נאוה סמל ,טרזן, ואני

הסופרת נאוה סמל נפטרה  ב-2 בדצמבר 2017  בגיל צעיר כתוצאה ממחלה קשה.

היכרתי אותה מזה שנים רבות  מספרים שונים שלה.

 

תחילה מספרה לילדים  "לעוף מכאן " על ילדה בשנות החמישים שמאמינה שדייר מוזר בשכונה ילמד אותה את סוד התעופה.

ולאחר מכן מספרה "ראלי מסע ומטרה" ( 1993)  על חבורת זוגות שיוצאות לחפש מטמונים היסטוריים בארץ ביום העצמאות ואגב כך חושפים דברים שונים על עצמם.

 

את נאוה סמל פגשתי לפני  ב-1996 במהלך המחקר שביצעתי על הספר "טרזן בארץ הקודש" ספר שעסק באלף החוברות והסיפורים המרובים שהופיעו על איש הקופים בשפה העברית.

 

ובדיוק בעת המחקר שבמסגרתו חיפשתי כל פריט דפוס שהזכיר את השם "טרזן " בשפה העברית היא פירסמה את ספרה  "אישה על הנייר" ( 1996) שעוסק בנער מעריץ טרזן שנאלץ להתמודד עם המציאות הקשה של תקופת המנדט בארץ ישראל  אם כי הוא מעדיף את המציאות של סרטי טרזן של ג'וני וייסמילר שבמסך הגדול.

 

עטיפות של מהדורות  בשפות שונות של "אישה על הנייר"

בעקבות קריאת הספר שהדהים אותי בגלל הרלבנטיות של נושאיו לספר המחקרי שעליו עמלתי בעת פרסומו  נפגשתי עם נאווה  שהתגלתה כחובבת טרזן גדולה בפני עצמה (!)

הייתה זאת הפתעה עצומה לגלות אישה ידועה שהודיעה שהיא אהבה סיפורי טרזן בילדותה ואף בבגרותה.

יותר מכך היא  מסרה לי בנדיבות  חומרים חשובים על סרטי ג'וני וייסמילר והתקבלותם בארץ ישראל  שהיא אספה לאורך השנים.

בשיחה שהייתה ביננו בבית קפה תל אביבי היא התגלתה גם כחובבת מדע בדיוני ואף של סיפורי היסטיוריה חלופית והחלפנו רעיונות בנושא.

אך נראה שיותר מכל סמל התפרסמה עד היום כסופרת הבולטת ביותר של נושא  "הדור השני " לשואה .

זיכרון השואה

 

ספרה "כובע הזכוכית" מ-1985 היה  ככל הנראה הספר הישראלי הראשון שעסק בנושא הדור השני של ניצולי השואה .נושא זיכרון השואה הוא נושא שהעסיק אותה מזה שנים רבות כבת לניצולי שואה יצחק ארצי שהיא כתבה ביחד איתו את הספר "דווקא ציוני".

מבין כל ספריה עניין אותי במיוחד הספר "צחוק של עכברוש " והאופרה שהתבססה עליו שסמל כתבה על פיו ביחד עם גיסתה אלה -מלך שריף..  הספר כולל כמה סיפורים על השואה , כולל סיפור  שהיה כשנכתב עתידני שמתרחש בשנת 2009 . וסיפור נוסף שמתרחש בשנת 2099 ודן בשאלה כיצד תוצג השואה בעתיד הרחוק שבו תישכח כמעט לחלוטין.בספר ובאופרה  חוקרת סמל את תופעת הזיכרון והשיכחה של השואה על כל היבטיה מזיכרון ושכחה אצל הניצולים וכלה בזיכרון ובשכחה של העתיד הרחוק לגבי השואה ולגבי העבר בכלל. ב "צחוק של עכברוש " הלכה סמל כמה צעדים קדימה וניסתה לחשוב בפעם הראשונה בספרות העברית  כיצד יתמודדו בני הדור העשירי לשואה בשנת 2099 עם נושא השואה, כיצד יוכלו בעתיד לזכור ולהבין את השואה עם כל האמצעים הטכנולוגים המתוחכמים  שברשותם שביכולתם לחשוף את המציאות אבל בו בזמן גם להסתיר אותה או מה שגרוע יותר לשנות  ולעוות אותה מעבר לכל הכר.

 

   

על  פי ספר זה של נאווה  והאופרה שהתבססה  עליו  כתבתי מאמר ביקורת ארוך שאותו אפשר למצוא כאן ועליו הגיבה בתגובה ארוכה.

לימים התברר לי שהספר והאופרה התבססו על זיכרון של אלה מלך -שריף של פרשה שהיא חשפה לגבי אביה בימי השואה.

הבמאי אבי נשר עשה על כך סרט ידוע בשם "חטאים " שלקראת עשייתו  הוא ראיין  גם אותי אם כי אז עוד לא ידעתי על הקשר של סמל והסיפור הלכאורה בדיוני  שכתבה לכל העניין.

העניין התבהר לי רק תוך כדי הצפייה בסרט עצמו וההשוואה של עלילתו עם עלילת הספר של סמל והאופרה.

 

 ההיסטוריות החלופיות של ישראל על פי נאווה סמל 

 

אולי גם בעקבות השיחה שקיימתי עימה בנושא,נאווה סמל פירסמה מאמר  מרגש  של היסטוריה חלופית על הרצל שחיבבתי מאוד  " בארץ על תנאי : E.MAIL  להרצל " שהופיע במגזין הספרותי "מאזניים " בגיליון של אפריל 1997.

שם היא מנסה לדמיין כיצד היה הרצל מתקבל אם היה מופיע היום  בעידן  הפוסט ציוני ושולח אז את כתב היד שלו של "אלטנוילנד "  לפירסום.

קודם כל השמות הגרמניים של הדמויות היו חייבים להיות מוחלפים בשמות עבריים והמשרת הכושי מוחלף במשרתת פיליפינית ..השפה הגבוהה של ספרו  של הרצל חייבת תהיה להיות מוחלפת בעברית נמוכה .ועל מנת לקדם את ספרו יאלצו הרצל והיחצ"ן שלו לחזר על פתחן של תוכניות  אירוח בטלוויזיה מכשיר שהוא דווקא לא חזה אם כי היה מודע היטב לכוחם של כלי התקשורת בהעברת מסרים.

בכתבות לעיתוני סוף השבוע יהיה הרצל כחלק מהפירסום נאלץ לחשוף את סיפור נישואיו האומללים לאישתו ולהתוודות על ילידיו שאחת מהן התמכרה לסמים והשני ירה בעצמו ביום קבורתה הכותר הגרמני של ספרו "ארץ ישנה חדשה"  יוחלף בעברית החדשה לכותר מושך יותר "ארץ על תנאי " כותרת שלה יש סיכויים למכור בעידן הפוסט ציוני אם לא בסטסלר " לפחות ספר פולחן.

לאחר מכן היא כתבה עוד ספר מעניין של היסטוריה חלופית.

"אישראל" (ידיעות ספרים, 2005) שבו דמיינה הווה שבו הוקמה מדינת אררט יהודית בשטח ארה"ב בידי מרדכי נח בראשית המאה ה-19 .  שיוצא מנקודת ההנחה שתכנית של הפוליטיקאי היהודי האמריקני מרדכי  עמנואל נח מ-1825 – להקים מדינת מקלט יהודית באי אררט שבמדינת ניו יורק, ארה"ב, התגשמה, וב-1825 הקים את אררט. אך למעשה קריאתו ליהודי העולם לעלות ולהתיישב באי המקלט לא נענתה ואיש לא בא.

בספרה של סמל התכנית התגשמה והעלילה מתרחשת בספטמבר 2001 – במציאות מקבילה שבה קולו הקורא של נוח נענה וכל יהודי העולם אמנם באו להתיישב ב"אררט". אישראל היא מדינתם החוקית כמעט מאתיים שנה, ואילו ישראל המוכרת לנו לא הייתה מעולם ונמחקה מן ההיסטוריה.

בצירוף מקרים מוזר ה-15 לספטמבר  יום הולדתה הוא גם יום השנה להנחת אבן הפינה למושבה אררט בידי מרדכי עמנואל נח שסמל דימיינה את ההיסטוריה שלה בעולם מקביל.

לצערנו נאוה סמל נפטרה ושוב לא יצאו מפרי עטה ספרים מעוררי מחשבה נוספים כמו "צחוק של עכברוש" אבל גם מה שכתבה מספיק לכל סופר.

וקיראו על כך עוד :

פרויקט אררט של מרדכי עמנואל נח

נאוה סמל