web analytics
קטגוריות
קומיקס

אספן הקריקטורות מבית השיטה

שיחה עם אספן הקריקטורות הגדול ביותר של מדינת ישראל ,קיבוצניק צנוע מבית השיטה.

חמש שנים שנים מלאו לארכיון מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון שהוקם על ידי ואותו ניהלתי במשך כשנה.

ולרגל זה הנה ראיון שקיימתי בעת ניהול הארכיון  עם אחד האספנים שתרמו את אחד האוספים הגדולים ביותר שנימצאים כעת בידי המוזיאון. אוסף קריקטורות מן העיתונות היומית 1995-1958

 יעקב הורוביץ הוא חשמלאי פנסיונר צנוע מקיבוץ בית השיטה . אבל הוא אינו רק פנסיונר זקן וחביב הוא גם אספן שבמשך עשרות רבות של שנים מ-1958 ועד 1995 אסף ושימר כל קריקטורה שהצליח לשים עליה את ידיו מרוב העיתונים של ישראל וגם מכמה מחו"ל.

התוצאה היא אוסף ענק מדהים ומקיף של הרוב המוחלט של הקריקטורות שיצאו לאור בישראל במהלך תקופה זאת של 37 שנים ! אוסף  שאין כמוהו בכל מקום אחר שהרי מי ראה צורך באיסוף ושימור קריקטורות ?

האוסף המדהים הזה ניתרם למוזיאון הקריקטורה והקומיקס שם הוא כעת משומר וניתן יהיה להשתמש בו בעתיד ככלי עזר בסיסי לחקר תולדות הקריקטורות  והפוליטיקה והחברה בישראל בכלל במהלך תקופה ארוכה זאת.

קריקטורה מהאוסף של הורביץ מאת פרץ ויינריך ,ספטמבר 1978.

בארכיון    המוזיאון האוסף מתואר כך:

, תרומת האספן
מדי יום נהג לעבור יעקב הורביץ על העיתונים שהגיעו לקיבוצו 'בית השיטה' ועל אלו שמשפחתו  שלחה לו  לקיבוץ ולגזור את הקריקטורות שפורסמו. כל קריקטורה נשמרה בתוך קלסר עפ"י השנה, החודש והיום בו פורסמה ולכל קריקטורה היה מצרף כתבה או ידיעה המתארת במילים את אשר הקריקטורה תיארה וכך נוצר אוסף קריקטורות של קטעי עיתונות המהווה היסטוריה של יותר משלושים שנה בהווי החיים הישראלי.

ולהלן ראיון עם מר הורוביץ האספן שליקט מידי יום ביומו את הקריקטורות העבריות :

 אלי : איך היגעת לראיון של איסוף קריקטורות ?

הורוביץ: מילדותי אהבתי את הקריקטורות של אריה נבון ועד עצם היום הזה אני זוכר את

הקריקטורה הראשונה שלו שראיתי אי אז בשנות השלושים . ואני זוכר היטב שהקריקטורות האלו היסבירו לי את המאורעות הרבה יותר טוב מהמאמרים הפוליטיים הכבדים והמשעממים .

אבל בשנים הראשונות עוד לא חשבתי גם לאסוף את הקריקטורות האלו ועכשיו אני מצטער על כך.אני יכול לאמר לך שהקדשתי הרבה מאמצים למצוא את אותן קריקטורות של אריה נבון ולא הצלחתי בכך לצערי.

הרעיון של איסוף הקריקטורות עלה לבסוף במוחי ב-1958 כאשר נשלחתי בידי הקיבוץ לעבוד בקיבוץ אחר בשם צובה במסגרת עזרה למשקים צעירים  וחיפשתי מה לעשות בזמני הפנוי.ופתאום עלה במוחי הרעיון לאסוף קריקטורות.יום אחד נתקלתי בחדר-הקריאה בקריקטורה שגלגלה אותי מצחוק. זה היה כאשר הבריטים מינו את ישראל רוקח לראש העיר של תל-אביב. הקריקטורה שצוירה ע"י אריה נבון הראתה קצין בריטי אוחז ברוקח ומושיב אותו, התינוק, על הכיסא ועושה לו 'הוֹפה-לָה'… זה כל-כך הצחיק אותי… הבנתי מיד את הסיטואציה הפוליטית לעומקה, ומאז הייתי מחכה כל יום שישי לעיתונים בחדר הקריאה".והתחלתי לאסוף אותן.

למה בעצם לאסוף אותן  ?

הורוביץ : היום כבר קשה להגיד.  למה אנשים אוספים דברים ? לא תמיד זה ברור, ישנה משיכה ספונטאנית לא תמיד רציונאלית. אבל נראה לי שאיך שהוא היה לי רעיון שהקריקטורות האלו הן המתעדות הטובות ביותר של תקופה וכי כשאתה עובר עליהם אה מבין את האירועים טוב יותר מאשר דרך הפובליציסטיקה.

אתה מכיר את האימרה ש"העיתון של אתמול טוב רק לדגים " אבל עיתון שמלפני חודש מלפני שנה מלפני עשר שנים זה כבר עניין אחר ,דרכו אתה יכול להתחיל לעמוד על הליכים היסטוריים ממש. והקריקטורות שפורסמו בעיתונים  הן כלי עזר עיקרי בכך.

 

וכך מידי שבוע   כמו שעון ביום שישי היה הורוביץ ניגש לחדר הקריאה בקיבוצו בודק את כל העיתונים שהיגיעו "מעריב " דבר " ידיעות אחרונות " על המשמר " "הארץ "  ""למרחב  " וכל מה שהיה  מחפש בכולן את הקריקטורות וגוזר אותן עבור אוספו. ידידים ובני משפחה דאגו לספק לו את 'הסחורה' באופן שוטף, כך שלכל העיתונים היה ייצוג באוספו : ", " במחנה "דבר לילדים", ""לאישה", "העולם הזה".

מידי פעם היה מאתר או מקבל  גם עיתונים מחו"ל  בשפות אחרות וגוזר גם מהם את הקריקטורות ,עם כי עיקר האוסף היה הקריקטורות הישראליות.

בתחילה אסף הורוביץ  רק את הקריקטורות, אך במשך הזמן צרף לכל אחת תגזיר חדשותי מאותו יום, כדי לזכור את ההקשר.

 הורוביץ :כבר בשלב מוקדם החלטתי שאין זה מספיק לגזור אותם כשלעצמם כי יבוא יום שאנשים פשוט לא יבינו על מה המדובר בהם.וכך הקפדתי לגזור עם המאמרים הרלבנטיים לקריקטורה  כדי שהרקע לה יהיה מובן  לרשום את  התאריך  של כל קריקטורה ואפילו להקפדתי לסמן את שמות האישים  השונים  המופיעים בכל קריקטורה  כולל כמובן הדמויות הפחות ידועות.

וזה  הופך את אוסף הקריקטורות שלו  לכלי עזר חשוב מעין כמוהו לחוקר שפרט לגולדה ובן גוריון ושרת ועוד כמה לא באמת מכיר את הדמויות שהיו מוכרות לכל בשנות החמישים ובשישים ומאז נשכחו לחלוטין.

 אלי: לקיבוץ לא היה בעיה שאתה גוזר מהעיתונים שלו ?

הורוביץ בוודאי שלא הרי לא היו שומרים אותם אחרי השימוש היומי. רק אני שמרתי חלקים מהם באוסף שלי. ובשבילי תבין זה היה תיעוד של תקופה.

היית אוסף כל קריקטורה מכל סוג ?

הורוביץ :בהחלט אספתי הכל גם קריקטורות פוליטיות וגם קריקטורות כלליות ואת כולם הקפדתי לשמור לפי תאריכים מדוייקים לפי סדר מובחן מאוד.

מי היו הקריקטוריסטים שאהבת במיוחד ?

הורוביץ : את אריה נבון כמובן שהוא זה שגרם לי לאהוב קריקטורות את דוש את רענן לוריא את שמואל כץ  אריה נבון (שאח"כ פנה לתיאטרון) ועוד וגם את זאב שבמיוחד אהבתי את הקריקטורות שלו בסדרת "על כל פנים " שתיארו דמות פוליטית וההיסטוריה שלה. הקריקטורות האלו דיברו אלי במיוחד., גם את החדשים, מישל קישקא, גבע וחבריהם. בל נשכח את הקריקטוריסט הוותיק מכולם, את דן גלברט מאלונים. הוא היה חלוץ הקריקטוריסטים שצייר עוד לפני קום המדינה. אריה נבון צייר הרבה את הווי הפלמ"ח. כן, אהבתי את החבר'ה האלה

ולאורך השנים הייתי מוציא את הקריקטורות משנים קודמות ומסתכל בהם שוב ולפעמים מבין דברים שלא הבנתי בזמן אמיתי על אירועים פוליטיים וחברתיים שונים.

מהי הקריקטורה האהובה עליך במיוחד :

 הורוביץ : : אחרי ההכרזה של צרפת על פצצה גרעינית, הופיעו בשני עיתונים מתחרים בדיוק אותה קריקטורה על-ידי 2 ציירים שונים: דוֹש ולוריא. זה היה כאילו נדברו ביניהם, אך לא. שניהם חשבו במקרה על אותו רעיון וציירו כל אחד בקו שלו: אותו אדם, אותה דלת, אותה זווית של הרמת יד, זה היה בלתי יאומן!! זה קורה, אולי, אחת למאה שנים, אם בכלל.

למה הפסקת בשנת 1995 את האוסף ?בגלל רצח רבין ?

הורוביץ : נכון שיש האומרים שרצח רבין היה סוף תקופה ,אבל הקשר היה מקרי לחלוטין .פשוט כבר לא היה לי מקום בדירה איפה לשים את הארגזים של הקריקטורות ונאלצתי להפסיק פשוטו כמשמעו …

בשנים האחרונות הוא התעייף ,. חש שהתחביב  הזה משתלט על חייו, ושואב אליו את כל-כולו.

הורוביץ : "ברגע שהרגשתי שאני מתחיל להשתעבד להובי, החלטתי להפסיק! אני לא רוצה לחיות חיי עבדות. זה נורא. הניירות כבר מתפוררים, צריך לאחסנם בתנאים מתאימים, והמקום צר מלהכיל. ניסיתי בזמנו לעניין את בית-ספר המקומי , אך לשווא".

 בני המשפחה נרתמו לעזרה ומצאו באמצעות האינטרנט את "המוזיאון לקריקטורות וקומיקס" בחולון. מוזיאון חדש בן 8 חודשים. אחרי ששלח להם כמה דוגמאות, הם יצרו עימו קשר, ולפני זמן קצר באו אליו הביתה דן פתיר (לשעבר יועץ התקשורת של בגין ורבין) ושלמה נקדימון) עיתונאי בכיר עם 5 מיכלי קרטון לאחסון החומר. כשהם נכנסו לדירה, הם היו המומים מהכמות האדירה, ואחרי מילוי המיכלים הצליחו לקחת פחות מרבע החומר…

 וכעת כל המקום בביתו של הורוביץ התפנה מאחר שכל הארגזים והאוסף יקר הערך הועבר למוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון שם יהיה ביתם.

 כאב לך להיפרד מ'האוסף " הענק שלך?

הורוביץ : "לא!  שעדיף ש'האוסף ' הזה ימות? שייחנק בהררי אבק וחום? למה!? אני ממש-ממש שמח שמישהו בא לקחת אותו. עכשיו אני יודע שכל החומר הזה יחיה ויביא תועלת לחוקרים בעתיד". :אבל שלא תחשוב שבבית שלי יותר פנוי.  עכשיו אני אוסף עכשיו כלי חשמל וכעת הם תופסים כל סנטימטר בביתי אלו חפצי נוי מחלקי-חשמל ישנים: פמוטים, חנוכיות ועוד. הם אלה שיתפסו את מקומן של הקריקטורות – כעולם שלם שנעלם… ….

האוסף של  יעקב הורוביץ הוא תרומה שאי אפשר להפריז בחשיבותה לחקר הקריקטורה וגם ההיסטוריה והתרבות של מדינת ישראל. יש לזכור שקריקטורות נחשבו מאז ומתמיד שלא בצדק לפריט פחות ערך ורק מעטים מאוד  עסקו באיסופם השיטתי. ןמבחינה זאת האוסף  המסודר היטב של יעקב הורוביץ האספן הצנוע מבית השיטה הוא מתנה יקרת ערך לחוקרים . ויש לקוות שלא ירחק היום וכלל החוקרים יוכלו להשתמש בו עבור מחקריהם.

קריקטורה מהאוסף.

ראו גם

הקריקטורות של יענקלה

קריקטורות מהאוסף העוסקות בנושא רופא שיניים

קריקטורות מהאוסף העוסקות במלחמת ששת הימים 

 שלוש שנים לאוסף ארכיון מוזיאון הקריקטורה והקומיקס

מאת אלי אשד

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

3 תגובות על “אספן הקריקטורות מבית השיטה”

יש בידי קריקטורות ממלחמת העולם השניה – המלחמה. מצרפת. והבחור שמסר לי רוצה למכור או אפשר לערוך תערוכה ..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

thirteen − 13 =