האיש מר.נ.ר 9-כל עלילותיו של הסוכן החשאי עוז יעוז :כתבה מיוחדת ליום העצמאות

כתבה זאת הופיעה במקור כפרק בספרי "מטרזן וטעד זבנג " הוצאת בבל 2003

הסמל המיוחד של היחידה החשאית ביותר של הריגול הישראלי. צייר מ.אריה .

"….תקשיבו היטב, פיסטוקים, ובלי רעש, ואל תתחילו לרעוד מפחד, כמו עלים נדפים ברוח, אם בעוד דקה או שתים תעמדו פנים אל פנים מול אחת המזימות השטניות ביותר של מרגלי האויב. אכן, מזימה פושעת, והסכנה תלך ותגבר מרגע לרגע, אך כבר עכשיו טוב אם תדעו דבר אחד חשוב: ידם של הנועזים היא לבסוף תמיד על העליונה. ומחרפי נפשם למען מולדתם זוכים לתהילת עולמים. זה בטוח. ותאמינו או לא: כל הדברים שאני עומד לספר לכם נמסרו לי בסודי סודות ולכן בקשה אחת לי אליכם – יד לפה. כי פעולותיו של עוז יעוז הן סודיות ביותר ומה שהאויב יידע פחות זה לטובת כולנו.",,

(ההקדמה לספר הראשון בסדרה, עוז יעוז נגד תניני פרעה, 1963)

אם ניתן לדבר על ההתגלמות האולטימטיבית של איש השירותים החשאיים של ישראל בספרות הילדים הנוער והמבוגרים  הישראלית , הרי זהו ללא ספק גיבורו של "עידו סתר" , עוז יעוז גיבור סדרת ספרי ילדים ונוער משנות השישים.

. 'עידו סתר' עיצב את גיבור ספריו כאיש השירות החשאי של ישראל; כך נתפס עוז יעוז, פרי עטו, בספרות הילדים, הנוער והמבוגרים.

' עידו סתר' הוא שמו הבדוי של יחזקאל לופבן, בנו של העיתונאי יצחק לופבן. יחזקאל עבד כעיתונאי וכסופר, ועיקר פרסומו בא לו מספר שכתב על חיי לוי אשכול. לאחר שירות בפלמ"ח עבד במטכ"ל כמומחה לענייני ערבים, ושם פרסם בשם בדוי ('ד"ר ששון אשריקי') סדרת מאמרים שחשפו חומר מודיעיני מגוון ומסווג על הנעשה בארצות ערב: הצבא הסורי, המשמר הלאומי הירדני וכדומה.בשנים 1957-1956 הוא עבד כעורך 'רימון', השבועון שהתחרה ב'העולםהזה' שבעריכת אורי אבנרי. אבנרי טען ש'רימון' מומן על-ידי איסר הראל, ראש המוסד דאז. אם נכונה טענה זו, ייתכן שללופבן היה קשר כלשהו לשירותים החשאיים של ישראל, ואם כך, הרי שלדברים המתוארים בספריו יש אחיזה ממשית במציאות

(המידע מבוסס על מאמרה של תמר מרוז 'עלילות עוז יעוז, צופצ'יק ודנידין',שהתפרסם במוסף 'הארץ',  ב20.9.1974-).

בשנות השישים החל לופבן לכתוב ספרי ילדים בשם בדוי, והתמקד בשלוש סדרות: 'חבורת המרובע הכחול', סיפורה של חבורה דמויית חסמבה ומאבקה בפושעים; הסדרה ההומוריסטית המפורסמת לילדים 'תוכידס', , ו'עוז יעוז'.

' עוז יעוז' (1965-1963) היתה סדרת הרפתקאות ריגול. אמנם היא נועדה לילדים ונעדרה תיאורי סקס, אך לא היתה שונה בטיבה מסדרות הריגול למבוגרים. סדרה זו קיבלה את השראתה מספרי הריגול של פיטר צ'יני, סופר שהיה חביב מאוד על 'סתר'; השפעה זו ניכרת בספריו באופן מפתיע. סתר הודה בראיון שצ'יני אכן השפיע עליו מאוד: 'למדתי ממורי ורבי פיטר צ'יני, מחבר ספרי הריגול, שגם אצלו יש הומור'. כמו אצל צ'יני, גם אצל סתר האלימות משולבת בהומור סאדיסטי למדי. עוז יעוז הוא סוכן המחלקה המיוחדת והסודית ביותר בשירות החשאי, ר.נ.ר. 9 (ראשי תיבות המילים 'ריגול נגד ריגול'). במחלקה זו פעלו תשעה סוכנים ופיקד עליה 'האיש השקט', דמות סודית עד כדי כך, שפניה מעולם לא הופיעו באיוריו של מ' אריה.

הסמל של ר.נ.ר. 9 היה סכין נעוץ בנחש ומעליהם הסיסמה 'שום אויב לא יפחידנו'. עוז יעוז הוא בכיר הסוכנים. כמו ג'יימס בונד, הבריטי  המצויד תמיד במכשירי פלא מתוחכמים, גם עוז יעוז מצויד במגוון כלי נשק ובעיקר בסכין הזריקה שלו, 'מרסל'.

מפאת כבודה של אותה סכין מיוחדת  מוקדש לה בסדרה שיר מיוחד:

ישנם לילות ללא ירח

בהם מבריק לפתע אור

מבריק לו אור ומי יודע

אם הוא כחול, ירוק, אפור

אבל דבר אחד בטוח

זה אור סכין ושמה מרסל שורקת במעופה כמו רוח […]  

היא לחסל אויב יוצאת ואת דרכה אליו מוצאת

ןאם הוא למולה יקום הוא יקבל פרצוף עקום

פרצוף עקום – זה לא נורא

אך מעולם עוד לא  קרה שהוא רואה שוב את האור

אם בגרונו היא תעבור.

(עוז יעוז נגד קואן הקטלן , 1966).  

בין עוז יעוז לסכינו מתקיימת מערכת יחסים מיוחדת במינה והוא משמיע לה הצהרות אהבה, כפי שמעולם  לא השמיע לאהובתו האנושית בסדרה, רקפת.

הוא חשב על מרסל. זו היתה סכין פלאית. הוא קנה אותה בעיר הנמל הצרפתית מרסל, בחנות מיוחדת לסכיני קרב […] הוא נשא את מרסל תמיד, לכל מקום, חבויה בנרתיק של עור, קשורה היטב מתחת לבית שחיו והוא דע איך לזרוק מכל צד, איך לקלוע בכל מצב. זה בטוח. (עוז יעוז נגד תניני פרעה, 1963).

דמויות שונות בסדרת "עוז יעוז" כולל כמובן המפקד "האיש השקט"

.  עוד דמויות בסיפורי "עוז יעוז" צייר מ.אריה 

לעוז יעוז יש גם קטנוע בשם 'סילונה', 'רכב מותאם לתנאים של קרב ובעל מהירות של סילון. אולי אפילו מהירות של קליע בין-יבשתי. והיה בו כל הציוד הדרוש לרדיפה ותקיפה: תחנת אלחוט סמויה, חומרי חבלה בקופסאות גפרורים, אקדח לוגר, מערכת תחפושות וכלי איפור [!] ואפילו חבלי ניילון מכל הסוגים'. אך חשובים מכלי הנשק האלו הם אומץ לבו ויכולת הלחימה שלו; 'עידו סתר' טרח לספק לקוראיו את 'תורת המכות', רשימת סוגי המכות שעוז מנחית על אויביו, לעתים בתוספת איורים מדגימים.

לדוגמה:

1. מכת-שלום-עליכם – מכה התחלתית המוציאה את היריב משווי משקלו ומפרקת לו בעדינות עצם פה ועצם שם. (עוז יעוז נגד קואן הקטלן, 1966) במקום אחר זוכה מכה זאת ליתר פירוט:   זוהי בדרך כלל מכה לא כל כך נוראה, לא כל כך מוחצת, ואם היא קולעת בנקודה מתאימה היא מוציאה את היריב משווי משקלו ואולי גם מסובבת לו את הפרצוף מצד אל צד ומעקמת לו כמה עצמות, אך עדיין אינה גומרת אותו באופן סופי. וצריך להמשיך. (עוז יעוז נגד תניני פרעה, 1963)

ואכן, צריך להמשיך, ולצורך זה מצייד סתר את קוראיו בשלל חבטות אחרות, קטלניות יותר:  

2. מכת-פטיש – מכה מרסקת היורדת מלמעלה למטה ולפעמים גם מן הצד בכוח של פטיש ענקי ומי שסופג אותה אין לו חשק לשיר או לספר בדיחות, והוא מתפתל על הריצפה כמו תולעת-משי ומתפלל שלא תבוא מכה נוספת.

3. מכת-לילה-טוב – בדרך כלל חובטים אותה ישר בין העיניים והיריב אינו מרגיש כאב, רק משתרע על הריצפה בעינים סגורות, כאילו קיבל זריקת הרדמה.

4. מכת-דרך-ארץ – (אגרוף אל תוך הבטן) ופרושה: דע בפני מי אתה עומד ואל תחציף פנים ושיהיה לך דרך-ארץ, יא רשע מרושע.

5. מכת-סוף-העולם – מכה קטלנית, למקרים מיוחדים בלבד; צרוף של שני אגרופים: אחד אל תוך הבטן ואחד אל תוך האוזן; היריב שומע התפוצצות, מתפרק לחתיכות וכשמגיע אל הריצפה הוא כבר דומה לסמרטוט בלוי או לבלון בלי אויר. (עוז יעוז נגד קואן הקטלן, 1966).

עוז הוא לא רק חובב סכינים ומכות הוא גם חובב ספרים . בְּתִיקוֹ הָאִישִׁי שֶׁל עוז יעוז כָּתוּב עליו הַסּוֹפְרִים הָאֲהוּבִים עַל עוז יעוז הֵם: גרהם גרין, פּיטר צ'יני, ( שהוא פגש במציאות את אחד מגיבוריו)  אירל סטנלי גארדנר, יאן פלמינג, ז'ול ורן, ג'ק לונדון, ארנסט המינגווי וְעוֹד.

אמצעי נוסף של עוז הוא עוזרו הנאמן, התיכוניסט רפי סרדין, ששמו האמיתי היה רפי בן-דב, והוא זכה לכינוי 'סרדין' בגלל גופו הצנום. רפי הוא 'זריז כמו שד ובעל מוח חריף וזכרון של פיל אפריקני ואין טוב ממנו לא בלימודים, לא במשחקים, לא בשגעונות ובהשתוללויות'.

רפי סרדין היה יתום שגר בתל-אביב, אצל דודתו רוזה, העובדת בבנק. את הוריו הוא איבד יום אחד כשהיו בדרכם לסדום, שם עבד אביו כמהנדס במפעל האשלג, כשבדרך, לא הרחק מדימונה, נפלה מכוניתם למארב של מרצחים ערבים. הוריו של רפי נהרגו בו-במקום מכדורי המרצחים ורפי הרג ביריות הרובה של אביו מרצח אחד וכשאזלה לו התחמושת, חיסל את המרצח השני במהלומות קת הרובה. אבל, למעשה, נשאר לו חשבון פתוח עם רב-המרצחים סאלים חאג'ידא. מעולם לא הוסבר בסדרה

מה טעם ראה עוז יעוז לקחת איתו קטין למשימותיו המסוכנות נגד יריביו המפלצתיים זה לא ברור. במרבית המקרים היה עליו להציל את רפי, ברגע האחרון ממש, מידי הזדים. ואלו אכן היו מפחידים.

בסדרת עוז יעוז היו שישה ספרים, שתי טרילוגיות למעשה, ובכל אחת מהן נאבק עוז בשליחיו של יריב שטני אחר. כל הספרים אוירו על-ידי מ' אריה הבלתי-נלאה ויצאו בהוצאת טברסקי.

ואלו הם:

1. עוז יעוז נגד תניני פרעה (1963)

כתבי יד מקוריים של "עידו סתר"

ספר זה הוא הראשון בטרילוגיה. יריבו של עוז הוא הקולונל המצרי האכזרי והערמומי, רמאדן אף נשר. קולונל שטני זה חולם על היום 'שבו יבוא הסוף למדינת היהודים', ויש לו תוכנית: בעוד כמה ימים 'תזדעזע ישראל מהפיצוץ הגדול של מרגליו, ואז יפתח הצבא בהתקפה לאורך הגבול, ותתחיל השחיטה הסופית […] הוא כבר ראה בדמיונו איך הוא נוסע בתל-אביב, במכונית פתוחה, ומסביבו 'נהרות של דם".

ממפקדתו בבניין 'הפירמידה השחורה' שולח רמאדן נגד ישראל סוכנים שונים למזימות שטניות; עוז מסכל את כולן.

בספר הראשון שולח רמאדן את חבורת 'תניני פרעה' לישראל כדי לבצע פיצוץ במהלך מצעד צבאי. מסיבות הידועות רק לו, נעזר עוז ברפי סרדין, כדי לעקוב אחר המחבלים ולעצור אותם ברגע האחרון. במהלך הספר אנו נתקלים בכמה שיטות מעניינות המשמשות את עוז בחקירת שבויים:

עוז יעוז סטר לו שתי סטירות מצלצלות ולחץ בכף ידו על חוטמו של הפושע, עד שנדמה כאילו אין לו יותר בכלל חוטם […] עוז יעוז אמר: 'תשמע נא מחמל נפשי, אולי כבר תפתח את הפה השמנמן שלך ותשמיע כמה דברי תבונה. או שמא לא איכפת לך אם אתלוש את שתי אוזניך, הא?' ותאמינו או לא – קרקשת לחש לו. כן, עכשיו הוא כבר לחש.

עוז יעוז מרביץ ל"תניני פרעה". צייר "מ.אריה".

בסוף הספר מכריז רמאדן המרוגז פרס על ראשו של עוז יעוז. פרס זה גדל כתוצאה מהאירועים המתרחשים בספר הבא בסדרה.  

2. עוז יעוז נגד החבלן המרקד (1964)

האיש השקט פתח את מגרת שולחנו והוציא שתי מעטפות. על אחת היה כתוב: סודי ביותר. לפתוח רק באזור הפעולה. במעטפה השניה היו כרטיסי טיסה, כסף, דרכון דיפלומטי ותעודות אחרות. האיש השקט הושיט לו את המעטפות וקם. עוז קם אחריו. הם לחצו ידים. האיש השקט אמר: "גורלה של ארצנו הוא מעתה בידך ואל תשכח כי נחש טוב זה רק נחש מת". "לא אשכח" אמר עוז יעוז, "נחש טוב זה נחש מת".

  בספר זה שוב מתמודד עוז עם רמאדן; 'אמנם תניני פרעה […] נפלו כשיבלים ביום קציר (ולמי צריך להגיד תודה? זה ברור) אבל קולונל רמאדן ממשיך לחרוש מזימות של חבלה ורצח וגניבת סודות צבאיים'.

הפעם, הקולונל מנסה לשים את ידו על הנוסחה הסודית של 'ענן המוות', ענן מלאכותי שחור שבכוחו לזרוע מוות והרס בישראל. עשרים-וחמישה קילומטרים דרומית לקהיר, ליד העיירה חילואן, עומד המפעל של 'ענן המוות', שבראשו עמד פרופסור הרמן גליפקה הגרמני. לאחר שהפרופסור חוסל על-ידי הישראלים, נותר בעולם רק עוד אדם אחד שיודע את הנוסחה הסודית של הכנת הענן, הלוא הוא פרופסור קריסטיאן קופרויק הנורבגי.

במלחמת העולם השנייה, הגרמנים הכריחו אותו בעינויים לעבוד בשבילם, וביחד עם פרופסור גליפקה הם המציאו את הענן הנוראי. על-מנת להשיג את הנוסחה שולח רמאדן את הנאצי לשעבר, 'החבלן המרקד',  לוינה, שם גר פרופסור קופרויק. עוז מתמודד איתו במהלך הסיפור.

בוינה פוגש עוז דמות מעניינת באופן מיוחד , ידידו הטוב ארנסט גולבדה, בלגי שמתמחה בשימוש בסכינים ומועסק בשירות החשאי הבריטי. גם הוא משתתף במצוד אחרי 'החבלן המרקד'. גולבדה, מסתבר, הוא מי שלימד את ידידו עוז יעוז כיצד להשתמש בסכינו, מרסל. לאמיתו של דבר, גולבדה אינו אלא גיבור ספריו של הסופר הבריטי הידוע פיטר צ'יני, שכזכור הוא אחד מסופריו החביבים  של עוז יעוז

בסדרה שעסקה באנשי השירות החשאי הבריטי. ' סתר' השתמש בדמות זו, מן הסתם, ללא רשות. אך בכך הוא נהג כמו רבים אחרים בישראל באותה תקופה… בסופו של דבר, עוז מאפשר ל'חבלן המרקד' להעביר את נוסחת ההמצאה לידי רמאדן, אולם תוך שינוי קטן הגורם לפיצוץ מפעל הנשק הסודי של רמאדן ולהריסתו. רמאדן מגדיל את סכום הפרס על ראשו של עוז יעוז. המאבק ביניהם מגיע לשיאו בספר הבא בסדרה.  

3. עוז יעוז נגד סאלים חאגי'דה (1964)

הוא היה בריא כמו קרנף אפריקני. הוא היה ערמומי כמו שועל סורי. הוא היה זריז כמו חתול-בר מקסיקני. הוא היה אכזרי כמו נחש סיני. הוא היה נועז כמו נמר הודי. ואין זה הכל. הוא היה פושע מבטן אמו.

הפרק השני בספר, הנקרא 'זהו סאלים חאג'ידא', ממשיך ומתאר מי היה אותו סלים חאג'ידא:   כבר בילדותו היה דומה יותר לשודד מאשר לילד נורמלי. הוא נולד ביפו ובן שנתיים היה כאשר תלש לאמו אוזן אחת בנשיכה. בן חמש העלה באש את דירת השכנים מפני שהיה נדמה לו שהם קוראים לו "פרא אדם". בן שבע הוריד למורה שלו כסא על הראש ואמר לה כי שתיים ועוד שתיים זה דוקא כן חמש ושלא תבלבל במוח, מטומטמת אחת. בן עשר דחף את דודו תחת לגלגליה של מכונית דוהרת, מפני שלא היה לו משהו אחר לעשות באותו הרגע. מה יש לדבר –  המופרע המדופלם הזה התפתח מהר. בן חמש עשרה כבר היתה לו כנופיה שלו וכל מי שעמד בדרכו קיבל כדור ולא עמד יותר.    

והפרק ממשיך ומתאר כיצד סאלים חאג'ידא גוייס לבסוף על-ידי ראש הריגול המצרי לשירותיו:   היו לו כמה לילות של אושר בהם הפך את הרחוב הראשי של עזה לבית מטבחיים. עד שנתפס וקיבל מאסר-עולם. אך מזלו האיר לו פנים. כי שמו הלך לפניו והגיע עד אוזניו של מסטול בנדורה, ראש הריגול המצרי באותה עיר […]  

מסטול בנדורה מציע לסאלים חאגי'דא הצעה שאי-אפשר לסרב לה: הוא יוציא אותו מהכלא וידאג לכל מחסורו, ובתמורה חאג'ידא צריך להרוס ולהשמיד, אבל במקום בצד הזה של הגבול – עליו לעשות זאת עתה בצד השני.

והפרק מסיים:   כך נכנס לעבוד בריגול המצרי. ומאותו יום הפיל קרבנות רבים וזרע סביבו חורבן על אדמתנו. והוא האיש שרצח בדם קר את הוריו של רפי סרדין. אל תשכחו. ואם שמעתם עליו פעם – עוד מעט קט תשמעו יותר.

 

בספר זה עובר רפי משבר. דמי הוריו זועקים אליו מן האדמה והוא כולו צמא לנקמה. כל המלחמה במרגלי האויב אמנם מעניינת, אבל חאג'ידא עדיין בחיים. עוז מבקש ממנו להתאזר בסבלנות, 'כי נקמה צריך לבשל היטב בלב ולאכול אותה קרה לגמרי, בדעה לגמרי צלולה'. וההזדמנות אכן איננה מבוששת לבוא. חאג'ידא נשלח בספר על-ידי רמאדן לפוצץ את הכור הגרעיני הישראלי 'אגרוף 1'. עוז ורפי עוצרים אותו ברגע האחרון, ורפי סרדין הורג אותו סוף-סוף במו ידיו, בזריקת סכין. 'עידו סתר' בהחלט לא היה צמחוני בסיפוריו. בכך, למעשה, מסתיימת הטרילוגיה שבמרכזה עומד קולונל רמאדן, אף כי הקוראים יפגשו אותו גם בהמשך.

  4. עוז יעוז נגד רוצחי קנדי (1964)

"להשמיד  אויב זה לבנות עולם."

אימרת שפר אחת מני רבות של "גנרל סונג " ( מאו צה טונג ) בספר "עוז יעוז נגד השליח הסיני" מאת "עידו סתר "  1965)

בספר זה שולח 'סתר' את עוז יעוז להיאבק ביריב מסוכן לאין ערוך וערמומי לאין שיעור בהשוואה למצרי בעל אף הנשר: ראש הריגול הסיני, הגנרל סונג, מצאצאי ג'ינג'ס חאן, השואף לכבוש את העולם כפי שעשה אביו הקדמון . הוא נחוש לחסל את מנהיגי מעצמות העל, ארצות הברית וברית המועצות, ולשם כך הוא כורת ברית עם… קולונל רמאדן, שבספר זה הוא רק 'בורג במשחק גדול שהבריג הגנרל הצהוב'.

 המכונית המשיכה. ככל שהלכה והתקרבה אל הצומת הלכו שורות המריעים ופחתו. אשתו של מושל טקסס פנתה אל הנשיא מן המושב הקדמי ואמרה: "אינך יכול לאמר כי דאלאס אינה ידידותית כלפיך היום." ואז, לפני שהנשיא הספיק להשיב, נשמעה יריה. דאלאס היתה מאוד בלתי ידידותית. הנשיא נפגע בצווארו, מאחור. הוא צנח ללא אומר על ברכי ז'קלין. נשמעה יריה נוספת. ועוד אחת. הכדור השלישי פגע בראשו. ז'קלין קראה נדהמת: "ג'ק! או, לא! לא!" היא לא רצתה להאמין. שמלתה וזרועותיה כוסו בדם. השושנים האדומות נשרו על ריצפת המכונית. אכן, לא רק האהבה מדברת בשושנים אדומות. גם המוות.

  סונג, המשתף פעולה עם רמאדן, רוחש לו בוז עמוק: 'הוא חשב כי על אנשים כל כך גבוהים קשה לסמוך וראש כה מגודל יש בו הרבה טיפשות. הוא רכש כבוד לחכמים, אפילו הלכו נגדו. הוא בז לטיפשים ואף נתירא מפניהם, אפילו היו מוכנים ללכת אתו בעיניים סומות'.

תוכניתו של סונג נקראת 'מבול 3' והיא – לשלוח רוצחים שיחסלו בו-זמנית את הנשיא האמריקני קנדי ואת המנהיג הסובייטי חרושצ'וב, כדי לגרום למלחמה גרעינית ולתוהו ובבוהו שיהרוס את העולם הישן, שעל חורבותיו תיכנן סונג לבנות את העולם החדש שלו. עוז יעוז מגלה את המזימה, ואף שאינו מצליח למנוע את רצח קנדי, הוא מונע את רצח חרושצ'וב ואת מלחמת העולם השלישית, שממנה רק הסינים צפויים להרוויח, כיוון שהדבר יאפשר להם לכבוש את העולם. זוהי מעין וריאציה לרעיון 'הסכנה הצהובה', נושא שהרבה להעסיק בעבר ובהווה את סופרי הריגול. עוז יוצר לעצמו יריב חדש ומסוכן בדמות הגנרל סונג, המשלח בו את היריב הנורא ביותר שנתקל בו עד כה, את האיש בלי האוזן, ראש מחלקה 1-1 לתפקידים מיוחדים ביותר בשירות הריגול הסיני – הלוא הוא קואן פונג.

קואן פונג האיש בלי אוזן אויבו המסוכן  ביותר של עוז יעוז

5. עוז יעוז נגד השליח הסיני (1965)

"הוא לא אהב לצחוק ולא ידע לבכות, הוא לא אהב לחוס ולא ידע לסגת, הוא לא אהב לשכוח ולא ידע להפסיד – כזה היה ראש מחלקה 1-1 בריגול הסיני […] אזנו האחת היתה כרותה אך הוא שמע באוזן אחת מה שאחרים לא שמעו בשתיים ושמו בלבד העביר צמרמורת של פחד בלב כל יריביו. הרוסים קראו לו: קואן הקטלן. האנגלים קראו לו: האיש בלי האוזן. הצרפתים קראו לו: נחש עקלתון. אך שמו היה קואן פונג וכולם ידעו כי לצאת נגדו – זה לצאת לקראת מוות בטוח. הוא היה בלתי מנוצח. (עוז יעוז נגד קואן הקטלן, 1966).

  דברים רבים נודעים לנו על קואן. אמו סינית ואביו מונגולי; בגיל עשר, בשעת ה'מצעד הארוך' של אנשי המפלגה הקומוניסטית בדרכם אל השלטון בסין, הוא הורג את אויבו הראשון על-מנת להציל את חיי הגנרל.

קואן נזכר אז בימים הגדולים של סוף המסע הארוך כשסין הייתה לבסוף כולה שלהם. הוא עמד ליד הגנרל בכיכר של העיר האסורה .  האנשים  צעקו והריעו לסונג.
כמה אנשים היו שם מאות אלפים? ,מיליונים ?  עשרות מיליונים ? כולם עמדו שם ונראו כנמלים מוכנות לדריסה בידי רגל חזקה. 
( עוז יעוז נגד השליח הסיני ). 

הגנראל סונג כמובן אינו אלא שליט סין האמיתי מאוד מאו צה טונג. 

מכל בחינה  הגנראל סונג הסדיסט  הערמומי והמתוחכם השופע אימרות שפר ושירים קצרים הוא הדמות המפחידה ביותר שהוצגה אי פעם בספרות ילדים בשפה העברית . הוא תואר כעוסק  באופן אישי בעינויו  של סוכן ישראל על  מכשיר העינויים "הגלגל הקטן" ,באחד הקטעים המבעיתים ביותר שפורסמו אי פעם בספר ישראלי לילדים והאימה רק הוקצנה בזכות הציור של סונג עוסק בעינוייו של סוכן ישראלי. 

סונג שולח את קואן ללמוד אצל טובי המומחים בעולם את כל טכניקות הלחימה וההרג, את התכסיסים, התחבולות ומעשי העורמה. כעת הוא שולח אותו לחטוף את עוז ולהביאו לסין, שם יעונה על 'הגלגל הקטן' מעורר האימה, מכשיר העינויים האולטימטיבי. בישראל נפגש קואן עם נאצי מסתתר, והלה מסייע לו ומתחיל לעקוב אחרי רפי סרדין. אבל עוז יעוז שמר על רפי מרחוק וכך עלה על עקבותיו של הסיני. השניים נפגשים במחסן קולנוע 'ירון'. קואן משכיב את עוז במכות, אבל אינו יודע מי קורבנו וממשיך הלאה אל מחוץ לעיר, וכשעוז מתעורר מעלפונו, קואן כבר הגיע לנשף ב'וילה ורד'. עלילת הסיפור אינה מסתיימת כאן; היא ממשיכה בספר הבא.

6. עוז יעוז נגד קואן הקטלן (1966)

ברדתם אל המרתיו הושיט לו מטמור את רשימת האורחים המוזמנים לנשפיה […]           אולה קאר (ובעלה) – סלון לאפנה חיים גלבוע (ורעייתו) – בנק להשקעות יודינה לוטה – דוגמנית יואב ברזל – משרד האוצר יוכבד יורדן – דיילת שמשון אבני (ורעייתו) – סגן אלוף בחיל-חימוש נמרוד בר-קשת – אלוף משנה, אגף טילים דניאל אמיתי (ורעייתו) – משרד החוץ חסיה סלוגן – מלכת יופי אלעזר נצר – … וכן הלאה. מאה אנשים חשובים ביותר, עם או בלי רעיותיהם וכמובן דוגמניות, דיילות ומלכות יופי. לשם קישוט. מאה אנשים חשובים ביותר, שלעולם לא יעלה בדעתם לפשפש במעשיו של הקבלן מטמור ולבדוק היכן הוא מחביא את כספו. די היה להם אם הוזמנו אל נשפיותיו המוצלחות. נקיון כפיו לא הטריד אותם, או שמא הם עצמם לא היו נקיי-כפיים יותר ממנו ומשום כך העלימו עין ממעשיו כל זמן שהוא העלים עין ממעשיהם?

הפגישה השנייה בין השניים מתרחשת בספר זה, ומסתיימת במאבק סופי ביניהם. עוז אמנם מכה את הנמר האסיאתי, ש'החליף צבעים, החליף צורות, החליף גם את עורו יחד עם חברבורותיו (אגב, דבר בלתי רגיל) כמו נמר סיני שזה עתה נתקל לראשונה במין נמר אחר, ישראלי, מהסוג הנדיר שעקבותיו נעלמו לפני אלפיים שנה ופתאום חזר מן המדבר הלא-נודע ואגרופיו יורקים אש וגפרית בקצב של ריקוד הצ'רלסטון'; אך קואן לוכד את עוז בתחבולה ערמומית, כדי להגיע באמצעותו אל 'האיש השקט'. קואן חוטף את 'האיש השקט', אך נהרג מסכינו של עוז (סוף מאכזב במקצת לאויב המסוכן ביותר של עוז יעוז מאז ומעולם).

עוז יעוז מרביץ לנאצי המתחזה לישראלי.

ספר נוסף היה אמור לראות אור בסדרה, עוז יעוז נגד הגרמני השזוף, אך הדבר מעולם לא הגיע לידי מימוש.

ספק אם ניתן למצוא בספרות הנוער העברית סדרה אכזרית ואף סאדיסטית כמו 'עוז יעוז' (להוציא את'תוכידס', מאת אותו המחבר).

'סתר' התגונן מפני המתקפות עליו:   אני לא תומך בהשקפה שספר צריך להיות חינוכי. מישהו יכול לקרוא את הספר העדין ביותר – ואז יהיה לו משבר במשפחה והוא יילך לרצוח. ויש עוד משהו: אנחנו חיים בתקופה של תסבוכות עם הערבים, של מה שנקרא בפראזה "שדות מלאים דם". אז זה לא צודק לספר לילדים סיפורים נחמדים על פרחים ופרפרים, ושמן זית זך. הרי זה יביא לידי משבר: הוא יקרא ספרים נחמדים על ציוץ צפורים ופתאום  – כאן מלחמה. וכאן פחדים. הרי יהיה לו פה  משבר של אמינות. מה זה, מותר לרמות ילדים? […] ההשקפה שלי היא שהערבים רוצים להרוג אותי ואני אותם לא, ואם כך – יש מי שינקום את נקמתו של הסופר כי מאות אלפי ילדים כבר קראו בספריו את עלילות רפי סרדין […]

(תמר מרוז, 'עלילות עוז יעוז, צ'ופצ'יק ודנידין', 'מוסף הארץ', 20.9.1974).

  ואכן, לקוראים דווח ששיר אחד בלבד מתרונן בפי הערבים, ואלו שורותיו הראשונות:   על האויב אנחנו נסתער, מתוך החשכה, בכל הכח, כי לנו אין שום תענוג אחר, מלבד  – התענוג לרצוח.  

אכן, השאלה עד כמה השפיעו ספרים אלו וגיבורם עוז יעוז על אנשי מוסד לעתיד, היא בהחלט במקומה.

מה קרה לעוז יעוז ולאנשי צוותו  מאז שנות הששים ?

אנו יכולים להניח שהאיש השקט נכנס מאז לפוליטיקה.אולי הוא היגיע למשרת ראש ממשלת ישראל ? , רפי סרדין הוא אולי המפקד הנוכחי של ר.נר. 9

ועוז יעוז ? מצא את עצמו אולי  מתמודד עם ועדת חקירה על  פעולות לא חוקיות של שירותי הריגול ? ואולי מתגורר היום בבית מפואר  בקיסריה ונזכר בפעולות העבר.

ועיוד מעלילותיו של עוז יעוז ראו

אלי אשד "עוז יעוז נגד העיתונאים :

 ראו עוד על "עידו סתר " בויקיפדיה :

• דוד תדהר (עורך), "יחזקאל לופבן", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3481
• "תשקורת": ראיון עם לופבן על השבועון רימון בעיתון גלובס
• וראו גם :
• איך נהפך ילד למתנקש בשירות "המוסד"