האיש שבאמת היה שם-סיפורו של סופר המערבונים הגרמני הנשכח פרידריך גרסטקר וחוק קרל מאי

 

סופר המערבונים הגרמני הנשכח.

חיפוש באתר הספרים הענק "בוק ספר " הביא לידי ספר נשכח לחלוטין תרגום של מערבון מהמאה ה-19   מאת הסופר הגרמני פרדריק גרסטקר,חיפשתי בזכרוני על האיש איפה שמעתי עליו ולבסוף נזכרתי,  קראתי עליו כערך  ב"אנציקלופדיה העברית".

גרמניה היא לצד צרפת איטליה אנגליה אחת הארצות ש בהן המערבון פופולארי מאוד .אולי לא פחות מארה"ב כל שנה יש שם כנסים של חובבי  המערב הפרוע הגרמניים שהם מתוחכמים כמו כל כנס  שתמצאו בנושא בארה"ב.

סופר המערבונים הידוע ביותר הוא כמובן קרל מאי שהוא עד עצם היום הזה הסופר הגרמני הפופולארי ביותר של כל הזמנים מכל סוג . יותר מגתה יותר משילר יותר מהיינה יותר מתומאס מאן או גינתר גראס או מיכאל אנדה  או כל   מי שתרצו .

הוא גם הסופר הגרמני המתורגם ביותר אי פעם לעברית .

עוד סופר מערבונים גרמני פופולארי הוא ג.פ. אונגר סופר גרמני שכתב מאות רבות של סיפורי מערבונים שרבים מהם  כמו "אגדת צי'סהולם "תורגמו לעברית רובם תחת שמות בדויים שונים שהמציא המו"ל הישראלי שלו אורי שלגי  מ"רמדור " .אז קשה לדעת כמה מספריו בדיוק תורגמו לעברית אולי יותר מאלו של מאי.

שני אלה התאפיינו בכך שאם כי היו בארה"ב לא חוו דבר מההרפתקאות שאותם תיארו .קרל מאי טען שהוא חווה הכל על בשרו והוא הגיבור של ספריו שהם אוטוביוגרפיים.  אבל הוא שיקר.

 

צילומים שאותם הפיץ קרל מאי  שבהם הוא מוצג כ"יד הנפץ" וכ"קרה בן נמסי " 

אבל הוא לא שיקר סתם כי הוא התבסס על סופר גרמני אחר שפעם היה ידוע שבאמת חווה את מה שתיאר על בשרו .פרידריך גרסטקר.מעריציו המרובים של קרל מאי האמינו שהוא "בסך הכל"  מין גרסטקר חדש רק כפול עשר כזה. וזה מה שקרל מאי רצה שיאמינו.

בניגוד למאי ולאונגר גרסטקר אינו ידוע במיוחד בעברית.למעשה  כאמור למעלה תורגם רק ספר אחד שלו שהוא כיום נדיר ביותר .

אבל לעומת זאת ניתן למצוא עליו ערך באנציקלופדיה העברית בכרך 11 ואף עם תמונת פורטריט  שלו !

הדבר הזה הוא כמעט בלתי נתפס.

מדוע היה חשוב לעורכי האנציקלופדיה העברית הסמל של הקאנוניות של התרבות העברית  להכניס ערך על סופר ספרי  הרפתקאות גרמני נידח ועוד עם ציור שלו ?

אני יכול להסביר זאת רק בכך שאולי העורך הראשי של האנציקלופדיה פרופסור ישעיהו ליבוביץ ואולי העורך הראשי של מדור "מחלקת הרוח " שם הפרופסור שמואל הוגו ברגמן היה בילדותו חובב של כתבי גרסטקר וראה צורך להכניס ערך על הסופר החביב עליו אם כי רק ספר אחד שלו תורגם לעברית . ( וזה אינו מצויין כלל בערך.  כותב הערך   כנראה לא ידע עליו,אולי בגלל שפורסם בהוצאה נידחת שהתמחתה בספרי הרפתקאות לנוער ).

יש עליו גם ערך מפורט בלקסיקון לספרות ילדים של אוריאל אופק שוב עם אותה התמונה.

אבל פרדריך גרסטקר ללא קשר לכישוריו ( הירודים למדי ) כסופר היה אדם מעניין ביותר.

הוא מוגדר באנציקלופדיה כתייר וסופר גרמני .אכן ואפשר לטעון שהוא היה האב המייסד  של ז'אנר סיפורי המסעות  בספרות הגרמנית.

הוא נולד בעשירי למאי    1816 בהמבורג לאב שהיה זמר טנור נודע .בהיותו בן 9 מת עליו אביו והוא עבר להתגורר בבית קרוביו בלייפציג שם למד בגימנסיה.  בגיל 18 נשלח ללמוד בבית ספר למסחר בקאסל ,אך כעבור שנה קטע את לימודיו והלך להיות חקלאי בגרימה מדרום לייפציג .ככל הנראה החיים האלו לא מצאו חן בעיניו כלל.

לאחר שנתיים עזב את הכל ונסע לחיות חיי הרפתקאות בארה"ב.

 

פרידריך גרסטקר בארה"ב.

במשך שש שנים בין 1837 ל-1843 חי גרסטקר חיי הרפתקאות במערב ארה"ב כסוג של תרמילאי של המאה ה-19.במשך שש השנים האלו הוא "חרש " את צפון אמריקה :היה צייד ( של דובים שעם אחד מהם נלחם עם חבר בקרב איום שבו נהרג החבר  ) ,חוטב עצים, בוקר ,חוואי טבח ,נווט צורף ,פועל בבית חרושת ושומר בבית מלון.

ב-1843 לאחר שש השנים האלו חזר לגרמניה לעיר הולדתו ולהפתעתו גילה שאימו פירסמה ללא ידיעתו את מכתביו ופרקי היומן ששלח לה ותיארו את חיי ההרפתקאות שלו בכתב עת "רוזן". והוא כעת אדם מפורסם במולדתו. הוא קיבל שכר סופרים נאה. לאחר שהתאושש מההפתעה נולד במוחו רעיון : הוא היגיע להסכם עם הוצאת הספרים "קוטא"  כי שתשתתף במימון מסע מסביב לעולם שיערוך כמקדמה לספרים שיכתוב עם שובו . ואכן כך היה. ב-1849 ההרפתקן חסר המנוחה חצה את האוקיינוס  ,שהה עם ציידיי הלוייתנים,סייר באוסטרליה ובערבות הפמפס שבדרום אמריקה.

לאחר שלוש שנים של מסעות והרפתקאות חזר לגרמניה לעיר דרזדן והצטרף שם לחוג ספרותי .הוא כעת היה סופר ידוע בגרמניה .

אחר כך יצא למסעות נוספים

פרדריק גרסטקר

בין השאר הוא התלווה לדוכס הגרמני ארנסט מגותה במסעות במצרים ובחבש. וסודן  ב1862 ושוב לאמריקה  המתאוששת ממלחמת האזרחים ב-1868.שם גבה סכום עתק תמורת ספריו שתורגמו לאנגלית .

במלחמת גרמניה צרפת ב-1870 היה כתב בחזית הוא מת בבראונשויג  שבסכסוניה ב31 במאי 1872 בזמן שהתכונן לצאת למסע גדול נוסף בהודו סין ויפן.

פרידריך גרסטקר במזרח התיכון. 

 

לפי האנציקלופדיה העברית   הוא סובב בעצמו את העולם ארבע פעמים !( לי זה נראה מופרך. אנשי האנציקלופדיה העברית שגו הוא עשה ארבעה מסעות ברחבי העולם אבל לא מסביב לעולם .)

כשהוא לא תייר בעולם הוא כתב סיפורי מסעות והרפתקאות על רקען של הארצות המרוחקות שבהן סייר.

 

מאלו ראויים לציון "הרגולטורים מארקנזו ( 1845 ) " ו"השודדים מנהר המיסיסיפי  ( 1848)   ספרו היחיד שתורגם לעברית בידי צבי ברמאיר בשם "על נהרות מיסיסיפי "  בספריה לנוער בהוצאת דעת ב-1941.

הספר הזה הוסרט בשנת 1963 כשבגרמניה זכו לפופולאריות גדולה הסרטים המבוססים על ספרי קרל מאי.אבל למרות שכיכב בו שחקן אמריקני ,בשם בראד הריס ,הוא לא זכה להצלחה של סרטי קרל מאי.

 

מעבר לספר זה לא ידוע לי על שום דבר של גרסטקר שתורגם לעברית. ככל הנראה הקוראים העבריים לא התרשמו ממנו במיוחד בניגוד לקרל מאי שתורגם לעברית עשרות רבות של פעמים.

הערך האנונימי באנציקלופדיה העברית ( האם זה אומר שפרופסור ישעיהו ליבוביץ עצמו כתב אותו ? כידוע הוא לא נהג לחתום על הערכים הקצרים שכתב באנציקלופדיה בניגוד לעמיתיו ) מציין שסיפוריו מצטיינים בסגנון חי ובמתח העלילה ,והם מסורים שפע של ידיעות על הגיאוגרפיה ,ההיסטוריה וההוואי של הארצות המתוארות בהם . הערך מסיים בכך שכל כתביו יצאו לאחרונה ב-1902 -1903 ב44 כרכים.

אוריאל אופק מוסיף שהוא היה מיוצרי ספרות המסע ההרפתקנית  ששולבו בה חוויות אישיות ,מידע גיאוגרפי אתנוגרפי היסטורי עם מתח דרמטי .הוא גם היה אחד הסופרים  הפוריים וקלי העט שבדורו.היה כותב בקצב "רצחני" ומסיים ספר עב כרס תוך חודש בלי לטרוח הרבה על ליטוש סגנונו. "אני פשוט מוריד לנייר כל מה שעולה בראש שלי באותו הרגע" נהג לאמר. עם זאת מצטיינים רוב ספריו בסגנון קולח וקריא.

אופק  קובע שמאה כרכי ספריו נחלקים לסיפורי מסע אותנטיים דהיינו אלה שגרסטקר עבר באמת על בשרו רומנים אקזוטיים סיפורי הוואי וסיפורים לילדים ולנוער.

הוא מספר שעל שמו נקרא פרס גרסטקר לספרי ילדים ונוער המתארים את החיים בארצות רחוקות ,מיסודה של עירית בראונשוויג.הפרס הראשון בגרמניה לספרות ילדים שמחולק עד עצם היום הזה כל שנתיים.

נשאלת השאלה הנדרשת גרסטקר אכן ביקר במקומות רבים אבל עדיין האם יכול להיות שסיפוריו היו דמיוניים מההתחלה ועד הסוף כמו אלו של  קרל מאי ?

אז מסתבר שחלקם לפחות בהחלט לא.

בארקנסו  הארץ שבה הוא חי במשך זמן מה בארה"ב הוא דווקא ידוע וב-1957 שנים רבות לאחר מותו הוא הוכרז שם כאזרח כבוד.זאת בעקבות מחקר של פרופסור בארקנסו  בשם ביל אוונס שחקר את כתביו של גרסטקר על ארקנסו עם הסטודנטים שלו והראה שיש להם ערך תיעודי ובעלי חשיבות במחקר תולדות ארקנסו  בתקופה שבה גרסטקר שהה שם.

ב-1986 מושל ארקנסו ביל קלינטון ( לעתיד נשיא ארה"ב ) הכריז על העשירים במאי כ"יום פרידריך גרסטקר " במדינה זאת.

חוק קרל מאי 

האם חייו של גרסטקר מזכירים משהו למישהו  ? לי הם מזכירים את חיי הדמות הבדיונית שאותה יצר קרל מאי קרל הנודד במערב הפרוע תחת השם יד הנפץ ובמדבריות ערב תחת השם "קרה בן נמסי".

נראה שקרל מאי קרא את ספריו של גרסטקר בילדותו הוקסם בידי סיפוריו ובידי חייו ויש להניח ששאף לחיות חיים כאלו. והוא חי אותם בדמיונו והצליח במציאות כסופר מעל ומעבר לחלומותיו הפרועים ביותר  של פרדריך גרסטקר מקור ההשראה.

עם זאת אין לזלזל בהצלחתו של גרסטקר הוא נשאר פופולארי בגרמניה ויש לו אגודת מעריצים שבמשך שנים   מ-1982 עד 2016 הפעילה מוזיאון על חייו ויצירתו עד שזה נסגר לאחרונה . אבל האתר שלו נשמר ברשת.

אבל פרידריך גרסטקר הוא כיום גם לגרמני המתמצא בספרי הרפתקאות לא יותר מצל חיוור של קרל מאי.הוא חווה את כל מה שקרל מאי טען שהוא חווה אבל הוא לא ידע לכתוב כמו  שקרל מאי ידע לכתוב וזה כנראה עושה הבדל עצום.

את קרל מאי  זוכרים וקוראים מיליונים עד עצם היום הזה. עד היום יש מדף שלם בכל חנות ספרים וסופרמרקט בגרמניה ואוסטריה המוקדש ל"מדור ספרי קרל מאי" . על פי ספריו נוצרו סרטים רבים וסיפורי קומיקס מרובים ,מהם שתורגמו לעברית.

לפרדריק גרסטקר שבאמת היה שם לא.
נשאלת השאלה שבעיני היא שאלת מפתח : למה היה קרל מאי משכנע יותר ומרתק יותר ומרגש יותר  בסופו של יום עבור הקוראים מאשר פרידריק גרסטקר  שבאמת חי במערב הפרוע ובאמת עבר חיי הרפתקאות ?
התשובה לדעתי היא משום  שבנוסף לכישרון ספרותי  מאי ידע ליצור דמות "הגיונית" לכאורה שעונה לחוקי "הנרטיב" אם גם לא אלה של המציאות.
במציאות חייהם של בני אדם אינם הגיוניים ואינם משכנעים ואינם עונים על "חוקי הסיפור". יש בהם בניגוד לכל כלל ספרותי גם קומדיה גם טרגדיה וגם פארסה. זאת בניגוד לחיים של דמויות ספרותיות שהן הגיוניות מאחר שיש בהם תיאור עקבי של עליה ,של נצחונות בלתי פוסקים ושל שקיעה או של סוף הרואי וחשוב מכל יש להן משמעות , משמעות שחסרה לחלוטיו בחיי בני אדם במציאות . ולכן הן הרבה יותר משכנעות ומושכות.

לפרדריך   גרסטקר  כפי שמראה התרגום העברי לספרו "על נהרות המיסיסיפי " מעבר לכל ספק לא היה את הכישרון הספרותי של מאי. הוא אפילו לא התקרב.  הוא לא ידע ליצור בספריו על המציאות שאותה חווה דמויות משכנעות ו"אמיתיות " כמו אלו שיצר קרל מאי האיש שבכלל לא היה שם  מאחר שתיארו אירועים שקרו לו פחות או יותר במציאות.

אני טוען שרק קרל מאי אדם שמעולם לא היה במערב הפרוע שעליו כתב עשרות סיפורים שבהם היציג את עצמו כגיבור רב עלילות ששהה שם במשך שנים רבות  יכול היה לעשות זאת בצורה משכנעת מעין כמוה כפי שרק אדם שמעולם לא היה שם היה מסוגל לה  ולהפוך את המערב הפרוע למיתוס קסום עבור בני הנוער הגרמני.

אדם שבאמת היה שם  כמו פרידריך גרסטקר והיכיר  היטב את כל הבעיות והקשיים והעליבות  של המערב הפרוע ,ותיאר אותם בצורה ריאליסטית ,לא היה מצליח לעשות זאת . התוצאה פרידריך גרסטקר    נשכח בתוך שנים מועטות לאחר מותו,בעוד שאת קרל מאי  שתיאר את המערב אך ורק בצורה רומנטית כמחוז קסום המשיכו וממשיכים  לקרוא מיליונים.

אני קורא לכלל הזה "חוק קרל  מאי".

והמסקנה הנובעת מהכלל :רק אנשים יצירתיים  באופן מיוחד  יכולים ליצור מיתוסים,והמיתוסים הם תמיד יותר חזקים ויותר מרגשים מהמציאות האפורה.

גרסטקר  לא היה יצירתי מספיק . הוא לא   ידע ליצור מיתוס כמו קרל מאי וזה אף לא עלה על דעתו .ומשום כך אנחנו זוכרים את קרל מאי הבדאי הגדול שלא היה שם אבל נשאר בזיכרון הדורות  ולא את  פרידריק גרסטקר  האיש שבאמת היה שם אבל לא ידע לכתוב ולא ידע ליצור מיתוס.

 

ראו גם

גרסטקר בויקיפדיה

גרסטקר במדינת ארקנזס

אתר מוזיאון גרסטקר 

 קרל מאי "יד הנפץ במזרח התיכון "