ציור אבי לוין .
ביולי 2019 מלאו חמישים שנה לנחיתה הראשונה של אנשים על הירח ביולי 1969.
ולרגל זה לאחר שפירסמנו כבר סיפור "דבר לילדים " שחזה עוד ב-1951 את הנחיתה ב-19 שנה .
וסיפור קומיקס צרפתי בשם "חלוצי התקווה בכוכב ההזיות " שנכתב ממש קרוב אליה ותיאר את העתיד לאחר הנחיתה בעוד מאה השנה.
וכעת הנה עיבוד לקומיקס משנות השישים של הספר המפורסם של אבי ספרות המדע הבדיוני המודרנית הרברט ג'ורג' וולס "האנשים הראשונים על הירח".
ה.ג. וולס על עטיפת אחד הגליונות הראשונים של המגזין "טיים" ".
ה.ג. וולס התפרסם כבר הודות לספרי מדע בדיוני כמו "מכונת הזמן "( 1895) "מלחמת העולמות " על פלישה מכוכב הלכת מאדים לכדור הארץ " והאי של דוקטור מורו " הספר הראשון שעסק במה שאנו מכנים היום הנדסה גנטית.
בהשוואה לספרים האלו שנשארו קלאסיים עד עצם היום הזה ולא באמת התישנו ,"האנשים הראשונים על הירח " נראה כיום ספר מיושן ואולי בגלל זה תורגם לעברית. בניגוד לשאר ספריו של וולס , רק פעם אחת.
הקומיקס שלפנינו הוא לא עיבוד של הספר עצמו אלא של סרט קולנוע שנעשה על פיו ב-1964 וכפי שתראו עידכן את העלילה בצורה דרמטית ביותר.
הספר של ה.ג. וולס פורסם במקור ב-1901.
הספר המקורי תורגם פעם אחת לעברית :
האנשים הראשונים על הירח / ג' ולס ; תרגם יעקב קופליביץ [ ששינה לימים את שמו לישורון קשת].תל אביב : אמנות, [תר"ץ] 1930
( שנה בלבד שלאחר הפרסום בעברית של ספרו הידוע של ה.ג. וולס "מלחמת העולמות " בתרגום ישראל פישמן בהוצאת מצפה -1929. אמנם הספר הראשון של וולס שתורגם ולא דווקא אחד הידועים ביותר שלו "מזון האלים "תורגם בעברית בידי א.ל. יעקבוביץ בהוצאת מולדת שביפו עוד ב-1913)
הסיפור זכה גם לעיבוד לגרסת קומיקס שתורגמה לעברית ותקראו כאן.
צפו בקטע מהסרט
האנשים הראשונים על הירח פורסם בעברית תחת השם ( השגוי )"האדם הראשון על הירח " במגזין בוקי גליונות 82-85 ב-1968 .כמה חודשים בלבד לפני הנחיתה האמיתית הראשונה על הירח.
הוא מתאר גירסה שהיא כיום היסטוריה חלופית של הנחיתה הראשונה על הירח.
הסיפור מתאר בצורה אידיאליסטית נחיתה משותפת של אמריקנים אנגלים ורוסים על הירח ולא כפי שהיה במציאות שבה הראשונים על הירח היו אמריקנים בלבד.
האסטרונאוטים הראשונים שמגיעים לירח מגלים שהם לא הראשונים. הם מוצאים עדות שהייתה שם כבר נחיתה קודמת במאה ה19- . מסתבר שהמדען הויקטוריאני קאבור וידידיו גבר ואישה טסו כבר לירח וגילו שם תרבות חייזרית מוזרה של חרקים ענקיים.
מה קרה לתרבות הזאת מאז?
הסיפור מבוסס על העיבוד הקולנועי של ספרו של וולס שנעשה בידי התסריטאי ניג'ל ניל ( שהתפרסם הודות לסדרות הטלויזיה שלו על פרופסור קואטרמאס הנלחם בפולשים שונים מהחלל וראו עליהם במאמרי "הגברים הם ממאדים נשים גם כן ") ובידי איש הפעלולים רי הראויזן ב1964-.
































ראו גם :
עיבוד לקומיקס של "מכונת הזמן " מאת ה.ג. וולס
תגובה אחת על “האנשים הראשונים על הירח -סיפור קומיקס על פי ה.ג. וולס וסרט קולנוע”
מוניקה פוקס כתבה את הרשימה המעניינת הזאת על "האנשים הראשונים על הירח " בדף פייסבוק . והנה היא כאן :בשנת 1901 יצא לאור ספרו של ה"ג וולס על הירח, 35 שנים אחרי ספריו של ז'ול וורן על המסעות לירח. ז'ול וורן כתב ספר אחד על המסע לירח וספר אחר על מסע סביב הירח. אבל ז'ול וורן כתב עוד ספר לא רע ושמו "מסע אל בטן האדמה". והנה ה"ג וולס, מחבר הרעיונות יחד לכדי סיפור חדש: בני האדם הראשונים *בתוך* הירח. התרגום העברי ("האנשים הראשונים על הירח") פספס את העיקר: זו איננה הרפתקה המתרחשת על פני הירח אלא מסע לשם, חדירה לתוך הירח וגילוי עולם שלם בתוכו, וחזרה (חלקית) לכדור הארץ. למה בכלל וולס היה צריך כביכול לקחת רעיון של מישהו אחר, הלא היה לו מלאי רעיונות שנתנו את הטון למנגינת ספרות המד"ב המודרנית. ואני עוזבת בצד את היריבות בין השניים ואת שנאת צרפת-בריטניה. נראה ש-ה"ג וולס עשה את זה יותר טוב, לפחות לדעתו. המטרה שלו לא היתה להדהים את הקורא בפנטזיות ופלאים אלא לנצל פלטפורמה זו (עם שיפור מסוים מבחינה מדעית וכלכלית) כדי לשים לאדם מראה מול עיניו בכל הנוגע לחברה האנושית. ובכל זאת הספר שלו מאד צבעוני מבחינת חוצנים ומסע בחלל, ולהבדיל ממסע אל בטן האדמה של וורן, בתוך הירח יש יצורים תבוניים עם תרבות וטכנולוגיה.
אז מה קורה בספר? (ספולירים להלן) בדפורד, איש עסקים לא מוצלח, חושב שיוכל לפרוש לבית שכור בכפר כדי לכתוב מחזה שיביא לו תהילה ויציל אותו ממצבו הכלכלי. בכפר הוא נחשף לשכן המוזר, שעושה קולות מצחיקים כשהוא מטייל כדי לחשב נוסחאות ולהמציא פטנטים. שמו של המדען הוא קאבור, ועל שמו ייקרא החומר שמונע גרביטציה ואשר יביא אותם לירח. למרות שהם מפריעים האחד לשני, הם מתקרבים לאט לאט. איש העסקים מתלהב מהקאבורייט, המדען מבין שהוא צריך איש לוגיסטיקה ועסקים לידו, והפרויקט הראשון שלהם הוא – מסע אל הירח.
אחרי אסון אחד בו הגג עף השמיימה ואיתו עוד כמה חפצים, ואחרי עבודה קשה ולימוד מצד בדפורד, הם מצליחים לצאת למסע. כאן, בחלל, מתאר וולס את חוסר הכבידה בחללית (כדור למעשה) כאילו באמת חווה זאת בתקופתנו. כן, קצת תיקון לרעיון של וורן לפיו האנשים נורו בתותח לירח, אבל מה אתה משוויץ וולס, אתה צעיר יותר. גם העלות של הכנת הכדור הזה, החללית, לא עלתה הון ולא הצטרכה מימון רב מדינות, כמו אצל וורן. הלא ז'ול וורן עקץ את הבריטים שלא השתתפו במימון.
הם מגיעים לירח ומגלים שניתן לנשום על פני השטח למרות שהאוויר דליל. כל 14 ימים של כדור הארץ, קורה על הירח תהליך שקורה בכדור הארץ בחצי שנה מבחינת עונות וצמחים ושינוי טופוגרפיה. אבל הם מגלים עוד משהו: עולם שלם תוך פלנטרי עמוק, עולם עם ציביליזציה וטכנולוגיה.
הם מתחילים את הטיול מחוץ לחללית בתחילת היום הירחי ומגלים שככל שמעמיקים בתוך הירח, יש יותר עניין תרבותי וטכנולוגי והכי עמוק נמצא שליט הירח. לבני הירח, הסלניטים, על שם selene אלת הירח, אין גולגולת והמוח שלהם יכול לגדול לפי הצורך בשמירת מידע וזכרונות. מן הסתם, שליט הירח הוא בעל הראש הגדול מכולם. אין להם ספרים כי הממונים על הזכרון, זוכרים הכל. והכי מעניין שהם אותו סוג של בעל חיים תבוני אבל בעלי שוני גדול במראה. השוני נובע מהתפקידים השונים שהם ממלאים. למשל – למה שמישהו יזדקק למוח גדול אם הוא רק מטייל עם הבקר על פני השטח? התאור הזה של הגיוון במראה הזכיר לי גוף חי כאשר כל איבר ממלא תפקיד אחר. הרי כל התאים בגוף חולקים את אותו ה-ד.נ.א, והשוני במראה נובע מהתפקוד באמצעות השתקת חלקים נבחרים של הגנים.
בשלב מסוים, לפני שהם נופלים בשבי, מרוב רעב הם אוכלים פטריות שגורמות להם להזיות. הסלניטים מתנהגים אליהם יפה למרות שקשרו אותם בשרשראות זהב (שהוא רך מאד וניתן לפירוק על ידי שני בני אנוש אלה). לאחר שנתנו להם אוכל סביר, מובילים אותם הסלניטים מטה יותר ויתר וכשאר מגיעים למעבר צר מאד מעל עמק מפחיד, בדפורד שהיה נועז יותר ופחות סובלני, מפוצץ במכה אחת את ראשו של הסלניט הקרוב אליו. השאר, כאשר מבינים כמה חזקים בני האדם לעומתם, בורחים, אבל זה רק לזמן קצר עד שינסו לתפוס אותם שוב.
בשלב הזה, הפער הגדול שהיה מלכתחילה בין בדפורד איש העסקים לבין קאבור המדען, גדל ולא ניתן לגשר. קאבור שחיכה כל חייו להזדמנות להכיר יצורים תבוניים אחרים וללמוד טכנולוגיה זרה, מוותר על חזרה לחללית אך לא משתף את בדפורד. קאבור נשאר על הירח, נותן עצמו ברצון טוב לידי הסלניטים שלומדים לדבר אנגלית בדרכים משכנעות. בדפורד, בדרך נס, מוצא את החללית בתוך הטופוגרפיה שהשתנה כל כך, ממש ברגע שהחלו פתיתי השלג הראשונים אשר בישרו את בוא הלילה הירחי.
בחללית חווה בדפורד תחושת חוסר חשיבות, מבין כמה הוא קטן וחסר חשיבות לעומת החלל העצום, הפלנטות והכוכבים האחרים. לי אישית זה נראה כמו התפקחות מהפטריות שאכל שם. הוא מצליח להגיע לכדור הארץ, נער גונב את החללית ונעלם איתה אך ברור שלנער לא היה מושג מה עשה כשנגע בידיות וגרם לחללית לנסוק לחלל. בדפורד שנשאר עם שרשראות הזהב על ידיו (זהב אשר יאפשר לו לחיות ולהתחיל מחדש) מחליט לשנות זהות על ידי כך שיגדל זקן וישנה שם משפחתו ל-וולס, כי לדעת בדפורד, זה נשמע שם מכובד.
אבל זה לא נגמר כאן. מסתבר שהולנדי אחד שניסה לתקשר עם מאדים קיבל והקליט מסרים שקאבור שלח מהירח לכדור הארץ. במסרים אלה מתוארת הציביליזציה של הסלניטים, עד שהם הופכים לעוינים כלפיו ושמים סוף לשידורים אלו.
שליט הירח שואל את קאבור הרבה שאלות, מספק תיאורים מקבילים על החיים בירח ונותן לקאבור יד חופשית עד שהשליט הזה מבין כמה האדם הוא רע מיסודו ומבין את הסכנה הכרוכה בכך שיגיעו לירח עוד אנשים. כך מסתיימים השידורים מהירח אבל לא לפני שוולס מנצל את שאלות השליט הזה ואת המעמדות של הסלינטים כדי לבקר את האנושות ואת האדם. למשל הגיחוך של המלחמות שמצד אחד אף אחד לא רוצה אותן אבל כל מי שמשתתף בהן יוצא ממנה עם עיטורי כבוד. הגיחוך בכך שאין לנו שליט אחד אלא שליטים רבים ובלאגן. ואיך זה שאנחנו נלחמים אחד בשני על אוצרות הטבע שעל פני השטח אבל אין לנו מושג (אז) מה קורה מתחת לאדמה? אני חושבת שהשאלה הזו של השליט מכוון וולס לאדם: שקודם יבין האדם מה מניע אותו בכל מעשה לפני שהוא משליך עצמו על הסובב אותו.
והנה כמה קוריוזים שבחרתי בפינצטה ?
לאמנים יש ראש בגודל של פרעוש – למה? כי הם לא צריכים לחשוב.
נשים נועדו רק להביא חיים לעולם ולטפל בצאצאים אבל היולדות עצמן בשום אופן לא יטפלו בצאצאיהן כי הן הופכות לאלימות לאחר לידה (??). יש אחרים/אחרות שיטפלו בצאצאים.
כל אחד ממלא תפקיד אחד בלבד בשמחה וברצון. בני הירח מגודלים במכלים שמזינים אותם בחומרים שונים, כך כל אחד מתפתח בעזרת חומרים למילוי תפקיד ספציפי. לי אישית פיתוח האנשים בשיטה זו הזכירה את "עולם חדש אמיץ" של האקסלי שנכתב 30 שנים אחרי.
עד כאן הסיפור של וולס. חושבת על כך שהיום אין יותר ספרי מד"ב שמטיפים לחברה אנושית טובה יותר. אני חושבת שהבנו כבר שאנחנו חסרי תקנה, או שמא, נוח לנו בפינה המוכרת שלנו.
ועכשיו הדובדבן שעל הקצפת, או שמא – שני הדובדבנים: הסרטים. אחד משנת 1964 והשני משנת 2010. הסרט הראשון כייפי וצבעוני וכל אחד יכול להנות ממנו. השני נועד יותר לאוהדי ה"ג וולס ונותן כבוד לספר עצמו.
בשני הסרטים העלילה מתחילה הרבה שנים אחרי, ועוברת אחורנית לתקופת הספר. הסרט הראשון מתחיל כביכול בשנות ה-60 עם חללית שנוחתת על הירח ומוצאת שם דגל בריטניה ומכתב! וכך עובר הסיפור אחורנית דרך בדפורד הזקן שנמצא בבית אבות ויכול לספר מה פשר הדגל הזה. סרט זה לא מזכיר כלל את השידורים של קאבור מהירח ולדעתי זה בגלל התקופה הרגישה בו נעשה הסרט: דמוקרטיה לעומת קומוניזם, הימנעות מהטפות, הימנעות מנקיטת עמדה, אולי הדמיון בין הסלניטים לקומוניזם. בסרט הראשון הכניסו אלמנט חדש: אישה אמריקאית שגם היא מגיעה לירח. אני מניחה שבחרו באמריקאית כדי לתת כבוד לאמריקאים שתוך כמה שנים עמדו לנחות על ירח במציאות.
בסרט החדש מ-2010 גם ישנו אלמנו חדש: ילד, במתכונת של "הנסיכה הקסומה" כאשר בדפורד בעצמו, זקן מתפורר, מספר לילד את סיפור נחיתת הירח הראשונה, בדיוק ביום בו מתרחשת במציאות הנחיתה ב-1969. בדפורד הזקן, בתוך אוהל ביריד, מראה לילד סרטים שצילם בעצמו על הירח עם הקינמטוגראף שלו וכך מראה לו משהו שקרה כ-70 שנים לפני. בסרט זה מ-2010 כן מוזכרים השידורים של קאבור מהירח, אבל ללא ההטפה, רק כדי לספר עוד על הסלניטים ועל האויב שכביכול עשינו לעצמנו, שם על הירח.