היו זמנים ב"דאלאס"

הופיע ב"סוף שבוע -מעריב "     4.1.2013 תחת השם "חאלאס"

וב"דיוקן -מקור ראשון "4.1.2013 תחת השם ""חלאס עם דאלאס"

ובאתר NRG בשם "חאלאס -מסע בעקבות דאלאס"

כוכב סדרת הטלויזיה "דאלאס" ג'י אר יואינג,  במציאות הלא טלווזיונית לארי הגמן נפטר.ולזכרו יצאתי למסע בעקבות הסדרה שאפילו ראש ממשלת ישראל מנחם בגין הקפיד מאוד שלא להחמיץ. פטירתו של השחקן לארי הגמן במהלך צילומי סדרת-ההמשך ל'דאלאס', שמה קץ לאפשרות שג'יי-אר יואינג, אחד הנבלים המשפיעים ביותר על התרבות בעשרות השנים האחרונות, ישוב למזימותיו. גם כך, דאלאס וג'יי-אר כבר הטביעו חותם על חיי המונים ברחבי העולם ובישראל, ושכנעו אותם שעושר מביא אושר, ולא חשוב מה המחיר.המסקנה של המסע :עם ג'י אר לא היה נראה מאושר כל כך ממעשיו הנבזיים העולם היה מקום הרבה יותר טוב ומוסרי ,אבל גם קצת יותר משעמם.

האיש מדאלאס

  

 שחקן הטלוויזיה לארי הגמן הלך לעולמו ב-23 בנובמבר 2012. זה דבר רגיל ,יש הרבה שחקני טלויזיה ורובם ככולם הולכים לעולמם בשלב מסויים במיוחד כשהם מגיעים לגיל 81 לאחר עשרות שנים של אלכוהוליזם קשה  מחלת הסרטן וניתוחים מסובכים.

הגמן היה עסוק בצילומים של סדרת המשך של סדרה בשם "דאלאס"  בעת פטירתו.ויש מקום לחשוב שהמאמץ כתוצאה מצילומים אלה תרם רבות לפטירתו של הגמן חולה הסרטן.

אבל לארי הגמן לא היה שחקן טלוויזיה  רגיל מן השורה כלל וכלל . הוא ייצר דמות של איקון כדמות טלוויזיונית בשם ג'י אר יואינג  איל נפט טקסני בסדרת טלוויזיה בשם "דאלאס " .סידרה שרצה במשך 14  שנה  ו357 פרקים על מסכי הטלוויזיה בארה"ב ולאחרונה קמה לתחייה בסדרת המשך. זוהי סדרה על משפחת מיליונרים  של נפט שגרה בחווה  בטקסס "סאוטפורק ליד העיר דאלאס. והם התעסקו  בעיקר בלהציק האחד לשני כשלא הציקו לאחרים. וזה התרחש במקביל.

דאלאס אולי יותר מכל סדרה אמריקנית לפניה הצליחה לתפוס את כל מה שרע וחולה ומציק ומעוות בתא המשפחתי האמריקני השבע .למרות זאת היא הפכה את הדמות של המיליונר הנכלולי שעיקר חייו כשאינו עוסק במזימות כנגד יריבים עסקיים הוא עוסק במזימות כנגד קרובי משפחתו  ג' אר שאותו גילם לארי הגמן  לגיבור תרבות שהמונים הזדהו עימו  ורצו להיות כמוהו,לארי הגמן  הראה למיליונים ולמליארדים ברחבי העולם  שהרשע יכול להיות אטרקטיבי.הוא הפך לאחד הנבלים האהובים ביותר בהיסטוריה.

אז למה לא להיות כמוהו כמו ליחשש ג'י אר לצופים ?

ובמשך שנים אלו היסעירה  "דאלאס " את כל העולם מניו זילנד ועד המזרח התיכון.שחקניה פגשו  במעריצים שונים כמו ראש ממשלת ישראל  מנחם בגין שסיפר שהוא מעריץ נלהב של הסדרה וגיבוריה  ( אמנם לא את ג'י אר אלא את אחיו ה"טוב"  בובי ) הסדרה אף זכתה בפרס "כינור דוד " הישראלי היוקרתי .

ואת מידת השפעתה של "דאלאס " על המליונים הרבים של צופים ברחבי העולם  שראו בגיבורה ג'י אר דמות לחיקוי אנו רק יכולים לנחש.

האסטרונאוט

האסטרונאוט אנטוני נלסון בסדרה "אני חולם על ג'יני " בגילומו של לארי הגמן.

 שנים לפני שהתפרסם הגמן כג'י אר הנבל השרמאנטי הוא התפרסם כדמות שונה לחלוטין  וסימפטית לאין ערוך יותר דמות שהייתה גיבור תרבות של ארה"ב בשנות השישים ובמידה רבה סימלה אז את תרבותה  האסטרונאוט חוקר החלל האמיץ והאידיאליסטי,שיצא לכבוש את החלל המשימה שאותה הציב הנשיא ג'ון קנדי לפני העם האמריקני בראשית שנות השישים והתממשה עם נחיתת האדם על הירח ב1969.

לארי הגמן יצר את האסטרונאוט הבידיוני המצליח ביותר בטלוויזיה האמריקנית מלבד קפטין קירק של "מסע בין כוכבים", הקפטין אנטוני נלסון בסדרה קומית פנטסטית נשנות השישים בשם  "אני חולם על ג'יני".

נלסון –הגמן היה בסדרה זאת אסטרונאוט  אמיץ לב ואידיאליסטי   שרמנטי ורומנטי,האיש שמייצג את כל מה שטוב בחברה האמריקנית ,  שפוגש באי בודד שעליו הוא נוחת לאחר משימה בחלל  בג'יני" שדה בלונדינית יפהפייה ( ברברה עדן ) בעלת כוחות כישוף מדהימים שאותה שיחרר  מבקבוק שבו הייתה כלואה בכישוף במשך אלפי שנים. הג'ינית  מתאהבת  מיידית באסטרונאוט המקסים  ומתעקשת לחזור עימו לבסיס  מרכז החלל של נאס"א בארה"ב. ושם לאורך  השנים נאלץ להתמודד עם הכשפים שהיא מבצעת במרכז החלל. אחד האלמנטים המעניינים בסדרה זאת היה הניגוד המדהים בין הג'ינית בעלת כוחות הכישוף הקדומים המוצאת את עצמה בחוד החנית של המדע האמריקני ושמה את מיטב המדענים של ארה"ב ללעג ולקלס.

הסדרה הייתה הצלחה עצומה שרצה חמש שנים בין עם 123 פרקים סך הכל בין 1965-1970. בעונה האחרונה של הסדרה הג'ינית בת אלפי השנים אף התחתנה עם האסטרונאוט ביש המזל.

עד היום זוהי אחת מסדרות הפנטזיה הפופולאריות ביותר שנוצרו אי פעם ,ובו בזמן אחת הסדרות הפופולאריות ביותר על נושא חקר החלל וגם על המאבק בין המדע והכישוף. בעקבותיה נוצרה גם סדרה מצויירת על הדמות של ג'יני  ואפילו סיפורי קומיקס.

ושנים לאחר מכן חזרה בעוד שני סרטי טלוויזיה  שתיארו מה קרה לג'יני " אני חולם על ג'יני: 15 שנה אחרי" 1985"אני עדיין חולם על ג'יני" (1991)

אך  לארי הגמן לא הופיע בהם.הוא התפרסם אז כשחקן בסדרה "דאלאס" שהיגיעה לסיומה בשנת 1991. ייתכן שהרגיש ששוב אינו מסוגל לשחק  מבחינה נפשית את הדמות התמימה והאידיאליסטית של האסטרונאוט בזמן שהוא במקביל מגלם את הדמות המושחתת  של איל הנפט ג' אר שמן הסתם שאבה ממנו כמות אדירה של אנרגיות (שליליות ) על מנת לגלם אותה "כהלכה".

מיליונר הנפט

 

הגמן סיים לגלם את תפקיד האסטרונאוט נלסון   ב-1970 וזה לא היה מקרי.   ארה"ב איבדה אז בהדרגה  עניין בתוכנית החלל שלה לאחר כיבוש הירח. האסטרונאוטים לאחר סיום תוכנית אפולו של מסעות לירח איבדו את העניין הציבורי ושוב  לא נראו כגיבורי תרבות  והפכו לנוסטלגיה. הגמן מצידו  הפך לעוד כוכב טלוויזיה נשכח אחד מיני רבים , נושא להיזכרויות רק בתוכניות הטריוייה האהובות כל כך על האמריקנים ששתה את עצמו לדעת כאלכוהוליסט שמשך רוב השנים לא הצליח להתגבר על בעייתו.ואז קרה לו ,לכאורה  נס.הוא הצליח לתפוס שוב את הרגע האמריקני ואת תשומת הלב הציבורית.וזאת על ידי דמות שהיא בו זמנית גם מנוגדת לחלוטין לדמות ההירואית שגילם של האסטרונאוט ובו בזמן גם היא מגלמת באופן מושלם לא פחות ואולי אף  יותר   את החלום האמריקני.הדמות של מליונר הנפט חסר המעצורים.

ב1978 עלתה  על המסך הקטן סדרת דאלאס שנוצרה בידי תסריטאי יהודי בשם  דיויד ג'קובס והופקה בידי מפיק יהודי בשם לאונרד כצמן.היא עלתה לאוויר כמיני סדרה בת חמישה פרקים אבל היא זכתה לרייטינג גבוה מספיק  כדי לקבל "קביעות על המסך הקטן. היא רצה במשך 14  עונות עד 1991.

במרכז העלילה עמדו מיליונר הנפט המבוגר ג'וק יואינג ואישתו מיס אלי בעלי חווה לגידול בקר דבר שהפך אותם לכאורה לדמויות המשך לגיבורי סדרות מערבונים מצליחות "בוננזה" ו"האיש מוירג'יניה"   גיבורי ארה"ב בעשורים הקודמים שבמרכזם עומדים בעלי חוות עשירים וקשוחים ששומרים על החוק באיזוריהם הענקיים ובתוספת עדכנית   גם בעלי חברת נפט מצליחה.לזוג היו שלושה ילדים ג' אר הבכור ,גאי שמהר מאוד נטש את הסדרה כדי לככב בסדרה מצליחה משלו בשם"נוטס לאנדינג " שרצה גם היא לא פחות משלוש עשרה שנה )  ובובי הצעיר והטוב ( שאותו גילם פטריק דאפי שזה עתה סיים תפקיד בסדרת מדע בדיוני בשם "האיש מאטלנטיס " על בחור בעל כוחות על כשהוא נמצא מתחת למים שעימם הוא מציל את העולם ). עימם חיו נשותיהם סו אלן אשת ג'י אר ופמלה אישתו של בובי וגם האחיינית לוסי כל השישה חיו בחווה בשם סאוטפורק כ25 קילומטר צפונית מדאלאס שגורדי השחקים שלה הוצגו על רקע נעימת הפתיחה מפורסמת שנוצרה בידי המוזיקאי ג'ראלד אימל  הפכה לסמל של מדינת טקסס.

רשע וכיף לו

קווי העלילה הקבועים עסקו במזימותיו השונות של ג'י אר שניהל את עסקי המשפחה ללא רחמים ובגד ללא הרף באישתו מלכת יופי לשעבר  שהפכה במהלך הסדרה  לאלכוהוליסטית.כאיזון הוצב נגדו האח הצעיר בובי שהוצג כדמות מוסרית באופן יחסי כשההורים מנסים לשמש כגורם מתווך ומפשר אם כי בסופו של דבר היה ברור שכולם באותו הצד :הרחבת עסקיה וכספיה של משפחת יואינג והשאלה הייתה  רק איך לעשות זאת.

בובי התחתן גם עם בתו של שותפו העסקי בעבר ויריבו הגדולה בהווה של אביו וזה לא הקל על העניינים .אבל כל אלו היו רק הפתיחה לתסבוכות שהפכו מוזרות יותר ויותר לאורך 14 שנות הסדרה.שכללו את הגילוי שהקאובוי של המשפחה רי קרבס שניהל רומן עם נכדתו של הבעלים היה בנו של ג'וק יואינג מחוץ לנישואין וכך הפך לחלק אמיתי מהמשפחה לזעמו של ג'י אר שחשש שהוא יגע בירושתו.

סו אלן אישתו הנבגדת של ג'י אר מלכת יופי לשעבר נאבקה באלכוהוליזם ונפגעה קשה בתאונת מכונית.היא וגי' אר התגרשו ואז התחתנו שוב .

מידי יום ביומו אנשי משפחת יואינג ומקורביהם התמודדו  ובדרך כלל במקביל עם מאבק בין אחים ובין בני משפחה שונים  בגידות במשפחה עם פעולות עסקיות לא מוסריות  ועם אינטריגות אינסופיות מכל סוג ומין. שם המשחק אצל בני   משפחת יואינג היה בוגדנות ,שחיתות, ורצון לנקמה. זה פחות או יותר מה שהעסיק אותם מהבוקר ועד הערב. אלו הוצגו בכמויות שמעולם לא הוצגו כמוהם עד אז בסדרה כלשהיא של הטלוויזיה האמריקנית .לפחות לא אצל הדמויות הראשיות בסדרה שעימן היו הצופים אמורים להזדהות. בכך כל הדברים האלו כמו קיבלו לגיטימציה.כפי שהעיר אחד המבקרים "האדונים בסדרה "דאלאס" התנהגו כמו הגרועים במשרתים שבסדרות הבריטיות ". 

 הסדרה היגיעה לתשומת לב עולמית בסיום העונה השנייה  של 1979-1980 כשג'י אר נורה בידי  מישהו  שיכול היה להיות כל אח מהשחקנים האחרים ,וכל העולם עסק בשאלה מי ירה בו. יוצרי "דאלאס היציגו בגולמיות אך בהצלחה מסחררת את מה שהיה מזכה בנקודה שחורה ,כל יוצר סרט מתח בינוני בקולנוע: הם הציגו לצופים בזה אחר זה את כל החשודים האפשריים בהתנקשות.,על כל המוטיבציות והסיבות האפשריות שלהם והותירו בידי הצופים את הבחירה בין: פילגש זנוחה ונעלבת ,שותפים לדבר עברה ופרטנרים  לעסקים מסחריים שנזרקו הצידה בקלון ,יריב נצחי שרומה שוב ושוב  ובני משפחה שנדחקו הצידה בגסות.מכיוון שהתעלומה כביכול הוצגה בסיום העונה השנייה של דאלאס שלאחריה חלפו חודשים עד לחידוש הסדרה ,וזאת התעכבה עוד כמה חודשים בגלל שביתת תסריטאים , אמריקה שברה את ראשה כמעט במשך שנה (!) בניסיון לגלות מי היה המתנקש באיש שכולם אהבו לשנוא. המשפט "WHO SHOT J.R הפך למטבע לשון עממית ותקשורתית.  בחנויות נמכרו מדבקות עם המילים "גי אר לנשיאות " מגזין הטיים המכובד הקדיש לסדרה כתבת שער והיציג את כל האפשרויות הריאליות לשאלה מי ירה במליונר הנפט. עיתונים קטנים יותר ערכו הימורים במליוני דולארים.מגזינים שונים בארה"ב ובבריטניה  יצאו בכתבות סנסנציוניות שבהן חשפו לקהל מי היה היורה האמיתי. אחד מהשבועונים האלו גם הסתכן בגניבת תסריט משולחנו של אחד ממפיקי "דאלאס" והגניבה עלתה לו הון תועפות .אבל הפרסום בקול תרועה גדולה  לא שינה דבר ,המפיקים מיהרו לפרסם הודעה כי עדיין לא החליטו מי "ירה-ירתה  בג'י אר והפרק שנגנב היה רק אחד מתוך כמה שכל אחד מהם היציע פיתרון אחר.  ה שחקנים עצמם לא ידעו מי ירה בג' י אר עד לרגע האחרון של הצילומים כולל חתן "השימחה" בעצמו שניהל מו"מ הקשוח על העלאת שכרו ואיים בשלב מסויים שהוא יעדיף לא לחזור לסדרה ולהישאר "מת".אבל לבסוף לאחר העלאת שכר דרמטית התרצה הגמן  וג'י אר קם לתחייה לשמחת הצופים.

  תשעים מיליון איש צפו בפרק שגילה מי  ( כמעט ) הרג אותו השאלה הגדולה שהטרידה אז את העולם.התשובה הייתה המאהבת שלו אחותה של אישתו ,וזה לא באמת היה חשוב כי הוא הרי גם לא נהרג והמשיך במעלליו ביתר שאת וביתר הנאה זדונית ככוכב הבלתי מעורער כעת של הסדרה ושל הטלוויזיה האמריקנית. בשלב מסויים הוא אישפז את אישתו שבה בגד ללא הרף  בבית חולים לחולי נפש והמשיך מכאן כשהוא מראה שוב ושוב ושוב ושוב  שסוף הרשע לנצח ולהיהפך לגיבור היום האומה והעולם.

הכל היה חלום רע.  

המסר הבולט האחר היה אם  אתה רוצה להצליח בחיים התנהג כמו ג'י אר היוצא תמיד כמנצח. אמנם היו הדמויות הטובות בסדרה ובמשפחה  אבל אלו היו בבירור גם החלשות והפחות מעניינות  והן בדרך כלל הוצגו כטיפשים מטופשים שג'י אר הערים עליהם שוב ושוב   והם יצאו שוב ושוב כשידם על התחתונה. ג'י אר כמו לוציפר של מילטון היה דמות שהצופים עקבו אחריה במלוא תשומת הלב והמפיקים ידעו זאת. הוא הפל לסמל של הקפיטליזם האמריקני הבלתי מרוסן של ימי הנשיא רייגן ולמה שהפך את ארה"ב לגדולה. הוא סימל וייצג את עידן הטייקונים שלא רק נהנים לעשות כסף מאחורי הקלעים  אלא גם להפגין את עושרם ואת עוצמתם  ואת יכולותיהם בכל דרך אפשרית ביפני הקהל הרחב בנוסח דונאלד טראמפ ( שלימים כיכב בסדרת "ריאליטי משלו " שבה נהנה להראות כיצד הוא מפטר עובדים )  ואחרים  ושהציבור יתפוצץ. ג' אר פילס את הדרך עבור כולם.

"הנשים של דאלאס" מהדורה הולנדית.

בשלב מסויים בעונה של 1984 -85  נמאס לפטריק דאפי האח  בובי בסדרה מהתפקיד המשעמם שלו בתור היריב  הטוב המפסיד תמיד לג'י אר הרע  והוא עזב. המפיקים החליטו להרוג אותו בתאונת דרכים  בפרק האחרון של העונה שאגב כך שהראתה שסוף הטוב להפסיד ,הוא נקבר.

 אבל  בגלל דרישות הצופים והירידה ברייטינג של הסדרה  הוחלט להקים אותו לתחייה.הייתה בעיה :איך להקים את בובי שמת ונקבר ?

המפיקים מצאו לכך פיתרון מקורי ביותר :  על ידי כך  שחשפו שכל העונה של הפרקים שחלפו מאז מותו של בובי הייתה חלום מסובך ומפורט ביותר של אלמנתו כביכול של בובי פאם הוא היה חי כל הזמן כפי שהיא מגלה כשהיא מתעוררת בבוקר ומגלה אותו במקלחת חי מאוד ומסתבן.חלום מורכב כל כך שבו היא חלמה את כל האירועים של עונה שלמה כולל של  עשרות דמויות שונות שכלל לא היו קשורות אליה  עד שהוא התפשט גם לסדרה האחות "נוטס לאנדינג"  שגם היא עסקה בהשלכות של מותו של בובי  על אחיו גארי בקליפורניה ובסדרה ההיא שנמשכה עוד שנים הם כנראה מעולם לא גילו שמותו של בובי היה חלום וכתוצאה הם כולם חיים בחלום מורכב של פאמלה.

המסר היה ברור :לשום דבר אין באמת השלכות הכל הוא חלום במילא.   הסדרה המתחרה "שושלת " מיהרה לנצל את הסיפור הזה ופרסמה מודעות במגזין הטלויזיה "זהו אינו חלום ו"מה שאנו חולמים הם חיים "

 דאלאס  משפיעה על ארה"ב והעולם

  תומכי הסדרה הסבירו למבקריה המרובים שמחו כנגד המסרים הלא מוסריים של הסדרה  שהמסר האמיתי של "דאלאס"  הוא שגם העשירים הם בני אדם כמו כולם וגם הם  סובלים וגם להם יש צרות ובעיות  בדיוק כמו האזרח הממוצע ברחוב שהן אמנם  לפעמים יותר גרועות ונוראות ומוזרות  מכל מה שהוא יכול להעלות על דעתו. וכך בעצם יש לרחם עליהם.

תומכים שונים של הסדרה אף העלו אותה על נס כמי שעזרה לארה"ב לנצח במלחמה הקרה את הקומוניזם.הם הסבירו שהקריקטורה הגסה של יוזמה חופשית גדושה בסקס ואלכוהול שהיא היציגה הקסימה לא רק את ארה"ב והמערב אלא גם את הגוש המזרחי הקומוניסטי מברית המועצות ועד רומניה של  הרודן צ'אושסקו. הם טוענים שדאלאס לא הייתה  סתם סדרת טלוויזיה מצליחה.היא הייתה הרבה יותר מכך , ככוח תרבותי ששינה את  האטמוספרה  התרבותית העולמית.  ולא רק בהשפעה הגדולה שהייתה לה על האופנה האמריקנית של שנות השמונים כאשר נשים  רבות החלו להתלבש בסטייל הלבוש של גיבורות הסדרה.  היא הייתה אחד הגורמים העיקריים שהביאו להגדרת שנות השמונים וצמיחת הקפיטליזם הבלתי מרוסן שלה כ"עידן החמדנות ".

"הגברים של דאלאס" גירסה הולנדית.

היה זה גם הודות ל"דאלאס"  שהקפיטליזם הבלתי מרוסן הפך ל"אופנתי "  "  אחרי עשרות שנים של שליטה כמעט מוחלטת בתקשורת של השמאל האנטי קפיטליסטי  שבתמיכת הגוש הקומוניסטי וברית המועצות בראשו שתקף בכל צורה אפשרית את המיליונרים ואנשי העסקים הגדולים. הצופים בכמעט מאה מדינות שרכשו את הסדרה כולל בגוש הקומוניסטי הפכו לצופים אדוקים והיגיעו למסקנה שגם להם מגיעים מכוניות גדולות וברכות עצומות מימדים כמו בני משפחת יואינג. סטלין כידוע היקרין בארצו את הסרט האמריקני "ענבי הזעם " כדי להראות לצופים עד כמה עלובים החיים בארה"ב אבל כל מה שהצופים הסיקו היה שבארה"ב גם לעניים יש מכוניות.משהו דומה קרה ברומניה הקומוניסטית בשנות השמונים  ,ששם הרודן צ'אושסקו איפשר להקרין את "דאלאס" כאחת מסדרות הטלוויזיה האמריקניות היחידות בטלוויזיה הרומנית  כדי להראות דרכה לאזרחי רומניה  כמה איומים ונוראים הם החיים בארה"ב הקפיטליסטית וכמה האנשים בה הם מרושעים.

מה שהוא השיג היה בדיוק ההפך. האנשים העניים ברומניה שצפו בתאווה במנעמי החיים של העשירים מטקסס שאלו מדוע הם צריכים לחכות עשור עד שהם משיגים מכונית עלובה תוצרת רומניה.   צ'אושסקו הבין זאת לבסוף ואסר את המשך הקרנת הסדרה אבל אז כבר היה מאוחר מידי , ב-1989 הוא הופל בידי הרומנים שרצו  את מנעמי החיים של המערב כפי שהוצגו בפניהם על ידי "דאלאס".לאחר חיסולו של צ'אושסקו "דאלאס " הייתה אחת הסדרות הראשונות שהוקרנו בטלוויזיה של רומניה המשוחררת ,רק שהפעם לחלוטין ללא צנזורה כפי שהיה בימי המשטר של צ'אושסקו.

לארי הגמן  הסמל של הקפיטליזם האמריקני בעיני הרומנים הפך ברומניה למפרסם ידוע בסרטי פרסומת  של חברות שונות ממזרח אירופה כמו חברת נפט רוסית  שאותן  היציג לפני הקהל הרומני כ"בחירה היחידה של הטקסני האמיתי " כמובן כשהוא חבוש בכובע טקסני רחב שוליים  כנדרש.

לארי הגמן עצמו טען פעם בראיון שלדעתו "דאלאס הייתה אחראית לנפילת ברית המועצות. הם ראו אותנו ואמרו  למה לנו אין את כל הדברים האלו " ? הייתה זאת התשוקה שלהם  למה שדאלאס הציגה שהביאה להפלת המישטר הקומוניסטי. "

"הגברים של דאלאס" גרסה צרפתית.

יש גם טענו שהשינויים התרבותיים שאותם הכניסה דאלאס לחברה האמריקנית תרמו לא מעט לבחירתם של הנשיאים מטקסס  ג'ורג' בוש האב והבן הודות ל"דאלאס ".  הטקסנים פעם סימלו לאמריקנים האחרים פרימיטיביות ואלימות של מי שמעולם לא יצאו מהמערב הפרוע ,ותדמית זאת עוד התעצמה בגלל רצח הנשיא קנדי בעיר "דאלאס"  ( אם כי לינדון ג'ונסון יורשו של קנדי היה טקסני בעצמו,אולם יש הטוענים שהוא רק החמיר את התדמית הטקסנית הגרועה ברחבי ארה"ב  ).  סדרת "דאלאס" לפי דעה זאת  יצרה לטקסנים ולעיר תדמית חדשה של ויטליות מנהיגות  חדשנות  ועוצמה עיסקית שלא הייתה להם בעבר.

אמנם דאלאס סיימה את קיומה הטלוויזיוני הראשון ב-1991 במקביל לנפילת ברית המועצות ,אולם המורשת שהיא השאירה אחריה של הערצה עולמית לקפיטליזם הבלתי מרוסן וראיית החמדנות כדבר חיובי ביותר נשארה עד עצם היום הזה והיא משפיעה  מאוד על העולם הגלובליסטי שלנו.

"דאלאס"  בארץ הקודש  

 סטיב קנאלי הוא "רי קרבס"  כוכב "דאלאס" בביקור בישראל שאורגן בידי משרד התיירות.

בישראל הסדרה הזאת זכתה לצפיה טוטלית של כמעט מאה האחוז בערוץ היחיד בטלוויזיה.קיבוצים נהגו לשנות את זמני המפגשים שלהם כדי להתאים אותם לשעות השידור של הסדרה ובתי קולנוע נאלצו לתת מחירים במיוחדים בים שידור הסדרה כדי למשוך אליהם צופים. לרוב ללא הצלחה.

ההצלחה הייתה כה גדולה עד שמשרד התיירות של ישראל אירגן במרץ 1982 באופן יוצא דופן סיור ממלכתי בישראל של ארבעה  מכוכביה של "דאלאס ".המטרה הייתה  לפתוח מערכת פרסום בחו"ל למען  עידוד תיירות בישראל תחת הסיסמה "בואו לישראל  בעקבות משפחת יואינג". המסר היה: אם בני משפחת יואינג המפורסמים מבקרים בישראל אז כל אחד יכול ורצוי שיבקר בארץ הקודש.

העיתונאים שכתבו על הסדרה במסגרת הפרסום לביקור הישוו  את סיפוריה לסיפורי התנ"ך סיפורי קין והבל  סיפורי נוח ובניו סיפורי אברהם ויצחק וישמעאל.עם כי היה מי שהפטיר שאפשר היה גם להשוות אותה לסיפור סדום ועמורה וציין שכל אחת  מעשרת הדיברות מופרת בקביעות ובו זמנית בידי אחת מהדמויות או כולן   בכל אחד מפרקי הסדרה.

אלא שלמרבית הצער אף לא אחד מבני משפחת יואינג  עצמה השתתף בביקור המתוקשר. לכולם היו התחייבויות קודמות .  אפילו הנכדה של משפחת יואינג לוסי בגופה של השחקנית שרלין טילטון שהוצהר שתבוא ביטלה ברגע האחרון  את ביקורה לדבריה בגלל היותה בהריון והקושי לבצע סיור רחוק כל כך לישראל.

ארבעת   השחקנים שהיגיעו לארץ היו רק מהדרג  השני   והשלישי של שחקני המשנה ובראשם השחקן סטיב  קנאלי  ששיחק את הקאובוי רי קרבס ועוד כמה דמויות אלמוניות  שהופיעו רק החל מהעונות המתקדמות יותר של הסדרה ואף לא היו מוכרות עדיין בישראל.,ליוה  אותם מפיק בפועל של הסדרה פיל קפריס שהתהדר בכך שהוא האיש שחשב שיש להרוג את ג'י אר. כאשר נשאל בידי העיתונאים מה הרעיון  המרכזי של הסדרה הוא ענה :ש"כל אישה יפה שמופיעה בה תעבור במיטתו של ג'י אר".

 למרות שהמבקרים היו   רק שחקני משנה, הם  זכו לכותרות ראשיות בעיתונים ולמאבטחים מטעם המדינה. עם הגיעם הם קיבלו עוגה מפוארת בצורת אחוזת סאוטפורק שבה גרים בני משפחת יואינג ,עם פרחים בצורת בארות נפט.  הם ביקרו במוזיאון השעווה של ישראל בבית התפוצות ויצאו לביקור ברחוב דיזינגוף  בקפה כסית .  ביקרו בעיר חיפה כאורחי ראש העיר.  האחת מנקודות השיא של הביקור חבורת האלמונים ביקרה בטקס חלוקת פרס "כינור דוד " בירושלים ,וזכו בפרס מיוחד בעצמם בעבור הסדרה "דאלאס"  לצד כל היוצרים הישראלים החשובים שכובדו בפרסים באירוע.על מה ולמה זכתה "דאלאס" בפרס "כינור דוד "  המכובד ? העניין נשאר עד עצם היום הזה כתעלומה.

בישראל זכה הביקור בקיטונות של לעג :העיתונאים שאלו  מדוע מביאים רק את שחקני דרג ב' וג' של הסדרה לביקור ממלכתי מדוע אנשי משפחת יואינג אולי רואים את הביקור בישראל מתחת לכבודם ? אנשי משרד התיירות  שאירגנו את הביקור הואשמו בהונאת הציבור.  בתגובה חשפו נציגי משרד התיירות  שהקאובוי רי קרבס עתיד היה להתגלות  בעונה שעוד לא שודרה בישראל כבן לא חוקי למשפחת יואינג ובכך שימש כנציג רשמי של המשפחה עצמה.  הטענות האלו העליבו  מאוד את השחקנים המבקרים שנחשפו אליהן בישראל  ושהסבירו בתקשורת הישראלית  שבארה"ב הם נחשבים ל"סטארים" לכל דבר , כותבים שונים  מיהרו להשוות בלעג את שאלת מי ירה בג' אר למי רצח את ארלוזורוב שאז הוקמה ועדת חקירה בעניין רציחתו עשרות שנים קודם לכן  וקראו להקים ועדת חקירה גם בעניין מי ירה בג'י אר.הועלו שאלות בעיתונות  לגבי מנכ"ל משרד ראש הממשלה שבחר בחברת האבטחה עבור השחקנים  שהייתה שייכת למקורב שלו.

הביקור הגיע לשיאו כאשר הוזמנו השחקנים אל ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, במעונו בירושלים ב-13 במרץ  1982  בגין קיבל את השחקנים בכבוד רב, בשיחה עם השחקנים גילה בגין בקיאות רבה באירועי הסדרה וסיפר שהוא משתדל לצפות בה גם  כשהוא עסוק מאוד בענייני המדינה . הוא סיפר שהדמות החביבה עליו בסדרה היא האח הטוב "בובי יואינג".והדמות הפחות חביבה ג'י אר יואינג.  בגין ביקש מקנאלי שיספר לו מי ירה בג'יי אר, והבטיח כי ישמור את הדבר בסוד ,וכי הוא ידוע כשומר סודות עוד מימי  המחתרת. קנאלי לחש על אזנו את התשובה, שהייתה ידועה ל-90 מיליון צופי טלוויזיה בארצות הברית מזה שנה וארבעה חודשים.בסיום הפגישה העניק קאנלי  כובע בוקרים לבגין שחבש אותו מיד לשמחת הנוכחים והצטלם איתו בתמונה ידועה שהופיעה על שער העמוד הראשון של העיתון "מעריב ".

 

 סטיב קנאלי ומנחם בגין צילום בעמוד השער של "מעריב 14 במרץ  1982.

הצילום גרם נזק פוליטי לבגין.הימים היו ימי הנסיגה מסיני ומתנגדי הנסיגה פירסמו בעיתוני סוף השבוע מודעות ובהן נראה בגין חבוש בכובע בוקרים, בכיתוב "איזה חורבן עליז, איזו גלות משעשעת, וכמעט שכחנו את העיקר – כוכבי דאלאס מבקרים בארץ. לא אחד כמר בגין יחמיץ אותם, שהרי זו שאלת השאלות – מי ירה בג'יי אר".

פוליטיקאי בכיר אחר התלהב מ"דאלאס" לימים הרבה פחות מבגין . בראיון שנתן ממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס ל"מעריב ( 29.9.1987) אמר פרס : "העולם הולך ומשתנה מאז שיש טלוויזיה. הכל נעשה שיפוטי מאוד.  כל אחד רואה את דאלאס ורוצה לחיות בדאלאס דאלאס ליד הבית ,דאלאס מאחור ,דאלאס לפנים .קשה מאוד למנוע זאת ,קשה מאוד לייצג אידיאל לעומת הצגת הנכסים האדירה הזאת "לטלוויזיה אין גבולות ". 

"דאלאס" משחק הקופסה הישראלי.

במקביל שטפה את ישראל אופנה של דאלאס ,בחג הפורים של שנת 1982 שהתקיים במהלך הביקור המסוקר ,התחפשו רבים לג'י אר עם כובע הבוקרים שלו.חברה מיסחרית הזדרזה והוציא משחק קופסה  ששמו "דאלאס "שבו על כל קלף הייתה תמונה של אחד מגיבורי הסדרה  שבמרכזו כיכבה תמונה גדולה של ג'י אר.אותה חברה הוציאה לשוק שוקולד של פיצפוצי אורז שנקרא "ג'י אר". ליתר הצלחה זכה מוצר אחר שנקרא על שם דמות מהסדרה ,נקניקיה בשם :מיס לוסי "  שאותה  שיווקה חברת "הוד לבן נקניקיה שהייתה אמורה להיות אמריקנית, קצרה ועסיסית כשרלין טילטון  היא לוסי יואינג, שקומתה 1.50 מ'. המותג זכה להצלחה מאריכת ימים , ובשנת 2008 החליטה חברת "עוף טוב, שהיא בעלת השליטה ב"הוד לבן", לחדשו לרגל חגיגות השישים למדינת ישראל. בשנת 1983 הוציאה הוצאת יבנה ארבעה ספרים  בתרגום אליעזר כרמי שהיו מבוססים על פרקי הסדרה. רק סדרות טלוויזייה מעטות מאוד אחרות זכו להצלחה שיווקית כזאת בישראל בתחומי מדיה שונים.

ההצלחה של הסדרה הייתה לא רק בארה"ב  ובישראל אלא גם בעולם כולו .דאלאס התפשטה בכל רחבי העולם באש סוחפת כל והפכה לסמל של האימפריאליזם התרבותי האמריקני  מעריכים שב-1985 בשנות השיא שלה היגיעה לפחות לתשעים ארצות ( ומאז מן הסתם  הרבה יותר ) בכל העולם הרחובות התרוקנו בעת שידורה   המונים  התכנסו מידי שבוע כדי לצפות בעלילותיה של משפחת אלי הנפט ובאתוס האמריקני שלה שיש שלעשות כסף בכל מחיר ( עם קצת היסוסים  מוסריים ברקע ) ובזמן הפרסומות הדבר השפיע באופן דרמטי על מספר שיחות הטלפונים והשימוש בשירותים ובמים שבהם באותן הארצות.דאלאס הפכה לתוכנית הפופולארית ביותר בעולם.

אותה משפחה של מיליונרים מדאלאס הפכה למוכרת למליונים ומליארדים ברחב העולם ונשוא שיחה עיקרי עבורם.

היו מקומות מועטים בלבד שבהם דאלאס לא זכתה להצלחה. בברזיל שבה כבר הייתה תעשייתה של הפקת טלנובלות וביפן  ששם התקשו להתחבר עם המודל המשפחתי שהוצג בסדרה ועם דרכי ( אי) תפקודו .

למה "דאלאס " זכתה להצלחה כזאת ? מדוע הפך ג'י אר בגילומו של הגמן לגיבור עולמי כזה ? קשה לאמר :אולי גם בגלל פניו הכמו ילדותיות וחיוכו השובב שהיה עולה על פניו בכל פעם שהיה מכניס מכה נוספת בעוד יריב אחד מאין ספור.

בזמן שידורה של הסדרה  הסבירו שכל הפרקים העוסקים במאבק בין האחים משתפים דגמים מיתיים קדומים שאותם אנו מוצאים אפילו בספר בראשית של המאבק בין התאומים יעקב ועשיו וכי למרות הכל הצופים מזדהים על כך שהמשפחה בסדרה וערכיה הם פחות או יותר מעל הכל.אם כי למענם מותר לבצע כל פשע וכל עבירה. הצופים בסדרה נהנו להזדהות עם הדמויות שביצעו בצורה את קיצונית שדברים שעליהם רק חלמו. אבל ניתן לטעון שגם נתנו להם לגיטימציה לבצע אותם במציאות. החוקרים הישראלים תמר ליבס ואליהו כץ שחקרו את ההשפעות של דאלאס על צופים ישראלים שיבחו את הסידרה על יכולתה לפתח  את הדמיון ואת האינטראקציה החברתית בקרב קהלים שונים שצפו בה. מתנגדים שאלו מדוע הם לא שאלו מדוע הסדרה זכתה להצלחה כזאת מהמתחלה והסבירו שכץ וליבס לא באמת חקרו את שיטות הפרסום שהפיצו אתהסדרה בכל רחבי העולם. "דאלאס " גרמה גם להקצנה בטלוויזיה האמריקנית עצמה.

יותר מרושע מ"דאלאס"

               

 בנתיים בארה"ב צצו סדרות שרצו לעשות זאת טוב יותר חזק יותר ומרושע יותר. יוצרת הסדרה "שושלת "   שנוצרה להתחרות בדאלאס בתיאור של מאבקים בין משפחות נפט בעיר דנבר . התסריטאית אסתר שפירו  שיצרה את הסדרה עם בעלה  טענה :בני משפחת יואינג  לא באמת נראים עשירים ממש ב"דאלאס" אין להם משרתים ! אתה לא רואה מכוניות גדולות כמו שצריך ! אני רציתי להראות מאבק בין משפחות כמו שהיה ב"אני קלאודיוס" באימפריה הרומאית במזימות של המשפחות האלו ומה שהן עושות זו לזו הם היו מרעילות זו את זו וכל דבר שאתה יכול להעלות על הדעת .עם אתה מסתכל במחזות של שיקספיר כל הסיטואציות שלו נובעות ממצבים כאלה של מאבק בלתי מרוסן בין משפחות . "שושלת" כמו "דאלאס" לפניה הייתה פנטזיה על חייהם של הטייקונים הסופר העשירים שרוב צופי הטלוויזיה האמריקני לאנשי המעמד הבינוני והנמוך לא פגשו בחייהם ,אבל נהנו לדמיין אותם. ובעידן של הנשיא  רייגן מליונר בזכות עצמו  כאשר אנשים אלו הפכו לדומיננטיים וזה לא  הייתה בושה להיות "סופר עשיר" היה זה מכובד לתאר אותם לפני הקהל הרחב כבני אדם כמו כולם רק עשירים הרבה יותר ומעיזים הרבה יותר תוך דריכה על כל מוסר מקובל לעשירים  הסבירו הסדרות האלו שזה היה מותר משום שהם עשירים ואנחנו צריכים להעריץ אותם על כך.

שפירו הכניסה אלמנט חדש באמת ל"שושלת " שלא היה ב"דאלאס"  את דמות של אישה חזקה  נבזית ומרושעת מעין ג'י אר נשי  שאותה גילמה גו'הן קולינס.

( "שושלת "הצליחה פחות מ"דאלאס" בישראל ,ועל עלילות גיבוריה למשל הופיע רק ספר אחד בישראל ,מתוך השלושה בלבד שהופיעו עליה בחו"ל "  ספרה של  אילין לוטמן     שושלת /   מאנגלית – עמירה שגב  [רמת-גן] :   כנרת,   1986.).

דאלאס מיהרה ליצור דמויות כאלו משלה ,ובינן בלטה ברברה עדן לשעבר השותפה של לארי הגמן ב"אני חולם על ג'יני " שכעת חזרה בעונה האחרונה של דאלאס כמיליונרית ואהובה מעברו  ( בקריצה לאותו עבר משותף שאכן היה לשניים בטלוויזיה האמריקנית ) היוצאת להילחם בו ברשעות אופיינית.

סיום הסדרה לאחר 14  עונות ב-1991 היה לכאורה טוב עבור "הטובים " המועטים בסדרה..  ג'י אר השתוי  המוצא את עצמו מתמודד באין סוף יריבים עסקיים ואישיים שוקל להתאבד וחוזה בחיזיון שמראה כמה היה טוב לכולם אם הוא לא היה נולד. הוא לכאורה יורה בעצמו והסדרה מסתיימת כשהאח בובי פורץ לחדרו מסתכל במשהו בתדהמה ובכך מסתיימת הסדרה כשהיריב הקבוע של המשפחה קליף בארנאס  השתלט סוף סוף על חברת יואינג המושחתת.  והצופים שואלים את עצמם האם ג'י אר המרושע אכן עשה לטובה לכולם והתאבד.

אבל היו ל"דאלאס "  שני סרטי המשך "דאלאס: שובו של ג'יי אר" ב-1998 ו"דאלאס: מלחמת בני יואינג" ב-1998  שבהם התברר שלא דובים ולא יער .ג' אר רק  ירה במראה. עבר ללונדון משם המשיך במזימותיו  וחזר על מנת להשתלט שוב  תחילה על החברה של יריבו העסקי הגדול  ביותר. מוסר ההשכל הסופי של "דאלאס" עם כך :  סוף הרשע לנצח למרות הכל.

דאלאס בישראל

גיבורי "כסף קטלני " סידרת חיקוי ישראלית ל"דאלאס" ול"שושלת ".

בעיקבות דאלאס נוצרו גם סדרות  חיקוי ישראליות.למשל "רמת אביב גימל" שהיציגה את חיי העשירים והמצליחים והיפים בצפון תל אביב והגיבורים הפופולאריים ביותר היו לפי הסקרים הדמויות המושחתות המרושעות והאלימות ביותר בסידרה. עוד סדרה מסוג זה הייתה כ"סף קטלני" שהיציגה את המאבקים של שתי משפחות עשירות של שועי מדינה.

 אין כל ספק שהסדרות האלו תרמו במשהו  לעלייה לסגידה לכסף ולעשירים שניכרה אז ( והיום ) היטב במדינה,ולהחלפת סגנון החיים הצנוע יחסית של התושבים המבוססים יותר בסיגנון חיים הרבה יותר מוחצן ו"אמריקני" כמו זה שצפו בו בסדרות הטלוויזיה ונראה כמודל שיש לשאוף אליו.

יצחק  גלעד הוא תסריטאי  יוצר ומפיק כסף קטלני "  שהוקרנה בארץ בסוף שנות התשעים שעסקה במאבק בין שתי משפחות עשירות אייזנמן רוטנברג העוסקות בתעשיות הנשק והיהלומים  הושפע מאוד מדאלאס:

אלי : איך לדעתך "דאלאס" השפיעה על אופרת הסבון הישראליות כמו "כסף קטלני " שיצרת  זאת הייתה השפעה משמעותית ?

 גלעד : בהחלט. אין בכלל  שאלה בנושא הזה. ראיתי את "דאלאס" .ראיתי גם את "שושלת " וראיתי גם את "היפים והאמיצים "  ורציתי ליצור סדרה כזאת בישראל ועל משפחות ישראליות . הרי לנו יש את העשירים משלנו,הם לא רק בטקסס ,הם גם כאן בהרצליה פיתוח,בסביון בכפר שמריהו ,בקיסריה.  אחרי הכל  בארץ הזאת יש טייקונים בתחומי היהלומים וההיי-טק, שאף פעם לא נחשפו באמת לציבור.והציבור מתענייין בהם ובחיים שלהם. פעם התעניינו במלכים ובאצילים.היום מתעניינים במיליונרים עליהם בנויים הפנטזיות שלנו.

אבל עד "דאלאס " זה היה קצת בושה לדבר במדינת  ישראל הסוציאליסטית על העשירים. הם לא באמת נחשפו.  רציתי לשנות את זה. אחרי הכל, זאת לא בושה להיות מולטי-מיליונר. השמות של העשרים מהסידרה הם היו מבוססים על שמות אמיתיים שהציבור היכיר "אייזנמן " היה מבוסס על "אייזנברג ,הבנת?  אצלנו  דיברו כל הזמן על מלחמות, עניים, שבויים, וארץ-ישראל היפה, אבל לא על אנשים עשירים והחיים מאחורי חומות הווילות המפוארות שלהם. את הצופים זה מסקרן :מה מתרחש שם מאחורי החומות והמאבטחים ? מה הם עושים שם עם כל הכסף ובגדים הנוצצים שלהם ?

הסקרנות הזאת היא  הסיבה ש"דאלאס " הצליחה כל כך. וזאת הסיבה שכסף קטלני הצליחה גם היא. נתי רביץ ששיחק את שאולי  המליונר הרשע בסדרה היה אמור להיות דומה לג' אר מדאלאס אבל כבחור יפה שלארי הגמן לא היה.. מצד שני הרגשתי שהוא לא היה מנוול מספיק בתפקיד .ולכן פניתי ללארי הגמן  עצמו והיצעתי לו להשתתף בסדרה כמדריך של נתי רביץ והוא הודה על הפנייה אבל הוא סירב מאחר שאז היה חולה.באמת חבל שזה לא יצא לפועל.

אלי: יש  לדעתך לסדרות כאלו  השפעה על הדרך שבה אנשים מתנהגים במציאות ? למשל יתר הערצה למצליחנים ולללא סימפטיים ?

  גלעד: אתה צריך להיות חוקר כדי לקבוע דבר כזה. אבל אין ספק שיש  בציבור הערצה למצליחנים וללא סימפטים,אתה יכול להצטער על זה אבל זאת עובדת חיים.עובדה ששאולי היה הדמות המצליחה ביותר ב"כסף קטלני " כמו שג'י אר היה הדמות המצליחה ביותר ב"דאלאס". אבל תדע יש כאן לא רק עניין ברכילות  אלא גם סוג של שמחה לאיד. הציבור מחכה  להם בקוצר רוח בפינה לנפילה הגדולה שלהם כדי לשמוח לאידם.  כמו שקורה היום לדנקנר.איך אומר הפתגם :"אין שמחה כמו השמחה לאיד " ואין שמחה לאיד כמו השמחה כאשר איזה עשיר נוצץ נופל ובגדול.   

 אבל האמת ?: בסופו של דבר מכרתי אשליות. מה שרציתי באמת להוכיח, זה שכסף הוא קטלני, אשליה ואין לו ערך.הוא בכלל לא הדבר החשוב בחיים.

?אלי:לדעתך סדרות כמו "דאלאס " יכולות להצליח גם היום בעידן של המחאה החברתי

גלעד :נראה לי שהציבור יהיה  מוכן לקבל סדרות כאלו  גם היום ,למה לא.מצד שני החיים של העשירים תמיד מעניינים.תראה את "מעושרות "  סידרה על חייהם של נשים עשירות ומוחצנות שזכה לשיאים של רייטינג  דווקא בשיא ימי תנועות המחאה החברתית.  מה שקורה עם דנקנר ומעניין  אותנו  גם היום . לדעתי מאבקי כוח אהבה וכסף אלו נושאים שלעולם לא נס ליחם.  מצד אחד יש את השמחה לאיד של העשירים. ומצד שני אנשים אוהבים לראות איך אנשים כאלו  נופלים וקמים מחדש. הרי בסופו של דבר כולנו רוצים להיות כמוהם.

דאלאס במאה ה-21.

בחיים חייו של לארי הגמן כוכב הטלוויזיה  לא היו כה זוהרים כמו חייו של ג'י אר ,הוא היה אלכוהוליסט שנרפא ממחלתו רק בקושי רב ורק לאחר שחייו היו בסכנה ממש .הוא שוב לא הצליח למצוא תפקיד טוב לאחר שגילם את ג'י אר והדמות הבדיונית המרושעת למעשה  השתלטה  על חייו.ב-2012 צצה לה סדרת המשך שעוסקת בדור הבא של משפחת יואינג הממשיכים בסכסוכים הפנימיים שלהם .האחד בנו של ג'י אר רוצה לקדוח בחוות סאטופורק אחרי מרבצי נפט אדירים הנמצאים שם.השני רוצה בקידוחים אקולוגיים בלבד. תעשיית הנפט מסתבר כמו בעולם האמיתי גם בעולם הטלוויזיוני שוב אינה נראית סקסית כל כך בעולם של  המאה ה21.

 ג' אר שהתברר  היה  בדיור מוגן יוצא גם הוא לסייע לבנו.אבל הלחץ המוגבר של הסדרה הביאה  למותו של הגמן שליבו שוב לא יכול היה לעמוד במעמסה. הוא מת סרטן  והעונה הבאה של "דאלאס" החדשה תעסוק בהשלכות מותו של ג'י אר.

בכל מקרה נראה שבעידן הזה של פעילות חברתית וההתנגדות הגוברת וההולכת לטייקונים בעלי העסקים חובקי העולם  "דאלאס " שוב לא תהיה האיקון העולמי שהיא הייתה בעבר,   כאשר מעללי גיבוריה מילאו את השיח הגלובאלי והראו את הדרך לרבים כיצד יש להתנהל בשוק המקומי והגלובאלי. גם להתנהג בנבזות וגם כתוצאה מכך להיות גיבור ואהוב המונים

:דאלאס הספרים

בעברית פורסמו ארבעה ספרים על "דאלאס" .הראשון בהם והמוצלח ביותר היה של סופר בשם בדוי "לי רינטרי "(קון סלרס  סופר שנהג לכתוב סיפורי בעלי אופי אירוטי במיוחד ועל פי הדיווחים גדל כבנה של מאדאם של בית בושת )

הספר הראשון היה הרחבה מאוד מאוד לא מדוייקת של הפרקים הראשונים בסדרה  ( העונה הראשונה שבמקור נחשבה כ"מיני סדרה" ) שגם נתן תיאור עומק על קורותיהם של בני יואינג ובראנס מצעירותם ועל ראשית הסכסוך בין ג'וק  יואינג ודיגר בראנס על מיס אלי,משהו שאז נעשה רק מעט מאוד בתוכנית עצמה שרק רמזה על נושא זה.

שלושת  הרומנים האחרים של ברט הירשפלד,סופר רבי מכר שלעברית כבר תורגמו שלושה מספריו "בוני וקלייד ( בתרגום רם עודד ,1968)  "אקפולקו "( בתרגום חיים גיבורי ,1974)  ו"אספאן ( בתרגום חיים גיבורי ,1978)  היו מדוייקים יותר בתיאור העלילה פרטניים הרבה פחות  ואירוטיים  הרבה פחות. אבל גם עלובים בהשוואה לספר הראשון.

באנגלית הופיעו עוד שני ספרי דאלאס מעניינים מאוד שלא תורגמו לעברית .אחד מהם היה מעיין המשך ישיר של העלילה הפרטנית בספר של "רינטרי " בשם "מי רצח את ג'וק יואינג ". שבו מגלים ג"י אר ובובי שמותו של ג'וק היה כתוצאה ממזימת רצח,ויוצאים לחקור מי היה הרוצח מבין רשימה לא קצרה של חשודים. הספר לא חשף לבסוף את זהות הרוצח. את זה היו צריכים הקוראים לגלות ולשלוח את הפיתרון שלהם להוצאה ולזכות על כך לפרס כספי של חמישים אלף דולאר אם יתברר שצדקו!

לא ידוע לי אם היה איזה שהוא קורא שזכה בפרס הכספי.. ולא ידוע לי אם התבררה זהותו של האיש שרצח את ג'וק יואינג.

ספר נוסף של לאורה ואן וורמר ""Dallas: The Complete Ewing Family Saga תיאר את ההיסטוריה של משפחות יואינג ובראנס ושל חוות סאוטפורק עוד מאמצע המאה ה19.

בסופו של דבר גם הטלוויזיה המשיכה למה שעשו רינטרי בספר הראשון ולאורה ואן וורמר בספרה ותיארה בסרט טלוויזיה בן שלוש שעות  בשם "דאלאס –השנים הראשונות" ב-1986 במהלך העונה התשיעית של הסדרה זאת שהתגלה לימים שהכל בה היה רק חלום של פאם ,  את חייהם של ג'וק ומיס אלי כאנשים צעירי מ-1933  המחפשים אחרי נפט בערבות הטקסאניות ועד ל1951    ואת ראשית הסכסוך יואינג באראנס ,כפי שתיאר אותו ג'י אר "ב"ימינו " ימי הפרקים הנוכחיים של הסדרה  בראיון עם כתב עיתון שכותב כתבת תחקיר  על ראשיתה של חברת יואינג. .  את הסרט כתב היוצר של הסדרה דיויד ג'קובס  ולדבריו הוא כתב את פרשת הסכסוך עוד כשרק כשיצר את הסדרה כרקע לעלילה.הגירסה שלו לאיך החל הסכסוך וכו' הייתה שונה מאוד הן מזאת של "רינטרי " והן מזאת של לאורה וון וורמר. אבל זוהי הגירסה "הרשמית " הטלוויזיונית.אף אחד מהשחקנים הרגילים לא מופיע בסרט זה והדמויות של ילדיהם של ג'וק ומשפחת באראנס מופיעים רק כילדים בשנת 1951 כאשר ג'י אר הוא בן  15 עשרה מרושע המחזר אחר ילדה ופאם ובובי הם ילדים בני 3.

בסרט הופיעו אביה של מיס אלי ואחיו של גו'ק והוא חשף שלג'וק יואינג הייתה אישה קודמת לפני מיס אלי.  למרות שניכתב בידי יוצר הסדרה. ג'קובס  ( שמזה שנים לא היה מעורב בהפקה השוטפת של "דאלאס" והיה קשור לסידרה "האחות" שגם אותה יצר "נוטס לאנדינג" ) לא טרח לעקוב באמת אחרי הפרטים השונים שנקבעו בה לאורך השנים  על חייהם של בני מפשחת יואינג וכך הוא סותר פרטים שונים שנמסרו בה לאורך השנים.אני אישית מעדיף את הגירסה האירוטית העסיסית בספרו של "לי רינטרי " על ראשית הסכסוף יואנינג –באראנס.

 הקומיקס

בשנות השיא של דאלאס היא זכתה לא רק לספרים שהתבססו על עלילתה אלא אפילו לסדרת קומיקס  קצרת ימים שהופיעה בעיתונים בשנים בין ה-1 בפברואר 1981 ל-24 בנובמבר 1984 .הכותב היה ג'ים לאורנס שכתב סיפורי קומיקס גם על באק רוג'רס ואיש החלל מהמאה ה25 ועל הסוכן החשאי ג'ימס בונד  ובין האמנים היו רון האריס ואחרים.

הנה כמה דוגמאות מהקומיקס שכיום הוא נדיר ביותר.

רשימת ספרי "דאלאס "בעברית :

 לי רינטרי ( שם בדוי של קון סלרס )     דאלאס :   לפי סדרת הטלוויזיה-דאלאס / ( 1978)   עברית אליעזר כרמי   תל אביב :   יבנה,   תשמ"א 1981.

2. . ברט הירשפלד     דאלאס :   משפחת יואינג /( 1980)  עברית אליעזר כרמי     תל-אבי ב :   יבנה,   1981 תשמ"ב.

עיבוד של העונה השנייה של"דאלאס".

3. ברט  הירשפלד    דאלאס: הנשים לבית יואינג /  עברית אליעזר כרמי   תל-אביב :   יבנה,   תשמ"ד, 1984.

עיבוד של העונה השלישית של "דאלאס".

     

 4. ברט הירשפלד     דאלאס: הגברים לבית יואינג / (1981)   עברית אליעזר כרמי   תל-אביב :   יבנה,   תשמ"ג. , 1983

-עיבוד של העונה הרביעית של "דאלאס".

 מחקרים על "דאלאס"

תמר ליבס     יבוא של תרבות :   "קריאות" של תוכניות טלביזיה אמריקנית בהקשרים חברתיים שונים /   חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה מאת תמר ליבס ; [עבודה זו נעשתה בהדרכתם של פרופסור אליהוא כ"ץ, פרופסור דון הנדלמן, ד"ר מייקל וייד] ירושלים :   האוניברסיטה העברית בירושלים,   1985

 Tamar  Liebes,  and Elihu Katz.  The export of meaning :   cross cultural readings of Dallas.    Cambridge :   Polity Press,   1993.

  עמירם רומם     הסדרות "דאלאס" ו"שושלת" והמערכת המיתולוגית    [ירושלים האוניברסיטה ] :העברית בירושלים. המחלקה לעתונאות ותקשרת (תאר שני),   1994   "

ראו גם :

האתר האולטימטיבי של "דאלאס"

"דאלאס" בויקיפדיה

  תמר ליבס על דאלאס

דאלאס הקומיקס