רשימה אחת מתוך שתיים על הנרי קיסינג'ר שר החוץ לשעבר של ארה"ב.
הרשימה השנייה תעסוק בקיסינג'ר ומלחמת יום הכיפורים.
ידיעה: לשר החוץ לשעבר של ארה"ב הנרי קיסינג'ר מלאו 96 שנה.והוא עדיין משפיע כפי שהיה תמיד
ביום חם כזה אני חושב משום מה על מדיניות החוץ של ארה"ב לדורותיה.
כנראה בגלל הידיעות על הנעשה בסוריה ובגלל הנעשה בישראל באיראן ,בתורכיה באירופה ובעולם כולו.
אין ספק שעל מנת להתמודד עם מה שקורה היום במזרח התיכון ובעולם כולו יש צורך באיש בעל יכולות עליונות ממש והבנה יוצאת מהכלל בדיפלומטיה ולגבי הנפשות והעמים הפועלים בשטח.
האנשים הפועלים היום בתחום אינם כאלה לצערנו.
.אז מי היו כאלו בתחום מדיניות החוץ האמריקנית בעשורים האחרונים ששווה לקרוא את רעיונותיהם בנושא גם היום ?
לפחות על סמך כתביהם שקראתי ( ורוב הנפשות הפועלות בתחום לא כתבו ספר בעל חשיבות שלא קראתי )הבולטים ביותר ששווה לחשוב על מה שהם מציעים גם היום היו בודדים ביותר.
החשוב ביותר היה וככל הנראה נשאר הנרי קיסינג'ר שהשאיר את חותמו יותר מכולם .והוא גם השנוי ביותר במחלוקת
אבל הוא גם האדם היחיד היום מעל גיל 90 שבכירי המנהיגים בעולם פונים אליו לשמוע את עצותיו.
בהקשר זה אפשר להזכיר גם את זביגנייב בז'יז'נסקי ( שניפטר) שכמו קיסינג'ר היה פליט לארה"ב, בעת מלחמת העולם השנייה ,ממוצא אירופי פולני. הוא היה יועץ לביטחון לאומי בימי הנשיא קרטר וגם הוא כתב ספרים חשובים.והוא ניגוד אידיאולוגי מוחלט לקיסינג'ר כמין תאום מוזר. אבל הוא גם מקביל.
ואף עבד במשך תקופה בחברת הייעוץ של קיסינג'ר מה שמראה על ההערכה שרכש כלפיו קיסינג'ר למרות הניגודים האידיאולוגיים.
עד לאחרונה ממש והוא הזהיר את ארה"ב שלא להתנתק מהנעשה בשאר העולם כפי שיש שדורשים ( כמו מועמד לנשיאות של המפלגה הדמוקרטית ברני סנדרס וכפי שדרש דונאלד טראמפ במהלך תקופת הבחירות שלו לפחות ).
ראו רשימה שלי עליו כאן :עתיד העולם ומדיניות החוץ של ארה"ב על פי זביגנייב בז'זינס'קי .
אין הרבה אחרים בדרג האינטלקטואלי הזה.
אולי אפשר להזכיר גם את ג'ורג' שולץ שהיה שר החוץ של ארה"ב בימי הנשיא רייגן.
ובמידה פחותה קונדוליזה רייס שרת החוץ של בוש הבן.
אבל הם בהחלט לא באותו דרג אינטלקטואלי כמו השניים שהוזכרו למעלה.
החשוב ביותר היה וככל הנראה נשאר הנרי קיסינג'ר שהשאיר את חותמו יותר מכולם.
והוא גם השנוי ביותר במחלוקת.מה שמראה על השפעתו הגדולה כמו על המחלוקות הגדולות שהוא עדיין מעורר.
הנרי קיסינג'ר שר החוץ היהודי של ארה"ב בשנות השבעים נשאר בגיל 96 אחד מהאנשים משפיעים בעולם.בוודאי יותר מכל שר חוץ לשעבר או יועץ לביטחון לאומי חי אחר של ארה"ב.
קיסינג'ר נחשב כיום לשר החוץ הבולט ביותר של ארה"ב במחצית השנייה של המאה העשרים.אולי בכלל. הן בגלל תרומותיו המעשיות לדיפלומטיה והן (וזה נדיר הרבה יותר ) בגלל תרומותיו התיאורטיות לסוגיות דיפלומטיות וניהול יחסי חוץ בעידן המודרני. אין ספק שהוא מהוגי הדעות החשובים ביותר בתחום חקר מדיניות החוץ בזמן המודרני .
הוא גם השנוי במחלוקת מכולם מסיבות שונות הקשורות בפעילויותיו כשר חוץ של ארה"ב ( וגם כאלו שאינן קשורות לישראל דווקא).
בוודאי שאין אדם אחר שהיה מקושר למדיניות החוץ של ארה"ב שהיה פעיל במשך כל כך הרבה שנים כמוהו וחשב וכתב על נושאי מדיניות חוץ במשך זמן ארוך כמוהו.הוא נחשב לאיש שחשב במשך הזמן הרב ביותר ובצורה המעמיקה ביותר על הדרך שבה יש לנהל יחסי חוץ בעולם.
מכל בחינה הוא נשאר מה שהיה תמיד האידיאולוג הראשי בארה"ב של המחנה השמרני לגבי נושאי יחסי חוץ.
זה שאדם בן למעלה מתשעים פרסם ספרים מעמיקים כאלה זה יוצא דופן.
הוא גם האדם היחיד היום שבגיל 96 בכירי המנהיגים בעולם פונים אליו לשמוע את עצותיו . הנרי קיסינג'ר עסוק היום בעשור השני של המאה ה-21 יותר מאי פעם.
הוא משמש כסוג של יועץ גם לרוסים ,ויש לו פגישות בלתי פוסקות עם מנהיג רוסיה פוטין המעריץ אותו ורואה בו את גדול המדינאים. ואף נפגש עם ההנהגה הרוסית לדיונים בקרמלין עצמו.
קיסינג'ר בקרמלין מייעץ להנהגה של פוטין.
הוא מייעץ גם להנהגה הסינית העכשווית שכמעט שאין חודש שהאיש בן התשעים וחמש אינו יוצא לבקרם או שהם באים אליו. או מקיימים איתו ועידות מרחוק בשאלות כיצד תמצא סין מסילות אל המערב. ובנושאים אחרים .
הוא גם כתב ספר על סין.
שווה מאוד אם כך לקרוא את קיסינג'ר גם היום כי הוא בברור משפיע גם על פוטין וגם על הסינים שמזמינים אותו באופן קבוע להתיעצות.כל דבר שהוא כותב ואומר עד עצם היום הזה נראה שמנהיגי העולם קוראים אותו בעיון.
הנרי קיסינג'ר עם נשיא סין
לא ידוע לי על פוליטיקאי בדימוס בכיר אחר שזוכה להערכה עולמית עכשווית כזאת.
קיסינג'ר הואשם לאורך השנים שהוא עומד מאחורי תוכניות הסדר העולמי החדש המיוצגות בידי אליטות כלכליות ופוליטיות שונות במערב.
יש שרואים בו פושע מלחמה בגלל שנטען שמדיניותו הביאה על איזורים שונים בעולם כמו קמבודיה והאי וטימור באינדונזיה וצ'ילה למצב של כאוס ומלחמת אזרחים.
אחרים מכחישים זאת בכל תוקף וקובעים שמדיניותו הייתה מאז ומתמיד מיועדת לשמירת היציבות בל מקום שאפשר.
קיסינג'ר האיש המותג והתעלומה על הקריירה שלו ועל ההאשמות שהועלו כנגדו בנושאים שונים שהיה אחראי למלחמות ולמעשי טבח באיזורים שונים בעולם.
הוא נחשב בעיני חובבי קןנספירציות כאבי אבות כל רעיונות "הסדר העולמי החדש" .
האם אכן יש אמת בטענות אלו ?
על פי ספריו של קיסינג'ר בהחלט לא.
האסכולה של קיסינג'ר
יש שתי אסכולות מנוגדות בשאלה כיצד ליישב סיכסוכים:
אסכולה שניתן לקרוא לה" אידיאליסטית " שמאמינה שאפשר להגיע לסיום נצחי של סכסוכים באמצעות פשרות והסכמות משני הצדדים.
אסכולה שנייה שניתן לקרוא לה "ריאליסטית" וקיסינג'ר נמנע עליה מניחה שהעולם אינו מושלם. זהו עולם של סכסוכים בלתי פוסקים. אבל אפשר להגיע לאיזה שהוא סיום זמני של קונפליקט באמצעות הסדרים פשרות ומאזנים שתמיד יהיו זמניים. הקונפליקט יפרוץ תמיד מחדש. כפי שהתנ"ך כותב "ותשקוט הארץ 40 שנה" וההנחה המובלעת היא שאחרי 40 שנה המלחמה תמיד תפרוץ שוב מסיבה זאת או אחרת.
להחזיר עטרה ליושנה : סדר עולמי ישן
מבחינתו של קיסינג'ר האידיאל הוא לחזור לסדר העולמי הישן שהיה קיים באירופה ובעולם במאה ה-19.
ב-2014 פורסם ספרו המקיף WORLD ORDER שבו הוא מתאר בצורה מפורטת את העולם נכון לשנת 2015 וכיצד על ארה"ב להתמודד עם הבעיות באיזורים השונים שבו.
WORLD ORDER עורר תשומת לב גדולה בקרב קובעי מדיניות חוץ. הילארי קלינטון שרת החוץ שלשעבר של ארה"ב כתבה על ספר זה ביקורת ארוכה בעיתון אמריקני ,מה שמראה על חשיבותו הנמשכת של קיסינג'ר [
ספר זה הוא מעין המשך והרחבה של ספר קודם של קיסינג'ר בשם "דיפלומטיה "שבו הוא מתאר את ההיסטוריה של "הסדר " העולמי " מאז המאה ה-17 ימי הדיפלומט הצרפתי רישליה שהוא אחד הדיפלומטים והמנהיגים שאותם קיסינג'ר מעריך במיוחד ושללא ספק השפיעו עליו מאוד .ספר זה מציג " בפירוט את שיטות הדיפלומטיה וסיום הסיכסוכים המיטביות לדעת קיסינג'ר ואלו הן השיטות הריאליסטיות .שאינן מקוות ןלהביא לסיום הסכסוכים ולשלום נצחי כפי שמתואר בנבואות ישעיהו של "וגר זאב עם כבש"אלא להביא להפסקה זמנית ביותר של סיכסוכים לפחות לכמה שנים ,תוך ידיעה שבתוך כמה שנים הקונפליקט יפרוץ שוב.
אך קובע קיסינג'ר ,הפסקה זמנית זאת שמבוססת על ההנחה שגם הפסקה זמנית בלבד של קונפליקטים עדיפה על המשכם ללא סוף..
מבחינתו של קיסינג'ר העולם הטוב ביותר באפשרי הוא העולם שבו סיכסוכים איזוריים ינוהלו ויוגבלו בידי מעצמות על שיחלקו בינם איזורי השפעה בכל העולם ולמעשה ינהלו אותו בשיתוף פעולה.
מודל לאיך זה צריך להיעשות אפשר למצוא בספרו "דיפלומאטיה" שבו הוא מתאר את תולדות הדיפלומטיה האירופית אמריקנית מאז ראשית המאה ה-19 ועד אמצע המאה העשרים עד לתקופה שבה קיסינג'ר עצמו היה פעיל.
שם מתאר קיסינג'ר את האינטרסים הלאומיים והיעדים הלאומיים של ארצות אירופה ושל ארה"ב במשך תקופה זאת .ומראה כיצד היו נתונים לשינויים בלתי פוסקים בהתאם לתפיסות הפוליטיות של מנהיגי המדינות הרלבנטיות לאורך תקופה זאת.
בספר זה קיסינג'ר פתח דווקא בהצגת עמדותיהם של שני נשיאים אמריקניים המייצגים לדעתו שני קטבים מנוגדים במדיניותה הבינלאומית של ארצות הברית משיצאה מהבדלנות ההיסטורית שאפיינה אותה מאז הקמתה.
השניים הם תיאודור רוזוולט ווודרו וילסון והם מאפיינים שתי דרכים מנוגדות שארה"ב צעדה בהן לאורך השנים.בימי תיאודור רוזוולט הייתה ארה"ב ענק כלכלי וננס צבאי שהעדיף שלא להתערב יתר על המידה מעבר לגבולותיו אולם בזמנו ארה"ב שוב לא נמנעה מלהפעיל כוח מעבר לגבולותיה ככל שגברה עוצמתה הכלכלית.
לעומת רוזוולט שפעל על סמך מדיניות של "ריאל פוליטיק" את וילסון איפיינה מדיניות אידיאליסטית שטענה שלארה"ב יש יעוד כמו משיחי להביא ליתר שלום ויציבות בעולם שלאחר מלחמת העולם הראשונה.
קיסינג'ר אפשר להבין היטב מתנגד בל תוקף למדיניות האידיאליסטית של וילסון ורואה בה כישלון בלתי נמנע.
תמונתו של קיסינג'ר עצמו מופיעה על עטיפות רבים מספריו בשפות שונות גם כשאלו עוסקים בנושאים מחקריים שונים. הוא החוקר היחיד של מדעי המדינה שזכה לכך..
הביוגרפיה
קיסינג'ר ,כאמור ,אינו במוצאו אמריקני.הוא יהודי מגרמניה בן למשפחה שומרת מצוות..ב1938 נמלטה המשפחה לארה"ב מחמת רדיפות היהודים בגרמניה נאצית . הנרי קיסנג'ר הצעיר גדל בניו יורק בחוגי "אגודת ישראל " של יוצאי גרמניה ,אך מהר מאוד פיתח השקפות עצמאיות מאוד ומיוחדות לו בהחלט. [
במלחמת העולם השנייה גויס קיסינג'ר לצבא ארה"ב ובסיומה שירת בממשל הצבאי בגרמניה ופיתח שם רעיונות שכדי לוודא ששוב לא תפרוץ ממשלה הרי יש להגיע לסוג של פשרה בין ארה"ב וגרמניה..בשובו לארה"ב למד בהארווארד והתגלה כעילוי יוצא דופן בתחומי מדעי המדינה.לימים התגלה שאיפה שהוא הוא רכש גם מגוון של שיטות לניהול מקויויאליסטי בהחלט של מדיניות חוץ שהפליא בגיוונו פוליטיקאים אחרים מהם מנוסים ביותר.
מאיפה הוא רכש את כל הידע הזה? האם היה זה באוניברסיטאות ? או שמה מלימודיו ההיסטוריים ? לא ברור.
ב-1957 החל להורות באוניברסיטה במחלקה לתורת הממשל. ב1962 מונה לפרופסור.ובשנים 1961-1969 עמד בראש מוסדות מחקר ומכונים לחקר בעיות מדיניות וממשל.
עד כאן לכאורה קריירה אקדמאית שגרתית לחלוטין. אי שלא היה מעלה בדעתו שמהאקדמאי קיסינג'ר יצא לבסוף מי ומה שיצא ממנו ,הדמות הבולטת ביותר בתחום מדיניו חוץ במחצית השנייה של המאה ה-20.
את גישתו הבסיסית למדיניות החוץ שהפכה לאידיאולוגיית היסוד שלו פירסם בספרו שהיה במקורו עבודת הדוקטורט שלו "עולם מושב על כנו (1957)שעסק בהשבת הסדר לאירופה של אחרי נפוליאון דיקטטור שהביא לחורבן הסדר הישן
גיבוריו של קיסינג'ר שאותם הוא מעלה על נס הם מטרניך הנסיך האוסטרי וקלסרי שהם בעיניו מדינאים של "רילפוליטיק" שלא היניחו לזיקות ברגש להפריע לצרכי מדיניות וניהלו אותה בערמה ,בסבלנות ובחשאי ,בלי התערבות הפרלמנטים שאין להם המזג הדרוש לדיפלומטיה.
לדעת קיסינג'ר הסדר הבינלאומי שנוצר במסגרת קונגרס וינה יצר מסדרת של מאזן כוחות בינלאומי באירופה שבה היה לכל המעצמות אינטרס מוקנה ביציבות וזה שמר על שלום ביבשת כמעט מאה שנה.
ובספר זה בעצם אפשר למצוא את מדיניותו של קיסינג'ר עצמו. ניתן לאמר ששיטה זאת ודמויות אלו שימשו כמודלי השראה עבור קיסינג'ר במשך תקופת פעילותו כדיפלומט בכיר בממשל האמריקני.ולאחר מכן.
לאחר מכן פירסם קיסינג'ר האקדמאי ספר על מדיניות החוץ האמריקנית שנכתב לפני שהיה שר חוץ " מדיניות החוץ האמריקנית" .
הספר תורגם לעברית רק כאשר היה קיסינג'ר כבר שר חוץ אבל סביר ביותר להניח שהוא יישם הלכה למעשה את המדיניות ששירטט שם.
הוא התבלט בדיון על מלחמה גרעינית שבו דחה את התוכנית ל"הגבה מאסיבית " בנשק גרעיני והמליץ במקום זה על חגובה מדורגת בנשק גרעיני טקטי . בוויכוח שהתעורר סביב המלחמה הגרעינית המוגבלת שלו טען קיסינג'ר שהאיום במלחמה זו הנמנעת מהכחדה גמורה –אמין יותר מהאיום במלחמה שיגרתית ולכן יעיל יותר. [
קודומיניון :
מהן התוכניות שעליהן דן קיסינג'ר עם הרוסים והסינים ?
עם לשפוט על הצהרות בעבר "הוא דן בנושא של "קו-דומיניום " עולם שישלט במשותף בידי שלושה כוחות גדולים בשיתוף פעולה שייצבו זה את זה וירסנו את שאר העולם.
משהו בדומה לסדרת המדע הבדיוני הידועה של ג'רי פורנל שתיארה עולם כזה בשלבים המאוחרים שלו שבו הקודומיניון בדיוק בנקודת הזמן הזאת בסביבות 2020 סדרה זאת התבססה אכן על רעיונותיו של קיסינג'ר בספר שכתב ב-1974 יחד עם לארי ניבן, "הקיסם בעינו של אלוהים" (תורגם בידי אריה בובר, הוצאת זמורה-ביתן, 1987), חזה פורנל שהחל משנת 1990 ייחתמו הסכמים לשיתוף פעולה בין ארה"ב וברית המועצות. התחזית הזו אכן התגשמה בעידן הגלסנוסט של מיכאל גורבצ'וב, ולאחריו בימי נשיא רוסיה בוריס ילצין. השלב הבא בתחזית מרחיק לכת עוד יותר: בשנים 2015-2020, כך לפי פורנל, יקום הקודומיניום – משטר של שיתוף פעולה בין ארה"ב ורוסיה, שהופך לבסוף למעין ממשלה עולמית.
אזורנו משתלב גם הוא בתחזית הזו. לאחר מלחמה שפורצת בין ישראל למדינות ערב, ובמהלכה חלק מסוריה מסופח ל"ישראל הצפונית", אוסר הקודומיניום את כל המלחמות ברחבי הגלובוס. כוחות שיטור של האמריקנים והרוסים אוכפים את האיסור הזה. האנרגיה של המין האנושי מתמקדת מאותה נקודה ואילך בפיתוח ספינות חלל ובהקמת קולוניות מחוץ לכדור הארץ ואף במערכות שמש אחרות. עד כאן התחזית; במציאות של פרוס שנת 2015, ארה"ב ורוסיה קרובות יותר למלחמה קרה ביניהן מאשר לשיתוף פעולה אנטי-מלחמתי גלובלי.אבל מי יודע אם יחליטו ארה"ב ורוסיה להתאחד כנגד האיסלאם הקיצוני ייתכן שהתחזית של פורנל תיראה קרובה להגשמה.
כל זה משקף פחות או יותר את הרעיונות של הנרי קסינג'ר על הצורך במאזן כוחות ברור ואיזורי השפעה בין המעצמות הגדולות שישתפו פעולה זו עם זו לטובת כדור הארץ כולו.
אני סלחני כלפי קיסינג'ר עם כל חולשותיו ולמרות כל ההאשמות הקשות שהוטחו בו. הוא השיג השגים גדולים יותר מכל שר חוץ אמריקני אחר.
נקווה שלבסוף ימצא מישהו לפחות בדרג של קיסינג'ר כי העולם זקוק מאוד כיום למישהו כזה.
מאמר על טיפולו של קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים בהתאם לאיסטרטגיית העל שלו של ניהול והגבלת סיכסוכים בהתאם לאינטרסים של מעצמת על ראו כאן :
הנרי קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים :מדינאי מרחיק ראות או ארכי קונספירטור?
נספח-ספרי הנרי קיסינג'ר בעברית :
הנרי אלפרד קיסינג'ר הוא הפוליטיקאי והאיסטרטאג הפוליטי המתורגם ביותר לעברית של כל הזמנים והנה רשימת ספריו בעברית לפי תאריכי התרגום שלהם לעברית .
1.נשק גרעיני ומדיניות חוץ /הנרי קיסינג’ר ; תרגם מאנגלית יוסף עוזיאל. [תל-אביב] : סדן, [1974].
מדיניות-החוץ האמריקנית / תורגם מאנגלית בידי אהרון אמיר ; עם אחרית דבר מאת יאיר עברון, תל-אביב : עם עובד, תשלה,1975
3.שנותי בבית הלבן / תרגם אהרון אמיר תל-אביב : עידנים, תשמ"א 1980
4. משבר : ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מווייטנאם. תרגום: יצחק טישלר, ירושלים : שלם, תשס"ה 2004
5. דיפלומטיה / מבוא: שלמה אבינרי ; תרגום: דוד בן-נחום. הוצאת מרכז שלם ,2007
ביקורת :ההיסטוריה על פי הנרי קיסינג'ר
Kissinger,,Henry – United States and Middle Eastern policy in a changing global arena / Tel-Aviv : Yitzhak Rabin Center for Israel Studies, [1999]
Kissinger, Henry World order / New York : Penguin Press, 2014.
מותחנים על קיסינג'ר
רני וחזי כרמל "שגרירות :רומן פוליטי הוצאת רקע 1980
רומן מתח היסטור על רקע שגרירות ישראל בוושינגטון. הסיפור מערב זונת טלפון, דיפלומטים סוכני מוסד, עימות גרעיני ומתאר בפרטי פרטים את הסיטואציה הפוליטית בוושינגטון ובמוסקווה בעת מאבקו של מלך ירדן חוסיין בניסיון הפלסטינאי להשתלט על מדינתו.
קיסינג'ר הוא דמות בולטת ברומן.
שני הכותבים היו קשורים לעולם התקשורת בארצות הברית בשנות השבעים
מרוין קלב וטד קופל בשם טובת האומה… שר החוץ שקל והחליט : רומן פוליטי /עברית אליעזר כרמי תל-אביב : רמדור, 1978.
מותחן שכתב הביוגרף של קיסינג'ר שגיבורו הוא שר חוץ שהוא כפילו של קיסינג'ר. אמנם קיסינג'ר עצמו בהקדמתו המצחיקה לספר מזהה את הדמות בנדיבות עם יורשו בתפקיד סיירוס ואנס.
מרדכי ( נתקה ) סקר "תיק נמסיס " תל אביב : סקר, תשמ"ב 1981.
סקר, שהוצג על העטיפה כקצין בכיר בחיל המודיעין מעלה במסגרת ספרותית של רומאן מתח שורה של שאלות: הייתכן שמלחמת יום הכיפורים הייתה פרי יוזמה של הדרג הבכיר ביותר בממשל האמריקני? הייתכן שנשיא מצרים היה
סוכן צמרת של המודיעין האמריקני? וכיצד השפיעה ארה”ב על ההכנות הישראליות לקראת המלחמה?
'ג'ון ארליכמן הקלף הסיני עברית אליעזר כרמי " הוצאת מילכה 1988 .
מותחן מאת יועצו הבכיר של ניקסון שמציע גירסה חלופית לשאלה כיצד נוצרו היחסים עם סין . ניקסון וקיסינג'ר מופיעים כדמויות ראשיות.
קראו גם :
געגועי לקיסינג'ר : ראיון עם קיסינג'ר בן ה-96
קיסינג'ר עושה סדר באי הסדר העולמי החדש : רן ברץ על סדר עולמי
וודי אלן בפרודיה מדהימה על קיסינג'ר
עתיד העולם והמדיניות של ארה"ב על פי זביגנייב בזיזינסקי
עלייתו ונפילתו ועלייתו ונפילתו ועלייתו של ריצ'רד ניקסון
7 תגובות על “הנרי קיסינג'ר והסדר העולמי ( הלא ) החדש”
אי אפשר לקרוא את השעטנז הזה שלך, אתה מחבר מאמר שלך שהוא תוספת על גבי מאמר
שלך למאמר ישן שלך עם מאמר חדש שלך את העיניים הוצאת לנו את השכל בלבלת לנו
תקדיש כמה דקות ואל תתן לנו שבצנה, זה זלזול בקהל הקוראים שלך
On Sat, 1 Jun 2019 at 20:42, המולטי יקום של אלי אשד wrote:
> מספר 666 posted: " HENRY KISSINGER (1923- ).American (German-born)
> diplomat. Kissinger caricatured as 'Super K' on the cover of 'Newsweek'
> magazine, 10 June 1974.[/caption] ידיעה לשר החוץ לשעבר של ארה"ב הנרי
> קיסינג'ר מלאו 95 שנה.והוא עדיין משפיע כפי שהי"
>
[…] ה ראשונה"הנרי קיסינג'ר והסד'ר ההעולמי ה"(לא ) חדש" עסקה ברעיונותיו של קיסינג'ר לגבי מצב העולם באופן כללי […]
[…] ה ראשונה"הנרי קיסינג'ר והסד'ר ההעולמי ה"(לא ) חדש" עסקה ברעיונותיו של קיסינג'ר לגבי מצב העולם באופן […]
בגיל 98 הנרי קיסונג'ר מסביר לבכירי עולם המתכנסים בדאבוס שעל מנת לפתור את המלחמה בין רוסיה ואוקראינה על אוקראינה להסכים ללקיחת שטחים שלה בידי רוסיה. י נראה שאוקראינה כבר לא תהיה מוכנה לתת לרוסיה אפילו סנטימטר אחד שלה במחוז דונבאס. אבל אולי תהיה מוכנה לוותר על קרים.אגב קיסינג'ר הוא כבר בן קרוב ל-100 ביחד עם הרב אדלשטיין אצלנו כנראה המנהיג הרוחני הזקן ביותר בעולם.
https://dailyuknews.com/us-news/henry-kissinger-tells-global-elite-gathered-at-davos-that-ukraine-should-give-russia-territory/?fbclid=IwAR1GtVDo7IpjIKBSHoDuHAo1PnYM9-3t5XpGvR7kBTRLcYItWSStwMvfqL0
enry Kissinger has said that the West should stop trying to inflict a crushing defeat on Russia and suggested that Ukraine should give up territory.
Former US secretary of state Mr Kissinger, 98, told the World Economic Forum held in Davos, Switzerland that Ukraine must begin negotiations ‘before it creates upheavals and tensions that will not be easily overcome’.
‘Ideally, the dividing line should be a return to the status quo ante. Pursuing the war beyond that point would not be about the freedom of Ukraine, but a new war against Russia itself,’ he told the conference on Monday.
It came as Ukrainian President Volodymyr Zelensky said in a powerful speech to open this week’s Davos summit in Switzerland that brute force will once again rule the world if Russia’s invasion of Ukraine is allowed to go unanswered.
Mr Kissinger, 98, told the World Economic Forum held in Davos, Switzerland that Ukraine must begin negotiations ‘before it creates upheavals and tensions that will not be easily overcome’. Kissinger, pictured with Vladimir Putin in March 2009
According to The Telegraph, he explained that Russia was an ‘essential part of Europe’ for over four centuries, noting that European leaders must ‘not lose sight of the longer term relationship’ or otherwise risk putting Russia in a permanent alliance with China.
He also said: ‘I hope the Ukrainians will match the heroism they have shown with wisdom.’
Volodymyr Zelensky told the meeting that brute force will once again rule the world if Russia’s invasion of Ukraine is allowed to go unanswered in a powerful speech to open this week’s Davos summit in Switzerland.
The Ukrainian President told delegates that their summit will become pointless if Putin is allowed to win the war because he is ‘not interested in our thoughts’ and ‘brute force… does not talk, it kills.’
Zelensky’s speech came at the start of four days of talks during which Ukraine is expected to launch a global charm offensive in order to secure economic and military backing to ensure its survival.
He told delegates that their summit will become pointless if Putin is allowed to win the war because he is ‘not interested in our thoughts’ and ‘brute force… does not talk, it kills.’
But Mr Kissinger said it would be ‘fatal’ for the West to get swept up in the ‘mood of the moment’ and forget Russia’s position of power within Europe.
The former US secretary of state Henry Kissinger (pictured on the screen) told the global elite that Ukraine should give Russia territory within the next two months and accept terms that fail to meet their current war aims
Yuval Welis בפייסבוק
סטריינג'לאב הוא יותר הלחמה של שני אישים, היהודי ג'וני פון נוימן (ממציא 'תורת המשחקים' בין השאר) שאכן הוגבל לכיסא גלגלים; והנאצי לשעבר פון בראון, אבי תוכנית החלל האמריקאית בשנות הששים.
קיסינג'ר אחראי ליחסים בין סין לארה"ב (אולי הראשונים של האחרונה עם מדינה קומוניסטית) ולשלום בינינו למצרים.
היה מוכשר, אבל יותר בקידום עצמי, שזה גם מאפיין של מוכשרים…
השב/השיבישיתוף1 ימים
קיסינגר (ה-ג' היא הגירסה האמריקאית לשמו) היה יהודי גרמני, שנמלט מגרמניה הנאצית בזמן. נמנע בעקיבות מלהזכיר את מוצאו (כמו גם יהודי אחר שהיה בכיר במשטר רייגן, ויינברגר).
זוכר סידרה תיעודית בהגשתו (בחינוכית, בתשעים) על ההיסטוריה הדיפלומטית של אירופה. היתה מרתקת ומעניין אם קיימת אונליין.
גולם היטב ע"י פול סורבינו בסרטו (הבעייתי) של אוליבר סטון, 'ניקסון'. בסידרה תיעודית מרתקת אחת על ניקסון (שקריין מי שהיה 'ויליאם טל' ב'חץ וקשת'), נאמר ששניהם העריכו ותיעבו האחד את השני, וסברו שכל אחד מהם משוגע.
אגב ביוגרפיה עליו שלא תורגמה – של אייזקסון מ-1992; הראשונה שלו למעשה (על אדם יחיד). הגיע הזמן להשלים…
כמו שציינתי בעבר, היעדר אדם כריזמטי ובעל משקל בינלאומי כמוהו, מונע מו"מ על נושאים חשובים כמו אוקראינה ואיראן, ובעקיפין מוריד מערכה של ארה"ב כמעצמה. עד
הנרי קיסינג'ר בן 99 היסטוריון איסטרטג גרעיני שר החוץ החשוב ביותר של ארה"ב במאה העשרים האיש שראה את הכל מחווה את דעתו על מלחמת רוסיה אוקראינה :
https://www.spiegel.de/international/world/interview-with-henry-kissinger-for-war-in-ukraine-there-is-no-good-historical-example-a-64b77d41-5b60-497e-8d2f-9041a73b1892?fbclid=IwAR3M8yC_B9HgXmGmzBErtyzw4pGZw6TNESHD6-x5EQyaOLtpGJb1O8_gcWc#ref=rss
DER SPIEGEL: Mr. Kissinger, when you were born, Lenin was still alive. You were 29 years old when Stalin died, 39 when Nikita Khrushchev deployed nuclear missiles in Cuba and 45 when Leonid Brezhnev crushed the Prague Spring. Which of these Kremlin rulers does Vladmir Putin most remind you of?
Henry Kissinger: Khrushchev.
DER SPIEGEL 29/2022
The article you are reading originally appeared in German in issue 29/2022 (July 15th, 2022) of DER SPIEGEL.
SPIEGEL International
DER SPIEGEL: Why?
Kissinger: Khrushchev wanted recognition. He wanted to affirm the importance of his country and to be invited to America. The concept of equality was very important to him. In Putin’s case, this is even more acute, because he considers the collapse of the Russian position in Europe from 1989 onward as a strategic disaster for Russia. That has been his obsession. I don't really share the view of many people who think that he wants to regain every bit of territory that was lost. But what he cannot bear is that the entire territory between Berlin and the Russian border fell to NATO. And that’s what made Ukraine such a key point for him.
DER SPIEGEL: Khrushchev triggered the Cuban Missile Crisis, but he ultimately gave in. Do you think the same is possible for Putin and Ukraine?
Kissinger: Putin is not as impulsive as Khrushchev was. He is more calculated and more resentful. It might be easier to settle with some other leaders one has known (from Russia’s past). On the other hand, it is unlikely that the transition from Putin to his successor will go very smoothly. But above all, the evolution of Russia is a Russian issue. The Western nations will have to analyze what they can do depending on that evolution and the military outcome in Ukraine.
About Henry Kissinger
Henry Kissinger was born in 1923 in the Bavarian town of Fürth before leaving Nazi Germany in 1938 with his parents for the United States. He became U.S. secretary of state in 1973 under President Richard Nixon and is widely considered one of the most influential statesmen of the postwar period. He has published numerous books on diplomacy and geopolitics, including "Leadership: Six Studies in World Strategy," which was published at the end of June.
DER SPIEGEL: The first chapter of your new book, "Leadership: Six Studies in World Strategy,” focuses on Germany’s first postwar chancellor, Konrad Adenauer. You write that Adenauer’s policy was based on a view that his country’s division was temporary. Is this what you had in mind with your recent statement at the World Economic Forum in Davos, when you suggested that Ukraine accept a temporary division of the country, developing one part into a pro-Western, democratic and economically strong nation while waiting for history to reunite the country as a whole?
Kissinger: What I said is this: To end this war, the best dividing line would be the status quo ante, which means 93 percent of the country. That’s quite a different thing. If one identifies the status quo ante as the objective, that would mean that aggression has not succeeded. The issue, then, is a ceasefire along the February 24 line of contact. The territory still controlled by Russia, which makes up about 2.5 percent of Ukrainian territory in the Donbas as well as the Crimean Peninsula, would then be part of a general negotiation.
DER SPIEGEL: You added, however, that pursuing the conflict beyond the February 24 line of contact "would turn it into a war not about the freedom of Ukraine … but a new war against Russia itself.”
Kissinger: At no point did I say that Ukraine should give up any territory. I said the logical dividing line for a ceasefire is the status quo ante.
DER SPIEGEL: Many Ukrainians understood it differently. Parliamentarian Oleksiy Goncharenko said you are "still living in the 20th century" and that Ukraine would not give up an inch of territory.
"At no point did I say that Ukraine should give up any territory."
Kissinger: President Volodymyr Zelenskyy does not say that. On the contrary, within two weeks of my statement, he said in an interview with the Financial Times that regaining the status quo would be a great victory and that they will continue to fight diplomatically for the rest of their territory. That’s in line with my position.
DER SPIEGEL: In the introduction to your new book, you quote Winston Churchill: "Study history. In history lies all the secrets of statecraft." Which historical precedent do you think is the most instructive for understanding and ending the war in Ukraine?
Kissinger: That is a very good question to which, right off the top of my head, I cannot give a direct answer. Because the war in Ukraine is on one level a war about the balance of power. But on another level, it has aspects of a civil war, and it combines a classically European type of international problem with a totally global one. When this war is over, the issue will be whether Russia achieves a coherent relationship with Europe – which it has always sought – or whether it will become an outpost of Asia at the border of Europe. And there is no good historical example.
DER SPIEGEL: You, along with the six personalities you profile in your new book, have shaped the world we live in today. And it is not a stable world. In Europe, a war is raging in Ukraine. In Asia, a conflict over Taiwan seems to be looming. In the Middle East, Iran's nuclear program continues to cast dark shadows. Why should politicians follow the examples from your book?
Kissinger: I’m not saying they should follow the examples of the people I portrayed, because they are very different from each other – and their situations are different from each other. But I think they can learn from the problems these leaders faced. That there is conflict in the world: This is not new. What is new is that in our period, we have for the first time the impact of different cultural regions on each other on a permanent basis. For some current conflicts, the examples from the book may be helpful. Others may be unique to our period. I didn’t write a cookbook for international relations.
DER SPIEGEL: Do you think that foreign policy under the conditions you describe, and particularly as Richard Nixon and you practiced it, is still the most effective way of handling international relations – meaning that statesmen are preferable to visionaries and the preservation of stability is preferable to normative imperatives?
Kissinger: Statesmen and visionaries are simply two different types of leaders.
DER SPIEGEL: Your preference is obvious. In your book, you name Theodore and Franklin D. Roosevelt, Kemal Atatürk and Jawaharlal Nehru as "statesmen,” while you identify Akhenaten, Joan of Arc, Robespierre and Lenin as "visionaries.” Do you think that maintaining the balance of power is still the most advisable path to take in international relations?
Kissinger: I think the balance of power is a precondition for other things, but it is not an end in itself. The balance of power by itself does not guarantee stability, but without balance of power, you cannot have stability.
Kissinger has been a significant voice on geopolitics for several decades.
Bild vergrößern
Kissinger has been a significant voice on geopolitics for several decades. Foto: George Etheredge / DER SPIEGEL
DER SPIEGEL: On the bookshelf behind you is a biography of Prince Metternich, who was the subject of your Ph.D. thesis and who is considered the architect of the European peace order of the early 19th century. Are periods of a few decades of relative stability, like then or like after World War II, the best we can realistically hope for?
Kissinger: No, I think the contemporary situation is unique in this respect. Looking at history, I would already describe World War I as an example of technology having outrun the capacity to manage it. But in our period, there is no doubt about this. We have had nuclear weapons for 80 years and trillions have been spent on elaborating them. Since 1945, nobody has dared to use them, even against non-nuclear countries. Today, these nuclear weapons are compounded by cyber possibilities, by artificial intelligence.
DER SPIEGEL: You mean that they have become even more dangerous because the algorithms and technical procedures controlling them are unpredictable in an event of crisis?
Kissinger: In any case, it has become extremely difficult for political leaders to control their own technology, especially in the event of war. It is an overriding obligation now to prevent a war in which such high technology could be used. And especially, a war between the two biggest high-tech countries, China and the United States. There has never been a comparable situation, because one could always imagine the victor gaining some benefit. In this type of war, that's impossible.
DER SPIEGEL: U.S. President Joe Biden has described the current geopolitical situation as a struggle between democracy and autocracy. The new German government has also set out to pursue a more "values-based” foreign policy. What is your response to this?
Kissinger: Given my personal history, a preference for democracy is self-evident. Genuine democracy is, for me, the more desirable system. But in the relations of the contemporary world, if it is made the principal objective, it leads to a missionary impulse that could result in a Thirty Years’ War-type military conflict. Now, President Biden has said simultaneously that he does not have any desire to change the Chinese government, that he is not attempting to interfere in the domestic situation. So I think he faces the same problem any major leader now faces. Of course, there are situations in which there is an obligation to defend yourself, and that is what Europe has perceived in this conflict over Ukraine. Statesmanship in this period has to be able to encompass the historic role of the balance of power, the new role of high technology and the preservation of essential values. That is a new challenge for this period.
DER SPIEGEL: How do you assess Biden's statement that President Putin "cannot remain in power"?
Kissinger: It was not a prudent sentence.
DER SPIEGEL: One of the basic assumptions of political realism is that the international system is ultimately anarchic and that there is no authority above that of individual states. Does your experience confirm this assumption?
Kissinger: No. The principle of sovereignty on which international relations were based in Europe, and via Europe, in the rest of the world, permits the evolution of the concept of legality in international law, on the one hand. But on the other hand, it also fragments the world, because the sovereign principles are believed to be paramount. This dilemma is very difficult to overcome philosophically, because the cultural differences between various regions of the world involve different hierarchies of values.
DER SPIEGEL: When you look at how the war in Ukraine has proceeded thus far, do you think it increases or decreases the desire of the Chinese leadership to solve the Taiwan issue once and for all?
Kissinger: I think neither. Putin obviously underestimated the resistance he would find. The Chinese, however, will use all-out force against Taiwan only once they have decided that no peaceful evolution will ever be possible. And I don’t think they have reached that point yet.
DER SPIEGEL: But if China were to reach such a conclusion one day, how would that conflict differ from the current one in Ukraine?
Kissinger: On the Ukraine issue, one aspect of the military problem is that two nuclear groups are fighting a conventional war on the territory of a third state, which, of course, has many weapons from us. But legally, an attack on Taiwan would bring China and America into direct conflict from the very beginning.
DER SPIEGEL: It has been 50 years since U.S. President Richard Nixon and you embarked on your historic trip to China. From today’s perspective, was it an achievement or a mistake to postpone the resolution of the Taiwan conflict at that time?
Kissinger: It was the only possible way to begin working with China, and that was imperative for ending the Cold War and essential to end the Vietnam War. And it created at least 25 years of peaceful evolution after the Korean War. The rise of China would inevitably bring with it the issues that we’ve discussed – that has been the nature of Chinese history. And with respect to Taiwan, I think it was quite an achievement to get Mao to agree to something China had never agreed to in the postwar period – namely postponing the settlement.
DER SPIEGEL: Not only the question of Taiwan remains unresolved, but also that of Iran’s nuclear program. You were originally against the nuclear agreement with Tehran, but also against the U.S. withdrawal from the treaty.
Kissinger: The essence of my concern about the agreement was that it did not preclude the military nuclearization of Iran. It provided a way of achieving it a little more slowly – from the Iranian point of view. Therefore, the danger of preemptive war in the Middle East continued and even increased, with the benefit of some extension of time. So now, to return to the same agreement one has rejected, without any improvement, is a kind of a moral defeat. It will remain an anguishing issue, because what I said about high technology applies there too: How do you avoid the dangers of preemption spinning out of control?
DER SPIEGEL: Do you fear a nuclear arms race in the Middle East?
Kissinger: No, I fear the use of nuclear weapons. Once Iran establishes itself as a nuclear power,countries like Egypt and Turkey may feel obliged to follow. And then, their relationships, plus the relationship of all of them with Israel, will make the region even more precarious than it is today.
DER SPIEGEL reporter Bernhard Zand speaking with Henry Kissinger at
DER SPIEGEL: Politicians have been seeking your advice for decades, including American presidents and German chancellors from Konrad Adenauer to Angela Merkel. But you have also been criticized for actions taken in Cambodia and Chile. When you look back at your own political record, where did you err and make miscalculations?
Kissinger: I will not enter now into a debate about Cambodia and Chile, about which I have written long sections in my memoirs. But journalistic fairness should include the fact that there was a framework within which this occurred. The first bombing of Cambodia occurred a month after Nixon came into office. The North Vietnamese had launched an offensive almost immediately, with four divisions that they had stationed in Cambodia, very close to Saigon, and killed a thousand Americans. They would come over the border at night, kill their quota of Americans, and return. So these bombings were not the expression of a leader eager to expand a war, but of a leader eager to end a war. Nixon had intended to end the war from the beginning – and had written to North Vietnamese leader Ho Chi Minh even before he entered office. And the overthrow of Chilean President Salvador Allende occurred as a result of internal Chilean developments. We were not happy with his coming into office, but at the time of the overthrow, every democratic party in the Chilean parliament had dissociated from Allende, and that created the conditions for his overthrow. But in a more general sense, statesmen always have the dilemma of balancing national interests in ambiguous situations. And it’s great fun for journalists to then point out mistakes that were made or focus on their results. No one can claim, obviously, never to have made a mistake in judgment, but to keep going back to things 50 years ago without ever presenting the context is not a fair way of debating.
"If taking on two adversaries means expanding the war in Ukraine into a war against Russia, while at the same time remaining in an extremely hostile position to China, I think that would be a very unwise course."
DER SPIEGEL: Fair enough. Since we were just talking about the Middle East, let’s go back to the U.S. invasion of Iraq. Was that a miscalculation?
Kissinger: I had been out of government for about 20 years when the invasion occurred. I was sympathetic to it. I felt the intention of President George W. Bush was to show that regimes that supported terror attacks were creating permanent insecurity. The removal of Saddam Hussein had many rational and moral justifications. But to try to govern Iraq similarly to the occupation of Germany (after World War II) was an analytic mistake, because the situations were not comparable. Trying to occupy the country went beyond our capacities.
DER SPIEGEL: Before the war in Ukraine, there was a debate about whether the U.S. should seek proximity with Russia to pressure its rival China. Now, the question is whether Washington should reduce tensions with Beijing in the face of the Russian threat – as Nixon and you did 50 years ago. Do you think America is strong enough to take on its two biggest adversaries at the same time?
Kissinger: If taking on two adversaries means expanding the war in Ukraine into a war against Russia, while at the same time remaining in an extremely hostile position to China, I think that would be a very unwise course. I support the efforts of NATO and of America to defeat the aggression against Ukraine and specifically to restore Ukraine to the dimensions it had when the war started. And I can understand if Ukraine continues to ask for additional adjustments. That could then be approached within the framework of a greater view of international relations. But even if this is achieved, the relationship of Russia to Europe needs to be addressed, namely the question as to whether it is a part of European history, or a permanent opponent based on other territories. That will become a main issue. And it is one that is independent of the conclusion of the war in Ukraine – which I have sketched out now innumerable times, and never once said that any Ukrainian territory should be abandoned.
DER SPIEGEL: Mr. Kissinger, thank you very much for this interview.
[…] האמריקני החי הזקן ואף הפעיל ביותר הזקן ביותר זהו הנרי קיסינג'ר שר החוץ בממשל שקדם לזה של קרטר בן -99 ועדיין פעיל נותן […]