"שבת שלום לכם רבותי וכעת לאסון הבא המאיים על האנושות" : יצחק נוי ו"שבת עולמית "

תר לי להודיע שיצחק נוי חלה בסרטן סופני ולא יקום יותר.
משה נסטבלאום מודיע ב"מעריב" שהשדרן והסופר ד"ר יצחק נוי חולה סרטן סופני ולא יקום יותר.
האזנתי במשך עשרות שנים מאז שנות השמונים לתוכניות של יצחק נוי פעמים רבותב יחד עם אימי ז"ל שהייתה מקשיבה לו גם כן .
לאורך השנים הרדיו הפך מבחינתי למזוהה עימו יותר ויותר.
גם קראתי את ספריו ובראשם "גבעת האיריסים השחורים " " שזכה בפרס חשוב לספרות ילדים .
צר לי שאני ואלפים רבים לא נאזין לו יותר כשהוא מספר לנו על מצב העולם.

והנה הבשורה הקשה ברשימה של משה נסטלבאום מ"מעריב"::

ד"ר יצחק נוי הוא עבורי איציק חברי הטוב, שלקה בסרטן והחליט שלא להיאבק
שבע ימים ושנים, עם תהילה, אהבה והערצה מצד מאזיניו הנאמנים, שרק מעטים מאנשי הרדיו זוכים לה, איציק מיצה את חייו. רעייתו המקסימה נורית ובנו רועי מקבלים באהבה ובהערכה את הדרך שבה בחר
משה נסטלבאום 06/05/2022 06:00 5 דק' קריאה

ביום שישי האחרון חל יום הולדתו ה־80 של חברי הטוב איציק. נסעתי לפגוש אותו בפעם האחרונה בחייו במחלקה האונקולוגית שבה הוא היה מאושפז. המאזינים מכירים אותו כד"ר יצחק נוי, איש רדיו ותיק, שמגיש כבר שנים רבות תוכנית אישית בשבת בבוקר ברשת ב'. עבורי הוא חבר אישי יותר מ־35 שנים.כתבתי שזאת פגישתנו האחרונה, משום שמהרגע שנודע לו שלקה בסרטן אלים – הוא ביקש למות. אני עיתונאי, אבל הביקור שערכתי אצלו לא נועד למטרה עיתונאית. זה היה ביקור פרידה מחבר ביום הולדתו. איציק שכב על מיטתו כשזיפי זקן על פניו, הביט בי בעיניו הטובות, והשיב בתנועות שפתיים על שאלותיי. קולו הרדיופוני המרשים שהמאזינים מזהים מרחוק, נעלם. את הקול החליפו תנועות שפתיים. זאת הדרך שבה הוא בחר להתנהל עם בני משפחתו הקרובים.זמן קצר לפני שנפרדנו ביקשתי את אישורה של נורית, רעייתו המסורה שמלווה אותו בדרכו האחרונה, לכתוב את הדברים. נורית מאמינה בזכות הציבור לדעת, מה גם שהיא רואה את ההתעניינות העצומה במצבו של בן זוגה מצד אלפי אנשים. כל מה שתקראו כאן הוא בידיעת המשפחה ובאישורה.

הכל התחיל לפני כחודש, כשאיציק חזר משידור ברדיו לביתו במושב. נוי, שהוא איש רדיו משנת 1965 וגם היסטוריון וסופר מחונן לילדים, בני נוער ומבוגרים, עשה את הדרך מביתו לאולפני הרדיו ובחזרה אלפי פעמים. אלא שהפעם אבדו כוחותיו והוא התמוטט כשהגיע לחצר הבית.נורית חשה לעזרתו, אבל התקשתה לסייע לו. הוא עשה את דרכו אל הבית בזחילה על גחונו, ורק כשהגיע למקום שבו מצא נקודת אחיזה, הצליח לקום ולהיכנס הביתה כשנורית תומכת בו. איציק לא הסכים להתפנות לבית חולים, והעדיף ללכת לישון. כאשר התעורר כעבור שעה, התברר לו שאיבד את התחושה בשתי רגליו. נורית הזדרזה להזמין אמבולנס, ואיציק מצא עצמו במיון.בדרכו לחדר המיון על האלונקה, כשהוא צלול ומודע לחומרת מצבו, הוא אמר לנורית: "אני יודע שזה המסע האחרון שלי". מכאן הדרך עד אבחון מצבו הרפואי הייתה קצרה. כשהרופא הגיע כדי לעדכן אותו במצבו, הוא ביקש להקדים אותו ואמר לו: "אני יודע – יש לי גידול במוח". הרופא, שהופתע מהאמירה, שאל את נורית אם היא זו שבישרה לאיציק את הבשורה הקשה. נורית השיבה לו: "לא היה צורך בכך, הוא אדם חכם וידען, הוא יודע הכל".איציק לקה בגידול סרטני מסוג GBM, שנחשב לאחד הגידולים הממאירים, המסוכנים והאלימים ביותר. בדירוג הממאירות של ארגון הבריאות העולמי, הוא מדורג בדרגה 4, הגבוהה ביותר. סרטן מהסוג הזה נפוץ במיוחד בגברים בגילי 50 ומעלה. ניתן להסיר את הגידול בשיטה משולבת של ניתוחים וכימותרפיה, אלא שמיקומו המסובך עלול לגרום לנזק מוחי קשה – ולכן איציק החליט לוותר על המאבק.
איציק, שחגג בשבוע שעבר 80, הודיע לבני משפחתו שהוא לא מתכוון להיכנס למסע רפואי מסובך ולהפוך לנטל על משפחתו. כשהבין את מצבו הרפואי, החליט שהוא מיצה את חייו והוא רוצה למות. הצוות הרפואי היה מודע לכך ופעל רק על פי רצונו. כדי לקצר את חייו עד כמה שניתן, איציק בחר באפשרות קשה ואכזרית. הוא הודיע כי הוא מפסיק לאכול. בני משפחתו וחבריו החליטו לכבד את רצונו והוא טופל באינפוזיה המכילה רק נוזלים.איציק, שאינו סובל מכאבים, סירב לעשות את התקופה הקצרה שנותרה לו בביתו, כדי שלא להכביד על משפחתו. אחת הרופאות במרכז הרפואי, ידידת המשפחה, שכנעה אותו בתחילת השבוע לחזור הביתה.
קשה לראות את איציק הידען, הרהוט ובעל הקול העמוק, חסר אונים ומתקשה לדבר. קולו אבד לו בגלל הצום הממושך. בימים האחרונים הוא תקשר עם הסביבה רק בתנועות שפתיים, או באמצעות פתקים שכותבת לו נורית. למרות מצבו הקשה, הוא נשאר מעודכן בחדשות ועל השידה שליד מיטתו מונחים עיתונים. נורית בחרה לעדכן אותו בכל מה שמתרחש, וקראה לו את הכותרות. איציק, מצדו, הגיב בהנהון ובמצמוץ עיניים.

הפגישה איתו הייתה קשה עבורי. במשך כל הביקור, שנמשך שעות, אחזתי בידו והוא לפת את שלי. בשלב מסוים החלטתי לספר לו על האהדה הרבה שלה הוא זוכה ברשתות החברתיות. נורית הזכירה לו דברי פרידה מרגשים שאמר עליו עמיתו איש הרדיו אריה גולן, שבשנות ה־70 היה הבוס שלו בתפקידו כקריין הראשי. הדברים החמים שאמר גולן על איציק זכו למעורבות עצומה ברשתות החברתיות, וזאת בנוסף לעשרות אלפי פוסטים ותגובות של מעריציו.

ביום שבו ביקרתי את איציק, פרסמו ד"ר מרדכי נאור וד"ר יואל רפל קריאה בדף הפייסבוק של נאור, לברך את איציק ליום הולדתו ה־80. החלטתי לקרוא לו את התגובות כשנורית מצלמת את המעמד המרגש ואיציק לא מסתיר את התרגשותו.רני רוגל, בנו של נקדימון רוגל ז"ל, שהיה ממייסדי רשות השידור כתב: "כנציגו של נקדי עלי אדמות, אני שולח לך ברכה חמה, מאחל לך בריאות טובה ושתחזור לשעתיים שלך בשבת בבוקר עם הפרופסורים (שבינינו, אתה יודע הרבה יותר מהם), ועם העיתונים (שבינינו, אתה מצליח להפוך גם לא סיפורים למעניינים)".נוני ירון כתבה: "יצחק היקר, מאחלים לך הרבה בריאות. השבת בלי הבוקר איתך אינה אותה שבת. תודה לך שאתה חולק את הידע הרב שלך, אנחנו מחכים לך בסבלנות".ההערצה, האהבה, ההערכה והסבלנות שמגלים כל מעריציו, לא יחזירו את איציק אל המיקרופון. קולו הרדיופוני המרשים לא יישמע יותר לא בשבת בבוקר ולא בתוכניות רדיו אחרות. "אני רוצה למות", הוא חזר כמה פעמים על בקשתו באותה פגישה שבה אחזתי את ידו.כמי שידע תמיד יותר מכולנו, הוא יודע שזאת האפשרות הטובה ביותר עבורו. שבע ימים ושנים, עם תהילה, אהבה והערצה מצד מאזיניו הנאמנים, שרק מעטים מאנשי הרדיו זוכים לה,

איציק מיצה את חייו. רעייתו המקסימה נורית ובנו רועי מקבלים באהבה ובהערכה את הדרך שבה בחר. אני משוכנע שהוא רוצה שגם אתם תכבדו ותתמכו ברצונו האחרון.