של התגברות המסחריות בתעשיית הטלביזיה שמפיקה כיום את רוב הסרטים המקוריים שנעשים ומוקרנים .

אמנם  לכאורה  דומה שאין כמו העלילות התנכיות והיסטוריות של שושלת בית דוד ,או בית הורדוס כדי לספק השראה לסדרה דרמתית רבת פרקים ומרתקת בדומה לסדרות  הבריטיות המבוססות על חיי מלכים כמו הנרי השמיני ואליזבט . אך סביר להניח    שהחלטה להפיק סדרה כזאת תיתקל בלחצים ובפולמוסים שונים ומעבר לעניין הראשוני    שיתעורר בציבור כתוצאה מהפולמוס , ספק אם יצליחו למשוך לעצמם מספיק צופים כדי להצדיק את ההשקעות הגבוהות שידרשו .

ערוץ מסחרי כמו ערוץ 2 יעדיף להסריט אופרות סבון מודרניות וזולות  מאשר סדרות על  המלך הורדוס או דוד שיהיו יותר יקרות, ואולי גם   פחות מובנות לצופים. 

3. בעיות עם הצנזורה ודעת הקהל. בעיית הצנזורה של הסרטים תנכיים והיסטוריים  הייתה תמיד נושא רגיש בישראל, ודומה שהיא רק מתחזקת ולא נחלשת עם השנים. בשנות ה-50 היגיעו לארץ מספר סרטים שהתבססו על הברית החדשה כמו  שלומית (1953 ) שצולם בארץ ( והגלימה (1953) אותם סירבה הצנזורה להקרין בטענה שיש בהם כונות מיסיונריות אם כי לבסוף    סרטים אלה הוצג ו"לאחר קיצוצים נאותים".   במיוחד מאחר שאיסור  זה הכעיס את האולפנים    האמריקניים  שאיימו שהם יפסיקו להסריט סרטים בארץ אם סרטים אלה יאסרו בה   להקרנה. וכך הסרט ""מרים המגדלית"" עם ריטה היוורט שאמור היה להיות מוסרט בארץ הסרטתו כאן בוטלה בגלל החלטת הצנזורה לאסור את הקרנת שלומית   עם אותה השחקנית .

בשנות ה-70 אירעו אירועים נוספים כאלה עם סרטים נוספים על ישו כמו ישו כוכב עליון  שצולם בארץ והיו טענות  שהוא נגוע באנטישמיות.  סרטים אחרים סירבה הצנזורה לאשר בטענה שהם  יפגעו ברגשות הנוצרים בארץ .כך היה במקרה של קשר הפסחא (1976( שהיה הפקה ישראלית של מנחם גולן  בו  ישו הוצג  כמורד ברומאים  ש""ביים""  את מותו . הסרט התבסס על רב מכר מפורסם של חוקר יהודי ובמקרה זה איש לא הטיל ספק שנקודת המבט של הסרט היא פרו יהודית, אך הצנזורה אסרה את הצגתו מחשש לתגובה עוינת של הנוצרים שיראו בסרט תעמולה יהודית כנגד ישו  .

מקרה דומה ארע עם  סרטו של מרטין סקורסזה  "הפיתוי האחרון של ישו" (1988)שעורר מהומות בכל מקום בו  הוצג.תחילה  סירבה  הצנזורה לאפשר את הקרנתו ) ישראל הייתה המקום היחיד בעולם שבו סרט זה נאסר להקרנה (   ובכך הביאה לפתיחת ויכוח נוקב בנושא  בעיתונות .לבסוף הותר הסרט להקרנה. אך כאשר הוקרן כעבור מספר שנים בטלוויזיה בכבלים הוא הביא למהומות דמים בקרב הנוצרים בארץ שניסו תחילה להביא לביטול הקרנתו . יתכן  שסרט זה לא יוקרן יותר לעולם בטלביזיה בישראל מחשש למהומות נוספות .

 עד כמה הנושא הזה רגיש אנו  רואים לאחרונה לגבי סרטו המצליח ומעורר המחלוקת של השחקן מל גיבסון על ישו "הפסיון  של ישו  "   שעלול בהחלט להביא למהומות אם יוקרן בארץ בגלל האנטישמיות הבוטה שבו, ויש חשש רציני שיתרום להתחזקות האנטישמיות בחו"ל. 

כל אלה הם סרטים המבוססים על הברית החדשה אך אין כל ספק שאם היו נעשים יותר "סרטים על פי התנ"ך בארץ הם היו מביאים לתוצאה דומה של ויכוחים ואולי אף מהומות" אם הבמאי היה מנסה לקחת לעצמו חרות דרמתית מסוימת לגבי דמות כמו דוד או אפילו  "להציגו בדיוק כפי שהוא מוצג בתנ"ך הדבר היה מעורר את זעמם של נציגי הדת ) כפי" שקרה במקרה הקל יחסית של"כתר בראש".

למעשה יוצרי הסרטים התנכיים כיום עומדים בפני דילמה מסוימת , אם יצרו סרט  שיהיה נאמן לחלוטין או לרוב לתנ"ך ספק אם ימשכו בכך קהל רב ( החרדים  לא רואים קולנוע, ובכל מקרה אינם מתעניינים בתנ"ך). אם לעומת זאת ינסו להציג פירוש חדשני ונועז לדמות תנכית  כלשהיא הם עלולים לעורר על עצמם את זעמם של הדתיים שסובלנותם הולכת ופוחתת  מידי שנה.

מה שקרה לגבי "הפיתוי האחרון של ישו"  שהקרנתו הביאה  להתעוררות מהומות אלימות   עלול להיות כאין וכאפס לעומת מה שעלול להתחולל בארץ לגבי סרט שיציג את דוד ויהונתן כהומוסקסואלים או את שלמה כמנאף עם נוכריות )זוהי כמובן הקצנה אך יש להניח שגם אם יופיע סרט תנכי ישראלי לא קיצוני לכאן או לכאן  עדיין  יופיעו לו כל מיני מקטרגים שיטענו כנגד חוסר נאמנות זו או אחרת לתנ"ך או   " למסורת כאמצעי למשוך תשומת לב לעצמם  .

עם זאת יש לציין שבארץ בוצעו הפקות ישראליות לכל דבר על נושאים תנכיים שנועדו מראש עבור קהל בחו"ל ולא הוקרנו מעולם בארץ כמו סדרת הטלוויזיה "מסתורי התנ"ך " סידרה ששילבה דוקומנטיה עם קטעי דרמה על תקופת התנ"ך עם שחקנים ישראליים שזכו להצלחה כה גדולה בחו"ל עד שמסדרה זאת הופקו  שלוש עונות שלמות . ייתכן שתהליך זה של הפקת סרטי תנ"ך ישראליים עבור השוק והקהל בחו"ל , תהליך שבו החל כבר טופול , ימשך גם בעתיד.

העתיד בכל אופן  אינו מנבא טובות לגבי הסרט התנכי הישראלי המיועד לקהל מקומי. ואם זאת יש לקוות  שימצא היוצר שידע ליצור סרט השאוב מההיסטוריה הקדומה של העם , סרט שיוכל לעמוד בשורה אחת עם הסרטים שנעשו על ההיסטוריה הקדומה שלנו בידי יוצרים  מעמים אחרים.

עידכון מהמאה ה-21

עידכון מ-2020 :   מאז הפרסום המקורי של המאמר נעשה כאן סרט תנכי מצליח "זוהי סדום "שהיה מצליח ביותר והיה סרט עתנכי הומוריסטי.  נעשה סרט אנימציה לא רע בכלל על פי סיפורי המלך שלמה.  ונעשתה סדרה תנכית מוצלחת נעשתה כאן "היהודים באים " והיא מעוררת זעם רב בגלל הגישה הומוריסטית שלה לתנ"ך  וכבר יש נסיונות לצנזורה.</p>

כפי שאמרתי בכנס על סרטים תנכיים ב-2018 אם היה בוריס שץ אבי רעיון הסרט התנכי הישראלי נוסע בזמן לשנת 2018 האמיתית ורואה את הסרטים התנכיים האמיתיים שנעשו בארץ זאת והם לא סרט על ירמיהו אלא "זוהי "סדום "  וסרט אנימציה לילדים "אגדת המלך שלמה" ופרקי "היהודים באים " סביר להניח שלא היה מתלהב ואולי היה מזדעזע שזה מה שיצא מהתרבות העברית חובבת התנ"ך שאותה חזה. 

מה שנחזה כאן התממש עם הסדרה "היהודים באים " שעלתה על המסך הקטן ב-2014 ובעת כתיבת שורות אלו ב-2022 נמצאת בעונה החמישית שלה שהרבתה לעסוק בצורה קומית הומוריסטית בנושאי תנ"ך כמו גם בנושאים אחרים מההיסטוריה היהודית והציונית והישראלית .

ואכן היו כנגדה הפגנות וכוכביה קיבלו איומים על חייהם.

ויש להניח שכך יקרה גם בעתיד עם התחזקות הקיצוניות הדתית בישראל.

בכל זאת אני רואה בזה סוג של פריחה אבל מסכים שיש צורך גם בסרטים וסדרות דרמטיות שמבוססות על סיפורי התנ"ך .גירסאות ישראליות של הסיפורים על שאול ודוד ושלמה ועל פי סיפורי ספר מלכים .ולא רק הומוריסטיים אלא גם רציניים ודרמטיים והרפתקניים.

הנה דוגמה לא מייצגת של פרק המסדרה שהוא לשם שינוי  לא בנוי מאוסף מערכונים אלא מסיפור אחד באורך מלא ובנוי כמו פרק מסדרה טלוזיונית מארה"ב ומאנגליה  "בית בת שבע " העוסק בימיו האחרונים של דוד המלך כמו "כתר בראש " לפניו :

צפו בפרק "בית בת שבע" על ימיו האחרונים של דוד מ"היהודים באים ":

קראו גם : 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

 

בחזרה לימי התנ"ך בספרות העברית

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי 

בחזרה לימי התנ"ך בקומיקס הישראלי

מלחמת הכוכבים של ישראל סרטים ישראליים של מדע בדיוני ועל העתיד

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

8 תגובות על “בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי ובטלויזיה הישראלית :מבוריס שץ ועד ל"היהודים באים"”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

19 − seven =