מוזיקה במילים ובציורים: -שיחה עם ירון רגב על " רוחות של אהבה ושל מולדת"

רוחות של אהבה ומולדת מאת ירון רגב צייר דיב יודיקוביץ' מאנגלית מרב זקס-פורטל.הוצאת הכובען 2018

ירון רגב לקח על עצמו פרוייקט נדיר אולי חסר תקדים הוא בחר כמה יצירות מוזיקאליות חביבות עליו ולא דווקא ממוזיקת הרוק או הפופ הקליטות הקשורות כבר למילים ולא על פי אופרה ידועה דבר שכבר נעשה פעמים רבות אלא מהמוזיקה הקשה והלא מילולית ביותר המוזיקה הקאמרית הקלאסית .הוא לקח 14 יצירות אהובות עליו ויצר על פיהן באסוציאציה חופשית לחלוטין סיפורים שאיך שהוא קשורים ( עבור ירון רגב לפחות ולתודעתו ) למוזיקה הזאת שהאזין לה.

מבין הסיפורים בולט במיוחד יצירה המבוססת על מוזיקה של האמן הלא כל כך ידוע הנרי פרסלי ומתארת את חויותיו של מת בגן עדן המתגלה כמקום משמים למדי מקום שיש לבצע בו מהפכה. סיפור מדהים ומרשים.הספר מראה מעבר לכל ספק שקומיקס יכול להתחבר גם לאמנויות הלא מילוליות ביותר.

והנה ראיון עם היוצר ירון רגב:

אלי:אתה יכול לתאר איך הגעת לתחום הקומיקס?

ירון:מאז ומתמיד הייתי קורא אובססיבי. כשהייתי בן 13 רכשה אמי עבורי חוברת של ספיידרמן באנגלית מחנות ספרים משומשים בתחנה המרכזית. העוצמה של החיבור בין המילים לתמונות הדהימה אותי. הייתי מבלה שעות בהתבוננות בחוברת, מדמיין את הדיאלוגים והתיאורים, שומע אותם ממש. בסוף החוברת היה טופס לרכישת מנויים לחוברות של מארוול קומיקס. לא היה אז אינטרנט. פשוט כתבתי להם מכתב והם שלחו לי טופס מנויים עדכני עם מחירי משלוח למדינות מחוץ לארה"ב. חסכתי שקל לשקל, עבדתי בבייביסיטר ולבסוף הלכתי לבנק כדי שיכינו לי המחאה בנקאית עבור מארוול. בבנק הביטו בי כאילו נפלתי מהירח. במשפחה טענו שאני "שולח כסף לעניי ארה"ב." כמה שבועות אחר כך התחילו להגיע החוברות. אני עדיין זוכר את החוברת הראשונה. אקס מן. היו לי דמעות בעיניים כשפתחתי את האריזה. אחר כך הגיעו עוד ועוד חוברות ובהדרגה הרחבתי את ההזמנות והייתי מקבל ארגזים שלמים. מארוול, די סי, רומנים גרפיים. מעטים מאוד קראו קומיקס בישראל בשנות השמונים. מהר מאוד נפוצה השמועה שיש "ספריית קומיקס" בקרית אונו. האחים חנוכה, שהיום הם יוצרי קומיקס חשובים, היו מגיעים להשאיל ממני חוברות ועוד רבים אחרים. היום כשאני הולך עם הילדים שלי לסרטים של מארוול ויש חנויות קומיקס בישראל ותרבות שלמה סביב העניין אני מרגיש סוג של ניצחון. היום כולם כבר מעריכים את התרבות והגיוון הנפלא של הקומיקס.

אלי:איזה יצירות קומיקס אהבת במיוחד?

ירון:זה התחיל עם אובססיה לגיבורי על. בשלב מסוים הייתי מזמין בכל חודש מארה"ב את כל החוברות שקשורות ליקומים של מארוול ודי סי. אחר כך התוודעתי ליוצרים כגון גרנט מוריסון, פרנק מילר ואלן מור וההתחלתי לקרוא גם נובלות גרפיות וקומיקס אוונגרד. למדתי צרפתית כדי לקרוא סדרות קומיקס מצרפת ובלגיה, שם יש עולם עשיר ונפלא של יצירות מקוריות. קראתי את יצירות המופת של המנגה, הקומיקס היפני. בקיצור, עולם הקומיקס מגוון ועשיר וחובק עולם. קראתי ונהניתי ממאות ואלפי חוברות ורומנים גרפיים.

אלי:מה היו יצירות הקומיקס הראשונות שפרסמת ?

ירון :בסוף שנות התשעים עברתי עם אשתי לגור בניו יורק. שהינו שם כמעט עשר שנים. בניו יורק התחלתי לכתוב ספרים ותסריטי קומיקס. חברתי למספר אומני קומיקס כדי ליצור סדרות עצמאיות. אוגאמי – סדרת קומיקס המושפעת מסיפורי המיתולוגיה היפנית. המלחמה האחרונה – עיבוד מדע בדיוני מקורי לסיפורי המהבהרטה, ועוד.

בניו יורק גם התחילה השותפות הפורייה שלי עם דייב יוקוביץ' והתחלנו לעבוד יחד על נובלה גרפית בשם "עולמו של דקארט" .

קטע מ"רוחות של אהבה ומולדת "

אלי :"רוחות של אהבה ומולדת " הוא יוצא דופן בכל קנה מידה.איך נוצר הרעיון לבסס סיפורים שונים על יצירות מוזיקאליות ?

ירון:מוזיקה קלאסית בכלל ומוזיקה קאמרית בפרט היא "שיגעון" נוסף שלי. בזמנו, שוחחתי עם מנהלת מחלקת המוזיקה של מוזיאון תל אביב וניסיתי לחשוב על רעיונות להבאת קהל חדש לקונצרטים.

הרעיון הראשוני היה לחבר בין צורות אומנות של אימפרוביזציה וכתיבת זרם תודעה למוזיקה קאמרית שנחשבת לצורה אומנותית מקובעת.

זה התחיל בתור ניסוי אישי. האזנתי ליצירות מוזיקה קאמרית, התחלתי לכתוב את הטקסטים עם תחילת היצירה וסיימתי עם השמעת הצלילים המסיימים. ללא שום תכנון מקדים.

התוצאות הפתיעו אותי. הטקסטים היו אישיים, כואבים, מלאים בדימויים ויזואליים חזקים.

לא תכננתי לפרסם את הטקסטים, אבל חברים סופרים כמו שמעון אדף ודוידי רוזנפלד קראו ועודדו וגרמו לי לחשוב שאולי באמת יש בהם משהו.

בגלל הממד הוויזואלי החזק שבהם, שלחתי אותם לדייב ומשם התגלגל הרעיון לעבד את הטקסטים לנובלה גרפית.

לא תמיד היה פשוט להסביר לאנשים על מה מדובר. שוב היה מי שהתייחס אלי כאילו נפלתי מהירח, בדיוק כמו אז כשבאתי לבנק לשלוח המחאה בנקאית למארוול…

אלי:היו לך מודלים בקומיקס ? יוצרים אחרים שעשו משהו מאין זה?

ירון:האמת שלא. אני לא מכיר שום דבר דומה שנעשה בקומיקס. זה היה תהליך חדש לגמרי.

היו תקופות שאני ודייב הרגשנו חרדים למדי לגבי העניין, כי לא תמיד ידענו איך הכל יתחבר יחד ואיך אנשים יגיבו.

אלי:על פי איזה קריטריון בחרת את היצירות המוזיקאליות שכתבת על פיהן סיפורים?

ירון:כאמור, הרעיון המקורי לכתיבת טקסטים של זרם תודעה בזמן ההאזנה ליצירות מוזיקה קאמרית עלה בעקבות קונצרטים ששמעתי במוזיאון תל אביב. כתבתי טקסטים לכל יצירה שהושמעה במוזיאון במשך שתי עונות. פשוט עקבתי אחרי לוח הקונצרטים כשלא יכולתי ללכת. יש למעלה ממאה וחמישים קטעים ורק מעט מהם עובדו לקומיקס ונכנסו לספר.

אלי:היו יצירות מוזיקליות ששקלת הכניס ולא נכנסו לספר ?

ירון:מתוך כמעט מאה וחמישים קטעים אוירו ארבעה עשר. הטקסטים המקוריים נכתבו באנגלית. אני מתרגם ספרותי לאנגלית ולרוב גם כותב באנגלית. זו שפה שקלה לי יותר לכתיבה. היו שלושה קטעים נוספים שכבר תורגמו לעברית על ידי מרב זקס-פורטל, המתרגמת הנפלאה של הספר. בגלל קוצר בזמן ובתקציב, הם לא אוירו והושמטו מהגרסה הסופית.

דייב יוקוביץ

אלי : ד'יב יוקוביץהיה הבחירה הראשונה שלך כמאייר או שהיו אפשרויות אחרות ?

ירון:אני ודייב מכירים ועובדים יחד שנים. הוא קרא את הטקסטים המקוריים באנגלית ואהב אותם. משם הרעיון התחיל להתגלגל, כך שדייב בהחלט היה הבחירה הראשונה שלי. אנחנו חולקים את אותן אהבות ואת ההעדפה לנסות ולעשות דברים אחרת.

אלי:אתה חושב לעשות כרך המשך?

ירון:אני לא יודע אם יהיו לי את הכוחות הנפשיים או את התקציב. כתיבת הטקסטים רוקנה אותי כמעט לחלוטין מבחינה רגשית והוצאת הספר העמידה בפניי קשיים מעשיים וטכניים על גבול חוסר השפיות. אולי אם הוצאת ספרים בחו"ל תפרסם את הגרסה האנגלית שאני ודייב עובדים עליה עכשיו.

אלי:איזה פרויקטים נוספים מתוכננים כעת ?

ירון:יש לי מספר ספרי פרוזה שאני מקווה להוציא בשנים הקרובות.

במה שקשור לקומיקס – אני ודייב עובדים על נובלה גרפית חדשה-ישנה (התחלנו לעבוד עליה עוד כשגרתי בניו יורק) שנקראת "עולמו של דקארט". מדובר בסיפור עתידני שסובב סביב רעיונות פילוסופיים ומקים לתחייה את אפלטון וגדולי היוצרים והחושבים בהיסטוריה. יהיו גם זומבים של מוצארט ודאלי, כך שאני מאמין שיהיה מעניין…

עד כאן ירון רגב.

נוסיף שירון רגב לקח על עצמו פרוייקט קשה במיוחד אולי בלתי אפשרי ואיך שהוא הצליח לבצע אותו בכבוד. מומלץ לכל קורא שלא יקרא את היצירה בלי להאזין ליצירות שעליהן היא מבוססת,כך שתיווצר סוג של חוויה רב תחומית ורב מימדית בעין ובאוזן.