מגן דוד אל הכוכבים :העבר ההווה והעתיד של תוכנית החלל הישראלית

חלליות, להיות או לא להיות הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון "גליון 825 31.5.2013

את הגירסה המודפסת כפי שהופיעה בעיתון ראו כאן

שידורים חיים מהירח ,מחקר של כוכב הלכת נוגה ,נציגות בתחנת חלל בינלאומית.תוכנית החלל הישראלית כבר לא מסתפקת בלווינים ושואפת למחוזות רחוקים יותר.אלא אם כן האיראנים ישיגו פריצת דרך טכנולוגית ואז הכול עלול להשתבש. האיראנים כנראה לא באמת הצליחו לשגר קוף ולהחזיר אותו בחיים, אבל לראשונה זה שנים ארוכות יש לישראל סיבה לחשוש. היתרון המוחלט שלה בתחום החלל על כל שכנותיה במזרח התיכון, עלול להתפוגג. בינתיים ראשי תעשיית החלל בארץ מקווים שאם לא האיום הביטחוני, לפחות פוטנציאל הרווח האדיר של התעשייה הזו ייתן לה מקום גבוה בסדר העדיפויות.שכן עם כל הכבוד לצוללות הדולפין ולמטוסי החמקן ,קרבות ההכרעה של המלחמה הבאה עשויים להתחולל הרחק מכדור הארץ.

 העתיד לבוא ?

השנה היא 2020. שובל עשן פולח את שמי המזרח התיכון ונראה למרחוק. כעבור זמן קצר מודיעה טהרן כי שלחה לחלל "לוויין למטרות צדק וביטחון לאיראן ובעלות בריתה, וגמול צודק לכוחות הרשע באשר הם". ממשלת ישראל מתכנסת לישיבה בהולה. ראשי גורמי המודיעין מדווחים כי על פי המידע שבידיהם הלוויין האיראני מצויד בנשק לייזר, וכי בתוך זמן קצר הוא צפוי לנסות ולהשמיד לוויינים אמריקניים וישראליים. וזהו רק השלב הראשון: על הקרקע עורכים האיראנים הכנות לשיגור מעבורת חלל מאוישת וחמושה, שתוכל לתקוף מגובה רב אזורים שונים על פני כדור הארץ. בראש התוכנית עומד הנשיא לשעבר מחמוד אחמדינג'אד, שגם לאחר שעזב את נשיאות איראן המשיך להתבטא על רצונו בהשמדת ישראל.

המומחים מוסיפים ומספרים לשרי הממשלה שגם אם שיגור המעבורת החמושה יתעכב, הפגיעה בלוויינים המערביים תגדיל עשרות מונים את האיום הנשקף מאיראן. בהיעדר עיניים ישראליות המתצפתות אל שטחה, וכאשר לווייני הביון שהיא עצמה שיגרה זה מכבר ממשיכים בפעילותם, ייקל מאוד על איראן לתקוף את ישראל בכל דרך ובכל זמן שתבחר, ולשלוט בשדה הקרב. במרכז החלל הישראלי, שאליו מועברות הידיעות, מתפשטת תחושה של חירום, אך לא של חוסר אונים. הוראות ניתנות, מחשבים מופעלים, בכירי סוכנות החלל יוצאים אל השטח. בעוד שעות אחדות ישוגר לוויין ישראלי שנבנה בדיוק למקרה כזה, ואמור לתת מענה לאיום החדש.

האם תרחיש כזה אכן עלול להתממש? המומחים חושבים שכן, אך בקצב הנוכחי של התפתחות תוכנית החלל הישראלית, יש גם סיבות לאופטימיות. דיבורים על חללית ישראלית שתגיע לירח ואפילו לכוכבי הלכת כבר אינם בגדר מדע בדיוני. רק לפני ארבעה חודשים הגיעו ארצה ראשיהן של 14 סוכנויות חלל מרחבי העולם, בהם ראש נאס"א, צ'רלס בולדן, וכיבדו בנוכחותם את כנס החלל הבינלאומי שנערך ביוזמת סוכנות החלל הישראלית. "אין זה מקרה שבכירי תעשיית החלל העולמית עולים לרגל לכינוס ישראלי", מציין שר המדע לשעבר פרופ' דניאל הרשקוביץ. "מדינת ישראל שייכת למועדון יוקרתי ומצומצם של מדינות בעולם שיש להן יכולות ייצור לוויינים, שיגור לוויינים ותקשורת עם לוויינים".

וזה לא הכול. ב-2015 תארח ישראל את כנס האסטרונאוטיקה הבינלאומי החשוב בעולם, שבו צפויים להשתתף אלפי אורחים. במקביל קידם הרשקוביץ מהלך של שיתוף פעולה עם תוכנית החלל של קזחסטן – המדינה שבשטחה נמצאת בייקונור, העיר שממנה שוגרו ומשוגרים הטילים והחלליות של רוסיה. על פי ההסכמים שנחתמו, סוכנות החלל הישראלית ומקבילתה הקזחית יעבירו זו לזו טכנולוגיות, ויעשו שימוש משותף בלוויינים שלהן.

כחמישים מדינות בעולם 'משתמשות' בחלל לצרכים שונים, בהן 11 שהצליחו לשגר בעצמן לוויינים וחלליות. אחת מהן, אנגליה, הפסיקה לעסוק בכך עוד בשנות ה-70, וכיום היא מסתפקת בהשתתפות בתוכנית החלל של האיחוד האירופי. מדינה אחת, ברזיל, עשתה כמה ניסיונות שיגור לחלל, אך בינתיים ללא הצלחה. שלוש מדינות – ארה"ב, רוסיה (עוד בימיה כברית המועצות) וסין – הצליחו לשלוח בני אדם לחלל.

המועדון המצומצם הזה כולל את ישראל, שתוכנית החלל האזרחית שלה שיגרה עד היום 14 לוויינים, כולל אלו הצבאיים. עשרה מהם נמצאים כעת במסלול עם מאה אחוזי הצלחה, בהם לווייני תקשורת, תצפית ומכ"ם. המשגר הישראלי 'שביט' הוא בעל יכולת שיגור למסלולים נמוכים, ב-75 אחוזי הצלחה. על המדף קיימים היום ארבעה לוויינים נוספים – שני לווייני תצפית, ננו-לוויין מדעי ולוויין תקשורת.

בינואר האחרון, בימי טרום הקיצוצים, אושר לסוכנות החלל הישראלית תקציב של כ-180 מיליון שקלים לשנתיים הקרובות, כדי שתוכל לממש תוכניות שאפתניות במיוחד שיש לה. רבים מצפים שתוכנית החלל הישראלית תהיה המנוע שידחף קדימה את תעשיית ההיי-טק המקומית גם בעתיד, וימנע ממנע חורבן גם לאחר שרבים מענפיה יעברו להודו ולסין, שם העלויות נמוכות בהרבה. נכון לעת כתיבת שורות אלו, עדיין לא ידוע בוודאות מה מכל התוכניות הגדולות ישרוד את גל הקיצוצים הנוכחי, אך אם לקבל את דבריהם של המומחים, לא מדובר בהוצאות אלא ברווחי עתק.

מתל אביב אל המאדים

גיליון מיוחד של בטאון חיל האוויר  מסוף שנות החמישים שהוקדש לחקר החלל. בהחלט לא היחיד.

"…יעוד האדם אינו שלטון איש על רעהו אלא שלטון על הטבע.אתם האויראים,נותנים את האפשרות של נצחונות האדם על הטבע.לא רק במלחמה אלא גם בימי שלום ברוכה תהיה עבודתכם. ברוכים תהיו על האפשרות שנתתם להתעלות הגאון היהודי על הטבע לטובת האנושות".

דוד בן גוריון בנאום לרגל פתיחת שדה תעופה יב באב תש"ח   גליון "בטאון חיל האוויר מספר 1 1948.

הפיתרון לכיבוש הוא כיבוש החלל.

יואב עזרא,משורר.

ההתעניינות הישראלית בחקר החלל ובטיסות לירח ולמאדים החלה עוד בימיה הראשונים של המדינה. הגיליון הראשון של 'ביטאון חיל האוויר', שראה אור בחודש ספטמבר 1948 – בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות מול חיל האוויר המצרי – כלל לצד סיפורי קרב ודברי ברכה מדוד בן-גוריון גם מאמר ובו קפיצת דמיון מדהימה מהמציאות של אותם ימים. במאמר שתורגם מאנגלית, תחת הכותרת 'מה דעתך על טיסה למאדים', נידונו סיכוייהם של טילים להגיע מכדור הארץ לכוכב הלכת האדום. גם בהמשך הרבה ביטאון חיל האוויר להשקיף אל המתרחש ברקיעים גבוהים במיוחד. בסוף שנות ה-50 הוקדשו בכל גיליון עמודים שלמים לתיאורים פרטניים של ההתפתחויות במירוץ החלל בין ארה"ב ובריה"מ, וגם להערות ורעיונות באשר ליכולתה של ישראל להשתתף במירוץ הזה.

ראש ממשלת ישראל באותה עת, דוד בן-גוריון, גילה עניין רב בחקר החלל. בפתיחת מושב החורף של הכנסת באוקטובר 1957, כשלושה שבועות לאחר שהסובייטים שיגרו את הלוויין 'ספוטניק' והיו הראשונים להשיג דריסת רגל מחוץ לאטמוספירה, אמר בן-גוריון: "אין ספק שהמאורע החשוב ביותר שהתרחש בימי הפגרה, הוא משלוח מוצלח של בן-ירח מלאכותי לחלל העולם על ידי אנשי מדע רוסים… ישנם רבים המייחסים לכיבוש טכנולוגי מופלא זה משמעות מדינית וצבאית, אבל אי אפשר שלא לברך את המדע הרוסי והעם הרוסי על מעשה רב זה, המגלה היכולת העצומה, כמעט ללא גבול, של הרוח האנושי לחשוף סודות הטבע ולהשתלט על איתניו, והפותח אולי תקופה חדשה בשליטתו של האדם על החלל הקוסמי".

העיסוק במסתרי החלל חלחל גם לחומרי הקריאה של הילדים והנוער. כבר ב-1947 ראה אור בארץ ספר מאת יצחק אבנון בשם 'הטיסה למאדים', שגיבוריו הם נער וכלבו שטסים ברקטה לכוכב האדום. כתבי-העת של התקופה, כמו 'הטכנאי הצעיר', הרבו לפרסם מאמרים וסיפורים על חקר החלל, וכך גם עיתוני הילדים. ב-1952 פרסם 'הארץ שלנו' סיפור של שמואל שיחור בשם 'מסתרי משלחת זירא: דף מתוך הארץ שלנו בשנת 2002', ואחר כך הגיע ההמשך – 'כניעתו של זירא, מתוך הארץ שלנו בשנת 2003'. בסיפור הראשון, חייזר ורובוט מסתוריים מכוכב זירא מגיעים לכדור הארץ וחומקים מהרשויות האמריקניות המנסות ללכוד אותם. בסיפור ההמשך, חיל האוויר הישראלי מגלה את מיקום הכוכב זירא, שממנו עומד לצאת צי תקיפה לעבר כדור הארץ. ארה"ב מצליחה להשמיד את הצי התוקף, ובינתיים משלחת חלל ישראלית יוצרת קשר דיפלומטי עם הכוכב. במציאות האמיתית של שנת 2003, 'הארץ שלנו' כבר לא התקיים, אבל תוכנית חלל צבאית של ישראל בהחלט הלכה והתפתחה, וכפי שתואר בסיפור הבדיוני – הדבר נעשה בשיתוף פעולה עם ארה"ב.

 

גם סופרי ילדים אחרים נתנו לאורך השנים דרור לדמיונם בתיאור מירוץ ישראלי לחלל. ב- 1957 חודשים ספורים לפני שיגור הספוטניק הרוסי הראשון לחלל  פרסם השבועון 'דבר לילדים' סיפור שכתב "אורי" (כנראה אוריאל אופק) ואייר נחום גוטמן, 'מגן דוד – זנק לירח'. גיבוריו הם ילדים ישראלים הבונים עפיפון שטס לירח, לתדהמתם של מדעני העולם.

גם כן ב-1958  פורסם ספרו של עמוס אריכא "הטיסה לירח :סיפור לילדים ( ספריית הפועלים ,1958) סיפור על חבורת ילדים שטסה ברקטה תוצרת בית. שאותה הם בונים במערה לחוף ים תל אביב ( ככל הנראה המערה החשמלית) לירח לקנאתם של נציגי מעצמות העל .הסיפור הוצג גם כמחזה בידי אריכא.

 

יום א', שעה שמונה שלושים ושבע, בירח המלאכותי הישראלי הראשון בראיון מיוחד עם האלוף ברנע, מצבא ההגנה לישראל, נודעה לי הסנסציה העולמית המרעישה, כי בהחלט יש אפשרות שחיים וקיימים בני אדם מחוץ לכדור הארץ ! כמו כן נודע לי כי האלוף משנה ברנע הגיע למסקנה זאת לאחר שסייר בכל כדור הארץ שלנו ! האלוף משנה ברנע גילה לי, כי הוא מעוניין לראות מקומות חדשים ואנשים חדשים. ועל כן הוא מקדיש את חופשתו השנתית לטיסה בחלל.  ".
(הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי . מאת אבנר כרמלי . 1958 )

באותה שנה פרסם הסופר וההיסטוריון הצבאי שרגא גפני, תחת שמו הבדוי אבנר כרמלי, ספר בשם 'הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי'. גפני תיאר את מסעו של הלוויין הישראלי הראשון, 'מרחביה 1', שמשייט בגלקסיה של כוכבי לכת המאוכלסים בדמויות מתקופות תנ"כיות שונות.

בספר הבא בסדרה, 'הבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור', משתלטים הגיבורים על ספינת חלל שאותה פיתח הרודן המצרי נאצר ונועדה "לטוס בחלל ולהמטיר גשם של מטאורים על חגיגות העשור למדינת ישראל באצטדיון רמת-גן".

הספר הזה האחרון אמנם השתייך לז'אנר הפנטזיה, אך מבלי משים קלע לעובדה רבת חשיבות: התחרות מול מצרים, והדאגה מפני השימוש שתעשה בטכנולוגיות מתקדמות, היו בין הגורמים המשמעותיים שדחפו קדימה את תוכנית החלל הישראלית. באותן שנים גם מצרים גילתה עניין רב במשלוח לוויינים לחלל, ונאצר אף הזמין לארצו מדעני טילים גרמנים בעלי עבר נאצי שהסבו דאגה רבה לשירותי הביטחון הישראליים. בארץ נוצר חשש אמתי שמצרים עלולה להתקדם עד כדי תוכנית חלל מפותחת, בזמן שישראל תישאר מאחור.

שביט אל החלל

דוד בן גוריון ליד "שביט 2"

מי שהיה מופקד בראשית הדרך על חקר ופיתוח של טילים שונים, היה חיל המדע. ב-1960 הוקמה בישראל 'המועצה הלאומית לחקר החלל', בראשות פרופ' ארנסט דוד ברגמן. כעבור חמש שנים הוקם באוניברסיטת תל-אביב 'המכון לחקר החלל' שבראשו עמד מדען הגרעין פרופ' יובל נאמן. שני המוסדות האלו ביצעו בעיקר מחקרים תיאורטיים, אך גם ניסויים מעשיים.

ב-5 ביולי 1961 שוגר לחלל מבסיס הניסויים 'ציפור האש' שבאזור חוף פלמחים טיל ישראלי ראשון. זה היה טיל דו-שלבי ללא מערכת הנחיה, 'שביט 2' שמו, שהגיע לגובה 80 קילומטרים. בהודעה הרשמית שפורסמה נמסר כי:
"היום בשעה 04:41 שוגרה בהצלחה לחלל, ממתקן שילוח שעל שפת הים התיכון, רקטה למחקר מטאורולוגי. הרקטה תוכננה, נבנתה ושוגרה על ידי צוות מדענים וטכנאים ישראלים. בזמן השיגור נכחו במקום השילוח ראש הממשלה ושר הביטחון, שרת החוץ, סגן שר הביטחון ואנשי מדע. מטרות הניסוי הושגו".

בן-גוריון קיווה שלא יאמינו לגרסה הרשמית, שהציגה את הרקטה כבעלת תכלית מדעית. וגם אם כן, המסר היה עדיין מובן: מי שמסוגל לשלוח לחלל חפץ כלשהו בראש רקטה, יכול לשגר גם טיל עם ראש קרבי.

למעשה היה השיגור תעלול פרסומי מבריק. בתקשורת פורסמו באותה תקופה ידיעות על כך שמצרים רכשה כמה רקטות מטאורולוגיות מארה"ב, והיא מתכוונת לשגר אותן ביום המהפכה המצרית, ביולי 1961. בעצתו של סגן שר הביטחון שמעון פרס החליט בן-גוריון להקדים את מצרים בשיגור רקטה לחלל, ובכך לצבור הישג תעמולתי חשוב. לשם כך הורה לרפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה, לפתח רקטה ישראלית ולשגר אותה לפני שיעשו זאת המצרים. באותם שבועות התנהלה בישראל מערכת בחירות, ולא מן הנמנע שבן-גוריון לקח בחשבון את ההשפעה החיובית שתהיה לאירוע כזה על הצלחתה של מפא"י בקלפיות.

למרות ההצהרות על ביצוע מוצלח, נראה שהרקטה – שהייתה זעירה ביותר גם במושגי אותם הימים – התפוצצה זמן לא רב לאחר שיגורה, ומטרות הניסוי לא הושגו במלואן. אך זה לא באמת היה חשוב. הרקטה צולמה חולפת בשמיים, ולצורכי תעמולה היה בכך די. כצפוי, השיגור עורר חששות בארצות ערב, ועניין עולמי רב. עם זאת, בוושינגטון היו שזעמו על כך שישראל משתמשת בכספי הסיוע האמריקני להטסת רקטות.

בן גוריון המשיך להתעניין בתחום החלל. במאמר תחזית שפירסם במגזין  האמריקני "לוק"  ב1962 קבע בן גוריון  " "שאיבת העפר הקוסמי תאפשר הקמת מושבות בלבנה ובמרס, ובשאר הגורמים של מערכת השמש הקרובים לכדור הארץ".ייתכן מאוד שבן גוריון החל לחשוב על כך שמן הראוי שגם ישראל תחדור לחלל.

שביט 3 המשחק.

ב-1965 שיגרה ישראל את 'שביט 3', טיל תלת-שלבי. שביט 3 הפך גם לנושא של משחק קופסה פופולרי, שתיאר אסטרונאוט ישראלי המגיע לירח. לאחר מכן דעך למשך שנים רבות העניין הישראלי בפיתוח רקטות, אולי משום שכך היה גם במצרים. איש בארץ לא חשב שאפשר להתחרות ברצינות בארה"ב, שבשנת 69' שיגרה אדם לירח, או בברית המועצות, שהקימה תחנת חלל.

עם זאת, העיסוק בתחום  החלל מעולם לא גווע לגמרי. ב-1973 בדקה התעשייה האווירית את יכולותיה לשגר לוויין, והגיעה למסקנה שהדבר אפשרי. ברקע עמדו הניסיונות הכושלים של ישראל, לפני מלחמת יום הכיפורים ובמהלכה, לקבל מארה"ב תצלומי לוויין של צבאות מצרים וסוריה. ב-1975 העביר יובל נאמן, אז יועץ שר הביטחון, בקשה לאמריקנים כי ימסרו לישראל לוויין ביון. ארה"ב סירבה, וראש הממשלה דאז יצחק רבין אף הביע דעתו כי הייתה זאת איוולת לבקש, מאחר שישראל אינה זקוקה לפריט כזה.

פעילות החלל האמתית של ישראל החלה רק באפריל 1978. בעקבות הסכמי השלום עם מצרים והסדרי הביניים עם סוריה, לא יכלה ישראל לבצע עוד גיחות צילום מעל מדינות אלה. הפתרון, שהוצע לראשונה בידי פרופ' חיים אשד (אין קשר לכותב שורות אלה), אז איש המכון לחקר החלל של הטכניון, היה לבצע צילומים באמצעות לוויינים.

שלוש שנים חלפו עד שהממסד השתכנע. ב-1981 יצא סוף-סוף לדרך פרויקט 'אביר' לפיתוח לוויין ישראלי, בעידודו הנמרץ של ראש הממשלה מנחם בגין, ואשד מונה להוביל אותו. היה זה לאחר שארה"ב סירבה לספק תמונות של הכור הגרעיני העיראקי, מה שהביא את בגין למסקנה שישראל חייבת בעניין הזה לסמוך רק על עצמה.

ב-1983 הוחלט על הקמת 'הסוכנות הישראלית לניצול החלל' (סל"ה). בראשה הועמד יובל נאמן, אז כבר שר המדע. למנהל הפרויקטים מונה פרופ' אשד, שנחשב למוח מאחורי התוכנית ומי שדחף לקידומה יותר מכל אחד אחר. אשד גם היה מועמד בשלב מסוים לתפקיד האסטרונאוט הישראלי הראשון. המטרה של הסוכנות הייתה לפתח לוויינים שיעמדו מיד בחזית הטכנולוגית – לא בהתפתחות הדרגתית אלא בקפיצת מדרגה. עם הקמתה הודיע נאמן לממשלה כי הוא מקווה שבתוך עשר שנים תוכל ישראל לשגר לוויין לחלל. ההערכה התבררה כשגויה: בפועל, זה לקח חמש שנים.

בספטמבר 1988 הגיעה ישראל רשמית לחלל, כששיגרה את 'אופק 1'. הלוויין הקטן, 156 ק"ג משקלו, הקיף את כדור הארץ במסלול אליפטי נמוך במשך ארבעה חודשים, ואז נפל ונשרף כמתוכנן. אחיו 'אופק 2', ששקל 160 ק"ג, שוגר לחלל ב-3 באפריל 90' ושהה מחוץ לאטמוספרה במשך 97 ימים. שני הלוויינים נבנו במפעל מב"ת של התעשייה האווירית. כעת הייתה ישראל חברה ברשימה המצומצמת של מדינות המשגרות כלים לחלל בכוחות עצמן.

ישראל יוצאת לחלל

למרות ממדיהם הזעירים, הלוויינים הישראליים היו בעלי יכולות זהות לאלה של לוויינים כבדים הרבה יותר, שפותחו במדינות אחרות. גם כאן, ההכרח היה אבי ההמצאה. ישראל יכולה לשגר לוויינים רק לכיוון הים התיכון; אחרת, עלולה תקלה לגרום ללוויין ליפול בשטח מדינת אויב, וזו תוכל לנתח את המידע או את המערכות שבו. לרוע המזל, שיגור מערבה, נגד סיבוב כדור הארץ, הוא הקשה ביותר לביצוע וכרוך באובדן אנרגיה. הפתרון הישראלי היה להשקיע מאמץ רב בהקטנת משקלם של הלוויינים בלי לפגוע ביכולותיהם. אגב כך פותחו טכנולוגיות המזעור מעבר למה שהיה מוכר קודם לכן.

באפריל 95' הצליח משגר לוויינים מתוצרת התעשייה האווירית להכניס למסלול סביב כדור הארץ את 'אופק 3', לוויין המודיעין האמתי הראשון של ישראל. גם כאן נכנסה ישראל למועדון בינלאומי אקסקלוסיבי ומצומצם. בעזרת אופק 3 ואלה שבאו אחריו הצליח צה"ל להשיג צילומים עדכניים מכל רחבי המזרח התיכון. ב-98' נקטע רצף ההצלחות, כאשר תקלה במשגר של 'אופק 4' מנעה ממנו להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, והוא התרסק אל תוך הים. רק ב-2002 נשלח הלוויין הצבאי הבא, אופק 5. הוא החליף את אופק 3, שסיים את תפקידו לאחר חמש שנים של פעילות מלאה.

ישראל אינה נוהגת לחשוף את השימוש הצבאי שהיא עושה בלוויינים; לעומת זאת בארה"ב האינפורמציה גלויה מעט יותר. ידוע כי מידע הנאסף בחלל ומועבר דרך החלל הוא רכיב אינטגרלי באסטרטגיה הצבאית האמריקנית ובדרכי הפעולה המבצעיות של צבא ארה"ב. הטכנולוגיות הללו מאפשרות לכוחות לקבל התרעה ישירה ומהירה מפני התקפת טילים, להעביר מידע בזמן אמת ליחידות תוקפות, לנווט בשטח עוין תוך הימנעות ממפגש עם כוחות האויב, ולהשמיד מטרות מהיבשה, מהאוויר ומהים ממרחק רב ובדיוק גבוה מאוד. השליטה מהחלל מאפשרת גם לדרג המדיני לנהל ממרכז הפיקוד והשליטה משברים במדינות מרוחקות ובכמה זירות במקביל. היכולות הללו שינו את דפוסי הלחימה של הצבא האמריקני, וניתן להסיק שזהו גם עתידו של הצבא הישראלי.

לאחר שישראל הראה את יכולותיה, היה זה תורן של מדינות ערב להיכנס ללחץ. תגובתן לשיגור הלוויינים מסדרת 'אופק' הייתה כמעט היסטרית, שכן הן הבינו היטב שמדובר בעיניים ישראליות שיבלשו אחריהן מהחלל. לאחר ההמראה המוצלחת של אופק 1 הודיע שר ההגנה הסעודי כי מדינות ערב בודקות את האפשרויות לסיכול פעילותו של הלוויין, וכי ארצו מתכננת יחד עם מצרים פרויקט גדול לשיגור לוויין ערבי ראשון לחלל.

במרץ 98', זמן לא רב לאחר השיגור הכושל של אופק 4, נערכה בקהיר ישיבה סגורה של שרי החוץ הערבים שהוקדשה לדיון במשמעויות של הנוכחות הישראלית בחלל. על פי דיווח של דיפלומט שהשתתף בפגישה, כל הנוכחים הסכימו שהתוכנית הישראלית מהווה סכנה לביטחונה של האומה הערבית. בין היתר החליטו שרי החוץ לפנות אל מדינות ערביות שעוסקות בחקר החלל ולבקש מהן להגביר את הפיתוח בתחום. גם אופק 5 הוגדר, בדו"ח מיוחד שהוכן במטה הליגה הערבית בקהיר, כאיום ממשי. מומחי הוועדה הביטחונית של הליגה הערבית קבעו כי טווח הצילום שלו מכסה את כל מדינות ערב, וכי הוא מסוגל לזהות ולצלם בסיסי צבא ותנועות בריכוזי קהל.

מדינות ערב עשו מצדן לאורך השנים כמה ניסיונות לייצר נוכחות משלהן מחוץ לכדור הארץ. הצעד העיקרי של מצרים לעבר החלל היה פיתוח הטיל 'אל-רעיד' (החלוץ), שהוצג כמשגר לחקר החלל למטרות מדעיות. היה זה טיל דו-שלבי. לפני כמה שנים ניסתה מצרים לשגר לוויין, אך השיגור כשל ומאז תוכנית החלל המצרית בהקפאה. גם בעיראק של סדאם חוסיין היו דיבורים על משלוח לוויינים לחלל, אך ככל הנראה הדברים לא הגיעו לשלבים מעשיים.

מי שכן הצליחה להשיג התקדמות גדולה בתחום החלל היא כידוע איראן. כמדינה שרוצה להתבסס כמעצמה, עוסקת הרפובליקה האסלאמית במרץ רב בקידום תוכנית החלל שלה, ונמנית כיום עם 11 המדינות המשגרות לוויינים מתוצרת עצמית. הנשיא אחמדינג'אד אף הודיע כי הוא מעוניין להפוך לאסטרונאוט האיראני הראשון. בינתיים איראן עוד לא הגיעה לשלב של טיסות מאוישות, אך ב-2010 הודיעה על שיגור חללית ובה צבים, תולעים ועכברוש, ולפני ארבעה חודשים הכריזה כי שלחה לחלל קוף שימפנזה והחזירה אותו בשלום. ניתוח הצילומים של 'לפני' ו'אחרי' אמנם העלה שמדובר בשני קופים שונים, אך המומחים אינם מטילים ספק ביכולותיה של איראן לשלוח טילים לחלל, ונראה שאם הכלכלה שלה תישאר יציבה היא תמשיך להתקדם לעבר טיסות מאוישות. לטווח הארוך, יכולות כאלה יכולות להוות איום של ממש על ישראל.

"האיראנים ייחודיים בכך שיש להם משגר משל עצמם", אומר יו"ר סוכנות החלל, אלוף במיל' יצחק בן-ישראל. "יש להבדיל בינם ובין מדינות אחרות, בהן גם ערביות, שפשוט קונות לוויינים. במצרים, שפעם באמת הובילה את מחקר החלל בעולם הערבי, הכול מדשדש. אם הם ייצאו ממצבם הנוכחי, אולי גם חקר החלל יזוז אצלם".

אלי : לדעתך איראן באמת שלחה לחלל טיל ובו קוף?

 בן ישראל :"הם אכן שיגרו טיל שהגיע לגובה רב. יכול להיות שלא היה שם קוף שממש הגיע לחלל וחזר חי, אבל אין ספק שהם הצליחו לשים לוויין סביב כדור הארץ. גם אם לא הצליחו להחזיר קוף מהחלל בפעם הזאת, הם עשויים להצליח בפעם הבאה, או בזאת שלאחריה".

 חיל החלל

הגורם המרכזי בצה"ל המופקד על תפעול מערכות חלל הוא חיל האוויר. בשנת 2005 שונה שמו ל"חיל האוויר והחלל", ובמסגרת זו הוגדר אחד מייעודיו: "לפעול בטווח האווירי ובחלל להגנת מדינת ישראל, להשתלב בהרתעה מפני מלחמה ובהשגת מטרות המלחמה". 'ענף חלל' בחיל האוויר מרכז את כל הדרישות של הצבא בתחום התיווך החללי, נותן את התשובות המקצועיות בהתאם לדרישות הזרועות השונות של צה"ל – בעיקר הזרוע האווירית ואגף המודיעין – ועורך מחקרים בתחום השימוש בחלל. הוא האחראי להפעלת לווייני הביון של ישראל ממשפחת 'אופק' וכן לווייני תקשורת. תחום חדש שהולך ומתפתח בשנים האחרונות הם לווייני מיקרו ונאנו זעירים, המשמשים למטרות שונות.

 בכיר בחיל האוויר והחלל :"השימוש בחלל מאפשר לנו לא רק להתפתח מבחינה טכנולוגית ולזכות ביוקרה בינלאומית, אלא מהווה ממד אסטרטגי נוסף למדינת ישראל ,לווייני הצילום מאפשרים להגיע לכל מקום ולכל פינה שצריך לבדוק, וזאת בלי לחדור לריבונות של אף מדינה. בכך, התיווך החללי הוא סוג של איגוף. בעבר האיגוף בוצע דרך האוויר והים, היום האיגוף האולטימטיבי מתבצע דרך החלל.גם אחרי ששולחים את הלוויין לחלל, עושים בו שינויים במידת הצורך וממצים את כל מה שאפשר ונחוץ. אנחנו הרי חיים ברובע של פשע משתולל, עם נטייה להתפרצויות רצחניות. האיומים הקיימים נוגעים גם לאזורים נרחבים הרבה מעבר למזרח התיכון, ולפעמים המענה היחיד שאפשר לתת לבעיות שונות מגיע מתחום החלל".

 אלי :בזמנים אלו של קיצוצים בתקציב, מן הסתם עולה השאלה עד כמה השימוש בחלל באמת חיוני למדינת ישראל. מה התשובה שלכם?

בכיר בחיל החלל :"אפשר להשתמש בהקבלה בין התשתית החללית לתשתית של רשת החשמל. אלה דברים שהיום נראים כמובנים מאליהם, אבל זה בכלל לא כך. מה תעשה אם ינותק לך החשמל? ובמקבילה הלוויינית – מה תעשה היום אם ינותק לך הג'י-פי-אס? לטייסים, שזקוקים לניווט לווייני על מנת לדעת היכן בדיוק הם נמצאים, מדובר בהכרח של ממש. עבור זה, ועבור דברים רבים אחרים שהיום הם בגדר חיוניים, יש צורך בהרבה טכנולוגיות, עבודה וכסף.

"צריך לזכור שעומדות מולנו מדינות ותנועות בעלות אידיאולוגיה ג'נוסיידית. אלה, וקבוצות שונות במערב המקבלות מהן השראה, מצהירות בוקר וערב שמטרתן הסופית היא השמדתה של ישראל, ויש לקבל את הצהרותיהן במלוא הרצינות. לכן אנחנו צריכים להיות ערוכים לסוגי איום שונים – כולל טילים בליסטיים ארוכי-טווח שישוגרו לעברנו ואולי יישאו נשק גרעיני. אנחנו צריכים להיות מעל האיום, ולייצר זמני תגובה קצרים מאוד שבאמצעותם אפשר יהיה לעצור אותו בעוד מועד. רק החלל, בגלל היותו רחוק ומנותק, מאפשר זאת".

אחד הרעיונות שבהם דנו מומחי החלל של ישראל בהקשר זה הוא בניית מערך לוויינים אשר יירט טילים בליסטיים הנשלחים לכיווננו כאשר הם מחוץ לאטמוספירה. הלוויינים יצפו באופן קבוע על מדינות במעגל הלחימה וגם מחוצה לו, ואם יזהו טיל בליסטי משוגר מאזור הידוע כבסיס של נשק גרעיני, ישמידו אותו בעודו בחלל. לאחר מכן יושמד הבסיס. עד כה לא נמצא תקציב מספיק לפרויקט כזה, אך אולי הוא יימצא בעתיד, ככל שיתגבר האיום על ישראל.

 אלי :מדוע מכל הזרועות הביטחוניות, דווקא חיל האוויר מופקד על נושא החלל?

בכיר בחיל האוויר והחלל :"חיל האוויר התעניין מאז ומתמיד בחקר החלל – לא רק לצורכי לחימה, גם לצורכי שלום ומחקר. תמיד התעניינו בנושא הטיסה לירח ולמאדים, גם אם זאת לא הייתה שאיפה מעשית. רצינו שכף רגלו של איש חיל האוויר תדרוך על גרם שמיימי אחר, ובשלב מסוים זה אפילו התקרב קצת למימוש, עם אילן רמון. בעתיד אולי נחזור לזה.

"חלק מתפקידיו של חיל האוויר הם להפעיל כוחות ולכוון מאמץ המבוסס על שליטה מרכזית, וזה מתאים מאוד למה שאפשר לעשות עם לוויינים. מה שנכון, היינו צריכים להקדיש זמן ומאמץ כדי שהדרג המדיני יכיר בכך שעלינו להיות אחראים לתחום".

 אלי :איך אתה רואה את השימוש הצבאי בחלל בשנים הבאות?

בכיר בחיל האוויר והחלל :"יהיה שימוש יותר מאסיבי בתקשורת, כולל למטוסים, לספינות ולכוחות שיוכלו לדבר זה עם זה. במלחמה הבאה חיל האוויר יעבוד באופן יותר צמוד עם כוחות הקרקע ויצטרך להביא להם יותר מידע ולעשות זאת מהר יותר. אנחנו עובדים קשה על היכולת למפות מהחלל בשלושה ממדים את כל מה שמכונה בצבא 'אזור העניין', וכל לוויין שמתווסף נותן עוד קואורדינטה ועוד פיסת מידע לפאזל הכללי. בעתיד מפקדים בכירים יוכלו לכוון נשק מתא שליטה, כשהלוויינים יסייעו בגיבוש תמונת כוחותינו ויעזרו להבין את תמונת הקרב. זה נחוץ במיוחד כשהקרב מתנהל במקום מרוחק, והמאמץ להוציא גיחת צילום כדי לוודא שהמטרה הושמדה הוא אדיר. כשיש לך לוויין, בתוך זמן קצר ביותר יש לך תמונה. המפקד יאמר 'אני רוצה תצלום ממקום זה וזה', ובתוך שעות יקבל אותו אליו לטנק. יש לנו תשתית ליכולות האלו כבר היום, אך כדי לממש אותה עד הסוף צריך מארג לוויינים, שייתן למקבלי ההחלטות ולמפקדים בשטח תמונה הרבה יותר עדכנית.

"אסור לשקוט על השמרים, כי בלי השקעות נוספות ושימון התהליכים האלו, היתרון שלנו יאבד במהרה. האויבים שלנו לומדים, יש להם כסף, והם יחקו אותנו. לכן עלינו להיות כל הזמן על הקצה הטכנולוגי ולהמשיך משם הלאה בלי להרפות".

לוחמת חלל

לאורך השנים פורסמו בעיתונות הערבית חשיפות שונות על תוכנית החלל הישראלית, שקשה לדעת איזו מהן מבוססת על מידע אמין ואיזו על דמיון פרוע. כתבה בעיתון לבנוני מ-2003 דיווחה כי ישראל מתכוונת להציב מערכת לוויינים שתאפשר פיקוח רציף על כל הנעשה במזרח התיכון. עוד נטען כי בטווח הארוך מתכוונת ישראל לשגר חלליות מאוישות ולהציב בחלל מערכת אנטי-לוויינית שתשמיד בקרני לייזר לוויינים שישוגרו ממדינות ערב.

התרחיש הזה האחרון דווקא איננו מנותק מהמציאות. בישראל קיים תמיד החשש שאויביה ישיגו עדיפות בשדה הקרב, אם יקדימו אותה במירוץ לחלל. איום אחר נשקף מתופעות של פיראטיות וטרוריזם חללי, שעלולות להתפתח בעתיד. ידוע שבחיל האוויר דנו בפיתוח לוויינים אשר יוכלו להשמיד לווייני אויב, או לפחות לשבש את פעילותם.

לוחמת החלל שממנה חוששים בישראל יכולה להתבצע בכמה דרכים שונות. הראשונה שבהן היא מתקפת סייבר ממחשבים בכדור הארץ, במטרה לשבש פעילות לוויינים. לא מדובר בתרחיש בדיוני: כבר בשנת 2007 ניסו האקרים עלומים להשתלט על לוויין מזג האוויר 'לנדסאט 7', והצליחו לשתק אותו ליותר מ-12 דקות. שיטת הפעולה שלהם הייתה לחסום את משדר גלי הרדיו של הלוויין, ובכך לנתקו מכדור הארץ. בשנת 2008 ניסו האקרים סינים להשבית ולהשמיד לוויין מטאורולוגי של נאס"א. הלוויין איבד קשר עם הקרקע, ורק כעבור עשר דקות חזר לשליטת נאס"א.

אפשרות שנייה של לוחמת חלל היא ירי קרני לייזר מכדור הארץ. זה היה אחד הכלים של פרויקט 'מלחמת הכוכבים' האמריקני משנות ה-80. על פי דיווחים, בשנת 2006 כיוונה סין קרן לייזר רבת עוצמה לעבר לוויינים אמריקניים, בניסיון להשמידם. ב-2007 השתמשה סין בלייזר כדי להשמיד לוויין ישן שלה, והפעם גם הצליחה.

הפרויקט האמריקני התייחס גם לשיגור לוויינים שישמשו בעצמם ככלי נשק. מנגד תכננה ברית המועצות להציב תחנת חלל חמושה, מעין 'כוכב מוות' בדומה לזה שתואר בסרטי 'מלחמת הכוכבים'. לתחנה ניתן השם 'פוליוס', ומטרתה הייתה להשמיד באמצעות תותח ומערכות לייזר את אמצעי היירוט האמריקניים. במאי 1987 שוגרה התחנה, אך התרסקה באוקיינוס השקט.

האם ישראל עוסקת בסוג כלשהו של לוחמת חלל, אני שואל את הגורם הבכיר בחיל האוויר. האם היא נערכת למלחמה עתידית כנגד לווייני אויב?

"ישראל, כמו כל שאר המדינות הפעילות בחלל, מתנגדת לכל לוחמה בחלל", הוא משיב. "זה תחום שעלול להיות הרסני".

 אלי :ובכל זאת, גורמים עוינים עלולים להשתמש בעתיד בלוחמת חלל כנגדנו.

בכיר :"כל שאני יכול להגיד לך הוא שישראל אינה מתעלמת כלל מהאפשרות שגורמים עוינים יעסקו בלוחמת חלל בעתיד, אולי אף הלא רחוק. הם עלולים לפעול כנגד לוויינים ישראליים, וגם נגד לוויינים של מדינות אחרות שישראל משתפת עמן פעולה. אנחנו מתכוננים לכל אפשרות, בתקווה שיום זה לא יבוא".

"ישראל מתנגדת לשימוש בחלל לצורכי לוחמה", אומר גם יצחק בן-ישראל. "אנחנו שואפים לפעילות של שלום ושיתוף פעולה בחלל שמעל כדור הארץ, לטובתו ולרווחתו העתידית של כלל המין האנושי. אבל בהחלט יכול להיות שמדינות טרוריסטיות יפתחו בעתיד לוויינים וטכנולוגיות חלל שמטרתם תהיה השמדה. צריך לזכור גם שטרור לא חייב לבוא ממדינה. הוא יכול להגיע מגורמים פרטיים, מארגוני טרור, מארגוני פשע לאו דווקא אידיאולוגי, ואף מיחידים נחושים. הם יכולים להשתמש באמצעים כמו קרני לייזר או לוחמת סייבר, כדי לחבל בלוויינים שלנו או לנסות למנוע מאיתנו להשתמש בהם. אנחנו בהחלט פועלים נמרצות למיגון מערכות החלל שלנו וחיסון התקשורת בין הלוויין ובינינו, אך אי אפשר לפרט מעבר לכך. מהיכולות שיש כרגע בידי האויבים שלנו לא נשקף לנו סיכון רב, אך בהחלט ייתכן שמדינת ישראל תצטרך לפעול בשביל להגן על הלוויינים שלה, וליום הזה צריך להתכונן עשר שנים מראש".

ייתכן גם שבעתיד יהיו ארגוני פשיעה בעלי משאבים כספיים אדירים, בדומה לקרטלי הסמים באמריקה הדרומית כיום, שיצליחו לשלוח לוויינים למטרות של ריגול, טרור ואף התקפה. גם חזבאללה, שכבר היום יש בידיו טכנולוגיות מזל"טים מתקדמות, עשוי להשתדרג בעתיד ולעבור לשימוש בלוויינים זעירים, בעידוד הפטרונים שבטהרן. ביום שבו ארגון טרור או מדינה בעלי אידיאולוגיית השמדה יצליחו להתבסס בחלל, תמצא ישראל את עצמה במצב חדש, שבו היא צריכה למגן את עצמה מפני מתקפות גורמים עוינים בזירה נוספת.

הישראלי הראשון בחלל

"….מי יכול היה להאמין שאהיה לאסטרונאוט הישראלי הראשון של מדינת ישראל ?שאהיה הישראלי הראשון שישקיף תוך ריחוף אל כדור הארץ המופלא שלנו ואל המדינה הקטנה אך גדולה שלנו ,מדינת ישראל ! "

 מיומנו של אילן רמון  7.11.1997 "מתוך "מעלינו רק רקיע :היומנים של אילן ואסף רמון " ( הוצאת ידיעות אחרונות 2013 ע' 52

בוקסה במאמר : אילן רמון לא היה האסטרונאוט היהודי הראשון בחלל.

.אם נתעלם מאליהו הנביא שעליו מסופר בתנ"ך שעלה במרכבת אש לשמיים טייס החלל היהודי הראשון היה הקוסמונאוט הרוסי בוריס וולינוב שהיה בצוות הקוסמונאוטים הראשון במחזור של יורי גגרין אך יצא לחלל רק ב-1969 כמפקד משימה בחללית "סויוז חמש " וביצע התחברות עם חללית סויוז 4 מבצע ראשון מסוגו בהיסטוריה .הוא שימש גם כמפקדה הראשון של תחנת החלל הסובייטית ב-1976 ובמשימה זאת שהה 49 ימים רצופים בחלל.  הוא זכה בשני  עיטורי גיבור ברית המועצות והמשיך לקחת חלק בתוכניתה חלל הסובייטית עד פרישתו ב-1990. . האסטרונאוטית היהודיה הראשונה הייתה גו'דית רנזיק מארה"ב שטסה ב-1984 במעבורת החלל. סך הכל ידוע שבתוכנית החלל  של ארה"ב ושל רוסיה היו שבעה אסטרונאוטים ממוצא יהודי שישה אמריקנים ואחד מברית המועצות לשעבר .  בדרך כלל הם לא הבליטו את מוצאם ושיוכם הדתי אינו נזכר כלל בדוחות על המשימות..

במקביל ללוויינים שנועדו למטרות צבאיות, שלחה ישראל את לווייני התקשורת מסדרת 'עמוס', פרי יוזמה של התעשייה האווירית. בעוד לווייני התצפית והריגול מצלמים את המתרחש על כדור הארץ ומשדרים זאת לתחנות קליטה ופענוח על הקרקע, לווייני התקשורת משמשים להעברת שידורי רדיו וטלוויזיה. גם משקל הלוויינים האזרחיים ששיגרה ישראל נמוך בהרבה מהמקובל בעולם, פועל יוצא של אילוצים כלכליים. מבין החברות במועדון החלל, ישראל היא המדינה הקטנה ביותר וזו שיכולה להשקיע את התקציבים המועטים ביותר. למרות זאת, כיום יש לישראל כעשרה לוויינים פעילים, והיא נמצאת במקום השביעי בעולם מבחינת היקף הפעילות בחלל.

אחד הפרויקטים הגדולים ביותר של ישראל בחלל הוא שיגורו של האסטרונאוט הישראלי אילן רמון. כבר בשנות ה-80 קיבל פרופ' נאמן הצעות לצרף נציג ישראלי למעבורת חלל אמריקנית. אלא שנאמן לא רצה לשלוח אסטרונאוט ישראלי משיקולי יוקרה בלבד, אם לא נלווית לכך גם משימה, ניסוי מדעי שבו יעסוק האסטרונאוט כמומחה. כעבור עשור השתכנע ראש הממשלה דאז שמעון פרס כי יש הצדקה למבצע כזה. הוא ביקש מנשיא ארה"ב ביל קלינטון לשגר אסטרונאוט ישראלי, וב-1997 התקבלה התשובה מסוכנות החלל נאס"א, שהודיעה כי היא מוכנה להקצות מקומות לשני מועמדים מישראל לקראת טיסת המעבורת קולומביה.

לתפקיד נבחר ראש מחלקת אמצעי לחימה בחיל האוויר, אל"מ אילן רמון. כמחליפו האפשרי נבחר סא"ל יצחק מאיו. השניים הצטרפו להכנות של נאס"א, וב-16 בינואר 2003 היה רמון לישראלי הראשון בחלל. את הניסוי שביצע במהלך שהותו מחוץ לכדור הארץ תכנן צוות מדענים באוניברסיטת תל-אביב. מטרתו הייתה לחקור את האירוסולים – חלקיקי אבק מדברי המרחפים באטמוספירה ומשפיעים על היווצרות עננים ועל השינוי האקלימי שעובר כדור הארץ.

.מתוך הכרה שהוא נבחר לייצג את ישראל כולה בחלל רמון נטל עימו כמה פרטים סמליים לחלל ובהם ציור של ילד ממחנה הריכוז טרזין שנספה בשואה.הציור שמקורו נמצא במוזיאון יד ושם תיאר את כדור הארץ במבט מהירח  ,סמל לעוצמת הרוח האנושית הנחושה לצאת למרחב גם בתנאים הקשים ביותר.

 אילן רמון לא זכה לשוב ממשימתו ההיסטורית. 16 ימים לאחר שיגורה, בעת שעשתה את דרכה חזרה לכדור הארץ, התרסקה המעבורת קולומביה וכל נוסעיה נספו. האסטרונאוט הישראלי הפך לגיבור לאומי.  נדמה כי לא היה עוד ישראלי מאז יצחק רבין שהפך לסמל באותו סדר גודל. נכתבו עליו ועל חייו ספרים רבים, בעברית ובאנגלית, לילדים ומבוגרים ,דמותו מופיעה ביצירות אמנות רבות ושונות ,מוסדות שונים קרואים על שמו. את מפעל הנצחתו אפשר אולי להשוות לזה של יצחק רבין או של יוני נתניהו, שנפל במבצע אנטבה, אבל לאף אחד מלבדם בעשורים האחרונים. אילן רמון הפך למעין קדוש מודרני חילוני, כאיש שעף אל בין הכוכבים, אך לא חזר מהם. בתקופה זאת של "ליקוי מאורות", כשיש כל כך מעט אישים, פוליטיים כלכליים או תרבותיים, שניתן להתמוגג לאורם ,דומה שאילן רמון האיש שמת בין הכוכבים זוהר שבעתיים.בין השאר נקרא על שמו כנס שנתי לנושאי חלל שמתכנס מידי שנה במכון פישר בהרצליה.בימים אלו יצא לאור 'מעלינו רק רקיע', ספר ובו יומנים ומכתבים של אילן רמון ובנו אסף, טייס חיל האוויר שנהרג בהתרסקות מטוסו ב-2009.

על שיגור של אסטרונאוט ישראלי שני עדיין לא מדברים, לפחות לא בגלוי, אבל ייתכן שבקרוב תירשם בחלל נוכחות ישראלית מרשימה מסוג אחר. הכול התחיל ב-2007, כאשר ענקית האינטרנט 'גוגל' הכריזה על מירוץ אל הירח המיועד לקבוצות פרטיות: 20 מיליון דולר הובטחו לקבוצה הראשונה שתצליח להנחית חללית על הירח ולשדר משם תמונות וידאו לכדור הארץ בזמן אמת. שלושה יזמים ישראלים, אגב דיון סוער בפאב, החליטו לקחת את האתגר. החברים גיבשו את הרעיון הראשוני, אספו כספים, וברגע האחרון הגישו טופסי הרשמה על שם עמותת Space IL.

מאז הצטרפו לפרויקט עוד 240 מתנדבים, שמבלים את שעות הפנאי שלהם בבניית המתקן. על פי התוכנית, תושלם המלאכה ב-2015 ומיד לאחר מכן יגיע השיגור. החללית הזעירה, שמשקלה 100 ק"ג, תקיף את כדור הארץ במשך 22 יום כשהיא מחוברת ללוויין, ואז תתנתק ממנו ותתחיל את המסע לירח, שיימשך 14-18 ימים. היא תנחת על הירח, תעמוד במקומה שלושה ימים ותשלח תמונות וידאו לארץ. אחר כך תנוע 500 מטר ותישאר בנקודה החדשה לנצח נצחים – אלא אם כן יבוא מישהו שיאסוף אותה.

"הניצחון בתחרות הוא משני מבחינתנו", אומר יהונתן וינטראוב, ממארגני הפרויקט. "המטרה העיקרית כאן היא לא דווקא להגיע הראשון, אלא לקדם את המדע ולתת השראה לחינוך. אנחנו נתקלים בהתלהבות גדולה, ויש רבים שמצטרפים לפרויקט. הבעיה היא שיש כיום פחות מדי בני נוער שרוצים ללמוד מדעים; רובם רוצים להיות סלבריטאים בטלוויזיה. למען ההישגים הגדולים שעם ישראל יכול וצריך להגיע אליהם במדע ובחקר החלל, אנחנו זקוקים להרבה יותר בני נוער שילכו ללמוד מדעים. אנחנו רוצים שדגל ישראל יתנוסס על הירח ואחר כך על המאדים".

וינטראוב, מהנדס העובד בתעשיית החלל בארץ ופעיל בתחום הלוויינים הזעירים, אומר שהמירוץ לירח במסגרת התחרות של גוגל אינו המילה האחרונה של Space IL. "אנחנו מתכננים לאחריו פרויקט גדול נוסף, אבל כרגע איני יכול למסור פרטים".

העתיד הישראלי בחלל

אם צריך הוכחה להשפעה ארוכת הטווח שיש לפרויקטים חלליים נועזים על בני הנוער, אפשר למצוא אותה אצל יו"ר סוכנות החלל הישראלית פרופ' יצחק בן-ישראל. ההתעניינות שלו בחלל החלה בגיל 8, כאשר צפה השמיימה מחצר בית הוריו, בניסיון לראות את האור המוחזר מהלוויין הסובייטי ספוטניק.

ב-2009 אמר בן-ישראל שישראל רוצה למצוא את עצמה בין שלוש המדינות המובילות בתחום החלל. כיום הוא סבור שהיעד הזה הושג, לפחות חלקית. "תוכנית חלל זה אמנם גם טיסות מאוישות, אבל בתחום הלוויינים אנחנו כבר בין השלושה המובילים בעולם, יחד עם ארצות הברית וצרפת. דו"ח אמריקני מ-2012 שמדד את כל התחומים של פעילות בחלל, דירג אותנו במקום השמיני – אחרי ארה"ב, סוכנות החלל האירופית, רוסיה, סין, הודו, יפן וקנדה, ולפני קוריאה הדרומית".

 אלי :מהו בעיניך ההישג המרשים ביותר של ישראל עד כה בתחום החלל?

בן ישראל :"יש לנו לווייני תצפית שמשקלם נמוך מאוד, ובזה אנחנו ייחודיים. רק לאמריקנים יש יכולות טובות יותר".

לצד הגאווה בהצלחות, בן-ישראל מודה גם בכישלונות. כזה הוא למשל סיפורו של טלסקופ החלל 'טאווקס', שאמור היה להיות משוגר על גבי לוויין הודי. "הטלסקופ הזה נועד לצלם קרינה מהחלל החיצון. לבסוף ההודים נאלצו להוריד אותו מהלוויין. מאחר שמשקלו היה כבד מדי. הטלסקופ למעשה יצא מכלל כשירות מאז, והפרויקט בוטל".

האם יש לכם תוכנית למקרה של שיגור שנכשל, ועלול חלילה לפגוע בריכוזי אוכלוסייה בארץ?

בן ישראל :"יש עוד ועוד מערכות גיבוי, שמונעות אפשרות של התרסקות בשטח מאוכלס. אנו משגרים לוויינים מסוף שנות ה-80, ועד כה לא היה שום מקרה כזה".

 אלי :יש הטוענים שתוכנית החלל הישראלית לא באמת מציתה את הדמיון, מאחר שהיא עוסקת רק בצפייה על כדור הארץ ולא בחקר החלל. האם ישראל מתכוונת להפנות גם מבט החוצה, לעבר כוכבים אחרים?

 בן ישראל :"התוכנית התחילה כביטחונית, אבל מאז היא עברה הסבה וכיום אנו עוסקים למשל בפרויקט משותף עם האמריקנים לחקר כוכב הלכת נוגה, ועובדים על טכנולוגיות שיעזרו לחקור ולמפות את אותו כוכב לא סימפטי. כל חללית שתגיע אליו צריכה להיות קלת-משקל, וכאן נכנסת המומחיות שלנו. פרויקט משותף אחר הוא חקר קרינה של סופר-נובה. המטרה היא ללכת בעתיד יותר על חקר החלל, אבל גם לא צריך לזלזל בחקר כדור הארץ. יחד עם הצרפתים, למשל, אנחנו בונים לוויין שיבדוק זיהומים בכדור הארץ ויעביר את המידע לשימוש כל המדינות סביב הים התיכון. הממשלה אישרה תקציב גדול, ובהנחה שלא יקצצו אנחנו מתכוונים להעמיק מאוד את התחום החזק שלנו, של נתונים אסטרופיזיים מהחלל. בעתיד אנחנו גם מעוניינים לשלוח אסטרונאוט אחד לפחות לתחנת החלל הבינלאומית, אם לא יותר.

אלי :איך אתה רואה את העתיד של תוכנית החלל הישראלית ?

 בן ישראל :ישראל צריכה לפתח תעשיית חלל שתחדור היטב לשוק העולמי, ותהפוך למרכיב חשוב בכלכלה שלה. בנינו תוכנית שלפיה תוך שנים ספורות אפשר יהיה להגיע לייצוא של 5 מיליארדי דולרים בשנה. היום שוק החלל העולמי מוערך ב-250 מיליארד דולר בשנה, וישראל ממוקמת בשמינייה הראשונה של התעשייה העולמית בתחום. גם אם נקבל רק עשרה אחוזים מנתח השוק, זה כבר אומר 25 מיליארד דולר בשנה. אף ענף אחר לא עושה סכומים כאלו. לדעתי עלינו להשקיע בכל שנה כ-150 מיליון דולר בתעשיית החלל, וזה יחזיר את ההשקעה אלף מונים. הסכומים שאנחנו משקיעים כיום אפילו לא מתקרבים לזה, וחבל. אין כמו תחום החלל כדי להחזיק בארץ כוחות מדעיים וטכנולוגיים מעולים, שפשוט עוזבים לחו"ל. הם יישארו אם תיבנה כאן תוכנית חלל רצינית, ואז גם לא תהיה בעיה של בריחת תעשיות ההיי-טק להודו ולסין. בנוסף, זה ימשוך את בני הנוער".

אלי :האם יש דרך שתוכנית החלל הישראלית תוכל לסייע גם לאזרח הערבי והמוסלמי  העני והמדוכא במזרח התיכון ?

 בן ישראל :תוכנית החלל של ישראל מסייעת  בצורה דרמטית לאנושות כולה ובוודאי גם לערביי המזרח התיכון . החלל מסייע להם גם היום מאחר שיש לוייני תקשורת  שמעבירים  להם מידע.הלווין שאנו בונים את עם הצרפתים בודקים  את הזיהומים בכדור הארץ ומעביר את המידע לשימוש כל תושבי הים התיכון.  

בן-ישראל מדבר על לפחות 15 לוויינים ישראליים נוספים שישוגרו לחלל, ועל המשך מגמת ההקטנה שלהם. "אנחנו בונים מנשא של ננו-לוויין, שאנחנו מקווים שיספק איכות גבוהה יותר בעלות פחותה. ולבסוף אנחנו משקיעים בחינוך בתחום החלל והלוויינים. זה חשוב למדינה לא פחות מאשר בניית לווייני תצפית ומודיעין".

"לשם השוואה, משקלו של הלוויין האמריקני הממוצע הוא כעשרים טונות, בעוד משקל הלוויין הישראלי הממוצע הוא כ-200 ק"ג בלבד", מסכם  פרופ' חיים אשד אבי תוכנית החלל הישראלית . "למרות הפער הזה, הלוויין הישראלי מסוגל לביצועים דומים לאלה של מקבילו האמריקני. ישראל יכולה לתרום לחלל בדברים הקטנים, ואחרי הכול, אלוהים כידוע נמצא בדברים הקטנים. העתיד הוא לדעתי בפיקו-לוויינים – לוויינים בגודל קופסת מהדקים שיוכלו לבצע משימות מגוונות וחכמות בשבריר מהעלות הנוכחית. יש לנו הטכנולוגיות לבניית לוויינים במשקל קילוגרם אחד, מאה גרם, ואפילו עשרה גרם. לבסוף נגיע ליכולת לשים מערכת שלמה של לוויין על שבב אחד".

ישראל צועדת בביטחה בדרך לחלל הן בתחום האזרחי אבל גם בתחום הצבאי וייתכן מאוד שתחום זה יכריע את המלחמה הבאה. כדאי מאוד שפרויקטים חלליים בדומה שיגור הלויין לירח ואחר כך למאדים יהפכו ללחם חוק בישראל על מנת להלהיב את הנוער.

ישראל היא מדינה זעירה אבל הדברים שיוצאים ממנה אינם בהכרך זעירים כלל וכלל והם מגיעים רחוק מאוד. אני מחכה ליום שבו אסטרונאוט ישראלי ידרוך על הירח ואחר כך על המאדים האם יתנוסס יום אחד דגל ישראל על הירח ?ועל מאדים ? ואולי גם איפה שהוא בנוגה ?

 ..האם  באמת עוד רחוק היום שבו הירח המלאכותי "מרחביה 1 "  יצא למסע בחלל הרחוק ?

אולי לא.

ציור מאת כרמל טיצ'ר (כרמלטי)

ביבליוגרפיה : רשימת ספרים על תוכנית החלל הישראלית

בן-גוריון, עמנואל    סילונים מדבירי שחקים /    תל אביב :   מסדה, שני כרכים    תשכ"א-תשכ"ג
כרך א. — כרך ב: תעופה על קולית והנעה ראקטית

   Major General Dani Haloutz, Commander of the Israeli Air
Forc SPACE VISION AND POLICY OPTIONS: ISRAELI PERSPECTIVES
Air and Space Strategy for Small Powers: Needs and Opportunities

r

מאיר כהן החיים בחלל :   לוינים, חלליות ואסטרונאוטים   מושב בן-שמן : מודן, 2002
תקציר : ישראל היא כיום גורם מוביל בתחומים שונים של חקר החלל וניצולו לטובת חיי היום – יום. החיים בחלל עוסק בחקר מערכת השמש ומרחביו האינסופיים של היקום, ונוגע בכל אחד מהתחומים המרכיבים את תעשיית החלל: לוויינים וחלליות, טילים ומעבורות חלל. כמו כן, מתייחס האלבום לאתגר הגדול העומד בפני האדם: כיצד לחיות בחלל. בפרק העוסק בנושא זה, מתוארים הקשיים הכרוכים בביצוע פעולות בסיסיות – אכילה ושתייה, רחצה, שינה ועבודה – בתנאים של העדר כוח משיכה, ומוצגים פתרונות מתאימים לקשיים אלה. הפרק "יירוט טילים בחלל" עוסק בכלי נשק שנחשבו עד לא מכבר ליצירי המדע הבדיוני, והוא מציין גם את חלקה של ישראל בפיתוח אמצעים ליירוט טילים, כחלק מהמערכת שנועדה לשמור על בטחון המדינה. מאיר כהן הוא עיתונאי, פרשן ומרצה בנושאי תעופה וחלל. הוא מקדיש מזמנו גם להדרכת חוגים לתעופה, חלל ומדע בדיוני בבתי ספר. ספריו הקודמים: "אלבום החלל", "מסתורי החלל", "אלבום המטוסים והטילים", "סופה במדבר" ו"העב"מים נחתו

 אילן רמון מכתבים מאילן רמון :  פברואר 1999-דצמבר 2002 מפקדת חיל האוויר, 2003

 מכתבים ששלח אילן רמון לבטאון חיל-האויר . החיבור צורף לגליון 149 מתאריך פברואר 2003 של כתב העת ביטאון חיל האויר.

  אבי בליזובסקי, ויפה שיר רז  : הקולומביה – סיפורה של משימה 107 הסיפור המלא ,כינרת 2003

  פרק מהספר :הטובים לטייס

אסק שמים : קיום המצוות בחלל / מאת הרב לוי יצחק הלפרין, ראש המכון ; (עריכה מורחבת, בתוספת השלמות והערות: הרב אברהם משה הלפרין. ירושלים : מכון מדעי טכנולוגי להלכה, תשס"ג. לזכרו של אל"מ אילן רמון… שנספה באסון התרסקות מעבורת החלל 'קולומביה'… אשר בעקבות שאלתו ההלכתית נערך המחקר

כתבה על החוברת http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2661319,00.html

..

דני שלום מעל האופק  50  שנות פעילות ישראלית בחלל : על המעטפת: גילויים חדשים על תוכנית החלל של ישראל  ראשון-לציון : באויר – פרסומי תעופה, 2004

תקציר : 50 שנה מלאו לפעילות הישראלית בתחומי החלל- פעילות זו כללה פיתוחים בתחומי הרקטות והטילים, הלויינים והחלליות ועד לשיגור של אסטרונאוט ישראלי במעבורת החלל האמריקנית. ספר זה מתאר את הפעילות הישראלית בתחום החלל בחמשת העשורים האחרונים, ובו גילויים שלא פורסמו עד כה על פיתוח טילים, לויינים ומערכות חלל בישראל. ספר זה, המופיע במלאת שנה לאסון "קולומביה", מוקדש לאל"מ אילן רמון ז"ל ולצוות מעבורת החלל.

 פרק מהספר

פיקובסקי, דגנית    ישראל בחלל :   תרומתה של תוכנית החלל לביטחון הלאומי של מדינת ישראל /    [תל-אביב] :   אוניברסיטת תל אביב, בית הספר לממשל ולמדיניות,   2005.  דגנית פייקובסקי  – ישראל בחלל, מאמר על חשיבותו של החלל לישראל. קובץ מאמרים – פרסום מספר 29 2006 יורם אילן- ליפובסקי וטל ענבר – מהחלל האסטרטגי לחלל הטקטי – לקראת ResponsiveSpace יצחק ביצ מצורך ביטחוני לשיגשוג כלכלי – השימוש הכפול בראי תעשיות החלל הישראליות – פאנל   http://www.fisher.org.il//Fisher%20Institute%20Publications/No34/panel%20kaplan34.pdf

    : Philip Chien. Columbia – final voyage :

 the last flight of NASA's first space shuttle  New York : Copernicus Books, 2006.

http://www.amazon.com/Columbia-Final-Voyage-Philip-Chien/dp/0387271481

מאמר על הספר

http://www.space.com/news/ft_060215_book_columbia.html

‫ ישראל בחלל :   היבטים אסטרטגיים.    דיונים בבטחון לאמי ; ;   רמת-גן :   מרכז בס"א 2006 ) ,    [תשס"ו ]

 מאיר כהן צעדים  בחלל : חקר החלל מראשיתו ועד ימינו,מודן 2007

 

משה גרנות הנער שחלם לעוף. : סיפורו של אילן רמון – האסטרונאוט הישראלי הראשון. דני ספרים 2007

ברנד, רבקה   אסטרונאוטים. /   תל-אביב : רמות – אוניברסיטת תל-אביב, תשס"ח, 2007.

סרט תעודי

הראשון בחלל  סיפורו של אל"מ אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון  [הקלטת וידאו] / בימוי- ניל וייסבורד ; הפקה- עזרא כליפא ירושלים : רשות השדור. הערוץ הראשון, תשס"ג 2003 סרט תיעודי  של 70 דקות  לזכר אילן רמון וששת האסטרונאוטים הנוספים של המעבורת קולומביה

אנחנו נגיע בזמן  [הקלטת וידאו]/ תסריט ובימוי – נפתלי גליקסברג; מפיקים – אודי זמברג ומיכאל תפוח

 ישראל: קשת, [?200 סיפור האסטרונאוטים ומעבורת החלל קולומביה

יואל  גת    אקדח בקרב סכינים :   גילת – סיפור של חוצפה ישראלית /    תל-אביב :   ספרית מעריב,   2005   תשס"ה..

 על חברת תקשורת לוינים.

תקציר : אקדח בקרב סכינים מביא את סיפורה עוצר הנשימה של 'גילת רשתות לווין', חברה ישראלית שהסתערה על העולם עם נחישות, יכולות והרבה חוצפה ישראלית. מותחן עסקי מהחיים. ביוגרפיה של סטארט – אפ שהפך לסיפור הצלחה שהדהים את העולם, משולבת עם סיפור אישי מרתק מפי יואל גת, אחד ממייסדיה והרוח החיה בחבורה שהוביל אותה בתעלות בדרך לכיבוש הפסגה. והיה שם גם בשעות הקשות של הנפילה. יואל גת, 53, יוצא יחידה טכנולוגית מובחרת, קיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל. הקים את גילת עם צוות שיצא איתו מהיחידה וניהל אותה מיום הקמתה ב1987 ועד לפרישתו ממנה ב2003 – .

ירון איתן עם אורי מירון ;גלים מתנפצים :   נפילתה של ג'יאוטק : חלום ענק למקם טכנולוגיה ישראלית בלב עולם התקשורת האלחוטית

 ירון איתן עם אורי מירון ;גלים מתנפצים :   נפילתה של ג'יאוטק : חלום ענק למקם טכנולוגיה ישראלית בלב עולם התקשורת האלחוטית / הקדמה מאת אהוד ברק ; מאנגלית: ברוך קורות     תל-אביב :   מטר,   תשס"ו 2006.
 

ראיון עם המחבר

עוד כתבה

עמוס קובץ קווים לאסטרטגיית חלל למדינת ישראל 2009  לא פורסם

אבי  הר-אבן    תכנית החלל האזרחית של ישראל :   שיתוף פעולה עם מדינות אחרות /

  רמת גן :   מרכז בגין סאדאת למחקרים איסטרטגיים , אוניברסיטת בר-אילן,   2009.

דגנית פייקבוסקי על הפוליטיקה בינלאומית ומועדון החלל

 יובל סקורצרו     ההגנה על הלווינות החזותית של מדינת ישראל /    [תל אביב] :   המכללה לביטחון לאומי,   2009.

 

מאיר  כהן   אטלס טכנולוגיות לחימה. :   הלוויינים, הטילים, הרובוטים הזעירים ומערכות הלחימה המתוחכמות של ישראל /   מושב בן-שמן : מודן, 2010.

תקציר : החידוש הגדול ביותר בפיתוח טכנולוגיות לחימה חדשות הוא המעבר לרובוטיקה. יותר ויותר כלי מלחמה הופכים להיות בלתי מאוישים, במטרה לחסוך חיי אדם בהפעלתם.
הספר שלפניכם מביא את החידושים הטכנולוגיים העיקריים. בצד המל"טים והמזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייסים), מופיעים הכטב"מים (כלי טיס בלתי מאוישים) – גדולים, כבדים וארוכי טווח, ובתחום היבשתי נמצאים הכרב"מים
(כלי רכב בלתי מאוישים). כל אלה מונחים מרחוק ומופעלים בידי חיילים מקצועיים, המסוגלים להנחות כלי טיס ענק למרחק אלפי קילומטרים, במשך עשרות שעות ברציפות.

אנסטסיה   בירגר,   מערך לווינים ליירוט טילים בליסטים בחלל /   עבודת גמר (מגיסטר למדעים)–הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל, הפקולטה להנדסת אוירונוטיקה וחלל,  חיפה :   [חמו"ל],   תש"ע 2010.

תקציר המחקר :

המחקר עוסק בבדיקת האפשרות לבניית מערך לווינים אשר יירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה. היירוט יתבצע ע"י פגיעה פיזית של לווין בטיל הבליסטי. על מנת לבנות מערך ההגנה נבחנה מעטפת ההגעה של לווין בודד. בעזרת אופטימיזציה נמצא תחום הגעה מרבי של לווין וכמות הלוויינים המינימאלית הדרושה לקונסטלציה תוכנית  המבטיחה כיסוי רציף.

יעקב צור תוכנית החלל הישראלית  בחמישה כרכים 2008-2012 הוצאת מופ"ת. ההיסטוריה המלאה של תוכניתה חלל הישראלית.

 

מאיר כהן    אטלס העידן החדש בחלל לילדים ולנוער. /   מושב בן שמן : מודן, 2012.

תקציר: לאחר שהירח "נכבש" היעד הבא בחלל הוא כוכב הלכת מאדים. עד שנת 2030, לפי תוכניתה של ארצות־הברית, תנחת חללית מאוישת על כוכב הלכת המסקרן. גם רוסיה, סין ואירופה חושבות בכיוון זה. עד אז ישוגרו חלליות מאוישות אל אסטרואידים וינחתו עליהם, וטלסקופים חדשים יבלשו בשמיים בחיפוש אחר חיים בחלל. העולם כולו מצפה לגילויים מרעישים בחקר החלל שלפתע נפתח לרווחה בפני האדם. היוזמה הפרטית פורצת לחלל ופותחת בו אופקים חדשים. האטלס שלפניכם סוקר חידושים אלה, והוא בגדר אלבום מרהיב וגם כלי עזר לנוער ולילדים, המתעניינים בנושאים אלה או המבקשים לכתוב עליהם עבודות.

 

דני שלום אנציקלופדיה יפעת 100 שנות  תעופה וחלל בישראל  2013–1913

 ראו עוד מאמרים של אלי אשד בנושא תוכנית החלל:

תוכנית החלל של יובל שטייניץ  

המירוץ המזרח תיכוני לחלל

טייס בין הכוכבים :על אילן רמון