"משחקי ילדים" ציור מאת פיטר ברויגל האב אבי משפחת האמנים ברוייגל.
במוזיאון תל אביב הוצגה לאחרונה תערוכה שבמרכזה עומדת משפחת האמנים ברויגל. אב השושלת ומייסדה הוא האמן המפורסם, פיטר ברויגל (או ברחל)
( 1525-1569 ) אחד הציירים הגדולים ביותר של המאה ה-16. מאבות הציור הפנטסטי מחד והציור הריאליסטי מאידך.
משפחת ברויגל חייתה ופעלה בפלאנדריה (בלגיה של ימינו) במשך ארבעה דורות, לאורך יותר מ-170 שנה, החל מאמצע המאה ה-16 ועד תחילת המאה ה-18. מייסד השושלת כאמור הוא פיטר ברויגל האב הידוע גם בכינויו "האיכר".
ניתן אולי לייחס את ייסוד המשפחה כשושלת אמנים עוד לדור שלפני ברויגל שכן גם אב אישתו של פיטר ברויגל האב ,פיטר קוק ואן אלסט (1502-1550) שהיה מורו של ברויגל היה אמן. כך שזה נותן למשפחת אמנים זאת חמישה דורות רצופים… . תופעה זו, של אמנים כה רבים וידועים באופן יחסי שכולם בני משפחה אחת, ולאורך חמש דורות רצופים, היא יוצאת דופן בעולם האמנות . אולי יחידה במינה.
בדברים הנלווים לתערוכת ברוייגל נכתב : "אומרים ש"תחת צילו של עץ גדול קשה לעשב ולצמחים אחרים לצמוח". בדרך- כלל עובדה בוטאנית זו היא גם נכונה, אולם במקרה של משפחת ברויגל – מותר תמיד לנעוץ מבט שני בתמונות שציירו בניו, נכדיו, ניניו וכל מחותניו, ולבדוק את הנושא מחדש, בעין בלתי משוחדת.
אין ספק כי אנו חייבים רבות לאותו ענק אשר יסד משפחה מופלאה זו – פיטר ברויגל האב (אשר כונה גם: "פיטר האיכר"), ואילו עבודות צאצאיו, טובות ככל שתהיינה – נותרו (יחסית) בצל,עד עתה." הברויגלים לדורותיהם היו משפחה גדולה ועניפה, ומנתה ציירים כשרוניים רבים, לאורך ארבעה דורות. הם פעלו בעיקר בערים בריסל ואנטוורפן שבפלאנדריה(פחות- או- יותר בלגיה של ימינו),התערוכה, הכוללת כמאה פריטים כ־80 ציורי שמן וכ־20 רישומים ותחריטים, מתרכזת בעיקר בבניו (פיטר ברויגל הבן ויאן ברויגל האב),בנכדים, בנינים ובמחותנים של המשפחה – שכולם היו ציירים.
התערוכה משקפת עולם של עיירות פלמיות מושלגות, איכרים ביער, אגרטלים עתירי פרחים, ציורי פרפרים, חרקים זעירים ועוד."
חשוב לציין שהאב המפורסם של השושלת ,פיטר ברוייגל האב ,הוא בגדר בלתי קיים בתערוכה שאמנם אינה מתעלמת ממנו אך מעדיפה להתמקד לחלוטין בצאצאיו.
דימויים מתוך התערוכה :
יאן ברויגל האב ופיטר פאול רובנס -איכרים מתקוטטים בגלל קלף משחק
יאן ברויגל האב ופיטר פאול רובנס. "איכרים מתקוטטים בגלל קלף משחק" אחת התמונות הבולטות והמרשימות יותר בתערוכה.
מגדל בבל. מרטן ון ואלקנבורך והנדריק ון קלווה – מגדל בבל, עוד תמונה בולטת של שושלת ברויגל שהיא חיקוי או בעקבות ציורו הידוע של יצירת האב.
להוציא תמונות לא רבות, כדוגמת , "עושה להטים " המיוחס להירונימוס בוש ( והוא כנראה העתק של ברויגל האב עצמו ) ותמונת "האיכרים המתקוטטים " שבה שיתף פעולה הצייר המפורסם רובנס עם יאן ברוייגל האב,
ומספר תמונות נוספות , אין לאמר שהתרשמתי יותר מדיי מתמונות הצאצאים. יש להם פה ושם תמונות מעניינות ולפעמים יפות .
אך הם אינם מחדשים דבר ואינם משאירים דבר בזיכרון. הם נותרו ונותרים לחלוטין בצילו של "ברויגל האיכר ".
שום תמונה שהייתה באוסף לא מגיעה לעוצמה האדירה או לחדשנות של התמונות של האב פיטר ברוייגל המכונה "האיכר או "צייר האיכרים
ובראשן, בעיני, התמונה האדירה של מישחקי הילדים (תמונת הכותרת למאמר זה) " ילדים הממלאים איזור שלם בעיר במגוון עצום של משחקים שונים שאותה צייר ברוייגל בשנת 1560.
בתמונה זו הייתי מתבונן שעות בילדותי וחושב על אותם ילדים במאה ה-16. מדוע טרח אותו הצייר במאה ה-16 לעמוד שעות על גבי שעות ולצייר בפרטי פרטים את משחקי הילדים.
האם ברויגל "האיכר " היה עומד שעות על גבי שעות בחלון או ברחוב וצופה בהם ? או שהיה לו זיכרון ויזואלי מושלם לגבי משחקי ילדותו שלו ?
אין תשובה. ואולי שתי התשובות נכונות. היום טוענים שזוהי אליגוריה לעגנית המציגה את בכירי עירו אנטוורפן כילדים שובבים השקועים במשחקים ילדותיים ולא בעניינים רציניים.
ניטען שתמונה זאת הייתה אמורה להיות הבסיס לסדרה גדולה שאותה תיכנן ברוייגל על האדם בתקופות חייו השונות .סדרה שאותה משום מה לא מימש.
אולם לי נראה ספק רב אם הצייר היה טורח להדגיש זמן כה רב לתיאור המשחקים השונים אם זאת הייתה כוונתו. אולי פיטר ברוייגל באמת רצה רק לתעד את משחקי הילדים בעירו ?
עובדה היא שתמונה זאת נחשבת היום למקור תיעוד ראשון במעלה, למעשה מעין אנציקלופדיה מאויירת של משחקי ילדים במאה ה-16 שחלקם נעלמו במהלך הדורות.
איש לפני ברויגל לא טרח לתעד את חיי הילדים בפרטנות כזו. לי נראה שהילדים ומשחקיהם עניינו אותו בפני עצמם ולא כאליגוריה לענייני היום באנטוורפן.
ברוייגל טרח לתעד עבור הדורות הבאים לא רק משחקי ילדים, הוא תיעד גם פתגמים.
כך, ציורו הידוע "פתגמים של ארצות השפלה "( 1559) , מתעד באמצעות הסצנות והדמויות הכפריות עשרות רבות של פתגמים,
שהיו מקובלים באותה תקופה וחלקם מקובלים אף כיום.
הציור הוא מעין אנציקלופדיה מצויירת של אימרות שונות ( לפחות 112 מהן וכנראה יותר ) שהיו נפוצות בזמנו ובמקומו של ברוייגל
וחלקן הגדול נשכחו מאז. בתמונה זאת כמו ב"משחקי הילדים " הראה ברויגל שהוא היה פולקלוריסט של זמנו שליקט פרטים על התרבות העממית
שבלעדיו היו עלולים להישכח,בדומה למה שעשו האחים גרים ורבים אחרים מאות שנים אחריו בתחום אגדות העם.
בנו של ברויגל פיטר ברוייגל הצעיר התמחה ביצירת עותקים שונים של יצירה זאת דווקא שכנראה הייתה חביבה עליו במיוחד.
חיזוק להשערה זאת היא העובדה שברויגל היה גם הצייר הראשון שטרח לתאר באופן מקיף ופרטני את חיי האיכרים בזמנו שעד אז לא נחשבו כנושא ראוי לציור. שהרי איזה אריסטוקרט או סוחר עשיר היה מזמין אותן ? האיכרים בוודאי לא היו עושים זאת. והציירים המקצועיים שרובם ככולם חיו בערים הגדולות קרוב לפטרוניהם העשירים לא ראו סיבה מיוחדת מדוע עליהם לצאת לכפר לתעד את חיי מעמד זה שהיה כה רחוק מהם.
ברוייגל היה שונה : סיפרו שברוייגל העירוני היה נוהג להתחפש כאיכר פשוט יוצא לכפרים משתתף בחגיגותיהם ומתבונן בהם כשם אוכלים שותים רוקדים מקפצים או בשאר מצבים מגוחכים,ומצייר סצינות מדוייקות מחיי פשוטי העם שאיש לפניו לא טרח לרשום ותיעד אותם עבור הדורות הבאים..
ובכך אפשר לראות בו כפותח עידן הציור הלא דתי הריאליסטי של אירופה. הצייר הראשון שעסק בקבוצות אוכלוסייה שעד אז היו בגדר קבוצות שוליים בלתי נראות בציורים :האיכרים והילדים.
נשתמרו כ40 מציוריו של ברויגל האיכר מחציתם אגב נמצאים היום בעיר וינה לשם נאספו בידי הקיסר של האימפריה האבס בורגית רודולף השני חובב המיסטיקה הכישוף והאלכימיה, המוכר כיום מסיפורי הגולם על המהר"ל מפראג . הקיסר העריץ את ברויגל כי חש שבו יש נשמה תאומה. ברוייגל כמוהו וכמו האמן הנערץ על ברוייגל הירונימוס בוש התעניין מאוד במיסטיקה, במוזר ובעל טבעי . ובתמונותיו יש מעין צפנים שיש לפענחם ושלא תמיד ברור לנו כיום למה כיוון. את רודולף השני () וגם את כותב שורות אלו ) התמונות האלו הקסימו.
ברוייגל עסק גם בתנ"ך.
התמונה הידועה ביותר שלו על פי התנ"ך היא של "מגדל בבל " ( 1563) שאותה צייר בשתי גירסאות שונות והיא מדהימה בשפע פרטיה. בחזית התמונה נראה המלך אדוני הבניין ומנהל העבודה הכורע על ברכיו מוחסר לו פרטים על התקדמות העבודה .לידים ממשיכים הסתתים בעבודתם,בלי שים לב לאורח הנעלה שבאמת אינו חשוב .מה שחשוב זה המגדל ובנייתו . כמו בציור "משחקי הילדים " גם בציור זה תיאר ברויגל בפרטנות מדהימה את טכניקות הבניה בסוף ימי הביניים .הוא מתאר שם את סוגי העגורנים השונים ,את הפיגומים ,ואת אמצעי התובלה השונים האופיניים לתקופה זאת .אוצר בלום של ידיעות לכל מי שרוצה ללמוד על הטכניקה של הבנייה בזמנו של ברוייגל, ושמראה על תחקיר יסודי ביותר של האמן המקביל אולי לזה שביצע על משחקי הילדים ,ועל חיי האיכרים של זמנו . בתקופה שבה לא היו טלוויזיה, רדיו ועיתונות, האמנות הייתה אמצעי העברת המידע העיקרי . ברוייגל ראה את עצמו לא רק כאמן אלא גם כמתעד , וכך ראו אותו בני זמנו. הסטנדרטים שיישם בעריכת תחקיריו ובאספקת המידע היו גבוהים ביותר. הוא הקפיד להכניס גם לתמונותיו האקזוטיות ביותר, שפע של פרטים ועובדות שנתנו להם ( ועדיין נותנות להם ) רושם של "אובייקטיביות " כביכול וכך מוסיפות לעוצמתן האדירה.
עוד תמונה תנ"כית ידועה של ברויגל היא התאבדותו של שאול המלך מ1562 .
תמונה שבה כמקובל אצל ברויגל בתמונות אחרות , דמותו של שאול הגיבור הראשי כמעט נבלעת בקרב חיילי הצבא הלבוש בשריון המאה ה-16.ובכך הצייר כמו רומז לצופה שאותו אירוע מפורסם היה אירוע כמעט זניח עבור העולם הגדול.
נזכיר עוד תמונות מקסימות של ברויגל שמרגע שראית אותן שוב אי אפשר לשכוח אותן:
דגים גדולים אוכלים דגים קטנים ( 1556)
תיאור של אכזריות הטבע האדישה.עולם גרוטסקי אך ריאליסטי לחלוטין שבו הכל אוכלים ונאכלים ,הכל הם חלק משרשרשת המזון הגדולה,שנעצרת רק באל.
המאבק בין הקרניבל לצום ( 1559)
המתאר מאבק בין שני צורות חיים קיצוניות של המין האנושי מאבק שלא הסתיים ומן הסתם לא יסתיים מעולם.
מפלת המלאכים המתמרדים ( 1562)
התמונה הדחוסה מתארת את מפלת המלאכים המורדים בראשות לוציפר במלאכי האל בראש מיכאל כמתואר בסיפורי המיתוס הנוצריים. המלאך מיכאל נמצא במרכז התמונה .הוא מתפרץ ופונה שמאלה לבוש שריון מבריק , הוא ועמיתיו מניפים חרבות חדות כנגד המלאכים המורדים שפעם היו כמוהם וכעת היו למפלצות ומתגוננים מפניהם.בראש הצבא המורד עומד דג לטאה משונה בעל ראש אדם התוקע בחצוצרה ארוכה כנגד שר המלאכים.אך תבוסתו היא וודאית.יד כוחות הטוב היא על העליונה.
הרייט המטורפת ( 1562)
דמות שאולי מגלמת את "תאוות הבצע" ואולי את המתרחש במוחה של משוגעת רצה בטירוף כשמבטה נעוץ בנקודה אחת בלבד למה שנראה כפתחו של הגיהינום בתוך נוף של אחרית הימים כשהיא מוקפת בהמון רב של דמויות מבעיתות המתוארות בפרטי פרטים .האם הן אמיתיות? ואולי מדומיינות בידי המטורפת ? איננו יודעים.התמונה מושפעת ללא ספק מעולמי הדמיוני של הירונימוס בוש הנערץ על ידי ברוייגל אבל גם ניכר כאן סיגנון עצמאי.
נצחון המוות ( 1562)
ציור מצמרר באופן מיוחד אחד מציורי האימה הקדומים ביותר ועדיין החזקים ביותר המתאר עולם צחיח בלא שמש ,השרוי בדמדומים ורק הבהוב הדליקות מפיץ בו אור קלוש. צבאות לוחמים ומתים בכל פינה ובכל צורה שניתן להעלות בדמיון. ואי שם ברקע שלד חי המוות מטיל את חרבו על עוד קורבן. כל זוועות הרצח האלימות המלחמה והכליון מטילים בצופה רושם של אימה אין קץ שמעטות כמוהן בציורים של איזו שהיא תקופה. כמדומה שהצייר מתאר את אחרית הימים והשמדתם של כלל היצורים החיים בידי המוות ואת נצחונו הסופי והמוחלט.
הפיתוי של אנטוניוס הקדוש .תמונה ששימשה כמקור השראה לספר מפורסם של גוסטב פלובר.( כיום חוקרים חשובים שהציור הוא של אחד מתלמידיו של ברויגל).
העלייה לגולגולתה ( 1564)
יצירה ענקית המתארת את רגעי חייו האחרונים של ישו בתוך נוף נרחב מלא מגוון אנשים שהוא למעשה תיאור מפורט של חיי החברה הפלמית במאה ה-16. את גיבורי התמונה ישו הכורע תחת נטל הצלב. את שלושת הנשים הקרויות מרים והתלמיד שלו יוחנן התומך במרים אם ישו יש לחפש הרבה בתמונה בין הקהל העצום של הסקרנים המתרוצצים מסביב כצבא נמלים :איכרים ,אומנים בורגנים ,פרשים ,חיילים עוזרי התליין וסוחרים .כל אלה מציגים תמונה חיה של אוכלוסיית ארצות השפה במאה ה-16.עם כי כמובן אין להם שום קשר עם האוכלוסייה האמיתית ביהודה במאה הראשונה לספריה,זמן צליבתו של ישו.
על התמונה הזאת נוצר רומן היסטורי מעניין של Michael Francis Gibson
The Mill and the Cross ( 1996 בצרפתית ) שמתאר את יצירתה ואת הדמויות שמופיעות בה כחייהם עם ברויגל כדמות הראשית.
הספר אף הוסרט ב-2011 עם השחקן ההולנדי המפורסם רוטגר האואר בתפקיד ברויגל האב.
התמונה הזאת גם הוסרטה למין מיצג מעניין שהוא מעין תמונה חייה שבה הדמויות המצויירות זזות ..ומתאר את ציור האנשים בתמונה.
המיצג הוצג במסגרת התערוכה במוזיאון תל אביב.
ארץ הבטלה והשפע ( 1567)
שלוש דמויות טיפוסיות מימי הרנסאנס איכר חייל ומלומד מוצאים את עצמם,מן הסתם לאחר חיפושים ממושכים , בארץ אוטופית שעליה הירבו לכתוב בימי הרנסאנס. "קוקניה גן עדן עלי אדמות " ארץ הבטלה ושפע שבה אין צריך לעשות דבר רק לשכב ולנוח שכן מסביב מהלכים בעלי חיים צלויים מוכנים לסעודה.זאת אולי התמונה הסימפטית והעליזה ביותר של ברויגל,מלאה בהומור טוב.
הניגוד המוחלט לתמונה הבאה והמסכמת של יצירתו :
העיוורים ( 1568)
עוד תמונה מפורסמת מאוד של ברויגל .על פיה נוצר שיר של קרלוס ויליאמס וגם מחזה.תיאור של תהלוכת שישה עוורים האוחזים איש במקל חברו .בדרכם הם נתקלים בבור ,והולך בראש כבר נפל לתוכו .ההולכים אחריו חלקם כבר מועדים ,הבאים אחריהם חשים באסון המתקרב ,והאחרונים שאינם מודעים ממשיכים להתקדם בגישוש אל הבור הנפער אליהם. לצופה בתמונה ישנה תחושה של אסון בלתי נמנע של בני אדם הצועדים לחורבנן הבלתי נמנע . כל זאת בתוך עולם אדיש בנוף אפרורי וסתווי .כנראה לא במקרה .זאת התמונה החותמת את יצירתו של ברויגל בתחושה של פסימיזם עמוק ומצמרר.
ברויגל האב שהיה מעריצו של הצייר הפלמי המפורסם בוש היה כמוהו אמן של פנטסיה אך מצד שני בניגוד לבוש היה גם אמן של ריאליזם.זה בתקופה שההבדל בין השניים כלל לא היה ברור. אך ככל הנראה דווקא משום שברוייגל היה מודע להבדלים בין השניים הוא הקפיד על פרטי פרטים בכל תמונה וכך התמונות יוצאות משכנעות יותר. לעיתים קרובות הוא עסק בצד הטראגי של החיים על אימיהם והרבה מאוד במוות אך גם בתיאורים שאלו שילב שפע של פרטים מגוחכים והנם טרגי קומיים לכל דבר.
לברויגל היו שני בנים אמנים יאן "צייר הקטיפה שהתפרסם והתמחה בציורי פרחים עדינים ששיתף פעולה עם רובנס ידידו הטוב.
ופיטר הבן מכונה "צייר השאול "שהעתיק הרבה מאביו והעתקיו נחשבו הרבה פעמים לציורים מקוריים וכמה מיצירות האב השתמרו רק כך. ובין השאר צייר גם ציורים לפתגמים. הם ועוד אמנים מהמשפחה שיצירותיהם מוצגים בתערוכה יצרו יצירות יצירות איכותיות אבל שום דבר שאפשר לכנותו כ"יצירת מופת". אין ברירה אלא לקבוע שהגאונות של האב עברה רק במידות קטנות ביותר לילדיו והגנים של הגאוניות הלכו ונחלשו מדור לדור.
במקביל ארבעה דורות של ציירים הפכו את אמנות של פלנדריה למפורסמת בעולם :בוש ,ברויגל האב , רובנס שהיה ידיד של ברויגל הבן ומעריץ של ברויגל האב ואף צייר תמונת קישוט לקברו של בריגל האב ציור ידוע של ישו המוסר את מפתחות לפטרוס הקדוש.
האם היה לכך רמז לברויגל האב שמעביר לו את שרביט יכולת הציור? ( ולא דווקא לבניו שאכן היו ציירים נחותים מרובנס?).
בדור שאחרי רובנס התפרסם עוד תלמידו ואן דייק כאמן ברמה עולמית.
אך צאצאיו של ברויגל לא היו ברשימה הקצרה של האמנים ברמה העולמית הזאת, ולאחריו שוב לא התבלטה פלנדריה בתחום האמנות הויזואלית. היא למעשה כמו ירדה ממפת האמנות .
אחריהם שקעה אמנות זאת ושוב היא אינה מוכרת בעולם כפי שמראה משפחת ברוייגל. השכנה הולנד היא זאת שהפכה למרכז אמנות הודות לורמר ורמבנדט.
רק בעשורים האחרונים החלה האמנות הויזואלית הפלנדרית להתפרסם מחדש בעולם וזאת הודות לסדרות הקומיקס שבלגיה מפורסמת בהם.
אך ניתן לקבוע לאור התערוכה במוזיאון תל אביב ,.צאצאיו של פיטר ברוייגל האב היו אמנים בינוניים בתכלית .אילולא ייחוס האבות ספק רב אם מוזיאון תל אביב היה טורח להכין תערוכה עליהם.
נספח :ספרי עיון על פיטר ברוייגל ומשפחתו בעברית
1. אנדריאס חרוטה ברחל / העורך האחראי: דינו פאברי. סגן עורך:אלברטו מארטיני. בעזרת רנאטה
נגרי סדרת גדולי הציור מספר 7 / תל-אביב : מועדון קוראי מעריב, 1964 |
2. קית רוברטס ברויגל. מאנגלית מרים טל עורך חיים גמזו סדרת גדולי הציירים בעולם 2 תל אביב :
רביבים, , 1976 |
