עוד הקדמה ארוכה מאוד לסיפור קצר יחסית ולא קל לקריאה,אבל מעניין מאין כמוהו וכפי שתראו יוצא דופן הספרות העברית החדשה כולה של יעקב אשמן בשם "כמוש אלוהי צדק".
עם הקוראים הסליחה.אבל אין ברירה.
ידיעות מעניינות מעולם הארכיאולוגיה.מחקר חדש של פרופסור נדב נאמן שפורסם לאחרונה בכתב העת הארכיאולוגי "תל אביב " של אוניברסיטת תל אביב גליון ספטמבר 2019 ,עוסק באחת הכתובות המפורסמות ביותר שהתגלו מימי התנ"ך מהמאה התשיעית לפה"ס כתובת המלך המואבי מישע. בכתובת זאת המלך המוזכר בתנ"ך מתרברב כמקובל בכתובות כאלו על נצחונו על ממלכת ישראל ועל שטחים שכבש ממנה.
תוכלו לקרוא את המאמר המקורי של נאמן ופינקלשטיין כאן
וקישור למאמר במלואו בפי די אף כאן.
וראו קישורים על כך בסיום.
עד כה היה מקובל שאחד מהמשפטים בכתובת עוסק ב"ביתדוד "וזה נראה כהוכחה חוץ מקראית לקיומו של "בית דוד " היא ממלכת יהודה במאה התשיעית לפה"ס.
ההיסטוריון נדב נאמן טוען כעת שיותר סביר שהכתובת מדברת על מלך ששמו מתחיל באות "בית " והכוונה היא כנראה למלך בשם"בלק" ( אולי אבי השושלת של מישע?) שהיה מלך מואבי אמיתי שזכרו נשמר לעתיד בסיפורי ספר "במדבר" כמלך ששולח את החוזה בלעם () שגם לגביו השתמרה כתובת מהמאה התשיעית לפה"ס מה שמראה שעורכי התנ"ך לא המציאו אותו ) לקלל את ישראל.
ראו על כך את מאמרי "הספר האבוד של בלעם "
אך נראה שטענה זאת הופרכה כמעט מייד בידי חוקר צרפתי בשם Michael Langlois שהשתמש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ביותר על מנת לבדוק את הכתובת ושעל פניו מפריך את טענת נדב נאמן וקובע ש"בית דוד " אכן מוזכר במצבת מישע ".והאזינו על כך כך כאן בהרצאה של דוד שפירא.
קראו את המאמר המפורט של לנגלואיס בנושא כאן .
הסיפור על מישע מובא בספר מלכים ב' והוא בהחלט אינו חיובי לממלכות ישראל ויהודה שמתוארת כמי שיצאו כנגד מישע והובסו לבסוף. לדעתי עצם הפרסום של הסיפור הזה ב"ספר המלכים " שהיגיע לידינו למרות שהוא לא סימפטי לישראל ויהודה הוא הוכחה שהעורך המקראי בממלכת יהודה במאה השביעית לפה"ס לא צינזר כלום. הוא הביא את כל מה שמצא במקורות המועטים שהיו לפניו על תולדות ממלכת ישראל אם כי ייתכן בהחלט שהכניס שינויים מסיבותיו שלו, אבל לא מחק.
השאלה שנשאלת היא מדוע המקור הישראלי המקורי שבו השתמש העורך היהודאי טרח לאזכר את הקרב הזה שבו הובס צבא ישראל.התשובה היא כנראה שהסיפור לא הופיע בכרוניקה ישראלית "רשמית " שאכן לא הייתה מאזכרת תבוסה מעין זאת אלא בספר של סיפורי נביאים "לא רשמי" על הנביאים אליהו ואלישע ושם מצא אותו העורך היהודאי.
נחזור למישע המלך המואבי.
.למרות חשיבותו בהיסטוריה כתוצאה מהכתובת שהתגלתה שלו משום מה עוסקים בו מעט מאוד אם בכלל בספרות העברית החדשה שממעטת באופן כללי לעסוק בימי המלכים של ישראל.
דוגמה אחת יוצאת דופן ונדירה ביותר של סיפור מודרני שעוסק במלך המואבי מישע ובמאבקו בממלכת ישראל הוא הסיפור המדהים "כמוש אלוהי צדק" של יעקב אשמן.
יעקב אשמן זכור היום בעיקר כ"העורך המיתולוגי " של השבועון לילדים "הארץ שלנו " וכסופר ילדים מוכשר שחיבר את היצירה הקלאסית לילדים "לולו" וסיפורי קומיקס רבים ב"הארץ שלנו".תוכלו לקרוא עליו רשימה שלי כאן.
דיוקן של יעקב אשמן ,צייר גיורא רוטמן
לאחר מותו של אשמן "הארץ שלנו" היה מאזכר אותו על ידי פרזס לסיפור ילדים קצר מעולה במיוחד שניתן על שמו.
תוכלו למצוא את הפרטים על הפרס ועל זוכיו השונים שכללו את יעקב שביט ודורית אורגד ודוד גרוסמן ואחרים ברשימה שלי כאן.
בצעירותו ( ואולי גם בגיל מאוחר ) יעקב אשמן היה חבר בקבוצה ה"כנענית " של יונתן רטוש ואהרון אמיר ,וחיבר יצירות חשובות רבות בכתב העת הכנעני "אלף" .
ושם פירסם את הסיפור שאני מביא אותו כאן לראשונה מזה שבעים שנה מאז פרסומו הראשוני ב-1950 שהוא הסיפור היחיד בעברית המוכר לי שעוסק בדמות של המלך "מישע " ומציג לראשונה את כל הסיפור של מישע ומאבקו בישראלים לחלוטין מנקודת המבט המואבית.אם תירצו זהו סיפור פנטזיה ואף אימה "כנעני " ( ויותר נכון "מואבי " ) לא "מונותאיסטי" בגישתו.
והגישה שלו שהיא בעצם מקבילה למה שמובא בתנ"ך באותו קטע מדהים היא שהאל "כמוש " המואבי בהחלט התקיים ובהחלט היה מסוגל להביא לנצחונות לעובדיו גם כנגד ממלכות ישראל ויהודה.
כדי להבין היטב את הסיפור תחילה נראה את הסיפור מספר מלכים שעליו מבוסס הסיפור של אשמן.
מלכים ב פרק ג
א וִיהוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ, שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה. ב וַיַּעֲשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה–רַק, לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ; וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל, אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו. ג רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל–דָּבֵק: לֹא-סָר, מִמֶּנָּה. {פ}
ד וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר. ה וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. ו וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, בַּיּוֹם הַהוּא–מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד, אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל. ז וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי–הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב, לַמִּלְחָמָה; וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ. ח וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה; וַיֹּאמֶר, דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם. ט וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם. י וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: אֲהָהּ–כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב. {ס} יא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, וְנִדְרְשָׁה אֶת-יְהוָה, מֵאוֹתוֹ; וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, אֲשֶׁר-יָצַק מַיִם עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ. יב וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, יֵשׁ אוֹתוֹ, דְּבַר-יְהוָה; וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט–וּמֶלֶךְ אֱדוֹם. יג וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ–לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַל כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב. יד וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֲנִי נֹשֵׂא–אִם-אַבִּיט אֵלֶיךָ, וְאִם-אֶרְאֶךָּ. טו וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה. טז וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יְהוָה: עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה, גֵּבִים גֵּבִים. יז כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, לֹא-תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא-תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא, יִמָּלֵא מָיִם; וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם, וּבְהֶמְתְּכֶם. יח וְנָקַל זֹאת, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְנָתַן אֶת-מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם. יט וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים. כ וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְהִנֵּה-מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֶת-הַמָּיִם. כא וְכָל-מוֹאָב, שָׁמְעוּ, כִּי-עָלוּ הַמְּלָכִים, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּצָּעֲקוּ, מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה, וַיַּעַמְדוּ, עַל-הַגְּבוּל. כב וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל-הַמָּיִם; וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת-הַמַּיִם, אֲדֻמִּים כַּדָּם. כג וַיֹּאמְרוּ, דָּם זֶה, הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים, וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ; וְעַתָּה לַשָּׁלָל, מוֹאָב. כד וַיָּבֹאוּ, אֶל-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם; ויבו- (וַיַּכּוּ-) בָהּ, וְהַכּוֹת אֶת-מוֹאָב. כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב יַפִּילוּ, עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים, וַיַּכּוּהָ. כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה; וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם–וְלֹא יָכֹלוּ. כז וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ. {פ}
המלך מישע מקריב את בנו . Phyllis Saroff
וכעת כשהבנו לבסוף את הרקע ההיסטורי נעבור סוף סוף לסיפור עצמו.
עימכם הסליחה על האיכות הירודה של הצילום ,אבל כמו במקרים רבים אחרים של סיפורים שאני מביא המקור הוא נדיר ביותר ואפשר להשיג היום רק צילומים של צילומים שלו.
אפשר כמובן להגדיל את הצילום עם "העכבר" .
( עם מישהו יכול לשלוח לי צילומים באיכות טובה יותר של הסיפור ,תודה ).
כמוש אלוהי צדק
מאת יעקב אשמן
מתוך : מגזין תנועת "העברים החדשים " אלף גליון ה' אוקטובר 1950
נספח : כתובת מישע
- נך. משע. בן. כמש.. . מלך. מאב. הד
- יבני | אבי. מלך. על. מאב. שלשן. שת. ואנך. מלכ
- תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[
- שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר
- י. מלך. ישראל. ויענו. את. מאב. ימן. רבן. כי. יאנף. כמש. באר
- צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ]
- וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את כ[
- צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש
- בה. כמש. בימי | ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. האשוח. ואב[
- את. קריתן | ואש. גד. ישב. בארץ. עטרת. מעלם. ויבן. לה. מלך. י
- שראל. את. עטרת | ואלתחם. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם.
- הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. וא[
- חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרן. ואת. אש
- מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא
- הלך. הללה. ואלתחם. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרם | ואח
- זה. ואהרג. כל[]. שבעת. אלפן. גברן. וגרן | וגברת. וג[
- ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משם. א[
- לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלך. ישראל. בנה. את
- יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו
- אקח. ממאב. מאתן. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהץ. ואחזה.
- לספת. על. דיבן | אנך. בנתי. קרחה. חמת. היערן. וחמת
- העפל | ואנך. בנתי. שעריה. ואנך. בנתי. מגדלתה | וא
- נך. בנתי. בת. מלך. ואנך. עשתי. כלאי. האש[…..]ין. בקרב
- הקר | ובר. אן. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העם. עשו. ל
- כם. אש. בר. בביתה | ואנך. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר
- י. ישראל | אנך. בנתי. ערער. ואנך. עשתי. המסלת. בארנן.
- אנך. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנך. בנתי. בצר. כי. עין
- ]באש. דיבן. חמשן. כי. כל. דיבן. משמעת | ואנך. מלך
- ת[ ]ל[ ] מאת. בקרן. אשר. יספתי. על. הארץ | ואנך. בנת
- י[ ]דבא. ובת. דבלתן | ובת. בעלמען. ואשא. שמ. את נ[ ].
- ] צאן. הארץ | וחורנן. ישב. בה. בת[]וד [ ]אש[
- ]אמר. לי. כמש. רד. הלתחם. בחורנן | וארד
- ]בה. כמש. בימי. ועל[…]. משמ. עש
- ]שת. שדק | וא
מצבת מישע שבו הוא חוגג את נצחונו על ממלכת ישראל לאחר שהקריב את בנו לאל כמוש.שוכנת כיום במוזיאון הלובר.
ראו גם
עוולת מישע: מאמר מאת יהודה אליצור על הסיפור המקורי בתנ"ך שאשמן הלך איתו עד הסוף:
רות המואביה כוכבת קולנוע : העוסק בסרט "סיפורה של רות" המתאר את התרבות המואבית
הרצאה מוסרטת של ד"ר דוד שפירא על כתובת מישע והויכוחים סביבה
מאמר על מחקרו החדש של מיכאל לנגואיס שטוען שאחרי הכל "בית דוד " מוזכר בכתובת
כך נראה האל כמוש בסרט מ-1960 "סיפורה של רות " בכיכובה של אילנה עדן שנותן תיאור מפורט של התרבות המואבית
6 תגובות על “כמוש אלוהי צדק, סיפור "כנעני " על המלך המואבי מישע מאת יעקב אשמן”
Yuval Welis כותב בפייסבוק:
הפרשנות לא נשמעת משכנעת; מוזכרים 'אראלים' שהם ייחוד של ממלכת ישראל.
יותר מזה, יש מקום להניח שמחבר המצבה היה איש ממלכת ישראל ולא מואבי, כי מראה ידע וכן שפה (מן הסתם שמע את ההוראות מהמלך עצמו, אבל עיבד אותן לטקסט, שאותו המלך לא ידע לקרוא).
הסיפור – מייחס כוחות אלוהיים לאל המואבים… ובכך משווה את כמוש ל-ה'."
Itzik Sivosh כותב בפייסבוק
אכן מדובר בעיתון ילדים 'מיתולוגי' שרמתו עולה גם על זו של עיתון 'הארץ' למבוגרים (שהפכו אינפנטיליים) שאינו עושה 'הנחות לילדים' ומדבר אליהם כמו למבוגרים, שמסוגלים: לחשוב, לנתח, להבין, להצדיק או לשלול אופציות. בעוד העיתון היום מתייחס לקוראיו כאל 'בעלי פטורים' (מידע, חשיבה, ניתוח) 'שיושבים בכיתה' בגדר ח"ל הזקוקים אך ורק ל'פרשנות'… הלוואי שאפשר היה לכתוב תשבחות אלה על עבודת אשמן (והעורך שאחריו בנימין תמוז) גם על עבודתו של פוסטפרופסור (פוסטמה-פרופסור) נדב נאמן, הלואי! יחד עם זאת התשובה לשאלה המעניינת: 'מדוע המקור הישראלי המקורי שבו השתמש העורך היהודאי טרח לאזכר את הקרב הזה שבו הובס צבא ישראל.התשובה היא כנראה שהסיפור לא הופיע בכרוניקה ישראלית "רשמית " שאכן לא הייתה מאזכרת תבוסה מעין זאת אלא בספר של סיפורי נביאים "לא רשמי" על הנביאים אליהו ואלישע ושם מצא אותו העורך היהודאי.' איננה בהכרח חד משמעית! אינני בטוח שרק סופרים ממחנה 'הנביאים' היוו אופוזיצייה מן הסוג שעשוייה להכליל דיווח 'שאינו מחמיא' לשליטים, זו תופעה נפוצה במקרא העוברת כחוט השני בכל אחד מהסיפורים, גם כאשר מדובר בקאליבר של 'גדולי האומה' כמשה, דוד או אברהם. אופוזיצייה קיימת לדוד אפילו בביתו שלו: הוא מלין על 'בני צרויה' (מפקדי צבאו שלו!) אשר קשים לו, בנו אבשלום פשוט מורד בגלוי, ויש לשער כי בנו אדוניה (הבכור עליו דילגו בעת הענקת כתר המלוכה לבן הצעיר שלמה) לא רווה נחת מכך, ובהחלט יכול היה להשפיע על חוגי הסופרים. לדעתי גם בגינזח הרשמי יכלו להמצא כתובים 'בלתי מחמיאים' ואפילו מכתבים ומסמכים שפשוט נוהלו ללא ידיעת המלך\שליט. אופן מציאת 'ספר תורה' בעת שיפוצי המקדש (בתקופת יאשיהו) מעידה על ברדאק ו\או השכחת ספרים ומגילות שלא תמיד מסיבות תמימות… כך או כך, תודה, Eli Eshed! על המידע אודות הספר המעניין, שנשמע כאילו שווה 'עיסקת בארטר' בתמורה לכתבי בן-דור, לכשנחזור לשפיות, במהרה בימינו, אמן…
\
מרתק
[…] עוד סיפור של יעקב אשמן מימי התנ"ך :כמוש אלוהי צדק […]
[…] "ישראל " כשם ממלכה מוזכר גם בכתובת המלך המואבי מישע גם היא מהמאה התשיעית לפה"ס ובהקשר לשושלת בית […]
[…] כמוש אלוהי צדק :סיפור תנכי על המלך מישע מאת יעקב אשמן […]