לפניכם קטע שלם ממאמר גדול שלי על "עד מוות " סיפורו של עמוס עוז שנמחק מהגירסה הסופית בכתב העת "נכון" מספר 2 .

הקטע נמצא  בידי העורך כארוך מידי ולא באמת רלבנטי למאמר.

את המאמר הגדול עצמו תוכלו לקרוא ברשת ב"יקום תרבות " כאן . 

עם זאת מאחר שאני חושב שלכתוב יש עניין עבור חוקרי עמוס עוז  ואולי גם עבור הקורא הרגיל המתעניין ב"עד מוות "אני מעלה זאת כאן בנפרד.ביחד עם עטיפות בשפות שונות של "עד מוות".

כדאי מאוד לקרוא בהקשר זה גם את מאמרי " אנטישמים ותיאורטיקני קונספירציה אצל עמוס עוז וניר ברעם ".

מאמר מיוחד לרגל מלאת 50 שנה בדיוק לפרסום המקורי של הסיפור "עד מוות " בקשת " בסתיו 1969/

 

עמוס עוז הוא ללא ספק הסופר הישראלי המפורסם ביותר כיום בשפה העברית. לרוב עוז עוסק ביצירותיו בתקופה של ההווה שבה חי בארץ ישראל או במדינת ישראל  מימי המנדט הבריטי ועד "היום "(מועד כתיבת הסיפור ). התקופה שאותה הוא מכיר ואותה חווה מניסיונו האישי.

אך ישנם גם כמה יוצאי דופן בודדים מאוד ביצירתו של עוז, שאינם עונים על קריטריון בסיסי זה של יצירה. 

הבולטת שביצירות אלו היא הנובלה "עד מוות"  שפורסמה במקור ב"קשת כרך מ"ה 1969 ,תש"ל (), שהיא  מבחינות שונות בגדר יוצא דופן מוחלט ביצירתו הספרותית של עוז ולכאורה לפחות בספרות העברית בכלל. זהו סיפור  שהוא אחד מסיפוריו המפורסמים והמעולים  ביותר של עוז, אולי הטוב בכולם. זוהי היצירה המפורסמת ביותר הקיימת בעברית על נושא מסעי הצלב ויחסי נוצרים–יהודים בשפה העברית. לעתים קרובות נטו המבקרים וחוקרי יצירתו של עוז  להתייחס ל"עד מוות" כאל סיפורת היסטורית  פשטנית למדי העוסקת בתיאור שורשי האנטישמיות האירופית ורומזת לנאציזם ולשואה של המאה העשרים.

אולם נשאלת השאלה: האם רק סיפור היסטורי "רגיל" עומד כאן לפנינו? או שמה גם משהו אחר לגמרי מז'אנר אחר לגמרי, נדיר למדי בספרות העברית, סיפור האימה העל טבעי?

איור מאת יעקב ליבס ל"עד מוות ". צלבנים רוצחים יהודים.

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים הצברים התקשו לעסוק ביחסי היהודים–נוצרים בכלל ובימי הביניים בפרט, נושא שהיה רחוק מהם מאוד (אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרים העבריים בגלות), ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך. 

עמוס עוז חזר אל יצירה זאת בספרו האחרון עד כה, "הבשורה על פי יהודה", ובה הפך לחלוטין את המסר האנטי "נוצרי" של הסיפור המקורי במעין סיפור המשך, ששילב ב"הבשורה על פי יהודה".

 

תקציר באנגלית

Unto Death ( 1968) is one of the most famous stories of Israel writer Amos Oz.This story about the murderous journey of a group of medieval crusaders to Jerusalem seems like a complete anomaly in Oz work. It is one of Oz  very few stories about historical subject. It is also one of the very few stories in modern Israeli literature which deals with the view point of the anti-Semites.

In this article I will show  that till now the whole point of the story and even the literary genre to wich it is belonges "gothic horror " was completely misunderstood by earlier critics of the story.

However as I will show oz return to the characters of this dark story in his 2014 " The Gospel of Judas" and completely reversed the original point  which was likely based on stories which he had read at childhood.

היוצר על "עד מוות"  

עמוס עוז

לפני שנדון בפרשנות שלי את"עד מוות "במאמר נפרד  נציג פרשנויות אחרות שהוצגו ליצירה זאת מאז פרסומה ,כולל פרשנות היוצר עצמו.

עמוס עוז לא הירבה לדבר על "עד מוות". וכמנהגו לגבי כלל יצירתו,גם כאשר דיבר הוא תמיד גילה טפח והסתיר טפחיים.  אך הוא נתן שני ראיונות חשובים על הסיפור אחד בעניין סמוך למועד הכתיבה,והשני שנים מאוחר יותר ומשני ראיונות אלו אפשר ללמוד דברים מעניינים ביותר על הדרך שבה הוא רואה את הסיפור.

הראיון הראשון  שפורסם סמוך לזמן פרסום הספר נתן לנעמי גוטקינד  נעמי גוטקינד  "עמוס עוז :בשבילי הכתיבה היא אקט של השבעת רוחות " הצופה,עיטורי סופרים וספרים  2.7.1971 . ע' 5 ואפילו הכותר שהוא מקבל ( בידי העיתון לא בידי עוז )  יש לו  לדעתי חשיבות משמעותית להבנת משמעויות הסיפור האמיתיות שמשום מה מבקרי התקופה התקשו לקלוט אותן כהלכה אולי גם בגלל שעוז הטיל עליהן במכוון מסך עשן .[1] בראיון סיפר עוז שנושא הצלבנים ומסעי הצלב מעסיק אותו עוד מימי בית הספר עוד מן הכיתה החמישית בתיכון ולא למטרות של כתיבה ספרותית אלא כחידה אנושית מציקה. החידה נשארה ללא פיתרון:מדוע קמה פתאום קבוצת אנשים הולכת ממקום אחד אל מקום אחר שהוא עבורה סמל. תמיד העסיקה אותי השאלה מה גורם לאנשים לקום וללכת ממקום למקום.מהו הדחף הזה שבגללו קם אדם ומתחיל לנדוד כאילו כפאו שד ( ההדגש שלי א.א. )..עובדה שקיים באדם דחף מוזר כזה שאחת ההתגלמויות ההיסטוריות שלו היו מסעי הצלב."[2]

עוז סיפר עוד על הרקע לכתיבת הסיפור :"כתבתי את "עד מוות באנגליה.זו הייתה נסיעתי הראשונה לאירופה ,פגישתי הראשונה עם הארצות הנוצריות.את ההיסטוריה שלהן ידעתי עוד קודם ,אבל בפעם הראשונה פגשתי בפעול את האווירה והאקלים ,הארכיטקטורה האירופאית ,הקתדרות הנוצריות ,ערפילי הצפון. בתוך האטמוספרה הצפונית הקרה הזאת נעשתה הסקרנות הפנימית שהייתה בי קודם,במשך שנים ,לנושא הזה ( דגש שלי א.א) אינטנסיבית ומרוכזת והיגיעה להבשלתה המלאה.

..כל הגותיות של אוקספורד שבה נכתב הסיפור ,הנוצרית כל כך עוררה בי משהו . "

" עוז הוסיף ש"לא עסקתי כאן בחקירות היסטוריות ,לא ישבתי בספריות כדי לשחזר לעצמי את רקע התקופה. העלילה אינה מבוססת על שום כרוניקה היסטורית ". [3]

 

עוז מזכיר כהשוואה  יצירה אחת ויחידה בעברית , את הפואמה על ימי מסעי הצלב  "ברוך ממגנצה" של שאול טשרניחובסקי.ושם דגש על ההבדל בינה ובין יצירתו מאחר שאצל טשרניחובסקי הצלבנים מוארים מבחוץ בעוד שהוא מנסה להאיר אותם מבפנים. "לא הייתי כותב את הסיפור אילו מטרתו הייתה שחזור היסטורי של תקופה ואוירה ". לא ההיסטוריה מעניינת אותי אלא הצלבנות כתופעה ואווירה וכדי להבין תופעה כזאת היה צורך לי כסופר להתחפש לאחד מן  הצלבנים".

כפי שנראה בהמשך סביר להניח שלעוז היו מקורות השראה  ספרותיים חשובים יותר מהפואמה של טשרניחובסקי כאשר תיאר את מאבקם של היהודים בנוצרים בימי הביניים.עם כי יצירות אלו היו ידועות הרבה פחות מהפואמה של טשרניחובסקי בציבור הרחב.

עוז  מוסיף ומציין "איני יודע איך כתבתי את הסיפור ומשום מה כתבתי אותו.אבל אני יודע כי כל הסבים שלי וכל הדודים שלי וקרובי הקרובים שלי בכל הדורות כתבו אותו יחד איתי ואל תלגלגו על מושג "המאגיה של היצירה " זה קיים" .

הוא הוסיף את הנקודה החשובה שכמה וכמה מבקרים שמו לב אליה כפי שעוד נראה ש"לא נכון לאמר שיש כאן תיאור של הצלבנים מתוך עצמם בזווית ראייה אחת.יש כאן כמה וכמה מספרים ,ישנו המספר האנונימי שהוא אחד מחבורת הצלבנים,המדבר בלשון "אנחנו " ישנו המספר הכל יודע המתאר את העלילה מבחוץ וישנו כביכול המלומד המפענח את הכרוניקות מאות שנים לאחר האירוע עצמו.זאת אומרת יש כאן יותר מנקודת ראות אחת.".

אבל כיצד בעצם משתלבות כל נקודות הראות הסותרות האלו שתורמות למעשה מעט מאוד לכאורה לעלילה בסיפור המעשה ? על כך סתם עוז ולא פירש הוא השאיר זאת למבקרים  אבל הללו מעבר לכך שציינו את קיומם של כל נקודות המבט האלו שמספרות את העלילה  לא באמת הצליחו להסביר מדוע הן שם? מה בעצם תפקידם בעלילה הכללית?

אנחנו במאמר זה ננסה לפתור תעלומה זאת שעוז השאיר בשבילנו.

עוז כמו רומז על פיתרון אפשרי כשהוא  מציין במשפט מפורסם שלו [4] שבשבילו הכתיבה היא המשך ישיר אולי קצת יותר מעודן  של מכשף השבט ..הוא קרא בשם ותיאר את אותם יסודות שהטילו אימה ופחד על בני השבט…זוהי בשבילי הספרות :אחד הדחפים העמוקים ביותר של האדם לספר על האימה במאמץ להתגבר עליה.כזו היא למשל אימת מסעי הצלב והכוחות האפלים שהניעו אותם.הכתיבה היא אקט של השבעת רוחות ".

משפט זה שימש לימים כשם ספרה המחקרי של דורית זילברמן על עמוס עוז.

אולם כפי שנראה בהמשך איש מהמבקרים לא קלט באמת את כוונתו אולי משום שעוז המשיך וציין :"שבעיני הדבר המפחיד ביותר בעולם והיפה ביותר בעולם זה האדם האנשים הדברים האיומים ביותר נעשו לא על ידי זאבים או מכוניות ,אלא על ידי אנשים. "

בכך מאשר עוז לכאורה את ההסבר הפסיכולוגי  המקובל של הסיפור. על כך שכל  האירועים הלכאורה העל טבעיים המתרחשים  מתקיימים רק  בתת מודע של הדמויות כפי שהיה מקובל מכאן ואילך על המבקרים.

אולם באותו הראיון עוז חוזר שוב ושוב על כך שהסופר עוסק בראש ובראשונה ב"השבעת רוחות " ועצם האקט של השבעת הרוחות מסוגל להעניק רגיעה יחסית וזמנית לכותב ואולי גם לחלק מן הקוראים ".

וכפי שנראה בהמשך את הבעיות העלילתיות של "עד מוות " שעד כה היו בגדר בלתי פתורות  אפשר להסביר "אך ורק"  כתוצאה של "השבעת רוחות " .

בראיון אחר  של עוז עם מאיר אגסי  שפורסם  במקביל באותה שנה  "מחאה טראגית נגד סדרי העולם" פורסם ב"במעלה " של יולי 1971 ודן ב"עד מוות " רק בקצרה   אמר עוז "לצלבנים לא היגעתי פתאום .נכון יהיה לאמר שהם היגיעו אלי.הצלבנות ריתקה אותי המון שנים,גם הצלבנות ההיסטורית והמוגדרת של המאה העשירית והאחת עשרה ,וגם הצלבנות כמהות מטאפיסית .אנשים קמים והולכים ממקום למקום לא מסיבות כלכליות או תועלתניות .למה הם הולכים "?  . "

עמוס עוז נתן עוד ראיון חשוב אחד העוסק ב"עד מוות " להילית ישורון שמונה עשרה שנה לאחר הראיון עם גוטקינד.במקור הופיע   הראיון בגיליון "חדרים " מספר 8 , 1989 .

ולימים התפרסם שוב בספר  של יאיר מזור "ליטוף באפלה: על סיפורת עמוס עוז – בצירוף ראיון עם עמוס עוז /  " (ירושלים :   כתר,   1998.ע' 321  .

עוז  הודה בראיון :"אני כנראה כל החיים מרותק למסעי הצלב לאש לשלג ,למוות האופראי ,לז'סטות הגדולות של שלכת החיים. זה כנראה הגנים הרביזיוניסטיים שלי. כל זמן שיש לי כוח ,אני אתנגד לזה,ואני אוקיע את זה,ואני איאבק בזה פוליטית ,ואני אצייר את זה בסיפורים ,אני גם אצייר לאן זה מוביל". [5]באותו ראיון הודה עוז שהוא חש קירבה עמוקה לגיבורו הרצחני של "עד מוות "האציל די טורון ,ביכולתו לקבל "אותות " שהם לכאורה על טבעיים.[6] והנה הקטע הרלבנטי מהראיון :

ישורון :"בעד מוות " אתה כותב :אדם כבד אדוני האציל די טורון אם ירפו ממנו המעשים לשעה קלה עלול הוא להפתח אל האותות "והאותות הם "שיקוי סמוי,משחית ודייקן ". האם זה תיאור של עצמך?

עמוס עוז :כן "

ישורון ו…?

עמוס עוז :רגע ,למה אני צריך להוסיף ? אמרתי כן.אמרתי לך הרבה מאוד התשובה כן. "

ישורון :מהם האותות האלה ?

עמוס עוז :מה אני ? "הבאבא סאלי "?  אני יודע שהם ישנם.זה קורה לי לעיתים די קרובות ,הדברים הפשוטים ביותר מסביב מדברים אלי גם בשפה המיידית וגם בקוד.מה בדיוק הם אומרים ,ומי שמה משדר ,ואם זה לא הכל בראש שלי אלא גם בעולם אני לא יודע .אני יודע שיש דברים גדולים וקטנים לפעמים מגוחכים , שמדברים אלי בין השורות ,בין החפצים.

ישורון :לפעמים האותות הם מטילי אימה?.

עמוס עוז :לפעמים,לא תמיד. ….."( מובא בליטוף באפלה ע' 321-322)

עוז בראיון הזה מסביר שיש להתייחס ברצינות רבה לתחושות של האביר הצלבני ולאותות שהוא מקבל .אין כאן סממנים של טירוף.

עד כאן עמוס עוז על "עד מוות ".

 

 

החוקרים על "עד מוות"

רוב המחקרים על "עד מוות "פורסמו במהלך שנות השבעים ובראשית שנות השמונים.לאחר מכן המחקר כמו נפסק ,אולי בגלל הירידה בעניין בתקופת הצלבנים ?

המבקר ב..י. מיכלי  "שתי פנים לסיפורי עמוס עוז "מאזניים פברואר 1972 כרך ל"ד חוב' 3 ע' 157-167.  רואה ב"עד מוות " לא סיפור היסטורי שמטרתו "החייאת העבר" וגם אין לכפות עליו מגמה להארת ההווה תוך הסוואתו במחלצות עתיקות .אלא מטרתו האחת להגיע אל מחילות הנפש האפלות של האדם השואפות אל האין  ולחשוף צפונותיהם. [1]מיכלי מקביל את הסיפור עם סיפוריו של קפקא שגם בהם יש תיאורי זוועות שונים שמטרתם הארת נפש האדם "כוחו המעצב של עוז " קובע מיכלי נראה בדרך העלאתו את הטירוף שחדר לשורות הצלבנים ,תוך גילומו הקיבוצי והאישי.לא חזיון מוגמר כתולדתו של שבר פתאומי,אלא חולי מתמשך :ראשיתו עלומה ,ארסו מפעפע באין רואים ,וסופו לאחר שלקה מאור הנפש –גלוי לעין. [2]

 

המבקר יוסף אורן עסק בסיפור  ב"עד מוות לעמוס עוז, ״הארץ״, 6.8.1971. גירסה נוספת של מאמר זה הופיעה תחת השם "אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז "  גם בסיפור של אורן "הסיפור הישראלי הקצר " ראשון-לציון : יחד, תשמ"ז 1987.

הוא רואה ב"עד מוות "פנינה ספרותית של ממש ,והוא גם הסיפור המושלם ביותר של עמוס עוז .הלשון גמישה ונשלטת.בסיפור זה מתחמק עוז באלגנטיות מן ההגדרה החד משמעית של מצבי נפש ושל מחשבות גיבוריו .הללו משתמעים מתוך הכתוב. [4] אורן סובר שההשפעה הטובה ביותר על הסיפור היא הסיפור של היינריך פון קלייסט "מיכאל קולהאז"."גם כאן מסגרת הזמן מצומצמת והסיפור נושא אופי כביכול תיעודי. המספר מסביר אורן אינו מרוחק מגורלם של אנשי שיירת הצלבנים ההתעניינות במסע ובתוצאותיו הם המרתקים אותו למקורות שבידו ובשל כך הוא מתמסר לבירור טיבם ,לאירגונם בסדר הנכון .תוצאות מלאכתו השקדנית ניכרות ברציפותו של הסיפור ובשלימות התמונה שהוא מצליח להגיש לנו.לדעת אורן "היובש המדעי של מספר זה ,הינו מדומה בדומה לקפדנותו העניינית של "המספר " בנובלה "מיכאל קולהאז" שכובש את ליבנו במהימנותו כמי שנאמן לעובדות המתגלות לפניו במסמכים ורק בהדרגה מסתברות הבחירות הנרטיביות המוזרות שלו.

המבקרת רבקה גורפיין עסקה ב"עד מוות " "לעמוס עוז (על הסיפור ) בספר :לאור הכתוב :סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 77־80.  הביקורת הקצרה יחסית שלה הופיעה  בגירסה  מעמיקה ומורחבת אבל עם אותו השם  בספר "עם שירים ועם סיפורים",מסדה 1972  "ע' 136-148 שמראה על הרושם העמוק שעשה הסיפור על גורפיין. רואה ב"עד מוות " את "אחד הסיפורים היפים ,העמוקים ובמידה מסויימת גם האקטואליים שהופיעו בזמן האחרון".[5]

היא מגדירה אותו הסיפור שהוא בעל תנועה אטית אך מתמידה בכיוון אחד ,והוא של הרס והתפוררות של אחת השיירות של מסע הצלב הראשון לשם גאולת ירושלים.בולטת מאוד בסיפור ואף ממוזגת לתוך העלילה מערכת היחסים בין הנצרות ליהדות אשר צמחה לתוך בלתי רציונאלי –המיתולוגי .."יש משהו גותי בסיפור הזה ,ברוחו ובעיצובו במצבים ובמעמדות "[6]לדעתה "אנו נתפסים לחשד ,שהסיפור כולו הוא בעיקרו השלכה אמנותית של הרהורים על גורלו של היהודי בעולם ,של כוחות נוצריים העמוסים אטוויזם של שנאה ופחד מפני המהות היהודית רבת הפנים .הרהורים על יחסים המושתתים על מיתוס ותת מודע ואי רציונאלי ,אך רבי עוצמה ובעלי משמעות חיה ופועלת. [7]

גורפיין לדעתי הרגישה כאן שיש להבין את הסיפור כסיפור אימה גותי  מיתי והיא רומזת למשתמע מכך אך מעבר לרמיזות לא פירטה מעבר לכך.

יעל פישביין כתבה בעבודה סמינריונית  התשתית המיתית של הסיפור "עד מוות "עבודה סמינריונית  מוגשת לפרופסור דן מירון אונ' תל אביב .1973. ( נמצא בארכיון עמוס עוז באונ' בן גוריון , באר שבע )ניתוח מעמיק ביותר של הסיפור [8]היא מציינת שבסיפור ישנם שני סוגי התודעה המתארים אותו האחת הינה בלתי רציונאלית –מיתית והשנייה רציונלית סיבתית ,עורכת שיחזור של תודעה מיתית ונמצאת מחוץ לעולם החשיבה המיתי. [9]

לדעתה של פישביין  האירוע המתואר של מסע הצלב הוא ביצוע מחודש כמימוש של המיתוס הנוצרי.המסע לגאולת העיר ירושלים הוא גם מסע לגאולת נשמת הצלבנים ולמירוק עוונותיהם  ונערך תוך מתיחת קווי הקבלה ברורים  לסיפור הליכתו של ישו לירושלים. המלחמה ביהודי הוא מבחינת הצלבנים מקביל למלחמתו שלישוב שטן. ייסוריהם ומותם של היהודים מושיעים ומשחררים את המאמינים. מבחינת האדון המיתוס הנוצרי הוא מציאות שיש לחיותה והעבר המיתי הינו ציווי של ההווה. ובמרכזו נמצא במאבק בין הטוב והרע שזהותם משתנה. אך לדעתה הסיפור עצמו במובלע הוא אנטי מיתי ואירוני  ומראה את הסכנה והחורבן  שאותה מביא ניסיון הגשמת המיתוס על מי שמנסה לעשות זאת. על הצלבנים.

אורי יערי טוען  ב"עד מוות "שדמות אביב תשל"ג חוברת נ"א ע' 141-145.[10] ש"עד מוות " הוא סיפור עלילה שאין בו אינטריגה או קונפליקט בין הגיבורים במובן המקובל של המילה.לדעתו המדובר בעלילה שיגרתית :בתוך הטירוף הגדול של התקופה ישנם טירופים אישיים של יחידים שנדבקים על ידי אמונות השווא הרווחות אז ונטרפים בתוכן עד מוות ,עד השמדה עצמית ". לדעתו בסך  הכל "זוהי יצירה של כפירה .היא דורשת לא להיגרר אחר האמונות. יחד עם זאת אינה מצביעה על שום דרך שאפשר לחיות בה בלי להזדקק לאמונה.[11]

לדעתי יערי שוגה לחלוטין.ישנו קונפליקט ענק ב"עד מוות " אלא שצד אחד בקונפליקט הזה ,זה שרודף את הצלבנים למנזר הוא בגדר בלתי נראה לאורך רוב הסיפור, אך הצלבנים חשים בו היטב.

הדסה ראובני [ ב"היהודי ב"עד מוות "לעמוס עוז " עלי שיח  12],יולי 1974  מציינת נכונה שאחת הבעיות העיקריות המתעוררות עם הקריאה ב"עד מוות "היא משמעות ה"יהודים " וכוחם. היא ציינת שהדמויות של הצלבנים מזהים את היהודים עם כוחות הרשע והם מפילים אימה בכוח צמיחתם וחיותם .לדעת ראובני הקוראים יכולים לזהות את "היהודי" ככוח היצר שנראה לצלבן ככוח מטמא המכשיל את השאיפה לטוהר ולגאולה ( ירושלים ) אך בו בזמן הוא גם כוח החיים עצמם ובתור שכזה הוא עומד בדרכה של שאיפת המוות ( שגם היא "ירושלים "). לדעתה מי שרוצה להשמיד את כוח היצר חייב להשמיד את החיים עצמם וזה מה שעושה מתוך ודאות אחרונה ונוראה האדון גיום דה-טורן. היהודי הוא עם כך כוח שאינו ניתן להשמדה ואפשר לזהותו עם "היהודי הנצחי "שאין להכחידו.

 

 

'עד מוות " המהדורה הפולנית Poznan, Dom Wydawniczy Rebis, 1996 

שורת דיונים מקיפים ומפורטים על "עד מוות "ניתנו בידי אברהם  גורן   דוד כנעני  ואחרים "עד מוות "לעמוס עוז (מן הדיון בחוג האיזורי בעמק יזרעאל "עלי שיח נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 172-181. כ

המבקר וחוקר הסיפורת ההיסטורית בעברית דוד כנעני הציע  בצורה ברורה ,כמעט יוצא דופן[13] שיש לראות בסיפור מאבק בין "שתי רשויות " כוחות הטוב וכוחות הרע. והיהודי המופיע בו אינו היהודי המוחשי של ימי הביניים כי אם היהודי המטאפיזי של היטלר  זה שהוא גלגולו של היהודי מ"כנסיית השטן "כפי שראתה אותו הנצרות הבינימית.

ב"עד מוות"  אין המוות שולט ביהודי." מציין כנעני נכונה.

דוד כנעני

במאמר זה יש לראות כפיתוח של גישתו זאת שחיבר ב-1955  את אחד המאמרים הבולטים ביותר בעברית על נושא הסיפורת ההיסטורית "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.

אלא שמאמר זה כמובן  לא יכול לכלול אז את סיפורו של עוז שעוד לא פורסם.

 

 

"עד מוות " המהדורה הצ'כית  Prague, Paseka, 2002

המבקר אברהם אדרת ב "עד מוות "לעמוס עוז ( שיח בחוג האיזורי בהרי יהודה ) עלי שיח ,נובמבר 1975 חוב' 2 היציע בשיח על "עד מוות"  שהתקיים בחוג ספרות איזורי שהמדובר בסיפור של אהבה נכזבת.יש להשוות בין יחסו של האביר ליהודים לאהבתו הנכזבת לאישתו המתה שאליה ערג אם כי מעולם לא הצליח להבין אותה.וכך גם יחסו ליהודים שמחד הוא רואה בהם "בני השטן ורוצחי המשיח שמצווה לעקרם מן העולם ,ומאידך הוא מכיר בפנימיותו שהם שומרי תורת האל האמיתיים.[14]ובסופו של דבר כשהוא ניצב בתוך גלגולי המסע לארץ הקודש מול ניוונם הבהמי של נושאי הצלב מול עמידתם האנושית של היהודים הוא נוכח לדעת שטעה.וזאת כנראה הסיבה האמיתית להתאבדותו.עם זאת לדעת אדרת עצמו הפיתרון האליגורי הזה  ליצירה ומשמעויותיה ולקונפליקט בין היהדות והנצרות  הוא פשטני ובלתי אמין. ולדעתו סיפורו זה של עוז הוא ניסיון נועז שלא צלח. [15]

"עד מוות " המהדורה הספרדית  Madrid, Siruela, 2009

 

בישויות המספרות את הסיפור עוסק בפירוט יוסי בן ברוך ב"על הדמויות ב"עד מוות "( הסיפור ) לעמוס עוז עכשיו אביב –קייץ 1979. חוב' 39-40 ע' 381-388. [16]  בביקורת על עמדתו של קלדרון על הסיפור קבע לראשונה כי ב"עד מוות " מופיעים שלושה מספרים שאחד מהם ממלא תפקיד פעיל בעלילה והשניים האחרים נמצאים  מחוצה לה.אך לדעתו הגבולות שבין גושי הטקסט המסופרים על ידי הישויות והמספקים את המידע הסיפורי אינם נשארים קבועים ואטומים  בכל מהלך הסיפור וחלות פה ושם גלישות מישות מספרת אחת לשנייה. יש את הישות המספרת הפעילה קלוד העקום הכתף,יש את המספר ההיסטוריון שאינו מהימן ואינו אובייקטיבי  שלדעת בן ברוך חיי בתקופה קרובה לזאת של קלוד , המסתמך על רשימותיו של קלוד ומעל לשניהם יש מספר יודע כל ניטראלי אשר הופעתו בסיפור מצומצמת מאוד ומוגבלת כמעט רק לקטעים שבהם מופיע האדון האציל ,בעיקר לתיאור המצבים הנפשיים שלו ,ואז אין הוא נמנע מהבעת דעתו בצורה עקיפה. [17]

"עד מוות " המהדורה הארגנטינאית Buenos Aires, Emece, 1984;

חיים וייזל [18]מציין  במחקר מפורט על "עד מוות " בעיות מבנה ומשמעות ב"עד מוות "עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 171-183  שעוז אינו משתמש בעלילה בעלת סדר כרונולוגי הוא כותב במרחב כתיבה סימולטאנית ולא עוקבת.הרקע הכללי להתרחשויות הוא המסע המתנהל רוב הזמן באל מקום ואל זמן . עם כי הזמן הכללי הוא הסתו ולאחריו החורף של שנת 1096. ויזל בודק  אנלוגיות שונות הקיימות ביצירה וסמלים שהם מרכזיים בה.

ויזל מזהה בסיפור שני מספרים בלבד.   אלו הם המספר היודע הכל השולט ביצירה והמצוי מעליה ויודע את עתיד  ויוצר את המבנה הבסיסי שלה.ויזל מזהה גם בין מפענח הכרוניקות למספר יודע הכל בניגוד למבקרים אחרים שמפרידים בינם. [19]

הדמות השנייה שמספרת היא רשומותיו של קלוד שהן תוספת לדברי המספר יודע הכל ונקודת מבטו היא יותר אישית.

"עד מוות" במהדורה צרפתית  Paris, Calmann-Levy, 1974

המבקר דן מירון  טען שהתירגום האנגלי של " עד מוות " שנעשה במשותף בידי עוז ובידי מתרגמו הקבוע לאנגלית  ניקולאס דה לאנז'  ( זה היה לאמיתו של דבר התרגום הראשון לאנגלית  של עוז בידי דה לאנז'  שהכיר את עוז לראשונה באוקספורד בעת שעוז כתב את"עד מוות " , שבעקבותיו הפך דה לאנז' למתרגום הקבוע של עוז " ראו תלמה יגול "אלבר קאמי הישראלי ידיעות אחרונות 9.1.1972) )   "עולה במידה ניכרת ביותר על הנוסח העברי המקורי" .ראה דן מירון בתוך דפים מפנקס חדש:דף ראשון "מעריב על ספרות ואמנות 25.1.1974ע' 25. זהו כבר עניין של טעם אישי ( מירון לא התלהב מן הסיפור ובמקום אחר הגדיר אותו כ"משל בומבאסטי " "דן מירון "מצב הסיפורת –מעין שיחת סיכום" בספרו  "הפנקס הפתוח:שיחות על הסיפורת העברית בתשל"ח )  ")*  ומבחינה תוכנית לפחות אין הבדלים  משמעותיים רבים בין שתי הגירסאות  .אולם ייתכן שחוות הדעת הזאת באה בגלל התחושה של מירון  ש"עד מוות " מזכיר  בתכניו מאוד סיפורי אימה  "גותיים"  אנגליים שונים שאולי שימשו לו מקור השראה ,יותר מסיפורים בספרות העברית המוכרת.

חיה בר  יצחק  ב"עיון ב"עד מוות "לעמוס עוז עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 156-170. [20]מצביעה גם היא על הדמיון בין דברי המספר ורשומותיו של קלוד שלכאורה אין להם זוויות ראיה שונות היא מראה שבסיפור יש אירוניה חריפה שנוצרת בעיקרה על ידי הדגשת הפער בין עיקרי הנצרות המטיפים לאהבה לסליחה ולחסד ולבין התפיסה המעוות של עיקרים אלו על ידי גיבורי הסיפור ,תפיסה הנובעת מבורות ומשרידי פגניות המביאים לפרוש מוטעה של העיקרים ויוצרים סתירה מוסרית בעיני הקורא בין התנהגות האנשים לבין האמרות מן הברית החדשה שאותן הם מצטטים ללא הרף.[21]

בר יצחק תמהה הכיצד המספר המסתמך לחלוטין על רשימותיו של קלוד יכול להיות מספר יודע כל המביא גם פרטים על המסע ועל  הגיגיו הכמוסים ביותר של  קלוד ופרטים אחרים  שקלוד עצמו לא יכול לדעת אותם. היא רואה בכך פגם בסיפור שכן יש בכך סתירה מהותית.  לדעתה גם המספר שייך לימי הביניים והוא איש  ימי ביניים טיפוסי בשנאתו הפרימיטיבית ליהודים  ואין לראות בו כהיסטוריון  מודרני.

מהדורה צרפתית של "עד מוות".Paris, Seuil/Points, 1986

נורית גרץ

גם נורית גרץ שדנה  פירוט ב"עד מוות " בכמה הזדמנויות שונות    ובעיקר ב"עד מוות –התמוטטות הסמכויות המספרות "בתוך ספרה עמוס עוז –מונוגרפיה ,תל אביב ,ספריית פועלים 1980 ע' 147-158 עוסקת בהתמוטטות האמינות  של הסמכויות המספרות לנו את הסיפור ,ובקושי להבדיל בינם . קלוד והמספר המשחזר את רשומותיו של קלוד,ומאבד בהדרגה את הניטרליות והאובייקטיביות שלו.[22]לדעתה יש להבדיל בין קלוד בין המספר המשחזר ובין המספר הכל יודע שהם שלוש דמויות שונות בסיפור. אך כולם מאבדים בהדרגה את הסובייקטיביות שלהם. לדעתה רצונם של המספרים להציג את האדון מתוך הבנה הנובעת מהערצה מכוון את הקורא להשתתף בהתמוטטות הכללית ולהיקרע בין אותם ניגודים הקוראים את הדמויות ביצירה. להטיל ספק גם בעמדותיו המוסריות שלו.

בדיון המסכם שלה על הסיפור   בספר שנכתב  עם עדיה מנדלסון-מעוז  "עד מוות " "עמוס עוז–א"ב יהושע: התחלות, כרך  2"קובעת גרץ :"נוסף על ההתנגשות בין עמדות המספרים והגיבורים ( שגם הן מורכבות )  ..לבין עמדות הקורא ..נוצרת התנגשות עמדות  גם בקורא עצמו:תיאור האדון מתוך הבנה הזדהות וגם הערצה מכוון את הקורא להזדהות עם מעשים ועם דמות המנוגדים לתפיסותיו ולערכיו,והוא מיטלטל בין זעזוע מהמתואר לבין אהדה והבנה.כך נקרא גם הקורא להשתתף בהתמוטטות הכללית :להיקרע בין הניגודים הקוראים את משתתפי היצירה ולהטיל ספק גם בעמדותיו שלו וגם בקני המידה המוכרים לו".   [23]\

 

רות שנפלד קובעת במחקר שלה על הסיפור ההיסטורי בעברית" מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :   עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים.    תל אביב :   פפירוס,   1986. [24]שהמדובר בסיפור פילוסופי שמשתמש במאורעות היסטוריים בתור מסווה בלבד. בדומה לפנחס שדה "קובעת שנפלד "עוז נוטה לתפיסה אלגוריסטית של הנושא ההיסטורי ולעסוק באמיתות קיומיות כלליות,אך שהוא מתאר עולם ,הנשלט בידי כוחות מטאפיסיים דטרמיניסטיים ואפלים.כוחות אלו קובעים לא רק את חיי גיבוריו אלא גם את כיוונן ואת גורלן של תנועות היסטוריות כמו תנועת מסעי הצלב.[25]

מהדורה ספרדית של "עד מוות "

שנפלד מעירה על כך שמבחינה תמאטית סיפורו של עמוס עוז יוצא דופן על רקע הסיפורת ההיסטורית העברית בשנות המדינה משום שיבתו לנושא הקלאסי של גזירות רדיפות והשמדת ישראל בארצות הגולה.אך מוטיבים אלה שככל הנראה עוררו את עניינו של המחבר בהשפעת השואה ,מופיעים בסיפור בהקשר חדש ומזווית ראייה חדשה :המאורעות מסופרים מנקודת מבטם של הגויים ולא של היהודים.

"עד מוות " המהדורה השוודית Intill döden, Stockholm : Wahlström & Widstrand 1980

גרשון שקד  שכתב  את ניתוחים החשובים  והמשפיעים  ביותר על "עד מוות " לצד נורית גרץ  נותן למתואר ב"עד מוות" תיאור פרוידיאני פסיכואנליטי קלאסי : לדעת  שקד  בספרו" גל חדש בסיפורת העברית :מסות על סיפורת ישראלית צעירה —   ) מרחביה : ספרית פועלים, תשל"א.ע' 200-203 "ס .[26] כל סיפור מסעו  של גיון דה טורון ,קלוד עקום הכתף  , ואנשיהם לירושלים הוא בסיס לדיון על המצב הקוטבי של חטא וגאולה ועל שורש הרע וטיבו האופייני ליצירותיו של עוז. .כמו יצירות אחרות של עוז גם נובלה זאת היא מעין תהליך של מירוק והזדככות בו המתמרקים גיבורים מן החטא הארס והשנאה במהלך הסיפור. לדעתו של שקד יש להביס את מסע הצלב של גיום כגיבוש סמלי של "מסע החיים " המתנהל דרך שבעת מדורי גיהנום של תיעוב ושנאה ,ארס וזדון כדי להגיע אל מחוז הגאולה. המזוהה עם האישה הנצחית ועם ירושלים של מעלה. לדעתו נוסעי הצלב יצאו למסעם משום שנשמתם שקועה הייתה במ"ט שערי –טומאה והם השתוקקו לצאת נשמתם לפי שרק המוות נראה להם כמוצא שימלט אותם מיצרי הארס והשנאה. ההתאבדות שהיא רצח היהודי שבתוך המחנה ובתוך האני היא מחיקת החיים שאינם כאמור אל הרע מבחינת הצלבנים. לדעת שקד יחס הגויים ליהודים מבחינת עוז הוא יחס סדו מזוכיסטי ומיני ,והתעללותם בו היא פורקן של יצרים הקורבן היהודי נחשב לשורש הרע ,כך שבמעשה הקרבן מקריב הגיבור בהנאה דו משמעית את שורשי הרע שבתוכו עצמו.

"עד מוות " המהדורה ההולנדית Amstelveen : Amphora Books, 1983)

שקד חזר לנתח את "עד מוות " בהיסטוריה שלו של הספרות העברית "הסיפורת העברית, 1980-1880 :   כרך ה', הרבה אשנבים בכניסות צדדיות ( הקיבוץ המאוחד 1998)   /  ע' 224-225 ושם הוא מפרש את הסיפור כאלגוריה לשואת היהודים שנרדפו בידי הצלבנים בסיפור .[27]

שם הוא תמה :מדוע יכתוב בחור ישראלי הגון מחולדה או מירושלים בשנת 1971 נובלה על צלבנים מטורפים שהמסע שלהם נכשל ומה שמתגלה בו בעיקר היא אכזריות נוראה כלפי הזר וכלפי היהודים?  [28] לדעתו אפשר לפרש את הנובלה כנמשל על שורשי שואת היהודים באירופה במאה העשרים הנטועים במתח הנצחי בין גויים נושאי צלב לבין יהודים "שנצלבו " על ידם.לדעת שקד המחבר מנסה להבין את "העם היהודי שנהרג " כקרבן ואת המוטיבציה של המקריבים ,שהשנאה מביאה אותם גם לשנאת עצמם.אליבא דשקד   אפשר לפרש אותו כמסר סמוי לישראלים של היום שהם כמו ביצירות של יהושע ורביקוביץ נראים כצלבנים חדשים עם אותה אכזריות ואותם כוחות של הרס עצמי ודקדאנס.

שקד מסכים שהסיפור ניתן לפירושים שונים ואף הפוכים ולדעתו "עד מוות" הוא אולי הסיפור הישראלי החשוב ביותר המעצב את היחסים בין הסובייקט ל"אחר " ואת הדרך שבה היחס אל האחר מעצב את דמותו של הסובייקט "שנאת האחר היא מקור לשנאה עצמית ולהרס עצמי .הסיפור גם עומד על כך שהיהודים היו ואולי עודם ,האחר של תרבות אירופה". [29]

שקד מתייחס כאן לשנת פרסום הספר"עד מוות " . אך לאמיתו של דבר  הסיפור הופיע במקור בכתב העת "קשת "  כמה שנים קודם לכן  ב-1968 ולדעתי  המפורטת במאמר זה הוא מבוסס על רעיונות כמוסים שאולי נמצאו אצל עוז עוד  מימי ילדותו

"עד מוות " המהדורה האיטלקית  Milano, Feltrinelli, 2018

פרשנויות נוספות של "עד מוות "הן מועטות ואינן תורמות הרבה להערכת הסיפור מעבר למה שהוצג כאן. אפשר להזכיר את פרשנותו הקצרה  של דוד אוחנה  בספרו  "לא כנענים, לא צלבנים :   מקורות המיתולוגיה הישראלית ע' 335[30]  המבוססת בעיקרה על זו של שקד כי עמוס עוז חודר לזרמים התת קרקעיים המיתיים של יחסי יהודים-נוצריים בימי הביניים ומתאר ביד אמן את "צליבת " היהודים בידי הגויים.

אכזריות הצלבנים כלפי"האחר " של אירופה ,היהודים מופנית נגדם עצמם .דרכי תיאור אלה יוצרות התנגשות בין המספר ,המזדהה עם הגיבורים הרוצחים ועם כאבם ובין הנמען המקורי ,הקורא הישראלי המזדהה בדרך הטבע עם הקרבן היהודי.

"עד מוות " המהדורה הגרמנית Frankfurt, Suhrkamp, 1997

ישנה פרשנות נוספת אחת  שונה מאוד מכל אלה,שאכן תרמה תרומה חדשה למחקר של"עד מוות " שהופיעה בשנות התשעים.    זוהי פרשנותה של דורית זילברמן בשיתוף פעולה עם הרופא רפי קרסו שפורסמה במאמרם של

דורית זילברמן   ורפאל קרסו "רציתי לכתוב שפת ישנים -:טכניקות היפנוטיות לשליטה בכאב קריאה  ב"עד מוות " "לעמוס עוז  עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 156 (תשנג) 22-26

התזה הזאת מופיעה בגרסה אחרת ומורחבת   בספרה של זילברמן  "מכשף השבט :עמוס עוז-היפנוזה ומיסטיקה ביצירותיו ,אור יהודה,הוצאת הד ארצי ,1999 ,ע' 25-46.

דורית זילברמן  רואה ביצירה "עד מוות "טקסט מיסטי היפנוטי שמציג באמצעים שונים את ההשפעות ההיפנוטיות של די טורון המנהיג על הסובבים אותו. לדעתה די טורון הוא האחראי  הודות לאמצעים סוגסטיביים שונים שבהם הוא משתמש ואותם מדגים הסיפור בצורות שונות לכל האירועים המסתוריים והכמו על טבעיים המתרחשים בסיפור. [31]

כפי שנראה בהמשך גישתי שלי לגבי מיהו האחראי "האמיתי "לאירועים הכמו על טבעיים המתרחשים עלילה היא שונה. עם זאת מעניינת העובדה שבפרשנויות המוקדמות יותר לסיפור,הייתה  נטייה כללית ,אם כי כפי שראינו לא מוחלטת , של המבקרים ,לדחות הסבר "על טבעי " כלשהו למתרחש בעלילה ,וכמעט כולם היציגו כמובן מאליו הסברים פסיכולוגיים ופרודיאניים שונים היוצאים מהתת מודע ונפש הצלבן עצמו המביא את חורבנו על עצמו בטיפשותו ובטירופו.המשתמע מדבריהם שהצלבנים בסיפוריהם  הם פרימיטיבים שאינם מבינים את הנעשה סביבם  המביאים את חורבנם על עצמם במעט באופן לא נמנע.  גישה שלדעתי יש בה משום התנשאות וזלזול לא מוצדק בדמויות הצלבנים.

דורית זילברמן מבחינה זאת פורצת דרך חדשה בפרשנות ל"עד מוות "ומשקפת בכך במודע או שלא במודע את רוח התקופה שבה כתבה ששוב לא דחתה כמובן מאליו את האפשרות לתת  הסברים "על טבעיים " מסוגים שונים למתרחש.עם כי כפי שראינו היו כבר מבקרים קודמים שרמזו לאפשרות כזאת  בשנות השבעים ,כמו דוד כנעני,אך הם בדרך כלל רק רמזו בכיוון ולא אמרו זאת במפורש.

""עד מוות" המהדורה האוקראינית Kiev, Vsesvit, 1993

אפשר גם להזכיר את המחקר החדש  של אביעד פרנקל "מסע הצלב על פי עמוס עוז  "אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה " ב"עד מוות " לעמוס עוז " פורסם ברשת בלבד במגזין "יקום תרבות " בעריכתי בנובמבר 2017  http://www.yekum.org/2017/11/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA/

המאמר שבמקור נכתב כעבודה סמינריונית התבסס גם על גירסה מוקדמת של מאמר זה.הראה שהסיפור של עוז גדוש אנכרוניזמים היסטוריים ובין השאר נוטיבים אנטישמיים שונים שהם מרכזיים בסיפור כמו הצגת היהודים כאשמים במות ישו, תיאורם כחיות – שטן והצגתו של היהודי הנודד כיהודי המצוי –  ,עוד לא היו קיימים עד כמה שידוע לנו בתקופה שבה המתרחש הסיפור. לדעתו של פרנקל עוז ניסה לבצע כאן מהלך של "דחיסת ההיסטוריה", על ידי תמצות וריכוז של מירב הסמלים האנטישמיים האפשריים, לרגע היסטורי מכונן, המעצב היסטורית נרדפות מזוקקת.

"עד מוות" המהדורה הפינית Helsinki, Tammi, 1987 

אני במאמר זה  אמשיך את דרכה של זילברמן  אם כי הצעתי להסבר ההתרחשויות המתוארות בסיפור היא שונה משלה.

סיכום :

דעתי היא שכל המבקרים והפרשנים כאן פשוט לא הבינו כלל את מה שמתרחש במהלך הסיפור "עד מוות "וזאת על סמך דעותיהם הקדומות שלא ייתכן  שעמוס עוז יכתוב סיפור "על טבעי " וכי זה חייב להיות סיפור סמלי או על "הפנטזיות " של התת מודע ,דברים שאין להם כל ביסוס בטקסט עצמו  ומבטאים זילזול עמוק בדמויות הסיפור מימי הביניים ובהבנתם את המתרחש סביבם.

אם כך,  יש לפרש, לדעתי, את הסיפור בצורה שונה מאוד מכל מה שטענו המבקרים והחוקרים .כסיפור  אימה על טבעית היא מבוססת על ההנחה שיש לראות את "עד מוות " כסיפור שעונה על ההבחנות הז'אנריות של סיפור האימה העל טבעי ,מהסוג שאותו כתבו בעבר בין השאר אדגר אלן פו גי דה מופסן  ואחרים.

פרשנות זו היא המתאימה ביותר למתואר בסיפור ולרמזים ההולכים ומתחזקים  שעוז שותל במהלכו.

ואת הפרשנות הזאת תוכלו למצוא במאמר שלי שפורסם בימים אלו בכתב העת "נכון מספר 2" וברשת באתר "יקום תרבות".

 

הוצאת ספריית הפועלים 1971

מראי  מקומות

[1] מיכלי ע' 159.

[2]ב.י. מיכלי  "שתי פנים לסיפורי עמוס עוז "מאזניים פברואר 1972 כרך ל"ד חוב' 3 ע' 157-167. ע' 147-165. ע' 166

 

[3] יוסף  אורן עד מוות לעמוס עוז, ״הארץ״, 6.8.1971.

גירסה נוספת של מאמר זה הופיעה תחת השם "אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז "  גם בסיפור של אורן "הסיפור הישראלי הקצר " ראשון-לציון : יחד, תשמ"ז 1987.

 

[4] אורן "הסיפור הישראלי הקצר "  ע' 139

[5] רבקה גורפיין  "עד מוות "לעמוס עוז (על הסיפור ) בספר גורפיין ,:לאור הכתוב :סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 77־80.  הביקורת הקצרה יחסית שלה הופיעה  בגירסה  מעמיקה ומורחבת אבל עם אותו השם  בספר "עם שירים ועם סיפורים",מסדה 1972  "ע' 136-148 שמראה על הרושם העמוק שעשה הסיפור על גורפיין.

 

[6] גורפיין ע' 79.

[7] שם ,ע' 80

[8] יעל  פישביין "התשתית המיתית של הסיפור "עד מוות "עבודה סמינריונית  מוגשת לפרופסור דן מירון אונ' תל אביב .1973. ( נמצא בארכיון עמוס עוז באונ' בן גוריון , באר שבע )

 

[9] שם ע' 3

[10] ,אורי יערי  "עד מוות "שדמות אביב תשל"ג חוברת נ"א ע' 141-145.

 

[11] יערי ע' 145.

[12] ,הדסה ראובני  היהודי ב"עד מוות "לעמוס עוז " עלי שיח ,יולי 1974,ע' 149-150.

 

[13] אברהם  גורן   דוד כנעני  ואחרים "עד מוות "לעמוס עוז (מן הדיון בחוג האיזורי בעמק יזרעאל "עלי שיח נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 172-181. כנעני חיבר ב-1955  את אחד המאמרים הבולטים ביותר בעברית על נושא הסיפורת ההיסטורית "כנעני ,דוד "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.אלא שמאמר זה כמובן  לא יכול לכלול את סיפורו של עוז.

 

[14] אברהם אדרת  "עד מוות "לעמוס עוז ( שיח בחוג האיזורי בהרי יהודה ) עלי שיח ,נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 163-171.

[15] שם ע'  167.

[16]  יוסי בן –ברוך  "על הדמויות ב"עד מוות "( הסיפור ) לעמוס עוז עכשיו אביב –קייץ 1979. חוב' 39-40 ע' 381-388.

 

[17] בן ברוך ע' 381.

[18] ויזל ,חיים בעיות מבנה ומשמעות ב"עד מוות "עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 171-183.

 

[19] ויזל   ע' 182

[20] חיה  בר –יצחק " עיון ב"עד מוות "לעמוס עוז עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 156-170.

 

[21] שם ע' 158

[22] נורית  גרץ"עד מוות –התמוטטות הסמכויות המספרות "בתוך ספרה עמוס עוז –מונוגרפיה ,תל אביב ,ספריית פועלים 1980 ע' 147-158. ע' 147-148

 

[23] נורית גרץ ,  עדיה מנדלסון-מעוז  "עד מוות " "עמוס עוז–א"ב יהושע: התחלות, כרך  2"

[24]  רות שנפלד     מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :   עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים.    תל אביב :   פפירוס,   1986.

 

[25] שנפלד ע' 46.

[26] גרשון שקד  גל חדש בסיפורת העברית :מסות על סיפורת ישראלית צעירה —    מרחביה : ספרית פועלים, תשל"א.ע' 200-203

[27] –   גרשון שקד   הספרות העברית, 1980-1880 :   כרך ה', בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות /  ע' 224-225 .

[28] .שקד מתייחס כאן לשנת פרסום הספר"עד מוות " . אך לאמיתו של דבר  הסיפור הופיע במקור בכתב העת "קשת "  כמה שנים קודם לכן  ב-1968 ולדעתי  המפורטת במאמר זה הוא מבוסס על רעיונות כמוסים שאולי נמצאו אצל עוז עוד  מימי ילדותו.

[29] שם ע' 225.

[30]  דוד אוחנה    לא כנענים, לא צלבנים :   מקורות המיתולוגיה הישראלית ע' 335

 

[31] דורית זילברמן   ורפאל קרסו "רציתי לכתוב שפת ישנים -:טכניקות היפנוטיות לשליטה בכאב קריאה  ב"עד מוות " "לעמוס עוז  עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 156 (תשנג) 22-26

התזה הזאת מופיעה בגרסה אחרת ומורחבת   בספרה של זילברמן  "מכשף השבט :עמוס עוז-היפנוזה ומיסטייקה ביצירותיו ,אור יהודה,הוצאת הד ארצי ,1999 ,ע' 25-46.

 

[32] מסע הצלב על פי עמוס עוז: אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה ב"עד מוות" לעמוס עוז

"מסע הצלב על פי עמוס עוז  "אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה " ב"עד מוות " לעמוס עוז " פורסם ברשת בלבד במגזין "יקום תרבות " בעריכתי בנובמבר 2017  http://www.yekum.org/2017/11/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA/

המאמר שבמקור נכתב כעבודה סמינריונית התבסס גם על גירסה מוקדמת של מאמר זה.

הוצאת "כתר".