משחק השחמט של הפילוסוף משה מנדלסון המחזאי לסינג והכומר לאואטר-הציור הקבוצתי מאת מוריץ אופנהיים והשיר מאת ג’ין נוֹרְדְהָאוּס

משה מנדלסון משחק בשחמט עם הכומר לאואטר כשהפילוסוף לסינג מסתכל ברקע.1856, Judah L. Magnes Memorial Museum , Berkeley

כהמשך למאמר שלי על דיוקנאות יהודיים קדומים הנה תמונה מפורסמת שהיא דיוקן מומצא.

זוהי אחת התמונות הידועות ביותר של אבי תנועת ההשכלה בגרמניה משה מנדלסון. אבל הציור הזה הוא מדומיין.הוא נוצר רק בשנת 1856 שנים רבות לאחר מות מנדלסון והאנשים שעימו בציור. התמונה התפרסמה מאוד .משום שאיך שהוא היא נראתה כמבטאת את המצב של היהודי בגולה. בעקבותיה נוצר תחריט ידוע מאוד בשחור לבן.

הצייר מוריץ דניאל אופנהיים ( 1800- 1882)הוא הצייר היהודי הראשון הידוע שהיה לו חינוך אקדמאי בציור. היו ציירים יהודים לפניו אבל עד כמה שידוע לא כאלו שלמדו את המקצוע באקדמיה גרמנית.הוא התפרסם בציוריו מחיי יהודי גרמניה ובדיוקנאות של אישים כמו המשורר היהודי היינה ,המשפטן ברנה הסופר גתה , המלחין פליקס מנדלסון ובני משפחת רוטשילד.

הוא יצר תמונות היסטוריות רבות כמו חטיפתו של הילד היהודי אדגר מורטרה בידי הכנסיה הנוצרית שובו של החייל המתנדב היהודי לבני משפחתו. תמונה המראה שגם היהודים שפכו את דמם במלחמות למען גרמניה.

אבל התמונה שלמעלה של משחק השחמט היא לדעתי הטובה ביותר שלו הקיימת בגלל מה שהיא מסמלת :מלחמת מוחות המועברת דרך משחק השחמט בין פילוסוף יהודי וכומר נוצרי.

http://magnesalm.org/notebook_fext.asp?site=magnes&book=3024

התמונה מתארת אירוע שהתרחש במציאות ההיסטורית :מנדלסון פגש את לאואטר בשנת 1763 וזה דרש ממנו פומבית להודות בעליונותה של הנצרות על היהדות. מנדלסון ענה בתשובה מתנצלת כל שהיא ( קראו אותה כאן ) וסירב להמשיך בויכוח מעבר לכך.ויצא פגוע מאוד מכל האירוע.

אמנם ..הם לא שיחקו בינם שחמט. זאת ההמצאה של הצייר שמציג כך את מערכת היחסים בינם בצורה דרמטית ביותר כביכול כמשחק מוחות.אבל לא היה מאבק מוחות כזה במציאות.מנדלסון פשוט שתק שתיקה פחדנית.

אני מוצא את תגובת השתיקה של מנדלסון כעלובה ביותר. הוא הראה את עצמו כמי שלא מעז לעמוד על זכויותיו ועל כבודו וכמי שאינו מסוגל להתמודד עם הכומר.בימי הביניים יהודים מעולם לא היססו להתווכח עם כמרים נוצריים.אבל מנדלסון לא העז לעשות זאת.היה חשוב לו מכל להיות אזרח גרמני .

בקהילות היהודיות בחו"ל כאשר נודע העניין חוסר תגובתו של מנדלסון עורר זלזול.

בתמונה שלפנינו שרומזת לפרשה הזאת בדרך סימלית. מנדלסון יושב משמאל מהורהר ולא החלטי.

לאואטר יושב מימין וספרו העוסק בתיאולוגיה נוצרית וקורא ליהודים להתנצר פתוח לפניו. הוא בהחלט נראה החלטי ונחוש.

לסינג פילוסוף ומחזאי שתמך ביחסים טובים בין יהודים ונוצרים וכתב מחזה בשם "נתן החכם " שגיבור היהודי הטוב היה מבוסס על מנדלסון עומד ברקע סימפטי למנדלסון אבל לא באמת מעורב. מעין דמות ניטראלית שאי אפשר לסמוך עליה באמת בעת צרה.

ברקע נפרדת ומנותקת לחלוטין מכל המאבק המרומז פרומט מנדלסון אישתו של מנדלסון.כנראה רמז לחוסר המעורבות של נשות היהודים במאבקי בני זוגם עם העולם הסובב אותם.

לכאורה יש כאן מאבק בין שווים אבל לא באמת. במציאות מנדלסון התגלה כהססן לעומת הכומר.

לכל האנשים בציור יש תמונות אותנטיות שעליהן התבסס אופנהיים כשיצר את התמונה הדרמטית.

והנה תמונות שעליהם התבסס מוריץ אופנהיים כשיצר את התמונה הזאת ב-1856 :

תמונה אותנטית של משה מנדלסון

Moses Mendelssohn (1771, portrait of Anton Graff , art possession of the University of Leipzig)

תמונה אותנטית של ג'ון קספר לאואטר

Johann Caspar Lavater, Gemälde von Alexander Speisegger, 1785, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של גטהולד אפרים לסינג

Gotthold Ephraim Lessing, painting by Anna Rosina de Gasc (Lisiewska), 1767/1768, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של פרומט מנדלסון

פרומט מנדלסון אישתו של משה .צייר בלתי ידוע.אחד הדיוקנאות הראשונים הידועים של אישה יהודיה.

ולמי שהתקשו להבין את הסיטואציה שמאחורי התמונה הנה שני שירים שמסבירים אותה.

אלו שני שירים של המשוררת האמריקנית ג'ין נורדהאוז שמסבירים את המאבק בין לואטאר ומנדלסון ואת התמונה.

ג’ין נוֹרְדְהָאוּס נולדה למשפחה יהודית ב-1939 בבולטימור שבמדינת מרילנד בארה”ב. היא סיימה את חוק לימודיה בפילוסופיה במכללת בארנארד וקיבלה תואר דוקטור בספרות גרמנית מודרנית מאוניברסיטת ייל. נורדהאוס ביקרה בישראל ואחד מספרי שיריה, קופי החרסינה של משה מנדלסון-שירים, תורגם לעברית על-ידי ידידי המנוח המשורר משה דור וראה אור בהוצאת “כרמל” ב-1996.

השירים השואבים את השראתם מאירועים ואגדות הכרוכים בחייו של משה מנדלסון ובהם פרשת לואטאר .מובאים כאן באדיבות הוצאת כרמל :