web analytics
קטגוריות
היסטוריה

"רגע של קדושה ": מה יש ומה אין בצילום "הצנחנים בכותל" שבגללו הפך לצילום היהודי האהוב ביותר

השבוע לפני 52 שנה צולם ופורסם הצילום הישראלי הידוע מכל צילום הצנחנים בכותל והנה סקירה על הצילום המפורסם וניסיון הסבר מה יש בו ,וגם מה אין בו שכתוצאה מכך הפך למפורסם כל כך. ומדוע היוצר שלו דוד רובינגר ביחד עם כלל הממסד של אמנות הצילום הישראלית זילזלו בצילום המפורסם לאורך השנים.

הפרסום המקורי של  צילום " הצנחנים בכותל" המפורסם  של דוד רובינגר. לא בעברית  כפי שניתן היה לצפות אלא באנגלית בשער "הניו יורק טיימס "  ב-11 ביוני 1967 ,חמישה ימים ( !) לפני הפירסום הראשון בעברית במוסף הארץ. לא מופיע שם הצלם,רק הכינוי "ויקטור".  תודה לגיא רז. 

לרגל מלאת חמישים ושתיים שנה למלחמת ששת הימים :הנה רשימה על  הצילום המפורסם ביותר של מלחמת ששת הימים או בכל אופן אחד מהשלושה המפורסמים ביותר.צילום "הצנחנים בכותל" של דוד רובינגר.

הצילום שהוא אולי צילום  המלחמה הישראלי הידוע ביותר בכלל  ביחד עם צילום "דגל הדיו " " ממלחמת העצמאות ( שבו כזכור עסקתי כבר בעבר  ברשימה "מעבר לדגל הדיו:האיקוניזציה של   צילום" ) 

 כיום קשה להאמין אבל הצילום המפורסם "לא"  פורסם  מיד עם צילומו ב"מעריב " העיתון הנפוץ של אז , או ב"ידיעות אחרונות ",או ב"דבר " או ב"על המשמר" או ב"הצופה". רוב העיתונים האלו התמקדו בצילום המפורסם האחר של המלחמה של  שר הביטחןן משה דיין,של הרמטכ"ל יצחק רבין  ושל אלוף פקוד מרכז  עוזי נרקיס נכנסים לירושלים   משער האריות שאותו צילם אילן ברונר שנחשב אז לצילום הבולט של המלחמה.

צילום כניסת דיין רבין ונרקיס לשערי העיר העתיקה.  צילם אילן ברונר. הצילום  המפורסם הופיע  באופן חסר כל תקדים  ( והמשך )  בעמודים הראשיים של שני עיתונים מתחרים בשמיני ביוני 1967 , גם בעמוד הראשי גם של "מעריב " וגם בעמוד הראשי של "דבר" ויום לאחר מכן בתשיעי ביוני 1967 כעמוד השער של "דבר השבוע" ואף באנגלית ב"ניו יורק טיימס".  . דבר שלא חזר  מאז לעולם.  מה שמראה שהצילום  נחשב לצילום "הרשמי " של  המלחמה כולה, ויש כל סיבה לחשוב שהוא "הונחת " על העיתונים בידי הרשויות ( משה דיין ) שקבעו כך שזה יהיה הצילום הרשמי שיזכר לימים. 

אלא שהצילום שלמעלה  של מצעד הנצחון של ראשי מערכת הביטחון  ( המקביל ל"טריפיום " של המפקדים הרומאיים לאחר ניצחון בקרב שבו היה תמיד עבד בסביבה שלחש לאוזנו של המפקד הגאה "זכור כי אתה בן תמותה" כי אז יותר מכל זמן אחר היה בכך צורך דחוף. ) ,אם כי לא נשכח אינו כיום הצילום המייצג של מלחמת ששת הימים.

 הצילום שאנו באמת זוכרים היום של מלחמת ששת הימים הוא דווקא הצילום שאין בו את המפקדים והבכירים ואת  סמלי שמחת הניצחון והגאווה הלאומית. זהו  צילום הצנחנים בכותל.שהיה מי שהגדיר אותו כ"הצילום היהודי האהוב ביותר בזמננו ". 

והוא אפילו לא הופיע בפרסום הראשון בעיתון ישראלי אלא בכלל בעיתון בארה"ב…

בצילום הזה  שאותו צילם דוד רובינגר עומדים שלושה חיילים רגילים בתכלית, שלושה אנשים מ"עמך ", חיילים מלוחמי גדוד 66 של חטיבה 55 של הצנחנים   אלו הם :חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת ( הדמות הבולטת שבמרכז ,לימים רופא נשים  )   וכנראה ציון כרסנטי  ( איש תיאטרון וכוריאוגרף להקות מחול )

מאחור עומדים  החיילים  חיים כהן ( היום אספן  מוכר ) מצד ימין  ואלכס שביט מקיבוץ חצור  –ומסתכלים בפליאה לכאורה על הכותל ואולי על משהו אחר.

יש עוד מישהו שבעצם גם הוא נמצא בתמונה אם כי איננו יכולים  לראות אותו. ולמרות שהוא בילתי נראה הוא הנוכחות החשובה והחזקה ביותר בתמונה. 

זהו הרב  הראשי של צה"ל שלמה גורן התוקע בשופר.

לאחר תקיעת השופר נאם הרב גורן בקול חזק:
"אני האלוף שלמה גורן ,הרב הראשי של צבא ההגנה לישראל ,הגעתי למקום הזה כדי להישאר בו לנצח!" 

ואז ברגע זה  צילם רובינגר את הצילום. 

הצילום בעיתון "ניו יורק טיימס". באדיבות גיא רז. 

לצילום זה יש כמה מאפיינים מקבילים במדוייק למה שקרה עם צילום "דגל הדיו". 

הוא נבחר כצילום של המלחמה "מלמטה" ולא בהוראה רשמית של הממסד.

ובשלב מסויים היה ויכוח לגבי מי בעצם צילם אותו. 

הפרסום הראשון בעברית  של צילום "הצנחנים בכותל ".  מוסף הארץ גליון מס' 39, ח' סיון תשכ"ז | 16 ביוני 1967  תשעה ימים לאחר הצילום המקורי בשביעי ביוני 1967 וחמישה ימים לאחר פרסומו הראשון ב"ניו יורק טיימס"   צילם  דוד רובינגר . אלא שהתמונה יוחסה  שם בטעות לאילן ברונר. ( מוסף הארץ התנצל ).

הצילום  הופיע  לראשונה  באנגלית כעמוד שער של "הניו יורק טיימס". ואפשר לאמר שהיה זה עורך הצילומים של הניו יורק טיימס שעמד לראשונה על חשיבותו. 

חמישה ימים לאחר מכן הצילום פורסם כשער של "מוסף הארץ " של 16 ביוני וגם שם  העורך נתן דונביץ' שם לב מיד לחשיבותו. הוא היה כל כך בולט שבגליון השבוע שלאחר מכן הופיעה פרסומת שהתבססה על הצילום !

פרסומת שהופיעה בגיליון "מוסף הארץ " של ה-23 ביוני .

אבל בטעות היציגו אותו  במאמר על החיילים בצילום בגליון "מוסף הארץ " של ה-30 ביוני לעוגמת הנפש של הצלם רובינגר כעוד יצירה של אילן ברונר  צלם כניסתו של דיין לירושלים.

מאמר שמספר על הצילום והמצולמים ,ושוגה לגמרי לגבי זהות הצלם . "מוסף הארץ " ה-30 ביוני .באדיבות ציפי סובר מהספריה לחומרים ויזואליים בבית אריאלה. 

דוד רובינגר כפי שנראה  לא הבין באמת מהי חשיבותו האמיתית של הצילום שבו זילזל.וספק רב אם היה  זוכר בכלל את הצילום אילולא טעו  במוסף הארץ ושייכו אותו לצלם אחר . ( כפי שקרה אגב גם לגבי צלם "דגל הדיו " שלו קרה מקרה זהה במדוייק כמה שנים קודם לכן  וגם הוא זילזל בתמונה שאותה צילם עד שהובנה חשיבותה בידי אחרים וליתר דיוק בידי הסופר נתן שחם ). 

ארבעה ימים לאחר מכן  הצילום הופיע  בשער המגזין "דבר לילדים"  כרך  ל"ז חוברת  41 ב-20 ביוני 1967.

יש להניח שעורכי "דבר לילדים " זעמו מאוד על כך ש"מוסף הארץ " הקדים אותם  בפרסום התצלום בארבעה ימים שלמים. 

העורך  ( לא ברור אם העורך הראשי אפרים תלמי או סגנו אוריאל אופק )  כתב על הצילום :

"הם פרצו את חומת העיר העתיקה:הם לחמו מבית לבית, מחצר לחצר ,מחדר לחדר. רבים מחבריהם נפגעו –אך הם הוסיפו להסתער ,עד אשר דרכו רגליהם על הר הבית .אצבעות -ידיהם הצרובות נגעו בבאבני הכותל המערבי ועיניהם זלגו דמעות .הם -הצנחנים .תמונת השער ,של המשחררים בצל הכותל ,צולמה שעות מעטות לאחר הניצחון. עתה פתוחים השערים והמוני בית ישראל עולים אל הכותל המערבי ."

ב"אצבעוני " של אותו השבוע לעומת זאת העדיפו את הצילום של הרב גורן תוקע בשופר.

בהתחלה לא ראו את הצילום כחשוב כל כך כפי שאפשר לראות מכיתובית במוסף דבר השבוע של ה-16 ביוני מייד לאחר המלחמה :

הצילום במוסף "דבר השבוע" של "דבר" מה-16 ליוני 1967 ממש במקביל לפרסום הצילום במוסף אותו היום בעיתון "הארץ".

על צילום הצנחנים בכותל כתב הסופר יורם קניוק בהקדמה שלו לספר הצילומים של רובינגר עד לתקופה , תל אביב: נהר וידיעות אחרונות, תשמ"ח 1988

הסופר יורם קניוק כותב על צילום הצנחנים של רובינגר

בתחילה  וגם לאורך השנים חשב רובינגר שמעולם לא הבין ולא העריך את הצילום שלו ( כמו שאר המימסד הצילומי בארץ ) שזהו אינו צילום טוב. הוא חשב שהוא לא צילם מספיק טוב את המצולמים ולא באמת הבין מדוע הציבור הרחב נמשך דווקא לצילום זה. 

הוא חשב שצילום טוב יותר היה צילום הרב גורן הנושף בשופר ליד הכותל המערבי ,צילום שהוא אכן דרמטי יותר. 

אבל כל זה רק מראה  יותר מכל דבר אחר את חוסר  הבנתו של הצלם עצמו לגבי יצירתו שלו. תופעה שהיא אכן נפוצה בקרב יוצרים שלרוב זקוקים למבקרים ולחוכמת הציבור שיבהירו להם מהי יצירתם החשובה באמת. 

שאר הממסד של הצילום בישראל חשב כמוהו. וטעה בדיוק כמוהו. 

הצלם פיטר מירום שפירסם מידי שנה אנתולוגיה של מבחר הצילומים הטובים ביותר של אותה השנה "שנתון ישראל לאמנות הצילום " כתב במבוא לשנתון של 1968 שהוא עבר על אלפי צילומי מלחמה ומצא את רובם המוחלט כלא ראויים להכנסה באנתולוגיה שלו. אלו כמובן כללו את צילום הצנחנים בכותל וצילומו של אלן ברונר על כניסת דיין רבין ועוזי נרקיס   בשער האריות שהפכו מאז לקלאסיקות. 

מירום כתב :

מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק אחת המלחמות המצולמות ביותר .תקופת הכוננות הביאה אלינו נוסף לצלמים שלנו ,צלמי עתונות מכל העולם. ועשרות אלפי צילומים צולמו.זרם בלתי פוסק של אלבומים ברמה בינונית ולמטה מזה ממשיכים להופיע.אך גם כאשר רואים לעתים צילום יוצא -דופן מבחינה אמנותית או מבחינת מקוריות התפיסה –קשה להבחין בו בכל הדפוס והנייר הגרוע. .ברור שרבים מבין הצילומים אין להם כל מטרה אמנותית ,תפקידם הוא לשמש כאמצעי של תקשורת ואינפורמציה בלבד והדבר חשוב לגבי הנושא.

היה ברור לנו שיש להקדיש את עמודי הפתיחה של השנתון הנוכחי לנושא המלחמה .קשה לתאר עד כמה קשה היה למצוא חומר טוב ומעניין מבחינה צילומית . עברתי על אלפי צילומים ממקורות רבים ובינהם של צה"ל . אך לצערי מצאתי רק מעט חומר מעולה אם מבחינה אמנותית ,ואם בשל עניין מיוחד מבחינה צילומית.

היה בכוונתי להגיש מספר עמודים גדול יותר על נושא המלחמה ,אך אף אתה אינני יכול לאמר שאני מרוצה מכל העמודים המודפסים ".

הצילומים שמירום כן מצא כראויים להכנסה בשנתון שלו נשכחו מאז כולם. וטעמו האמנותי בצילום מוטל כעת בספק רב. 

צילומים של הרב גורן שצילם דוד רובינגר ליד הכותל עם הצנחנים  שכאן הם רק ברקע ולא במרכז וחשב תמיד שהם ראויים יותר מצילום הצנחנים. 

אישתו  של דוד רובינגר שלמזלו ולמזלנו  הבינה טוב יותר ממנו  לגבי איכות הצילום  שיכנעה אותו לשלוח דווקא את צילום הצנחנים השקט יותר אבל החזק יותר. 

והיא צדקה משום שתמונת הרב גורן עם  השופר אם כי חזקה היא בסופו של יום רק זאת תמונה איזוטרית  ואף שנויה במחלוקת פוליטית. והיום חמישים ושתיים שנה אחרי יותר מאי פעם. 

כפי שמראה העטיפה הזאת של "העולם הזה". 

בעוד שבתמונת הצנחנים יש בה תחושות עמוקות של דתיות חילונית ולכן חזקה לעין ערוך .

אם חלילה רק צילום הרב גורן של רובינגר היה מתפרסם הוא לא היה הופך להיות לאיקוני ודוד רובינגר היה נחשב היום רק ל"עוד צלם מוכשר " אבל לא יוצא דופן. 

בפרס ישראל הוא כנראה לא היה זוכה ללא צילום הצנחנים.

אמנם עדיין  היו לרובינגר כמה תמונות שונות לבחור מהן. 

צילום שנבחר וצילומים שלא נבחרו.

הצילום שנבחר היה זה שבו הצנחן המרכזי אינו מחייך אלא מביט ביראה ובפליאה. 

על מי ?

על הרב גורן התוקע בשופר בעצם  ולא על הכותל ואבל זה למרבית המזל לא ניכר מהתמונה. כי אם זה היה ברור  תמונה זאת לא הייתה הופכת לאיקונית .

הרב גורן נאם בזמן הצילום את הנאום הזה שמובא באלבום "היינו כחולמים : אלבום ניצחון צה"ל "

בסוף היום שמעו הצנחנים את דברי משה דיין שבא לשים פתק בכותל ודבריו הם רלבנטיים היום כמו אז.

נסכם ונקבע שצילום "הצנחנים בכותל " הוא אדיר עוצמה כל כך משום שהוא מציג בצורה מוחשית ביותר לכאורה  את היראה והפליאה של כמה חיילים בני "עמך " מעדות שונות לשגב של הכותל המערבי .העובדה שהם מגיבים ומתייחסים בעצם  לא לכותל עצמו אלא לאדם ספציפי לרב גורן התוקע בשופר ונואם ליד הכותל אינה נקלטת כלל  בצילום ולכן הוא חזק כל כך. 

תמונה נצחית ואנשים לא נצחיים.

הצנחנים ליד הכותל 2019

הצילום של הצנחנים בכותל  הוא נצחי . הוא ישאר כל זמן שישארו צילומים.

אבל הצנחנים המצולמים בו למרבית הצער בהחלט לא.

זהו הצילום היחיד הידוע לי שאחת לכמה שנים האנשים  מצולמים בו  שכבר אינם צנחנים  וכבר אינם צעירים ויפים אבל הם בהחלט סמלים ומודעים לכך היטב היטב, משחזרים אותו מחדש. 

הצילום תלוי אצל כל אחד מהם בבית . האנשים שנפגשים עימם יודעים שהם הצנחנים המפורסמים מהצילום. בני משפחתם וילדיהם מודעים לכך היטב.

חיים כהן האיש בשורה השנייה של הצנחנים והיום אספן נודע מביט בגליון הארץ עם צילום הצנחנים שחולק בראש השנה  תשכ"ז.צילום יואל זוהר.

הם אלו "שהביאו את הקדושה" כפי שניסח זאת מישהו בצורה מאוד לא מדוייקת.   הם מצטנעים שאלה לא היו הם  "שהביאו את הקדושה "  אלו היו הצנחנים כולם . אבל הם  הודות לאותו צילום הם הסמלים החיים של הצנחנים כולם.

  הם נפגשים  אחת לכמה שנים ומשחזרים מחדש ושוב ושוב ושוב  את רגע הצילום  ותמיד באותה עמדה עם ד"ר יפעת במרכז והשניים האחרים  בצד שהיו בו בצילום המקורי . ובכל פעם הם מבוגרים יותר ויפים פחות. ומן הסתם הם מהרהרים על כך בכל פעם שהם השתנו,  המדינה סביבם השתנתה,  הכל השתנה. רק הכותל נשאר אותו הכותל.  והצילום נשאר אותו צילום. 

הצנחנים לשעבר משחזרים את התמונה ב-2017 

צנחנים לשעבר  חיים אושרי, יצחק יפעת וציון קרסטני- בתערוכה 'דוד רובינגר/ אמת צילמתי' ליד הצילום האיקוני 51 שנים לאחר הצילום המקורי.

עדכון : משלושת הצנחנים שימשו כבסיס לספר הילדים "אריות על הגבעה"  מאת עמנואל בן סבו בהוצאת ארגמן -מיטב 2019  ספר המספר את סיפורם של שלושת הצנחנים שצולמו בתמונה ובקרבות מלחמת ששת הימים.

את "אריות על הגבעה" תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן. 

שלושת הצנחנים ,עם נשיא המדינה ועמנואל בן  סאבו מחבר הספר "אריות על הגבעה",בספטמבר 2019.

שלושת הצנחנים משחזרים את התמונה ב-2019  חמישים ושתיים  שנים אחרי  הצילום המקורי  לרגל ההוצאה לאור של הספר "אריות על הגבעה". 

עידכון מ-2021 :בעת כתיבת שורות אלו ישנו עירעור של איילת בורשטיין -סאייג  על זהותו של אחד הצנחנים בתמונה.היא טוענת שאחד מהאנשים בתמונה הוא אביה מנוח אברהם בורשטיין ז"ל  והוגשה בעניין תביעה לבית משפט שיהיה עליו להחליט בנושא.

ראו על כך פרטים בכתבה מ"ידיעות אחרונות" כאן :

השאלה הייתה מיהו בעצם אחד הצנחנים בתמונה? האם זהו האיש שנטען תמיד שזה הוא , ציון כרסנטי? או בכלל מישהו אחר,אברהם בורשטיין שגם הוא היה במקום באותו הרגע וגם הוא נראה כמו המצולם?

התברר שהתשובה כלל אינה פשוטה,מאחר שכרסנטי החל לקבל קרדיט על עצמו כמצולם רק שנים לאחר פרסום התמונה…מבין כל המצולמים ( וזה התברר גם בתישאול שלי )רק הצנחן ללא הכובע במרכז ד"ר יצחק יפעת קיבל שם מיד לאחר פירסום התמונה ביוני 1967.

שאר המצולמים התברר נחשפו רק שנים לאחר מכן ככל שפרסום הצילום גדל. כך שהוודאות לגבי הזהות לא הייתה מוחלטת.

הביאו מומחים לזיהוי פרצופים וחקרו אנשים שונים שהיו במקום.

בית המשפט לא הצליח להגיע להכרעה בעניין האם המצולם הוא כרסנטי, בורשטיין או מישהו אחר.

כך שבעצם ..איננו יודעים מיהו המצולם מצד שמאל לרופא הבלונדיני למרות כל מה שכתוב בויקיפדיה

ב-2023. קבע בית המשפט שאי אפשר לקבוע על סמך הראיות הקיימות מיהו הצנחן בתמונה.

שירים על פי התצלום. 

בְּכֵה, יֶלֶד. מֻתָּר…

בְּשַעַר-הָאֲרָיוֹת לֹא שוֹאֲגִים כָּעֵת שוּם אֲרָיוֹת אֲחֵרִים

מִלְּבַד הַחֶבְרֶה שֶלְךָ, הַיָּפִים:

אֵלֶּה שֶרָצוּ כָּאן אָמוֹק בְּלַבִּירִינְת הַסִּמְטָאוֹת

זוֹנְקִים, כּוֹשְלִים, קָמִים, מִסְתַּעֲרִים בִּמְטַר-

הַצַּלָּפִים.

כֵּן, בַּיְחִידָה שֶלְּךָ לְבַד נוֹתְרוּ סוֹפִית

עַד דִּמְדּוּמֵי-הַדָּם שֶל הַשְּקִיעָה

מִתּוֹךְ שְמוֹנִים, שְלוֹשִים.

אֲבָל הַמַּחְלָקָה הָיְתָה יוֹרָה וּמַבְקִיעָה

אֶת זִיגְזָגֵי-הַחֲפִירוֹת הַנִּטָּשִים

בֵּין רַעֲמֵי הַפִּצּוּצִים הַמִּתְפַּצְּחִים בְּקוֹל פְּקִיעָה

בְּזַעַם, בַּחֲמַת כּוֹבְשִים, לֹא נוֹאֲשִים.

עֲמֹד עַכְשָיו בְּשֶקֶט

לְיַד הָאֲבָנִים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה. שְקֹל

אַט-אַט מַה שֶּיֵּש לְךָ לוֹמַר עַל כָּל זֶה,

אוֹ לִשְתֹּק.. אַחֲרֵי הַכֹּל

זֶהוּ הַכֹּתֶל, אֲדוֹנִי

יוסי גמזו 

נספח-גלריית צילומים :

עטיפה שנייה של מוסף הארץ עם הצילום שהפך בנתיים מפורסם שתרמה להפיכתו לאיקון צילומי. תשכ"ז שנה בתצלומים- עם תמונות המלחמה, שי לראש השנה, מוגש ע"י הארץ, 

אליהו קורנפלד מלחמת הגאולה והשלום תל אביב : ברונפמן וספרי אייל, [תשכ"ז].

הכריכה  לאלבום הצילומים "הנצחון :   מלחמת ששת הימים תשכ"ז 1967 / סיפור המערכה: רפאל בשן ; העורך: אהד זמורה ; הקדמה: חיים הרצוג   הוצאת א. לוין אפשטיין 1967.הצילום מופיע שם עם מסגרת שחורה כאות לחשיבותו  בעיני המערכת. אבל משום מה שמו של דויד רובינגר  ( שלפחות שתי תמונות שלו  נכללו בספר ) לא הופיע כלל ברשימת הקרדיטים שניתנה לצלמים בראש הספר. במקום זה צויין שם דן ארזי fהאחראי לתמונות שצולמו בכותל . וכך היה גם במהדורה האנגלית של הספר שפורסמה במקביל עם אותו טקסט ואותן תמונות. 

הצילום כתמונת השער של ספר על כלל ההיסטוריה של ארץ ישראל.

רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, ישראל קולת, חיים ברקאי מאה שנה ועוד 20 :   היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל ממחצית המאה ה-19 /    ירושלים :   מעריב,   תשכ"ח [1968].

 חיים גיבורי -הצנחנים בכותל :   רומן על רקע מלחמת ששת הימים /    תל אביב :   עוזי,  תשכ"ט,1969.

תוכניות טלווזייה 

הצילום שימש כבסיס לשיר של חיים חפר "הצנחנים בוכים " שהולחן  והושר בידי נאוה גפן .

האזינו לשיר כאן .

הצילום שימש גם כבסיס לשיר של יוסי גמזו בשם "בכה ילד, מותר.." מהספר    בשש אחרי המלחמה :   סיפורים באבק, שירים באש, זכרונות בחאקי.  תל-אביב : "מערכות", 1967.

הצילום הופיע בתקליט   כל שירי מלחמת ששת הימים. 

הצילום בגירסתו המלאה ביחד עם הרב גורן  שימש ב-1973 כבסיס למצגת של בובות שעווה במוזיאון בובות השעווה במגדל שלום בתל אביב ( שמאז נסגר ). והנה המצגת ששוב אינה קיימת מכמה זוויות בצבעים ובשחור לבן. 

הצילום עבר ב-2007 צביעה דיגיטאלית 

SIX DAY WAR. ISRAELI PARATROOPERS STAND IN FRONT OF THE WESTERN WALL IN JERUSALEM.

בול מ-2017'. גיליון הבול הוענק לשלושת הצנחנים ולשני ילדיו של רובינגר בטקס שהתקיים בכותל המערבי ב-21 במאי 2017

שלושת הצנחנים בטקס מיוחד עם בניו של דוד רובינגר ז"ל שבו הם מקבלים את הבול המיוחד מרב הכותל ממנכ"ל הדואר ומנהל השירות הבולאי.

הצילום שימש כבסיס לתביעות  מצד הצלם בגלל שימוש לא הולם בו.

למשל בפרסומת הזאת :

שעבורה חברת "וואלה! תקשורת" ופרסום זרמון גולדמן שילמו  לצלם דוד רובינגר 52.5 אלף שקל, בגין הפרת זכויות יוצרים מאחר שהוא טען שבפרסומת שיוצריה טענו שהייתה קריקטורה פוליטית  בוצע ביזוי של התמונה המקורית האיקונית ולא פורסם בה שם הצלם רובינגר.

כרזות והודעות 

פוסטר  של תוכנית ערוץ CBN בארה"ב על ששת הימים 

כרזה של חסידות חב"ד.

מגזין הילדים "כולנו " עם הצילום בתמונת עטיפה לרגל "יום ירושלים "ב-1985.

הצילום בעטיפת מגזין בפולנית 

"הפריצה לכותל ע"י חטיבת הצנחנים" היא יחידת הוראה המבוססת על סיפורו של ד"ר יצחק יפעת, אשר תועד ע"י נכדו מתן יפעת, במהלך השתתפותם בתכנית "הקשר הרב דורי", בביה"ס "ניצנים" בתל-אביב יפו. ביחידה בתחום השפה, ונלמדת סמוך ליום ירושלים. היחידה כוללת שני שיעורים ומתאימה לתלמידים בכיתות 

רעות עוזיאל בתו של יצחק יפעת  מול הצילום.

https://www.mako.co.il/home-family-relationship/family/Article-5aaaff9d724d261006.htm

גלריית ציורים על פי הצילום:

ציור שבו משולבים הצנחנים עם הרב גורן התוקע בשופר כסמל לגאולה. 

http://www.geulaart.com/veheveti/

 Geula Twersky

Ichud Yerushalayim

http://www.geulaart.com/reunification/embed/#?secret=nqcJZiRS59

ציור מאת Ardise Katz.

ציור מאת dave klemencic

Artwork by Alex Levin.https://artlevin.com/product/tzanhanim-by-the-kotel-1967/embed/#?secret=xrN3DWI43o

פופ ארט מאת דן גרובר 

עטיפת ספר שמחבר את הצילום המפורסם עם הצילום המקורי שעימו היה קשור וממנו הופרד  ולכן הפך לאיקון של ישראל החילונית. של הרב גורן תוקע  בשופר.

קריקטורות על הצילום 

משה דיין על רקע הצילום המפורסם בעטיפת גליון מיוחד של "ליברל " מספר 36 

ציור של זאב אנגלמאיר מגליון משקפיים מספר 22 אוקטובר 1984 על גיבורים.

גיבורי העל הישראליים ,סופר שלומפר של אורי פינק ,אורי און של מיכאל נצר ,סברא מאן של אורי פינק ומאחוריהם דני דין של "און שריג" בחיקוי של הצילום .עטיפה המלווה מאמר של כותב שורות אלו על גיבורי על ישראליים. 

ציורים בתחרות "מלחמת הכוכבים הישראלית" שיזמה המכללה הישראלית לאנימציה בשיתוף פסטיבל "אוטופיה".

האן סולו, לוק סקייווקר וצ'ובאקה  גיבורי "מלחמת הכוכבים"בקרב על ירושלים

דור כהן  (ציור בצבעי מים ודיו) 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4734675,00.html

"מלחמת הכוכבים 6 די" של רמון אטלי (ציור דיגיטלי)

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4734675,00.html

צייר יוסי מדר בגיליון "ליברל " לרגל מלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים.

הצנחנים במציאות חלופית  של 1967 . צייר מתן בלומנבלט 

http://www.ho-lo.co.il/archives/1140

עמוד סטירי ממגזין פרדוקס " שגם השער שלו הוקדש לצילום המפורסם . 

ראש מפלגת העבודה עמיר פרץ עם הצנחנים בצילום.

אלונה קורל וסלבים אחרים על רקע הכותל בפרודיה של הצילום.עיבוד מחשב דפנה טוכנר. שבע ימים -ידיעות אחרונות 7.2.2020

הצנחנים כבנימין נתניהו .פייסבוק בחירות 2021 

ולסיום הרהור על הצילום בספר הקומיקס הציוני של הקומיקסאית מיכל בוננו 

מתוך "ספר הקומיקס הציוני " בעריכת עמרם פרת ואמנון דנקנר 

משה דיין על רקע גירסה של הצילום

.https://theliberal.co.il/%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-1967-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa/embed/#?secret=C9NnyV9MsZ

ראו גם :

תצלום הצנחנים בכותל בויקיפדיה 

פודקסט על "הצנחנים בכותל "

חוקרת הצילום רונה סלע על גילגולו של דימוי הצנחנים בכותל בתודעה הציבורית 

למי שייך צילום "הצנחנים בכותל"?

סקירה באנגלית על התמונה ותולדותיה 

ראיון עם הצנחנים לאחר פטירתו של רובינגר 

אבא שלי הצנחן הבוכה :בתו של הצנחן מספרת כיצד הצילום שינה את חייה עוד לפני שנולדה.

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות 

אלי אשד על התמונה המקבילה של"דגל הדיו"

הקרנת ענק  של התמונה במגדל דוד. 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

21 תגובות על “"רגע של קדושה ": מה יש ומה אין בצילום "הצנחנים בכותל" שבגללו הפך לצילום היהודי האהוב ביותר”

הפרסום בניו יורק טיימס " מה-11 ביוני 1967 של צילום הצנחנים בכותל הוא "הקדום " ביותר שאיתרתי .אבל איני בטוח כלל שהוא הפרסום הראשון של הצילום. דוד רובינגר הצלם צילם אותו בשביעי ביוני 1967 וסביר להניח שכמה שעות מאוחר יותר שלח אותו לסוכנויות הצילומים השונות שהפיצו אותו בכל העולם. .רובינגר עצמו לא זכר או אף לא ידע איפה בעצם פורסם הצילום. אני מניח שיכול להיות שהצילום פורסם כבר לפני הפרסום בניו יורק טיימס .בשמיני או בתשיעי או בעשירי ליוני או בכולם .אם יש בין האספנים בינכם שיש להם את הצילום בעיתון או בכתב עת בעברית או בכל שפה אחרת מהשמיני ביוני או התשיעי ביוני או מהעשירי ביוני 1967 בבקשה שלחו לי הודעה רצוי עם סריקה של העמוד בעיתון וסריקה של העמוד הראשי ( אם אינם זהים ) והתאריך.שלחו ב-JPG בלבד לELIESHEֲ@inter.net.il

חיים כהן הוא האיש שבשורה השנייה מאחורי הצנחנים מצד ימין .חיים הוא חיים הוא מלח הארץ. חקלאי. צנוע.וגם אספן ידוע מאוד בעולם האספנות .והיה נוכח בהרצאה שנתתי בפני אספנים שונים על הסטלגים.
חיים כותב לי .

למיטב זכרוני הפרסום הראשון של התמונה בעיתונות היה בערב שבועות תשכ"ז 1967. התמונה הופיעה בשער עתון. " הארץ " וכנראה גם בעתונים נוספים. יש לי את מוסף "הארץ" מאותו יום אבל הוא לא בבית, תליתי אותו במשרד הרפת. קיבלתי אץ המוסף ממוסגר ממירב פייגין. בכל מקרה התמונה שנמצאת אצלי בבית היא המקורית ביותר. בת כיתה שלי שעבדה בסוכנות של צלמי עתונות בת"א newsphot פיתחה את התמונה הזו ביחג עם הרבה תמונות אחרות שהגיעו לסוכנות הזאת מהחזיתות. היא זיהתה אותי בתמונה והביאה את התמונה לבית הוריי במושב. כאשר הגיעה לביתה לשבת השבת שהייתה בעצם היום האחרון למלחמה לפני שאני הגעתתי בעצמי הבייתה. כך מסרה להוריי. שלא ידעו עד אז מה קורה איתי, ד"ש ראשונה.
הזכרת את "הצנחן הבוכה" בקשר להתיחסות של נעמה בתו של איציק יפעת לאביה. ביטוי זה "הצנחנים הבוכים" בקשר לתמונה זו ובכלל בהקשר של הצנחנים בכותל, תמיד מקומם ומכעיס אותי.לא בכינו שם. אולי התרגשנו ובודאי הייתה בנו התרוממות רוח אבל דמעות לא היו. הייתי שם מרגע שהגענו לכתל בסביבות 1100 ועד שעות אחה"צ המאוחרות והאדם היחידי שהייתי עד לבכי שלו היה כתב קול ישראל רפאל אמיר ששידר שידור חי מהרחבה הצרה ההומה חיילים וכל אלה שהצליחו להידחף לשם, תוך כדי שהוא גועה בבכי. עניין שני – לגבי הרב שלמה גורן. אין זה נכון שהסתכלנו אליו. העניין פשוט – רובינגר ביקש מאיתנו להסתכל ישר קדימה ולא אל המצלמה וזה מה שהיה. הרב גורן עם כל הכבוד לו, לא עניין אותנו בכלל. כל אימת שראה צלם או כתב תקע בשופר וברך שהחיינו בשם ובמלכות ואמנם, כשהבחין שרובינגר מצלם אותנו רץ מהר עם הפמליה שלו מאחריו, דחף אותנו וציווה על רובינגר לצלם ואת התוצאה אתה יכול לראות באחת התמונות שפרסמת, את הרב גורן תוקע בשופר,איציק יפעת מתכופף וקורא לו "מה אתה דוחף?" (את זה אתה לא יכול לשמוע , כמובן).
שוב, תודה לך והרשה לי להוסיף כי נהניתי מאד לשמוע את ההרצאה שלך על הגג של יורם בנמל ת"א."
עד כאן חיים כהן האיש שבשורה השנייה מימין שרואים את מלוא פניו מציץ מאחורי שלושת הצנחנים בתמונת הצנחנים בכותל .
דף הפייסבוק של חיים כהן :
https://www.facebook.com/chaim.cohen.16

יואל זוהר שלח לי את הכיתוב שהופיע במקור לתמונה של חיים כהן הצנחן מסתכל חמישים שנה אחרי במגזין הארץ עם הצילום :
":כבוד וזכות, בחלוף חמישים שנים, לצלם את חיים כהן שדמותו כחייל מילואים צעיר, במלחמת ששת הימים, הונצחה בצילום שחרור הכותל המערבי של דוד רובינגר. צילום שהפך לסמל ישראלי.
כותרות רבות של 'ניצחון' ומנצחים' נקשרו בתוצאותיה של המלחמה. הניצחון האמיתי הוא להיפגש לצילום חמישים שנים אחרי 'ששת הימים', בבוקר שישי, בשלווה ובנחת ברפת הוותיקה של חיים בצפון. לשמוע סיפורים מזמן אמת וליהנות מהידע הנרחב של חיים שהוא גם אספן בולט בתחום אספנות ארץ ישראל.
אנשים עכשיו חפצים מפעם', חיים עם גיליון מקורי של עיתון 'הארץ' משנת 1967 אשר בשערו צילום הצנחנים המשחררים את הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. חיים בצילום שבעיתון, השני מצד ימין."

צלמי עיתונות של הימים ההם צילמו במצלמות עם פילם.
בסוף יום (או בסיום אירוע) מיהרו למעבדה (על פי רוב אצלם בבית) פיתחו את התשלילים, ושלחו במעטפה תמונות רבות ככל האפשר למערכות העיתונים (או נסעו בעצמם עם המעטפה).
בכל מערכת היה עורך (תורן או ראשי) שבחר מתוך ערימה של תמונות את התמונה שנראתה לו עוצמתית והתאימה בעיניו לכתבה או לעימוד של העיתון שפורסם למחרת.
כך, למעשה, מלבד הצלם ששמורות לו כל הזכויות, מגיע קרדיט גם לעורך האלמוני שבחר לפרסם את התמונה.
זו גם הסיבה, כנראה, שרובינגר אפילו לא זכר איך ולאן התגלגלה התמונה.

שלומי רוזנפלד

נכון לעכשיו נראה שהיה זה עורך הצילומים של "הניו יורק טיימס" שהבין ראשון בעולם את חשיבות הצילום ,וכמה ימים לפני עורכי התמונות הישראליים.
אבל יש מצב שהיו עיתונים או כתבי עת בעברית או בשפות אחרות שהקדימו גם אותו ביום או ביומיים או אף בשלושה. .אלא שכרגע לא איתרתי כאלה. יש להבין לכתב העת או העיתון שבו פורסם הצילום לראשונה קרוב ככל האפשר לזמן הצילום המקורי ,יש חשיבות רבה מבחינה אספנית. וערכו הוא בהתאם.

על פי כתבה בידיעות אחרונות היום הוגשה תביעה כנגד הצנחן לשעבר ציון קרסנטי שנחשב לאחד משלושת הדמויות בשורה הראשונה בצילום המפורסם של הצנחנים בכותל .נטען שהוא טוען טענות שקריות ועל סמך בדיקה פורנסטית של הפרצוף בצילומים השונים של הצנחנים ( שנילקחו גם מהרשימה הידועה שלי בנושא התצלום ראו בקישור ) לא הוא האיש שבתמונה.
החבר שלי בפייסבוק חיים כהן שמופיע שם בשורה השנייה של הצנחנים הכחיש זאת בכל תוקף וקבע שקרסנטי הוא האיש שבתמונה שהוא אינו מכיר ולא שמע על האיש שנטען בידי התובעים שהוא זה שמופיע בתמונה.
( שני הצנחנים האחרים לשעבר שבתמונה מסתבר הם כעת במצב בריאותי קשה ואינם יכולים להעיד אני מאחל להם רפואה שלמה ) ו
אבל נראה שבית המשפט יצטרך להכריע אם קרסנטי הוא האיש, ולכך יש משמעויות גדולות .שכן כתוצאה מהקשר שלו לצילום לקרסנטי יש קריירה של מרצה הקים מוזיאון על מלחמת ששת הימים ,הופיע בסרט וכתבו עליו ספר .
( כמדומני כי חלפו כבר כמה שנים מאז שראיתי את הכתבה הזאת ) שהוא מאוזכר בכל אופן בכתבה גדולה במוסף הארץ של ה-30 ביוני 1967 על הצנחנים בתמונה והאיש שמשפחתו מגישה כעת את התביעה רובינשטיין לא הוזכר שם.זאת לדעתי צריכה להיות עדות מכרעת. אציין עוד שלגבי הצילום הזה היו בעיות מההתחלה כי מוסף הארץ כשפירסם אותו לראשונה ביוני 1967 כתב שהצלם הוא אילן ברונר ולא דוד רובינגר וכך היה בכמה מקרים אחרים. ותופעה מקבילה לגבי שאלות לגבי זהויות המצולמים ישנה בתמונה "דגל " הדיו" ובתמונה של הצנחנים האמריקנים באיוו ג'ימה שם התברר לאחר שנים רבות שמי שחשבו שהוא אחד המצולמים וכל חייו היה מפורסם בגלל זה ( ועשו עליו סרט בבימויו של קלינט איסטווד ) בעצם לא הופיע שם כלל המצולם האמיתי היה מישהו אחר.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5877421,00.html

זה סיפור עמוס רגשות, יצרים ויוקרה: במשך שנים טוענים שני אנשים שהם הצנחן השמאלי בצילום של דוד רובינגר, המתעד את שחרור ירושלים. השבוע עלה המאבק דרגה: 54 שנים לאחר שהתמונה האיקונית פורסמה, דורשים בני משפחתו של אברהם בורשטיין ז"ל כי אביהם יוכר כצנחן שבצילום. לשם כך הם שכרו את שירותיהם של חוקר מז"פ ועורך דין, ושלחו מכתב התראה לפני תביעה לציון כרסנטי, המזוהה בתור החייל בתמונה. "אני הצנחן מהתמונה, זה סיפור סגור", אומר כרסנטי. ואילו בתו של בורשטיין אומרת: "לא אשקוט ולא אנוח עד שיוכח שזה אבא"

את תיאור המחלוקת בשאלה מי הוא הצנחן השלישי בכותל קראו כאן :

https://www.srugim.co.il/531053-%D7%9E%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A7%D7%AA-%D7%94%D7%A6%D7%A0%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%A8%D7%A7%D7%A2-%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%9E%D7%94%D7%9E?fbclid=IwAR11JlKFUfFD4uSL4cxiUylpmUMrg8egHduo33LndqmtGJINTGchderypY4
שני לוחמי עבר מתקוטטים במשך שנים מי מהם הוא האדם שמככב בתמונה האלמותית ממלחמת ששת הימים. השבוע הוגשו תביעות הדדיות בנושא, ובית המשפט יכריע מי הלוחם בתמונה
אברהם בלוך, חדשות סרוגים
26.01.21 17:00 י"ג בשבט תשפא
מחלוקת הצנחנים: תביעות על רקע תמונה מהמלחמה
אבי נכדו
התמונה האלמותית של שלושת הצנחנים על רקע הכותל המערבי, רקע לאחר שחרורו, חודרת אל נפשו של כל ישראלי. במשך שנים טוענים שני אנשים כי הם הלוחם הנמצא בצד השמאלי לתמונה, 54 שנים לאחר פרסומה – דורשים שני משפחתו של אברהם בורשטיין ז"ל כי אביהם יוכר כצנחן שבצילום ואף שלחו מכתב התראה לפני תביעה לאדם השני הטוען כי הוא זה שמופיע בתמונה, ציון כרסנטי.

לטענת כרסנטי מדובר בתיק התחזות קלאסי, וכי הוא מגיש בימים אלה תביעה על הוצאת דיבה. לטענתו, במשך עשרות שנים היה ידוע כי הוא הצנחן השלישי וכך הוצג בסיפורי מורשת קרב, בפני קציני צה"ל, בוויקיפדיה, ועוד.

לדברי כרסנטי, "ביום בו קיבלתי את האימייל הזה עם הכותרת 'הודעה והתראה טרם נקיטת תהליכים', חשכו עיניי. לא ידעתי אם לצחוק או לבכות, הניסיון להטיל ספק בזהותי כצנחן השלישי יותר ממקומם, הוא מזעזע".

"כל ימיי אני מזוהה כצנחן מהתמונה, והנה מגיע אימייל כזה ומנסה לערער על האמת הפשוטה והברורה כל כך. מרגע הפרסום, מאות קצינים, לוחמים וחברים לנשק מתקשרים, מחבקים ומבקשים לחתום על תצהירים. כמוני הם אינם מבינים מהיכן צץ הסיפור הזה".

עו"ד ענבל ששי המייצגת את כרסנטי מסרה: "מדובר בתיק התחזות קלאסי, כרסנטי לא מתכוון לעבור על כך לסדר היום. בימים אלה מוגשת תביעה בגין הוצאת דיבה. אציין כי בשנת 2000 נערך תחקיר על ידי צה"ל אשר שלל טענה זו על הסף".

"ציון כרסנטי הוא החייל השלישי בתמונה ולא בכדי המנוח – בעודו בחיים לא פעל להוכיח אחרת. חיים אושרי, החייל הימני המצולם בתמונה היה פקודו של ציון כרסנטי והעיד כי ציון כרסנטי הוא החייל השמאלי בתמונה ואף זוכר היטב את הרגע המכונן בו קרא למפקד וציון להצטרף לצילום".

ששי הוסיפה: "כיום, ביתו ונכדו של המנוח בורשטיין מנסים לבטל את מפעל חיו של ציון כרסנטי אשר פעל ופועל אף היום בהתנדבות, מתוך ציונות, ערכים ואהבת הארץ ללא כל כוונות רווח.

פרשה שהייתי מעורב בה מהצד בגלל מאמר זה.
בית המשפט היה צריך להכריע אם אחד האנשים שנטען שהוא מצולם בצילים הוא אכן המצולם.
ולא הצליח להכריע.
זהות הצנחן בצילום המפורסם בכותל תישאר תעלומה
זה היה מאבק משפטי ארוך, שבמרכזו אחד הסמלים של מלחמת ששת הימים: ציון כרסנטי, שהוכר כצנחן השמאלי בתמונה האייקונית של דוד רובינגר, נתבע על ידי ילדיו של אברהם בורשטיין בטענה שאביהם הוא המצולם – ותבע אותם בחזרה. בית המשפט לא הצליח להכריע.

גלעד כהן|אתמול | 07:03

https://www.ynet.co.il/news/article/hybyov0yh
הקרב המשפטי הסתיים בלי החלטה: בית המשפט בחר שלא להכריע בתביעות זהות הצנחן בכותל בצילום המפורסם של דוד רובינגר משחרור ירושלים במלחמת ששת הימים.
הקרב על התמונה: מי הצנחן בצילום המפורסם של הכותל?
בשנים האחרונות טענו בני משפחתו של אברהם בורשטיין כי אביהם הוא הצנחן השמאלי המופיע בתמונה המפורסמת, בניגוד לדעה שרווחה במשך שנים רבות כי מדובר בצנחן בשם ציון כרסנטי. שני הצדדים תבעו זה את זה, ובסוף השבוע שעבר דחה בית המשפט את שתי התביעות.
שופט בית משפט השלום בהרצליה דוד יצחק אמר בפסק הדין כי אינו דן בסוגיה המהותית – מיהו הצנחן בתמונה – אלא בתביעות הדיבה, אך כתב כי "בפניי שתי עדויות ממקור ראשון שמהן עולה כי הצנחן בתמונה הוא התובע (ציון כרסנטי), אל מול עדות מפי השמועה של הנתבעים (משפחתו של בורשטיין) באשר לדברים שנאמרו על ידי המנוח, מבלי שניתנה כל תמיכה ראייתית או חיזוק לכך".

צילום הצנחנים של הצלם דוד רובינגר בכותל המערבי, שפורסם לראשונה ב-16 ביוני 1967, הוא אחד הסמלים היותר מזוהים עם הקרב על שחרור ירושלים במלחמת ששת הימים. שלושת המצולמים הוכרו כצנחנים מגדוד 66 של חטיבה 55: חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת (במרכז) וציון כרסנטי (משמאל), וכך היה במשך עשורים – עד שבשנת 2000 הועלה לראשונה ספק לגבי זהותו של הצנחן השמאלי בתמונה.

במסגרת כתבה בעיתון הצבאי "במחנה" הועלתה טענה על ידי ילדיו של אברהם בורשטיין כי אביהם הוא המצולם משמאל, ולא כרסנטי. לדבריהם המשפחה, שידעה כל השנים שמדובר בבורשטיין, נתקלה בסרט ששודר ב-1999 שבו נטען כי הצנחן בתמונה הוא כרסנטי. לפני כשנתיים הנושא התעורר מחדש כשמשפחתו של בורשטיין שהלך לעולמו הודיעה לציון כרסנטי כי בכוונתם להגיש תביעה לתיקון השם. למכתב צורפה חוות דעת של מומחה פורנזי שהגיע למסקנה שכרסנטי אינו הצנחן בתמונה וקבע שקיימת אפשרות כי מדובר בבורשטיין.
אלא שכרסנטי לא נשאר חייב, והגיש תביעה נגדית שבמסגרתה טען כי בני משפחתו של בורשטיין פעלו "בכל ערוצי התקשורת האפשריים" כדי לפרסם את הטענה כי הצנחן השמאלי הוא בורשטיין ולא הוא, ובכך פגעו בשמו הטוב.
אברהם בורשטיין
אברהם בורשטיין. ילדיו טוענים כי הוא המצולם
בפסק הדין, שהתקבל בסוף השבוע שעבר, דחה השופט דוד יצחק את שתי התביעות שהגישו הצדדים. "התביעה העיקרית כנגד הנתבעים (משפחת בורשטיין) נדחתה מאחר שאין בפרסומים משום לשון הרע", כתב. "התביעה שכנגד (שהוגשה נגד ציון כרסנטי) נדחית אף היא לאחר שהגעתי לכלל מסקנה כי אין בפרסומים המיוחסים לתובע משום לשון הרע כמשמעותו בחוק כנגד הנתבעים".

עורכי הדין של משפחת בורשטיין, אורון שוורץ ויוגב נרקיס ממשרד שוורץ נרקיס ושות', מסרו כי "בית המשפט נמנע מן ההכרעה ההיסטורית ודחה את תביעות הצדדים לעניין לשון הרע. התעלומה נותרה לטעמנו בעינה. ייתכן שמקומה להיוותר כזו וייתכן שהצדדים יבחרו להמשיך ולערער. ההחלטה תתקבל בקרוב".
עורך הדין של ציון כרסנטי, שלומי בן סבו, מסר: "בית המשפט בפסיקתו בחר שלא להכריע בסוגיית זהות הצנחן בכותל חרף הראיות הברורות והחד משמעותיות שהוצגו בפניו, והפגיעה המתמשכת בשמו הטוב של מר ציון כרסנטי. האפשרות שיוגש ערעור אינה תלושה מהמציאות וההחלטה בנושא תתקבל בקרוב".

הותו של הצנחן השמאלי
שאלת זהותו של הצנחן ב"תצלום הצנחנים בכותל המערבי" הובילה לתביעת דיבה בביהמ"ש. כיצד הוכרעה התביעה?
https://dibalaw.co.il/%D7%96%D7%94%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%A0%D7%97%D7%9F-%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C%D7%99/

"תצלום הצנחנים בכותל המערבי" בו נראים מספר צנחנים נושאים עיניהם לכותל המערבי בעת שחרורו (צולם על ידי דוד רובינגר ז"ל ב-7.6.1967), הוא אחד הצילומים הידועים ביותר בתולדות מדינת ישראל. ויכוח קשה אודות זהות הצנחן השמאלי בתמונה, הוביל לתביעת לשון הרע, שנדונה בבית המשפט.

במקומות השונים בהם מתפרסם "תצלום הצנחנים בכותל המערבי", מופיע בדרך כלל כיתוב מתחת לתמונה הכולל את שמות הצנחנים לפי סדרם, כאשר זהות הצנחן השמאלי מיוחסת בדרך כלל לציון כרסנטי.

בשנים האחרונות עלתה טענה, כי הצנחן השמאלי הוא אדם אחר, בשם אברהם בורשטיין ז"ל, וכי כרסנטי נהנה מטעות היסטורית והילה שאינה מגיעה לו. ילדיו של בורשטיין פרסמו את עמדתם זו בפורומים שונים, וכרסנטי, אשר ראה עצמו נפגע כתוצאה מהפרסומים, הגיש תביעת לשון הרע נגד ילדיו של בורשטיין.

בית המשפט מנתח את האמירות השונות של ילדי בורשטיין ז"ל, וביחס לרובן מגיע למסקנה שהן אינן עולות כדי "לשון הרע", שכן מותר לאדם לטעון ולהתווכח אודות זהות הצנחן, מבלי שהדברים ייחשבו לשון הרע. אמנם כרסנטי ראה עצמו נפגע מהאמירות, אולם, כלשון ביהמ"ש, "העובדה כי התובע פירש סובייקטיבית כאילו הנתבעת 1 מייחסת לו התחזות או מבקש לפגוע במפעל חייו אינה רלבנטית לשאלת קיומו של לשון הרע. לא מצאתי כי ניתן לייחס לקורא הסביר אשר שומע את הדברים כדי לייחס לעג, בוז או השפלה לתובע".

עם זאת, ביחס לכמה אמירות מצא בית המשפט כי יש לראות בהן לשון הרע, שכן הן מכוונות באופן ישיר נגד כרסנטי. כך, ביהמ"ש מצא כי האמירה לפיה כרסנטי "מתחזה" המחפש תהילה ומנצל את הטעות כדי לקבל "צ'ופרים", מהווה "לשון הרע".

לאחר שהאמירות הנ"ל הוגדרה כ"לשון הרע", עבר בית המשפט לשלב הבא – לבחון האם לנתבעת שפרסמה את האמירות, עומדות הגנות לפי החוק.

ההגנה הראשונה שבית המשפט בדק, היא הגנת אמת הפרסום, הידועה גם בשמה "אמת דיברתי" (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובע, כי אם הפרסום היה אמת, ובנוסף מדובר ב"עניין ציבורי", קמה לנתבע הגנה מפני התביעה, גם אם הפרסום עונה להגדרת "לשון הרע"). הכרעת ביהמ"ש הייתה כי הגנה זו אינה מתקיימת, שכן, כאשר אדם טוען להגנת אמת הפרסום, חובת ההוכחה היא עליו – הוא זה שצריך להוכיח כי אכן הפרסום הוא אמת. במקרה זה, הנתבע לא הוכיח כי האמת היא כעמדתו. למרות שהצטייד בחוות דעת מומחה, בית המשפט מאריך להראות כי אין לתת לה משקל ממשי בנסיבות.

לאחר מכן, עבר בית המשפט לבחון הגנה אחרת – הגנת תום הלב, וקבע כי הגנה זו כן מתקיימת, ולפיכך יש לדחות את התביעה.

נפרט מעט – סעיף 15 לחוק מונה רשימה של מטרות, שאם הפרסום נעשה לשם אחת מהן, קמה חזקה שהפרסום נעשה בתום לב. זאת, בכפוף להתקיימותם של כמה תנאים המפורטים בסעיף 16, שניתן לסכמם בקצרה כך – המפרסם האמין באמיתות הפרסום, נקט אמצעים סבירים לבירור האמת, ובנוסף קיימת פרופורציה סבירה בין הפרסום לבין התכלית שבשמה נעשה הפרסום. אם מתקיימים כל התנאים הללו (תכלית ראויה, אמונה באמיתות הפרסום, נקיטת אמצעים סבירים ואי חריגה מפרופורציה), עומדת לנתבע הגנת תום לב גם אם לא עומדת לו הגנת אמת הפרסום.

במקרה שלפנינו, אומר בית המשפט, כל התנאים הללו מתקיימים. מטרת הפרסום הייתה לשם אחת התכליות המפורטות בסעיף 15 (התכלית של "הגנה על אינטרס אישי כשר"), הנתבע האמין בפרסום בכל לבו, נקט אמצעים סבירים לבירור האמת (שהרי הוא פנה לחוות דעת מומחה, שאישש את דעתו) והפרסום לא נעשה באופן החורג מהתכלית. לפיכך, התביעה נדחתה על אף שהנתבע לא הצליח להוכיח את אמיתות הפרסום.

זוהי דוגמה יפה להיתכנות מצבים שבהם הנתבע אינו עומד בתנאי הגנת אמת הפרסום, אך עומדת לו הגנת תום הלב.

[ת.א (שלום הרצליה) 30878-04-21 ציון כרסנטי נ' לינוי בורשטיין, ניתן בתאריך 9.3.2023].

אז מיהו הצנחן השמאלי בתמונה ההמפורסמת ממלחמת ששת הימים ?
שני אנשים שונים לפי הכרעת בית המשפט.
שלוש שנים לאחר שהחל בבית המשפט קרב עמוס יצרים בין שני קשישים בוגרי מלחמת ששת הימים, על השאלה מיהו הצנחן השמאלי האמיתי בצילומו האיקוני של דיוויד רובינגר ז"ל, "הצנחנים בכותל", הגיעה הבוקר (חמישי) הפרשה לסיומה המפתיע
. סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט בני שגיא, קבע כי שני הצדדים, האחד, ציון קרסנטי, שהגיע בעצמו לדיונים, ואילו השני, אברהם בורשטיין, שנפטר זה מכבר ויוצג באמצעות ילדיו, יוכלו שניהם להציג את עצמם כצנחן האותנטי מצילום הצנחנים בכותל, כל אחד מבלי לפגוע בזכותו של השני לעשות אותו דבר.

תחילתה של הפרשה שנחשפה לראשונה ב"ידיעות אחרונות" בינואר 2021, הייתה כאשר בני משפחת בורשטיין טענו כי אביהם הוא הצנחן השמאלי שבתמונה ואילו קרסנטי שמדריך טיולים ונותן הרצאות על היותו הצנחן הינו מתחזה. קרסנטי בתגובה נעלב ביותר, ואמר כי הכל בדיה והוא האיש האמיתי שבצילום.

להוכחת דבריהם העסיקה משפחת בורשטיין חוקר מז"פ וחוקר פנים אך זה לא עזר להם לשכנע את קרסנטי, ולבסוף הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בסופו של דבר התקבלה פשרה, ברוח הימים האלו, כשהשופט שגיא אף ביקש מהצדדים להצטלם יחד מחוץ לבית המשפט כדי להביע אחדות, מה שעם ישראל זקוק לו ביותר בימים אלו.
"בתום הליך פישור הסכימו הצדדים כי אין מקום להכרעה בשאלת המצולמים בתמונה", נכתב בפסק הדין, "בוודאי אין מחלוקת כי שניהם לוחמים עזי נפש שהשתתפו בשורת קרבות, לרבות בקרב על שחרור ירושלים ופעלו למען מדינת ישראל וביטחון ישראל בדרך האמיצה והראויה ביותר שניתן להעלות על הדעת". עוד נכתב: "הצדדים מסכימים להניח את המחלוקות מאחוריהם, ולשדר לעם ישראל מסר של איחוי ופיוס, במסגרתו לא יידרש בית המשפט להכרעה בשאלת המצולמים תוך שכל צד ימשיך להאמין באמת בה הוא מחזיק. כל צד יכבד את שמו של האחר בכל מובן". בית המשפט אף ציין כי הם הצטלמו יחד כדי לשדר את הפיוס שחל ביניהם.
אורון שוורץ ויוגב נרקיס, עורכי דינה של משפחת בורשטיין, מסרו כי הם מברכים על הצדק הפואטי שהותיר את שתי האפשרויות שרירות, קיימות ואפשריות.
עו"ד שלומי בן סבו, המייצג את קרסנטי, מסר בתגובה: "כמי שליווה אותו מיומו הראשון של הפרשיה אני שמח שדווקא בימים אלה, וברוח התקופה, בחרו הצדדים לפעול לסיומה של המחלוקת תוך הבעת מסר של אחדות לעם ישראל".

תמונתו ההיסטורית של דוד רובינגר ובה נראים הצנחנים בכותל עמדה בלב דיון משפטי ארוך. תוצאותיו המפתיעות יכולות ללמד אותנו על אופן הבניית ובדיקת המציאות בצל מונחים עכשוויים כ"אמת תקשורתית", "אמת ויקיפדית" ו"חוכמת ההמונים".
"ר שוורץ אלטשולר כותבת כי בעוד טענותיו של כרסנטי במשפט היו מגובות כהלכה, בני משפחת בורשטיין הציגו רק "עדות מפי השמועה ללא תמיכה ראייתית או חיזוק", ולכן האמת המשפטית נמצא בבירור לצידו של כרסנטי. היא יוצאת לפיכך נגד פסיקתו של שגיא, וכותבת: "כאשר בית המשפט יודע את העובדות אך בוחר במקום זאת לתת תוקף של פסק דין לפשרה המנוגדת לעובדות, הוא פועל בניגוד לתקנת הציבור. התוצאה של ההחלטה היא ששני אנשים יכולים בעת ובעונה אחת לטעון לאמת עובדתית אחרת. זאת תוצאה בלתי נסבלת, כי הרי אלה אינן דעות ואינן 'אמיתות שבהן כל צד מחזיק', אלא עובדות. ללא כבוד לממצאים עובדתיים, גם בכפוף למגבלות יכולת הבירור המשפטי, נשמטת הקרקע תחת סמכות מערכת השפיטה. … לשם מה יש לנהל הליכים פליליים, לאיזו תכלית יש להקים ועדות חקירה, מדוע לדון בתביעות דיבה אם ממילא כל הנראטיבים העובדתיים תקפים? ומה לנו כי נלין על הדיסאינפורמציה ברשתות ובשיח הפוליטי, כשמוסדות בירור האמת מתחמקים כך מביצוע תפקידם?"

https://www.idi.org.il/articles/53414

ד"ר יצחק יפעת הצנחן גלוי הראש שבמכז התמונה עזב את העולחם הזה בגיל 81.
לק מדבריו של יפעת הפכו לסמל כשצוטטו ושובצו בשיר "גבעת התחמושת". רוח הקרב והפטריוטיזם שלו המשיכו לפעם בו גם בימיו האחרונים, כך כפי שנראה כשהתראיין ל"מעריב" לפני כ-7 שנים, שם אמר על הכותל: "אם נצטרך להילחם עליו שוב, נעשה זאת שוב, חברי ואני. כן, אפילו בגילי המתקדם".
הלוייתו של יפעת תיערך מחר במושב גאיה.
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-1112894

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 × four =