web analytics
קטגוריות
שירה

"ימי הביניים מתקרבים !" מאת זלמן שניאור -הגירסה הסופית

הפואמה "ימי הביניים מתקרבים!", שפרסם זלמן שניאור לראשונה בשנת 1913, מנבאת את עליית הפאשיזם, את שתי מלחמות העולם ואת השואה ואולי גם את החורבן שאנו חווים בימים אלו של העשור השני של המאה ה-21.

. לימים ב-1923 קיצר שניאור ועדכן אותה, לאחר ביקורות חריפות שקיבל מסופרים שונים ובראשם ביאליק.אבל הוא והם המשיכו לראות בה נבואה שהתגשמה.והיא התפרסמה שוב בגירסה זאת במהדורת כל כתביו בהוצאת עם עובד בשנות החמישים של המאה הקודמת.

אני חוזר אל הפואמה הנשכחת − האקטואלית בעיני היום יותר מאי פעם − ומפרסם כאן את הגרסה הסופית שלה,לאחר שפירסמתי ב"יקום תרבות " את הגירסה הראשונה שלה מכתב העת "השילוח " -1913. בתוספת מצורף תרגום שלה לאנגלית.

זלמן שניאור מקריא לביאליק את הפואמה "ימי הביניים המתקרבים".

 

הפואמה "ימי הביניים מתקרבים", שפרסם זלמן שניאור  לראשונה בשנת 1913, מנבאת את עליית הפאשיזם, את שתי מלחמות העולם ואת השואה ואולי גם את החורבן שאנו חווים בימים אלו של העשור השני של המאה ה-21.

. לימים  ב-1923 קיצר שניאור ועדכן אותה, לאחר ביקורות חריפות שקיבל מסופרים  שונים ובראשם  ביאליק.אבל הוא והם המשיכו לראות בה נבואה שהתגשמה.והיא התפרסמה שוב בגירסה זאת במהדורת כל כתביו בהוצאת עם עובד בשנות החמישים של המאה הקודמת. 

אני חוזר אל הפואמה הנשכחת − האקטואלית בעיני היום יותר מאי פעם − ומפרסם כאן את הגרסה הסופית שלה,לאחר שפירסמתי ב"יקום תרבות " את הגירסה הראשונה שלה מכתב העת "השילוח " -1913. בתוספת אצרף תרגום שלה לאנגלית. 

 

בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים אנו שומעים יותר ויותר דיבורים על כך ש"ימי הביניים חוזרים "מסיבות מורכבות שונות ובהן לאור ירידת מדינת הרווחה מצד אחד ולאור התעוררותם של כוחות לא רציונליים אלימים שצבאות הטרור דאע"ש  "בוקו חראם " בניגריה  הם רק שניים מהם  מצד שני.

וככל הנראה בהקשר לכך ובזמנים אלו"הפואמה  האפוקליפטית הנשכחת של זלמן שניאור " ימי הבינים מתקרבים" חוזרת לתודעה והיא שוב נראית כרלבנטית כפי שלא הייתה מזה עשרות שנים.

זלמן שניאור הוא יוצר חביב עליי בזכות  הרומן ההיסטורי "הגאון והרב", העוסק במאבק בין הגאון מווילנה לבין הרב שניאור זלמן מלאדי, מייסד חסידות חב"ד. ( וראה על רומן זה את מאמרי "מי הצדיק והצודק " ) .

כמו כן חביב עליי מחזור הפואמות שלו, "לוחות גנוזים", העוסק בתרבות החילונית הלא מונותיאיסטית הקדומה של עם ישראל. (וראה על כך את המאמר שלי  "הגניזה של זלמן שניאור  " )

ובנוסף על יצירות אלו ,יש גם  הפואמה העתידנית –אפוקליפטית של זלמן שניאור "ימי הבינים מתקרבים !−

זאת פואמה שפורסמה לראשונה ב-1913 והכתובה כנבואת הזהרה תנכית .היא זכתה לפרסום רב ,ולאחר מכן נשכחה . במשך שנים רבות במחזוריות קבועה הפואמה  חוזרת  לתודעה על מנת להישכח וחוזר חלילה.

 

"ימי הביניים המתקרבים" פורסמה במקור בחודש ספטמבר 1913 בכתב העת "השלוח", ירחון לספרות, למדע  ולענייני החיים, כרך כ"ט תרע"ג  בעריכת ד"ר יוסף קלוזנר. בכתב  עת זה פרסם שניאור את שיריו באופן קבוע, ושם זכה להיחשב לראשונה למשורר בולט בידי קלוזנר.( את הגירסה הזאת של הפואמה אפשר למצוא ב"יקום תרבות " כאן ")

עשור מאוחר יותר פורסמה הפואמה בגירסה שונה ומקוצרת בספר חזיונות: שירים ופואמות תרע"ב–תרפ"א (ברלין: הספר, תרפ"ד).

קלוזנר הפך להיות הבולט במעריציו של שניאור. הוא פרסם עליו ספר מאמרים ולימים המליץ עליו לוועדת פרס נובל לספרות בשטוקהולם. אך שניאור לא קיבל את הפרס − זה ניתן לש"י עגנון, ואולי גם משום כך נשכח מאז.

זהו חזון אפוקליפטי על התעוררות כוחות האופל באירופה, והיא מלאה וגדושה בתמונות זוועה המתארות את הרס התרבות האירופית. תמונות אלה נועדו ככל הנראה לשמש כאזהרה לעם היהודי מפני הזוועות הצפויות לו  ובו בזמן משמשות כקריאת קרב, כדרישה לקום ולהתעורר ולהפוך ללוחמים − כדי להגן על עצמם מפני הגורל האיום  הזה ולהביא בכך להצלת האנושות כולה.

בפואמה מדמיין המשורר מעצמה מודרנית הקמה להילחם באירופה וביהודים. הוא מדמה אותה לענק מפלצתי, מזוין מכף רגל ועד ראש, המזכיר יותר מכל את גוליית הפלישתי שנלחם בדוד. אותה מפלצת מהעבר הרחוק חוזרת במשנה עוצמה כאשר לרשותה הפעם האמצעים הרצחניים של העידן המודרני הטכנולוגי, ומאיימת להביא חורבן מוחלט על העם היהודי.

התפיסה הבסיסית של השיר היא של הפילוסוף ניטשה   ולפיה העולם אינו הולך לקראת עתיד מזהיר כלשהו כפי שחשבו רוב ההוגים בזמן זה ( ובכללם פטרונו של שניאור ביאליק ) אלא הוא מתנהל במחזוריות נצחית. ומה שהיה ( ימי הביניים ) הוא שגם יהיה. אם זאת שניאור חשב שהיהודים יכולים לגאול את העולם או למצער אם לא יתנו להם לעשות זאת  ..להחיש את שקיעתו. ( כפי שחשו הוגים אנטישמיים שונים ששניאור לא התנגד כל כך לתפיסותיהם ) .

המסר הסופי של המשורר לעמו :

"חדלו לכם מן הקדושים ,למדו להיות גיבורים ". 

 

לימים הגיע שניאור למסקנה שבפואמה זאת הוא ניבא את עליית הפאשיזם, את  שתי מלחמות העולם ואת השואה.

הפואמה שימשה מאז כשם הקובץ החדש ביותר של שירי שניאור עד כה: ימי הביניים מתקרבים! − מבחר שירים (קשב לשירה, 2011 בעריכת חנן חבר).

מעניין שפואמה זאת מצוטטת הרבה דווקא בתקופה לאחר בחירות כאשר המפלגה הלא נכונה בעיני חוגם מסויימים עלתה או חזרה לשלטון.

כך למשל לאחר המהפך בבחירות ב-1988  שהביא לעלייתה הגדולה של מפלגת ש"ס  החרדית כתב  גיורא מנור  בעיתון "על המשמר "  .."ועוד אני מנסה להתאושש מניצחון החרדים ולהתנער מהחרדה האוחזת אותי למראה זה של נצחון העבר על העתיד ,התחילה להתנגן בראשי שורה משיר שקראתיו בפעם הראשונה לפני נאמר חמישים שנה ":ימי הביניים מתקרבים " מאת זלמן שניאור בכל כתביו ומצאתי אותו אקטואלי להפליא".( גיורא מנור "בעקבות מהפך 88 " על המשמר 4.11.1988 ע' 6)

ולאחרונה בעקבות בחירות 2015  לממשלת ישראל  פורסם  במאי 2015 באתר האינטרנט "על צד שמאל " מגזין יומי של הסוציאל דמוקרטים " בידי  אחד מפעיליו  עורך דין  שי שהמי גזבר המגזין  בית מהשיר עם המילים הבאות :

"לכבוד הממשלה החדשה, מן הראוי להיזכר בשירו של המשורר זלמן שניאור מ-1913, שחלקו הראשון מובא כאן וכל מילה נוספת מיותרת".

ואכן הפואמה הנשכחת נראית כיום  עכשווית יותר מאי פעם.

לא נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט

 

shneor picture tarbut

כאשר נשאל שניאור איך ועל סמך מה כתב את הפואמה שהתגלה מאז כנבואה, הסביר שלא הייתה  כאן שום נבואה אלא מחשבה עמוקה.

43 שנים  לאחר כתיבת הפואמה, בעקבות הפלת מטוס אל על ב-27 ביולי  1955  על ידי הבולגרים בתאונה איומה  שבה קיפחו את חייהם 58 איש בשמי בולגריה פרסם שניאור מאמר  בשם "רצח בשמי בולגריה" ("הבוקר", אוגוסט 1955), שבו סער משתיקת העולם ממה שחש שהייתה מזימה רוסית נגד ישראל שאותה השווה למשפט בייליס, 43 שנים קודם לכן. שם הוא סיפר שכתב את הפואמה  בעת ששהה בגרמניה מרכז התרבות, שם למד רפואה בברלין (לימודים שאותם לא השלים מעולם). בזמן זה התנהל משפט עלילת הדם על מנדל בייליס  בעיר קייב ברוסיה הצארית, והוא חש, לדבריו ב"ריח גופרית" וב"ריח אבק השריפה הנישא באוויר". כשראה שעלילת הדם אינה  יוצרת כל עניין או תשומת לב במרכז התרבות הגרמני, חש לפתע פחד ועלה במוחו הרעיון כי ימי ביניים חדשים אכן עומדים בפתח. לדבריו, לא הייתה זאת נבואה אלא חשבון אריתמטי פשוט. ב-1955 הוא הסביר שאת חוסר התגובה העולמית למשפט ביליס הבין כסוג של קונספירציה:

אם אנגליה וצרפת אינן מגיבות ואינו מתייחסות למשפט עלילת הדם נגד ביליס ואם אינן נוקפות אצבע ואינן מכות באגרוף על השולחן, "המסקנה (של שניאור )  יכולה להיות רק … שהן  יראות מרוסיה הצארית. ולמה? מכיוון שהן זקוקות  לה למלחמה קרובה  שכעת מכינים בסתר .

שניאור היגיע כתוצאה למסקנה שמלחמה נוראה עומדת על הפרק והיהודים  יפגעו בראש ובראשונה" והוא מצטט מהפואמה שלו ":

גם פה וגם שם ידבקנו האסון ראשונה

ימי הבינים מתקרבים !

.(הנבואה הזאת אגב "לא" התגשמה במלחמת העולם הראשונה יהודים רבים  נפגעו אכן ,אבל לא הרבה יותר מבני עמים אחרים).

אך האם אכן זה מה שחש וחשב שניאור בזמן אמיתי? לא בהכרח.לי כל הפרשנות הזאת של שניאור לא ניראית מתאימה למה שכתוב בפואמה המקורית

ייתכן שהוא כותב על סמך דברים שנודעו לו רק בדיעבד, ועליהם לא חשב בזמן אמיתי. לדעתי, משפט בייליס לא היה הגורם האמיתי לכתיבת הפואמה, לדעתי כתב שניאור את הפואמה המטלטלת הזאת על סמך חיזיון לילי שגרם לו להתעורר בזיעה קרה על גופו.

את הפואמה הציג לראשונה שניאור בן ה-26 בהקראה בנשף שנערך בברלין בשלהי 1912 לכבודו של ראובן בריינין .בנשף זה נכחו בין השאר ח.נ.ביאליק, י.ח.רבניצקי ויעקב כהן. אולי שניאור קיווה שהקראת הפואמה במעמד זה תעורר את דעת הקהל למחשבה על  הדרוש להתמודד עם ההתפתחויות הפוליטיות המאיימות באירופה כפי שחזה אותן.

התגובות שקיבל במקום היו שליליות ביותר. לא כולם התלהבו מהפואמה הזאת בגרסתה המקורית, ובראש ובראשונה לא המשורר ח.נ.ביאליק ששניאור ראה בו את מורו ופטרונו הספרותי. ייתכן שאילו ביאליק  עצמו היה מקריא פואמה כזאת היה הדבר מתקבל בהערכה ובהבנה, אבל שניאור הצעיר לא נראה כאיש שראוי להשמיע פואמה נבואית מסוג זה במעמד מכובד כל כך.

 

בין המתנגדים לפואמה − ביאליק. לימים, הודה בטעותו

zalman shneure picture 2

רישום של זלמן שניאור.

לימים סיפר שניאור: "חכמים שאיני רוצה לקרוא כאן בשמם, צחקו לי, הניעו ראש, לגלגו לי ועשו חוחה ואטלולא מכל חרוז… אפילו מורי ורבי ביאליק גינה אותי, 'כתבת את שירך בשביל קוראים "בעלי בתים'. ( "בעלי בתים" משמעותו "בורגנים " גינוי חמור ביותר בחוגים של ביאליק בימים ההם א.א.)

יעקב כהן, עמיתו של שניאור שנחשב  לצד שניאור לאחד מיורשיו של ביאליק, החמיץ פנים: "יעקב כהן דיבר אלי בלחש כשהוא מגלגל בעיניו מתוך בחילה לאי הכישרון הספרותי שגילה בתוך שירי. 'זה היה נורא', גמגם, 'לא! דברים כאלה אין כותבים ואין קוראים בנשפים…" ("מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו "  1958, עמ' 215).

הביקורת החמורה ביותר הייתה של ביאליק שכתב לשניאור על הפואמה: "שירך 'ימי הביניים המתקרבים' אמנם לא ישר בעיני .כתבת אותו 'ביד כהה' בלא רוח הקודש".( במכתב ששלח ביאליק לשניאור ומופיע בספר של שניאור " ח.נ.ביאליק ובני דורו "דביר 1958 ע' 216) .

בבירור הפואמה נפלה על אוזניים ערלות. "חזיונות אפוקליפטיים אין כותבים ואין קוראים באווירת נשף" − זה היה המסר שקיבל שניאור מעמיתיו ובראשם ביאליק.ביאליק מצידו אם כי התפרסם גם הוא  והרבה יותר משניאור בכתיבת שירים נבואיים שונים העדיף לתאר את העתיד לבוא מנקודת מבט אופטימית יותר.

שניאור מספר : ואני שתקתי או שמלמלתי 'ימים מקרוב יגידו' אתה עוד תקח את דעתך בחזרה ,כשיבואו עובדות ויוכיחוך על פניך".

והימים אכן הגידו "  סיכם שניאור (רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים   1959, עמ' -242 241).

לימים, בשנת 1921, נפגשו שניאור וביאליק בגרמניה שניאור סיפר , "אז חזרו ימי הביניים "באמת ,ולא רק לביאליק  (שרק בנס לא הוצא להורג במהלך המלחמה ונחשב למשך זמן למת  ורק בקושי  רב הצליח לברוח מרוסיה הקומוניסטית בעזרתו של  הסופר מקסים גורקי .א.א) ,כי אם לכולנו ילידי רייסין ואוקראינה ושאר נפות רוסיה הגדולה .המלחמה עשתה שמות מזה ולנין וסיעתו מזה . בפגישה זאת הודה ביאליק שטעה בהתייחסותו לפואמה, שכן לדעתו היא התממשה במציאות והוכחה כנבואת אמת. ביאליק הביא משל בעניין ."יש תמיד נער חד עין בחבורת  נערים שמסתכלים במעוף הציפור הרחוק .ובשעה שכל האחרים כבר חדלו לראות ,עדיין זה צווח בהתפעלות גדולה "אני רואה ! עדיין רואה אנוכי !" _( זלמן שניאור " ח.נ ביאליק ובני דורו   ע' 217 )

ביאליק היגיע למסקנה ששניאור אכן ראה את העתיד לבוא  מראש בשנת 1912  וכי "ימי הבינים  אמנם חזרו "וכי צפויים עוד צרות ואסונות רבים ".  ("דוד פרישמן  ואחרים " ע' 242)

שניאור סיפר שאחרי פגישה   זו החלו מצטטים את הפואמה ולהעלות אותה לדרגה של נבואת אמת.

שניאור כתב מעין פואמת המשך בשם "וימי הביניים חזרו", בקובץ "ממחזור "אוקראינה מ-1921. הוא תיאר שם את רדיפות היהודים באוקראינה בעת המהפכה הקומוניסטית, ואת מה שהתרחש באוקראינה והיה לדעתו הגשמה של המתואר ב"ימי הביניים המתקרבים".

הוא סיפר שהייתה לו תחושה דומה בשנים 1922-1923, כאשר שוב שהה בגרמניה, כי "דבר מה טמא מתרחש בארץ אשכנז" .כוונתו הייתה כמובן לעליית הנאציזם בשנים אלו.

אנשים רבים נוספים החלו לראות  בשנים הבאות בפואמה כנבואה לא דווקא על מלחמת העולם הראשונה  שבדיעבד הפואמה לא ניראית כחוזה מדוייקת שלה אלא על עליית הנאציזם.

כך למשל האיש שפירסם את היצירה  במקור ב-1913 בכתב העת "שילוח " יוסף קלוזנר כתב עליה במאמר שפורסם בגירסתו המקורית -1938:

"והרי שניאור ראה כחוזה ממש את העתיד לבוא מתוך ההווה ,שהוא מפליא ממש בחזון שחזה שניאור על היהודים והגויים כאחד ועוד בשנת 1913 ,שנה שלמה קודם המלחמה העולמית הראשונה ,שש שנים קודם הפרעות באוקראינה ,ועשרים ושש שנים קודם השמדתם של יהודי אירופה פירסם ב"השילוח " את הפואמה "ימי הביניים מתקרבים"שכל המתואר בה נתקיים בימינו ולעינינו בגרמניה בפולניה וברומניה ומי ייתן ולא יתקיים אף בשאר הארצות. (   יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944  ע' 178 ובתוך "ז.שניאור "-המשורר והמספר " ע' נז)..

תקוותו זאת של קלוזנר כידוע לא התקיימה. לכאורה  כל מה שתואר בפואמה וכל מה שחשש ממנו התגשם כבר בשנים הקרובות גם בארצות אחרות באירופה במלחמת העולם השנייה. במהלך שנים אלו היה זלמן שניאור פליט בצרפת הכבושה בידי הנאצים, ורק לאחר מסע חתחתים בספינה הגיע אל הביטחון בארה"ב אחרי שאיבד את כל רכושו באירופה.

כאשר אני קורא את הפואמה בשנת 2016,  מאה וארבע שנים לאחר שכתב אותה המשורר לראשונה, היא נראית לי  כמבוססת על חזיון-חלום שהיה למשורר ב-1912 ואותו לא ידע להסביר. על פי החיזיון כתב מן הסתם את הפואמה, שזכתה לפרשנויות ולגרסאות שונות לאורך השנים. בגרסאות אלו הוסיף דברים והשמיט אחרים, לא רק משיקולים ספרותיים שונים של שיפור השיר מבחינה אמנותית,  אלא מן הסתם גם בהתאם לאירועים ההיסטוריים שאותם חווה לאורך השנים − מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה,

"ימי הביניים מתקרבים" − הגרסה הסופית

schneur 2

בגרסה המקורית והארוכה יותר של הפואמה, כפי שפורסמה ב"השילוח" בספטמבר 1913כרך כ"ט חוברת ג' ,ע' 193) , בשמונה קטעים שונים דומים מבחינת היקפם. כולם שבים ומדגישים נושא מרכזי אחד − ההתראה מפני האסון הגדול המתקרב. כאמור, קורא שניאור ליהודים לקחת את גורלם בידם ולהיות גיבורים כדי להתמודד עם האסון המאיים עליהם.

בעקבות ביקורתו של ביאליק על הפואמה שינה אותה שניאור וקיצר אותה באופן משמעותי בגרסה שיצאה בספר "חזיונות" בשנת 1924 − והיא הגרסה המוכרת מאז. אם כי גרסת "השילוח " היא לדעתי הגרסה הקרובה ביותר לאותו חזיון מקורי וראשוני שאותו  לדעתי חזה המשורר  "בזמן אמיתי". זאת הייתה הגרסה שהיממה מן הסתם את קהל קוראיה המקורי באירופה השקטה והשלווה של שנת 1913 ולא בהתאם לתיקונים שהכניס לאורך השנים, כאשר נראה היה למשורר ולציבור קוראיו שהנבואה שלו התגשמה.

את הגירסה המקורית אפשר למצוא ברשימה שלי על הפואמה ב"יקום תרבות " כאן.

ברשימה זאת אני מציג לפניכם את הגירסה הסופית המוכרת יותר של הפואמה שאותה היציג שניאור במהדורה של כל כתביו שהופיעה בהוצאת "עם עובד". ..גירסה זאת היא מקוצרת בהרבה מגירסת "השילוח". שניאור מחק ממנה שני קטעים שלמים ,קטע ב' וקטע ה' שהופיעו בגירסת "השילוח ". הוא צימצם בה בין השאר את הצדדים הלאומים היהודיים של היצירה ושם דגש יותר על הצדדים האוניברסליים של האסון המתקרב.

על סמך השוואת הגרסאות נראה לי שפרשנותו של המשורר את החיזיון המקורי שאולי היה לו ב-1912 ועל פיו כתב את הפואמה,השתנתה לאורך השנים. ב-1912, כאשר כתב שניאור את הפואמה לראשונה בזמן "משפט בייליס", הוא ראה את ארץ מולדתו רוסיה הצארית כזאת שארגנה וניהלה את משפטי עלילת הדם, כאותו ענק מפלצתי המאיים על העולם ביצירת ימי ביניים חדשים. הוא בהחלט לא חשב בהקשר זה על  גרמניה שבה חי, שנראתה לו כמדינה תרבותית מתקדמת וסובלנית. אולם בגרסאות מאוחרות יותר לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובוודאי בגרסה הסופית שפרסם שניאור במסגרת כתביו המקובצים לאחר מלחמת העולם השנייה, כבר זיהה את הענק עם גרמניה הנאצית.

כיום ב-2016 פואמה זאת של שניאור רלבנטית אולי יותר מתמיד. כשאני קורא אותה היום נראה כאילו הוא כותב על האסלאם הקיצוני המאיים להחזיר את העולם לימי ביניים סדיסטיים רצחניים,  ועושה זאת תוך שימוש במיטב האמצעים הטכנולוגיים של ראשית המאה ה-21.

מובן שזוהי פרשנות שספק רב אם עלתה על דעתו של המשורר אי פעם בחייו, אבל לי היא נראית כמתאימה לפואמה כשקוראים אותה היום, ב-2016.

והנה הגרסה הסופית המוכרת יותר  של שניאור של הפואמה :

ראו גם

הגירסה המקורית =גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !

 

בתוספת לגרסה הסופית  של הפואמה לפניכם גם הגרסה האנגלית היחידה הידועה לי  (שמכילה רק חלק מהפואמה בגרסה המקוצרת שלה) בתרגומה של רות פיגר מינז מ-1966, שאותה פרסמה בקובץ שירה עברית קלאסית  בתרגומה, "שירה עברית חדשה אנתולוגיה דו לשונית", ובאנגלית :

Modern Hebrew Poetry: A Bilingual Anthology. הספר יצא בהוצאת האוניברסיטה של קליפורניה ב-1966.

ראו גם

הפואמה "ימי הביניים מתקרבים -אקטואלית מאי פעם גירסת "השילוח " של ימי הביניים מתקרבים !"

 

ביבליוגרפיה

יוסף קלוזנר "כישרון אכזרי " בתוך " משני עולמות: מסות ספרותיות" מסדה 1944 ע' 174-189

המאמר הופיע שוב בתוך :

יוסף קלוזנר    ז. שניאור :   המשורר והמספר : בצרוף אבטוביוגראפיה של שניאור /    תל-אביב :   יבנה,   1947.ע' נב-ע.

זלמן שניאור מצבה לביאליק" בתוך ח.נ.ביאליק ובני דורו  דביר   1958

זלמן שניאור "רצח בשמי בולגריה " בתוך דוד פרישמן ואחרים  דביר 9 195     

הלל ברזל   "זלמן שניאור :ליריקה ופואטיקה " בתוך שירת התחייה: אמני הז'אנר /    [תל אביב] :   ספרית פועלים,   1997.

דוד בן אברהם כהן, ימי הביניים מתקרבים: נבואה שהתגשמה – יצירה שנגנזה עבודת גמר (מ"א)—בהדרכת פרופסור נורית גוברין אוניברסיטת תל אביב, 1998.

בנימין הרשב ,שירת התחייה העברית :אנתולוגיה היסטורית ביקורתית :כרך ב' האוניברסיטה הפתוחה 2000 ע' 99-110 .כולל את גירסת השיר הראשונה פלוס השינויים ופרשנות למונחים ולמילים שונים בפואמה.

חנן חבר "אהבה שטומנת סכין במדיה " בתוך "ימי הביניים מתקרבים ! :מבחר שירים ,קשב ,2011 ע' 123-150 .

ארז שוויצר "צעירה לנצח " על "ימי הביניים מתקרבים !"

דליה קרפל "זלמן שניאור לא פחד מסקס והתבוללות " הארץ 2016.

 

זלמן שניאור מקריא לביאליק בפעם הראשונה את "ימי הביניים מתקרבים! "

 

 

 

קברו של זלמן שניאור 

 

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

3 תגובות על “"ימי הביניים מתקרבים !" מאת זלמן שניאור -הגירסה הסופית”

מאמרו "הרצח בשמי בולגריה " שאותו כתב המשורר המפורסם זלמן שניאור לאחר הפלת מטוס "אל על " בשמי בולגריה ב-1955 ( ואותו אפשר למצוא בספר "דוד פרישמן ואחרים"הוצאת דביר 1959)כתב דברים מעניינים בהקשר זה על הבולגרים ."
הוא עוסק שם בנקודת השפל של כל הזמנים ביחסי ישראל ובולגריה בהפלת מטוס "אל על " בידי הבולגרים בשמי בולגריה שכתוצאה ממנה נהרגו 58 איש.
לדעת שניאור להפלה היו אחראיים הרוסים בלבד ולא הבולגרים.לדעתו לא ייתכן שהיה כאן פשע של "מדינה שלמה ,קטנה ,אומללה אבל מסוכנת מאוד .למדינה דרוסה ורעועה זאת אין בימינו תותחי ראדאר להתקיף ,ואין לה מפקדים מ/שלה שייטלו על מצפונם ואל אחריותם המדינאית החלטת רצח זדונית בהיקף כזה וברגע אחד כדי להפוך מטוס מלא נוסעים עליזים לקציצה אחת של דם ועצמות.
הוא כותב "מי שאינו מכיר את הבולגרים ואת יחסם ליהודים ,בני ארצם ומחוץ לארצם ,יוכל לחרף ולגדף אותם בכינויים מעליבים,.קראתי בכמה וכמה עתונים שנכתבו לאחר האסון עם מטוס "אל –על ". אין אדם נתפס על צערו ואפילו עיתונאים אינם נתפסים על ביטויהם ברגע ראשון של מכאוב ורוגז "פרעושים אדומים ,רועי חזירים ,שכורים " וכו'. .
לאמיתו של דבר, קבע שניאור ,התייחס תמיד העם הבולגרי כמו שהוא ,בכבוד ובאחווה יחסית אל היהודים היושבים בקרבו.
שניאור המשיך וסיפר " בימי בחרותי ולאחר מכן נפגשתי עם הרבה סטודנטים יהודים מבולגריה .בברלין נפגשתי איתם לפני מלחמת העולם הראשונה ואחר כך בפאריס ,ועכשיו עם מהגרים לא מעטים ממדינה זו ולא שמעתי מפיהם אלא דברי שבח ויקר לעם הבולגרי ,על טוב ליבם על יחסם האנושי ,על האנטישמיות ש"לא הייתה בנמצא בעם הזה והרכבה ,כמעט באונס על ידי הנאצים ואחר כך על ידי הכובשים מבית מדרשו המדיני של דזאעגשוילי ( סטאלין א.א*).
לא! העם הזה לא נתן את ה צו להפיל מטוס אזרחי ,לא העם ולא קציניו ..ואם "רועי חזירים ושכורים "נתנו את הצו לא מתוך בולגריה באו אלא מארץ אחרת ..( ברית המועצות א.א.)
שניאור ראה בהפלת המטוס מזימה רוסית ברורה ומכאן פנה לדבר במאמרו על הפואמה שלו "ימי הביניים מתקרבים " שבה חזה את מלחמות העולם הראשונה והשנייה ב-1913
על פרשת הפלת המטוס הישראלי בשמי בולגריה ראו :
רצח בשמי בולגריה
https://www.no-666.com/2005/07/29/%D7%98%D7%91%D7%97-%D7%91%D7%A9%D7%9E%D7%99-%D7%91%D7%95%D7%9C%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%97%D7%A0%D7%9F-%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%9F-%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%99/

למן שניאור (1887-1959) נחשב לאחד מגדולי הספרות העברית, וליורשו הפואטי של ח"נ ביאליק, והיה מועמד לפרס נובל לספרות.

Image result for ‫זלמן שניאור וילנה‬‎

בין השאר הוא כתב יצירות ידועות כמו הפואמה הנבואית "ימי הביניים מתקרבים" (שבה חזה את מלחמות העולם הראשונה והשנייה), את "לוחות גנוזים", פואמת הקדומים על התקופה המקראית הקדומה, את הרומן ההיסטורי "הגאון והרב" על הגאון מווילנה ומאבקו במייסד חסידות חב"ד שניאור זלמן מלאדי (אבי אבות אבותיו), פואמה גדולה על העיר וילנה, וכן סיפורים רבי מכר על עיר הולדתו בליטא שקלוב – ביידיש ובעברית.

לזכרו מקיים מגזין התרבות ברשת "יקום תרבות" ערב שבו יוחזרו זלמן שניאור ויצירתו לתחייה.

בתוכנית

הערב יתקיים ב-25 באפריל 2018, יום ד', בבית איגוד יוצאי וילנה והסביבה, שדרות יהודית 30, שכונת מונטיפיורי בתל אביב

התכנסות 18.30

פתיחת האירוע: 19:00.

( בבקשה לדייק)

Image result for ‫מיקי קנטור‬‎

דברי פתיחה: גברת מיקי קנטור, יו"ר איגוד יוצאי וילנה והסביבה.

משתתפים:

Image result for ‫אלי אשד‬‎

אלי אשד, חוקר ספרות ועורך מגזין הרשת "יקום תרבות", שידבר על ספרו של זלמן שניאור "הגאון והרב", על המאבק של הגאון מווילנה עם החסידים, ובראשם הרב זלמן שניאור מלאדי, מייסד חסידות חב"ד.

Related image

.

Image result for ‫פרופסור ישראל רוזנסון‬‎

פרופסור ישראל רוזנסון, העוסק בחקר הזיכרון של יהדות ליטא. מחבר הספר "ירושלים כבר לא בליטא: מסה על מקום וזיכרון״ / ירושלים : מכללת אפרתה, תשס"ט [2009]

נושא ההרצאה: השתקפותה של וילנה הריאלית ב"וילנה" של שניאור

Image result for ‫עקיבא סלע‬‎

עקיבא סלע, מנהל המרכז "מירושלים לליטא", יקרין תמונות מליטא ומווילנה להרצאתו של פרופסור רוזנסון, שיקרין שקופיות ממסעותיו במחוזות של זלמן שניאור בליטא.

Image result for ‫ישראל ברטל‬‎

פרופסור ישראל ברטל, חוקר ההיסטוריה היהודית ומחבר "קווזק ובדווי: 'עם' ו'ארץ' בלאומיות היהודית" (עם עובד, 2007), ירצה על ספריו של זלמן שניאור.

הדס מורדל, יוצרת ומוזיקאית, הלחינה ותבצע משיריו של שניאור, תלווה את הערב מוזיקלית.

Image result for ‫דוד ברבי‬‎

דוד ברבי, משורר, מלחין, זמר, ומגדל פרחים, חבר הנהלת אגודת הסופרים, ישיר שני קטעים מהפואמה "וילנה״.

במהלך האירוע יוקראו קטעים מהפואמה הגדולה של שניאור, "וילנה".

הציבור מוזמן בחום!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

3 × 2 =