דבורה הנביאה.איור מאת גוסטב דורה
במגזין הרשת שאותו אני עורך "יקום תרבות " אנחנו מפרסמים את "פרויקט הסיפור התנכי וההיסטורי " סיפורים על רקע תנ"כי והיסטורי מהם קלאסיים של סופרים שאינם כבר עימנו ומהם עכשווים של סופרים צעירים ששלחו לנו את סיפוריהם.
ולאחרונה פירסמנו במסגרת פרויקט זה פרקים מרומן על דבורה הנביאה של חוה עציוני הלוי רומן בשם "אשת לפידות " שפורסם ב-2010 והיה רק הראשון בסדרה של עשרה רומנים תנכיים ( עד כה) שהפכו את חוה עציוני -לוי לסופרת הפורייה ביותר על נושאים תנכיים בהיסטוריה של הספרות העברית המודרנית.
ראו ראיון מקיף שלי עימה על כך כאן :
וזאת הזדמנות להוסיף רשימה לסדרה של מאמרי על גיבורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית בספרות ובמדיה העברית והעולמית.והפעם על דבורה הנביאה ,השופט ברק בן אבינועם יעל וסיסרא מצביא האוייב בספרות ובקולנוע.
והפעם הגיבורים מספר שופטים דבורה הנביאה השופט ברק בן אבינועם ,יעל אשת חבר הקינית ,אישה קטלנית ,ומצביא האוייב סיסרא מהעיר "חרושת הגויים" שאיים על שבטי ישראל ביחד עם יבין מלך חצור.
וכך סיפורם ניתן בספר שופטים פרק ד' :
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וְאֵהוּד, מֵת. ב וַיִּמְכְּרֵם יְהוָה, בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר; וְשַׂר-צְבָאוֹ, סִיסְרָא, וְהוּא יוֹשֵׁב, בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם. ג וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה: כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל, לוֹ, וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה, עֶשְׂרִים שָׁנָה. {פ}
ד וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה, אֵשֶׁת לַפִּידוֹת–הִיא שֹׁפְטָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, בָּעֵת הַהִיא. ה וְהִיא יוֹשֶׁבֶת תַּחַת-תֹּמֶר דְּבוֹרָה, בֵּין הָרָמָה וּבֵין בֵּית-אֵל–בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַמִּשְׁפָּט. ו וַתִּשְׁלַח, וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, מִקֶּדֶשׁ, נַפְתָּלִי; וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר, וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ, מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן. ז וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן, אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין, וְאֶת-רִכְבּוֹ, וְאֶת-הֲמוֹנוֹ; וּנְתַתִּיהוּ, בְּיָדֶךָ. ח וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק, אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי; וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי, לֹא אֵלֵךְ. ט וַתֹּאמֶר הָלֹךְ אֵלֵךְ עִמָּךְ, אֶפֶס כִּי לֹא תִהְיֶה תִּפְאַרְתְּךָ עַל-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ–כִּי בְיַד-אִשָּׁה, יִמְכֹּר יְהוָה אֶת-סִיסְרָא; וַתָּקָם דְּבוֹרָה וַתֵּלֶךְ עִם-בָּרָק, קֶדְשָׁה. י וַיַּזְעֵק בָּרָק אֶת-זְבוּלֻן וְאֶת-נַפְתָּלִי, קֶדְשָׁה, וַיַּעַל בְּרַגְלָיו, עֲשֶׂרֶת אַלְפֵי אִישׁ; וַתַּעַל עִמּוֹ, דְּבוֹרָה. יא וְחֶבֶר הַקֵּינִי נִפְרָד מִקַּיִן, מִבְּנֵי חֹבָב חֹתֵן מֹשֶׁה; וַיֵּט אָהֳלוֹ, עַד-אֵילוֹן בצענים (בְּצַעֲנַנִּים) אֲשֶׁר אֶת-קֶדֶשׁ. יב וַיַּגִּדוּ, לְסִיסְרָא: כִּי עָלָה בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם, הַר-תָּבוֹר. יג וַיַּזְעֵק סִיסְרָא אֶת-כָּל-רִכְבּוֹ, תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב בַּרְזֶל, וְאֶת-כָּל-הָעָם, אֲשֶׁר אִתּוֹ–מֵחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם, אֶל-נַחַל קִישׁוֹן. יד וַתֹּאמֶר דְּבֹרָה אֶל-בָּרָק קוּם, כִּי זֶה הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֶת-סִיסְרָא בְּיָדֶךָ–הֲלֹא יְהוָה, יָצָא לְפָנֶיךָ; וַיֵּרֶד בָּרָק מֵהַר תָּבוֹר, וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ אַחֲרָיו. טו וַיָּהָם יְהוָה אֶת-סִיסְרָא וְאֶת-כָּל-הָרֶכֶב וְאֶת-כָּל-הַמַּחֲנֶה, לְפִי-חֶרֶב–לִפְנֵי בָרָק; וַיֵּרֶד סִיסְרָא מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה, וַיָּנָס בְּרַגְלָיו. טז וּבָרָק, רָדַף אַחֲרֵי הָרֶכֶב וְאַחֲרֵי הַמַּחֲנֶה, עַד, חֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם; וַיִּפֹּל כָּל-מַחֲנֵה סִיסְרָא, לְפִי-חֶרֶב–לֹא נִשְׁאַר, עַד-אֶחָד. יז וְסִיסְרָא, נָס בְּרַגְלָיו, אֶל-אֹהֶל יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: כִּי שָׁלוֹם, בֵּין יָבִין מֶלֶךְ-חָצוֹר, וּבֵין, בֵּית חֶבֶר הַקֵּינִי. יח וַתֵּצֵא יָעֵל, לִקְרַאת סִיסְרָא, וַתֹּאמֶר אֵלָיו סוּרָה אֲדֹנִי סוּרָה אֵלַי, אַל-תִּירָא; וַיָּסַר אֵלֶיהָ הָאֹהֱלָה, וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה. יט וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי-נָא מְעַט-מַיִם, כִּי צָמֵאתִי; וַתִּפְתַּח אֶת-נֹאוד הֶחָלָב, וַתַּשְׁקֵהוּ–וַתְּכַסֵּהוּ. כ וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וְהָיָה אִם-אִישׁ יָבֹא וּשְׁאֵלֵךְ, וְאָמַר הֲיֵשׁ-פֹּה אִישׁ–וְאָמַרְתְּ אָיִן. כא וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת. כב וְהִנֵּה בָרָק, רֹדֵף אֶת-סִיסְרָא, וַתֵּצֵא יָעֵל לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר לוֹ לֵךְ וְאַרְאֶךָּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר-אַתָּה מְבַקֵּשׁ; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ–וְהִנֵּה סִיסְרָא נֹפֵל מֵת, וְהַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ. כג וַיַּכְנַע אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא, אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן, לִפְנֵי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כד וַתֵּלֶךְ יַד בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, הָלוֹךְ וְקָשָׁה, עַל, יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן–עַד אֲשֶׁר הִכְרִיתוּ, אֵת יָבִין מֶלֶךְ-כְּנָעַן.
ספר שופטים פרק ד'
שירת דבורה המובאת בספר שופטים היא לדעת רוב החוקרים היצירה הקדומה ביותר בתנ"ך ובספרות העברית כולה מהמאה ה-11 לפני הספירה ואולי באמת קרובה לתקופה שבה התרחשו האירועים המתוארים בה.
הנה היא :
וַתָּשַׁר דְּבוֹרָה וּבָרָק בֶּן אֲבִינֹעַם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. ב בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרֲכוּ יְהוָה. ג שִׁמְעוּ מְלָכִים הַאֲזִינוּ רֹזְנִים אָנֹכִי לַיהוָה אָנֹכִי אָשִׁירָה אֲזַמֵּר לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ד יְהוָה בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. ה הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי יְהוָה זֶה סִינַי מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת בִּימֵי יָעֵל חָדְלוּ אֳרָחוֹת וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. ז חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל. ח יִבְחַר אֱלֹהִים חֲדָשִׁים אָז לָחֶם שְׁעָרִים מָגֵן אִם יֵרָאֶה וָרֹמַח בְּאַרְבָּעִים אֶלֶף בְּיִשְׂרָאֵל. ט לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ יְהוָה. י רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת יֹשְׁבֵי עַל מִדִּין וְהֹלְכֵי עַל דֶּרֶךְ שִׂיחוּ. יא מִקּוֹל מְחַצְצִים בֵּין מַשְׁאַבִּים שָׁם יְתַנּוּ צִדְקוֹת יְהוָה צִדְקֹת פִּרְזֹנוֹ בְּיִשְׂרָאֵל אָז יָרְדוּ לַשְּׁעָרִים עַם יְהוָה. יב עוּרִי עוּרִי דְּבוֹרָה עוּרִי עוּרִי דַּבְּרִי שִׁיר קוּם בָּרָק וּשֲׁבֵה שֶׁבְיְךָ בֶּן אֲבִינֹעַם. יג אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם יְהוָה יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים. יד מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר. טו וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו בִּפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדֹלִים חִקְקֵי לֵב. טז לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב. יז גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן. יח זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה. יט בָּאוּ מְלָכִים נִלְחָמוּ אָז נִלְחֲמוּ מַלְכֵי כְנַעַן בְּתַעְנַךְ עַל מֵי מְגִדּוֹ בֶּצַע כֶּסֶף לֹא לָקָחוּ. כ מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא. כא נַחַל קִישׁוֹן גְּרָפָם נַחַל קְדוּמִים נַחַל קִישׁוֹן תִּדְרְכִי נַפְשִׁי עֹז. כב אָז הָלְמוּ עִקְּבֵי סוּס מִדַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירָיו. כג אוֹרוּ מֵרוֹז אָמַר מַלְאַךְ יְהוָה אֹרוּ אָרוֹר יֹשְׁבֶיהָ כִּי לֹא בָאוּ לְעֶזְרַת יְהוָה לְעֶזְרַת יְהוָה בַּגִּבּוֹרִים. כד תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד. כח בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל. לא כֵּן יֹאבְדוּ כָל אוֹיְבֶיךָ יְהוָה וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. (שופטים ה, א-לא)
דבורה היא ללא כל ספק הדמות הנשית החזקה ביותר בתנ"ך כולו.היא יוצאת דופן לחלוטין.
כמוה יעל הדמות הנשית השנייה בסיפור.
למרבית הצער אין יותר מידי הופעות של דמויות אלו בספרות העברית.
הנה סקירה על מה שיש.
יעל באמנות
יעל עם הפטיש . פסיפס בכנסיית דורמיציון שעל הר ציון.צייר Radbod Commandeur (1890 – 1955);
תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל חָלָב נָתָנָה בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרִיבָה חֶמְאָה. כו יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ לְהַלְמוּת עֲמֵלִים וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ. כז בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכָב בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפָל בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד.
( מתוך ספר שופטים פרק ה)
בסיפור ובשירת דבורה מופיעה עוד אישה חזקה ,אישה קטלנית ,יעל אשת חבר הקיני בן שבט שהיה כנראה מקורב לשבטי ישראל שהמצביא סיסרא מצא מקלט באוהלה ובשנתו רצחה אותו. על מה ולמה זה לא כל כך ברור. אם כי אפשר להעלות השערות.
יעל רוצחת את סיסרא באמנות
יעל וסיסרא .ציור מאת ציפי צגלה
.https://www.atmag.co.il/%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9D/
על יעל וסיסרא וגם על דבורה יש לא מעט יצירות אמנות.
משום מה זה היה נושא אמנותי פופולארי בימי הביניים והרנסאנס. למה ? זה לא ברור.אפשר לשער שהצופים בציורים אלו נמשכו לדמות של האישה הסקסית הרצחנית והציירים ידעו זאת.
אז הנה תערוכה קטנה של ציורים על יעל סיסרא וגם כמה על ברק בן אבינועם.
למשל הציורים האלו מימי הביניים :
Speculum Humanae Salvationis, Westfalen oder Köln, um 1360. ULB Darmstadt, Hs 2505, fol. 57r

MS. illumination
Hochschul- und Landesbibliothek Fulda, MS. As 88, 127r
בתמונה הזאת ברק ואנשיו לבושים בכובעים הטיפוסיים ליהודים בימי הביניים.
יעל מחסלת את סיסרא בתמונות מימי הביניים
ובציורים האלו מהרנסאנס ואחריו :
יעל הורגת את סיסרא, ציור של ארטמיזיה ג'נטילסקי, בסביבות 1620. מוצג במוזיאון לאמנות יפה בבודפשט. ארטמיסיה הייתה ציירת שעברה אונס בידי אמן אחר ובציור היא מתארת את רגשותיה.
Pierre Reymond, plaque en émail de Limoges représentant Yaël tuant Siséra, entre 1550 et 1575
יעל וסיסרא ציור מאת
Artist |
|

1548–1628 Yael matando a Sísara pintado por Palma el Joven.
Jacopo Amigoni e circa 1739
יעל וסיסרא .ציור מאת בית ספר איטלקי המאה ה-17
Jael and Sisera, 1787, Oil on canvas, James Northcote, (1746–1831).
James Tissot ( 1896-1902) יעל מחסלת את סיסרא
יעל מראה לברק את גופת סיסרא James Tissot
יעל וגופת סיסרא
למרות הפופולאריות של הסיפור אצל ציירים רק מעט יצירות ספרות ,מחזות ,וסרטי קולנוע וטלויזיה פורסמו והוסרטו על האירועים בסיפור דבורה ברק יעל וסיסרא.
אולי כי הדמויות כוללות שתי נשים חזקות ביותר ויוצאות דופן במקרא דבורה הנביאה המנהיגה ויעל הקטלנית דבר שעורר רתיעה מצד יוצרים ויוצרות שאינם ציירים.
אבל הנה סקירה של מה שיש בשפה העברית.כמה שירים ,שני רומנים ,סיפור קומיקס אחד נדיר ,וכמה פזמונים וגם סקירה של היצירה הפילמאית המועטת שיש בנושא סרט קולנוע צרפתי אילם ושני קטעים של הסדרה הישראלית הקומית סאטירית מהעשור השני והשלישי של המאה ה-21 "היהודים באים"….
השירים
דבורה ששרה וכתבה את השיר הקדום ביותר כנראה בתנ"ך ובשפה העברית כולה "שירת דבורה" כן מאוזכרת במובן בשירה העברית החדשה.
למשל בשיר הזה של זלמן שניאור מתוך המחזור האפי שלו "לוחות גנוזים"
מתוך לוחות גנוזים מאת זלמן שניאור
"יָעֵל, אַתְּ הִיא מַלְאָכִי – מַלְאַךְ מָוֵת!” –
סיסרא לפני מותו בפואמה "יעל וסיסרא "של מיכה יוסף לבנזון
היצירה הראשונה על הדמויות בספרות העברית החדשה היא "יעל וסיסרא" של המשורר העברי הליטאי הצעיר מראשית המאה ה-19 מיכה יוסף לבנזון מיכ"ל. ( 1828-1852) והיא יצאה לאור לראשונה בידי אביו המשורר אד"ם הכהן בעת שהמשורר גסס , בספר שיריו "שירי בת ציון" ב-1851.
מיכה יוסף לבנזון ( מיכ"ל)
ובה הוא מתאר את המאבק הפנימי בנפשה של יעחל שנחושה לרצוח את סיסרא כאוייב עמה.אבל מצד שני הוא אורח החוסה בצילה ולא עשה לה אישית דבר.
מיכ"ל תיכנן לסיים את הפואמה בצערה של יעל שרצחה את ה"חוסה בצילה".
אבל בלחצו של המבקר שמואל דוד לוצטו שראה גרסת כתב יד מקורית של הפואמה שמסתיימת בייסורי הנפש של יעל וחשב שאין זה מן הראוי להציג את יעל כמי שמתחרטת על הריגת סיסרא , מיכ"ל סיים את הפואמה כשמנוחתה של יעל חוזרת אליה לאחר ששמעה את שירת דבורה והיא מבינה שעשתה את רצון הנביאה והאלוהים.
תוכלו לקרוא את הפואמה הזאת כאן : יעל וסיסרא
לאחר מכן פורסמו עוד כמה יצירות נשכחות על הדמויות :
נחמן יצחק הכהן פישמאן "סיסרא מפלתו והצלת עם ישראל על ידי ברק ודבורה בדרך שיר ומליצה למברג 1841
נחום ירושלמי דבורה הנביאה חזיון תנכי בשירה מעובד עבור בני הנערים.ירושלים תרפ"ד 1924
זכריה פרידמן : דבורה אשת לפידות:מחזה בשש תמונות בתוך בין השורות סיפורי התנ"ך : המחזת מקרים בתולדות ישראל לפי מקור ומסורת ראשון לציון תשי"ד 1954
סיפורים :
אברהם שמואל שטיין "הנביאה" בתוך עלים טרופים ברוח ,עם עובד 1952
שירים
שמואל בס דבורה וברק מתוך נחל קדומים :שירי תנ"ך יזרעאל ש.שרברק 1941
פנחס אלעד :דבורה הנביאה בתוך "שירי תנ"ך תשי"ח 1958
שיר באנגלית
שירים על יעל
יעל מחסלת את סיסרא.
שמואל בס יעל וסיסרא
יעל מראה לברק את סיסרא המת
אשת חבר מאת אורה עתריה חגיגה בשמש ספריית פרוזה 1986
יעל מקבלת את פני סיסרא 1644 .צייר
Johannes Spilberg
1619-1690
יעל הקינית – Yael the Kinite
שולה ברנע, משוררת. פרופ׳ איתן מדיני – מתרגם
כְּשִׁמְשׁוֹן בִּמְזִמַּת דְּלִילָה.
סודה של יעל: מקאמה
יעל וסיסרא .עוד ציור מאת ארטמיסיה גינלנסקי.
שמחה סיאני, סופרת ומספרת עממית
אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי, שְׁמֵךְ הוּא "יָעֵל",
גּוּפֵךְ כֹּה צַר וְאָרֹךְ כְּמַקֵּל,
אִישֵׁךְ אֶת הָאֹהֶל זֶה זְמַן לֹא פּוֹקֵד
וְהִנֵּה, נִקְלָע בְּדַרְכֵּךְ מְפַקֵּד!
עָיֵף וְרָצוּץ בָּרַח מִן הַקְּרָב
וְלָאֹהֶל שֶׁלָּךְ בָּרֶגֶל קָרַב,
אֶת כְּנַף אָהֳלֵךְ רָאָה הוּא פָּתוּחַ
לָבֶטַח יִמְצָא שָׁם מִסְתּוֹר בָּטוּחַ,
וּמַה בִּקֵּשׁ מִמֵּךְ, הַמִּסְכֵּןְ, רַק מַיִם
לֹא קַוְיָאר, יַקִּירָה, גַּם לֹא כּוֹס שֶׁל יַיִן
וְאַתְּ, נָתַתְּ לוֹ חָלָב, רֵעָה
בְּסֵפֶל אַדִּירִים הִקְרַבְתְּ לוֹ חֶמְאָה,
וּבְעוֹדוֹ מְלַקֵּק מֵהַצָּהֹב צָהֹב הַזֶּה
הִפְשַׁלְתְּ שִׂמְלָתֵךְ וְנִגְלָה גּוּף רָזֶה…
חָשַׂפְתְּ מַעֲרֻמָּיו מֵאָלֶף וְעַד תָּו
הַשִּׁרְיוֹן הֵסַרְתְּ וְגַם אֶת מִכְנָסָיו
רָאִית אֶת שְׂפָתָיו הַמְתוּקוֹת מֵחָלָב
הֵרַחְתְּ הֶבֶל פִּיו הֶחָמוּץ מִן הַקְּרָב
לִטַּפְתְּ אֶת שְׁרִירָיו וְאֶת הַ"קֻּבִּיּוֹת",
נִצְמַדְתְּ לַגּוּף הַבָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת…
וְנִזְכַּרְתְּ בְּגוּפוֹ הָרוֹפֵס שֶׁל הַבַּעַל
וְאֶת מִנְהָגָיו עַל כָּל צַעַד וָשַׁעַל…
בְּעוֹד גּוּפֵךְ עוֹלֶה כְּפוֹרֵחַ
זְקָנוֹ כְּבָר הִלְבִּין, עַל חָזֵהוּ צוֹנֵחַ,
וְהִנֵּה גֶּבֶר גֶּבֶר בָּא לְאָהֳלֵךְ
לֹא שֶׁחָלִילָה אַתְּ סוֹטָה מִבַּעְלֵךְ…
כִּי כָּאן, יָעֵל, טוֹבִים הֵם הַשְּׁנַיִם
אַהֲבָה נְדִירָה – וְנִצָּחוֹן מִשָּׁמַיִם!
הֵאַרְתְּ לוֹ פָּנִים וְהִגַּשְׁתְּ לוֹ חֶמְאָה
פָּתַחְתְּ אֶת גַּנֵּךְ בַּחֲשָׁשׁ, בְּשִׂמְחָה
וְהוּא, כְּשׁוֹר זוֹעֵם אֶל הַגַּן פָּרַץ
וְיָרָה אֶת חִצָּיו בְּשֶׁצֶף נִמְרָץ,
וְהִשְׁאִיר לָךְ מַזְכֶּרֶת לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים
כִּי זוֹ דַּרְכָּם שֶׁל גְּבָרִים לוֹחֲמִים…
וּמַה תַּגִּידִי, תַּסְבִּירִי, יָעֵל?
וְאֵיךְ תְּתָרְצִי אֶת מַה שֶׁעוֹלֵל?
הַסְתִּירִי, יָעֵל, אֶת זֶה הַמַּעֲשֶׂה
כִּי אִישֵׁךְ הַזָּקֵן, בָּךְ הָעָם יְשַׁסֶּה,
חַיֶּבֶת אַתְּ לִטֹּל אֶת נִשְׁמַת הָאוֹיֵב
שֶׁמָּא יִתְגָּאֶה, יְדַבֵּר, יִתְרַבְרֵב…
אַל נָא תִּבְכִּי וְתִהְיִי רַק יוֹשֶׁבֶת
הִנֵּה רְאִי אֶת זוֹ הַמַּקֶּבֶת,
שִׁכְבִי בִּזְרוֹעוֹתָיו עַד יָנוּם בְּשַׁלְוָה
וְאָז תָּקוּמִי כְּנוּעָה וּשְׁלֵוָה,
טְלִי בַּלָּאט הַיָּתֵד וְהַמַּקֶּבֶת
(וּקְחִי עִמָּךְ גַּם אֶת הַמַּגֶּבֶת…)
וְתִקְעִי אוֹתוֹ בְּזוֹ הָרַקָּה
בְּעֹצֶם יָדֵךְ, בְּעֹצֶם מַכָּה,
הִרְגִי אֶת הָאִישׁ לְבַל יְסַפֵּר
חֶרְפָּתֵךְ הַמְתוּקָה הוּא לֹא יְכַפֵּר
וְאִם יִשְׁאֲלוּ: "אֵיךְ עֵרוֹם הוּא אִישָׁהּ?"
קוֹנְנִי שֶׁחִלֵּל אֶת כְּבוֹדֵךְ בְּלִי בּוּשָׁה
הִגַּשְׁתְּ לוֹ אֶצְבַּע וְלָקַח כָּל הַיָּד
כָּךְ זֶה אוֹיֵב, הוּא לֹא מְכֻבָּד,
גִּבּוֹרָה תִּהְיִי וְלֹא אִשָּׁה מֻפְקֶרֶת
גִּבּוֹרָה, שֶׁהָרְגָה בְּעֹצֶם מַקֶּבֶת
אֶת שַׂר צְבָא יָבִין, מֶלֶךְ חָצוֹר,
הֲלֹא הוּא סִיסְרָא, הַנּוֹעָז, הַגִּבּוֹר.
אַל תְּגַלִּי אֶת סוֹדֵךְ זֶה, יָעֵל,
הַרְאִי לַכֹּל אֶת לִבֵּךְ "הַסּוֹבֵל"
אַל נָא תּוֹדִי שֶׁנָּקַמְתְּ בְּבַעְלֵךְ
שֶׁהִשְׁאִיר אוֹתָךְ כָּךְ בָּאֹהֶל לְבַדֵּךְ.
אַל תְּסַפְּרִי שֶׁנִּמְלֵאת תַּאֲוָה
וְשָׁתִית בְּיוֹדְעִין יֵין אַהֲבָה…
בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם רָאָה, זוֹ אֱמֶת,
אֵיךְ כָּרַע הַצַּר בֵּין רַגְלַיִךְ וָמֵת,
עַל רֹאשֵׁךְ יַנִּיחַ זֵר שֶׁל דַּפְנָה
וְיֹאמַר: "יָעֵל, אֵין כָּמוֹךְ אֵיתָנָה!"
כָּל הָעָם יַבִּיט בָּךְ בְּרֹב הַעֲרָצָה
וְאַתְּ, בְּלִבֵּךְ, תִּהְיִי מְרֻצָּה…
כִּי עַתָּה שׁוֹב יָשׁוּב אֵלַיִךְ אִישֵׁךְ
וְלֹא תִּוָּתְרִי עוֹד, יָעֵל, לְבַדֵּךְ!
רשומון
מאת: שמחה סיאני
הגהה וניקוד: ד"ר אורי מלמד
סיסרא –
כְּנַף אֹהֶל פָּתוּחַ, תִּקְרֹבֶת אִשָּׁה
הִרְחִיב צַעַד סוּס, סִמֵּן בִּנְקִישָׁה
וְהוּא כֹּה יָגֵעַ, טָעוּן וּמָלֵא
וְהִיא תַּאֲוָה מַשְׂבִּיעָה בִּלְחִישָׁה.
י ע ל –
חָשְׁקָה הִיא בְּאוֹיְבָהּ סִיסְרָא
גּוּפָהּ סָעַר לְמוּלוֹ לְלֹא מוֹרָא
יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר, מַכָּה וְרוֹצַחַת
בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע וְהִיא – גִּבּוֹרָה!
אֵם סיסרא –
צָפְתָה בַּחַלּוֹן לִשְׁאוֹן מַרְכְּבוֹתָיו
וְהָאֹפֶק יָתוֹם וּבְנָהּ טֶרֶם שָׁב
מְצַחֲקוֹת נְעָרוֹת, אֶצְעָדוֹת לְרַגְלֵיהֶן:
"הֲנָטָה לָלוּן בְּבֵית רָחָב?!"
שירה על סיסרא
ויש גם שירים ..לא על סיסרא אלא על אימו.שירים שהם רחומים וסימפטיים הרבה יותר אל אימו של סיסרא מאשר דבורה ששרה כך:
עַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא בְּעַד הָאֶשְׁנָב מַדּוּעַ בֹּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. כט חַכְמוֹת שָׂרוֹתֶיהָ תַּעֲנֶינָּה אַף הִיא תָּשִׁיב אֲמָרֶיהָ לָהּ. ל הֲלֹא יִמְצְאוּ יְחַלְּקוּ שָׁלָל רַחַם רַחֲמָתַיִם לְרֹאשׁ גֶּבֶר שְׁלַל צְבָעִים לְסִיסְרָא שְׁלַל צְבָעִים רִקְמָה צֶבַע רִקְמָתַיִם לְצַוְּארֵי שָׁלָל.
( מתוך "שירת דבורה")
יעל וסיסרא צייר לא ידוע.
אמו מאת חיים גורי מתוך שושנת הרוחות 1960
והנה תרגום לאנגלית של השיר:
אם סיסרא
אֵם סִיסְרָא עוֹמֶדֶת בַּחַלּוֹן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת
מִי בְּקִצּוֹ וּמִי לֹא בְּקִצּוֹ יֶעֱרַב.
מִי בַּמַּיִם וּמִי בָּאֵשׁ
מִי בַּחֶרֶב
וּמִי לְעֵת עֶרֶב.
כְּבַקָּרַת אֵם אֶל יְלָדֶיהָ
הִיא מְתַנָּה תֹּקֶף
קְדֻשַּׁת הָאִמָּהוֹת
עַד שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּבִכְיָּהּ
אֲבָל צַעֲקוֹתֶיהָ חוֹצוֹת מִדּוֹר לְדוֹר
אֶת הָעוֹלָם מִסּוֹף וְעַד סוֹפוֹ
וְאוֹתָנוּ הֵן קוֹרְעוֹת.
כִּי הִיא נוֹשֵׂאת מִדּוֹר לְדוֹר
אֶת כְּאֵב הָאִמָּהוֹת.
שירה של אם סיסרא
הרצל חקק מתוך הספר 'שחרית לנצח:שירים ((2010-2016) ירושלים : צור אות, תשע"ו 2016.
נִצֶּבֶת לְיַד הַחַלּוֹן. הָעֵץ מִצְטַמְרֵר.
נֶעֱצֶבֶת כַּיָּם. הָרַעַד הַקָּדוֹשׁ חוֹתֵר
נוֹשֵׂא אֶת הַקֹוֹל.
אֵם סִיסְרָא צוֹפָה מוֹרָא
בְּעֵין הַסְּעָרָה. תַּם הַקְּרָב. וְלֹא שָׁב.
מְחַכָּה לוֹ בְּכֻתָּנְתּוֹ סְפוּגָה
מִשִּּמְחָתוֹ. מִדַּם אוֹיְבָיו.
הַחַלּוֹן בְּשָׁחוֹר נִצְרָב.
זֶה גֶּחָל עֵינֶיהָ שָׂרַף. עָלֶה רוֹעֵד
מְחַשֵּׁב לִנְשֹׁר. הַאִם בְּנָהּ יַחֲזֹר.
נִפְרָם בִּגְדָּהּ, פְּרוּעוֹת שְׂפָתֶיהָ.
מֵאָה יְבָבוֹת וְהֵן חַדּוֹת. כָּל לֵב
חָשׁ בַּחוֹד הַמַּפְחִיד. שֵׁבֶר זְכוּכִית.
מִשִּׁמְשָׁתָהּ יְקוּם הִתְנַפֵּץ. חָרַב.
אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו.
הֶעָלֶה מַכְמִיר. חוֹשֵׁשׁ
לְהוֹתִירָהּ בּוֹדְדָה. צוֹעֶקֶת חַיִּים לְיַלְדָּהּ.
בְּשִׂמְלָתָהּ הִצְפִּינָה חַרְבָּהּ.
הַאִם נִשְׁבָּה. קוֹלָהּ בַּלִּיסְטְרָאוֹת.
מְפוֹצֵץ חוֹמוֹת. הָרִים.
לֹא יוּכְלוּ לָהּ שׁוֹפָר וּשְׁבָרִים.
צְעָקָה מִתְּהוֹם תְּרַחֵף וְדַם טָרָף
בְּפִיהָ. מֵאֵם כָּל חַי. מִנַּפְשָׁהּ יַפְצִיעַ.
חַלּוֹן וְתִקְוַת חוּט. נִִתַּק בָּכוּת.
אוֹתוֹ גַּעְגּוּעַ לַיַּלְדוּת. לָאִמָּהוּת.
לָבָן וּכְבָר הֶאֱפִיל עַד אָדֹם
שָׁחוּט. הִיא הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת
וְאִתָּהּ אֲבֵלָה דְּמָמָה. וְלֹא תֹּאמַר
שְׁמָהּ. מִמֶּרְחָק צַהֲלַת צָבָא מְנַצֵּחַ.
תְּרוּעַת שׁוֹפָר. כְּתֹנֶת עַל מוֹט
מִתְנַשֵּׂא. גְּרוֹנָהּ נִחָר. מִצִּפָּרְנֶיהָ מְנַסֶּה.
רְאִיתִיהָ בַּחַלּוֹן וְאֵין לָהּ שָׂרוֹת.
זֶה שְׁמִי, נִשְׁנֶקֶת לִשְׂרֹט עוֹלָמוֹת.
אֲנִי אֵם סִיסְרָא, אֲנִי הָאֵם וְשִׁבְרָהּ.
אַל תִּקְרְבוּ אֵלַי אַנְשֵׁי הַבְּשׂוֹרָה.
כִּי אֶחֱרוּ פְּעִימוֹת לִבִּי. וְנֹורָא.
מִי שָׁמַע בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה יְבָבָה
שֶׁל נְשִׁירָה. אַל תֹּאמְרוּ, הַכִּירִי נָא
הַכְּתֹנֶת בְּנֵךְ.
בּוֹדֵד כְּאֵבָהּ חוֹרֵךְ. בְּשָרָהּ יוֹקֵד.
גֶּשֶׁם שְׁמֵימִי מַכֶּה בַּשְּׂמֵחִים לְאֵיד.
יְגוֹנָהּ נִתָּךְ גּוֹסֵס וְאִלֵּם. לִשְׁבָרִים
הוֹלֵם. מֵאָה שְׁתִיקוֹת נוֹרוֹת
בָּרָד אֵשׁ מֵאִשָּׁה
נֶעֱלָפָה. הָאוֹר קָפָא, קְלַסְתֵּרָהּ
בַּשַּׁחַר מְדַמְדֵּם. כֹּה קָשֶׁה. נְדָנָהּ חָשֵׁךְ.
אֵיךְ תִּנָּתֵק מִן הַחוּט.
מֵאִמָּהוּת. צוֹעֶקֶת חַיִּים וְהָעוֹלָם
מֵת. הַחַלּוֹן מִתְמוֹטֵט.
כָּבָה הָעֵץ. אֵיךְ יְחַבֵּק פָּנֶיהָ וְאֵין
תִּקְוָתָהּ. לָאַהֲבָה הַשְּׁחוּטָה וְלַלֵּב
הַמְּדַמֵּם לֹא יִהְיֶה לָנֶצַח שֵׁם. לְיַד
הַחַלּוֹן נִצָּב לִבִּי. בְּלַהַב דָּמִי רוֹשֵׁם.
יצירה בולטת הרבה יותר הייתה הרומן של הסופר ישראל שף ( , 1865-1938 )ששאף לחדש את הז'אנר של הרומאנים התנכיים שכתב אברהם מאפו.
הוא כתב רומן תנכי אפי מלא הרפתקאות והצלות על דבורה ויעל לבני הנעורים שהיה פופולארי מאוד בשנות השלושים.
זה היה חלק מסדרה על ימי השופטים. כך נוצר ספרו הראשון "עכסה בת כלב", שיצא בעידודם של הלל צייטלין ופישל לחובר. המשיך בנוסח זה בספריו "אהוד בן גרא" . שף לא הספיק להשלים את הספר הבא "ותם בן ירובעל"" שרק פרקים ממנו נדפסו אחר מותו ב"משעולי החינוך"..
ספרו הידוע ביותר היה היתד : או, יעל אשת חבר : ספור מדברי ימי ישראל בתקופת השופטים / תל-אביב : מצפה, (1936).וזה כנראה הספר הזכור ביותר לנוער העברי על ימי יעל ודבורה.במרכזו עומדת לא דבורה שהיא דמות משנה כמו ברק בן אבינועם אלא יעל אשת חבר המוצגת כמצביאה בפני עצמה ( !) ומספר על נפילתה בשבי בידי סיסרא ועל נקמתה הסופית בו.אירוע שאינו מוסבר כלל במקרא.
במונחים של היום זה רומן כמעט "אולטרא פמיניסטי".
הסיפור הזה יצא לאור לאחרונה ב" כתובים" איסוף ועריכת החומר – חנה ברנר ; עריכה והקלדה – שלי יונה ברנר]./ [חיפה : מוציא לאור לא ידוע], תשס"ד.2004 בקובץ יצירותיו של הסופר הנשכח שף.
סיסרא סיפור הקומיקס
בשנות החמישים בתקופת שיא העניין בתנ"ך במדינת ישראל גם בעידודו של ראש הממשלה דוד בן גוריון וגם בהשראת התגליות הארכיאולוגיות בעיר חצור פורסם סיפור קומיקס בשבועון "הארץ שלנו " על ימי ברק בן אבינועם ודבורה ומאבקם בסיסרא.
גם אמנון במתנדבים מאת יעקב אשמן ודוש היה הקומיקס היחיד שעסק בימי דבורה וברק שאך מופיע כדמות בסיפור .
הסיפור אגב פורסם שנה לפני שהחל יגאל ידין לחפור בתל חצור חפירות שנמשכות עד היום.אבל יעקב אשמן ודוש ביצעו מחקר רציני ביותר על התקופה הקדומה וזה נראה היטב בציורים.
העניין בימי דבורה ויעל גבר עוד הודות לחפירות האלו של יגאל ידין.
סיפורים על דבורה ועל יעל.
יעקב כהן מעשה יעל
.יעקב חורגין "יעל אשת חבר הקיני ".."יעל אשת חבר הקיני ".
–הבוקר 3.10.1948 עמ' 11-12, 14
וגם בתוך הקובץ ""בשכבר הימים" ע' 28-56 )
סיפור דרמטי ביותר על הריגתו של סיסרא בידי יעל וניכורה כתוצאה מאנשי עמה.
יעל אשת חבר.ציור מאת מ.אריה לסיפורו של יעקב חורגין "בשכבר הימים."
הסופר שרגא גפני כתב על דבורה במסגרת ספרו "סיפורי השופטים " בסדרת "עולם התנ"ך לילד" הוצאת מ.מזרחי ,1963)
ליאור עשת ( שם בדוי של מירון אוריאל) סדרת גיבורי ישראל ( ) הוצאת ע. נרקיס ) אייר אשר דיקשטיין .
דבורה . 1966.
ספר לילדים על דבורה ברק ויעל שהופיע במסגרת סדרה מתחרה לזאת של "עולם התנ"ך לילד של גפני .
גירסה מקוצרת של סיפור דבורה הופיעה בספר אחר בסדרה זאת של ליאור עשת בשם "נשי התנ"ך"
ספר מיוחד במינו על התקופה נכתב בידי הסופר הגדול חיים הזז אך פורסם רק שנים לאחר מותו.
חיים הזז .ימלה. הוצאת אבן חושן 2005.
סיפור על משפחה ישראלית בתקופה שלאחר ימי סיסרה כתוב בשפה קשה מאין כמוה .יצא לאור שנים רבות לאחר מות המחבר שכתב אותו עוד בסוף שנות העשרים מיד לאחר סיפורו התנ"כי על משה וציפורה "חתן הדמים " כמעין סוג של המשך .
דבורה הרומן הפמיניסטי
הספר הבולט ביותר בנושא בספרות העברית מאז ישראל שף הוא :
אשת לפידות מאת חוה עציוני הלוי תל אביב : אריה ניר, תש"ע 2010.
שגם הוקלט בספר השמעה ב-2018
ספר שעם הופעתו זכה להצלחה הגדולה והבסיס לקריירה של המחברת בכתיבת רומנים על נשים מהתנ"ך.הוא אף תורגם לאנגלית.
קראו פרקים ממנו ב"יקום תרבות " כאן.
קראו ראיון גדול על ספר זה עם המחברת ב"יקום תרבות כאן :
ספרי ארכיאולוגיה
העניין בימי דבורה ויעל גבר עוד הודות לחפירות האלו של יגאל ידין ובעקבות הספר שפירסם בנושא שבהן סיכם אותם שהפך לסוג של "רב מכר של התקופה"
חצור : "ראש כל הממלכות האלה" / תל אביב : ספרית מעריב, 1975.
ספר נוסף עדכני יותר בנושא היה של אמנון בן תור שחפר את העיר שנים רבות.
חצור : מטרופולין כנענית ועיר ישראלית /
ירושלים : החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה ; יד יצחק בן-צבי, תשע"ה 2015. |
אדם זרטל סודו של סיסרא : מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה / (אור יהודה) : דביר, (תש"ע).2010
ספר שבו הראה זרטל על סף חפירות בעיר שזוהתה כ"חרושת גויים " עירו של סיסרא שסיסרא היגיע מהאי סרדיניה (!)
הפזמונים .
פזמון מוקדם על דבורה שנוצר בשנות העשרים עבור הצגה בכפר תבור על דבורה הנביאה היה :
|
![]() |
מילים: נחום (בן חיים זלמן) ירושלמי לחן: עממי כליזמרי כתיבה: תרפ"ד 1924 הַלְּלוּ הוֹדוּ יָהּ כִּי הִגְדִּיל עָשֹׂה
כִּי גָּאַל וּפָדָה שְׁאֵרִית עַמּוֹ יוֹם נוֹשַׁעְנוּ מִידֵי צַר, עַל יְדֵי בָּרָק הַשַּׂר יָהּ נְהַלְּלָה נָרִיעָהרַנְּנוּ לִדְבוֹרָה נְבִיאַת הָאֵל וּלְמוֹחֶצֶת סִיסְרָא הַקֵּינִית יָעֵל וּלְכָל חֵרְפוּ נַפְשָׁם צֵאת לַקְּרָב לְיֶשַׁע עַם הַלְּלוּ וְנִשְׂמְחָה בָּם! |
הפזמון הידוע על פי שירת דבורה הוא בלחנה של נעמי שמר בעיבודו של אורי קריב מ-1972 ללהקת פיקוד דרום.
השיר נכנס למצעדי הפזמונים השבועיים של הגל הקל ב־17.7.1972 וצעד שישה שבועות, עד 28.8.1972. בשיאו הגיע למקום ה־12 (14.8.1972).
ארץ רעשה.
מילות השיר לקוחות מתוך שירת דבורה, בספר שופטים פרק ה'. השיר, המחולק לסולו ולמקהלה, מתאר את המלחמה ואת הניצחון ומבקש ניצחון תמידי על האויבים כפי שהיה הניצחון הזה.
מילות השיר
בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום
בצאתך משעיר, בצעדך משדה אדום
ארץ רעשה, גם שמים נטפו
גם-עבים נטפו מים
תדרכי נפשי עוז, עוז
תדרכי עוז
אז הלמו עקבי-סוס; מדהרות דהרות אביריו
אז הלמו עקבי-סוס; מדהרות אביריו
ארץ רעשה, גם שמים נטפו
גם-עבים נטפו מים
תדרכי נפשי עוז, עוז
תדרכי עוז
כן יאבדו כל-אויביך
כל אויביך יאבדו
ואהביו, כצאת השמש בגבורתו
ארץ רעשה, גם שמים נטפו
גם-עבים נטפו מים
תדרכי נפשי עוז, עוז
תדרכי עוז
השיר נכתב לביצועם של הזמרת נחמה ליפשיץ ולמקהלת השריון שפעלה שלוש שנים עד 1973, אך בוצע על-ידי להקת פיקוד הדרום בין שירי התכנית "מדרום תיפתח הטובה".
עוד שיר ידוע המבוסס על סיפור דבורה ויעל הוא
יעל יעל מאת דן אלמגור ,לחן נפתלי נאמן
שרה: להקת פיקוד צפון בתכניתה “הנשק הסודי” (1960)לקוחים ממחרוזת של פזמונים על כלי נשק בלתי קונווציונליים של כמה מגיבורי המקרא,
ן, כָּל הַחַיָּלִים
בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאֵל
הִכִּירוּ אֶת הָאֹהֶל שֶׁל הַשֶּׁקֶ"ם,
וְאֶת הַמַּגִּישָׁה –
סַמֶלֶת, שְׁמָהּ יָעֵל –
חַיֶּלֶת חֲמוּדוֹנֶת וְצוֹחֶקֶת.
כְּשֶׁעָבְרוּ בַּכְּבִישׁ
הֵם שָׁרְקוּ לָהּ חִישׁ,
כְּמוֹ לְלִילִי מִסִיבוּב כְּפַר בִּיל"וּ,
וְעָצְרו פִּתְאוֹם
כּוֹס “תָּסַס” לִלְגֹּם;
אוֹ בַּקְבּוּק שֶׁל “קוֹלָה” אֲפִלּוּ…
“יָעֵל, יָעֵל!”,
כָּל הַחַיָּלִים קָרְאוּ לָהּ.
“יָעֵל, יָעֵל!”
מִן הַשֶּׁקֶ"ם בְּסִיבוּב עַפוּלָה.
“יָעֵל, יָעֵל!”
רַק לְקָצִין אֶחָד –
הַגֵּנֵרָל סִיסְרָא –
יָעֵל הָיְתָה חוֹרֶקֶת בַּשִּנַּיִם.
כִּי גֵּנֵרָל סִיְסָרא
הָיָה קַמְצָן נוֹרָא,
וְהוּא תָּמִיד בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת
“כּוֹס מַיִם!”
וְיָעֵל אָמְרָה:
זֶה מַרְגִיז נוֹרָא,
כָּךְ לְהַגִּישׁ חִנָּם לְלֹא פְּרוּטָה לוֹ.
אִם הוּא יִתְעַקֵּשׁ
מַיִם לְבַקֵּשׁ –
אָז בְּחַיַּי, יָתֵד בָּרֹאשׁ אֶתְקַע לוֹ!"
“יעל, יעל!”…
וְיוֹם אֶחָד סִיסְרָא
עָצַר שָׁם, בַּסִּיבוּב,
נִכְנַס לַשֶּׁקֶ"ם וְכֻוּלֹו מַזִּיעַ,
וּמִיָעֵל בִּקֵּשׁ
כּוֹס מַיִם, כְּמוֹ תָּמִיד.
מַיִם בִּקֵּשׁ – אַךְ הִיא חָלָב הֵבִיאָה.
הוּא הֵחֵל לִלְגם
וְיָרַק פִּתְאוֹם:
“חָלָב! וְעוֹד עִם קְרוּם! שִׁפְכוּ לַזֶבֶל!”
אָז יָעֵל רָתְחָה.
תַ’יָּתֵד לָקְחָה,
וּבְרֹאשׁוֹ תָּקְעָה לוֹ בַּמַּקֶבֶת…
“יָעֵל, יָעֵל!”
אָז הֵרִיעוּ לָהּ “הֵידָד” וְגַם “הֶאָח!”
“יָעֵל, יָעֵל!”
וְרָשְׁמוּ אוֹתָהּ בְּסֵפֶר הַתָּנָ"ךְ!
שירת דבורה,דבורה הנביאה, נורית הירש אסתר רדא
שירת דבורה דבורה הנביאה לחן ושירה: שושיה בארי דותן
ויש גם הפזמון של ניסים סרוסי על אם סיסרא מתוך הסרט יום הדין של ג'ורג' עובדיה משנת 1974
אם סיסרא
ניסים סרוסי
מילים: יוסי בכר
לחן: ניסים סרוסי
מבעד לחלון תשקיף לה אם סיסרא
פניה עצובים והיא כה בוכיה
איכה הלך הבן, מדוע לא חזר?
אמר שינצח, הן כך הוא לה אמר
והיא ידעה בלב של אמא
שלא, שלא יחזור
והיא קיוותה בלב של אמא
שכבר שכבר יחזור
על אדן חלון ניצבת אם סיסרא
ללב לא תאמין כי ינבא לה רע
אולי כבר תם הקרב אם עודנו חי
אמר שינצח, אך לא אמר מתי
מעבר למפתן שותקת אם סיסרא
הבן לא יחזור כך השמיעה אמרה
מבט נשאר לאל ואת בנ הגנה
מדוע זה לקח גזל ממנה בנה?
כך קראנו בתנ"ך
מתוך האלבום "דודו השמן"
מילים: יורם טהרלב
לחן: דוד קריבושי
ואיך גמרה יעל עם סיסרא?
המורה, את זה אני יודע!
היא קראה לו, בוא לרגע, הכנס לאוהל חיש
וכשהוא נכנס היא נתנה לו עם פטיש
עוד אוייב אחד הלך
כך קראנו בתנ"ך
באמת כל הכבוד
יש לנו ממי ללמוד
יש לנו ממי ללמוד
"תנ"ך עכשיו " קומיקס סטירי מאת אפרים סידון ואבנר אברהמי
הקומיקס הזה הופיע מידי שבוע בשנות התשעים מעל דפי המגזין הפוליטי "כותרת ראשית" ותיאר בסיפור קומיקס סטירי עכשווי דף מסיפורי התורה יהוושע ושופטים והיו אמורים לכסות את כל התנ"ך ב-954 פרקים ..אבל היספיקו להגיע רק עד לשופט יאיר הגלעדי בספר שופטים לפני שנסגר כתב העת בדף מספר 234 ( ותיכננו להמשיך לבת יפתח אבל זה לא קרה).
אבל הם הספיקו לכסות את דבורה ואת ברק ואת יעל בשלושה עמודים .
והנה הם :
קומיקס בריטי על דבורה
מ-1960
מ-2006
הסרט האילם
יעל וסיסרא במאי Henri Andréani. 1911
סרט צרפתי
יעל מחסלת את סיסרא בסרט הצרפתי משנת 1911
זהו הסרט היחיד הידוע לי שעוסק באירועים של ימי ד'בורה ויעל ודבורה משום מה אינה מופיעה בו כלל .ההתמקדות היא בסיפור יעל וסיסרא הדרמטי אולי בגלל אורכו הקצר של הסרט 10 דקות בלבד….. אבל ברק בן אבינועם יעל ובעלה וסיסרא כמובן כולם מופיעים.
ולסיום הנה הגירסה המוסרטת האולטימטיבית של סיפור דבורה ושל סיפור יעל שתיהן מהסדרה הקומית "היהודים באים ".
דבורה ויעל ב"היהודים באים"
יעל הגיבורה וסיסרא
קראו גם :
בחזרה אל האישה התנכית:ראיון עם חוה עציוני -הלוי על דבורה הנביאה
אלי אשד על דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת
דבורה הנביאה מישראל וסיסרא הלוחם מסרדיניה
כאשר אבדתי אבדתי :עמית דרבקין בסיפור ושיר על על יעל אשת חבר ב"יקום תרבות"
מאמרים אחרים בסדרה כוללים את :
:
מאור כשדים ועד סדום ועמורה: אברהם אבינו ומקורביו בספרות ובקולנוע
יוסף הצדיק כוכב קולנוע וטלויזיה
בצאת ישראל ממצרים :משה רבנו ויציאת מצרים בספרות בקומיקס ובפיזמון העברי
יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס וטלויזיה
עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס
בימי שמגר בן ענת ,בימי יעל : השופט שמגר בן ענת בספרות ובאמנות
המתנקש הבודד :אהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס
דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות
גדעון בן יואש הוא ירובעל השופט: גיבור ספרות אמנות קומיקס וקולנוע
ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון
ההפיכה האמונית: המלך יהואבספרות בקולנוע ובתיאטרון
רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם
אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע
המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע
19 תגובות על “דבורה אשת לפידות הנביאה ,ברק בן אבינועם השופט, יעל אשת חבר הרוצחת, סיסרא המצביא וגם אם סיסרא -כוכבי תרבות”
תוכל להוסיף את המופע של שירת דבורה בטקס יום העצמאות בהר הרצל עם להקת הרוקדות זוז במחול ממודיעין והרקדנית הראשית שרקדה את דבורה נופר שלזינגר ובהלחנתה של נורית הירש ואסתר ראדא
מופע מהמם
יותר מכול ספרות ..
באתר הבלוגים "מרקר קפה " העומד לרדת מהרשת בקרוב הופיע המאמר המעניין הזה על יעל מאת רונית לוי
:יעל אשת חבר הקיני
דברי פתיחה והסבר לדמותה של יעל :
"סורה סורה אדוני, סורה אל תירא, כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך בה, כי בידי אישה ימכור השם את סיסרא".(דבורה ,ט .)
כך פנתה דבורה הנביאה אשת לפידות לברק בן-אבינועם מפקד חילות ישראל ערב הקרב נגד יבין מלך חצור ומצביאו הכל יכול סיסרא, כמו רמזה שניצחון ישראל על אויבה הכנעני היה ידוע מראש ומובטח וכל גורל הצפון עמד להיות מוכרע לטובה בזכות גבורתה של יעל אשת חבר הקיני.
"כי חיל סיסרא יטבע בנחל הקישון כי לא יישאר עד אחד".
ואחרי הניצחון המזהיר על מלך הכנענים גם סיסרא יבוא על עונשו. כך מנבא הנביאה דבורה בשירה: "וכל העם רואים את הלפידים ואת הברקים" ,פסוקים נועזים המזכירים את ניצחון עם ישראל על פרעה וחילותיו בשעת קריעת ים-סוף ומעמד הר סיני.
מי הייתה יעל אשת חבר הקיני? מי היה המנצח האולטימטיבי המחסל את אוייב האויבים של עם ישראל, אותו מצביא כל יכול הידוע לשמצה והמכונה סיסרא שלהב חרב מעולם לא שרט את גופו החסון? והתשובה מדהימה ומפתיעה, כמעט בלתי צפויה: יעל אשת חבר הקיני, אותה אישה צנועה שהייתה רחוקה משלטון ומאורעות, שנבחרה על ידי הגורל להעניש את הסורר ולשפוט אותו דין מוות כשיצאה סהרורית מאוהלה לקבל את פניו של המצביא המובס.
על יעל אשת חבר הקיני מדרשים רבים ולא מעט פירושים מעוררי שאלות.
היא השתייכה לשבת הקיני שהיה עוד בתקופת משה רבנו מקורב לעם ישראל. שבט הקיני מיוחס לשבט בני חובב שהיו צאצאיו של יתרו כהן מדיין וחותן משה, אותו שבט שהצטרף ונטמע בתוך עם ישראל עם צאת עם ישראל ממצריים. ובל נתפלא על כי הדרוזים מאמינים באירועים האלה וניתן להבין את סוד ברית הדמים שכרתו בינינו עם הקמת מדינת ישראל ועד היום.
ולאחר הקרב המזהיר באדמות חצור ונפתלי, ולאחר היוודע מותו של המצביא המובס סיסרא בידי יעל אשת חבר הקיני, דבורה הנביאה מזדרזת לשבח את מעלליה של יעל הרבה יותר מאשר היא משבחת את ברק בן-אבינועם. ולמרות ההזכרה המינורית של יעל בספר שופטים, דבורה מקדישה לה שורות ארוכות בשירה.
מי הייתה "הנביאה" הבדואית יושבת אוהלים , אותה אישה שהעזה לנאוף ולרצוח בעל כורחה ובדם קר ושלא בידיעתה, בגלל קול אלוה שבחר בה למלא משימה עלומה? לבדה באוהלה היא חשה כי איש חשוב יבקש מסתור ומחסה עד חלוף זעם, הוא יבוא אליה והיא תשמור עליו ותדאג לכל מחסורו, והיא בלי להכיר את האיש ומעלליו וסיבות מנוסתו תצטרך לקחת החלטות קשות כבר באותו לילה. היא יודעת שעליה להתעבר משבעה משגלים עם סיסרא. ובתום מעשיו, לאחר שהמאהב יהיה תשוש ורדום, תתקע היא יתד ברקתו וימית את האויב, תחסל כך את סמל השלטון הישן ותפתח שער לשלטון החדש ו"הארץ תשקוט ארבעים שנה".
"בין רגליה כרע ונפל ושכב ובאשר כרע ,נפל שוב וכרע ונפל שדוד".יעל שותקת ונותנת למאהבה לשגול אותה שבע פעמים כמספר הפעלים המוזכרים בפסוק, והיא רק משקה אותו חלב, שעל פי המדרש היה זה חסד תשוקותיה .
איזה תיאור ארוטי מדהים ומרטיט! כמו בשיר השירים :"שתית ייני וחלבי, אכלו רעים, שתו ושיכרו דודים".
אין אנו יודעים בבטחה למה יעל מחסלת את מאהבה לאחר שהתעברה משפע זרעו כנהוג אצל עכבישי האלמנות השחורות.
מדרשי הקבלה יודעים לספר כי יעל "נבחרה" על ידי השם למשימה עלומה כדי לשאת ברחמה את הניצוץ הקדוש של רבי עקיבא שעמד דורות רבים לאחר מכן לפאר את מלכויות עם ישראל. מסופר במדרש כי יעל גורשה על ידי בעלה חבר הקיני ודבורה הנביאה פרשה עליה את חסותה ודאגה לכל מחסורה.
האם בזרעו של סיסרא היה טמון בוהק דור התנאים? לאלוהים פתרונות .
יעל אשת חבר הקיני
שם בין רמות הבזלת שמעל פורייה
קול אלוה קרה לך והלכת עם הקול,
שם באדמות השלל הדשנות גאולה
את בלי דעת המתנת למצביא המובס,
לא זונה לא נואפת לא רוצחת לא נחש,
רק מסירות של אישה הגואלת ומפרה.
מה נוקשה נחישותך בין פתחי אוהלך
כשפרסת לו לחמך בחיוך ומחסה,
צו עליון או מצווה או משובה או חיזיון.
קול אלוה קרה לך ועשית כי קרה לך,
והיית לו השוהם כשארבת לו ברפאים
בלי ריבים ומדון וזריזה כרוחות,
מה ידעת כשנכבשת באדוות הכיסוף
כשהפכת עילוסייך לאסיף וסערה
והטבעת את רוחו בתהום נשייה.
וכמפרש בין גליו אצת מהר ליעדך
וסיסרא בין ידייך וראשו בין שדייך,
ובהקת כמו לפיד בין משגל ומזימה
צחורה ועיקשת לפריון סוד רחמך.
כי היית בניגלה אשת חבר הקיני
אך שופר בנסתר ושופטת ביום דין
פורענות וסערה מסודות השמיים
ושלהבת מפוארת לאומה בראשיתה
ושדות זוהר וחלב ובת קול עלומה.
והשקתם גביעים חשופים וחפים
העלית בגופו שלהבות נדירות
כשארגת מזימה בין חיבוק ויתד.
והוא בא וגנח ורווה כי רק מים ביקש
והרגעת יצריו בנזיד חלבך
ושתה וינק כמו יונה משובך
ונפשו בין ידייך ודמו כבר הפקר.
בין רגלייך הוא כרע ונפל ושכב וכרע ונפל
ולהטיו התאבכו כמו אוב גהינום
כי מכלום לא חשש בשארית כוחותיו
כששפע זרעו ברחמך המעוברת,
וידך המרסקת את אחרון להטיו
וידך רק חובטת בלי מצפון או ריסון.
והלילה האיר מעל הר פורייה
תפארתך התפרצה בין הרים ומשעול
ושתקו מלאכים בתפילה ודממה
כי האל היה עד ושתק בקול רם
כי גאלת הניצוץ כמו פדות וגורל
בלי דמעה ובלי רעד מול סיסרא המרוסק.
מה רבו מכמנייך בעד זוהר או קלון
כי הלכת עם קולך עד נצחי הנצחים
בין שופר ותרועה ופתיחה ונעילה.
כל הזכויות שמורות לרוני@לוי
ראובן וו. כותב בפייסבוק:
יעל היתה אשת חבר הקיני.
שבט הקיני לא היה אחד משבטי ישראל אלא מקורו במדיין. השבט אמנם זכה להגנה מצד שבטי ישראל בזכות שייכותו לבית יתרו אך התמחה בחרשות (מסגרות) וסיפק שירותים אף לצבא סיסרא ולכן חש סיסרא ביטחון בהימלטו לתחומי השבט.
פרשני חז"ל מפרשים את הכתוב כי נפל בין רגליה, כמעשה אונס ולכן הרגה אותו יעל בשנתו.
לשבט הקיני שני אתרים משמעותיים הנקראים על שמו, הר קינה אשר במדבר יהודה ונחל קיני אשר למרגלות תל מגידו, לשם ברח סיסרא.
שלום אלי,
שמי רונית שירן. את עבודת הדוקטור שלי כתבתי על דמותה של דבורה במקרא.
אני אשת חינוך ומרצה ומלמדת באקדמית גורדון שבחיפה, בחוגים למקרא ולספרות עברית. אני מכשירה מורות ומורים גם להוראה אינטרדיסיפלינרית. האתר שלך הוא כבאר מים חיים – הפניתי אליו גם את הסטודנטיות.ים
אשמח אם תשלב בין ההפניות למקורות העוסקים בדמותה של דבורה מאמר שכתבתי בעקבות מחקרי על דבורה. שם המאמר: אמהות ומנהיגות התלכנה שתיים יחדיו – דבורה כמנהיגה כריזמטית. המאמר התפרסם בשנתון שאנן 2019. וניתן למצאו ברשת.
בתודה ובברכה
רונית שירן
פרוייקט מרשים ועשיר- מלמד רבות ומרחיב את היצירתיות בנושא!
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] […]
[…] בן קנז השופט הראשון ואת אהוד בן גרא המתנקש הבודד ואת דבורה וברק בן אבינועם ואת גידעון בן יואש הוא ירובעל השופט […]