סמלה של ניגריה
הופיע תחת השם "ב' זה עבור בוקו " ב"דיוקן -מקור ראשון "אוקטובר 2014
האם ניגריה המדינה החשובה ביותר של אפריקה עלולה להפוך לחליפות איסלאמית ולסרטן איזורי מתפשט שיאיים על שכנותיה ועל העולם ?
לחיות יום בניגריה זה למות פעמים רבות.
פתגם ניגרי.
אירגון הטרור הרצחני ביותר באפריקה "בוקו חראם " ( "חינוך מערבי אסור ") הכריז ב-24 באוגוסט על הקמת חליפות איסלאמית בשטחים שאותם כבש בניגריה. המקבילה לזאת שהוקמה בידי האירגון המדינה האיסלאמית בשטחי עירק וסוריה. מאז הוא עסוק בכיבוש שטחים וביצוע מעשי רצח מזעזעים בתושביהם,רובם ( לא כולם ) מוסלמים. צבא הטרור שקיים ככזה רק מזה חמש שנים רצח כבר למעלה מ12 אלף איש.
קליפ מהאינטרנט :בקליפ נראה מנהיג של הבוקו חראם אבו סאעד עומד ליד שני אנשי משטרה חטופים אחד מהם מוסלמי השני נוצרי. את חברי שניהם אנשי האירגון רצחו בהתקפה על תחנת משטרה. הוא מחזיק בידו ספר סעודי איסלאמי מהמאה ה13 "ספר האיחוד " ומכריז שמה שהוא עומד לעשות לשוטרים זה בעקבות הכתוב בספר. .הוא מוציא סכין גדולה וניגש לאחד השבויים השוטר המוסלמי ומתחיל לחתוך את ראשו .בפעם הראשונה הוא לא כל כך מצליח .בפעם השנייה לאחר ניסוי וטעיה הראש לבסוף נכרת לקול תשועות הצופים.אבו סאעד מרים את הראש ומראה אותו לצופים אחוזי האקסטזה .לאחר מכן הוא ניגש לשוטר השני הנוצרי. הפעם הוא כורת את הראש ביתר יעילות ומהירות של מי שהוא כבר מנוסה בעניין..
אבו סאעד חוסל באוגוסט 2013. אבל אנשי הבוקו חראם ממשיכים בכריתת הראשים .וברשת אפשר למצוא הסרטות נוספות של כריתת ראשים של נשים ושל ילדים.כרונולוגית נראה שהם החלו במנהג הזה עוד לפני דאע"ש שאולי רק מחקה אותם. נראה שעד היום הם כרתו את ראשם של מאות ואולי אלפי גברים נשים וילדים.רובם אגב מוסלמים. אם כי כמובן נוצרים ופגאנים רחוקים מלהיות חסינים.
הצבא הניגרי אחד החזקים ביותר באפריקה השחורה בנתיים למרות כמה הצלחות פה ושם נראה כעסוק בעיקר בנסיגה ובהכחשות כבר הודיע שאין כביכולתו להילחם באירגון שהביס אותו שוב ושוב "כי אין לו את הציוד הדרוש".הצבא הכריז לפני כמה ימים בקול תרועה גדולה.כי חיסל לבסוף את מנהיג הבוקו חראם .אך זה הופיע שוב בסרטים ברשת והודיע שהוא בהחלט חי ואירגונו בהחלט ממשיך להילחם.
וזה אומר שהחליפות הזאת עומדת להתפשט גם היא ברחבי ניגריה ואפריקה ותביא עימה לכל מקום רצח וחורבן כפי שעושה הדאע"ש בסוריה ובעיראק.
לאמיתו של דבר זה מדאיג לא פחות מכל מה שקורה במזרח התיכון מאחר שניגריה שהיא מדינה האפריקנית הגדולה והחשובה ביותר,למעשה מעצמת העל של אפריקה לצד דרום אפריקה.בימים אלו היא סובלת גם מהתפרצות מגיפת האבולה האיומה ( עם כי בעת כתיבת שורות אלו ניגריה הכריזה קבל עם ועלם כי היא הצליחה לנקות את עצמה מהמגיפה .יש לקוות שאכן כך הוא ). שני האיומים האלו בבת אחת עלולים לפגוע קשות במדינת ענק זאת.
ולהשלכות שיש לכל זה על קשריה של ישראל בניגריה ובאפריקה הן בל ישוערו.
ישראלית בניגריה
בימים אלו מלאו 50 שנה להופעת הספר של גורית אקסלרוד על ביקור בניגריה "כובע טמבל בג'ונגל" ( הוצאת עם עובד, 1964). אקסלרוד סופרת ועיתונאית נסעה לשנים אחדות לאפריקה עם בעלה, אלי בר נתן, שליח מטעם המדינה במסגרת פעולות הסיוע ליבשת השחורה.
כשביקרה גורית אקסלרוד בניגריה לפני יותר מחמישים שנה היא מצאה ארץ שיש לה עתיד מזהיר .במיכתבים ששלחה לישראל לידידה סגן עורך עיתון הילדים " הארץ שלנו "יעקב אשמן תיארה בהתפעלות את הארץ היפה ואת תושביה החביבים.אקסלרוד התפעלה כל כך מניגריה שחיברה גם סיפור בהמשכים על הרפתקאות נער ישראלי בגו'ונגל הניגרי. "ג'וגו' צהוב באפריקה" שהופיע בשבועון דבר לילדים כרך לג 1963 .
אבל מאז פירסום הספר חלפו חמישים שנה וניגריה אם כי היום תיאורטית יש לה עתיד מזהיר היא במצב שונה מאוד.לניגריה יש היום את הכלכלה הגדולה באפריקה גדולה אף יותר מזו מדרום אפריקה.אבל בו בזמן גם כתוצאה מפעולות אירגון הטרור בוקו חראם ,אבל בהחלט לא רק, היא מתפרקת והיא בגדר "מדינה כושלת ". . היום ניגריה העשירה היא מדינה כושלת על סף הקריסה או גרוע מזה עלולה להיהפך למדינה איסלאמית קיצונית סרטן איזורי ועולמי כפי שמתרחש בסוריה ובעיראק ואף גרועה מהן.
במהלך 50 השנה האלו ניגריה חוותה מלחמת אזרחים בין המחוזות מלחמת ביאפרה לא פחות משישה הפיכות צבאיות ,שתי רציחות של ראשי המדינה ולפחות שלוש מרידות אכזריות ,הזלזול המוצדק במנהיגות המושחתת הרקובה עד עצם היסוד הפך שם לסוג של אחריות אזרחית .
זאת הן בגלל השחיטות העבריינית וחוסר היעילות הכללי של מנהיגיה והן בגלל הרוע והאכזריות של אירגון טרור איסלאמי אכזרי במיוחד הבוקו חראo .
ניגריה לפני הבוקו חראם.
ניגריה היא מדינת ענק ששטחה גדול פי 50 משטח ישראל וכפליים מזה של צרפת . יש לה משאבי טבע רבים ואדירים .ובראשם נפט ניגריה היא מיוצאת הנפט החמישית בעולם אבל גם גז מינראלים נמלים טובים ואדמה פוריה שפעם שימשה רבות את האימפריה הבריטית .לניגריה יש גם מעמד בינוני מחונך שאין למצוא כמוהו בשום מדינה אפריקנית אחרת חוץ מהמתחרה הגדולה שלה דרום אפריקה.
בניגריה יש ערים גדולות ופעילות וגם תיקשורת ותעשיית קולנוע בידור שאמנם אינן בדיוק חופשיות אבל בעלות פוטנציאל אדיר. מעריכים שבתוך שלושים שנה בסביבות 2045 אוכלוסייתה שמונה היום יותר משמונים מיליון איש וניגריה היא השביעית בגודל אוכלוסייתה בעולם יותר תוכפל ותכלול כ378 מיליון איש כמו ארה"ב .ניגריה תהיה אז המדינה השלישית בגודל אוכלוסייתה אחרי סין והודו בלבד.גם כיום כל אדם רביעי שחי באפריקה חי בניגריה.
ואחרי כן מצפים שאוכלוסייתה תעבור גם את זאת של סין ושל הודו.
אבל במבט שני המציאות בניגריה היא סימפטית הרבה פחות.שני שליש מתושביה חיים בעוני מנוול יש להם רק מספיק לאכול כדי לא למות ולא יותר מכך.
כיום המדובר למעשה משני ארצות נפרדות האחת מוסלמית קיצונית והשנייה נוצרית אדוקה והשינאה בינהם הולכת וגוברת.המוסלמים רואים בנוצרים כופרים בני מוות והנוצרים שזוכרים היטב את מעשי הטבח שביצעו בהם המוסלמים במלחמת ביאפרה ובפוגרומים שונים רואים במוסלמים פרזיטים החיים על חשבונם וחשבון משאבי הטבע שבשטחיהם.לדעתם תושבי הצפון המוסלמי האם כי הם שליטי הצבא והממשלה אינם תורמים דבר לכלכלת הארץ או לתרבותה.הם שואפים להיפרד מהצפון שמחזיק אותם באחיזת חנק.
כל זה לא היה מחוייב המציאות לפני חמישים שנה.
עטיפת רומן ניגרי.
ניגריה מורכבת כתוצאה מגחמה בריטית משלושה איזורים שאין להם קשר רב בינהם אפילו שפה משותפת אין להם והם שונים זה מזה כמו שה גרמנים שונים מהאיטלקים ועדיף היה לכולם אם הללו היו מדינות עצמאיות נפרדות .אך כתוצאה מהחלטת המושלים הבריטים לא כך היה.הבריטים אמנם איחדו מאתיים וחמישים קבוצות שבטים שונים אך באמת עדיף היה לחלקן לשלוש מדינות לפי קבוצות הלשון והתרבות הגדולות באיזור האחת נוצרית השנייה מוסלמית והשלישית אלילית.
במערב שלטו מלכים והניב המדובר שם קרוי יורובה". במזרח שלטו הצ'יפים הם זקני השבט והניב הראשי המדובר באיזור זה האיבו שונה מאוד וגם הדת שהיא נוצרית . בצפון נפוץ בעיקר בני ה"אוסה" ושם שלטו בעבר האמירים והאיזור היה מאוחד הודות למסע ג'יהאד רצחני שבוצע שם בראשית המאה ה-19.
אנגליה הייתה גורם מאחד ומרכז ושמרה על שלום פנימי בין בני האיזורים השונים הדבר היחיד שהוא משותף לכל האיזורים האלו הוא הנהר הקרוי הניגר שעובר בשטחיהם ועל שמו ניקראת הארץ (" איזור הניג'ר "באנגלית )
הבריטים לקחו את כל האיזורים השונים אלו ואיגדו אותם במסגרת פדרציה .כל איזור ואיזור ממשלה משלו והממשלה המרכזית של הפדרציה יושבת בלגוס. איש כמובן בבריטניה לא העלה על דעתו לשאול את תושבי הפרובינציות השונות האם הם מעוניינים באיחוד הזה. שהרי לדעתם המדובר היה באנשים בעלת רמת משכל "הקרובה לזו של עולם בעלי החיים " שאל להם לעסוק בפוליטיקה.
בספרה של אקסלרוד זוכים מנהיגי ניגריה לשבחים האלו מאישה ניגרית שאותה פוגש הנוסעת הישראלית במסעה בניגריה :
"מנהיגיה של ניגריה הם הנאורים והשקולים שבמנהיגי אפריקה .עוד לפני שזכתה ניגריה בעצמאותה הוכשרו המנהיגים האלו לתפקידיהם על ידי ניהול הממשל העצמי בפיקוח הבריטים…כל העיניים מופנות אל ניגריות כאל סמל ומופת של המדינות האפריקאיות האחרות ".
למרבית הצער השבחים האלו היו רחוקים מאוד מהאמת והיום אנו יודעים שמנהיגי ניגריה בעבר ובהווה לא היו ראויים להם כלל , ניגריה אכן התגלתה כסמל ומופת אך שלילי לחלוטין.כל דבר רע שהתרחש באפריקה התרחש בניגריה בקנה מידה ענק, וזה כלל שחיתות בקנה מידה עצום ורצחנות גנוסיידית.
הרצחנות הזאת ניכרה במחצית השנייה של שנות השישים במה שמכונה היום מלחמת ביאפרה על שם המדינה העצמאית שאותה הקימו לזמן קצר אנשי האיבו אחד החלקים החשובים של הפדרציה הניגרית. והמחוז העשיר במדינה.
אנשי האיבו הדרומיים הנוצרים ידועים כאוכלוסייה המפותחת והמשכילה ביותר של ניגריה והם עולים בהרבה בכישוריהם התרבותיים על הצפוניים מוסלמים .אבל המוסלמים חסרי המשאבים שאמנם כוחם רב להם מבחינה צבאית הם אלו השולטים בניגריה הלכה למעשה. ולא פעם ולא פעמיים העליונות התרבותית של בני האיבו שהיגרו לכל חלקי ניגריה הפכה לגורם "מרגיז " וסיבה לפוגרומים בוצעו בהם שוב ושוב בידי ניגרים מוסלמיים באיזורים בניגריה שאליהם היגרו אנשי האיבו בחיפוש אחרי עבודה ,פוגרומים שרק הפכו לעקובים מדם יותר ויותר.
כאשר האיבו קצו לבסוף בשליטתם של המוסלמים בפדרציה ובהכנסות האדירות שקיבלו מהמשאבים הטבעיים שנמצאים ברובם בשטחי האיבו הכנסות שמהם לא ראו אנשי האיבו דבר והכריז על עצמאות .התוצאה הייתה מלחמה גנוסיידית של האיזורים המוסלמיים כנגד האיבו שבמהלכה מתו כמליון גברים נשים וילדים ( יותר מכל מלחמה אחרת באותה התקופה מידי הצבא הניגרי.כפי שהגדיר זאת ספרו של פ.. דה בונביל ביאפרה : גויעתו של עם / "עם שלם גווע ברעב ובמלחמה .הוא גווע בערבה האפריקנית מושמד על ידי אנשים אחרים ,שחורים כמוהו".
מדינת ישראל שלחה סיוע לאנשי הביאפרה הגוועים בראשותו של אייבי נתן איש בוהמה ידוע של התקופה. ובישראל הופיעו כתבות רבות על ביאפרה הגוועת ולפחות שני ספרים על הטבח .סופר ישראלי אלמוני אף כתב חוברת בשם"טרזן ולוחמי ביאפרה" שבה איש הגונגל בכבודו ובעצמו יוצא לניגריה לעזור לביאפרים.
אבל אפילו טרזן לא יכול היה באמת לעזור לאנשי ביאפרה האומללים. הפדרציה הניגרית ניצחה והשתלטה שוב על ביאפרה בסיום טבח המוני והמשיכה בשלטון המושחת שמעטים כמוהו אף באפריקה או בכל מקום אחר בעולם.
מקור השחיתות
הנפט ולא המיסים הוא מקור ההכנסה העיקרי של ניגריה ומספק אולי 85 אחוז מכלל הכנסות הממשלה היום. ומשום כך המנהיגים אינם רואים את עצמם כלל חייבים בדין ובחשבון לאוכלוסייה שמיסיה אינם מהווים גורם בהנהלת המדינה.
מה שהם עושים בכספי הארץ וזה לרוב להעשיר את עצמם. עיתונים מעריכים שמנהיגי ניגריה שונים גנבו אולי 300 מילארד דולאר מכספי הנפט בין הקמת ניגריה ב1960 ובין כאשר הדמוקרטיה הוחזרה לניגריה לאחר שנים של משטר צבאי אכזרי של הגנראל המושחת סאני אבאצ'ה עם כי בצורה מעוותת מאוד ב-1999 . עוד מעריכים שמאז שנשיא ניגריה הנוכח גודלאק ג'ונתן נכנס לתפקידו ב2010 אולי 31 מיליארד דולאר מכספי מדינה נעלמו.בעוד שבשכבה העליונה חיים בחיי עושר מנותקים לחלוטין מהאזרח הניגרי הממוצע . האנשים היחידים שמנהיגי ניגריה מרגישים שהם חייבים להם דין וחשבון הם נציגי החברות זרות .ברור שיותר כסף עוזב את ניגריה ומגיע לבנקים זרים במערב ובסין מאשר כל הכספי הסיוע המערבי והסיני שנשלחים למדינות אפריקה בכיוון ההפוך. היום ברור שכל כספי הנפט הם יותר קללה לניגריה ולתושביה מאשר ברכה שכן רק מעטים מאוד נהנים מהם.
ישנו כישלון מוחלט בכל דרגי השלטון בניגריה מאז הקמתה. והכשל האדיר הזה ברור בכל מקום. הממשלה אדישה לחלוטין לבעיות ולצרכיו של האזרח הניגרי שנאלץ לדאוג לעצמו בכל דבר,אלו שיכולים לחנך את ילדיהם שולחים אותם לבתי ספר פרטיים שבהם יש שמירה פרטית..מי שיכול משיג לעצמו גנרטור חשמל פרטי כי אין הספקת חשמל ממשלתית .מי שיכול חופר בארות מים .שכן גם אין אספקת מים ממשלתית. מי שרוצה רופא צריך לשלם לרופא על גם אם המדובר ברופא ממשלתי על טיפול . והבירוקרטים שמשיגים את תפקידם לאחר תשלום שוחי יוצאים להחזיר את הכסף ששילמו בדרישה לתשלום עבור כל פעולה ואישור שהם מבצעים ונותנים. על מנת לעבור את השוטר במחסום הדרכים יש לשלם לו שוחד וכך לפקידי המכס ובכל מקום אחר בניגריה שהרי הממשלה אינה משלמת להם.
הממשלה אינה מסוגלת למלא את ההתחייבויות הבסיסיות ביותר שלה כלפי האזרחים.
אם למשל נעיין בספרים שכתבו מבקרים ישראליים שונים על חוויותיהם בניגריה בשנות השמונים נהיה נדהמים מהפסימיזם שהישראלים האלו מפגינים לגבי עתיד הארץ.
וכך בספרו של ארי סלונים "נובי מי :הרפתקה בניגריה "מ-1985 שהוא יומנו של המחבר מתקופת שהותו בניגריה בשנים 1979 -1982 כותב המחבר בסיום לאחר תיאור כל החוויות העזות שעבר בארץ "יותר חכם חזרתי מניגריה ,אך גם יותר עצוב .ארץ ללא תקווה".
וישראלי אחר קובי לסטרגרטן בספר "צ'יף צ'וקומקה. : חוויות מניגריה שפורסם ב2009 ומתאר גם הוא את חוויותיו של המחבר בניגריה במהלך שנות השמונים כותב המחבר בסיום :במבט לאחור על שירותי המרתק במדינה בעייתית כמו ניגריה הגעתי למסקנה המצערת שאין להם תקומה וגם לא תקווה.אני סבור שהמערכת שקועה בעצמה ומושחתת עד כדי כך שאין כל סיכוי שיחול שיפור במצבה אי פעם ,והבעיה רק תלך ותחמיר כפי שקורה כעת "….בשיחות נפש רבות שקיימתי עם ניגרים משכילים ורבים שמעתי ללא הרף את המשפט "אתם הלבנים לימדתם אותנו להיות מושחתים ". אך הניגרים אינם רוצים לשנות את המצב.וייתכן במידה מסויימת שהשיטה אף נוחה להם.היא לפחות מטווה דרך מסויימת או סדר מוגדר הברורים לכל.האזרח מן השורה עוסק בחיי היומיום בהישרדות קשה בעוד שמנהיגיו עסוקים בהעשרת חשבונות הבנק שלהם. המשטר הצבאי הוא אף עולה פחות למדינה מאשר המשטר האזרחי המושחת בו במידה שכן הצבא וחייליו הסתפקו במועט באופן יחסי. ..לו רק היו הניגרים מפנים את מרצם ואת כישרונם לכיוונים חיוביים כמו בניית המדינה במקום לעסוק במרמה ובהתעשרות שלא כדין ובאלימות היה מצבם טוב יותר. לשם כך צריכה לצמוח הנהגה אמיצה ולא פופוליסטית כפי שקורה במקומות אחרים בעולם."
אלוהים זקוק לגופות
סמל אירגון "הבוקו חראם".
במדינה מושחתת כזאת עצם קיומו של אירגון הבוקו חראם אינו בגדר הפתעה. אין המדובר בנחילי ארבה שצצו משום מקום על מנת לרצוח ולהשמיד. הארגון החל בתור מחאה כנגד השחיתות השוררת בכל. אבל המחאה הזאת עלול ה להביא לחורבן איזורי ואף עולמי. מאז שהוקם בשנת 2002, הספיק הארגון לרצוח כבר מעל 10,000 איש,רבים מהם בצורות סדיסטיות ומזעזעות.והמספר רק גודל והולך בשבועות האחרונים.
מקורו של הבוקו חראם הם מקבוצה של אימאמים מכת איסלאמית שמכונה איזלה שצצה בשנות השבעים בעיר הענייה מידאגורי והטיפו למוסר קיצוני ואיסלאם קיצוני.וכנגד השחיתות של שליטי ניגריה.למעשה הם היו זרוע של התנועה האיסלמית הקיצונית הסלאפים שמהם צמח גם האל קאעידה והדאע"ש.
ב-2002 צץ מהכת מטיף צעיר וכריזמטי בשם מוחמד יוסוף שטען שהוא למד בערב הסעודית והקים את אירגון ה"בוקו חראם " תחת שם אחר. .הוא הטיף כנגד החינוך המערבי בניגריה הוא תקף את הדמוקראטי ושלטון החוק למדע ולקדמה וקרא לחזור לעידן הטהור של ראשית האיסלאם ולבסס את משטר השריעה בכל רחבי מחוזו.עיתונאים לעגניים קראו לתנועתו :בוקו חראם "( חינוך מערבי אסור ) והוא לא התנגד לכינוי השנון.ככל הנראה אירגונו משך אלפים רבים יש המדברים על 280 אלף איש מרחבי ניגריה וזאת לאירגון ששפתו הייתה ערבית בלבד.
נקודת מפנה בהיסטוריה של האירגון ושל ניגריה המודרנית הייתה ביולי 2009 כאשר קציני משטרה תקפו תהלוכת אבל של הקבוצה בעיר מידיגורי בירתה של מדינת בורנו בצפוןן מזרח ניגריה העיר השישית בגודל אוכלוסייתה במדינה. כמה מהאבלים בתהלוכה רכבו על אופנועים בלי קסדות בניגוד לדרישת כוחות הביטחון.אנשי הבוקו חראם סירבו לכך מאחר שלבישת קסדה כפתה עליהם להוריד את כיסוי הראש האיסלאמי שלהם.המשטרה החלה לירות ו-17 אנשים מתו.
מוחמד יוסף דרש צדק ואבל הרשויות כלל לא טרחו לחקור את העניין או להתנצל. לאחר מכן החלו מהומות המוניות בעיר.הצבא לכד את יוסוף והוציא ותו להורג ביולי 29 היו אלף איש מתים בעיר כתוצאה מהמהומות.אבו יוסוף הפך לקדוש מעונה עבור אנשי תנועתו.
מותו של אבו יוסף גרם לתנועה שבראשה עמד עכשיו מנהיג חדש אבו באקר שקאו שנחשב כיום לטרוריסט המסוכן ביותר באפריקה לשנות את מבנה פעילותה לכדי רשת של תאים מחתרתיים והם היו נחושים כעת ליישב את ה"חשבון " עם המשטרה ועם הצבא. הניגרי שנראו בעיניהם כנציגי השחיתות עלי אדמות. אנשי הבוקו חראם נמלטו ליערות מסביב ובתוך שנה החלה מרידה של כחמשת אלפים איש.
האסטרטגיה של המנהיג החדש אבו באקר שקאו התבססה על זאת של מנהיג איסלאמי בראשית מאה ה19 בניגריה מנהיג דתי איסלאמי אוטמאון דאן פודיו שהרים את נס הג'יהאד בראשית המאה ה19 .באותה תקופה באיזור שלטו מנהיגים פגאניים והמיעוט המוסלמי החשיב אותם כמדכאים ודקדנטים מבחינה מוסרית .בדומה למצב היום בניגריה. המלומר המוסלמי החל לנוע מכפר לכפר והחל לאחד את המיעוט המוסלמי לקבוצה גדולה שהלכה וצמחה והכריז על עצמו כחליף והכריז על גי'האד ואיחד את מדינת ההוסה ששולטת כיום בצפון ניגריה.כיום הג'יהאד הוא נגד המוסלמים המתונים הנצורים כול מי שתומך במדינת ניגריה המושחתת .
לפי נתונים של הכנסיה הנוצרית בניגריה יותר מ-90,000 נוצרים ברחו מבתיהם במהלך הקרבות בתקופה האחרונה. בין 2009 (השנה בה התחיל הסכסוך) להיום יותר מ-500 קתולים נרצחו, 50 כנסיות הושמדו ושלושה בתי ספר, כולל אולפנא, הוחרבו עד היסוד. תשעה בתי ספר נוצריים נוספים נסגרו. אבל נתונים אלו אינם כוללים את רוב הנפגעים מהבוקו חראם שהם דווקא מוסלמים.
לפי נתונים של האו"ם, לפחות 650,000 איש ברחו מבתיהם בשנים האחרונות עקב האלימות של בוקו חראם, בין אם מפחד התקפות מצד הארגון או מפני פעולות התגמול האלימות ולעתים חסרות ההבחנה של כוחות הביטחון הניגריים.
סך הכל לפחות 10,000 איש נהרגו בניגריה מאז 2009.
הבוקו חראם משתף פעולה כעת גם עם אירגונים דומים כמו השבאב בסומאליה וכמובן עם האל קאעידה שרואה בפעילותו גורם חשוב בעירעור היציבות באפריקה,והוא דואג למימון הארגון הניגרי הרצחני.
והשמועות בניגריה טוענות שיש שגם מנהיגים ניגרים מוסלמים שדואגים לתמוך כספית באירגון.
אנשי צבא הטרור טבחו גדודים של חיילים ממשלה רצחו קהילות נוצריות בכנסיות ומשפחות מוסלמיות במסגדים.והחלו בהתקפות בלתי פוסקות על כפרים קטנים ועל ערים גדולות .צבא ניגריה מצידו הגיב באכזריות משלו תקף כפרים וערים שנחשדו בתמיכה באירגון שהפך לצבא טרור אוסר מאות צעירים ומוציא אותם להורג בקברים המוניים..אבל ללא הצלחה רבה. בדיכוי המרידה.ורק תרם בכך להתחזקות נוספת של צבא הטרור.
הבוקו החראם מגייס לשורותיו כמקובל בקרב אירגוני טרור שונים באפריקה ילדים מהם שנראים בצילומים כבני ארבע בלבד. ומחנך את כולם שמוות בקרב הוא מעשה קדושה עבור האל.אלו מהם ששורדים צוברים ניסיון קרבי ומלחמתי עצום שאין להשיג כמוהו בצבאות רגילים.
אנשי האירגון מודיעים שהם מצייתים רק לאל לא לממשלה ולא למדינה .ואכן אנשיהם נכנסים במקומות שונים לתחנות משטרה ורוצחים שם שוטרים .כפי שאמר אחד ממנהיגי האירגון "הבא נודה לאל וניתן לו עוד יותר גופות כהוכחה לדבקותנו בו ". וכמו אנשי הדעא"ש ואולי אף לפניהם גם אנשי הבוקו חראם עוסקים רבות בכריתת ראשים גם לפני המצלמות .לא רק של מבוגרים גם של נשים וילדים,שלפעמים אף נקברים חיים בקרקע כעוד הוכחה לדבקותם של אנשי צבא הטרור במצוות האל. הכל מצולם ומועלה ברשת למען ידע העולם הרחב בדיוק מה מוכנים אנשי צבא הטרור לעשות למען האיסלאם והאל .
אנשי צבא הטרור החל לתקוף כל כמה ימים כפר אחר טובחים שם האת האוכלוסייה ( המוסלמית ) ושורפים את בתיהם וחוטפים את ילדיהם לשרת אצלם כחיילים. לעיתים ההתקפות הן תגובה על סיוע של הכפרים לצבא הניגרי או על כך שהכפריים הקימו מיליציות להגנה עצמית.
ראיון עם אירית בק ראש התוכנית ללימודי אפריקה באוניברסיטת תל אביב וחוקרת במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב
אלי :איך את מסבירה את ההצלחה של הבוקו חראם נגד המדינה הגדולה והעשירה באפריקה?
אירית בק: ניגריה היא מדינה עשירה אבל אנשיה עניים זאת מדינה כושלת שאינה מתפקדת ומרירות רבה כנגדה. שאחד הביטויים שלה זאת הקצנה דתית וזה אחד הביטויים של תיסכולו של האזרח מהמדינה והניסיון להרוס את הסדר המדינתי.
עוד סיבה חשובה היא זעמם של המוסלמים בניגיה ששלטו בה במשך עשרות שנים על כך שהכוח הפוליטי במדינה עובר מ 1999 ואילך מעת שהמדינה קיבלה דמוקרטיה לידי הנוצרים שרוב משאבי המדינה הם
מעבר לזה מתקמות אלימות כאלו הן מאפיין של האיסלאם באפריקה בכלל ובניגריה בפרט . של גלים של תנועות איסלאם שרוצות לטהר את האיסלאם ועושות את זה באמצעים עקובים מדם . הרוב המוחלט של הקורבנות הם כמעט תמיד מוסלמים.
אנשי האירגון חטפו לפני כמה חודשים מאות נערות ושיעבדו אותם וכנראה מכרו אותן כשפחות לאלו שלא השתמשו בהן כשפחות מין לחיילים או שאוסלמו בכפיה.בעולם התעוררה סערה במיוחד בגלל פעילותה של אשת נשיא ארה"ב מישל אובמה שקראה לשחררם
ממשלת ניגריה התעלמה בתחילה מהחטיפה אישתו של נשיא המדינה פאטיאנס טענה שאבותיהם של הילדות המציאו את כל העניין על מנת לפגוע בנשיא ניגריה.היא הורתה לאסור את אחת מהאבות הפגינו למען ילדותיהם והזהירה שאין לבקר את גו'נתן מאחר שנשיאותו היא מעשה ידי האל. ועל מנת להבהיר את עמדתה הופיעה בטלוויזיה וקראה בשמו של האל שוב ושוב ושוב.
אבל ניגריה נאלצה להודות שאכן הייתה חטיפה עם הסערה הבינלאומית בנושא. ניגריה הבטיחה אז לשחררן אבל בפועל דבר לא נעשה. צבא ניגריה התגלה במלוא אוזלת ידו ,ואם כי הכריז כי עלה על עקבות החטופות הן לא שוחררו עד היום וספק אם ישוחררו בעתיד. מנהיג הבוקו חראם שקאו הופיע בסרט והצהיר שהוא ישיא את הנערות או ימכור אותן כשפחות ובסרט נוסף סיפר שיותר ממאה מהן התאסלמו .
מפקדי אירגון הבוקו חראם נהנו מהפרסום הבינלאומי שאחריו הם מחפשים אבל גם תמהו עליו.אחרי הכל הם היו נדיבים כלפי הנערות .והשאירו אותן בחיים .הם לא ערפו את ראשן אחת לאחת כפי שעשו לכל כך הרבה גברים ונשים וילדים אחרים. הרי בפשיטות על בתי ספר אחרים שבהם למדו ילדים וילדות ביחד אנשי האירגון ערפו את ראשיהם של התלמידים כולם כעונש על הלימוד המעורב.. כמה עשרות נערות הצליחו לברוח מאז מידי שוביהם , אך השאר ככל הנראה התאסלמו או שהן שפחות.
בשבועות האחרונים הכריזה ממשלת ניגריה כי היגיעה להסכם עם הבוקו חראם על שחרור מאות נערות ולהפסקת אש עמו. אבל מנהיג הארגון הופיע בהודעה מוסרטת והיכחיש שבכוונתו לשחרר את הנערות ,.הוא הודיע שכולן התאסלמו ונישאו וכי אין בכוונתו להיכנס למו"ם עם הממשלה הניגרתית מאחר שהאיסלאם אוסר מו"ם כזה. חולשתה של הממשלה במאבקה כנגד הבוקו חראם מעולם לא הייתה ברורה יותר.
לאמיתו של דבר בימים האחרונים ממש הארגון החל להתנפל שוב על כפרים ניגריים שלווים בימים אלו ולחטוף משם ,שוב עשרות נערות , בניגוד לכל הסיכומים שאולי הושגו. של הפסקת האש וכעת אין זה ברור עם גם החטופות המקוריות יושבו.
אנשי האירגון שמים כעת דגש בולט בהצהרותיהם על מטרתם להשיב "עטרה ליושנה" להקים חליפות ניגרית בדומה לזאת שאותה הקים בראשיתה המאה ה-19 אוסמן דל פודיו מנהיג איסלאמי שניהל ג'אהד אכזרי ביותר שהביא להקמת חליפות הסוקואטו ושטחיה כללו הרבה ממרכז וצפון ניגריה של היום והיא המשיכה להתקיים עד 1903 .
הם בבירור רואים את עצמם כמתחרים של דאע"ש ששואפים להקים חליפות עולמית מסוריה ועיראק.
ארה"ב סין וישראל היציעו עזרה לניגרים ביועצים בנשק ובמלטים במאבקם בבוקו חראם אבל עד כה אין לאמר שהושגו הצלחות רבות במאבק כנגד הצבא הטרור הרצחני שרק הולך ומתעצם .הצבא הניגרי הוכיח את עצמו עוד משנות השישים בעת המאבק בביאפרה כצבא רצחני ביותר אמנם אך לא יעיל , ולא נראה כרגע שהוא השתנה בהרבה מאז.
אנשי הבוקו חראם רק הגבירו את התקפותיהם על כפרים שונים שהסתיימו תמיד במעשי רצח המוניים. וכעת הם בשלבי השתלטות על מחזו שלם כשלב קפיצה להשתלטות על ניגריה וממנה על המדינות השכנות קאמרון ואחרות . האירגון החל בחודשים האחרונים אולי בהשראת ניצחונות הדאע"ש בסוריה ובעיראק לשנות את טקטיקת הלחימה שלהם מפעולות פגע וברח לכיבוש של ערים ושטחים. כיבוש העיירה באמה ע"י הקבוצה היה חלק ממהלך רחב היקף של בוקו חראם . בעת כתיבת שורות אלו .עסוק הבוקו חראם בכיבוש מחוז בניגריה וצר על בירתה מידיגורי בירת מדינת אדמוה ואחת הערים הגדולות ביותר בצפון מזרח במדינה והיא גם העיר שבה נוצר האירגון מכלתחילה בסוג של סגירת מעגל עקוב מדם ואברי גוף אחרים.
נשאלת השאלה האם הממשלה המושחת והרקובה של ניגריה מסוגלת בכלל להתמודד עם האיום שנגרם כתוצאה מהעוני שלו גרמו עשרות רבות של שנות שחיתות והזנחה אינסופית ? האם נגזר עלינו לראות חליפות ענקית ורצחנית צצה בניגריה הכלכלה הגדולה ביותר של אפריקה ומהווה איום על כל שכנותיה ועל העולם ,או שניתן יהיה לעצור זאת בזמן ?ברור שלחימה בלבד בצבא הטרור אינה מסכימה יש להפעיל אסטרטגיה משולבת שמטרתה לשפר את מצבם את מוקדי העוני שהם אלו שנותנים לצבא הטרור את כוחו בזמן שהוא יוצא להשמיד את הצבא ואת העם הניגרי ובני עמים אחרים באפריקה.
בשלב זה קשה להיות אופטימיים לגבי ניגריה. ברור שאירגונו של שקאו מרגיש עצמו חזק לעומת הממשלה המרכזית ומתייחס אליה בזלזול גמור.וכנראה יש לו סיבות טובות לכך. אם המצב לא ישתנה בצורה דרמטית ניגריה נמצאת בשלבים של קריסה.
איך אמר ניגרי אחד :כאשר שלט בנו שלטון צבאי לא קיבלנו דבר מהממשלה,אבל לפחות היה שלום ..מסוג כלשהו.עכשיו אנחנו בדמוקרטיה וגם לא מקבלים דבר מהממשלה וגם לא מקבלים שלום.
נספח : רשימת ספרים בעברית על ניגריה
ספרות ניגריתבשפה העברית.
צינוא אצ’בה, מפולת באומואופיה / תורגם מאנגלית בידי מרים זליקסון ; נערך בידי א. דש). תל-אביב : עם עובד, תשכ"ו, 1965.
תקציר :
רומן זה נחשב לאחד החשובים ביותר שנכתבו באפריקה. הרומן כתוב במקור באנגלית וראה אור לראשונה בשנת 1958. צ'ינוא אצ'בה הוא פרופסור, סופר ומבקר ניגרי. הרומן הקצר הזה מורכב משני חלקים. החלק הראשון עוסק בעיקר בתיאור מהימן של מנהגים מקומיים של הקבוצה האתנית המכונה איגבו (או איבו), שמקורה בדרום מזרח ניגריה. עיקר העלילה מתרחש בכפר דמיוני ששמו אומואופיה, המשתייך לקבוצת כפרים הקשורים זה לזה בקשרי תרבותיים, חברתיים ומסחריים, בשלהי המאה ה-19. החיים בכפר מתוארים בעיקר דרך עיניו של אוקונקוו, אחד הגברים החזקים והחשובים בכפר. אוקונקוו הוא מצד אחד אדם בעל עוצמה, חרוץ ועצמאי, שבנה את עצמו מאפס והתעשר לאחר שאביו העצלן והכושל השאיר את משפחתו בחוסר כל במותו. אך מצד שני הוא גם איש בעל מגרעות לא מעטות: הוא חם מזג, אימפולסיבי, סולד מהפגנת רגשות ואף נוהג בקשיחות יתרה כלפי בני משפחתו. החשש הגדול ביותר מבחינתו הוא להיראות חלש, רגיש ונשי. כמו במנהגי התרבות שלתוכה הוא גדל, יש בו צדדים יפים ומעוררי כבוד וצדדים מפחידים ומכוערים כאחד. החלק השני של הרומן מתאר את הטרגדיה המתרחשת באומואופיה בכלל ולאוקונקוו בפרט לאחר הגעתם של מיסיונרים נוצרים מבריטניה וניסיונם לכפות על התושבים המקומיים את חוקיהם, את דתם ואת אורח חייהם.
צ'ינוא אצ'בה, איש העם / תורגם מאנגלית בידי א"ד שפיר ; קטעי הדו-שיח הכתובים פיג'ן אינגליש תורגמו בסיועו של פיטר בליי ארתיאבה תל-אביב : עם עובד, תשכ"ט 1969
תקציר הספר : צ'ינוא אצ'בה, מן הבולטים בסופרי אפריקה בימינו, מצייר ברומן זה תמונה עוצרת-נשימה של השחיתות הפוליטית והחברתית בניגריה העצמאית. מחבר "מפולת באומואופיה" חושף את מומי החברה והממסד החדשים בסיפור תוסס, צבעוני וזרוע הומור, שבו משולבת מלחמתו האישית של גיבור הרומן במלחמת הבחירות והשלטון. בחריפות, בסבל ובלאימות, המציינים מערכה דו-צדדית זו, משמשת עלילת הרומן כעין אקדמה מאלפת למלחמת-הדמים הנטושה כיום בין ניגריה לביאפרה, ארץ שבט איבו, מולדתו של המחבר.
, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה , היביסקוס סגול / מאנגלית: ג'וד שבא אור יהודה : מחברות לספרות, תשס"ה 2005.
תקציר: סיפורם של קמבילי בת ה-15 ואחיה ג’ג’ה החיים בניגריה. עולם חדש מתגלה לשני האחים בביקור אצל דודתם איפאומה: תחושת החירות מעוררת מתח בתוך המשפחה.
, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה חצי שמש צהובה / מאנגלית יעל אכמון [תל-אביב] : מחברות לספרות, [תשס"ח] 2008. דרכיהם של אוגוו, אולאנה וריצרד בניגריה של שנות ה-60
רומן על מלחמת ביאפרה, 1970-1966, כאשר בני איבו – אחד משלושה עמים גדולים מתוך כ250 עמים, ניסו לפרוש מניגריה ולהקים מדינה עצמאית. ספר מדהים על הבחישה של אנגליה ושאר המעצמות באפריקה הרומן זכה בפרסים ספרותיים רבים והוא מומלץ בחום.
, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה כרוך סביב צווארך. / מאנגלית אנה הרמן אור-יהודה : מחברות לספרות, תשע"א, 2011.
12 סיפורים על קשרים בין נשים לגברים, הורים וילדים, ניגריה והמערב.
שנים-עשר סיפורים חדים ורבי-עוצמה, רוויים ביופי ובכיסופים, המישירים מבט נוקב אל הקשרים הנרקמים בין גברים ונשים, הורים וילדים, ניגריה והמערב, על רקע חיים נטולי עוגן של גיבורים הנקרעים בין הציפיות מהם לבין חלומותיהם שלהם. סטודנטית לרפואה מסתתרת במהלך התפרעות אלימה במחיצת אישה מוסלמית, שכבודה ואמונתה מכריחים אותה להתמודד עם מציאות ופחדים שהיא מדחיקה; אישה חושפת את צפונותיו של סוד אפל האופף את מות אחיה ; צל של אימה מוטל על אם צעירה, כשנודע לה שבעלה השוהה בלאגוס שיכן את המאהבת שלו בביתם; בדידות מחניקה אופפת נערה ניגרית העוקרת לאמריקה הזרה מנשוא ודוחפת אותה להתאהבות עזה.
שוניין, לולה באבא סגי וחייהן הסודיים של נשותיו. / תל-אביב : מטר, תשע"ב, 2011.
תקציר:
נא להכיר את באבא סגי:
גבר ניגרי בגיל העמידה, עשיר, יהיר, אדיר ממדים וחובב מנעמים, העומד בראש משפחה גדולה הכוללת ארבע נשים ושבעה ילדים. אך תשוקתו לעוד ועוד עלולה לשמוט את הקרקע מתחת לרגליו.
נא להכיר את נשותיו:
אייה סגי: אשת נעוריו של באבא סגי, אישה חזקה ונוטרת טינה, שמוכנה לעשות הכול כדי להגן על מעמדה הבכיר כשליטת ביתו של בעלה.
אייה טוֹפה: אשתו השנייה של באבא סגי, אישה ביישנית שחרדתה מאפילה על הגינותה ועל תאוות החיים שלה.
אייה פמי: האישה השלישית, אשת מזימות ששפתיה אדומות וטעמה יקר, והיא נחושה להשיג את כל מאווייה – בכל מחיר.
בולנלה: אשתו הרביעית והצעירה ביותר של באבא סגי, אישה משכילה שהחיים התאכזרו אליה, והיא מעוררת את קנאתן של הנשים האחרות. היא שומרת בלבה סוד כמוס – סוד שיחשוף בבוא העת אמיתות מדהימות על כל בני הבית.
ספר מרתק, מרגש ומשעשע, שיפגיש אתכם עם אוסף מרהיב של דמויות מקוריות ומסקרנות שיצחיקו אתכם, יעציבו אתכם וייגעו בלבכם.
ספרות ישראלית פופולארית על ניגריה:
גורית אכסלרד "ג'וגו' צהוב באפריקה" דבר לילדים כרך לג 1963. סיפור בהמשכים על הרפתקאות נער ישראלי בגו'ונגל הניגרי.
על הסופרת גורית אכסלרד ומסעותיה בניגריה קיראו כאן
מסעותיה ונדודיה של גורית אכסלרד
ל. הלד" ( שם בדוי של סופר ישראלי ) טרזן ומורדי ביאפרה " מספר 27 בסדרת "טרזן מלך החיות " הוצאת רמדור 1969. תרגם "מ. לביא". טרזן עוזר למורדי מחוז ביאפרה נגד הצבא הניגרי .
אריכא, יגאל שם המשחק תל-אביב : א. ניר, תשס"ג, 2003
תקציר : " אם זה המשחק, אני אשחק אותו עד הסוף." צלצול הטלפון קורע את שלוות הבוקר השגרתית של מייקל בראון. לאחר התלבטות קצרה הוא נענה להצעה המפתיעה שהוא אינו יכול לסרב לה. . לאחר עשר שנות היעדרות מעולם העסקים הוא מקבל על עצמו את ניהול מערך – העסקים האפריקני העצום של ברוק, איל הון ידוע לתהילה ולשמצה. עד מהרה נסחף מייקל ברצף מסחרר של אירועים ונלכד ברשת של מזימות, הונאה כלכלית שלא תיאמן וניסיון התנקשות בחייו. לאחר שהוא חושף את כוונותיו האמיתיות של מעסיקו, הוא מבין שרק בקרב מוחות מתוחכם, ובעזרתם של קומץ ידידים נאמנים, יצליח להיחלץ מן המלכודת ולצאת מנצח. חוכמה ועורמה הם שם המשחק שם המשחק הוא רומן מרתק, שמחבר איכות ספרותית עם מתח סוח, ומושתת על יסודות אוטוביוגרפיים. יגאל אריכא יצא לניגריה כאיש עסקים ונקלע למציאות שעולה על כל דמיון. על רקע נופיה ותרבויותיה של ניגריה, טקסים שבטיים, יצרים פראיים ודמויות ססגוניות, נפרשת העלילה הקצבית ומגלה עולם קסום ומאיים כאחת, שללבנים ולזרים אין חלק בו.
מותחן על עסקים באפריקה המבוסס על יסודות אוטוביוגרפיים.
רם אורן נסיכה אפריקנית / תל-אביב : קשת, 2003
רומן מתח על ישראלים שיוצאים לחפש יהלומים בניגריה.
הלן אויימי ילדת איקרוס / מאנגלית: אמנון כץ תל-אביב : מטר, תשס"ו, 2006
ג'ס היא ילדה בת 8 חצי בריטית וחצי ניגרית. היא ילדה יוצאת דופן ואינה מוצאת את מקומה בין בני כיתתה. כאשר היא נוסעת עם משפחתה לניגריה, היא מתוודעת לטיטיולה. ילדה בת גילה. |
, דיאנה אוונס A 26a /מאנגלית: קטיה בנוביץ'. / תל-אביב : מטר, תשס"ח, 2007.
סיפורן של תאומות זהות, ג’ורג’יה ובסי, הגרות בשד’ וייפר 26, צפונית ללונדון. אימן היא ניגרית המתגעגעת הביתה, ואביהן הוא בריטי נרגן ולרוב שתוי. יש להן גם אחות גדולה ואחות קטנה. פנטזית הילדות מתחילה להתרסק כאשר המשפחה נמצאת בשליחות בניגריה.
כריסטופר אבני גרייסלנד / מאנגלית: יעל ענבר חולון : ינשוף, 2008. אלויס בן ה-16, נער שחור ויתום בניגריה של 1983, מנסה את כוחו בחיקוי דמותו של אלויס פרסלי. אך יותר מאשר פרנסה הוא מביא על עצמו את חמתה של החברה, הרואה ביוצא דופן אויב, ובאמנות סוג של נשק מחתרתי מערבי .
כריסטופר אבני להיות אביגיל. / מאנגלית: אביבה ברושי]. תל-אביב : שוקן, תשס"ח, 2008. אביגיל, נערה ניגרית, נלקחת ללונדון ע"י קרוב משפחה המייעד אותה לחיי ניצול וזנות. היא נמלטת מכלאה וטווה מערכת יחסים עם העובד הסוציאלי שלה.
כריס קליב דבורה קטנה. / תרגום: דורית בריל-פולק מושב בו-שמן : מודן, 2011 ארוע טרגי על חוף איבנו בניגריה שוזר את גורלה של יתומה ניגרית בת 16 בגורלה של שרה, עורכת מגזין נשים בבריטניה.
ספרי עיון על ניגריה
, אולין אירונס ניגריה / תל אביב : מסביב לעולם, תשכ"ה, 1965.
איציק פלג שואת ביאפרה / יסעור : קיבוץ יסעור, תשכ"ח.
פ. דה בונביל ביאפרה : גויעתו של עם / מבוא – אליהו אילת תל-אביב : אותפז, תשכ"ט |
פורסם בכרך אחד עם : הסיוע הישראלי לביאפרה מאת יצחק שני.
ספרות ישראלית על ניגריה
זכרונות מניגריה
, גורית אבסלרד כובע טמבל בג'ונגל / סדרת ספריית "דן חסכן " תל-אביב : עם עובד, תשכ"ד 1964
ביקורת על הספר :
בראלי, מאיר. ניגריה לילדים ולבוגרים. דבר, מוסף לספרות ולאמנות, 12 ביוני 1964, עמ' 7. |
רנה לי אויבו! אויבו! : פרקי יומן מניגריה / תל אביב : אל"ף, תשכ"ט 1969.
רוחמה צור מסעות גיורא הראשון / רמת גן : מסדה, 1974
סיפור מסע של נער בגאנה, ניגריה וסיירה לאונה.
סלונים, ארי נו בי מי : הרפתקה בניגריה / תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1985
, קובי לוסטגרטן צ'יף צ'וקומקה. : חוויות מניגריה / תל-אביב : קווים אישיים, 2009.
ספרי עיון ישראליים על ניגריה.
לוי, יוסף בן אליעזר מערכת החינוך היסודי בעיר לגוס כדוגמא למערכת חינוך במדינה אפריקאית מתפתחת... / אוניברסיטת בר-אילן — עבודות לתאר שני — בית הספר לחנוך. רמת גן, תש"ל
נורית השמשוני, מבחן הלגיטימציה של המשטרים הצבאיים בניגריה / דיסרטציה (מ.א.) – האוניברסיטה העברית בירושלים [ירושלים], [תשנ"-?]
, בנימין נויברגר הבעיה האתנית באפריקה ומלחמות ביאפרה וקטנגה צמיחת המדינות החדשות באפריקה (אוניברסיטה פתוחה) – יחידה 6- 7 אוניברסיטה פתוחה : אוניברסיטה פתוחה, תשל"ט
תמר גולן שחור-לבן, לבן-שחור : ראשי פרקים באפריקה של ימינו / תל-אביב : משרד הבטחון – ההוצאה לאור, תשמ"ו 1986.
קישורים
4 תגובות על “החליפות של ניגריה -סרטן איזורי מתפשט”
עידכון :
בוקו חראם השתלט על העיירה ממנה נחטפו 276 הנערות
ארגון הטרור האיסלאמי כבש את צ'ובוק, התושבים נמלטים מהמקום.
""הארץ " מדווח:
http://www.haaretz.co.il/news/world/africa/1.2486229
הטרור האיסלאמי בוקו חראם השתלט שלשום (חמישי) על העיירה צ'יבוק בניגריה, ממנה נחטפו מוקדם יותר השנה 276 נערות. לוחמי הארגון תקפו את העיירה ביום חמישי אחר הצהריים, וגרמו לתושביה להימלט, כך על פי עדי ראיה.
נפילתה של צ'יבוק סמלית במיוחד. העיירה, בצפון-מזרח ניגריה, הפכה למוקד תשומת לב עולמית באפריל, כשהג'יהאדיסטים נכנסנו לבית ספר, אילצו את התלמידות לעלות למשאיות ולקחו אותן ליער.
צמבידו אבנה, מראשי הקהילה בצ'יבוק שכמה מקרובות משפחתו הן בין 219 הנערות שעדיין מוחזקות בידי הטרוריסטים, אמר אתמול: "הבנות שלנו ביערות, וכעת הם רוצחים את ההורים. הסיפור הזה לגמרי יצא משליטה". אבנה, שדיבר מהבירה אבוג'ה, סיפר על בני משפחתו הרבים שנמצאים בצ'יבוק: "שמעתי רק מאחד מהם. הוא היה בדרכו חזרה לצ'יבוק, כשראה אנשים בורחים ולכן הסתובב וברח. אחד מתושבי הכפר סיפר לי שיש גופות ברחוב". אבנה הצטרף לביקורת על האופן בו צבא ניגריה מטפל במשבר. " מצבם לא טוב. הם פשוט בורחים ומוסרים את הנשק לאנשי בוקו חראם. "
עד כאן הידיעה.דהיינו הבוקו חראם ממשיך במסע הכיבוש שלו של ניגריה.נראה שאין ברירה אלא שמדינות אפריקניות אחרות והמערב יצרו קואליציה בניגריה שמטרתה לחסל את הבוקו חראם במקביל לקואליציה שקמה במזרח התיכון.
פרסמת במאמר את הסמל של "בוקו חראם". במרכזו "כיפת הסלע" ומתחת לו (בערבית!) המילה "פלשתין"… מה להם ולצרות שלנו?…
למעשה מדובר בסמל של "חמאס" ולא בוקו חראם… אפילו כתוב בערבית "חמאס".
[…] החליפות של ניגריה […]