האירגון החללי נאס"א הודיע שהוא גילה מים על על המאדים .דבר המקפיץ ממש את האפשרויות שיתגלו שם גם חיים ,מסוג כלשהוא.
ובמקביל להודעה וכניראה לא במקרה במקביל ,כי נראה שהיה תיאום בין הגורמים ,יצא על האקרנים סרט המדע הבדיוני "להציל את מרק ווטני " של רידלי סקוט ,המתאר את מסע ההישרדות הרובינזוני המדהים של אסטרונאוט שמושאר בטעות לבדו על המאדים ועליו לשרודשם בודד על כוכב לכת שלם ,רחוק יותר ולכאורה ( אך רק לכאורה ) חסר אונים יותר , מכל רובינזון קרוזו על אי בודד בכדור הארץ ויהי מה עד שיגיע החילוץ .
והוא מצליח הודות ליכולות הטכנולוגיות השונות שיש בידיו והודות לאומץ ליבו ועקשנותו.
עבורי שגדלתי על מאדים וסיפוריו השונים והמגוונים מילדותי וחלמתי על הכוכב ועל האפשרות להגיע לשם הסרט היה בגדר תגלית.גדלתי על הסיפורים של אדגר רייס בוראוז ,ושל רי בראדבורי ושל הסופרת לי בראקט שתיארו שם תרבות עתיקה מאוד גווועת אך עדיין בעלת סימני חיות ואקזוטית מאין כמוה.
האם כך יראה מאדים לבסוף?האם כך יוכלו בני אדם לחיות שם?
ראו ביקורת מפורטת שלי על הסרט ב"יקום תרבות "שבו אני מקשר את הסרט לסיפור שלדעתי הוא הטוב והמרשים בכל הסיפורים שפורסמו על מאדים לאורך הדורות אם כי הוא אינו ידוע ובו מוסבר בצורה הטובה ביותר מדוע בעצם בני האדם שואפים להגיע אל המדבר המת של מאדים. ."האיש שאיבד את הים " מאת תיאודור סטרג'ון.
האיש שאיבד את הים-מחשבות על מאדים ועל הסרט -להציל את מרק ווטני"
