בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

רשימה זאת שהיא הפתיחה לסדרה   שתעסוק בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :

תקציר ההרצאה  : תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפן  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?

בסדרת רשימות אלו  ננסה לענות על כל השאלות האלו.

ציורי דיוקנאות של  בני עם ישראל קדומים

דיוקנאות אמיתיים של אישים אמיתיים בעולם היהודי הם נדירים מאוד למעשה לא קיימים עד למאה ה-17.

בעולם התנ"ך ככל הנראה למיטב ידיעתנו לא היו דיוקנאות של מלכים ואצילים עבריים בישראל ויהודה וכנראה גם   לא בממלכות  הסובבות עמון אדום מואב.

אבל כנראה כן היו כאלה  בממלכות ארם  ששם שרדו  בידינו פסלים של מלכיהן ובראשם המלך הגדול המאוזכר בתנ"ך חזאל .

חזאל מלך ארמי. אחת הדמויות הבודדות המוזכרות בתנ"ך ששרד פסל שלו  התגלה   בארסלאן טאש בסוריה.

זאת כמובן בניגוד  לממלכות הגדולות של מצרים ושל אשור ושל בבל ששם בהחלט נהגו לצייר ולפסל את המנהיגים.

למרות מאמצים רבים ולמרות שארץ ישראל וסביבותיה זהו המקום הנחפר ביותר עלי אדמות לא נמצא בה שום פסל ושום תבליט ושום תחריט  ושום תמונה של אישיות כלשהיא שאנו מכירים מהתנ"ך או בכלל מההיסטוריה הקדומה של האיזור. ככל הנראה בחבל הארץ הזה לא היה מקובל לצייר את פניו של מישהו באיזה אמצעי עד לתקופה ההלניסטית.

התנ"ך בכלל נמנע לתת תמונה ויזואלית של פניו של מישהו בדרך כלל עם כמה יוצאי דופן בודדים משמעותיים מאוד. אלו הם:

רחל אשת יעקב אבינו ( וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה  בראשית פרק  כ"ט )

לאה אשת יעקב אבינו ( וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת, בראשית פרק כ"ט)

משה רבנו

שמשון השופט ( איש מגודל שער )

הנביא שמואל (  איש עוטה מעיל ותאמר "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל" שמואל א' פרק כח )

המלך שאול ( איש גבוה יפה  "לוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם" שמואל א' פרק ט  )

המלך דוד ( " וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי;שמואל א' פרק ט"ז )

אשתו  של דוד  אביגיל ( "וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל; וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר,שמואל א' פרק כה)

בת שבע אשת אוריה החיטי ולאחר מכן אשת דוד (_ וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. שמואל ב' פרק יא )

אפשר להזכר גם באסתר ממגילת אסתר ( וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה,, מגילת אסתר פרק ב')

ואלו הכל פחות או יותר. פרט להם אין לנו שום תיאור ויזואלי של אף אחד  אחר בתנ"ך.

התיאור הויזואלי הקדום ביותר הידוע של שמואל הנביא מושח את דוד בן ישי הידוע מבית הכנס דורה אורופוס בסוריה מהמאה השלישית לספירה.אלף שלוש מאות שנה אחרי תקופת חייהם של שמואל ודוד. 

ישנם  תיאורים ויזואליים מרובים של הדמויות בתנ"ך מהמאה השלישית לספירה  (  החל מציורי הקיר שבבית הכנסת דורה אורופוס שהתגלה בסוריה ) ואילך אבל אלו הם לא כמובן תיאורים אותנטיים של איך הם נראו באמת.

איננו יודעים כיצד נראו שאול או דוד במציאות.

פסלו של המלך  אחאב? 

בחפירות העיר המקראית אבל בית מעכה שכנראה נשלטה בידי ממלכת ישראל במאות התשיעית והשמינית לפה"ס נמצא פסל נדיר של ראש איש. כנראה מהמאה התשיעית לפה"ס.

לא מצויין מי זה.

וההערכות הן שזהו פסל של מלך כלשהו  ששלט באיזור, כי אז לא פיסלו מישהו שלא היה מלך.

זה בהחלט יכול  להיות מלך ישראלי ששלט אז  בעיר עומרי ,או אחאב ,או יהורם בנו של אחאב. אבל בה במידה  זה יכול להיות מלך ארמי ,חזאל נניח, או מלך פיניקי אתבעל שגם הוא היה בקרבת מקום.

בשלב זה איננו יודעים.

ראש הפסל שנמצא בחפירות העיר אבל בית מעכה. אולי פניו של המלך אחאב? 

פניו של  המלך יהוא ? 

הציור האמיתי היחיד ששרד בידינו  שהוא   ( אולי …) של מישהו שמוזכר בתנ"ך הוא של המלך הישראלי יהוא בן  יהושפט  בן  נמשי שמוזכר בפירוט בספר מלכים.והוא נמצא בתבליט אשורי שבו אותו יהוא בן יהושפט  בן נמשי   ( ואולי נציגו ) מוצג ככורע ברך בפני המלך האשורי שלמנאסר השלישי.

אירוע שאגב אינו מאוזכר בתנ"ך.

התמונה של  המלך העברי הכורע ברך היא למיטב ידיעתי הדיוקן האותנטי היחיד של אדם ישראלי או יהודאי שמאוזכר בתנ"ך שקיים.

דיוקן פניו של המלך יהוא בן יהושפט בן נמשי.הדיוקן היחיד הקיים של דמות עברית המוזכרת בתנ"ך.

האובליסק השחור כפי שהוא מוצג במוזיאון הבריטי בלונדון על האובליסק חמש רצועות של ציורים, המתעדים מלכים זרים המעלים מס למלך אשור, ביניהם גם יהוא מלך ישראל , או שליחו. 

האובליסק השחור של שלמנאסר השלשי שבו נמצאת תמונתו של יהוא בן יהושפט בן נמשי

התמונה הקדומה ביותר הידועה של בן עם ישראל ששמו ידוע לנו.המלך יהוא  בן  יהושפט בן נמשי ( יהוא בן עמרי לפי האשורים ) או אולי שליחו,  מוצג כאן משתחווה לפני המלך האשורי שלמנאסר השלישי המאה התשיעית לפה"ס. האובליסק השחור של שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי שהתגלה בעיר כלח מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

למען האמת אני לא לגמרי סגור שזה באמת יהוא המלך שמתואר בציור שם למעלה למרות שזה מה שנאמר בכתובת האשורית. ההיגיון אומר שמלך ישראל  היה מעדיף לוותר על  הכבוד העצום של נישוק  נעלי המלך האשורי אלא שולח מישהו במקומו והפרצוף שם הוא של שליח רם דרג בסך הכל. אם כך היה אז אנחנו גם לא יודעים איך יהוא נראה.

ציור של יהוא בromptuarium Iconum Insigniorum מ-1553

וכך נראה יהוא בן יהושפט בן נמשי בהצגה מודרנית שהוצגה על חייו מאת גיעד עברון בתיאטרון "הבימה " :

האם כך נראה יהוא גם במציאות ? גיל פרנק בתפקיד יהוא בן יהושפט בן נמשי בהצגה "יהוא " מאת גלעד עברון ,תיאטרון "הבימה".

תמונה של המלך יואש מישראל ?

יש מי שחושבים שהתמונה הזאת שהתגלתה בכונתילת עג'רוד מקדש בסיני  שהיה שייך לממלכת ישראל הוא של המלך הישראלי מהמאה השמינית לפני הספירה יואש ( אין לבלבל עם המלך מיהודה בשם זה ששלט קצת אחריו ) שבתנ"ך מסופר שהביס את מלך יהודה אמציה וכבש את ירושלים.

.יואש מוזכר גם בכתובת אשורית כמי שמעלה מס לאשורים.

ראו על כך כאן.

כך צוייר יואש בתמונה מאוחרת מהמאה ה-16

Jehoash from Guillaume Rouillé's
Promptuarii Iconum Insigniorum

דיוקנאות מהתקופה הפרסית 

בתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל במאה הרביעית לפה"ס החלו להשתמש בארץ ישראל ובאימפריה הפרסית כולה במטבעות שבחלקם הופיעו לראשונה דיוקנאות שליטים ומנהיגים.

מטבע מעניין במיוחד שעליו רשום בעברית שומרונית "ירבעם " נחשב לדעת חוקר המטבעות יעקב משורר כמטבע של הכהן הגדול מנשה שעזב את בית המקדש בירושלים בימי עזרא ונחמיה והקים את בית המקדש השומרוני בשומרון. ובכך יצר את האמונה השומרונית ביחד עם בת זוגו ניקסו בתו של המושל סנבלט.

מטבע שעליו "רשום בעברית קדומה "ירבעם ". על צד אחד ראש אישה ועל הצד השני שני גברים אחד מבוגר והשני צעיר.   ואולי מביא את דמות דיוקנם של הכוהן המורד מהמאה החמישית לפה"ס מנשה  שהקים את בית המקדש השומרוני  של חותנו סנבלט ושל אישתו ניקסו בת סנבלט.

ובסוף תקופה זאת הופיעו גם כמה מטבעות עם דיוקנאות של מושלים יהודיים.

הבולט מהם  היה המושל  "הפחה" חזקיהן שכנראה  ניהל את  הפרובינציה "יהוד" עבור הפרסים בימים האחרונים של השלטון הפרסי בארץ ואולי גם בימים הראשונים של הכיבוש המוקדוני של הארץ בידי אלכסנדר מוקדון.

לא מן הנמנע שחזקיהו היה "הכוהן הגדול" שיוסף בן מתתיהו והמדרשים מספרים שנפגש עם אלכסנדר מוקדון כשזה היגיע בכיבושיו לארץ ישראל. יוסף בן מתתיהו טוען שהיה זה הכוהן הגדול ידוע ,והמדרשים אומרים שהיה זה שמעון הצדיק ( שבכלל חי שנים לאחר מכן ). אבל ההיגיון אומר שאם כוהן יהודי כלשהו נפגש עם אלכסנדר היה זה חזקיהו  מושל הישוב מטעם הפרסים.

אלכסנדר הגדול פוגש את הכוהן הגדול ( חזקיה?) בירושלים.   After Francesco del Rossi (Salviati)

(Italian, 1510–1563)

ייתכן שיש לזהות את החזקיהו הזה עם חזקיהו הכוהן הגדול שיוסף בן מתתיהו מספר לנו  בספרו "נגד אפיון " ( על פי מקור מהתקופה בשם הקטיוס מאבדרה ) שהיה ידידו של המלך תלמי הראשון  אחד מיורשיו של אלכסנדר הגדול ועבר עימו למצרים לעיר החדשה אלכסנדריה.הקטיוס כפי שהוא מצוטט בידי יוסף מדווח שחזקיהו הנ"ל היה  בן 66 שנה והתאפיין בכישרון דיבור וביכולות רטוריות, ואירגוניות.

בקטע אחר מספר הקטאיוס כי לאחר שחזקיהו בא בדברים עם המלך תלמי כינס אחדים מידידיו וקרא בפניהם מגילה המגוללת את פרשת התיישבותם במצרים ואת חוקתם בכלל.

חזקיהו הנ"ל אם כך היה ממייסדי ההתישבות היהודית באלכסנדריה וכנראה מנהיגה הראשון.

עם אותו חזקיה היה זה שמופיע במטבעות ושימש כמנהיג היהודים בסוף התקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית  איו זה צריך להפתיע. הוא מן הסתם היה איש בעל אישיות חזקה אם דאג שתמונתו תופיע על מטבעות שונים.

כמה מטבעות עם פני המושל חזקיה, שכנראה היה הכהן  הגדול בירושלים אחד היהודים הבודדים שמופיעים על מטבעות בימי המלכות  הפרסית.ייתכן שהוא הפך לימים למיייסד ומנהיג ההתישבות היהודית באלכסנדריה. 

דיוקנאות שושלת החשמונאים

הכהן מתתיהו החשמונאי אבי שושלת החשמונאים מהמאה השנייה לפני הספירה. פסל בדיוני של בוריס שץ מ-1894. הפסל נעלם לאורך השנים. 

לא שרד שום ציור ושום תמונה של מישהו משושלת החשמונאים. לא של יהודה המכבי וגם לא של אחיו שמעון ,לא של בנו של שמעון יוחנן הורקנוס או של אלכסנדר ינאי. זאת למרות שהם טבעו מטבעות  אבל ללא דיוקנאותיהם במטבעות כמקובל.

אבל …יוסף בן מתתיהו מספר לנו ב"קדמוניות היהודים שהיו ציורי דיוקנאות   של שניים מבני המשפחה . אריסטובולוס השלישי  נכד הכוהן החשמונאי הגדול הורקנוס ואחותו מרים אשת הורדוס הידועה היום כ"מרים החשמונאית".

אימם אלכסנדרה בת הורקנוס שזעמה על עלייתו של הורדוס לשלטון בהשראת דלוס  ידידו של מרקוס אנטוניוס הנציב הרומאי העליון במזרח  דאגה שמישהו יצייר  דיוקנאות של שניהם ושלחה אותם למרקוס אנטוניוס בתקווה שיתלהב ויסייע למשפחה החשמונאית כנגד הורדוס.. היא כנראה לא הבינה את הסיבה האמיתית שדלוס היציע לה לצייר את הדיוקנאות .ואנחנו יכולים רק לשער את הסיבה היום.

אנטוניוס   שכמו רומאים בכירים רבים בתקופתו   ( ובראשם יוליוס קיסר) היה בי סקסואל אכן התפאל מיופי התמונות.  הוא ביקש מאריסטובולוס שיבוא אליו  להתארח ( הוא לא ביקש זאת ממרים אולי משום שהייתה נשואה להורדוס ואולי משום שידע שזוגתו קליאופטרה לא תראה זאת בעין יפה, ואולי היא פשוט לא עשתה לו את זה.  ).  אבל כשנודע שאנטוניוס הוא בין שאר דברים חובב נערים צעירים ויפים החליט אריסטובולוס לסרב בנימוס להצעה.

הדיוקנאות האלו לצערנו לא השתמרו.

מה קרה לדיוקנאות של מרים ואחיה אריסטובולוס? לא ידוע.אולי הועברו לספריה של אלכסנדריה והושמדו עם הספריה.

יש לנו כיום ציורים בדיוניים שונים של מרים החשמונאית שגורלה הטרגי נגע לליבות יוצרים שונים לאורך הדורות. אבל זה לא כמו לראות את הדיוקן האמיתי.

לעומת זאת איש לאורך הדורות לא טרח לצייר את דיוקנו המשוער של אריסטובולוס השלישי שכל כך גירה את מרקוס אנטוניוס.

ציור  בדיוני  של מרים  החשמונאית מהמאה ה-16

Mariamne Leaving the Judgment Seat of Herod (1887), by Pre-Raphaelite painter John William Waterhouse.

כמה תמונות בדיוניות של מרים החשמונאית.

דיוקנאות שושלת הורדוס 

אין לנו דיוקנאות  של הורדוס אם כי זה לא היסס ליצור פסלים רבים ושונים.אבל   אבל כנראה לא דווקא בדמותו שלו.וכך גם בנו המפורסם של הורדוס הורדוס אנטיפס הידוע מהברית החדשה.

לעומת זאת בנו האחר של הורדוס פיליפוס ונכדו  אגריפס הראשון   ( 10 לפה"ס -44 אחרי הספירה )  המוכר גם הוא מהברית החדשה כן יצרו מטבעות עם דיוקנותיהם ואנחנו יודעים בערך איך הם נראו.

פיליפוס ( נפטר בשנת 34 לספירה) היה בנו של הורדוס מאישתו קליאופטרה ושלט במשך שנים רבות באיזור הבשן.הוא נודע כאדם נוח מתון וסובלני.למרות ששלט כמלך יהודי  לא פחות מ-37 שנים באיזורו הלא יהודי ברובו הגדול  ,שילטון יעיל ומוצלח  והוגן פיליפוס  לא השאיר את חותמו בהיסטוריה

אם הוא זכור היום בגלל משהו זה בגלל שהוא  גם המלך היהודי הראשון אי פעם שהטביע את דיוקנו על מטבעות.

קרובו המפורסם הרבה יותר של פיליפוס היה אגריפס הראשון  ( 10 לפה"ס -44 אחרי הספירה )  הנכד של הורדוס ושל מרים החשמונאית  שהיה ידידם של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס  וזכור לכל נוצרי מהופעתו בספר " מעשי השליחים " ב"ברית החדשה".

אגריפס הוא דמות מרכזית בספר "קלאודיוס האל " מאת רוברט גרייבס   ההמשך של "אני קלאודיוס" המפורסם  ( הדמות של אגריפס מופיעה גם בכמה פרקים של סדרת הטלוויזיה המפורסמת בכיכובו של דרק ג'קובי על פי שני ספרים אלו ).   וברומן ההיסטורי "חומת אגריפס " מאת יעקב חורגין.

      

  

המלך אגריפס הראשון בתקופות שונות בחייו מנערות ועד זיקנה כפי שגילם אותו ג'ימס פלקנר בסדרה "אני קלאודיוס".

 ןכך הוא נראה באמת. מטבע של המלך אגריפס הראשון עם דיוקנו .מה שהופך אותו לכמעט יהודי הבודד של ימי בית שני שאנחנו יודעים כיצד נראה. היהודים האחרים שאנחנו יודעים בערך כיצד נראו   הם דודו פיליפוס  אחיו הורדוס מקלקיס ובנו אגריפס השני ובת הדוד שלומית -סלומה. 

פסל של אגריפס הראשון על פי דיוקנו במטבע שלו שמוצג במוזיאון הארץ בתל אביב.

פסל  של אגריפס הראשון.שנוצר בזמננו בידי דויד בלאייזן  וצוות מעבדות הרפאות של מוזיאון ישראל .שחזור על סמך מטבעות אגריפס  משנת 7 למלכותו.

מטבע של אגריפס הראשון שמראה את אגריפס ואחיו הורדוס מכלקיס מציבים את כתר  הקיסר על הקיסר קלאודיוס.

מטבע עם דמותו של אחיו של אגריפס הראשון הורדוס מכלקיס  (15 לפה"ס -48 לספירה)  האיש  שלאחר מות אגריפס הראשון שהיה אחראי במשך שנים על פעילות בית המקדש בירושלים ומינה  את הכוהנים הגדולים.

יש לנו גם את דיוקנו של בנו של אגריפס הראשון , אגריפס השני  הצעיר במטבעות שאותם טבע אביו.

מטבע של אגריפס הראשון. עם דיוקן של אגריפס הראשון מצד אחד . ודיוקן של אגריפס השני הצעיר רוכב על סוס מצד שני. 

.אגריפס השני   ( 27-92 לספירה ) ששלט בזמן המרד הגדול ברומאים ולאחריו אם כי טבע מטבעות הקפיד לא להכניס את דיוקנו עליהם אלא רק כמקובל את זה של קיסרים רומאים.

איננו יודעים  כיצד נראתה אחותו הידועה בירניקי שניהלה רומן עם כובש ירושלים טיטוס. אם כי נראה לפי התיאורים  שהייתה יפת תואר ואדומת שיער.יש להניח שכן היו תיאורים ויזואליים של הנסיכה היפה הזאת בעולם היווני -רומאי אבל לצערנו הם לא שרדו.

תמונה מימינו של ברניקה

אחריהם השושלת ההרודיאנית נעלמה.

דיוקן ראשון של אישה יהודיה 

שלומית -שלום "סלומה "  האישה היהודיה הקדומה ביותר שאנו יודעים  כיצד נראתה.

לגבי ישוע הנוצרי יוחנן המטביל אימו של ישוע מרים והשליחים   פטרוס ,יוחנן ופאולוס אין לנו שום מושג כיצד נראו.ואם כי הם כנראה הדמויות המצוירות  ביותר הקיימות כל הציורים עליהם מופיעים רק מאות שנים לאחר מותם.

אבל יש לנו דיוקן אותנטי של יהודיה אחת שמוזכרת בברית החדשה. והיא ידועה מאוד. זאת היא שלומית -שלום "סלומה "   בתם של הורדוס אנטיפס ואישתו הרודיאס  שלפי הברית החדשה וגם לפי יוסף בן מתתיהו היא שהביאה למותו של מורו של ישוע הנוצרי ,יוחנן המטביל בכריתת ראש.

על פי סיפור זה נכתבו סיפור ידוע של גוסטב פלובר ומחזה ידוע מאוד של אוסקר ווילד.

ידוע לנו שבשנת 30 לספירה בערך נישאה שלומית-שלום  לפיליפוס, דודה למחצה (אחיהם למחצה של אביה הביולוגי ואביה החורג, מקלאופטרה הירושלמית) שאותו הזכרנו למעלה. לאחר מותו (בשנת 34 ללא בנים, נישאה שלומית לאריסטובולוס מלך כלקיס, בן דודה (הבן של אחי אמה), וממנו נולדו לה שלושה בנים: הורדוס, אגריפס ואריסטובולוס.^[

    

תמונות בדיוניות של שלומית -שלום  

סלומה האמיתית האישה היחידה מהברית החדשה שאנו יודעים כיצד נראתה  מופיעה במטבע אחד עם בעלה אריסטובולוס מכלקיס  בנו של הורדוס מכלקיס ונכדו של הורדוס הגדול.

וזה אומר שהיא הייתה אישה עם רצון חזק מאוד ,בכך שהיא הביאה לכך שתהיה המלכה היהודיה היחידה שדמותה תופיע על מטבע לצד בעלה ( השני ). לא נראה לי סביר שבעלה עשה זאת מיוזמתו שלו בלבד.

אולי היא ניסתה לשכנע גם את בעלה הראשון פיליפוס שיציב את דמותה במטבעות שלו. אבל כנראה ללא הצלחה או בכל אופן מטבעות כאלו שלו לא התגלו. עם בעלה השני היא כבר הצליחה.

 וכך היא נראתה באמת . מטבע של שלומית-שלום – כמלכת ארמניה ואסיה הקטנה. היהודיה הקדומה ביותר בתולדות האנושות שיש לנו דיוקן שלה. 

ציור מודרני של שלום  בגיל 39 -40 מאת Helen Twena מבוסס על המטבע.

הפסל של יוסף בן מתתיהו 

פסל שיש מי שחשב שהוא פסלו של יוסף בן מתתיהו 

איננו יודעים כיצד נראה   ההיסטוריון המפורסם של ימי בית שני והמרד הגדול ברומאים יוסף בן מתתיהו הוא יוספוס פלביוס.

יש לנו כמובן תמונות דמיוניות מאוחרות של יוסף בן  מתתיהו שצויירו מאות רבות של שנים לאחר מותו.

      

תמונות בדיוניות מאוחרות של יוסף בן מתתיהו

עם  עם זאת יש לציין שאב הכנסיה המפורסם אוזביוס סיפר  במאה הרביעית לספירה.שלכבודו של ההיסטוריון  יוסף  בו מתתיהו   הוקם פסל ברומא   ( כנראה בחייו של יוסף ) שאולי היה מבוסס על פניו במציאות,פסל יחיד במינו בעולם היווני -רומאי בכך שהתבסס על דמות של יהודי.

הפסל נעלם אבל היה היסטוריון  בשם רוברט אייזלר שחשב שהפסל הזה התגלה.

פרוטומת השיש שנשתמרה יפה, נרכשה בשנת 1891 על ידי מוזיאון Ny Carlsberg Glyptotek  בקופנהגן מהנסיכה פּיומבינו (Piombino) לבית בורגזה. בעת הרכישה, לא הייתה ידועה זהותו של האיש שבפסל וגם לא מקורו. כשתמונת הפסל פורסמה לראשונה בקטלוג המוזאון ב-1925, הוא הוצג כ-"ללא ספק יהודי צעיר". שום סיבה לא ניתנה לקביעה זו, אולם ב-1930, חוקר יהודי-אוסטרי בשם רוברט אייזלר כתב מאמר הגנה מפורט לזיהויו של האיש כיהודי, בו אף הוסיף וטען ש"היהודי הצעיר" הוא לא אחר מאשר יוספוס פלביוס.

הראיות שעליהן התבסס אייזלר לכך שמדובר בפסל של אישיות יהודית, נשענו על תוי פנים "אופייניים": "אף עקום או 'שבור', שהוא די עבה בחלקו התחתון, שונה מאד מהאף הנשרי שניתן למצוא לעיתים קרובות אצל הרומאים", וכן עיניים "יהודיות", אותן אפיין כ"עצובות, חסרות-שקט ודרוכות".

הארכיאולוג  מגן ברושי דוחה את הזיהוי. הוא טוען שאין בעדותו של אוזביוס כדי לאמת את השערתו של אייזלר. להערכתו  ללא תיעוד עובדתי, ביסס אייזלר את הזיהוי שלו על ראיות קלושות כמו צורתם "היהודית" של האף והעיניים ובכך אימץ אייזלר, יהודי בעצמו, סטריאוטיפים אנטישמיים קלאסיים.

מגן ברושי השווה את הפסל לפסלו של היהודי האותנטי  המוקדם ביותר שקיים מהמאה ה-17  פסל של הבנקאי היהודי העשיר יצחק אנטוניו לופז סואסו ( 1614-1685) שאותו תמצאו ברשימה זאת אם תגלגלו למטה. הוא קובע שאין שום הבדל בין פרצוף הפסל של סואסו ופסלים אחרים מאותה התקופה.

אם כך מדוע שיהיה הבדל בין פסלו של יוסף ופסלים אחרים מהתקופה?
כך שאיננו יודעים כיצד יוסף נראה.

קראו על כך כאן .

"HOW TO RECOGNIZE A JEW" The assumed objectivity of academics 

 Identifying Josephus Josephus Flavius

 תמונות של הפסל שיוחס בידי חוקר בשם אייזלר  ליוסף בן מתתיהו 

תמונות בדיוניות 

איננו יודעים כיצד נראו יהודים ידועים אחרים מימי בית שני כמו הילל ושמאי  ,רבן גמליאל , רבי עקיבא  ושמעון בר יוחאי ,ובר כוכבא  הרב יהודה הנשיא או מישהו מהתנאים והאמוראים.

ציור בדיוני של רבן גמליאל מהגדת סרייבו.אמצע המאה ה-14

דיוקן מאוחר של רבי עקיבא מהגדת מנטובה ,מ-1560.מבוסס על ציור הנביא  ירמיהו של מיכאל אנג'לו בקפלה הסיסטינית. 

אין לנו ציורים של אישים יהודיים מימי הביניים כלל. אם כי יש ציורים שלהם  שנוצרו מאות שנים לאחר מותם.

יש לנו למשל ציור של רש"י  ( 1040-1105 בערך ) מהמאה ה-16  וליתר דיוק מ-1539  אבל מאחר שזה הופיע  יותר מ-400 שנה לאחר מותו אין  שום סיבה להניח שזהו ציור אותנטי.מישהו כעבור מאות שנים ניסה בציור  לדמיין איך נראה יהודי במאה ה-12.

woodcut of Rashi that appeared in a printing of Postillae maiores totius anni cum glossis & quaestionibus by Guillaume de Parisiensis (William of Paris), published in Lyon in 1539.

הדיוקן המפורסם ביותר המיוחס ליהודי מימי הביניים הוא כמובן דיוקן רבי משה בן מימון הרמב"ם ( 1138 -1204).

זהו דיוקן מאוחר אף יותר מזה שלמעלה שמיוחס לרש"י.הוא מהמאה ה-18 שש מאות שנה לאחר פטירתו של הרמב"ם.

דיוקן  קדום של הרמב"ם  – כפי שהופיע ב-Thesaurus antiquitatum       sacrarum   ב-1744  .אמור להתבסס על מדליה בלתי ידועה. ללא ספק אין לו  שום קשר לאיש שאותו הוא אמור לתאר. התקבל כאותנטי  100   שנה לאחר פרסומו המקורי בשנות ה-40 של המאה ה-19.

הדיוקן המיוחס לרמב"ם  פורסם לראשונה ב-1744 בונציה בידי יהודי מומר בלסאוס אוגולינוס ב-Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות"), עבודה בת 34 כרכים .

אוגולינוס טען שהדיוקן מבוסס על מדליון עתיק שנתקל בו.מדליון קדום  זה לא נמצא מעולם אם כי היו חיפושים אחריו.

כתב אישור אותנטיות לכאורה של תמונת הרמב"ם  למעלה בידי המלומד יצחק שמואל רג'יו( יש"ר)

התמונה הוכרזה כ"אולי אותנטית " בידי המלומד היהודי יצחק שמואל רג'יו ( יש"ר )  ( שאמנם מה שאמר בעצם היה שאין להטיל ספק בטענתו של אוגולינוס שהוא העתיק אותה מטבלה קיימת ושלא יצר אותה בעצמו,הוא לא באמת טען שזהו אכן ציור אותנטי של הרמב"ם ) שהפיץ אותה בכל העולם היהודי.

אבל  היום ברור שלתמונה הזאת אין כל קשר למראה פניו של הרמב"ם שחי מאות שנים קודם לכן.ואין לנו שום מושג כיצד נראה. ברור גם מכתביו שהרמב"ם לא היה מוכן שיציירו אותו שכן הוא התנגד לציורים. נראה שאוגולינוס או צייר שעבד בשבילו יצר את התמונה בעצמו אולי על סמך דמותו של יהודי מארצות המזרח שבו נתקל.

הדיוקן המזוייף שימש כבסיס לתמונות מאוחרות לפסלים לבולים ולשטרות ואפילו לפני הרמב"ם באלבום קומיקס .

ראו על כך עוד:

מחקר מפורט בנושא דיוקן הרמב"ם

תמונתו של הרמב"ם

מי צייר את דיוקן הרמב"ם

"כיצד נראה הרמב"ם? "

איננו יודעים עם כך כיצד נראו אישים ידועים מימי הביניים וראשית העת החדשה כמו   המשוררים שלמה אבן גבירול ,אברהם אבן עזרא ,יהודה הלוי , דון יצחק אברבאנל  של יוצר הגולם המהר"ל מפראג ורבים רבים אחרים.אמנם יש לנו תמונות ופסלים שלהם שנוצרו מאות שנים אחרי חייהם אבל זה לא באמת זה.

פסל של המהר"ל מפראג הנמצא ליד בית  העיריה בפראג. נוצר בראשית המאה ה-עשרים מאות שנים אחרי חייו של המהר"ל.

דיוקן  בדיוני הלקוח מאנציקלופדיה "תרבות " שנות השישים.

בכל זאת ישנם כמה דיוקנאות כנראה אותנטיים של יהודים מימי הביניים.

דיוקן המשורר היהודי הראשון?

המשורר זיסקינד מטרימברג  (בגרמנית: Süßkind von Trimberg; ‏1230? – 1300?)) שחי בגרמניה במאה  ה-13 כנראה יהודי ( אם כי יש חילוקי דעות קשים בעניין ) שכנראה היה היהודי הראשון שחיבר שירים בשפה הגרמנית . את עןבדת היותו יהודי מחזקת העובדה שבדיוקן הקיים שלו מימי הביניים הוא מצוייר עם הכובע האופייני ליהודים בתקופה זאת.

אם אכן היה יהודי אז הוא המשורר היהודי הראשון שיש דיוקן שלו.

עטיפת רומן מודרני על המשורר היהודי זיסקינד

דיוקן המתרגם היהודי הראשון.

יהודי נדיר נוסף  מימי הביניים שיש דיוקן שלו הוא המתרגם פאראג' מגי'רגטי שבסיציליה מתרגם כתבי יד מערבית בשירות שרל מלך נאפולי שפעל  במאה ה-13 בעיר סליירנו הסמוכה לנאפולי

זהו דיוקן המתרגם היהודי הראשון שיש לנו ציור של פניו. ( אם נתעלם כמובן מציורים של מתרגמי תרגום השבעים של התנ"ך ליוונית ,שנוצרו יותר מאלף שנה לאחר שחיו ).

פראג' בן סלים,שנודע גם בשם משה פרצ'י, פרגוט מגירגנטי או בלטינית פרגיוס היה רופא יהודי שחי באי סיציליה במחצית השניה של המאה ה-13. כיוון שידע ערבית ולטינית מצוינות מונה בידי שארל הראשון מאנז'ו מלך נפולי למתרגם של ספרות רפואה מערבית ללטינית. בשנת 1279 תרגם ללטינית מערבית את האנציקלופדיה הרפואית מרובת הכרכים, כתאב אל-חאוי פי תב מאת המלומד הפרסי אבו באכר מוחמד בן זכריה ראזי (מאות 9-10).

שארל מאנז'ו הורה שדיוקנו של פראג' יצויר על כל אחד מעותקי הספר. פראג' תרגם גם את De medicinis expertis המיוחס לרופא היווני-רומי גלנוס, את ספרו של הרופא הבגדאדי בן המאה ה-11 אבן ג'זלה. ככל הנראה תרגם גם את ספריו של הרופא הפרסי-יהודי בן המאה השביעית משרג'אוי שפעל בבצרה.

בכתב היד של תרגומו של פאראגי אנו רואים תמונות שלו כשהוא שקוע בעבודתו מטעם המלך וכשהוא מושיט לו את כתב היד המוגמר של התרגום הענק.

בכתב יד אחר משנת 1387 מהעיר פארמה של המעתיק אליה בן דוד יש תמונה של המעתיק בשעה שהוא מוסר  את הספר לבעליו שהזמין אותו. אבל אלו הן דוגמאות יוצאות דופן של ציורי יהודים מימי הביניים.

דיוקן המורה לריקוד היהודי הראשון 

יש בידינו דיוקן של רקדן מורה לריקוד ומחבר ספר חשוב על אמנות הריקוד בשם גוליילמו עבריאו  מפיזארו   שחי במאה ה-15  עם תלמידות.הציור שלפנינו הופיע כאיור במחקרו על אמנות הריקוד שבו תיאר אותה והסביר סוגי מחולות שונים.

דיוקנאות אמיתיים של יהודים במאה ה-16

כדאי לציין שגם בעולם החלו להופיע דיוקנאות של אנשים אמיתיים ,אפיפיורים  מלכים ואצילים רק  מהמאה ה-14 ובעיקר המאה ה-15 ואילך. התמונה של "המונה ליזה" של לאונרדו   דה וינצ'י למשל הייתה יוצאת דופן בכך שציירה אישה שלא מהמעמד העליון של האצולה.

תמונות כאלו נעשו  יותר ויותר נפוצות מהמאה ה-16 ואילך ככל שהופיעו יותר ויותר ציירים ויותר ויותר אנשים ידם הישיגה לשלם עבור דיוקנאות שלהם.

החבר יוסף. ציור של יהודי מהמאה ה-16 .צייר אנטוניו קמפי ( 1522-1587)

יהודים  בעיקר ובראש ובראשונה עשירים כמובן החלו להיות מצויירים כנראה באיטליה עוד במאה ה-16 והדיוקנאות כנראה הוצבו בבתיהם של המצויירים ,ואולי עותקים מהם נשלחו  לחברים מקורבים ובני משפחה.הרב  יהודה מודינה  ( שעליר ראו בהמשך )מספר שבימיו: "רבים נוהגים חרות לשים תמונותיהם ודיוקניהם בבתים. ביחוד אם אין הם מעשה תבליט, ואין הגוף נראה במלוא שיעורו".

אבל דיוקנאות אלה  ברובם המוחלט לפחות לצערנו לא שרדו.

הדיוקן  היהודי הראשון על מדליה 

דיוקן ראשון מסוגו מתקופת הרנסאנס  ששרד  של יהודי  הוא  על  מדליה,תחום אמנות שאותו חידשה תקופת הרנסאנס.   הוא של אדם בשם בנימין לכאורה אדם צעיר בעת שנטבע המדליון שבו הוא מוצג  בדמות האל יופיטר  (!)  על המדליון ישנה  כתובת עברית ארוכה וסתומה  ומשפט בכמה אותיות לטיניות שמשמעותן "לאחר המחשכים הנני מקווה לאור האושר ,שופט היום האחרון" המדליון הוא כנראה משנת 1497 ואולי  משנת 1503

אביו של אותו בנימין היה דווקא ידוע מאוד בזמנו. שמו אליהו בן שבתאי באר ובשמו הלועזי אליאס סאבוס.הוא היה רופא מפורסם, הרופא היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה הודות לכשריו המקצועיים. כרופא הוא שירת את האפיפיורים מרטין החמישי ויורשו אבגיניוס הרביעי . שמו יצא למרחקים  והוא נקרא לעבוד בשירות הנרי הרביעי מלך אנגליה   (  מלך שעליו כתב ויליאם שיקספיר מחזה ידוע ) כרופאו האישי  וזאת למרות  שהיהודים גורשו מאנגליה מזה שנים רבות.. הוא קיבל סמכות לעסוק ברפואה בכל רחבי ממלכת אנגליה ואף הותר לו להביא עוד עשרה יהודים נוספים למשק ביתו ומן הסתם כדי ישמשו לו כמניין לתפילה.לאחר מכן  שימש רופא חצר לדוכס של פרארה באיטליה לפני שהפך למרצה לרפואה באוניברסיטת פדואה.

אבל את תמונתו שלו אין לנו למרבית הצער. ישנה רק את התמונה של בנו .שיש להניח שהיה ליבראלי יותר בדיעותיו מאשר אביו  המפורסם. אבל בניגוד לאביו המפורסם כל שאנו  יודעים עליו זה שנעשתה מדליה בדיוקנו. המדליה הראשונה עם דיוקן של יהודי.ומשום כך שמו נשאר בהיסטוריה.

מכיוון שהרבנים היו עבור היהודים כמו נסיכים לגויים רוב המודלים לדיוקנאות  הקדומים ביותר של יהודים,ובוודאי לדיוקנאות הידועים ביותר של המאות ה17 וה-18  היו רבנים.

הדיוקנאות הראשונים ששרדו היו כולם בידי אמנים נכריים.

יש השערה ששרד דיוקן של רב יהודי ידוע בשם אליהו דלמדיגו  ( 1458-1493)ביחד עם עמיתו המשכיל האיטליקי הידוע פיקו די מרנדולה בפרסקו של  בנוצו גוצולי ( Benozzo Gozzoli   ( 1421 -1497)  בפירנצה בארמון מדיצ'י לשעבר בפרסקו  מפורסם שבו דמויות רבות מפירנצה שימשו כמודלים לדמויות בתמונה  דלמדיגו  לפי ההשערה הינו היהודי בעל הזקן המופיע במרכבת אחד המלכים המאגים  ביחד עם מישהו שדמותו מבוססת על פיקו דה מירנדולה ידידו הטוב.

האם זהו ציור דיוקן של הרב אליהו דלמדיגו ?  ביחד עם פיקו דה מירנדולה אבי הקבלה הנוצרית מסע המלכים המאגים  ציור  קיר מפורסם  של בנאטו גוצולי   Benozzo Gozzoli   

דיוקנו של יוסף מרוסהיים.

ציור גרמני של הרב יוסף לואנץ  בן גרשון איש רוסהיים (1478–1554), מכונה: רבי יוסלמן 

יוסף מרוסהיים  שתדלן יהודי בחצרות קיסרי גרמניה. צאצא למשפחת לואנס, מצאצאי רש"י. היה ידוע גם כתלמיד חכם וכמקובל.

על חייו כשתדלן שנאבק לטובת היהודים בחצר הקיסר במאה ה-16 נכתב רומן היסטורי ידוע של מאיר להמן.

הדיוקנאות  השני  והשלישי של אישה יהודיה 

במאה ה-16 נוצרו הדיוקנאות היהודים הראשונים מזה אלף שנה ששרדו.ובהם שני דיוקנאות ראשונים של נשים יהודיות.

יש להניח שהיו לא מעט דיוקנאות ואולי רבים שנוצרו   במשפחות יהודיות עשירות ולא שרדו.

שני דיוקנאות ראשונים    של יהודים ששרדו עד ימינו של אם ובנה ריקה דה לאטיס ובנה אליהו  דה לאטיס נוצרו ב-1552.

ריקה דה לאטיס היהודייה השנייה הקדומה שיש לנו דיוקן שלה  והראשונה מזה אלף וחמש מאות שנה , הייתה כלתו של אדם מפורסם בסוף המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16   הרב ,ומנהיג קהילת רומא ,רופא האפיפיור  יעקב פרובנציאלי הוא בונט דה לאטיס. הוא היה אסטרולוג ובין השאר חזה שהמשיח יגיע לבסוף בשנת 1505.  הוא היה גם ממציא ונודע  כיום בעיקר בשל המצאתו של כלי מדידה אסטרונומי (astronomical ring-dial ), המאפשר את מדידת מיקומם של השמש והכוכבים על מנת לקבוע את השעה המדויקת אף בשעות הלילה בהיעדר השמש.

ציור של מכשיר  המדידה האסטרונומי שאותו המציא בונט דה לאטיס.

אך מבונט דה לאטיס  המדען הדגול לצערנו לא שרד שום דיוקן. אם כי אפשרי בהחלט שנכדו אליהו נראה כמו הסב.

ספר מודרני על בונט  דה לאטיס   הכולל את ההתכתבות שלו עם אישתו.

את כלתו ונכדו אנחנו זוכרים היום רק בגלל הדיוקנאות שלהם שנוצרו בידי אמן אנונימי.

דיוקן מ-1552 של האם היהודיה ריקה דה לאטס כלתו של הרב ורופא האפיפיור  יעקב פרובנציאלי הוא בונט דה לאטס.

    

מדליון שנעשה ביין 1557 ל-1558 של הגברת הצעירה גרציה-ביאטריצה  מנדס נשיא האחיינית לרגל נישואיה עם שמואל נשיא. דיוקן  אישה יהודיה השלישי הקדום  בתולדות האנושות לאחר זה של סלומה 1500 שנה קודם לכן וזה של ריקה דה לאטס כשש שנים קודם לכן. 

האמן  הוא פאסטורינו די פאסטוריני  1508-1592   (המדליון בכל אופן חתום רק באות פ. והיו שייחסו אותו לאמן אחר ידוע אחר של התקופה  ג'ובאני פאולי פוג'יני  ויש הטוענים שהוא נוצר בידי בנוונוטו צ'ליני הידוע )

נמצא במוזיאון היהודי של ניו יורק 

הדיוקן השלישי  הקדום ביותר של אישה יהודיה בתולדות האנושות הוא דיוקן על מדליון משנת 1556 של האנוסה שחזרה ליהדות ,הדונה גרציה  ביאטריצה  מנדס נשיא. לא האישה המפורסמת בשם זה שתרמה תרומה גדולה להיסטוריה היהודית באותו הזמן  כפי שחשבו במשך שנים רבות.

היום המחקר מעריך בוודאות כמעט מוחלטת שלא דמותה של גרציה מנדס הדודה  היא זו שמופיעה במדליון.  הוא הוטבע באיטליה בשנת 1558, שנת הנישואים של האחיינית  גרציה ביאטריצה   מנדס  נשיא ( 1540-1596) לשמואל נשיא ( ?1522-1569), חמש שנים לאחר שדונה גרציה עזבה את איטליה. בנוסף, הדמות במדליון היא של אשה צעירה משהיתה דונה גרציאה בשנת 1558 ( שהייתה אז בת 48) .

לכן לפי רוב ההערכות זאת לא הדודה אלא אחייניתה בעלת אותו השם,   שהייתה אז בגיל 18 ואולי,מי יודע,  באמת דמתה לדודתה המפורסמת,שהייתה מסוכסכת במשך שנים עם אחותה בריאנדה,אמה של גרציה ביאטריצה.

גרציה מנדס האחיינית  בוודאי הייתה צעירה נועזת ביותר בכך שהסכימה שדמותה תצוייר.

שמה של גרציה המנדס הצעירה  ניתן במידליון בעברית אם כי גילה ניתן בלטינית. המדליון נחשב ליצירה נאה במיוחד בסוג אמנות זה והגברת גרציה מנדס הצעירה מוצגת בו כשהיא לבושה לפי אופנת אמצע המאה ה-16  של נשים יהודיות ונוצריות ,חולצה עמוקה ,מחשוף ,צווארון רקום רקמה עשירה ותומך בעורפה ,פנינים גדולות כקווצות שערותיה ,עגילים וענק מהודרים וצעיף השופע ויורד גלים גלים מעל כתפיה.המדליון נוצר כנראה לרגל נישואיה.

גירסה אחרת של המדליה .יוחסה באנצקילופדיה "תרבות " לבונוונוטו צ'יליני. כנראה זיוף מאוחר. 

איננו יודעים הרבה על גרציה מנדס האחיינית מעבר לזה שעל פי דמותה נוצר המדליון ובוודאי ובוודאי שאין להשוות אותה לדודתה המפורסמת. אבל כאן עם המדליון הזה יש לנו את דיוקן פניה ואין לנו דיוקן כזה מהדודה עם כי נוצרו תמונות מאוחרות רבות שלה ואפילו מדליון של מדינת ישראל.כולן בדיוניות כמובן.

ציור שיש מי שמייחס אותו לגרציה מנדס נשיא . על הדיוקן רשום שהוא של Donna in rosso con bambino.  למעשה המצויירת אינה ידועה אבל יכולה להיות גרציה נשיא., 1540? צייר  Agnolo Bronzino

בול של מדינת ישראל עם תמונה בדיונית של גרציה מנדס הדודה על רקע המדליון של האחיינית. 

מדליון של מדינת ישראל עם דמות גרציה מנדס נשיא הדודה.

גרציאה מנדס.ציור מודרני.

דיוקן הרב מנחם עזריה מפאנו אמיתי או מזוייף?

דיוקן המיוחס לרב מנחם עזריה מפאנו. מקורו אינו ידוע .הוא החל להיות מופץ כנראה במחצית השנייה של המאה ה-19. אולי זיוף אבל אולי אותנטי. דורש מחקר נוסף.

הדיוקן המיוחס  לרב המקובל מנחם עזריה מפאנו (_ 1548-1620) הוא בעיה בפני עצמה.הוא החל כנראה להיות מופץ מהמחצית השנייה של המאה ה-19 אבל היה  קיים זמן רב קודם לכן ( אם כי לא ברור כמה זמן ) בארכיב הקהילה היהודית במנטובה שהיא שהפיצה אותו. הוא עורר סערה בחוגים חרדיים שונים מאחר שהרב שהופיע שם לא היה זקן  או בכל אופן לא לפי הסטנדרטים המקובלים בחוגי היראים דבר שעורר זעזוע וויכוחים גדולים בכתב העת החרדי "המאסף " בסוף המאה ה-19.

במאמרו של רא"ח דאנציגרקרן ב"המאסף" (תרס"ב, שנה ז, חוברת ב, עמ' כא) הובאה עדות ר' בנימין הכהן מהעיר ריגייו שכתב: "ואני ראיתי במנטובה צורת הרמ"ע ז"ל והוא בזקן מלא על כל גדותיו". ובהערת עורך הוסיף רבצ"א קואינקה: "צורת הרמ"ע ז"ל עומדת עד היום באיטליא כאשר הגיד לנו ידיד נפשנו הרב הנפלא וכו' כמהר"ר אליאו פנאז'יל הי"ו כי כאשר היה באיטליא זה שתי שנים ראה בעיד פירערע בישיבת הרב ר' יוסף ירא הי"ו צורת הרמ"ע והוא בזקן מלא על כל גדותיו".

כדאי לשים לב שהעדויות כאן מציינות שני מקומות שונים בהם נמצאה תמונה, רג'ו ופרארה.

נראה שהיו גרסאות שונות של התמונה עם זקן עם חתימת זקן ואולי גם ללא זקן.

ודבר זה לדעתי מחזק את האפשרות של האותנטיות של הדיוקן המקורי שבו תואר רב שנראה כמו רבני המאה ה-16 שלא דמו כלל לאלו של המאה  ה-19 מאחר שלא בהכרך גידלו זקן ואולי אף היו מגולחים למשעי.

מאידך לא ידוע לנו מי הצייר ומי המקור. אבל ידוע שהתמונה הופצה בידי קהילת מנטובה לדורשים.

לי נראה שייתכן שהדיוקן הוא אותנטי אבל זה דורש מחקר נוסף. אם הדיוקן הוא אכן אותנטי אז זהו הדיוקן הקדום ביותר של רב יהודי שקיים.

ראו דיון על התמונה כאן.

הדיוקן האבוד 

רב אחד מהמאה ה-16  שאנו יודעים בוודאות שהיה  ציור דיוקן שלו  היה הרב שמואל יהודה קצנלבוגן   (מהרש"יק) (1521-1597)   הידוע גם כאביו של היהודי המפורסם שאול ווהאל שעליו סופר שהיה מלך ליום אחד בפולין.

תלמיד של הרב שמואל יהודה  הציב את תמונתו בבית מדרשו.

זאת אנו יודעים מספר של תלמידו הרב אבטליון בן רבי שלמה מקונסוליה שכתב בספרו"פלגי המים" ( ונציה שס"ח 1608) :""..מי  הוא זה החפץ בכבוד המלך גאוני ( הרב שמואל יהודה ) יותר ממני הלא אני הייתי הראשון שביקשתי לשים את תמונתו ( של הרב שמואל יהודה) על ידי הצייר ואותה לקחתי לי והצבתיה בבית מדרשי לקיים מה שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך". 

לצערנו תמונה זאת לא שרדה.

תלמידו של המהרשי"ק הרב אריה מודינה תיאר אותו כך בהספד שנשא עליו:"כל יודעו ומכיר יודע כי היה תוארו ומראהו כמראה איש האלהים נורא מאוד, וכל מי שלא ראהו מימיו היה אומר בפוגעו בו כי הוא זה".

יש להניח שהתמונה שיקפה מראה זה.

אין להניח שהרב שמואל יהודה  קצנלבוגן  היה רב  יהודי יחיד במינו במאה ה-16 שרק הוא איפשר לצייר אותו   (אם כי גם זה אפשרי ) אבל הוא היחיד שאנו יודעים עליו שאכן היה דיוקן שלו בחייו. ומי יודע אולי הדיוקן הזה עוד קיים איפה שהוא ואולי עוד יאותר?

אם יתגלה דיוקן כזה מחירו יכול להגיע למיליוני דולארים ויותר.

דיוקן הרופא היהודי הראשון 

הרופא היהודי  הראשון שיש לנו דיוקן שלו הוא הרופא היהודי ממוצא אנוסים אברהם זכות או  זכותוס לוזיטינוס.  ( 1575-1642)

שרדו שני דיוקנאות שלו אולי מגילאים שונים.

      

דיוקן במפה.

אחד הדיוקנים הראשונים שהשתמרו של יהודי הוא במפה דווקא. מפת ארץ ישראל בעברימ משנת 1620-1621 הדיוקן הוא של יעקב בן אברהם  צדיק שהשתתף בהכנת המפה והוסיף לה את המניעים שגרמו לו להכין את המפה וצירף לה את דיוקנו העצמי.הוא ראה במפה מעשה ראשוני מסוגו ששיוכל לעזור לבני עמו להכיר את המקומות שנתן להם האלוהים והוסיף את תמונתו "כי לא קדם עד היום חיבור בזה העניין רציתי לצייר תמונתי לנגד ובתוך בני עמי ימצא לי זכרון טוב".

למרבית הצער המסמכים מראים שאותו יעקב בן אברהם לא היה כל כך צדיק. הוא נהג להכות ולהתעלל באישתו ונכנס על זה לכלא למשך שנה. לשם טוב הוא כבר לא זכה.

דיוקנאות  רבנים יהודים במאה ה-17

דיוקנאות יהודים  אותנטיים קיימים בידינו החל מהמאה ה-17.

וגם הם מעטים מאוד. מהאמנות ההולנדית של המאה ה-17 כולה  שממנה שרדו עשרות אלפי דיוקנאות  של הולנדים שונים שרדו אולי 17 דיוקנאות של יהודים   שמזוהים ככאלה.

אם כי יש להניח שצויירו הרבה יותר ולא שרדו.

הדיוקנאות  האותנטיים הקדומים ביותר  של רבנים ששרדו בידינו הם לא במפתיע של שני רבנים יוצאי דופן שהעיזו לנסות דברים חדשים ובהם ציור ופרסום דיוקנאות שלהם בספריהם דבר שלא היה קיים קודם לכן ומשום כך דיוקנאות אלו שרדו.

הדיוקן האותנטי הקדום ביותר הידוע של רב יהודי . הרב יוסף שלמה דלמדיגו  ( 1591-1655).דיוקן  שלו שרד בעטיפת ספרו   " ספר אילם"  שפורסם באמסטרדם בשנת 1628 או 1629 בדפוס מנשה בן ישראל . 

תחריט מ-1628  מאת   Willem Jacobsz  Delff   1580-1638)

בעקבות ציור מקורי של: (Willem Cornelisz Duyster  ( 1599-1635

השני היה  בן דורו המבוגר יותר של דלמדיגו

 יהודה אריה ממודינה   ( 1571-1648)  רב באיטליה  וגם מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה בגטו ונציה  וכאמור  תלמידו של המהרש"יק שכבר היה דיוקן שלו, שבא מסביבה חובבת אמנות ודיוקנאות במיוחד.

יהודה אריה ממודינה סיפר שצייר נוצרי  צייר דיוקן מיוחד שלו אבל זה לא הושלם מסיבות שונות.  הוא התעקש והכניס  ציור  דיוקן אחר  שלו  לספר שפירסם  בשפה האיטלקית "על מנהגי העם היהודי" . זאת על פי בקשה מיוחדת של אציל אנגלי שביקש להעניק את הספר כשיי למלך אנגליה ג'ימס הראשון שהתעניין באזוטריקה כזאת. אבל עקב חששות ( מוצדקים ביותר ) של המחבר היהודי מידה הכבדה של האינקוויזיציה על ספר כזה  שכלפיה כתב דברים לא נעימים וכעת חשש מזעמה  ,הספר ראה לבסוף אור רק עשרים שנה לאחר הכתיבה בשנת 1637 בשפה הצרפתית  .וזאת הודות להתערבות אישית של מיסטיקן צרפתי ז'ק גפרל ששיכנע את השלטונות שאין מה לחשוש מספר כזה.

מודינה לא היה מרוצה בכלל מהספר כפי שיצא וב-1638 פירסם מהדורה שנייה  של הספר באיטליה ובשפה האיטלקית .והפעם עם תמונת דיוקן שלו על הכריכה. וכפי שאתם יכולים לראות כאיש קרח וללא כל כיסוי ראש!

מי היה הצייר ?איננו יודעים בוודאות.אבל מודנה מזכיר  בספרו האוטוביוגרפי "חיי יהודה " שבשנת שצ"ו ( 1635-1636) "האדון  לודוביקו איסילין ..היניח לי דמותו צלמו ..לזכר אהבה…ורצה את דמותי שנעשתה על ידי האציל טיבריאו טינילי צייר חכם ונקוב בשם (ידוע)  אך כאשר הכל כמעט נשלם מת הטינילי ואבד הדיוקן שהיה שווה את משקלו בזהב כפי שאמרו הכל   ( חיי יהודה ע' 40).

הדיוקן המקורי אמנם אבד אבל נראה לי שטיבריאו טינילי   ( 1586-1639) הוא הצייר של הדיוקן  הזה של יהודה אריה מודינה.נראה לי שזהו רישום הכנה לדיוקן שאותו הכין טינילי  בזמן שהספר יצא לדפוס ב-1638 שנה  לפני פטירתו של טינילי    ( שהתאבד  כתוצאה מסיכסוכים משפחתיים  )  ונשמר ברשותו של מודינה.היו לו שני עותקים מדיוקן זה שהוא מספר לנו שהוא שלח לידידים.

דיוקן הרב יהודה אריה ממודינה ( ( 1571-1648)

נדפס בשער ספרו באיטלקית על מנהגי היהודים משנת 1638.צייר אנונימי .כנראה טיבריאו טינילי (1586-1639)

 Shvadron Collection of the National Library of Israel – The National Library of Israel collection

יש לציין שהדיוקן המקורי  של מודינה  שנעשה בידי טיבריו טינילי שאבד במאה ה-16 נטען בעיתון העברי "המליץ" ב-1861  בידי מנדל לנדסברג  שהוא נמצא והיגיע למחוז ווהלין לסוחר יהודי שקיבל אותה מאנגלי  בשם סנדרס שחי באיטליה.על גב התמונה נרשם "ליאון דה מודינה " והיא זוהתה   כדיוקנו שאבד. מערכת עיתון "המליץ" שהתלהבה מהידיעה  ביקשה שישלח לה עותק של התמונה היקרה  לפרסום בעיתון . ככל הידוע זה לא נעשה והתמונה אבדה וגורלה אינו ידוע. ייתכן שהיא עדיין נמצאת אי שם ואולי יום יבוא והיא תתגלה מחדש.אם תמונה זאת תתגלה מחדש היא תהיה שווה מליוני דולארים  בגלל פירסומו וחשיבותו של המודל יהודה אריה מודנה .

דיוקנאות   אותנטיים כאלה של רבנים נשארו נדירים מאוד עד למאה ה-19. אפשר לספור אותם אולי כשתי עשרות . אמנם ישנם דיוקנאות לא מעטים של יהודים "רגילים " באיטליה בהולנד ובאנגליה. אבל לא כך רבנים.  אלו כנראה בדרך כלל לא התלהבו מכך שיציירו אותם.

מהמאה ה-17 ועד לשנות השלושים של המאה ה-18   מתקופה של כמאה השנה.  שרדו בידינו אולי  כתריסר דיוקנאות של רבנים שונים ועוד  כמה מסופקים  וגם כמה מזוייפים  ( דהיינו שהופיעו בהם דמויות שהוצגו כרבנים שכלל לא היו מצויירים בהם).

.רובם מונציה אמסטרדם ולונדון.אבל ישנם גם מפראג ממנטובה ומגרמניה.

דיוקן הרופא 

הדיוקן הראשון שהופיע בספר בשפת היידיש היה של האיש הזה:

מ-1637 או 1650   בערך יש לנו דיוקן של הרופא יששכר בן יהודה טלר מפראג  ( 1607 בערך-1687 )   מלבד היותו רופא ומנתח בכיר, החזיק טלר גם במשרת הרופא הרשמי של החברה קדישא בפראג.  והנה דיוקן שנספח לספר הרפואה העממית שחיבר ביידיש,הראשון מסוג זה בשפה זאת  "באר מים חיים ". ספר הרפואה הראשון ביידיש. מטרתו בכתיבת הספר היתה לעזור לנזקקים, שאינם יכולים להרשות לעצמם טיפול רפואי. הספר כלל את האימרות של אבי הרפואה היפוקרטס  מתורגמים לעברית בידי לא אחר מאשר  שלמה יוסף דלמדיגו  שעימו נפגשנו למעלה שכנראה היה מכרו של יששכר טלר. הספר תורגם לעברית ב-1968 עם הקדמה של ישעיהו ליבוביץ'.

קראו עליו כאן.

דיוקנאות יהודים מאת רמברנדט ומתחרים 

במאה ה-17 רמברנדט הצייר המפורסם שחי ברובע היהודי של אמסטרדם וצייר יהודים רבים צייר גם אישים יהודיים.

הוא צייר רופא שכן בשם ד"ר אפרים בואנו  ( 1599-1656)

הרופא היהודי אפרים בואנו .דיוקן מאת רמברנדט 1647

ועוד דיוקן של ד"ר אפרים בואנו תחריט מאת יאן ליוונס, משנת 1656

יתכן שרמברנדט צייר גם את  הדיוקן  של ידידו הרב מנשה בן ישראל  ( 1604-1657) .הוא בוודאי אייר גם ספר של מנשה בן ישראל בשם "אבן יקרה".

מנשה בן ישראל ? דיוקן מאת רמברנדט.1636

ישנם חילוקי דעות אם רמברנדט אכן צייר את מנשה בן ישראל עצמו שכן ציור קיים שלכאורה הוא של הרב מאת רמברנדט אינו דומה ביותר לציור אחר של הרב שאותו צייר צייר יהודי בשם שלום איטליה.איטליה כפי ששמו מראה היגר בערך בשנת 1629 ממנטובה לאמסטרדם ששם היה פעיל במשך שלושים השנים הבאות.הוא ידוע היום בעיקר הודות לשני הדיוקנאות של שני יהודים חשובים בהולנד שאותם תיראו למטה.

מנשה בן ישראל ללא כל ספק.דיוקן משנת 1642 מאת   שלום  איטליה  ( 1619 -1656) צייר יהודי במאה ה-17.נדפס בראש ספרו של מנשה בן ישראל ,"נשמת חיים " 1652 

רבנים אחרים שצויירו בהולנד באותה התקופה כללו את :

 שלמה רפאל יהודה טמפלו  (  1603 -1673)חכם יהודי מפורסם באמסטרדם  ואמן בפני עצמו שהתפרסם בראש ובראשונה במחקריו המרובים על מבנה בית המקדש  שאותו בנה תחילה בצורת תבנית ולאחר מכן בצורות של תמונה ותגליף. שעל שמו כונה "טמפלו" " ובתחתית התמונ האנו רואים דגם של בית המקדש שבו התגאה כל כך.

הצייר הוא אותו שלום   סלומון איטליה  המתחרה היהודי העלום של רמברנדט והוא צייר את התמונה בינואר 1641.

שלום איטליה כפי שמראה שם משפחתו היה מאיטליה ,בן למשפחת מדפיסים איטלקית ידועה.הוא היגר בשנת 1629 בערך ממנטובה לאמסטרדם והיה פעיל שם במשך כשלושים שנה במקביל לרמברנדט.

כיום הוא זכור אך ורק בגלל  שתי תמונות הרבנים האלו שצייר ומאחר שהיה מתחרה של רמברנדט.

הדיוקן של יעקב יהודה ליאון "טמפלו "מאת שלום איטליה.למטה מודל המקדש שאותו  הכין "טמפלו".  

יצחק אבוהב דה פונסיקה ( 1605-1693)הרב הראשון  בברזיל  וביבשת אמריקה מקובל ואולי גם תמך חשאי בשבתאי צבי .

יש לנו תמונה שלו מ-1685 או 1661.

תגליף ( שיוף נחושת )  שצוייר  בידי (?Aernout Nagtegaal  ( 1659?-1720 ב-1661 או בידי גר בשם אברהם בן יעקב. לפי השערה התמונה  המקורית צוירה בידי אמן יהודי בשם יוסף בן אברהם.

הציורים האלו מראים שבמאה ה-17   היו כמה רבנים יהודיים כמו מנשה בן ישראל ויצחק אבוהב די פונסיקה ואריה יהודה ליב קלישר   שלא הייתה להם בדרך כלל שום בעיה שיציירו אותם.

אבל הם היו ונשארו עד המאה ה-19 בגדר מיעוט בקרב רבני ישראל.

דיוקן המשורר היהודי ההולנדי הראשון ומשפחתו.

משורר יהודי ואשתו השניה  הם המופיעים  בדיוקן הזוגי  הראשון ובתמונה המשפחתית הראשונה של יהודים.

יש סיבה לחשוב אם כי זה שנוי במחלוקת  שהמשורר היהודי דניאל הלוי  דה בריאוס   Daniel Levi de Barrios  המשורר היהודי הידוע ביותר במאה ה-17 ששימש כמעין משורר רשמי של הקהילה היהודית באמסטרדם  ואישתו השנייה  אביגיל  דה פינה הם הזוג המופיעים בציור הידוע של רמברנדט "הכלה היהודיה "    מ-1667 ושם הם מגלמים כנראה את הזוג  התנ"כי של יצחק ורבקה.

 הדף הקדמי של הספר "אימפריו דה דיוס אן לה הרמוניה דל מונדו"   (כוחו של האל בהרמוניה הארצית ).תחריט מאת  כריסטיאן ואן האכן   Christian van Hagen לפי ציור של הצייר הפורטוגלי אהרון דה שאוואס   AARON  DE CHAVES,   ,1673 

הדיוקן הקבוצתי הראשון שהשתמר או שהיה בכלל  של משפחה יהודית הוא דיוקן משפחתו של הסופר והמשורר ההולנדי דניאל הלוי -מיגואל דה בריאוס ( 1625-1701).

בתמונה הקבוצתית הזאת בני המשפחה היהודית   הסופר דניאל הלוי דה באריאוס  nמגלמים דמויות מיתולוגיות.אשתו אביגיל  מגלמת את האלה בלונה בתם רבקה היא קופידון   ובנם שמעון  מגלם את מרקורי.כתוצאה מהדיוקן הקבוצתי חסר התקדים הזה הספר נאסר לפרסום בידי הקהילה היהודי באמסטרדם שזעמה מאוד על התצוגה הפגאנית  ולבסוף פורסם בבריסל הליבראלית יותר.אהרון דה צ'אבס הפך לאמן היהודי הראשון שעבד באנגליה.

שני  רבנים  רופאים משוררים מאיטליה 

בעיר פאדובה  במאה ה-17 קמו כמה וכמה רבנים שהיו גם רופאים וגם משוררים.

לשניים מהם יש לנו דיוקנאות.

אחד מהם הוא הרב אברהם הכהן מזאנטי ( נולד 1670 ) שיוקנו נמצא בספרו .

השני היה הרב הרופא המשורר שבתי מריני ( נולד בין 1660-ל1665 -1748 )  שהיה משרר אהוב במיוחד בקרב יהודי איטליה.יהודי פאדובה נהגו להשתטח על קברו פעמיים בשנה בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים.

וישנו דיוקן מרשים במיוחד שלו

שני הרבנים הרופאים המשוררים האלו הם  ככל הנראה המשוררים הראשונים בשפה העברית שיש לנו את תמונותיהם.

דיוקנאות של מנהיגי השבתאים ושל אויבם הגדול 

יש לנו  כמה וכמה  ציורי דיוקנאות  של מנהיגי השבתאות במאה ה-17.של  משיח השקר שבתאי  צבי  ושל  נתן העזתי הנביא השבתאי  המפורסם.

רובם כנראה מומצאים מהדמיון .אבל השניים שמובאים למטה נחשבים בידי חוקר הקבלה גרשם שלום לאותנטיים.

משיח השקר שבתאי  צבי  ( 1626-1676 )  ציור משנת 1665  (מתוך ספרו של תומאס קנן מאמסטרדם)

עוד דיוקן של שבתאי צבי .אמיתי או לא זה לא ברור. אבל כנראה מימי חייו.

הנביא השבתאי נתן העזתי ( 1643-1680) בתמונה מ-1665 מספרו של תומאס קונן מאמסטרדאם.

י

ויש  שני דיוקנאות של יריבם המר של השניים הרב  יעקב ששפורטש ( 1610-1698)  השונא הגדול של השבתאות  יליד אוראן האלג'יראית, שנע בשליחויות שונות בין צפון אפריקה לאירופה, בין השאר כרבה הספרדי הראשון של לונדון וחי במשך שנים בהולנד.

הדיוקן הראשון הוא ידוע מאוד והופיע גם באנציקלופדיות שונות כמו "אנציקלופדיה תרבות" משנות השישים  כסמל לרב היהודי הקשוח ( אם כי במקרה הזה חוקרי האמנות חושדים שזו אינו דיוקן של הרב הנ"ל אלא של מישהו אחר.).

  תמונת שמן. דיוקן המיוחס לרב יעקב בן אהרון ששפורטש, משנת  1671 או 1673 . 

יוחס בעבר לצייר איזק לוטיקיוס  (Isaac Luttichuys  ( 1616-1673)  . כיום יש ספקות לגבי זהות המצוייר בתמונה.

קראו עוד על התמונה כאן:

-הקשר ההיסטורי בין דיוקנאות של אפיפיור ורב

הרב ששפורטש היה אחד מבני המזל הנדירים שיותר מדיוקן אחד שלהם צוייר בימי חייהם או זמן קצר לאחר מותו .  ואולי זהו הדיוקן האחד  והיחיד שלו  אם הדיוקן למעלה אינו שלו כפי שיש שחושדים.

יש דיוקן  אותנטי של הרב מעורר המחלוקת חזקיה דה סילווה  (1656-1695) מגדולי רבני ארץ ישראל שספריו נאסרו לקריאה בקהילת יהודי מצרים.כאשר הוא היגיע לביקור בהולנד ביקשו ממנו אנשי הקהילה רשות לצייר אותו.הוא הסכים ללא בעיה. עותק של הציור נשמר באמסטרדם  בראשית המאה ה-19 בידי הרב  צבי הירש לעהרן ,שהיה לו גם עותק של דיוקן של הגאון מווילנה.

( מקרה דומה ארע לרב צבי אשכנזי כאשר היגיע לקהילת אנגליה אבל שם היה מקרה שונה וקראו על כך בהמשך).

חזקיה דה סילווה הוא כנראה הרב הראשון מארץ ישראל ואולי גם היהודי המוקדם ביותר בכלל מארץ ישראל  ( ביחד עם שבתאי צבי ונתן העזתי )   שיש לנו דיוקן אותנטי  שלו.

דמות דיוקנו של הרב חזקיה דה־סילווה) יליד ליוורנו שבאיטליה ומגדולי הרבנים בארץ־ישראל. כפי שמתואר בציור של צייר אנונימי  הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.

גירסה אחרת של דיוקן חזקיה  דה סילבה ממוזיאון ישראל בירושלים.

והנה כמה דיוקנאות  לכאורה אותנטיים  ( דהיינו שהופיעו בשערי ספריהם של הרבנים הנ"ל ובימי חייהם,  מה שמראה  שוב לכאורה על אותנטיות )של רבנים אחרים מאותה התקופה.

רובם אינם מפורסמים כיום ותמונותיהם לא הופצו מעבר לקהילה שלהם.

המורה של ברוך שפינוזה -דיוקן מזוייף 

[

למעלה ישנו דיוקן המיוחס לרב שאול הלוי מורטירה  (1596-1660 ) רבה של עדת הספרדים בלונדון תלמידו של הרב יהודה אריה ממודנה שעסקנו בו למעלה  ורבו של הפילוסוף ברוך שפינוזה .לכאורה מסביבות שנת 1645.

לכאורה נראה שלרב מורטירה כתלמידו של הרב יהודה אריה ממודינה לא הייתה צריכה להיות שום בעיה עם ציור דיוקן שלו.

על  פי עדותם של מדפיסי ספרו  של הרב מורטירה "גבעת שאול" במהדורתו השנייה, הוכנס ציור דמותו בתוך כרך של מהדורתו הראשונה של הספר, והם הדפיסו אותו מחדש .

אבל כיום ברור שלא היה זה דיוקנו של הכותב הרב מורטירה.. המקור הראשוני של הציור הודפס לראשונה על ידי ההיבראיסט הנוצרי  יוהאן כריסטוף וגנזייל בתרגום מסכת סוטה מהגמרה שלו ללטינית שנועד למטרות פולמוס עם היהודים   -Sota   (אלטדורף 1674, ליד עמ' 407.)  ללא שום התייחסות לרב מורטירה.

בשל כך, ובשל העובדה שהתפילין שבתמונה אינן מונחות במקומן הנדרש על פי ההלכה, יש לקבוע  כי אין מדובר בדיוקן  אותנטי אלא בזיוף שנלקח  בידי מדפיסי ספרו של מורטירה מספר שלא היה לו שום קשר לרב מורטירה.

איננו יודעים כיצד נראה הרב מורטירה במציאות.

הפילוסוף בציור 

ומה עם התלמיד המפורסם והיהודי המפורסם ביותר של המאה ה-17 הפלוסוף ברוך שפינוזה ? יש תמונות לא מועטות וידועות שלו אבל הן כמסתבר כולן צויירו אחרי מותו ואינן אותנטיות דהיינו אינן מראות את תווי פניו האמיתיים.

שפינוזה קובעים המומחים היה עני מידי מכדי לשכור צייר שיצייר דיוקן שלו. וספק רב אם זה בכלל עניין אותו.

     

תמונות מזוייפות של  ברוך שפינוזה  ( 1632-1677) שנוצרו לאחר מותו.

אבל בשנים האחרונות צצה תמונה שנטען  שהיא אכן מימי חייו ומשקפת במדוייק את תווי פניו.

תמונה שנטען שהיא אכן משקפת את שפינוזה בימי חייו.

הנושא שנוי במחלוקת וקראו על כך ויכוח כאן

  זה נראה כמו שפינוזה אבל הוא לא :חלק א' 

האם זה באמת שפינוזה?חלק ב'

רבנים איטלקיים 

דיוקן הרב טוביה כהן הרופא ( 1652-1729)   בעל החיבור האנציקלופדי  "מעשה  טוביה " ( ונציה 1707)

דיוקן הרב משה חפץ    ( 1663-1711)מחכמי איטליה שעסק בפרשנות המקרא נדפס בראש ספרו "מלאכת מחשבת " (  ונציה ,1710)

הרב משה חפץ עסק בפרשנות מקרא במדעים ובפילוסופיה כאן הוא מציג את עצמו כבן מא"ה המשמעות האמיתית היא שהרב הוא בן 46 (גימטריה מא"ה).בתמונה הוא מופיע כחסר זקן  וללא כיפה.

והנה גירסה שניה  ושונה עד להדהים של התמונה ממהדורה של הספר בגרמניה בשנת 1859

מדפיסי המהדורה השנייה  טעו וחשבו שמדובר ממש בתמונה מגיל מאה , ואף שינו את צבע השיער למאפיר, במקום השיער השחור המובהק בדפוס ונציה, וכן עיטרוהו בכיפה גדולה ובולט

קראו  עוד על התמונה שלו שהיו שחשבו שהיא מתארת אותו בגיל מאה(!) כאן :גילגוליה של תמונה .

שני דיוקנאות של סוחר נשק מומחה לכספים  ושתדלן 

עותק של ציור  שמן  כנראה אותנטי  של "יהודי חצר " סוחר הנשק שמואל בן שמשון זאב אופנהיימר שצוייר ב-1703 באמסטרדאם.ויש להניח שכך הוא אכן נראה במציאות.

ישנם שני דיוקנאות של שמואל אופנהיימר והם שונים זה מזה באופן מוחלט. אבל הדיוקן המזוייף שבינם הוא זה שמייצג את אופנהיימר בויקיפדיה.

שמואל אופנהיימר ( 1630-1703) היה יהודי חצר בחצר הקיסרות האבסבורגית ונודע גם כשתדלן למען יהודי ארצו.. הוא היה ספק הציוד המלחמתי למען הקיסר האוסטרי ( ובכך פתח תחום שיהודים רבים התעשרו בו מאז ) .והיה גם היהודי הראשון שהתיישב בעיר הבירה וינה ברשיון הקיסר שהיה זקוק לו מאוד לאחר גירוש יהודי אוסטריה בשנת 1670.והוא הפך למנהל הכספים של הקיסר וככזה עורר את שנאת האוסטרים שהחריבו את ביתו   בוינה בהשתוללות המונית  ב1700.

חוץ מזה הוא גם תמך בתרבות היהודית בנה ישיבות ובתי כנסת ותמך במחברי ספרי הלכה נזקקים.ומשום כך שמו זכור היום לטובה.

הוא נפטר בפתאומיות ב- 1703. בשעת פטירתו הייתה הממשלה חייבת לו 5,000,000 זהובים. כדי להיפטר מהחוב העלילה עלילות שונות על הבנק שלו ובית אופנהיימר הוכרז כפושט רגל.

אדם רב פעלים וכנראה שנוא מאוד בזמנו  שיש דיוקן אותנטי שלו ציור שמן שהוכן מספר חודשים לפני מותו בעת ביקור באמסטרדם ב-1703 . אבל למרות שקיים דיוקן אותנאטי  הוא ידוע כיום הרבה יותר דווקא בגלל  דיוקן מאוחר ולא אותנטי  בכלל   של האמן הגרמני ג'וזף קראובר.

אולי בגלל שבדיוקן המאוחר הוא נראה כדמות סימפטית וטובת לב מה שהוא כלל לא היה במציאות.

 

זיוף.דיוקן בדוי מלב של שמואל אופנהיימר שבו סוחר הנשק  ומומחה הכספים הקשוח נראה כמו רב גרמני הומניסטי מצוי מהמאה ה-19. ליטוגרפיה מ-1846 של ( Josef Kriehuber  ( 1800-1876) 

הציירת היהודייה הראשונה

קטרין דה קוסטה מנדס האמנית היהודיה הראשונה בדיוקן עצמי.

האמנית היהודייה הראשונה שאנו מכירים בשמה  למעשה האמן הבריטי היהודי הראשון מכל מין שידוע בשמו והשתמרו דוגמאות מיצירותיו  היא קתרין דה קוסטה -מנדס  ( 1678-1754) ציירת   לא רק ראשונה אלא גם מוכשרת למדי. היא ציירה את אביה הד"ר פרדריקו מנדס  (1647-1724)  רופאו האישי של   המלך צ'רלס השני כשהוא לבוש לפי מיטב אופנת המאה   ה-18ב-1721/

היא ציירה גם את בנה אברהם דה קוסטה כשהיה בן 10 ב-1714

אברהם דה קוסטה 1711-1760 צוייר בידי אימו קתרין דה קוסטה.

פסל הדיוקן הראשון של יהודי 

כפי שראינו למעלה ישנן טענות שהיה פסל של יוסף בן מתתיהו בימי קדם ושהוא אף התגלה.אבל זה שנוי במחלוקת .

ישנן טענות שהמלך הורדוס יצר פסל או פסלים שלו באיזורים לא יהודיים בשליטתו אבל לא מצאתי לכך אישור ברור.

הפסל הידוע הראשון של אישיות יהודית כלשהי הוא מהמאה ה-17 מאמסטרדם וכפי שתראו  וכפי שציין מגן ברושי בהתקפה שלו על זיהוי הפסל של יוסף בן מתיתיהו למעלה אין בו שום מאפיין יהודי מיוחד.

פסל של הבנקאי היהודי העשיר יצחק אנטוניו לופז סואסו ( 1614-1685) הפסל האותנטי הראשון  הידוע של אישיות יהודית . חסר כל מאפיינים יהודיים מיוחדים.

  יצחק אנטוניו לופז סואסו (1614-1685) היה הבנקאי יהודי העשיר ביותר בהולנד ,שהיה כה מצליח וכה  אהוד שהוא קיבל תואר אצולה ממלך ספרד(!)  בעבור שירותים דיפלומטיים שונים שביצע בעבור ספרד ( ומן הסתם בעבור כספים שהילווה לה ) יותר ממאה שנים לאחר גירוש יהודי ספרד שבהחלט עמד בתוקף בזמנו וגם שנים רבות לאחר מכן. הנה ציור שמן של צייר לא ידוע המתעד את ) סואוסו, יהודי ממוצא ספרדי פורטוגזי נולד בבורדו שבצרפת, בהמשך הגר להאג. תחילה שמש כסוכנו של קרלוס השני מלך ספרד בהמשך עבר לתמוך בהולנדים והיה מגדולי תורמיו של מנהיג ההולנדים וילם השלישי הוא הלווה לו סכום עתק של 3 מיליון גילדן. הוא אביה של אחת מהמשפחות העשירות והמשפיעות ביותר בקהילה היהודית פורטוגזית בהולנד.
הציור מוצג ברייקסמואזאום באמסטרדם

יש גם ציור דיוקן של סואסו הנ"ל :

ויש גם ציורי דיוקנאות של בנו העשיר אפילו יותר ממנו  אברהם -ישראל פרנצ'סקו לופז סואסו   ( 1657-1710)שהיה מי שמימן את כיבוש אנגליה בידי הנסיך ההולנדי ויליאם מהאורנאנג' שהפך למלך אנגליה ויליאם השלישי.

דיוקן של הבנקאי העשיר אברהם ישראל סואסו כאיש צעיר בערך בגיל עשרים .צייר לא ידוע. 

רבנים גרמנים ובריטיים 

Portrait of Samson Wertheimer – State Rabbi of Hungary (XVIII century)

(Österreichisches Jüdisches Museum (Austrian Jewish Museum)

הרב שמשון ורטהיימר ( 1658 -1724) מנהיג קהילת יהודי וינה ואחד המנהיגים היהודיים רבי ההשפעה בראשית המאה-18

יש ציור שלו   שלו שלא ברור לי אם הוא אותנטי מהמאה ה-18 הנמצא במוזיאון היהודי באוסטריה.לא ידוע לי מי הצייר.

    

הרב דוד ניטו. ליד שולחן העבודה שלו.  העתק מ-1727  של הגלף האנגלי מקארדל  James McArdel   לדיוקן מעולה מסוגו מאת הציר היהודי מדנמארק דויד אסטבנס  David Estevens שאבד. 

שני דיוקנאות   של הרב דויד ניטו  (1654-1728)  דיין, הוגה, ורופא יהודי, כיהן כרב ודיין בקהילת ליוורנו ובקהילה הפורטוגזית בלונדון. אחד מהם הוא מ- 1705.

התחתון בינם צוייר בידי דויד אסטבנס  David Estevens  אמן  יהודי מוכשר מאוד. הוא חי בדנמרק ועבד שם אבל מידי פעם ביקר באנגליה וצייר שם ציורים כמו זה.

הציור המקורי למרבית הצער אבד אבל נשאר העתק שלו וזהו ציור מצויין מסוגו.

דיוקן הרב אהרון  לוין הארט     Aaron Hart.  ( 1670-1756  הרב  הראשי הראשון של בריטניה הגדולה.

צייר  (James McArdel  ( 1729-1765

מבוסס על תמונה  מקורית אבודה  מ-1751   שצייר ( Bartholomew Dandridge  (1691-1754  שהייתה מוצגת בבית הכנסת הגדול בלונדון והושמדה בזמן הבליץ הגרמני על העיר. 

יש לנו גם דיוקן  אנונימי של אחיו של הרב לוין ,משה הארט  ( 1676 -1756) שהיה דמות מרכזית גם הוא בקהילה ומייסד בית הכנסת הגדול שלה .והוא בניגוד מוחלט לאחיו הבכור שלמעלה  נראה כמו ג'נטלמן אנגלי רגיל לחלוטין מהתקופה .אם לא היינו יודעים שהאיש  שהאיש הזה היה מנהיג הקהילה הבלתי מוכתר לא היינו מאמינים.

(from a painting in the Board Room of the Great Synagogue)

      

דיוקנו של הרב שלמה אאיליון   ( 1660-1728) רב הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם בראשית המאה ה-18.

צייר  יעקב הוברקן ( Jacobus Houbraken  )1698 –  1780)  ( האמן כנראה לא יהודי ).

דיוקן משנת 1762 של הרב מיכאל הירש   ( 1722-1780) הרב הראשון של פוטסדאם בגרמניה

צייר Georg Friedrich Schmidt

רשימה על ציור זה ועל חשיבותו יש כאן .

הרב צבי הירש לוין    ( 1721-1800)   הרב הראשי של ברלין  ולאחר מכן  בריטניה שאותה עזב בגלל יראת השמיים הנמוכה של חברי הקהילה ואחר מכן אמסטרדם  ידוע כמי שתמך בתרגום התנ"ך לשפה הגרמנית של משה מנדלסון  אבי תנועת ההשכלה שלו התנגדו החרדים בקהילה  ולאחר מכן נקלע לפולמוס גדול סביב אחד מראשוני ספרי ההשכלה של נפתלי הרץ וייזל .

בציור כאן שצייר  אנונימי אבל הוא כנראה אותנטי הוא נראה כטיפוס זר ומוזר ביותר ומן הסתם זה משקף את הרושם שהרב השאיר על הצייר  הבריטי מי שזה לא היה.

אבל בשביל ההגינות הנה דיוקן נוסף אותנטי גם הוא  ואנונימי גם הוא משנת 1798 שבו הרב נראה כטיפוס מקובל יותר.הרב לוין היה אחד מאותם רבנים נדירים מאוד של התקופה שצוייר יותר מדיוקן אחד משלהם.

הרב הירש לוין בדיוקן מ-1798.תחריט   מאת משה אברמסון הצעיר על פי ציור  של י"א קריגר. 

הרב האנגלי בדיוקן נשי 

הרב דוד טבלה  שיף (David Tevele Schiff    ( 1722-1791)   הרב הראשי של בריטניה בשנים 1765-1791  צוייר בידי אישה יהודיה מרתה אייזקס  Martha Isaacs, later Higginson   ( 1751-1840) ציירת דיוקנאות.( על פי ספרו של בצלאל רות "תולדות האמנות היהודית"  ע' 478)

בבירור  לרב לא הייתה שום בעיה לשבת במשך שעות בפני ציירת  צעירה  ( ( שכנראה המירה אז את דתה לנצרות  בעקבות בעלה הגוי  ) . בניגוד יש  להניח   לרוב הרבנים כיום.

הרב דוד שיף הרב הראשון שצוייר בידי אישה יהודיה   מרתה אייזקס.

עמדן לא הסתפק רק בזה .הוא התנגד בהחלט לדיקון אחר שנוצר עבור מישהו קרוב לו אף יותר משפחתית, אביו.

הסכים או לא הסכים ?

עותק של הדיוקן הקדום ,של הרב צבי אשכנזי.  ( 1656-1718)משנת 1715. הצייר  המוכשר שנטען שהוא יצר את  התמונה הזאת מהזיכרון בלבד  הוא אנונימי  לצערנו.

הרב עמדן טען   בטקסט שכתב לגבי שאלת יצירת ציור של רב ידוע   בידי איש בקהילה שלו ( דבר שהוא התנגד לו בכל תוקף ) שהדיוקן הזה נעשה מאביו בדרך תחבולה בידי אנשי הקהילה היהודית האנגלית שהרב שהה אצלהם. אבל לי לא ברור כלל שצבי אשכנזי בניגוד לבנו אכן התנגד שיציירו אותו ואיני מאמין שאנשי הקהילה היו מציירים את  האב אם היו יודעים שהוא מתנגד לכך.

בכל אופן הפסיקות של עמדן  לא הפריעו לאמנים להמשיך ליצור תמונות לכבוד רבנים.

Monogrammist Dr. S., Maler (19th century)

עוד אדם שהתנגד בהחלט לציורים היה הרב יהונתן אייבשיץ  ( 1694-1764) . ובכל זאת לאחר מותו הופצו דיוקנאות שונים שלו.אבל אלו כנראה היו מומצאים, אולי בעקבות פרצוף של קדוש נוצרי.

.בכל אופן הפרצוף שיוחס לאייבשיץ  הפך לפרצוף היהודי המוכר ביותר בעולם היהודי של המאה ה-18. דיוקנו זכה לפרסום עצום בעולם היהודי והופץ במקומות שונים. כיום הוא מוכר הרבה פחות בגלל החשדות שהושמעו שהוא בכלל היה שבתאי מתחזה.

זיופים אלו יש לציין אינם נדירים כל כך.והם נפוצים בראש ובראשונה אצל החסידים.

למייסדה של החסידות הרב ישראל בעל שם טוב   ( 1690-1760)שאין שום תמונה שלו נוצרו במאה העשרים שתי דיוקנאות אחד מהם מצולם ( !) שהוצגו כתמונתו.

           

דיוקן שיוחס לישראל "בעל שם טוב ".זיוף המבוסס על התמונה שלמטה. ניתן למצוא אותה כתיאור של  הרב ישראל בעל שם טוב באנציקלופדיות שונות ואפילו באנציקלופדיה " תרבות ".

      

הדיוקן הלא חתום של "בעל השם מלונדון". המקור לציורי "ישראל הבעל שם טוב" מלמעלה. התמונה המקורית נמכרה במכירה פומבית ב-2013 עבור שבעים וחמש אלף דולר בגלל הקשר ל"בעל שם טוב".

הדיוקן המצוייר המפורסם הוא למעשה דיוקן של חיים  (או אברהם )  שמואל יעקב פאלק ( 1708-1782) מקובל ואלכימאי שחי בלונדון וזכה לכינוי "בעל השם מלונדון".

ההודעה על מכירת התמונה שנמכרה לבסוף בסכום עצום.

התמונה  שפורסמה לראשונה ברבים  בהרצאה ב-1903  ולאחר מכן ב-1908 בידי הרב הראשי של לונדון  ד"ר הרמן אדלר במאמר שפירסם בכתב עת  כנראה יוחסה   מאז  ל"בעל שם טוב " בגלל צירוף המילים הנדיר למדי בתמונות "בעל שם".בראשית  המאה ה-20 היה ידוע רק "בעל שם " אחד "הבעל שם טוב" וזה מה שגרם לבלבול.

הרב הראשי של לונדון הרמן אדלר ומאחוריו תמונת "הבעל שם של לונדון "

John Singleton Copley Self-Portrait

התמונה הזאת יוחסה  לצייר דיוקנאות אמריקני ידוע מאוד  John Singleton Copley  שצייר דמויות ידועות בארה"ב כמו לוחם החירות פול ריבר והנשיא ג'ון אדמס מה שלכאורה  מוסיף לה ערך רב.

אבל לדאבון הלב נראה כיום שהיא אינה של הצייר המפורסם אלא של צייר  מוכשר  אחר .

Philippe Jacques de Loutherbourg (Self-portrait)

אפשרות אחרת היא שהצייר של התמונה המפורסמת הוא Philip James de Loutherbourg RA (31 October 1740 – 11 March 1812)צייר מאסוני שצייר גם את עמנואל סוודנבורג שחי בקרב מקום לפאלק. כמו לפאלק היה לו קשרים עם הבונה החופשי קליוסטרו.

ב-1927 פירסם  גרשום בדר ספר על תולדות יהודי פולין  בשם דרייסיג דורות אידען אין פוילען :   פון דער ערשטער צייט, וואס אידען זיינען אהין געקומען וואוינען, ביז צום לעצטען "מיאטעזש" /    ניו יארק :   (ג. בדר),  שכלל עשרות דיוקנאות שנטען שהם לקוחים ממקורות עתיקים  אבל היו  מומצאים ממי יודע איפה.בהם דיוקן מצולם של הבעל שם טוב.

עוד תמונה  מזויפת שמיוחסת לבעל שם טוב. הפעם ככל הנראה זה צילום של הרב אליהו גוטמכר.

תמונת הרב אליהו גוטמכר  הרב הראשי של פוזן ( 1796-1874)

תמונת הרב אליהו גוטמאכר עם תלמידיו .1870

בין שאר זיופים היה באותו הכרך גם דיוקן שיוחס לאחד ממייסדי החסידות ותלמידוהבכיר של הבעל שם טוב  המגיד דב בער  ממזריטש  ( 1710-1772) אבל בעצם היה צילום של הרב הידוע מאוד  של ירושלים שמואל סלנט  ( 1816-1909)

צילום של  הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט מוצג כמגיד ממזריטש.

והנה התמונה המקורית של הרב שמואל סלנט.

פולמוס כנגד זיופים 

זיופים רבים כאלו היו לאורך הדורות וחכמי ישראל התייחסו אליהם בחומרה .ב-1722  פורסם ספר פירוש לשולחן ערוך בעיר מנטובה שבאיטליה  שעל עמוד השער שלו  פורסמו דמויות בדויות של חכמים ידועים רבים כמו רש"י רמב"ם מהרי"ל רמ"א ואחרים לצד דמות אמיתית של המחבר הרב גור אריה הלוי פיאנצי.

הספר נתקל בביקורת קשה ביותר ,נוצר פולמוס והוא   הוחרם ורוב עותקיו הושמדו והם נדירי מציאות כיום. וזה נעשה יש לזכור באיטליה שליהודייה היה יחס סובלני ביותר מזה דורות לתמונות ולדיוקנאות.חלפו דורות עד שנעשה שוב נסיון דומה.

זיוף או אמת? 

מהם ציורי הדיוקנאות הידועים והנפוצים ביותר בעולם היהודי ?

ניתן להצביע על שלושה ציורי דיוקנאות כמופצים והמוכרים והנערצים ביותר בעולם היהודי .

האחד מהם הוא הדיוקן הידוע של הרמב"ם שהפך לבסיס לציורים רבים בלקסיקונים ואנציקלופדיות לפסלים וגם לבול  וגם לשטר של מדינת ישראל.

השני הוא של הרב זלמן שניאור מלאדי שלפי אמונת חסידי חב"ד צוייר כאשר מייסד חב"ד היה בבית הכלא וצוייר שם בידי צייר רוסי ידוע באותה התקופה .הציור הזה מופץ כיום בגרסאות רבות בכל העולם ולאחרונה התפרסם שממשלת רוסיה יצרה על פיו בובת שעווה של הרב שאותה שיכנה בתא הכלא שבו שהה הרב ברוסיה (!)

ציור שצויר ב1886 בידי האמן בוריס שץ  או בידי זוגתו ז'ניה שץ ויוחס בידיו לאמן רוסי קדום שצייר את אבי חסידות חבד" זלמן שניאור מלאדי.נמכר לאחרונה במכירה פומבית עבור 1500 $

השלישי הוא הדיוקן והידוע של הגר"א שהופץ בווריאציות שונות ומרובת בכמעט כל בית יהודי ליטא ובמזרח אירופה לאורך השנים.

אבל יש בעיות חמורות עם ציורי דיוקנאות אלו.האם הם אמינים מבחינה היסטורית ? האם הם באמת מתארים את פניו של האיש שאותו הם מתיימרים לייצג ?

לגבי שניים מהם לפחות בהחלט לא. אנו יודעים שהם בעצם זיופים מאוחרים.

ציור הרמב"ם .

והציור של הרב זלמן שניאור מלאדי.

ציור הגאון זיוף גם הוא ?

ומה אם הציור המפורסם הרבה יותר של הגאון מווילנא האם גם זהו ציור מזוייף  כמו ציור הרמב"ם והציורים  של  הבעש"ט ואולי גם הציור של הרב זלמן שניאור מלאדי ?

.יש לזכור שרבים מהרבנים החסידיים התנגדו לציור של דמותם והתנגדו גם לצילומים של דמותם וזאת הסיבה שאין דיוקנאות שלהם.

אין תשובה מוחלטת לשאלה זאת  אולם נראה בגלל שיקולים היסטוריים שדווקא לתמונה של הגר"א  בניגוד לתמונות האחרות שצויינו יש בסיס היסטורי מוצק.  והיא אותנטית.

ועל כך נדון ביתר פירוט במאמרים  נוספים  בהמשך.

הציור הידוע של הרב זלמן שניאור מלאדי :אמת או זיוף?

הדיוקן של הגאון מוילנה זיוף או אמת?

ראו גם

ירחמיאל כהן, "'והיו עיניך רואות את מוריך'": הרב כאיקונין", ציון נח (תשנ"ג), עמ' 407- 452

"דיוקנאות חכמים בין הלכה למעשה " מאת אביעד הכהן   מחניים 10 יוני  1995

Richard I. (Yerachmiel ) Cohen 

  Jewish Icons: Art and society in Modern Europe. University of California Press. 1998.

מהו ציור הרב החשוב הראשון באמנות ?